מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
או"ח · סימן נח
כבוד הרב המאוה"ג המפורסם מו"ה ישראל ליב נ"י מו"ץ בק' שאטץ: מכתבו קבלת והנני חוזר על מה שכתבתי במכתבי הקודם כי לא מצאתי בש"ס גם לא בקדמונים מפורש יוצא דשכר שלא בהבלעה אסור ליטול ביו"ט ואפשר דחז"ל אסרו רק שכר שבת אבל לא שכר יו"ט וע"ז כתב כ"ת שלדעתו הדבר מפורש באו"ח סי' תקמ"ב סעיף א' שכתב אפילו מלאכות המותרות אינן מותרות לעשותן אלא לעצמו או לאחרים בחנם אבל בשכר אסור. יסלח לי כ"ת כי אין ענין לנידון שלנו כי שם מיירי במלאכות המותרות לעשותן בחוה"מ ואסורין לעשותן ביו"ט וכן הוא ברא"ש דכיון דהוי האסורות ביו"ט כשלוקח שכר בעד המלאכה בחוה"מ הוה כמו עובדא דחול ואנכי כתבתי כשנוטל שכר בעד דבר דשרי לעשותו ביו"ט כמו שכר תפלה ושכר שופר ובאו"ח סי' ש"ו איתא השוכר את הפועל לשמור את הפרה ואת התינוק אין נותנין לו שכר שבת ע"ש מבואר שאע"פ שהשמירה עצמה מותרת גם בשבת מ"מ אסור שלא בהבלעה ליקח השכר ובסי' תקל"ז סעיף י"ד איתא אין מכניסין צאן לדיר בחו"ה ואיתא התם דאסור ליקח שכר ביו"ט התם נמי. אסור לישראל לעשות מלאכה זו ביו"ט ושם בכל גווני אסור אפילו בהבלעה משום דמיחזי כעובדא דחול אבל לא מצינו דאסור ליקח שכר מדבר דשרי לעשות ביו"ט. ולדעתי יש קצת להוכיח מהש"ס דמ"ק דף י"ב גבי רב חמא דהתיר להני אבנוגרי למיעבר עבידתייהו וכתב רש"י מסדרי שלחנות אם נשברו השלחנות שרי לתקנם ולמה לא פירש דעבידתייהו זהו גופא סידור השלחנות אלא מוכח דבעד סידור השלחנות אין רבותא כלל דהוה מלאכה המותרת לעשות ביו"ט ומשו"ה כתב אם נשברה שרי לתקנה ואנכי אתמה איך עלה על דעת כ"ת דהך דינא דכתב המחבר בסי' תקמ"ב מיירי במלאכות המותרות ביו"ט דאסור ליקח שכר כשעושה בחוה"מ א"כ צריך להיות שאסור ליקח שכר שחיטה גם בחוה"מ ודבר זה לא שמענו מעולם ובכל תפוצות ישראל לוקחים השו"ב שכר בחוה"מ:
ואנא חזינא חובא לנפשאי בכתובות דף מ"ז דפרכינן אלא הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה היכי מצי מסר לה הא קא מבטל לה ממעשה ידיה ומשני דמסר לה בשבתות ויו"ט ע"ש ואי נימא דשכר מלאכות המותרות לעשותן ביו"ט שרי ליטול שכר כגון שכר בישול ואפיה יקשה הא קא מבטל לה ביו"ט משכר בישול ואפיה אולם באמת בלא"ה קשה דהא גם בשבת דפשיטא דאסור ליקח שכר שבת מ"מ זה אינו אלא מדרבנן והש"ס פריך האיך זכי לי' לאב מן התורה ומה משני דמסר לה בשבתות ויו"ט הא הש"ס אדאורייתא קא פריך וא"כ קא מפסיד לה במלאכות המותרות ליקח שכר מה"ת אך לכאורה בלא"ה קשה מה פריך הש"ס הא קא מבטל לה ממעשה ידיה הא האב יכול לבטלה ממעשה ידיה שיצוה לה להאכילהו ולהשקהו להלבישהו ולכסהו והבת מחויבת מתורת כיבוד אב לציית ליה אע"פ שמתוך כך תהיה בטל' ממלאכת' אי אית לה מזונות לההוא יומא כמבואר ביו"ד סי' ר"מ סעיף ה' וצ"ל דהגמרא קא פריך הא עכ"פ משכחת לה אופן שלא יהא ביד האב לממסרה לחופה עי"ז שמבטל לה ממלאכתה וע"ז משני דיהיב לה שכר פקעתה או דמסר לה בלילה ואם שכר פקעתה הרבה יותר מכסף קידושיה כגון שהיא נוקב' מרגליות משכחת לה ג"כ דמסר לה בשבתות ובימים טובים ואם האב מבטלה ממלאכת דבר מועט ע"ז יש לומר דנותן לה שכר פקעתה או בלא"ה יש בידו לבטלה ע"י שיצוה לה למאכילהו ולהשקהו וכנ"ל: