מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן ז
בדבר השאלה בסופר אחד שהעביר בקולמוס על איזה תיבות של ס"ת שהי' מטושטשים ובין תיבות הללו:
נמצא ג"כ שם הקודש ושכח לומר שהוא כותב לשם קדושת השם אך כשהגיע לה"א אחרונה של שם הוי' נזכר וקידש הה"א וע"ז שאל הסופר אם סגי בזה וכ"ת כתב מה שראה בפ"ת בשם בעל בני יונה בסי' רע"ו וז"ל עי' בספר בני יונה שכ' אם כתב ב' או ג' אותיות מן השם בסתם ולא קידשם לשם השם ונזכר כשרצה להשלים אותו וקידשה כשר ע"ש שהביא סיוע לזה מהא דמבואר ביו"ד סי' רע"ו דאם הי' צריך לכתוב השם וטעה וכתב יהודה שיעשה מהד' ה' וימחוק הה"א ולכאורה מה מהני הא מ"מ לא קידש אותיות הראשונות מהשם אלא מוכח דבמה שעשה מהד' ה"א ונתכוין לקדשו סגי דהכל הולך אחר הגמר ועי' בפ"ת שהשיג על ראי' זו דהתם מיירי שקידש האותיות הראשונות והביא כן בשם הלבוש ע"ש:
ולפענ"ד שעכצ"ל הכי שקידש מקודם את השם דאי לאו הכי הי' צריך עכ"פ למחוק מקודם את הה"א ואח"כ לתקן ולעשות מהד' ה"א לשם השם דקודם מחיקת הה"א איך יכול לקדשו וממה שכתב במס' סופרים והטור והשו"ע הלשון יעשה מהד' ה"א וימחוק הה"א משמע דגם בכה"ג שמתקן מהד' ה"א ואח"כ מוחק הה"א ג"כ כשר אלא מזה מוכח דמיירי שכבר קידש השם קודם שהתחיל לכתוב ולכן שפיר מהני אם מתקן מהד' ה"א קודם מחיקת הה"א שקדושה ראשונה לא נתבטל' ובקדושתי' קאי ואע"ג דאכתי יש לשאול דמ"מ מה שמתקן ועושה הרגל להד' קודם מחיקת הה"א הא לא קדיש בזה יש לומר דכיון דרוב האות נתקדש כבר לא איכפת לן כן נ"ל:
עוד ראיתי לרש"י בשבת דף ק"ד ע"ב שכתב גבי הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו וז"ל מעביר עליו קולמוס לכונת שם על כל אותיותיו כאלו הוא כותבו הרי מבואר דבעינן קדושת השם על כל אותיותיו אך לפי מ"ש הפ"ת שם בשם ספר בני יונה דכשנתכוין לכתוב יהודה והזכיר אחרי כותבו ג' אותיות הראשונים לא סגי בהשלמתו לשם קדושת השם שוב אין ראי' מזה והנה הספר בני יונה אין אתי לעיין בו ואולי הרגיש ברש"י זו ע"כ יצא לחלק בכך. אבל מ"מ יש להביא ראי' ממאי דאמרינן התם על מתניתין דכתב על גבי כתב פטור מאן תנא אמר רב חסדא דלא כר"י וכתבו בתו' שם ד"ה אמר וביותר ביאור בתוס' גיטין דף כ' ע"א דעיקר פרכת הש"ס הוא דמסתמא מיירי מתניתין בכל גווני דהיינו אם כתב ס"ת שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דמתקן ע"י הכתב השני דמ"מ פטור ע"ש ואי נימא דסגי באות האחרון לבד הא יש לומר דמשו"ה פטור כיון שהתיקון הוא ע"י אות האחרון לבד ובשבת אינו חייב רק כשכותב שתי אותיות דהא מתניתין לא מיירי כשנתכוין לכתוב יהודה רק שכתב סתם שלא לשמה ובכה"ג סגי בהעברת קולמוס על אות האחרון לשמה א"כ התיקון לא הוי רק ע"י כתיבת אות אחת ומשו"ה פטור:
ולכאורה הי' אפשר לומר דכיון דע"י כתיבת האות האחרון מתקן כל השם חייב גבי שבת כמו דאמר רבא התם כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש. וכתב רש"י דחייב הואיל וזהו תיקון הספר ע"ש. אבל מ"מ הא רב ששת לא סבירא לי' התם הכי דהא משני התם כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין. ועוד אפילו רבא לא קאמר אלא שהגיה אות אחת בס"ת שלימה וכמו שכתב רש"י שם דהוי כמו שכתב אות אחת והשלימה דאמרינן לעיל דחייב אפילו לרבנן ומתניתין על כרחך לא מיירי בס"ת שלימה דהא בהדיא קתני כתב אות אחת פטור ואי ס"ת הי' שלימה והיתה חסר אות אחת והלך הוא וכתב בשבת פשיטא דחייב דמה לי אם חסר בסוף או באמצע אלא ע"כ דמיירי בס"ת שאינה שלימה א"כ קשה מאי פריך דלא כר' יהודה הא אפילו לר' יהודה פטור דלא חשיב תיקון אלא אות אחת ואנן בעינן שתי אותיות אלא ראי' מזה דבעינן העברת קולמוס על כל אותיות השם. ואך לכאורה יש לדחות ולומר כיון דמתניתין מיירי בכל גווני כמ"ש התוס' א"כ מיירי נמי אפילו כשמתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' ובכה"ג י"ל דלא סגי בכתיבת אות האחרון לשמה וכמ"ש גם הבני יונה דע"כ לא מתכשר אלא כשכתב אותיות הראשונות סתם דאז סגי כשכותב אות האחרון לשמה אבל כשנתכוין לכתוב יהודה גרע טפי ולא סגי בתיקון אות האחרון לשמה דוגמא לזה כתב הר"ן ז"ל בשם רבינו שמואל והובא בב"י או"ח סי' תקפ"ט דאף למ"ד מצות אין צריכות כונה זה רק כשעושה המצוה סתם אבל אם מתכוין לעשות שלא לשם מצוה לכו"ע לא יצא:
אמנם עדיין יש לפקפק ולומר דמתניתין אתיא אפי' לרבי יהודה וכגון כשהעביר קולמוס על אותיות הראשונות בסתם ולא נתכוין לשם קדושת השם רק בהאות האחרון דבכה"ג כשר לשיטת הבני יונה ולענין שבת פטור כיון דבאותיות הראשונות עדיין ליכא תיקון ע"י העברת הקולמוס רק בגמר האות האחרון א"כ אותיות הראשונות דהוי כתב ע"ג כתב בלי תיקון לא הוי כתב. ואולי י"ל דאכתי חשיב תיקון גם לענין שבת אף בהעביר הקולמוס על אותיות הראשונות סתם כיון שע"י נתכשר השם כשגומר אות האחרון לשמה: והנה ראיתי במכתב כ"ת שרוצה לחזק הוכחת בעל בני יונה מהך דמס' סופרים דאפילו אי נימא כמ"ש הפ"ת בשם הלבוש דפיירי שקידש אותיות הקודמים מ"מ אות הד' לא קידש דהא חשב לכתוב יהודה ומסתמא לא קידש הד' לפענ"ד זה אינו דיש לומר שקידש נמי הד' שהי' בשעת מעשה בדעתו לכתוב ה"א רק שכח לכתוב הרגל התחתון וגם כתב ה"א. ונראה לי דעל כרחך צריך לומר כן דהא המג"א באו"ח סי' ל"ב סעי"ק כ"ג הביא בשם הכ"ה דאי נפלה טיפת דיו והיא עשויה כחצי אות לא אשכחן מאן דשרי להשלים האות ע"י כתיבה ומעתה פשיטא דפסול דשלא לשמה לא גרע מפסול דחק תוכות וכמו דלא מהני הכתיבה של חצי אות להשלים לענין חק תוכות של חצי אות הראשון כמו כן לא מהני כתיבת חצי אות להכשיר לגבי לשמה ועיי' בפמ"ג שם דנראה מדבריו דלא מהני הגמר של חצי אות לגבי לשמה וגרע יותר מחק תוכות ע"ש:
ועוד נ"ל דיש להביא ראי' מגיטין דף נ"ד ע"ב מההיא דאתי לקמי' דר' אמי ואמר ס"ת שכתבתי ל פלוני אזכרות שבו לא כתבתי לשמן א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה מהימן להפסיד ס"ת. א"ל ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת כולה מי הפסיד ע"ש. ואי נימא דסגי שיכתוב אות האחרון לבד לשמה גם שכר אזכרות כולה לא יפסיד רק שכר כתיבת אותיות האחרונים. וביותר יש לעורר דהנה כבר הקשה חכם אחד בספר שב יעקב סי' נ"ד על הש"ס הנ"ל דלהסוברים דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו למה השיב ר' אמי שאני אומר ס"ת שאין אזכרות שבו כתובים לשמן אינו שוה כלום למה אינו שוה כלום הרי בידו למחקן ולכותבן שנית בקדושה ותירץ השב יעקב שהסוגיא אזלא אליבא דר' שמעון בן אלעזר דס"ל במס' סופרים פרק ה' הלכה ד' דאין כותבין השם על המחק אבל תירוץ זה הוא דוחק מאוד דא"כ הי' לו להש"ס למיפרך כמאן דלא כר' מאיר דאמר כותבין על המחק כמו דפריך התם כמאן דלא כר' יהודה דאי כר"י לעבור עליו קולמוס ולקדשו ע"ש ועי' בתשובת מו"ח ז"ל בספר ישוי"ע שהאריך לפלפל בקושיא זו אבל לפענ"ד נראה טפי לומר בפשיטות דאם יבוא למחוק כל האזכרות ולכתוב אחרים במקומן יהא טרחה יתירה ותעלה ההוצאה יתירה על השבח כי המחיקה קשה יותר מהכתיב' ואח"כ כשיהיו כל האזכרות כתובות על המחק אף לר' מאיר שהס"ת כשרה תהא שוה הרבה פחות מס"ת אחרת שעכ"פ אינה מהודרת כמו ספרים אחרים לכן שפיר קאמר ר' אמי שאין הס"ת שוה כלום מעתה אי נימא דסגי בכתיבת לשמה:
באות האחרון או אפילו מקצת אות האחרון דהיינו שיכתוב הרגל מהה"א לשמה פשיטא דזה אינו טרחא כל כך ולא יעלו הוצאות הרבה כשימחוק הרגל מהה"א של האזכרות ויכתוב הרגל בקדושת השם. אלא מוכח דכל אותיות השם צרי לכותבן לשמן:
אמנם בנידן דידן יש להעיר על דבר אחד מה שלא העיר כ"ת כלל והוא לפי מה שחקר הפ"מ בשם שהי' כתוב לשמה והעביר עליו הסופר הקולמוס שלא לשמה אם פוסל השם אי לא והגאון בעל פ"מ העלה שזה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרשב"א ז"ל בגט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דלהרמב"ם ז"ל שפסק שם דאינו גט הכא כשר ולהחולקים הכא פסול ועיין בתשובת ברכת רצ"ה ממו"ח ז"ל סי' נ"ז שהאריך בזה מעתה אי נימא דבכה"ג נפסל השם יש לומר דנידן דידן גם להבני יונה פסול דאף דמכשיר בעלמא כשמקדש האות האחרון מהשם דגמרו וקדושתו באין כאחד מ"מ בנידן דידן שהיו השמות כתובים כהלכתן לשמן אלא שהי' מטושטשות י"ל שהעברת הקולמוס שלא לשמה פסל דיש לחוש שמא לא הי' השם מטושטש לגמרי עד שאין התינוק יכול לקרותו והי' כשר א"כ מה שהעביר השם שלא לשמ' פסל' והתיקון מה שעבר בקולמוס על אות האחרון לא חשיב כתב כלל דבזה לא שינה כלל מכמו שהי' מקודם דגם מעיקרא הי' לשמה ומה שהעביר בקולמוס על אותיות הראשונים ונעשה הכתב הראשון מכוסה ע"י הכתב האחרון חשיב שלא לשמה ופסול:
אבל לפענ"ד נראה דיש להוכיח דלא כפ"מ אלא גם להרשב"א כשר בכה"ג שהעביר בקולמוס שלא לשמה על שם שהי' כתוב לשמה שהרי בחידושיו לגיטין דף נ"ד אפלוגתא דאביי ורבא דכל שבידו נאמן הביא הרשב"א דעת הסוברים דהלכה כרבא וראייתם מהך דר' אמי דשאל ס"ת ביד מי מוכח דאלו הי' ביד מוכר הי' מהימן ולאביי גם אלו הי' ביד מוכר לא הי' נאמן שהרי דכיון שהאזכרות המה כתובות שוב איין בידו לכתוב שלא לשמן והרשב"א דחה ראי' זו וכתב והא דבעי ס"ת ביד מי היינו טעמא דאלו הי' ביד מוכר הי' בידו לאסור שהי' יכול ליטול האזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב שלא לשמן הרי מוכח מכל זה דאם העביר בקולמוס שלא לשמה על השמות שהי' כתובין לשמה דלא פסלן מדצריך למצוא עצה לגרור השמות ולחזור ולכתוב שלא לשמה ולא כתב שהי' בידו לעבור בקולמוס שלא לשמן וזה ראי' ברורה ועצומ' לדעתי לכאורה:
שוב התבוננתי דיש לדחות ראי' זו דכל עיקר טעם של הפ"מ שרוצ' לפסול לדעת הרשב"א הוא משום דלהרשב"א חיישינן לחומרא דכתב על גבי כתב חשוב כתב א"כ בכה"ג שהי' כתוב מעיקרא לשמה והעביר קולמוס שלא לשמה דנהי דיש לפסול דשמא חשוב כתב השני כתב יש תקנה לזה להעביר עוד הפעם בקולמוס ולקדשו דממ"נ הס"ת כשר דאי כתב על גבי כתב חשוב כתב הרי מהני מה שהעביר אח"כ הקולמוס לשמה ואי לא חשיב כתב הרי לא נפסל כלל ע"י מה שהעביר הקולמוס שלא לשמה ומשו"ה לא הי' בידו לפסול הס"ת לגמרי אם לא באופן שיגרור הכתב הראשון ויכתוב שלא לשמה אולם אכתי יש לומר שהרי הש"ס קאמר כמאן דלא כר' יהוד' דאי כר"י ליעבר עלי' קולמוס וליקדשי' ומשני אפילו תימא ר' יהוד' עד כאן לא קאמר ר' יהוד' אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא א"כ מבואר דאפילו למ"ד דכתב על גבי כתב חשוב כתב מ"מ בכולי ס"ת פסול מטעם דמחזי כמנומר א"כ לפ"ז מסתברא לומר דאפילו אם הי' כתובות לשמן והעביר קולמוס שלא לשמן ואח"כ חזר והעביר קולמוס פעם שנית לשמן ג"כ פסול דהא עכ"פ עתה ההכשר משום העברת הקולמוס ומחזי כמנומר ודו"ק:
ועדין יש לעורר דלפי מה שהוכחתי למעלה דבעינן שיכתוב כל אותיות השם לשמן קשה מה פריך הש"ס בגיטין כמאן דלא כר' יהוד' דאי כר' יהוד' ליעבר עלי' קולמוס וליקדשי' הא יש לומר דמיירי שאמר שלא כתב רק מקצת מאותיות השם שלא לשמן אבל אותיות האחרונות כתב לשמן ומשו"ה לא מהני העברת קולמוס לשמן דעד כאן לא קאמר דמהני אלא כשכל האזכר' נכתב שלא לשמן אבל כשאותיות הראשות נכתבו שלא לשמן ואותיות האחרונים נכתבו לשמן לא מהני מחמת דהוי שם שלא כסדרן וידוע דעת הפוסקים דשם שלא כסדרן פסול וא"ל דיעבור הקולמוס גם על אותיות האחרונים ושוב יהא כסדרן דזה אינו דכבר כתבו התוס' בשבת ובגיטין דרק כשהכתב השני הוא מתקן מחמת שהראשון נכתב שלא לשמן והשני לשמן חשיב כתב אבל כשאינו מתקן לא חשיב כתב לפ"ז מה שהעביר הקולמוס על אותיות האחרונות שהי' כתובות לשמן לא חשיב כתב ורק על אותיות הראשונות חשוב כתב א"כ שוב הוי שלא כסדרן ופסול. אכן לפי מה שכתוב הגאון מליסא בספרו ת"ג שם בגיטין דף י"ט בישוב קושי' המהרש"א על הת"י דא"כ מה בעי גבי עדים אי כתב עליון הוי כתב הא כתב השני מתקן שעושה לשמה דאף שכתבו התוס' דהוי כתב כשמתקן מ"מ לא הוי רק כמתקן כתב הראשון וכתב הראשון הוא ואין כאן כתב ידו של עדים רק הכתב של הראשון ע"ש א"כ לפי דבריו י"ל דבכה"ג שהעביר קולמוס על אותיות הראשונים לשמן שפיר חשיב כסדרן כיון דכתב השני לא הוי כתב רק דמהני שמתקן כתב הראשון א"כ חשיב שפיר כסדרן אבל אנכי כבר כתבתי בהגהותי בספר ברכת רצה סי' נ"ז בישוב קושי' המהרש"א ובפירוש דברי התוס' ואין דבריו של הגאון מליסא קיימים ע"ש. אלא שהתוס' סבירא להו דלעולם כתב השני חשוב כתב אפילו כשאינו מתקן כלל רק גבי שבת פטור כשאינו מתקן משום דלא הוי מלאכת מחשבת וכמ"ש הריטב"א ז"ל וא"כ בכה"ג שאותיות הראשונים המה שלא לשמן והעביר קולמוס לשמן חשיב שלא כסדרן כיון דכתב השני חשוב כתב הוי כמוחק לכתב הראשון רק איכא תקנה שיעבור גם על אותיות האחרונים לשמן דאז מהני דהא כתב השני הוי כתב:
ודע דלכאורה עלה על לבי דיש לחוש דנ"ד דשמא אותיות הראשונות הי' כל כך מטושטשים שאין התינוק יכול לקרותו ואותיות האחרונים לא הי' מטושטשים עד שאין התינוק יכול לקרותו וא"כ כשהעביר בקולמוס ותיקנן חשוב שלא כסדרן וזהו חשש גדול בעיני אבל לפי הנ"ל דכתב עליון חשיב כתב ממילא חשיב כסדרן לדעת התוס' ואע"ג דצ"ע אם הי' האותיות האחרונים כתיקונן אם הי' רשאי הסופר לעבור עליהן בקולמוס דאיכא חשש מחיקת השם מ"מ כיון שמה שהעביר בקולמוס גם על אותיות השם שהי' מטושטשים הי' חשש מחיקה ומסתמא עשה עפ"י הוראת חכם שהתירו כדי לתקן וכדעת המתירים א"כ גם על האותיות האחרונים הי' היתר זה דאפילו אם הי' האותיות שלמים הי' נפסלים משום חשש שלא כסדרן אלו לא העביר עליהם הקולמוס לשמה ודו"ק: