אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א או"ח › סימן מח

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

או"ח · סימן מח

סימן מז

בסוכה ל"ה ע"א בתוס' ד"ה לפי שאין בה היתר אכילה הקשו דאתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה דמצותן בשריפ' ליפסל מטעם דכתותי מיכתת שיעורי' ולמה לן טעמא דהיתר אכיל' וי"ל דודאי לא הי' צריך אלא נחלקו בהנך טעמא לענין ערלה משום דנפקא מינה לענין מעשר שני והקשה המהרש"א ע"ז דאמאי שבק המתרץ סברת המקשה דמ"ד דבעינן דין ממון לא בעי היתר אכיל' דהא דתרומה טמאה פסול' משום דצריך שריפ' וכתותי מיכתת שיעוריה ע"ש: ונראה לישב ומקודם נפרש שנוי' דהש"ס דאמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו מעשר שני בירושלים אליבא דר' מאיר דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא ולכאור' יש לתמוה הא במתניתין תנן בהדי' דאתרוג של מעשר שני לא יטול ואם נטל כשר וזהו דלא כר' מאיר א"כ איך פליגי הני אמוראי בטעם דשל ערלה ושל תרומ' טמאה מה דתני במתניתין משום דאיכא בינייהו אליבא דר"מ ומצאתי שכבר עמד בזה בספר זית רענן:

ונ"ל לישב עפ"י מה שכתבו התוס' בשבת כ"ד ע"ב ד"ה לפי בשם ריב"א דמשו"ה אין שורפין שמן שריפה ביו"ט כמו שאין שורפין קדשים ביו"ט אע"ג דשמן שרפה מותר להסיק תחת תבשילו משא"כ קדשים דאסור ואיך קא מדמה הש"ס שמן של תרומה טמאה לקדשים דאטו תרומה משום שיש מצוה בשריפתו מגרע גרע ואומר ריב"א דודאי גרע דכיון דאסרה התור' כל הנאות רק הבערת שריפה א"כ הבערה זו אינה לצורך הנאתו אלא לשם מצות שריפה אלא שהתורה לא הקפידה שיהנה ממנה בשעת ביעורה ולהכי לא דחיא יו"ט מדי דהוה אנדרים ונדבות דאין קריבין ביו"ט למ"ד משלחן גבוה קא זכו וכן שתי הלחם דאין אפייתן דוחה יו"ט אעפ"י שיש בזה אכילת אדם משום דעיקרן לצורך גבוה ור"י פליג ע"ז דלא שייך בתרומה טמאה לומר משום דמשלחן גבוה קא זכו ע"ש. ומעתה לפי שיטת הריב"א יש להקשות דמאי פריך הש"ס בסוכה למ"ד דבעי דין ממון הא תרומה טמאה מסיק תחת תבשילו הא לשיטתי' שפיר יש לומר דהסקה זו לא חשיב דין ממון שיהא מיקרי לכם דחשיב ממון גבוה דמשלחן גבוה קא זכו כמו קדשים והיא קושי' גדולה ויש לומר דבאמת הס"ד ידע מזה והי' סבור דלא כרב אסי אלא אתרוג של מעשר שני גם לר"מ דסבר ממון גבוה הוא יצא ורק לענין לפוטרו מן החלה סבר ר"מ דממון גבוה הוא משום דכתיב עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני וכמו דאית' התם בגמ' בהדיא דקאמר לימא מסייע לי' לרב אסי עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר"מ ודחי שאני התם דכתיב עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני ע"ש. אבל לצאת ידי אתרוג או ידי מצה גם לר"מ שפיר יוצאין בו אע"ג דהוה ממון גבוה מ"מ כיון דמותר באכיל' חשיב לכם ולא דמי לקדשים וכדעת הר"י ז"ל שהובא שם בתו' שבת הנ"ל דפליג על הריב"א וס"ל דמה דאין שורפין תרומה טמאה בי"ט אינו אלא מדרבנן ולא דמי לקדשים כן הי' דעת הס"ד דהש"ס גבי מע"ש אליב' דר"מ דאע"ג דס"ל דממון גבוה הוא לא הוה לגמרי ממון גבוה כמו קדשים אלא רק לפוטרו מן החלה דכתיב עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני חשיב מע"ש קצת ממון גבוה וממילא גבי תרומ' טמאה לכו"ע דאע"ג דמצוה לשורפו מ"מ כיון שיש בו היתר הסקה מקרי לכם ויוצאין בו אתרוג וע"ז מתרץ הש"ס דאיכא בינייהו מעשר שני בירושלים אליב' דר"מ והיינו דר"מ דסבר מעשר שני ממון גבוה הוא ס"ל דאין יוצאין בו ידי מצות אתרוג או ידי מצה דחשיב לגמרי ממון גבוה כמו קדשים וממילא גם לרבנן דפליגי במע"ש וס"ל דממון הדיוט הוא ובדיעבד יוצאין באתרוג של מע"ש ידי מצוה דחשיב לכם כיון דיש בו היתר אכילה מ"מ באתרוג של תרומ' טמאה אין לצאת בו כיון דמצותו בשריפ' ואסור בכל הנאות בטל הנאת הסקה לעיקר המצוה וכסברת הריב"א ז"ל: אמנם לכאורה יש להשיב דלפ"ז למה נחית התרצן מדעת הס"ד דמ"ד דבעי דין ממון לא בעי יש בו היתר אכילה ומה הכריחו לזה הא בלא"ה שפיר ניחא הא:

דאין יוצא באתרוג של תרומ' טמאה אמנם יש לומר לפי מה שכתב הרשב"א בתשוב' סי' תשמ"ו הובא בשעה"מ הלכות לולב פ"ח ה"ב שנשאל במי שאסר על עצמו נכסיו אם יוצאין בו אף ביו"ט ראשון מטעם הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' והשיב דאינו יוצא דא"כ אף באתרוג של תרומ' טמאה שנטמא ביד ישראל יוצא בה מטעם אי בעי מיתשיל עלה ע"ש אמנם יש להצדיק דעת השואל דשאני התם גבי תרומ' טמאה דאף אם ישאל הדרא לטבלא ואע"ג למאן דסבר דיוצא בטבל משום הואיל ואי בעי מפריש עלה ממקום אחר חשיב יש בה היתר אכילה מ"מ בתרומ' טמאה ע"כ צריך אתה לומר תרי הואיל דהיינו הואיל אי בעי מיתשיל וגם אי בעי מפריש עלה ממקום אחר ותרי הואיל לא אמרינן כמ"ש התוס' בפסחי' מ"ו ע"ב ד"ה הואיל משא"כ בקונם נכסיו ליכא אלא חד הואיל א"כ משו"ה הוכרח הש"ס לומר הטעם דיש בה היתר אכילה לכולא עלמא דאי מטעם דבעינן דין ממון לחודא לא סגי דאפשר לומר הואיל אי בעי מיתשיל עלי' והדרא לטבלא וטבל יש בו דין ממון וטעם דהיתר אכילה ג"כ לא סגי די"ל דכיון שנטמאה ועומד' להסקה חשיב זה כעין אכילה כמ"ש התוס' בסוכה שם דמשו"ה אמר הכתוב שלך תהא אכן השתא דאיכ' שני טעמים דבעינן היתר אכילה ובעינן דין ממון לא יצא בי' דהיתר הסקה לא חשוב דין ממון דממון גבוה היא ואם תאמר משום אי בעי מיתשיל עלה והדרא לטבלא הא בטבל אין בו היתר אכילה ואם תאמר הואיל אי בעי מפריש עלה ממקום אחר הא זה הוי תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרינן ודו"ק: אבל יש לפקפק בזה דעכצ"ל דהתוס' לא סבירא להו כדעת השואל של הרשב"א די"ל הואיל אי בעי מיתשיל עלה דא"כ אין התחלה לקושייתם דנימא גבי תרומ' טמאה דפסול מטעם כתותי מיכתת כו' הא אפשר למיתשיל עלה ודמי לע"ז של גוי דלא פסול משום דאפשר בביטול וכמו דאית' בהדיא בש"ס לעיל ל"א ע"ב דרק באשרה דמשה פסול מטעם כתותי מ"ש אבל ע"ז של גוי אם נטל יצא אלא צ"ל דהתוס' לא סבירא להו דיתכשר משום דישנו בשאלה וכדעת הרשב"א ז"ל:

הן אמת שדברי הרשב"א נפלאו ממני דאיך מדמה קונמות לתרומה הא שאני קונמות דמצוה לאתשולי עלי' משא"כ תרומה וחילוק זה איתא בהדיא בש"ס נדרים דף נ"ט ע"א דקונמות חשיב דבר שיש לו מתירין משום דאיכא מצוה לאיתשולי משא"כ תרומ' אטו מצוה לאיתשולי עלי' ע"ש. ואין. לומר דהכא באתרוג של תרומ' טמאה חשיב מצוה כדי לצאת בו ידי אתרוג דזה אינו דהא אם תאמר שיוצא בה כשהיא עדיין תרומ' טמאה הא לא יהי' תו מצוה ליתשיל ואיך נתפוס החבל בשני ראשין ועי' תוס' ב"ק ס"ז ע"א מעיקרא טיבלא שכתבו דתרומה לא חשיב שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה כיון דלא שכיחא. אך לפי מה שכתב הרש"ל בחידושיו דמעשר שני בגבולין חשיב יש בו היתר אכילה כיון דבידו לפדותו והא אין מצוה לפדותו ומ"מ חשיב יש בו היתר אכילה צריך לומר נמי דחשיב היתר אכילה משום דאפשר ליתשיל עני' והמהרש"א בחידושי הלכות חולק על הרש"ל דמשום דיכול לפדות לא חשיב היתר אכילה ע"ש. ועי' בתוס' פסחים הנ"ל דמדמה הואיל אי בעי מיתשיל להואיל אי בעי פריק לה ואדרב' משמע קצת התם דהואיל אי בעי מיתשיל עדיף מאי בעי פריק לה ע"ש היטב ויותר מבואר שם בתוס' ד"ה הואיל שהקשו דמצה של מעשר שני לר' מאיר דסבר ממון גבוה אמאי אינו יוצא דבעינן מצתכם נימא הואיל אי בעי מיתשיל עלי' ועוד הקשו אהא דאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אמאי לא נימא גבי הקדש דעובר עליו משום הואיל אי בעי איתשיל עלה ותירץ ר"י דשאני הני דכתיב לה' אע"ג דאי בעי מיתשיל חשבן הכתוב של גבוה ועוד תירץ דמיירי בהקדש גי כהן דשוב אין בידו לשאול והואיל אי פדה לה נמי לא אמרינן כמו דלא אמרינן אי בעי קנה לה ע"ש הרי מבואר דהואיל דשאלה יותר עדיף מהואיל דמצי פריק לה וגם מוכח דמטעם הואיל ובידו לפדות פשיטא דלא חשיב שלו כדעת המהרש"א וחזינן ג"כ דסברת השואל אי יוצא בה מטעם דבידו לשאול הוא קושית התוס' גבי מצה של מעשר שני ולכאור' כמו כן יש להקשות באתרוג של מעשר שני לר' מאיר אמאי אינו יוצא בה מטעם הואיל אי בעי מיתשיל ואנו צריכין ג"כ לתירוצו של הר"י משום דכתיב לה' קודש. ומעתה יש לומר עפי"ז לפמ"ש הרשב"א לדמות קונמות. לתרומ' טמאה דלא מתירין לצאת בו דיש לומר דשאני תרומה טמאה דאקרי קודש אע"ג דיש בידו לשאול וכתירוצו של הר"י גבי מצה:

והנה תירוץ הב' של הר"י ז"ל דמיירי שההקדש ביד הגזבר פשיטא דבזה לא מתורץ קושיתם הראשונ' במעשר שני ועי' במהרש"א שם שדבריו מגומגמים קצת. ולכאור' מאי מהני התירוץ הזה כיון דאכתי צריכים אנו לתירוץ הראשון לישב הך דמעשר שני ונראה דיש לומר דבמעשר שני לא קשה כל כך כיון דאף אם ישאל הדרא לטיבלא ובמצה של טבל גופא אינו יוצא בה אלא מטעם דנימא תרי הואיל דהיינו הואיל אי בעי מיתשיל וגם הואיל אי בעי מפריש עלה ממק"א ותרי הואיל לא אמרינן כנ"ל או נימא כונת הר"י ז"ל דלענין קושיתו הראשונ' אמאי אינו יוצא במצה של מעשר שני בירושלים מטעם הואיל פשיטא דסגי בתירוץ הא' דמ"מ אקרי קודש אבל אחמץ של הקדש שלא יהי' עובר בבל יראה ובל ימצא מטעם דמקרי קודש לא ברור כר"י כל כך לכן הוכרח לומר תירוץ הב' ודבר זה פשוט יותר:

והנה בסוכה דף ל"ו בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפ' מהו ומפרש הש"ס דקא מיבעי בגוונא שנימוק הבשר מבפנים וחדרי הזרע קיימים ע"ש. וקשה לי לפי מה שכתבו התוס' דהטעם דטבל פסול הוא משום שיש בו חלק התרומ' דהיא של הכהן ולא הוי כל האתרוג שלו ובאתרוג של כהן גופא כשר לצאת בו א"כ הי' יכול למיפשט בעיא דרבא ממתניתין זו דאם נימא דנימוק הבשר מבפנים כשר אלמא חסרון בשר שמבפנים לא חשיב חסרון לפסול האתרוג א"כ אמאי אתרוג של טבל פסול הא יכול להפריש תרומה מבשר שבפנים מלבד חדרי הזרע ולכאור' יש לומר דלא גרע מאלו חסר לגמרי הבשר שמבפנים ויותר יש להקשות לפי מה דאיתא בש"ס התם אמתניתין דשל תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני שמכשיר' וחד אמר מפני שמפסיד' מאי בינייהו כגון שקרא עלי' שם חוץ מקליפה החיצונ' למ"ד מפני שמכשירה איכו למ"ד מפני שמפסידה ליכא ע"ש א"כ על כרחך צריך לומר למ"ד מפני שמכשיר' דס"ל דמתניתין מיירי בכל גווני אפילו אם הפריש תרומה חוץ מקליפה החיצונה ולפי זה הא דתרומ' טמאה פסול מיירי ג"ב בכל גווני אפילו אי קרא שם חוץ מקליפה החיצוני דהיינו רק הבשר אפילו בלא חדרי הזרע ומוכח דגם בכה"ג פסול א"כ הוא הדין כשנימוק הבשר שמבפנים ג"כ פסול דמה לי אם הוא חסר לגמרי ומה לי אם ישנו בעין רק הוא תרומ' טמאה. אמנם יש מקום לומר ולחלק דאף אם נימוק הבשר כשר מ"מ כשהוא בעין צריך להיות כל האתרוג שלכם אפילו הבשר שבפנים וכעין זה מצינו בכמה מקומות כמו בשחיטה דבדיעבד סגי ברוב שני סימנים ולא כולו ומ"מ אם שוחט כל הסימנים כולם ס"ל להרבה פוסקים דפוסל כל פסולי שחיטה דהכל שחיטה אחת הוא אלמא אע"ג דלא צריך מ"מ כששוחט צריך להיות הכל בכשרות עיין יור"ד סי' כ"ג דפליגי בזה רש"י ורמב"ם ז"ל דרש"י אוסר ורמב"ם מתיר דכיון דסגי ברוב סימנים אינו נפסל אח"כ במה ששחט יותר מהצורך אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר:

ועלה על לבי לישב עפ"י דברי התוס' בסוכה מ"א ע"א ד"ה הילך שכתבו אהא דאמר רבא הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי החזירו יצא לא החזירו לא יצא וזה לשונם ולא דמי לתנאי ומעשה בדבר אחד כההיא דגיטין ע"ה בעל מנת שתחזיר לי את הנייר דהתם התנאי והמעשה סותרים זה את זה ע"ש. ולכאור' יש לתמוה אמאי לא דמי הא ממש דמי להדדי ולא עוד אלא שהתוס' בקידושין דף ו' ע"ב ד"ה לא הקשו ג"כ קושיא זו ותרצו התם לא הוי מסקנא הכי אי נמי יש לומר הא דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד היינו כשאינם סותרים זה את זה דהתם ס"ד דכל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי ונמצא שאינה מגורשת עד שתחזיר הנייר אבל הכא סבר דהאומר על מנת כאומר ועכשיו דמי ע"ש הרי בהדיא דהסוגיות פליגי אהדדי ואיך כתבו בסוכה דלא דמי:

ויש לישב דכונת התוס' דרבא מיירי באומר בפירוש מעכשיו אבל התוס' לא הזכירו כלל מזה אבל לפי עניית דעתי יש לומר בישוב דבר זה דהתוס' דסוכה סברי להלכה דאם נימוק הבשר מבפנים כשר וה"ה דלא בעינן שיהא שלו וסגי רק בקליפה החיצונה עם חדרי הזרע שיהי' שלו אבל בשר האתרוג לא בעינן שיהא שלו ואין ומעכב אם בשר האתרוג אינו שלו משו"ה אפילו אם תנאי ומעשה בדבר אחד תנאי בטל ומעשה קיים מ"מ לא בטל אלא במה שסותר המעשה אבל חלק התנאי שאינו סותר להמעשה פשיטא דקיים ומשו"ה הי' מחויב להחזיר לו אחר יום הראשון עכ"פ בשר האתרוג וכשלא החזירו לא יצא דבחלק הבשר התנאי קיים ואם לא קיים התנאי בטל המעשה דהמעש' הי' בקליפה החיצוני' וחדר הזרע בלבד אבל התוס' בקידושין לא סבירא להו הכי אלא בעינן שיהי' האתרוג כולו שלו וגם הבשר שייך להמעשה משו"ה בטל כל התנאי ואין צריך להחזיר לו מאומה מן האתרוג משו"ה מוכרחים לומר דהסוגיות פליגי:

ולפי המור שפיר ניחא קושית התוס' דאמאי לא מפרש הטעם דתרומה טמאה פסול משום כתותי מיכתת שיעורי' הא לא שייך אלא כשכל האתרוג הוא תרונה אבל מתניתין הא סתמא קתני אפילו אם אמר חוץ מקליפה החיצונ' וחדרי הזרע ובכה"ג לא יספיק למיפסל משום כתותי מיכתת שיעוריה דהטעם דכתותי מיכתת שיעוריה הוא משום דהעומד לשרוף כשרוף דמי והכא אם הבשר הוא שרוף האתרוג לא מיפסל כלל דמה לי נימוק ומה לי שרוף כיון דעכ"פ הקליפ' החיצונה עם חדרי הזרע קיימים שפיר כשר. אבל זה אינו דא"כ גם הטעם דהיתר אכילה לא יספיק למיפסל בכה"ג דהא נחשב כשרוף מטעם כתותי מיכתת שיעורי' שוב לא איכפת לן מה שאין לבשר האתרוג היתר אכילה דכמאן דליתא דמי וע"כ גם להטעם דבעינן היתר אכילה מיירי מתניתין שכל האתרוג הוא תרומה טמאה ובכה"ג דוקא פסול שוב קשה דהו"ל לומר הטעם דכתות' מיכתת שיעורי' אבל למ"ד דבעינן דין ממון פסול בכל גווני דהש"ס סבר דאף אם נימוק הבשר כשר מ"מ כשהוא בעין צריך להיות כל האתרוג שלו ואם הבשר של אתרוג הוא תרומה טמאה פסול דעל זה לא מהני הסברא דכיון דנתיתי מיכתת שיעורי חשוב כשרוף כאלו ליהא שהרי נותר הוא בשריפ' ומ"מ איכא מעילה כמו דאיתא בהדי' במתניתין כריתות דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ה' חטאות ואשם אחד ולא אמרינן כיון דנותר בשריפה כתותי מיכתת שיעורי' דקדושת הגוף שאני ע"ש בתוס' והכא נמי דתרומה דהוי קדושת הגוף לא נתבטל תורת דמים ע"י הטעם דכתותי מיכתת שיעורי' ועי' ביצה דף ל"ח ע"ב בתוס' ד"ה הכי שכתבו אליבא דרב ספרא דאיסור דשייך בו ביטול כמו נבילה דאינו בא מחמת ממון בטל שפיר אע"ג דיש לה בעלים מ"מ האיסור בטל אבל איסור רבא מחמת ממון כמו איסור תחומין שבא ע"י ממון של הבעלים ושם בעליו עמו לא שייך בי' ביטול זהו תוכן סברתם הכי נמי כיון דהאיסור שאינו יוצא בי' הוא משום דבעינן שיהא ממון של הבעלים לא שייך לומר כיון דמצד הדין טעון שריפה וכתותי מיכתת שיעור' אין לחשב ממון של הבעלים או דנימא דהוי כמאן דליתא דשם תרומה עליו רק הס"ד פריך דגם לר"מ דסבר מעשר שני ממון גבוה הוא ופטור מן החלה מ"מ אתרוג של מעשר שני יוצאין בו כיון דהוי שלו לאכיל' וכמסקנא דהתם דדוקא מחלה פטור דאיכא תרי מיעוט' משו"ה פריך דלמה אינו יוצא בתרומה טמאה דחזיא להסקה ודמי למעשר שני אליבא דר' מאיר והתרצן משני דרב אסי לשיטתי' דגם באתרוג של מעשר שני אליבא דר' מאיר אינו יוצא בו וא"כ ה"ה בתרומה טומאה וכנ"ל:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה