אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א או"ח › סימן נד

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

או"ח · סימן נד

סימן נג

הנה בדבר השאלה ברב אחד במדינת פולין שהלך לעולמו והניח בן גדול בתור' ומפורסם והוא רב בעיר גדולה ואין באפשרות שיעזוב משמרתו ויבוא למלא מקום אביו המנוח ע"כ ברצונו שגיסו חתן הרב הנפטר ימלא מקום חותנו ונכבדי העיר אינם רוצים בחתנו של הרב באמרם כי הבן של הרב נוח להם אבל אם הוא אינו רוצה להיות רב על מקום אביו אין בידו למסור זכותו לגיסו ושאל כ"ת חוו"ד בזה הענין והנני למלאות מבוקשו וזה החלי בעזר הצור:

הנה ראשית דבר שמתי מגמתי לעיין בדין תורת ירושה בענין רבנות אשר הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ה בהגה"ה מחזיק בזה מאוד וכתב להלכ' מי שהוחזק לרב בעיר אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו אע"פ שבא לשם אחר גדול מזה. ואפילו בנו ובן בנו לעולם קודמין לאחרים כל זמן שממלאין מקום אביהם בירא' והם חכמים קצת ע"ש. אמנם המג"א בסי' נ"ג הביא מ"ש הרשד"ם בתשוב' חלק יו"ד סי' נ"ה דאין לרבנות דין ירושה ומטי לה מש"ס יומא ע"ב שלשה זרים הן של מזבח ושל ארון ושל שלחן של מזבח זכה אהרן ונטלו של שלחן זכה דוד ונטלו של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצ' ליקח יבוא ויקח וכ' רש"י ז"ל של מזבח סי' לכתר כהונ' של ארון סימן לכתר תור' ושל שלחן סימן לכתר מלכות מזה מוכח דכתר תור' הוא הפקר וליתא בתורת ירושה והחת"ס באו"ח סימן י"ב האריך הרחיב הדיבור דאין לרבנות דין ירושה ובתשוב' שאח"ז בסי' י"ג השכיל לקיים דברי הרמ"א דבזה"ז שהרבנים המה משועבדים להקהל ומקבלים שכר מקופת הקהל לא גרע מש"ץ. אמנם דבריו סותרין קצת למ"ש בתשוב' הי"ב כאשר יראה המעיין גם כתב בסוף התשוב' וז"ל ובסוף תשובות רמ"א נדפס תשוב' א' מרב א' נקרא מו"ה שאול ונעלמה ממנו כל הנ"ל במ"כ עכ"ל. והנה נראה כי לא ידע החת"ס מי הוא זה הרב מו"ה שאול לכן הקל קצת בכבודו אבל אלו הי' ידע כי זה מו"ה שאול הוא האחד מגדולי דורו בנו של הגאון ר' העשיל מקראקא הנקרא בפי כל ר' ר' העשיל ואחר מות אביו מילא את מקומו והי' אב"ד ב"ק קראקא והוא אבי הגאונים ר' ארי' ליב אבד"ק אמשטרדם ור' העשיל אבד"ק ווילנא ז"ל בודאי הי' כותב יותר בדרך כבוד עכ"פ ומחמת כי אנכי נין ונכד להגאון ר' העשיל אבד"ק ווילנא מצד אמי מורתי ע"ה וגם מו"ח ז"ל הי' מצד אביו הגאון ז"ל כין ונכד להגאון מו"ה ארי' ליב הנ"ל ע"כ אמרתי אספרה נא בגדולת שאול אא"ז ז"ל:

והנה הראי' שהביא מהך דיומא דכתר תור' כל הרוצ' ליטול יבוא ויטול לפע"ד אין התחלת ראי' לענין רבנות דכתר תור' הוא ענין לימוד חכמת תוה"ק המאשרת את בעלי' וע"ז מורה סימן של הארון שהתור' מונחת בארון וכן איתא במגיל' דף כ"ח ע"א אסור לשמש בשונה הלכות כתרה של תור' אלמא דכל שונה הלכות הוה בכלל כתר תור' ולא בעינן שיהא מן המנויים לשררה ורבנות ובעירובין דף נ"ג ע"ב איתא אמר להו נתייעץ במכתיר וכו' וכתב רש"י נטל רשות מנשיא על שם שנותן רשות לסמוך התלמידי' ולקרותו רבי ומאז והלאה הוא כשר להיות מוכתר ליקרות רבי ומומח' לרבים ואם טעה לא ישלם עכ"ל הרי דענין הסמיכ' נקרא כתר ועיין בערוך ערך כתר שפירש שהי' סומך לתלמידים ומכתירם. תדע דכן הוא דאי נימא דכתר תור' היינו התמנות ל"ש לומר דכל הרוצ' ליטול יבוא ויטול הלא צריך שימנו אותו הקהל וברצון הציבור תליא מילתא ולא בדידי' ולא הוי כהפקר שכל הרוצ' יקח שררה לעצמו ואדרבה מצינו בברכות נ"ה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם וחד מינייהו קא חשיב המנהיג עצמו ברבנות וכתב המהרש"א בח"א שדקדק לומר המנהיג עצמו ברבנות ולא קאמר הנוהג רבנות דכשקבלוהו עליהם ודאי רשאי אבל המנהיג עצמו היינו בע"כ שאינו ירוצ' להם ע"ש ולפ"ז הא דאיתא ביומא דכתר תור' עדיין מונח וכל הרוצ' ליקח יבוא ויקח על כרחך לא קאי ארבנות אלא כמו שפירשתי אשונה הלכות וכנ"ל:

וראיתי להחת"ס שהקש' על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' א' מה' מלכים שהמלכות וכל מינויי ישראל המה ירוש' מאבות לבניהם אחריהם מש"ס ר"ה דף ב' דאמרינן מלכי ישראל מניסן מנינן לא צריכא דאימנו עלי' מאדר ומלך בן מלך הוא משמע מזה דאפילו מלך בן מלך בעי מנין ואפילו מנין לא מהני לי' עד דקם בניסן ואי ס"ד מלכות הוי בירוש' וא"כ אם מת אביו ירית לי' מלכותא ממילא ככל ירוש' דממילא ומזה הוכיח החת"ס שגם בן מלך צריך מינוי אם הבן הוא ממלא מקום אביו ואם הוא ראוי והגון להיות מלך נגיד ומצוה לעמו. הנה בדבר הזה בודאי צדקו דבריו שצריך הבן להיות ראוי למלך ולמלאות מקום:

אביו בירא' וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא אבל משום זה לא נגרע כח תורת ירוש' במלכות דאם אין הבן ראוי למלכות אינו יכול לירש את אביו וכן בירוש' דנחלה נמי מצינו גבי פעוטות דמקחן מקח וממכרן ממכר אבל למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים אלמא דלהיות שליט בנכסי אביו צריך להיות ראוי לשלוט בעמלו וכ"ז שאין לו דעת ותורה אינו שולט בזה לגמרי כדי שלא ילך לאבדון נחלת אבות וכ"ש מלכות שהבן הוא מושל בעמו שהוא נחלת אבות צריך לידע כל תכסיסי מלוכה ושיהא כדאי והגון לכך וכן כתב רש"י ז"ל בחומש פ' שופטים על הפסוק למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו שאם בנו הגון מלכות בנו קודם מוכח דבעינן שיהא בנו הגון למלכות דוקא:

שוב התבוננתי שמה שכתבתי למעל' דכתר תורה אינו רבנות רק שונה הלכות כך מוכח מברייתא דפרק ו' דאבות דקתני התם כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ואל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך עשה ואל תתאוה לשולחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם ע"כ. א"ב בפירוש הדברים נאמרו ונשנו דכתר תורה היינו קנין התור' אבל לא הכבוד והגדולה והעשירות אשר הוייתם מחמת קבלת ושררה ואדרבה אם הוא בורח מכל אלה יש לו כתר תור' וע"י רבנות נתמענו הכתר תורה ואיך כתב הרשד"ם מהך דש"ס דיומא דרבנות אינו בכלל מנויים מה ענין רבנות לכתר תורה וצע"ג:

והנה בדברי החת"ס שהבאתי למעלה שהאריך בדין זה דאין לרבנות תורת ירושה יש לפע"ד לעורר על דבריו הרבה האחד העיר מש"ס דספ"ק דמגילה י"ג ע"ב כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר ויושיבם לנצח ויגביהם ואם מגבי' עצמו הקב"ה משפילו וכו' ולכאור' קשה מה צריך לילפותא דפוסקין לו גדולה ולזרעו אחריו תיפוק לי' דדינא הכי דהבנים יורשין גדולת אביהם. וי"ל שפוסקים משמים שיזכו לבנים ממלאים מקום אבותיהם ולא תפסוק לעולם ע"ש. והנה דודאי צדקו דבריו בזה אבל מ"מ קשה לי טובא הא בנדרים דף פ"א ע"א מצינו היפוך מזה דאמרינן מפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהם אמר רב יוסף כדי שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רב שישת ברי' דרב אידי אמר כדי שלא יתגדרו על הציבור מר זוטרא אמר מפני שהן מתגברין על הציבור וגירסת הערוך ערך גדר מפני שהן מתגדרין על הציבור וכתב רש"י ז"ל יתגדלו ושלא ינהגו שררה כשיראו שהם ובניהם ואבותם תלמידי חכמים וכעין זה כתב הר"ן ז"ל אם יראו שאין תורה פוסקת מהם יגיס דעתם ע"ש. והנה למר זוטרא שפיר מתאימים שני מימרות הנ"ל דהתם נמי אמרינן שאם מגבי' עצמו הקב"ה משפילו ועפ"י הרוב המה מגביהים א"ע משו"ה אינן מצויין מבניהם ת"ח. אבל כרב ששת ברי' דרב אידי דאמר כדי שלא יתגדרו על הציבור קשה מאוד הך מימרא דפ"ק דמגיל' דהאיך אפשר דפוסקין לו ולזרעו אחריו הא' יש לחוש שיתגרדו על הציבור:

ונראה לפע"ד בישוב הדבר עפי"ד הש"ס דיומא הנ"ל דג' כתרים הם כתר כהונה וכתר מלכות וכתר תור' ובכתר תורה נמי מצינו שעולה לגדולי כמו דאיתא בנדרים דף נ"ה ע"א דרב יוסף אמר לרבא לא תיתיב אכרעך עד דאמרית לי פירושא דהדין מלתא מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות א"ל כיון שאדם עושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל התור' ניתנה לו במתנה כיון שניתנ' לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ואם הגבי' עצמו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא. ע"כ ולפ"ז שפיר י"ל דההיא דפ"ק דמגיל' מיירי בגדולת מלכות דהא בש"ס דזבחים דף ק"ב מייתי להך מימרא אשאול המלך ע"ה דמתחיל' פסק הקב"ה המלכות לו ולזרעו אבל בכתר תורה אע"ג דפוסקין לו גדולה כדכתיב ומנחליאל במות מ"מ פוסקין רק אליו לבדו אבל אין הבנים יורשין גדולתו ומשו"ה אין יוצאין ת"ח מבניהם שמא יתגדרו על הציבור מחמת זה ויהיו סבורין דגם הגדול' ירושה היא להם מאבותיהם:

והנה בגמרא שקיל וטרי מפני מה אין ת"ח יוצאין מבניהם של ת"ח היינו שאין מצוי שיהיו בני בניהם ת"ח דהיינו דוד שלישי אבל משמע דבנים עצמן שכיחי שיהי' ת"ח וע"ז משני שלא יאמרו תור' ירושה היא להם מאבותיהם ולכאור' לפ"ז למה שכיח שיהיו הבנים ת"ח ניחוש ג"כ שלא יאמרו תור' ירושה היא להם מאבותיהם. ונרא' די"ל עפ"י מה דאיתא בב"מ דף פ"ה כיון שלמד אדם תורה הוא ובניו ובן בנו מכאן ואילך התור' מחזרת על אכסניא שלה ומש"ה אינו ראוי שיהי' מצוי שיהיו בני בנים ת"ח שאז הית' באמת התיר' מחזרת על אכסניא שלה ויאמרו שהתור' ירושה היא להם מאבותיהם. והנה לפי פירוש רש"י בין לרב שישת ברי' דרב אידי ובין לרב יוסף העיכוב הוא מצד דור השני בניהם של ת"ח אלא שלרב ששת כ"ז שאין לו בן ת"ח אינו מתגדר מצד עצמו ומצד אביו רק כשיהי' לו עוד בן שהוא יהי' דור שלישי ת"ח יתגדר ולמר זוטרא הוא מתגדר מצד עצמו ומצד אביו ג"כ אבל בפירוש הרא"ש איתא כדי שלא יתגדרו כשיראו שהם ואבותיהם המה לומדי תור' ורצו להתגדר על הציבור. עוד איתא התם רבינא אמר מפני שלא ברכו בתור' תחילה דאמר רב יהוד' אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב על עזבם את תורתי אמר רב יהוד' אמר רב שאין מברכין בתור' תחילה ופירש"י ותלמידי חכמים בני ת"ח מתוך שהם זהירין לעסוק בתור' ורגילין בה אינן זהירין לברך כשפותחין לא מקיימין ברכתא ונהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה ע"ש:

והנה על תירוצו של רבינא קשה לי דא"כ למה יש לתלמידי חכמים בנים תלמידי חכמים דהיינו דור שני ולא דור שלישי כיון דבברכות התור' תרווייהו נאמרו צאצאינו וצאצאי צאצאינו ואם המה אינם מברכין ברכה זו ועל כן המה נענשים לא יהי' להם אפילו בנים תלמידי חכמים. ונראה לי דלרבינא לא הי' ניחא תירוצו דרב יוסף ודרב שישת שמי שהוא ת"ח בן ת"ח וגם יש לו בן ת"ח הוא מנתגדר על הציבור מחמת כי הוא בעצמו הי' ת"ח בן ת"ח דאביו של רבינא הי' ג"כ ת"ח כמו דמצינו בש"ס ברכות ל"ט ע"ב אמר רבינא אמרה לי אם אבוך עביד כר' חייא ועי' סה"ד אות ר' גבי רבינא שאביו הי' נקרא רב הונא וגם הי' לרבינא בן ת"ח והוא רב אחא ברי' דרבינא ע"כ לא הי' ניחא לי' למימר הכי שבשביל זה המה מתגדרין על הציבור משום שאביו ובנו ת"ח ובאמת אדרבה מצינו בב"מ פ"ה ע"ב אמר רב חמא מאי דכתיב בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן תלמוד חכם ובקרב כסילים תודע זה ת"ח בן עם הארץ אמר עולא היינו דאמרי אינשי איסתרא בלגינא קיש קיש קריא ופירש רש"י תודע מודיע לכל ומתפאר בכתרה ע"ש. והנה זה סותר להא דמשני רב שישת ומר זוטרא שדרכן להיות מתגדרין על הציבור יותר מת"ח בן עם הארץ אלא עם הארץ הוא מגיס דעתו יותר מת"ח בן ת"ח מחמת שהוא מודיע לכל שהוא ת"ח וקיש קיש קריא:

ונראה לי דבר זה דאלו הוה התור' בירושה בודאי היו בניהם של תלמידי חכמים מתגדרים יותר מת"ח בן ע"ה שאלו היתה התור' בירושה הי' הכל רצין להשיא את בתו לת"ח בן ת"ח כדי שלא ימוש התור' מפי זרעו וכן היו אז ת"ח יותר חשובין בעיני הדור ומחמת חשיבותן היו מתגדרים על הציבור. אבל השתא שרואים ההמון שאין ת"ח יוצאין מבניהם של ת"ח ואין התורת ירושה להם אין:

להת"ח חשיבות הרבה ואינן מכירין את הת"ח בן ת"ח כלל ואין הכל יודעים שהוא ת"ח. וכל כך דעתם שפלה ונכה רוח שאין מברכין בתור' תחילה. ואינן מתפללים על בניהם שיהיו ת"ח בראותם רוע מצבם ומעמדם וכבודם וכבוד אבותיהם הורד למאוד. אבל הת"ח הראשון שהוא בן עם הארץ הוא הולך וגדל ונתפרסם בעיני ההמון ויש לו נחת רוח מלימודו בראותו כי חכמתו הצליחה לו וע"כ הוא מברך בתור' תחילה שיהיו צאצאיו תלמידי חכמים. ותפילתו מתקיימת ויש לו דן ת"ח. אבל הבן הזה כבר הוא בן ת"ח שוב אינו רואה סימן ברכה בלימודו אינו מברך בתור' על צאצאיו שיהיו תלמידי חכמים וזהו פי' נכון בתירוצו של רבינא:

ומה נאמנו מאוד בזה סמיכת הענינים בש"ס דב"מ הנ"ל דמעיקרא הביא מימרא דרב יהוד' אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' על שלא ברכו בתור' תחילה ואח"כ נסמך לי' מימרא דרב חייא מה דכתיב בלב נבון תנוח חכמה ולכאור' מה שייכות זה לכאן ולפי הנ"ל נתבאר הדבר כמין חומר שרב חייא כיון ג"כ שמחמת שהת"ח בן ת"ח אינו מברך בתור' על צאצאיו שיהיו ת"ח נפסק' התורה אצלו והת"ח בן עם הארץ מחמת שחכמתו מתודע על פני תבל הוא מברך על התור' ומתפלל על צאצאיו שיהיו ת"ח לכן יש לו נמי בן ת"ח כן נראה לפענ"ד נכון מאוד:

והנה בכתובות דף ס"ב ע"ב איתא דקרי רמי בר חמא על ר' אושעיא ברבי חוט המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעי' בנו של ר' חמא בר ביסא וכתבו בתוס' לפי ששלשתן ראו זה את זה כ אמרינן בעלמא שאמר ר' אושעי' דבר אחד ושאלו לר' ביסא לכך קרי עלייהו החוט המשולש לא במהרה ינתק כדאמרינן בעלמא כיון שלמד אדם תורה הוא ובנו ובן בנו מכאן ואילך התור' מחזרת על אכסניא שלה ודרש ואני זאת בריתי עכ"ל. ולכאור' קשה דא"כ הי' לי' לרב חמא לקרוא עליו הפסוק דואני זאת בריתי וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. אמנם י"ל דזה הפסוק דלא ימושו הוא הבטחה להת"ח הראשון שהתור' לא תהא נפסק' מזרעו אבל לא נאמר על זה השלישי ואפשר להיות שתהי' התור' מחזרת מבנים אחרים שיש להראשון אשר בנו ובן בנו לא היו תלמידי חכמים תרעו יהי' תלמידי חכמים אבל הקרא והחוט המשולש לא במהר' ינתק הוי הבטחה לזה השלישי שהתור' לא תהא נפסקת מזרעו תדע דעכצ"ל הכי דבירושלמי פאה פרק א' הלכ' א' איתא על הפסוק והחוט המשולש לא במהר' ינתק עד עולם לא ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק ע"ש ויש להקשות הא כתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך כו' מעתה ועד עולם. אלא על כרחך כנ"ל דהפסוק לא ימושו הוי הבטחה להראשון ומאתו לא תהא התור' נפסקת עד עולם אבל החוט המשולש דקאי על השלישי לבד ע"ז דרש הירושלמי דעד עולם לא ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהר' ינתק. אמכם בשט"מ כתובות גרס קרי עלייהו רמי בר חמא חוט המשולש לא במהרה ינתק וקאי על שלשתן שראו זה את זה וכתב וז"ל ורישא דקרא דייק אם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשולש לא במהר' ינתק פירוש אם באו לסטים עליו לתקפו השנים יעמדו לנגדו וכ"ש אם שלשה הם חוט המשולש כו' ע"ש. ולפ"ז אין שייכות כלל הך דחוט המשולש להך דלא ימושו מפיך דקרא דחוט המשולש קאי על העת שכולם קיימים ולא ימושו קאי על הדורות הבאים אחריהם ולא כדעת התוס' דכתובות דשניהם על ענין אחד נאמרו:

ולולא דמסתפינא שלא אכוה בגחלתן של הראשונים הייתי אומר פירוש אחר עפ"י מה דאיתא מתניתין מפורשת בפ"ק דקידושין מ' ע"ב כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא בנהר' ינתק ע"ש א"כ י"ל דהא דקרי רמי בר חמא על ר' אושעי' האי קרא הוא משום דחזי' בר' אושעי' שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ אבל לא מפני שהי' דור שלישי של ת"ח דהרבה יש כיוצא בו כמ"ש התוס' ומסתייע לי עוד לזה שראיתי בפ' י"ד באדר"נ דרבן יוחנן ב"ז קרא על ר' יהושע וחוט המשולש לא במהרה ינתק ולא מצינו דר' יהושע הי' דור שלישי של ת"ח וכולם ראו זא"ז וגם דרכו של ריב"ז לספר בשבח התלמידים עצמם אלא עכצ"ל מפני שהי' במקרא ובמשנה ובדרך ארץ ודבר זה פשוט בעיני עד שאני מתפלא על רבותינו ז"ל מדוע לא פירשו כן וצ"ע. עוד הביא המג"א שם בשם ספר עשרה מאמרות מהרמ"ע ז"ל דכל המינויים שהם כתר תורה אין בניהם קודמין רק מהיכל הנשיא דוקא נהגו שבניהם קודמין ובספר מחצית השקל הביא מ"ש בספר הנ"ל מחמת שקלקלו עבדי חשמונאי בבית שני ועמדו הורדס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות התקינו ב"ד שיהא כתר תור' כמו כתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו ע"ש ומזה עשה החת"ס יסוד גדול שירושת הנשיאות לא הי' מעולם מצד הדין רק מצד המנהג:

והנה ספר עשרה מאמרות הנ"ל אין אתי במחיצתי לעיין בו אבל לפענ"ד נראה להביא ראי' דגם קודם הילל הנשיא הי' כך גבי ראש הסנהדרין שאם הבן הי' ראוי למלא מקום קם הוא למלאות מקומו מברכות דף ד' דאמרינן מיד יועצין באחיתופל ונמלכים בסנהדרין ושואלין באורים ותומים שנאמר ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר. בניהו בן יהוידע זה סנהדרין דכתיב ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפליתי והתו' גרסי ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ושוב הקשו ע"ז והאיך פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע וי"ל דמסתמא ממלא מקום אבותיו הוי וכי היכי שאביו הי' מסנהדרין גם הוא הי' מהם עכ"ל א"כ מוכח מזה דדינא הכי דבסנהדרין הבן ממלא מקום אביו כשהוא ראוי לכך. דאל"ה מנ"ל דיהוידע ממלא מקום אבותיו הי' דלמא אע"פ שאביו הי' מסנהדרין מ"מ לא מלא יהוידע מקום אביו שהי' אחר דעדיף מיני' אלא משמע דהבן קודם לאחר וא"כ מוכח דגם קודם הילל הנשיא ואף בבית ראשון הי' כן והיא ראי' גדולה לפענ"ד אשר הי' נעלם מהגאונים הנ"ל:

הן אמת דיש להעיר על דברי התוס' הנ"ל דנראה מהפוסקי' דיהוידע שהי' בימי אחיתופל הי' קודם לבניהו שהי' על הכרתי והפליתי דקרא דאחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו הי' בתחילת מלכות דוד וקרא ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפליתי כפי הענין הי' אחרי מלחמת אבשלום שהוא בסוף מלכות דוד ואיך יתכן שזה יהוידע הי' בנו של בניהו וצריך לדחוק ולומר דאע"ג דכתיב אחרי מלחמת אבשלום מ"מ סיפר הכתוב מי היו השרים שהיו כבר בתחילת מלכות דוד וזה דוחק גדול. אבל בתוס' הרא"ש אשר נדפס ויצא לאור בדורנו זה ראיתי שכתב בזה הלשון ומייתי ראי' כי היכי דבניהו הי' מסנהדרין כן הי' אביו יהוידע א"כ לפ"ז שפיר ניחא שזה יהוידע שהי' אחרי אחיתופל הי' אביו של בניהו ובניהו ממלא מקום אביו יהוידע להיות בסנהדרין:

אבל לכאורה יש לי ראי' להיפך דבסנהדרין אין הבן ממלא מקום אביו ממתניתין דסנהדרין דף ל"ז דקתני הוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונה ופירש רש"י כגון שמת אחד מן הדיינים נראה מזה דבב"ד אין ממלא מקום אביו דודאי דוחק לומר דמיירי דוקא כשאין לו בן ראוי למלא מקום אביו אבל כשיש לו בן אין סומכין מן הראשונה אחרי דהתנא מסתם קא סתים משמע דלעולם סומכין מן הראשונה והנה הרמב"ם בפ' א' מה' סנהדרין כתב נחלקו הסנהדרין והוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונ' א"כ לדידי' לא מיירי כלל מתניתין כשמת אחד מן הסנהדרין אבל לפי פירוש רש"י דמיירי כשמת אחד מן הסנהדרין שפיר יש להוכיח דבנו אינו ממלא מקום אביו בסנהדרין ולפ"ז קשה הך דברכות דמנ"ל דיהוידע הי' בסנהדרין:

ונראה לפענ"ד לומר דראש הסנהדרין דוקא חשוב שררה שהוא האב"ד כמו שכתב רש"י שם בברכות דיהוידע הי' אב"ד ועיין ברמב"ם ז"ל פרק א' מה' סנהדרין דאב"ד הוא משנה לנשיא ומשו"ה חשוב שררה כמו נשיא ואם מת. הבן יורש גדולתו וזהו מצד הדין כמו שהנשיא מוריש גדולתו לבניו כן האב"ד דהוי משנה לנשיא ומה שכתב בעל עשרה מאמרות דגם הנשיאות אינה בתורת ירושה מצד הדין רק מהילל ואילך שהתקינו הב"ד תורת ירושה משום הורדוס ובניו לפענ"ד דעד הילל לא הי' הנשיא ראש הסנהדרין אלא נשיא לחוד וראש הסנהדרין לחוד ורק ראש הסנהדרין הי' אב"ד כמו שכתב רש"י שיהוידע הי' אב"ד. וגם דוד המלך ע"ה הי' נשיא דנשיא זה מלך כדאמרינן בהוריות יו"ד ע"א אשר נשיא יחטא נשיא זה מלך לא הי' ראש הסנהדרין דהא אין ממנין מלך בסנהדרין כמבואר בש"ס וברמב"ם. וגם בני בתיר' שנהגו נשיאותן לפני הילל לא היו ראשי סנהדרין שהרי לא הי' גדולים בתור' כדאיתא בב"מ דף פ"ה וברש"י שם כששאלו מאתם הלכ' לא ידעו להשיב והי' מתביישים ע"ש. ואך כשנתמנה הלל להיות ראש סנהדרין מסרו לו בני בתיר' ג"כ סדרי הנשיאות והי' לאחדים בידו שנעשה נשיא וראש סנהדרין וכן הוא הלשון בגמרא דפסחים וב"מ מיד הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהם והיינו הכונה שהושיבוהו להיות ראש הסנהדרין וגם מינוהו לנשיא משמע דתרי מילי נינהו. ואע"ג דנשיא דכתיב בתור' היינו מלך וקי"ל דאין מושיבין מלך בסנהדרין צ"ל דנשיא שנתמנה שלא ע"י נביא אין לו דין מלך ממש. ומותר להיות בסנהדרין וכן מצינו בקידושין דף ל"ב ע"ב דיש חילוק בין נשיא למלך דאמרינן התם אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ע"ש אלמא דנשיא אין לו דין מלך וזה התקינו הב"ד שהי' בזמן הילל וכן הי' עד אחר רבי דמצינו דרבי צוה בשעת פטירתו גמליאל בני נשיא חנינא בר חמא יושב בראש והיינו שהחזיר רבי הדבר ליושנה שהנשיא לא יהא ראש הסנהדרין מחמת שראה שבנו רבן גמליאל אינו ממלא מקומו בחכמה רק ביראה כדאיתא בכתובות דף ק"ג. ולהיות נשיא לחוד סגי בהכי אבל ראש סנהדרין צריך להיות מופלא שבב"ד כדאיתא ברמב"ם שם ע"כ מונה את ר' חנינא לראש הישיב' וחילק הנשיאות מהסנהדרין כמו שהי' לפני הילל וגם בימי הילל הזקן הי' הגדול שבסנהדרין שהוא אב"ד משנה לנשיא ומשו"ה התקינו שלא יהא הנשיא סומך אלא א"כ אב"ד עמו ושלא יהא אב"ד סומך אלא א"כ הנשיא עמו דכמו שחלקו כבוד להנשיא חלקו נמי כבוד להאב"ד שהוא משנה לנשיא כמבואר בסנהדרין בירושלמי פ"ק הל' ב' וברמב"ם פרק ד' מה' סנהדרין ובזה שפיר ניחא דאב"ד דין אחד לו עם הנשיא וגם לו נמסרו סדרי הנשיאות ומשו"ה יהוידע שפיר הי' ממלא מקום אביו בניהו שהי' אב"ד וזהו חשיב שררה ובנו יורש גדולתו משא"כ שאר דיינים שבסנהדרין לא הוי בכלל שררה ואין הבן יורש גדולתו ומשו"ה שפיר ניחא הא דתנן הוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונ' דהתם מיירי שמת אחד מהדיינים ובסתם דיין שמת אין הבן ממלא מקומו אלא סומכין מן הראשונ' דדיין לא הוי בכלל שררה משא"כ נשיא ואב"ד המה בכלל שררה ואיכא בתורת ירושה דהיינו אם הבן ראוי למלא מקום אבותיו יש לו קדימה עפ"י ד"ת:

והנה החת"ס כתב בסוף התשוב' וכעת אני רואה ראי' אחרונ' גדולה מכולן דאיתא במדרש פ' פנחס על הפ' יפקוד ד' אלקי הרוחות שהי' משה סבור שבניו יורשין מקומו ונוטלים שררתו א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור הרבה שרתך יהושע הרבה חלק לך כבוד וכו' נוצר תאנה יאכל פרי' עכ"ל המדרש והלא מרע"ה בעצמו אמר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואלו לא הי' ידוע לו שיש לבניו כל אלו המדות לא הי' מבקש להם גדולה שהי' סותר את עצמו בתפלתו אלא ע"כ שהיו בניו ראויים לכך והקב"ה לא אמר שיהושע יותר הגון לכך אלא שסידר את הספסלות ואת המחצלאות זהו ת"ד ובמחכ"ת שגג מאד וסמך על זכרונו בהעתקת דברי המדרש ואולי ראה מדרש אחר וכתב מדרש סתם אבל במדרש רבה כך הן הדברים מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות אלא כיון שירשו בנות צלפחד אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי אל הקב"ה נוצר תאנה יאכל פרי בניך ישבו להם ולא עסקו בתור' יהושע הרבה שרתך הרב' חלק לך כבוד הי' משכים ומעריב בבית הוועד שלך הוא הי' מסדר הספסלים והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שרתך כדאי הוא לשמש את ישראל עכ"ל הרי בפירוש נאמר שבניו של משה לא עסקו בתור' ויהושע הי' יותר כדאי והגון לכך ואיך הפך הח"ס את הדברים שיהושע לא הי' יותר הגון מבניו של משה. וגם בעירובין דף נ"ה ע"ב קא חשיב בבריתא כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבור' נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו נסתלק אהרן כו' נכנסו בניו כו' ע"ש אבל בניו של משה לא חשב וע"כ משום דלא עסקו בתורי כלל אלא שבמחכ"ת סמך על זכרונו ע"כ כשגגה. יצא מלפני השליט. ולא עוד אלא שאם היו בניו הגונים לירש את מקומו למה המתין עד שירשו בנות צלפחד חלק אביהם מאי נ"מ אם הבנות יורשות את אביהם אם אינם יורשות הלא בנים בודאי יורשים את אביהם והי' לו לבקש שבניו ירשו את שררתו וע"ז לא הי' לו להמתין על בנות צלפחד אבל לפי מה שכתבתי למעל' שפיר ניחא הכל דמשה רבינו ע"ה ידע שפיר דבניו לא עסקו בתור' ואינם ראויין ללמד את בני ישראל קשת רק מ"מ המה ראוין לנשיאות דלענין נשיאות לא בעינן שימלא מקום אבותיו בחכמה וסגי שימלא מקום אבותיו בירא' כמו שמינה רבי את בנו רבן גמליאל לנשיא וצוה שחנינא בר חמא יושב בראש הישיב' וכך הי' סבור משה דכיון שבנות ג"כ יורשות את אביהם ואע"פ שבנות אינם ממלאות מקום אבותיהם בחכמ' מ"מ יורשות המה נחלת אביהן מחמת שלזה המה ראויין להיות במקום אביהם ולא אמרינן דכיון שאינם יכולות למלאות את מקום אביהם בכל הענינים פוסקת מהם סדר נחלות לגמרי א"כ ירשו בני את כבודי ואי משום שאינם ממלאים מקום אביהם בחכמה יחלק לשני ענינים ויפקוד ד' אלקי הרוחות איש כו' אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם היינו מי שילמדם תורה אבל כבודו של משה ירשו בניו:

ומסתייע לי דבר זה ממאי דאיתא בזבחים דף ק"ב אמר עולא ביקש משה מלכות ולא נתנה לו דכתיב אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות ופריך הא יבמה מלך ומשני לו ולזרעו קאמר ע"ש אלמא דמשה לא ביקש לזרעו אלא על מלכות ולא שימסור להם התורה מה שקבל מסיני כמו שמסרה ליהושע משום דע"ז לא הי' אפשר אחרי דבניו לא עסקו בתור' וע"ז השיב הקב"ה בניך לא עסקו בתור' כו' אבל יהושע שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל שלא יאבד שכרו היינו שלא רצה הקב"ה לחלוק לשני ענינים נפרדים אלא שמי שעסק בתור' הוא ינהג את ישראל ויטול את הכבוד וכמו שהתקינו ב"ד בזמן הילל שראש הסנהדרין יהא ג"כ נשיא בישראל ונוצר תאנה יאכל פריה ודו"ק:

ואין להקשות על רבי למה מינה את בנו רבן גמליאל לנשיא כיון שלא הי' ממלא מקום אבותיו בחכמה הי' לו למלא את בנו ר' שמעון שמילא מקום אבותיו בחכמה מחמת הטעם נוצר תאנה יאכל פרי' זה לא קשיא דר' גמליאל עסק בתורה אך לא הי' חכם כולי האי כמו שאר חכמים שבדור ולא הי' ממלא מקום אבותיו בחכמה מ"מ גם הוא הי' נוצר תאנה כו' אלא שר"ח הי' גדול ממנו לכן חלק רבי את הנשיאות:

והנה אף אי יהיבנא לי' להגאון חת"ס ז"ל דבניו של מרע"ה הי' ראויים למלאות מקום אביהם אך מצד הדין אין לבנים טענת ירושה על כתר תור' עכ"פ מוכח מהמד"ר הנ"ל שליהושע הי' יתרון עליהם בשביל שהי' משכים ומעריב בבית הועד וסידר את הספסלות עוד בחיי מרע"ה שהוא לקח בעצמו את יהושע להיות משרתו בבית הועד אבל לולא זאת הי' לבניו של מרע"ה משפט הקדימה:

עוד הביא החתם סופר ראי' מראש השנה דף ב' ע"ב מהא דאמרינן התם מלכי ישראל מניסן מנינן לא צריכא דאימנו עלי' מאדר ומלך בן מלך הוא משמע מזה דאפילו מלך בן מלך בעי מנין ויסכימו עליו שהוא ראוי להיות מלך ישראל מוכח דירושת מלכות אינה כשאר ירושה דממילא דא"כ אם מת אביו ירית לי' מלכותא לבריה ולא הי' צריך מנין זהו ת"ד והנה על דבר זה שאע"פ שהוא בן מלך מ"מ לא נעשה מלך עד שהושיבו על כסא המלכות ומינהו למלך אין אנו צריכין לחפש הוכחה מש"ס דר"ה הנ"ל אלא דכן מצינו בהדיא גבי איש בושת שהי' בן שאול המלך ומ"מ כל אותו הזמן ממיתת שאול עד שנעשה מלך לא נחשב בתוך ימי מלכותו ולדעת רש"י סנהדרין כ' ע"א הי' זמן ה' שנים ולדעת התוס' ד"ה שתי הי' רק חצי שנה ע"ש חזינן בהדיא דגם בן מלך בעי שימליכוהו למלך ומקודם לכן לא נחשב למלך ואולי י"ל דשאני שאול דאפי' בגווה לא קאים כדאיתא בזבחים ק"ב. וגם אין אנו צריכין להביא ראי' כלל דבעינן שיהא הבן ראוי למלא מקום אבותיו שכן כתב רש"י ז"ל בחומש פ' שופטים על הפסוק למען יאריך ימים על ממלכתו שאם בנו הגון למלכות בנו קודם ע"ש אלמא בעינן שיהא הגון למלכות ומ"מ לא בעינן שיהא איש מצויין אלא אפילו אדם בינוני ראוי להיות מלך כדאמרינן בהוריות דף י"ג חכם קודם למלך חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות ע"ש:

אמנם מ"מ אין ראי' מזה דאינה כירושה ממש מדבעי מנין די"ל דבעי מנין למידע אי טעון משיחה דאי כל ישראל בדיעה אחת לא טעון משיחה ואי איכא מחלוקת טעון משיחה כמבואר בהדיא בהוריות דף י"א ע"ב דדריש התם הש"ס הפסוק למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום על ישראל קרינן בי' הוא ובניו אפי' בלא משיחה א"כ צריך מנין לידע אם הוא צריך משיחה וגם י"ל דבעינן מנין דאע"ג דהמלכות ירושה היא לבניו מ"מ הבריר' ביד ישראל לבחור מהבנים היותר הגון שביניהם. וגם בגוף הדבר נראה מרש"י ז"ל בהוריות שם דהמלכות ירושה הוא כשאר ירושות שהרי כתב וז"ל הוא ובניו בקרב ישראל משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו עכ"ל, אבל מ"מ י"ל דבעי מנין דאע"ג דמאליו הוא מלך דוגמא לזה מצינו גבי בכור בהמה דאע"ג דמאליו הוא קדיש מ"מ מצוה להקדישו:

אבל לכאורה קשה לי הא דאיתא בסנהדרין דף י"ח דמלך לא מיבם ולא מיבמין את אשתו. ר' יהוד' אומר אם רצה לחלוץ או ליבם זכור לטוב ומשמע דאהא דלא מיבמין את אשתו לא פליג ר' יהוד' ועוד תנן התם לא ישא אלמנותו ר' יהוד' אומר מלך נושא אלמנותו של מלך. ולכאור' א מאי לא מיבמין את אשתו הא זה האח שצריך ליבם הוא יורש את אחיו וא"כ הוא יורש מלכותו אי נימא דמלכות הוי כשאר ירושה א"כ תיכף משמת המלך היורש נחשב מלך ודינו כדין מלך דנושא אלמנותו של מלך אלא מוכח דאינו כשאר ירושה של נחלה דאם אין לו בן האח יורשו אלא רק לו ולבניו אבל לא לאחיו אבל אכתי קשה דעכ"פ כשזה המלך הי' בן מלך א"כ בודאי אחיו יורש את המלוכה מטעם שהוא בן מלך וכן מצינו שאחרי יהויקים נעשה יהואחז מלך א"כ אמאי אין מיבם את אשתו אבל לפי מה דמשמע מש"ס דר"ה דכל זמן שלא קבל את המלכות עדיין לאו מלך הוא שפיר ניחא דכיון דעכ"פ בשעת נפילה עדיין לא הי' מלך הא קי"ל דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' אינה מתיבמת ועיין ביבמות דף כ"ז ע"ב דאפילו באיסורא דרבנן איתא להאי כללא והכא בשעת נפילה אכתי לא הוי מלך ושוב אינה ראוי' ליבום:

והנה התוס' ביבמות דף ב' ע"א ד"ה ואחות אשתו כתבו ואין להקשות דנדה תאסר ליבם אע"פ שמטהרה אח"כ כמו אחות אשתו שאינה מתייבמת אע"ג דמתה אשתו אח"כ דלא דמי דאחות אשתו האיסור עומד על היבם טפי משאר בני אדם אבל נדה לכו"ע אסורה ועוד נראה לחלק דאחות אשתו אע"פ שמתה אשתו אח"כ שוב לא תזקק ליבום שנפטרה שעה אחת משום שנאמר דרכי' דרכי נועם וכו' כדאמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפיל' יבמה יבוא עלי' אבל נדה דרכי נועם היא דלהעולם נמי אסור' עד שתטהר ע"ש. והנה לפי תירוץ השני שפיר ניחא אבל לפי תירוץ הא' כיון דאינה אסורה מחמת איסור ערוה דלכו"ע נמי אסורה מתייבמת הדרא הקושיא לדוכת' אמאי לא פליג ר' יהוד' אהא דאינה מתייבמת הא הכא נמי לכו"ע אסורה ודמי לנדה דמתייבמת אחר שתטהר ולמה אינה מתייבמת נמי הכא אחר שנעשה יבמה מלך וצע"ק. וגם לפי תירוצם הב' יש לעורר כיון שהוא ראוי' למלך אחר אי יש שני מלכים כגון מלך ישראל ומלך יהודה שוב לא הוי אסורה לכו"ע שהרי כשמת האחד היא מותרת להשני:

ומה שהביא החת"ס ראי' ממה שהביא רש"י ז"ל ביומא דף ע"ב מה שדרשו בת"כ פ' צו על הפסוק לכהן תחת אביו דכה"ג שמת בנו קם תחתיו ולמה לן הך ילפותא תיפוק לי' דנילף ממלך כמו שאר מינויין דילפינן דבנו קם תחת אביו אלא מוכח דמינוי של קדושה לא ילפינן ממלך וכן ראי' ממה דקי"ל שם דמשוח מלחמה שמת אין בנו קם תחת אביו. הנה במחכ"ת נעלם ממנו מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' כלי המקדש שבנו של כה"ג קם תחת אביו כמו מלך דכתיב גביה הוא ובניו והכ"מ הרגיש בזה והביא הדרשא דת"כ הנ"ל וכתב דמשמע דדעת הרמב"ם ז"ל דדרשת דת"כ הוא בא למעט למי שאינו ממלא מקום אבותיו שאינו קם תחת אביו אבל ללמדינו שקם תחת אביו לא בעינן ילפותא דממלך ילפינן לי' ע"ש. אולם הראי' שמביא מהא דמשיח מלחמה אינו קם תחת אביו לכאור' באמת קשה למה יגרע משוח מלחמה משאר מנוין: ואת אשר אנכי אחזה בזה דמטעם אחר קא אתינא עלה דהנה התם ביומא אמרינן כי אתא רב דימי אמר בגדים שכה"ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן שנאמר ובגדי הקודש אשר לאהרן יהי' לבניו אחריו למי שבא בגדולה אחריו וכתב רש"י האי קרא יתירא הוא למידרש בא שכל גדולות נוהגת בזרעו אחריו ומשוח מלחמה גדולה היא עכ"ל והוי פירושו שכל הגדולות של כהונה שייך לזרעו גם בחיי הכה"ג ומשוח מלחמה הוי גדולה שני' לכ"ג. כמו שמבואר ברמב"ם ה' כלי המקדש שכה"ג קודם למשוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם לסגן והוא מדריגה סמוך לכה"ג וכן מצינו שאלעזר הי' סגן בחיי אהרן כדאיתא בזבחים דף ק"ב ולא הי' משוח מלחמה משום דבחיי אהרן לא הי' מלחמה כלל ועיין ברמב"ן על התור' פ' שמיני על הפסוק ראשיכם אל תפרעו שכתב דבני אהרן המשוחים הי' להם דין משוח מלחמה ואחרי שמת אהרן ונעשה אלעזר כה"ג פנחס הי' משוח מלחמה ומסתמא כן היא לעולם דבחיי כה"ג הסגן ומשוח מלחמה צריכים להיות מזרעו כן למדתי מדברי רש"י הנ"ל ולפ"ז כשמת משוח מלחמה אין בנו יכול להיות קם תחתיו להיות משוח מלחמה דהא הוא אינו ראוי לירש כהונה גדולה דהא בנו של כה"ג עתיד לירש כהונה גדולה וכיון שבנו של כה"ג עתיד להיות כה"ג ע"כ צריך להיות בחיי כה"ג מלחמה:

ולא הבן של משוח מלחמה ולפ"ז מיושב הכל על נכון דשפיר איצטריך הת"כ לדרוש מקרא מיוחד שבנו של כה"ג קם תחת אביו לירש כהונה גדול' דאל"ה הוי אמינא דכשמת משוח מלחמה בחיי אביו הכה"ג בנו של משוח מלחמה קם תחת אביו להיות משוח מלחמה וממילא כשימות אח"כ זקיני הכה"ג ירש הוא כהונה גדול' דהא משוח מלחמה הוא בא בגדול' אחריו במדריג' סמוך לו קמ"ל קרא לכהן תחת אביו שבנו של. כה"ג נעשה כה"ג וממילא צריך הוא להיות משוח מלחמ' כדי שיתקיימו שתי מקראות הללו קרא דלכהן תחת אביו וקרא דלזרעו אחריו דדרשינן שבא בגדול' אחריו וכבר נדפס דבר זה בהגהותי מלחמות ארי' סי' ק"י:

אח"כ מצאתי שדבר זה שלמדתי מדברי רש"י שתמיד בנו של כה"ג הוא סגן ומשוח מלחמה מפורש יוצא בתוס' מנחות דף ק"ט ד"ה חוניו שכתבו דלא נעשה כה"ג עד שנעשה סגן אבל לא כתבו מנ"ל דבר זה אבל לפי הנ"ל שפיר ניחא ושמחתי מאוד שזכיתי לכוון לדעת התוס' הנ"ל והא דנקטו התוס' סגן ולא כתבו משוח מלחמ' משום דמשוח מלחמה אינו אלא בשעת מלחמה:

והנה איתא במד"ר במדבר פרשה ב' על הפסוק ובנים לא הי' להם ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם ר' יעקב בר איבי בש"ר אחא אלו הי' להם בנים קודמים לאלעזר ואיתמר שכל הקודם לנחלה קודם בכבוד ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו ויכהן אלעזר ואיתמר ר' יצחק אמר בחייו ר' חייא בר אבא אמר במותו ע"ש. ולדעתי דברי ר' אחא תמוהין מאוד דלפי מאי דמשמע מש"ס דיומא וכפי מה שכתבתי למעל' דבנו של משוח מלחמה אינו קם תחת אביו להיות משיח מלחמ' א"כ גם אלו הי' להם בנים לא הי' המה משוח מלחמה. ועוד קשה לי הא התם במדרש להלן איתא דאחרי מיתת אלעזר שימש איתמר אלמא דאע"ג שהי' בנים לאלעזר מ"מ שימש איתמר בכהונה גדול' אחר מיתת אלעזר. א"כ ה"ה אלו הי' בנים לנדב ואביהוא ג"כ הי' אלעזר קודם דמאי שנא ושתי מימרות הללו סותרין אהדדי וצריך לומר דבאמת פליגי בזה כשמת הבכור בחיי אביו הכה"ג והניח בן מי הוא הקודם לירש כהונה גדול' אם בנו של כה"ג או בן בנו שהוא קודם לנחלה בבכורה וצע"ג:

והנה כבר הבאתי למעלה מ"ש הרב רמ"א בהגה"ה יו"ד סי' רמ"ה דמי שהחזיק לרב כו' אפילו בנו ובן בנו לעולם קודמין לאחרים וכו' והנה במ"ש ובן בנו יש לעיין דע"כ מיירי שאביו לא מלא מקום אבותיו דאל"ה הרי בא בתורת ירושה מאביו וצריך לומר שאביו אינו ראוי למלא מקום אבותיו או שאביו כבר מת והבן הוא ממלא מקום אבי אביו חזינן מזה דירושת השררה הוא כעין שאר ירושות דאע"פ שהבן הוא היורש אינו ראוי מ"מ לא איבד ירושתו אלא בנו קם תחתיו וכבר האריך בזה מו"ח ז"ל בשו"ת ברכת רצ"ה סי' ק"י וסי' קכ"ג. ומ"מ יש להסתפק לפע"ד כשהניח בן בנו הבכור שמת וגם בן שני מי קודם להשררה אם בנו של הרב או בן בנו יורש שהוא בנו של הבכור ולדעתי דבר זה תליא בדעת הנדרש הנ"ל ודו"ק:

והנה מי שהניח בת ויש לה בעל שהוא ראוי למלאות מקום חותנו אם הוא יורש שררה של חותנו הנה דעת מו"ח בשתי תשובות דחתנו יורש השררה והביא תשובת הגאון זקנינו ה"ר שאול מקראקא הנ"ל שהחליט ג"כ דחתנו הוא בדין ירושת שררה כבנו ממש וגם ראיתי בהאחרונים שהביאו סמך לדבר ממ"ש רש"י ז"ל בשבת פ' במה מדליקין דף כ"ג ע"ב הלשון דחתנו כבנו אבל זה אינו אלא לזכר בעלמא ואינו ענין לתורת ירושה של השררה וגם כעין זה יש לי להביא מעירובין דף מ"א ע"א דאמר ר' אלעזר ב"ר דוק אני מבני בניו של סנאב וכתבו בתוס' שם ד"ה מבני וז"ל אע"פ שר' אלעזר בר' צדוק הי' כהן כדמוכח בפרק כל פסולי המוקדשין וכו' שמא אמו היתה מבנימין או חתנם הי' והי' עמהם בסייעתם אלמא דדעת התוס' דגם חתן הוא בכלל בני בנים וכיון שדעת הרמ"א דגם בני בנים קודמין לשררה חתנו ג"כ בכלל זה ואע"פ שזה לדעתי ראי' יותר נכונה מ"מ ג"כ לא הוי ראי' גמורה ובתשובת עבודת הגרשוני סי' מ"ט כתב דאין לחתניהם ירושת שררה בשביל נשותיהם ע"ש:

אבל לפע"ד נראה להביא ראי' דגם לחתנו יש תורת ירושה לענין שררה. הנה הכ"מ ה' מלכים הביא מ"ש התוס' בפרק מצות חליצה דהא אמרינן מקרב אחיך תשים עליך מלך עד שתהא אמו מישראל לאו דוקא אמו אלא כ"ש כשאביו הוא מישראל ראוי למלך וכתב עוד הכ"מ דבזה ניחא לי מה שהעמידו את רחבעם למלך אע"פ שלא הי' אמו מישראל דהא אמו הי' מנעמה העמונית ע"ש והנו"ב מהד"ק חו"מ סימן א' והחת"ס בתשובה המובא לעיל שניהם נתנבאו בסגנון אחד דדוקא תחילת השימה בעינן שיהא מקרב אחיך אבל במי שבא בתורת ירושה מאבותיו לא בעינן שיהא מקרב אחיך ובזה ניחא מה דהמליכו את רחבעם אפילו למ"ד דדוקא אמו מישראל בעינן משום שהי' בן מלך ובא לו המלכות בירושה ע"ש. והנה ראיתי להנו"ב שם שכ' וז"ל וחוץ לכל אלה אני תמה על מרן הכ"מ אנה מצא שאמו של רחבעם היתה גיורת ודלמא הא דנקראת נעמה העמונית מזרע עמון באה ואולי אמה או זקנתה היתה עמונית וכו' ע"ש אבל לפענ"ד במחכ"ת שגג בזה שהרי בב"ק דף ל"ח מצינו דאמר לי' הקב"ה למשה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא רות המואבי' ונעמה העמונית א"כ מזה מוכח דנעמה העמונית היתה גיורת דאל"ה לא חשובה נעמה בעצמה הפריד' טובה רק אמה או זקנתה שנתגיירה היא היתה הפריד' טובה ולא נעמה שנולדה ישראלית כמו דלא חשיב רחבעם משום שהוא נולד ישראל אלא מוכח מהש"ס שנעמה בעצמה נתגיירה. אבל אי קשה הא קשה לי על הש"ס גופא מנ"ל דנעמה באה מעמון ואי משום שנקראת נעמה העמונית מזה אינו ראי' כל כך דהא בקדושין דף ע"ו איתא והא איכא צלק העמוני מאי לאו דאתי מעמון לא דיתיב בעמון והאיכא אוריה החתי מאי לאו דאתי מחת לא דיתיב בחת ע"ש וא"כ הי' אפשר לן לומר דנעמה העמונית לא אתיא מעמון אלא דיתבא בעמון וצריך לומר דכן הי' בקבלה אצל חכמי הגמרא דנעמה היתה גיורת שבאה מעמון:

אמנם קשה לי טובא אמ"ש התוס' דאם אביו מישראל ראוי' למלכות אע"פ שאין אמו מישראל וכן אמה שכתבו הגאונים נו"ב וחת"ס דכשבא לו המלכות בירושה לכו"ע לא בעינן שתהא אמו מישראל הא מקרא מלא הוא בשמואל א' סי' כ' דאמר שאול לבנו יהונתן בן נעות המרדות הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך ופשט הכתוב נראה וכן כתב רבינו ישעי' בפי' דכונת הפסוק שיאמרו שיונתן אינו מיוחס מצד אמו לא מנוהו למלך ומש"ה קאמר שיהי' לבושת ערות אמו ואי נימא כדעת התוס' דאם אביו מישראל סגי או נימא כדעת הגאונים דכשבא בתורת ירושה לא בעינן שתהא אמו מישראל א"כ קשה איך יאמרו דמשו"ה העבירו המלוכה מיונתן משום שאינו מיוחס מצד אמו הא אפילו יהא כן שאמו לא היתה מיוחסת ג"כ אינו עיכוב לגבי מלוכת יהונתן שהוא בן שאול המלך והמלכות בא לו בתורת ירושה כמו רחבעם שהי' מלך אע"פ שלא היתה אמו מישראל וזהו תמי' גדולה לפענ"ד:

ואת אשר אנכי אחזה בישוב דבר זה דדוקא היכי שאין בן אחר שראוי למלכות רק זה שאין אמו מישראל אז אין לבטל תורת ירושה לגמרי בשביל זה הטעם שאין אמו מישראל וליתן את המלוכה לאיש אחר שאינו מזרע המלוכה דדרש דמקרב אחיך דדרשינן שתהא אמו מישראל לא אלים:

ך:

כמו מקרא מפורש דכתיב הוא ובניו אבל היכי דאיכא בין בניו של מלך אחד שהוא ראוי ג"כ למלא מקום אביו והוא מיוחס ג"כ מצד אמו אע"פ שהוא הקטן ומצד הדין יש קדימה לאחיו הגדול ממנו כמו שמבואר ברמב"ם ה' מלכים שהגדול קודם לקטן מ"מ סגי הטעם דבעינן אמו מישראל להמנות את הבן השני למלך כיון שעכ"פ המלוכה נשארה ביד זרעו של מלך וזר לא ישב על כסאו ולא נתבטל תורת ירושה כלל ומצד הסברא והשכל מחייב לזה חילוק גדול בין שני ענינים הללו וגם מצינו בהוריות דף י"א דרשות ביד המלך לצוות מי מבניו יירש את המלוכה אפילו על הקטן שבבניו שהרי פריך הש"ס אהא דתניא דמשחו את שלמה מפני מחלוקותו של אדוניהו מנ"ל דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לברי' ומ"מ פשיטא דאין רשות ביד המלך למסור המלוכה לאיש נכרי אשר לא מזרע המלוכה הוא כמ"ש המרדכי סוף פרק החובל והובא בחו"מ סי' קמ"ט ובאו"ח סי' קנ"ג סעיף י"ב דאין רשות ביד אדם למכור את שררתו אלמא דיש חילוק בין בחירת אדם אחר שאינו מזרעו לבין לבחור איזה שירצה מזרעו משום דכשיבחור אחד מזרעו אע"פ שהוא קטן שבהם עכ"פ לא נתבטל תורת ירושה לגמרי:

שוב ראיתי כי בסוגיא דכריתות דף ה' ע"ב שם היא בגמרא ולא כל דבעי מלכא מורית לי' מלכותא ותיבת לברי' ליתא ולפ"ז נראה דרשות ביד המלך להוריש את המלוכה אפילו לאיש זר שאינו מזרעו אבל לפי דברי המרדכי על כרחך צריך לפרש דקאי ג"כ אאחד מבניו כהגירסא בהוריות דכיון דאין אדם יכול למכור שררתו בחייו כ"ש שאינו מוריש לאחר מיתתו לאיש זר שאינו מיורשיו אבל לבניו מצינו בהדיא גבי שמואל שמסר שררתו לבניו בחייו כדכתיב (שמואל א' ח') ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל אלמא דיש חילוק בין בניו לאחר בחייו וה"ה לאחר מיתה: וארוחנא עוד בזה הסברא לישב הא דאיתא בהוריות ובכריתות שנמשח יהואחז מפני יהוקים שהי' גדול ממנו שתי שנים ומחצה ופריך ומי מלכו ינוקא מקמי קשישא והא כתיב ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ומשני האי ממלא מקום אבותיו הוה והאי לאו ממלא מקום אבותיו הוה כן הוא הגירסא בהוריות ובכריתות ליתא אלא האי ממלא מקום אבותיו הוה ותו לא ע"ש וקשה לי דאי יהויקים לא הוי ממלא מקום אבותיו איך המליכוהו אח"כ ועכצ"ל דגם הוא הי' ראוי למלכות אלא שיהואחז הי' עדיף מיניה ולפ"ז הדרא קושיית הש"ס לדוכתיה ומי מלכו ינוקא קמי קשישא דהא בכתובות דף ק"ג צוה רבי שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא ומפרש הש"ס דהכי קאמר דאע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא וקאמר הש"ס דר' גמליאל לאו ממלא מקום אבותיו בחכמה הוה ומ"מ מנוהו רבי לנשיא משום דביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה והוא הי' בנו הגדול ע"כ עשאוהו לנשיא א"כ אמאי מלכו יהואחז מקמי יהויקים ולפי הנ"ל שפיר ניחא דהיכי דבן הקטן עדיף מבן הגדול הברירה ביד המלך או ביד ישראל להמליך איזה מהם שירצו כשרוצים בוחרים להם בגדול וברצונם בוחרים בקטן משום דעדיפא מהגדול ולכן הוצרך רבי לצות שגמליאל יהא נשיא דאל"ה הי' הברירה שיבחרו אח"כ בר' שמעון וכן משמע התם בהא דאמר לוי צריכא למימר ור"ש בר רבי השיב לו צריכא לך ולמטלעתך דהקפיד ר' שמעון על מה שהקל לוי בכבודו כאילו לא עדיף מאחיו ר"ג בחכמה וגם משו"ה ניחא מה שהמליכו את יהואחז מקמי יהויקים אחרי שהי' יהואחז עדיף טפי מיהויקים ובזה אתי שפיר הכל על נכון:

ולפי האמור שפיר מיושב הך דא"ל שאול ליהונתן הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך היינו שיאמרו שאתה אינך מיוחס מצד אמך וע"כ המליכו את דוד שהוא חתן המלך וחתנו כבנו לענין ירושת המלוכה דמחשיב בכלל בניו וכיון דלא בטלו בזה תורת ירושה שפיר הברירה בידם לבחור מזרעי המלך מי שהוא מיוחס מצד אמו ולמאס מי שאינו מיוחס מצד אמו וכמו שכתבתי למעלה ולכן כשימלוך דוד יהי' לבושת ערות אמך משא"כ ברחבעם שנעשה מלך אע"פ שלא הי' מיוחס מצד אמו מחמת שבא בטענת ירושה ולא הי' מי מזרעו של המלך שלמה שימלא מקומו אם לא רחבעם לא הי' אפשר מצד הדין לבטל תורת ירושה מטעם זה שאינו מיוחס מצד אמו. עכ"פ לפי זה ע"כ מוכח שדוד שהי' חתן המלך הי' נחשב כבנו ולא חשיב בזה ביטול ירושה ודו"ק:

והנה עלה על לבי לומר דבר אחד הא דאיתא בזבחים לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי וכתב רש"י ז"ל בחומש פ' פנחס על הפסוק ברית כהונת עולם וז"ל שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו ולתולדותם שנולדו אחר משיחתן אבל פנחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהונה עד כאן וכן שנינו בזבחים לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי עכ"ל. אבל לכאורה קשה דאמאי לא נמשח ונראה לי די"ל דלא נתכהן משום דלא הי' חזי לשררה להיות כה"ג או משוח מלחמה מחמת שאמו לא היתה מישראל שהרי אביו אלעזר לקח לו אשה מבנות פוטיאל ורש"י ריש פ' פנחס כתב שהי' השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל א"כ היתה אמו גיורת. ולפ"ז נולד פנחס מפסולי כהונה שהרי כהן שנשא גיורת הולד חלל אך אלעזר נשאה קודם מתן תורה והנשואין הי' בהיתר ומשו"ה לא הי' לפנחס דין חלל ובפרט לפי מה שהעלה הפמ"ג בספרו שושנת העמקים הובא בספרי מצפה ארי' סי' כ"ג דגם מצד הדין היכי דעשה דוחה לא תעשה והכהן נשאה בהיתר אין הולד נעשה חלל דדוקא ע"י ביאת איסור נעשה חלל ולא ע"י ביאת היתר א"כ י"ל ג"כ דע"י נשואין שקודם מתן תורה לא נעשה חלל אבל מ"מ לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל שהבאתי למעלה דהא דכה"ג מוריש כהונה גדול' לזרעו אחריו הוא מקרא דמלך דכתיב בי' הוא ובניו א"כ פשיטא דלענין שררה דבעינן נמי כמו במלך שיהא מקרב אחיך דהיינו שתהא אמו מישראל ואע"פ שבא בתורת ירושה מ"מ כיון שהי' מזרע אהרן כהנים אחרים שהמה ראויים להיות כה"ג ולא נתבטל תורת נחלה לא הי' ממנין את פנחס לכה"ג וכנ"ל. אמנם זמרי בן סלוא שהי' נשיא בית אב לשמעוני ג"כ לא הית' אמו מישראל שהרי אמרינן במס' סנהדרין דף פ"ב ע"ב שהוא שאול בן הכנענית ועיין באב"ע פ' ויגש שמפרש דאמו היתה כנענית כפשוטו. ולכאור' קשה לי דא"כ איך מנוהו לנשיא הא לא הוי מקרב אחיך בשלמא לדעת התוס' דסגי כשאביו מישראל לחודא שפיר ניחא אבל לדעת הסוברין דבעינן אמו מישראל דוקא קשה וכאן לא שייך תירוצ' של הגאונים נו"ב וחת"ס דהא הוא לא בא בתורת ירושה דהא אביו שמעון לא מצינו שהי' נשיא ורק הוא הי' ראשון בנשיאות וצ"ל דנעשה עפ"י הדיבור להכי כשהרגו פנחס אמר הקב"ה שיבוא הוא תחתיו להיות כה"ג אע"פ שאין אמו מישראל תחת זמרי שהי' נשיא אע"פ שלא היתה אמו מישראל:

ובזה יש לפרש מה דאיתא במד"ר על הפסוק פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בדין הוא שיטול שכרו וכבר נלאו המפרשים בהבנת פשט המדרש אבל לפי דעתי הפירוש שיטול שכרו הכונה שיטול שכרו של זמרי שיש לותר לי' לפנחס להיות כה"ג או משוח מלחמה אף על פי שמצד הדין אינו ראוי לכך מצד יחוסו כמו שנעשה זמרי לנשיא שג"כ לא הי' ראוי לאותו איצטלא מחמת היחוס. ויותר יש להמתיק הענין עפ"י מה דאמרינן התם דזמרי בן סלוא הוא שלומיאל:

בן צורי שדי ושם שלומיאל כולל אותיות שלום עם הש"י ע"כ עתה שפנחס נטל שכרו צוה הש"י למשה לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום שיקח פנחס מידת השלום עם הש"י תחת זמרי ולפענ"ד הוא פירוש נחמד וקרוב לאמת:

וראיתי בספר מנחת חינוך בפ' שופטים מצוה תצ"ז שמביא מה דאיתא בתוספתא ועיין תוס' יבמות מ"ה ע"ב הביאו התוספתא ובהגהות מיימוני דאין ממנין אלא מן הנשואין לכהונה ומסתפק הוא ז"ל איך הדין כשבא הבן מכח ירושת אביו אי בעינן כמי בכה"ג שיהי' מן הנשואין לכהונה או דוקא בתחילת השימה בעינן כך אבל כשבא בתורת ירושה אפילו פסול ואפילו ממזר כשר ע"ש:

ולפענ"ד יש להביא הוכחה לדין זה מיבמות דף ע"ו ע"ב דאמרינן התם אהא דתנן דעמוני ומואבי וכו' נקבותיהם מותרות מנה"מ אמר ר' יוחנן דכתיב וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר צבאו מי זה הנער אבנר. ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ולא ידע לי' כו' אלא הכי קא שאיל אי מפרץ קא אתי או מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות לו גדר ואין מוחין בידו ואי מזרח אתי חשובה בעלמא א"ל דואג עד שאתה שואלני עליו אם הוא הגון למלכות שואלני אם הוא ראוי לבוא בקהל אם לאו מ"ט דקאתי מרות המואבי' ואנכי בעת למודי עמדתי דאיך אפשר לשאול על דוד אם הוא ראוי לבוא בקהל הא שאול בעצמו מינה את ישי אבי דוד לשר על ס' ריבוא כדאמרינן התם והאיש זקן בא באנשים זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסין ונכנס באוכלוסין וכתב רש"י שהי' שר ס' ריבוא ואלו הי' פסול לבוא בקהל לא היו ממנין אותו לשר דהא אין ממנין אלא מן הנשואין לכהונה ובשלמא לדעת הגמ' דדוקא מלך צריך להיות רק מן הנשואין לכהונ' אבל שאר מינויין אין זה מעכב שפיר ניחא אבל לפי מה שנראה מתוס' יבמות דכל המנוין צריכין להיות מן הנשואין לכהונה וכן כתב שם בספר ערוך לנר ע"ש בודאי היא קושיא גדול' אבל אי נימא דהבא מכח ירושה של אבותיו אין צריך להיות מן הנשואין לכהונה שפיר יש לומר דגם ישי בא מכח ירושה מאבותיו שהי' מזרעו של בועז ואיתא בש"ס ב"ב דף צ"א ע"א אבצן זה בועז להכי הי' ראוי להיות שר בישראל:

ובגוף הדבר שמסתפק בעל מנחת חינוך אם מי שבא בירושה ג"כ נוהג הדין דאין ממנין אלא מן הנשואין לכהונ' נ"ל ראי' ברורה משלמה המלך ע"ה שאמו בת שבע היתה ואיתא בכתובות דף ט' ע"א וא"ת מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה התם אונס הוי ואב"ע כדרב יהוד' אמר שמואל דאמר כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ע"ש והנה לפי מה דמשני דאונס הוי א"כ הא קי"ל דאשת ישראל אע"פ שמותרת לבעלה אסורה לכהונה. א"כ לא הי' שלמה מן הנשואין לכהונה ומ"מ מנוהו למלך וע"כ מטעם שבא בירושה אמנם לפי תירוצו של הואב"ע דבת שבע היתה פנויה שפיר ניחא דודאי הא דקתני בתוספתא מן הנשואין לכהונה אינו ממעט אלא מי שנולד מפסולי כהונה אבל לא אתי למעט מי שאמו היתה גרושה שנשאת לישראל דאע"פ שגרושה אסורה לכהן מ"מ אין עלה שם פסול כלל ולפ"ז שוב אין ראי דהבא בירושה ממנין אע"פ שאינו מן הנשואין לכהונה א"כ זה תליא בהני תרי שינויי דהש"ס דכתובות:

ולפ"ז י"ל שזה היא כונת הפסוק במלכים א' קפיטל א' שאמרה בת שבע לדוד אתה נשבעת בד' כי שלמה בנך ימלוך אחרי כו' והי' נשכב אדוני המלך עם אבותיו והייתי אני ובני שלמה חטאים היינו אחרי שכבר זכה שלמה בהמלכות בירושה וכדאיתא בהוריות לאו כל מה דבעי מורית מלכותא לברי' ועיין בקצה"ח סי' ר"פ דאם אמר פלוני בני יירש כל נכסי שוב אינו יכול לחזור ומשו"ה יש לחוש שיאמרו דשלמה בני אינו ראוי להיות מלך מחמת שהוא בני ואני איני מן הנשואין לכהונה שלא היתה גרושה כשבא עלי' דוד והוא בן הסוטה וכיון דלא חזי שלמה למלך לא מהני השבוע' כלל דנשבע לבטל את המצוה כיון דהמצוה היא שיהא המלך מן הנשואין לכהונ' אין ביד המלך למנות את בנו אם אינו מצד הדין ובפרט היכי שיש למלך בנים אחרים שהמה ראויים לכך שהמה מן הנשואין לכהונ' אין למנות מי שאינו מן הנשואין לכהונ' וע"כ אהי' אני ובני שלמה חטאים והוי פירושו חטא ממש שהיתה אשת איש בשעה שבא דוד עלי' והיא איננה מן הנשואין לכהונ' ומשו"ה שלמה בני אינו ראוי להיות מלך:

ולכאורה עלה על לבי עוד דמש"ס דיבמות הנ"ל יש להוכיח דחתנו אינו כבנו לגבי ירושת שררה דהא אמר אי מזרח קא אתי חשוב' בעלמא הוי משמע דאי אפשר כלל להיות מלך כיון דלא אתי מפרץ ואי נימא דהבעל יורש שררה בשביל אשתו הא אפשר שיקח דוד אשה מבית פרץ ויחשב כאלו בא מבית פרץ אך יש לומר שזהו שהשיב לו דואג עד שאתה שואלני אם הוא ראוי למלכות שואלני אם הוא ראוי לבוא בקהל ושוב אין נ"מ כלל אם מפרץ אתי אם מזרח אתי דאם אינו ראוי לבוא בקהל גם אם אתי מפרץ פסול למלכות דאפילו אי נימא דכשבא בתורת ירוש' גם פסול כשר להיות מלך מ"מ דוד לא בא בתורת ירוש' מאבותיו שלא היו מלכים רק שרים ואי ראוי לבוא בקהל אפילו אי אתי מזרח אפשר להיות שיהי' מלך דאע"ג שהמלכות צריך להיות מבית פרץ אפשר שיקח אשה מבית פרץ ויחשב הוא בעצמו כמו דאתי מבית פרץ דחתנו כבנו וכמו שהבאתי למעל' מ"ש רש"י בשבת והתוס' בעירובין מ"א גבי ר' אליעזר בר' צדוק:

שוב ראיתי שמה שכתבתי למעלה בפשיטות דרשות ביד המלך למנות תחתיו אחד מבניו הקטנים מה דפשיטא לי לדידי מסתפק בעל מנחת חינוך וכתב ומדוד המלך ע"ה שמינה את בנו שלמה למלך אע"פ שהי' לו בנים גדולים ממנו כמו כלאב שהי' צדיק גמור אין ראי' משום שהי' עפ"י הדיבור ע"ש ולפענ"ד נעלם מהגאון ז"ל גמרא מפורשת בהוריות ובכריתות שם במקומו דפריך ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לברי' הרי בהדיא שרשות ביד המלך למנות למלך את בנו הקטן לפני הגדול ומאי האסתפקותא דידי' וצ"ע:

ולרוחא דמילתא אמינא עוד ראי' מקידושין דף ע"ח ע"ב דפריך התם הש"ס ולרבנן יכיר למה לי ומשני בצריך היכירא ופריך תו למאי הלכתא למיתב לי' פי שנים אלו בעי למיתב לי' במתנה מי לא יהיב לי' ואי נימא דאין רשות ביד המלך למנות את בנו הקטן למלך לפני הגדול הא שפיר אצטריך יכיר להכירהו שהוא הגדול לירש את המלוכה ולכאורה יש לדחות דהא הקרא מיירי שהבכור הוא בן השנואה ואיתא בקידושין דשנואה שנואה בנשואין וא"כ בנה לא חזיא למלך דהא במלך בעינן שיהא מן הנשואין לכהונה כמו שהבאתי בשם התוספתא והג"מ אבל מ"מ לפי מה שהבאתי למעלה מה שהעלה המנחת חינוך בעצמו להסתפק דדוקא בתחילת השימה אין ממנין אלא מן הנשואין לכהונה אבל הבא מכח ירושת אבותיו אפשר דממנין בכל גוונא שפיר י"ל הוכחה הנ"ל ודו"ק:

והנה ראיתי בהתשוב' של א"ז מהר"ש מקראקא הנ"ל שמביא הא דאיתא בירושלמי לא יסור שבט מיהוד' אלו ראשי גליות שבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הילל שזה בא מן הזכרים וזה בא מן הנקיבות אלמא מהירושלמי דהבא מהנקיבות נמי יורש השררה והוה חתנו יורש את השררה שהרי דוד קרא לשאול אבי והוא קרא לו בני ע"ש ולפענ"ד דברי תימא המה דמה שייכות ענין ירושה לקריאה דבתורת ירוש' הוא ענין דלא איפסק מדור דור להבא אחריו אבל מה שקורא לחתנו בנו זה רק בפרט לחתנו:

אבל אין לו שייכות לי"ח של חתנו מה שיש לו מאשה אחרת בנים ובנות שאינם נכדיו משא"כ הבא מהנקיבות כל הדורות נקראים בנים ומתניתין מפורשת בפ' א' דבכורים אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ד' לאבותינו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא והתוי"ט הביא לשון הר"ש בירושלמי פריך כלום נשבע לנקיבות ולא משני מידי ושמא לא חש לשנוי' דלאו פירכא היא וע"ז כתב התוי"ט והיינו טעמא דלאו פירכא היא דאע"ג דלאמו לא נשבע לאבי אמו שהוא מישראל נשבע ועוד הגע עצמך דשבועה דלאבותינו ליוצאי מצרים או לבאי הארץ היתה א"כ לאברהם ליצחק וליעקב ולאו אבות המביאים ממש עכ"ל ופשיטא דגם לתנא דמתניתין אפילו אם יש לגר אשה ישראלית מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו כי אלו שנשבע להם הקב"ה לא היו אבותיו: ודרך אגב עלה על רעיוני לישב דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לברכות דף כ' ע"ב בהא דבעי' התם הש"ס נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן ופירש רש"י ז"ל משום דכתיב וברכת על הארץ הטובה אשר נתן לך וא"ת א"כ אף בעבדים כן שאף הם לא נטלו חלק בארץ וי"ל דשאני גרים שהם זכרים ושם זכרים נטלו חלק בארץ ע"ש והקשה בספר הצל"ח למה שביק כהנים ולוים שגם המה לא נטלו חלק בארץ והקשה מגרים ועבדים ע"ש ולפענ"ד י"ל דהרשב"א סבר דכונת רש"י ז"ל אינו דמשום דנשים לא נטלו חלק בארץ לכן אינם יכולים לברך על הארץ הטובה אשר נתן לך דבאמת הקב"ה לא נתן אלא להאבות הקדושים וארץ ישראל ירושה הוא לנו מאבותינו וגם חלוקת הארץ הית' ליוצאי מצרים או לבאי הארן כמ"ש התוי"ט הנ"ל א"כ האי אשר נתן לך קאי על כלל ישראל לכן לא הקשה הרשב"א כקושית התוס' מכהנים ולוים אלא מגרים ועבדים והיינו דכונת רש"י עפ"י הירושלמי הנ"ל דהקב"ה נשבע לאבותינו אבל לא לאמהות חזינן דהירושלמי דמקשה סבר דכיון דלא נשבע הקב"ה לנקיבות אינן צריכין לקרות אשר נשבע לאבותינו וכמו כן יש לפרש בעי' הגמרא בבבלי אם נשים צריכות לומר על הארץ הטובה אשר נתן לך על דרך הירושלמי אחרי שהקב"ה לא נשבע לנקיבות ולהכי מקשה מעבדים הא הקב"ה לא כשבע אלא לאברהם ליצחק וליעקב ליתן לזרעם. וע"ז תירץ דשאני גרים שהם זכרים ושם זכרים נטלו חלק בארץ היינו דתיבת לך מדבר אל זכר עכ"פ ולא לנקיבה ומוכח מתוכו שאין בהפסוק הזה אשה בכלל משא"כ גרים אינם מוכח מתוכו עכ"פ להכי לא קאי מיבעיא להש"ס רק בנשים ולא בגרים: אך י"ל דבאמת פסק הרמב"ם ז"ל בה' בכורים בפרק ד' דגר מביא וקורא משום כיון דאברהם אבינו ע"ה הוא אב לגרים כמו שנא' לו כי אב המון גוים נתתיך וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות והכ"מ שם ומשו"ה יכול לקרות אשר נתת לאבותינו ותנא דמתניתין דסבר דגר מביא ואינו קורא ס"ל דאע"פ שאאע"ה נעשה אב לגרים מ"מ בבכורים דאומר לאבותינו הוא במשמע אבות ממש בתולדה ולא סגי מה דנקרא אבות ע"י התקרבות בעלמא ומשו"ה כמו כן אליב' דתנא דמתניתין גם ע"י התקרבות של אשתו לא חשיבי אבות כיון דסתם אבות לא מיקרי אלא כשהמה אבות בתולדה ומשו"ה בודאי גר שנשא אשה ישראלית מביא ואינו קורא אבל לפי מה דפסק הרמב"ם דכל גר מביא וקורא משום דע"י התקרבות השכינה חשיבי אבות לכל מילי א"כ כמו כן בעלמ' מהני מה דנקרא אבות ע"י התקרבות נשואין כמו דקרא דוד לשאול אבי והוא קרא לו בני אף שהי' רק חתנו א"כ מהני לכל מילי אף לענין ירושת שררה דהאבות מנחילין לבניהם ודו"ק:

ולכאורה עלה על לבי לעורר לפי מה שהבאתי למעלה מ"ש הנו"ב והחת"ס דהא דבעינן שתהא אמו מישראל הוא דוקא בתחילת השימה אבל כשבא מכח ירושה מאבותיו ממנין אפילו אם אין אמו מישראל כמו שהמליכו רחבעם אע"פ שלא היתה אמו מישראל וקשה לי מיבמות דף מ"ה דאית' התם דרבא אכשרי' לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל כו' כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי' וכתבו בתוס' דמכאן קשה על פירוש רש"י בסוטה דף מ"א גבי אגריפס המלך שאמרו לו אחינו אתה וקאמר בגמ' דבאותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה שהחניפו לאגריפס ופי' בקונטרס שקראו לו אחינו מפני שהית' אמו מישראל ואמאי נענשו הא אמרינן הכא דכיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי' ע"ש ואם נימא דיש חילוק בין תחילת השימה להבא בטענת ירושה א"כ י"ל דהא דאוקי רבא לרב מרי הוא מטעם אחר דכיון דאמו רחל היתה בת שמואל ירחינאה כמו שכ' התוס' א"כ הוא יורש שררה מצד אבי אמו דשמואל הי' ראש בנהרדע' וא"כ לא הוי תחילת השימה אבל אגריפס אע"ג שהיתה אונו מישראל מ"מ כיון שמצד אמו אינו יורש בשררה והוי תחילת השימה לא סגי במה שאמו מישראל אלא בעינן דוק' שיהא אביו מישראל ובשלמ' בגר דשניהם אביו ואמו אינם מישראל לא משכחת לה שיבוא בדין ירושה מאבותיו ולהכי היכי דאמו מישראל משכחת לה שיבוא בטענת ירושה ומשו"ה מהני אבל באם לא בא בטענת ירושה רק תחילת השימה לא מהני מה שאמו מישראל לחודי' אלא בעינן שגם אביו יהא מישראל ומדהקשו התוס' ש"מ דלא נחתו בזה החילוק אבל מ"מ יש לומר בישוב דברי רש"י דרש"י סבירא לי' חילוק זה ולכן שפיר ניחא ההוא דאגריפס ודו"ק: אבל לפענ"ד לכאור' יש להקשות על דברי אא"ז הגאון ר"ש דמנ"ל הא דדוד קרא לשאול אבי והוא קרא לדוד בנו הוא משום שדוד הי' חתנו של שאול הלא מצינו שגם אלישע קרא לאליהו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו משום דהוי תלמידו וכן נקראים תלמידי הנבי' בני הנביאים וכן כתב רש"י ז"ל בחומש על הפסוק ושננתם לבניך דקאי על התלמידים שהמה נקראים בנים אך יש לומר ג"כ מחמת שדרך התלמיד למלאות מקום הרב וכן משמע מרש"י מגילה דף ט"ו ע"א ד"ה בשלמא שתלמידי הנבי' ממלאים מקום הנבי' בנביאות כמו משה סמך ידו על יהושע וכן אליהו לאלישע ע"ש לכן נמי יש לומר ששאול קרא לדוד בני משום שידע כי נמשח דוד למלך על ישראל והוא יהי' ממלא מקומו לכן חשבוהו כבנו ודוד חשב לשאול לאב:

אמנם ראיתי למו"ח ז"ל שכתב לחלוק על הגאון מוהר"ש דלא מטעם קריאת אב ובן קאתינ' עלה לירש את השררה רק הא דבן יורש שררת אביו הוא מסדר נחלות נגעו בה וכמו שהאב מכחול את בניו רכושו כן הוא מנחיל אותו את שררתו אם הוא ראוי לכך ולדבריו נוהג בשררה כל דיני סדר נחלות ע"ש. ולפ"ז החליט דאם הניח בת שיש לה בעל ראוי לזה כיון שהבעל יורש את אשתו אם אשתו עודנה בחיים בשעת מיתת חותנו הוא ממלא את מקומו מטעם סדר נחלות דהבעל בא מכחה לירש את נכסי אביה ע"ש ולפענ"ד נראה שירושת שררה הוא שכרו של המת כדכתיב לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו הרי בהדי' שבעבור שקיים תורה ומצות ולא הרים לבבו נתן לו שכרו בצידו א"כ העיקר שיהא למת נחת רוח ממה שבניו ממלאים את מקומו ומצינו דף קמ"א ע"א דאמר רב חסדא לדידי בנתן עדיפי לי מבני וכתבו בתוס' בשם ר"י לפי שהיו חתניו גדולי הדור רבא ורב מרי וכו' ע"ש אלמא דמחתניו ג"כ יש נחת רוח כשהם גדולים בתורה ולפעמים עדיפי מבני א"כ בודאי כשהם ראויים למלא את מקומו איכא נחת רוח להמת ומתקיים בזה הזכות דזכי לי' משמיא למען יאריך ימים על ממלכתו:

הוא ובניו כ"ז כתבתי הנראה לפע"ד וד' יצילנו משגיאות וישים עמנו אות לטובה:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה