מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
או"ח · סימן נג
לש"ב האברך הרב החריף ושנון היחסן מו"ה שמואל שמעלקא הכהן ראפאפארט נ"י:
אשר באת להקשות אתוס' קידושין דף ל"ד ע"ב ד"ה סד"א דל"ל קרא דנשים חייבות במצה תיפוק לי' דמוכח מדאצטריך האזרח למיפטרי' מסוכה ש"מ דבמצה חייבות וע"ז כתבת בישוב הקושי' עפ"י מ"ש התוס' במגיל' דף ד' ד"ה שאף שהקשו דל"ל קרא דנשים חייבות במצה תיפוק לי' מסברא דאף הן היו באותו הנס ותירצו דה"א למיפטרי' מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות מעתה לפ"ז לא קשה כלל קושי' דקידושין הנ"ל דאי לא הקישא הוה אמינא דמקרא אינו מוכח דמדאיצטריך האזרח ש"מ דנשים חייבות במצה די"ל דהוי ס"ד למימר דנשים חייבות במצה מסברא דאף הן היו באותו הנס והוינן למילף מג"ש דט"ו ט"ו סוכות ממצה דנשים חייבות בסוכה ומשו"ה איצטריך האזרח למיפטר נשים מסוכה וממילא נפטרו ג"כ ממצה דילפינן מצה מסוכה בג"ש דט"ו ט"ו. זהו ת"ד ויפה הערות. אבל לדעתי בפשיטות יש לחזק קושית התוס' עפ"י מה שהקשה המהרש"א שם בקידושין על התוס' הא איצטריך קרא דהקישא לחייב נשים במצה כי היכי דלהוי שני כתובים הבאין כאחד מצה והקהל דאל"ה הוה ילפינן מהקהל דנשים חייבות בכל מצות עשה שהזמן גרמא ושפיר:
איצטריך האזרח למיפטרי' מסוכה ושוב הוה ילפינן מצה מסוכה לפוטרם. וכתב וצ"ל דהתוס' קאי השתא דאכתי לא אסיק אדעתי' דמצה והקהל הוי שני כתובים הבאין כאחד ע"ש ועל כרחך מטעם דאיצטריך קרא גבי הקהל דלא הוה סמכינן אסברא לחודי' דהוי אמינא טפלים חייבים נשים לא כ"ש כמו דאיתא התם בסוגיא ועיין תוס' שבועות דף כ"ב ע"ב ד"ה איבעית אימא קרא שכתבו דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך הפסוק לאשמועינן הסברא עכ"ל א"כ גבי מצה נמי יש לומר דתוס' בקידושין ס"ל דסברא דנשים גם הם היו באותו הנס אינה פשוט' כל כך אמנם לפ"ז קשה מה שכתבו התוס' שם דגבי סוכה פשיטא דפטורות דהא הוה מצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות ולפי דברי המהרש"א דלא אסיק השתא אדעתי' דמצה והקהל הוה שני כתובים הא הי' אפשר למימר דנשים חייבות בסוכה דהוה ילפינן מהקהל דחייבות בכל מצות עשה שהזמן גרמא. ונ"ל דמהקהל לא הוה מצינן למילף אשאר מצות עשה דשאני הקהל דיש סברא דאפילו טפלים חייבים כ"ש נשים. ועפי"ז מדוקדק מ"ש רש"י ז"ל שם בקידושין בהא דפריך הגמרא אלא למ"ד מלמדים מאי איכא למימר נילף כל מצות עשה שהז"ג ממצה והקהל לחיובא ע"ש ולכאור' למה כתב רש"י ז"ל תרווייהו ממצה והקהל הי' צ"ל ממצה או מהקהל דחדא סגי אבל לפי האמור דבאמת מחדא לא הוה מצינן למילף דהי' אפשר לומר דבהקהל איכא סברא דטפלים חייבים וגבי מצה איכא סברא שאף הן היו באותו הנס. אבל מתרווייהו שפיר מצינן למילף דליכא למימר דגבי מצה איכא סברא דא"כ לא לכתוב מצה והוה ילפינן מהקהל, אלא מדכתב מצה ש"מ דליכא סברא וממילא ילפינן כל מצות עשה שהז"ג ממצה ודו"ק:
ועפ"ז נמי ניחא מה דקשה לי אש"ס פסחים דף מ"ג ע"ב דאמרינן התם הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות והני נשי הואיל וליתנייהו בקום אכול מצה דהו"ל מצות עשה שהזמ"ג אימא דבבל תאכל חמץ נמי ליתנייהו הא אי לאו הקישא מצה לחמץ הוה ילפינן מהקהל לחייבא נשים בכל מצות עשה שהזמ"ג ולפי הנ"ל דמהקהל לחודא לא מצינן למילף שפיר ניחא:
וביותר י"ל לפי מה שכתב האבודרהם דהא דפטרה התור' נשים ממצות עשה שהזמ"ג הוא מטעם דנשים רשות בעלן עליהם ואין סיפוק בידם לקיים מצות עשה שהזמ"ג וכן נרא' מסוגיא דהתם יש לפרש הא דאמרינן גבי הקהל טפלין חייבים נשים לא כ"ש דהכי פירוש' כיון דחזינן דטפלין חייבין והתור' הטילה החיוב על האבות להביא הטפלים עמהם כ"ש שהמה מחויבים להביא את נשיהם עמהם וכיון שהחיוב מוטל ג"כ על הבעל ליכא טרם לפטור את הנשים מחמת שרשות בעליהם עליהם כמובן ודו"ק: