אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א או"ח › סימן מג

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

או"ח · סימן מג

סימן מב

הנה ראיתי מ"ש בס' הלכות קטנות בחלק ב' שאלה ל"ז ההורג חרש ושוטה מה דינו ובסי' ל"ח כתב עוד נשאל אם מחללין עליהם את השבת ע"ש שמקום האסתפקתא שלו מחמת שהמה לאו בני דעה נינהו ולא הוי בני חיובא במצות ע"ש. ואני אומר שדבריו אלו תמוהים ומבוהלים וכבודו במקומו מונח ואינם כדאי להעלותם על הגליון. אך מחמת שראיתי שבעל מנחת חינוך במוסך השבת סי' ל"ט בהלכות הוצאה הביא בקיצור דבריו ולא עורר ע"ז כלל ע"כ אמרתי לא עת לחשות. והנה שאלתו הראשונה היא תמוה והלא זה לשון הרמב"ם בפ' א' מהלכות רוצח הלכה א' כל הורג נפש אדם מישראל עובר בל"ת כו' ואם רוצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף כו' ובלשון זה נכלל כל נפש אדם באין חילוק אם פקח או חרש ושוטה וכן איתא במשנה סנהדרין דף ל"ז ע"א הובא שם ברמב"ם הלכה י"ד כל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא ובמתניתין שם איתא דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם ומעתה הא אפשר לחרש שיתפקח ולשיטה שישתפה כדאיתא במתניתין גיטין דף כ"ג ע"א חרש ונתפקח סומא ונתפתח שוטה ונשתפה וכן בסנהדרין דף מ"ז ע"א אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה. ואם כונתו שנולדו חרש ושוטה שאפשר להיות דכשנולדו כך אין להם רפואה כגון דא הו"ל לפרש ולא לסתום הדברים וגם הלא עכ"פ דם זרעותיו תלוים בהם. ועוד דמשמע בכל מקום דגם בנולדו כך חרש או שוטה ג"כ אפשר שיהי' להם רפואה שיתפקח החרש וישתפה השוטה מדלא חילקו בהכי וסתמו הדבר ועוד הא דעת הראב"ד בפ' ב' מהל' נערה בתולה הלכה ט' דשוטה וחרשת יש להן קנס ואם נימא דאינו מחויב על הריגתן איך יתכן דעל גופן לא חיים רחמנא ועל פגמן חייס רחמנא ועוד הא בסנהדרין דף ע"ג ע"ב פריך הש"ס חטח אלו חייבי כריתות ורמינהו אלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו ודחק הש"ס לשנויי ע"ש הא מצי לשנויי דאחותו הי' חרשת או שוטה דליכא חיוב מיתה על הריגתם ופשיטא דכמו כן לא ניתן להצילם בנפשו דהא מקרא מלא כאשר יקום איש אל רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה ואם הוא פטור על רציחתם פטור נמי על פגמם ממיתה אלא מזה ראיה ברורה דפשיטא דחייב על הריגתם וכמו כן הרודף אחריהם להרגן ניתן להצילו בנפשו:

עוד יש לעורר מסנהדרין דף ע"א ע"א דקתני במתניתין הי' אחד מהם גידם כו' או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כו' איננו שומע וכתב רש"י ז"ל חרשין אינן יודעים אם קיבל דבריהם אם לאו ע"ש ואם נימא דעל הריגתן אינו חייב למה לן קרא למעט חרשין תיפוק לי' דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה דלא הוה עדות כלל כמו עדים שהעידו בטריפה עיין סנהדרין דף ע"ח ע"א:

אך באמת אין צריך להביא ראיות ע"ז כי לא נסתפק אדם מעולם אלא כאשר כתב בספר שם הגדולים על הספר הנ"ל שהוא רק לחדד בהם את התלמידים. ובזה נסתר' גם השאלה השני' אם מותר לחלל את השבת לפקו"נ של חרש ושוטה כיון שניתן להצילו בנפשו ברודף ובש"ס דיומא דף פ"ה ע"א יליף ר' ישמעאל דפקו"נ דוחה את השבת מקרא אם במחתרת ימצא הגכב כו' ק"ו לפקו"נ שדוחה את השבת ע"ש א"כ ה"ה בחרש ושוטה כיון דרודף אחריהם ניתן להצילו בנפשו כ"ש שיש לדחות את השבת בשביל פקו"נ שלהם: ומ"ש המחבר הנ"ל להטעם דאמרינן התם דר"ש בן מנסיא אומר אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה והני לאו בני מצות נינהו שישמרו שבתות הרבה. דבר זה ליתא דהא דאינן חייבים במצות זהו משום דלאו בני דעה נינהו אבל מ"מ אסור לספות להם בידים כמו קטן למ"ד דאורייתא הכא נמי אסור מה"ת ולמ"ד דרבנן ה"נ דרבנן והרי חרש שוטה וקטן ששחטו בדיעבד כשר הרי דחשובי בני שחיטה וכן איתא בתו' גיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה הא דחשיבי בני כריתות כיון דאלו הגדיל הקטן ונשתפה השוטה הוי בני כריתות וגם מזה מוכח דגם כשנולדו כך ג"כ יש להם רפואה מדלא חילקו בין נולדו בכך או אח"כ נתחרש ונשתטה ועוד הרי ר' יהודה ס"ל ב"ק דף פ"ז ע"א דסומא פטור מכל המצות ומ"מ הוא ישראל גמור ומחללין עליו את השבת כדאיתא בשבת פרק מפנין דף קכ"ח ע"ב ביולדת ומדליקין לה את הנר ומוקי הגמרא לא נצרכה אלא שהיא סומא ע"ש וחידוש גדול על הגאון בעל מנחת חינוך שהביא דבר זה בשם הספר הלכות קטנות אשר דבר זה אין לו שחר כלל:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה