מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
או"ח · סימן מב
הנה בשו"ע או"ח סי' ת"ס סעי' ה' אין עושין בפסח פת עבה טפח ועי' במג"א שכתב שכל הפוסקים השמיטוהו ועי' בישוי"ע שכתב דכיון דמשמע מהש"ס שם בסוגיא דפסחים דף ל"ז דאי לאו דמצינו בלה"פ דהי' טפח הוי אמרינן דבפסח אסור וא"כ להמסקנא שם דאין ראי' מלה"פ שוב אסור לאפות פת עבה טפח בפסח כפסק המחבר. עוד תמה שם על רש"י ז"ל בד"ה שכן מצינו בלה"פ וז"ל שהוא אסור לבוא חמץ כדאמרינן במנחות דף נ"ז כל המנחות אשר תקריבו וגו' לרבות לחה"פ לחימוץ לאזהרה שלא יחמיצו ואפ"ה עובי דפנותיו טפח כו' עיי"ש וע"ז הקשה הישוי"ע דלמה צריך רש"י להביא הך דרשא דאשר תקריבו דתליא בפלוגתא דר"ע וריה"ג דפליגי התם בזה ולמה לא קאמר דהרי לכ"ע לחה"פ בא מצה אלא דמאשר תקריבו בא לרבות לחה"פ למלקות משום לאו דמחמץ עיי"ש שפלפל בזה:
ולפענ"ד אדרבה דבריו תמוהין דמ"ש שהרי לחה"פ לכו"ע בא מצה לא ידעתי מנין לו דבר זה ולא מצינו בשום מקום דלחה"פ בא מצה דמקרא דכל שאור וכל דבש לא מרבינן לחה"פ כיון שאין בהלחם שום הקרבה כמו שמפורש ברש"י וז"ל דלא תימא בנקמצת אמר רחמנא שמהם קרב למזבח אבל האי דלא קרב מניה לא עיי"ש ומתניתין דלעיל דריש פרקין דקתני כל המנחות באות מצה דמשמע אפילו לחה"פ מדלא קתני חוץ מלחה"פ כמו דקתני חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם וכמו במתניתין דלקמן דף ע"ה ע"א דקתני כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה וקאמר בגמרא למעוטי שתי הלחם ולחה"פ וכן במתניתין שם ע"ו ע"א קתני כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחה"פ כו' וכיון דהכא קתני סתם כל המנחות באות מצה ע"כ לחה"פ נמי הוי בכלל באמת צ"ל תנא ס"ל דאשר תקריבו בא לרבות לחה"פ לחימוץ ובלא"ה מוכח בהדי' הכי דהא במתניתין דלהלן קתני כל המנחות נילישות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו כו' וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה ומשמע נמי דלחה"פ הוי בכלל זה א"כ ע"כ אתיא כמ"ד דאיכא לאו דמחמץ בלחה"פ וכן כתבו התוס' שם ד"ה כל המנחות דהאי תנא ס"ל מדת יבש נתקדשה ומבואר בש"ס שם דזה בזה תליא דמאן דס"ל לרבות לחה"פ לחימוץ ס"ל נמי דמדת יבש נתקדשה עיי"ש אבל למ"ד דמכל אשר תקריבו מרבינן מנחת נסכים וליכא בלחה"פ לאו דמחמץ באמת ס"ל דלחה"פ בא חמץ דהרי בש"ס ר"פ איתא בעי מניה ר' פרידא מר' אמי מניין לכל המנחות שהן באות מצה דכתיב כו' זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' כו' והאי קרא מיירי במנחה שיש בה הקרבה ונקמצת אבל בלחה"פ דלית בה הקרבה ואינה נקמצת לא מצינו לרבות שהן באות מצה וכמ"ש רש"י ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל לא הביא דלחה"פ בא מצה זולת בפרק י"ב מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ט כתב המחמץ לחה"פ לוקה שנאמר כל המנחה:
משמע דס"ל דלחה"פ הוא בכלל כל המנחה אבל רש"י ז"ל לא סבירא לי' הכי וצריך קרא להכי כו' א"כ מאן דס"ל דהאי קרא דכל המנחה אשר תקריבו מרבה מנחת נסכים אין לו קרא לרבות לחה"פ לחימוץ ושפיר מוכרח רש"י להביא הך דרשא דאשר תקריבו לרבות לחה"פ לחימוץ:
אבל אי קשיא הא קשיא לי דמטעם אחר לא הוי צריך רש"י ז"ל להביא הך דרשא דאשר תקריבו כו' דאפילו אי נימא דלחה"פ בא חמץ בכל ימות השנה מ"מ הא בשבת של פסח נמי הי' לחה"פ וע"כ בשבה זה הי' בא מצה משום איסור חמץ דפסח א"כ שפיר יש ראי' מלחה"פ לכו"ע דמותר לאפות פת עבה בפסח וזה תמי' גדולה ודוחק לומר משום דלרב אחא ב"י אליבא דר"י בפסחים כ"ט דאמר חמץ שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה א"כ לחה"פ שהי' של גבוה אין בזה איסור אכילת חמץ ומשו"ה כתב רש"י ז"ל להך דרשא דזה דוחק גדול אחרי כי גם בהך דרשא איכא פלוגתא דתנאי ועוד הא התם גופא הדר בי' רב אחא ב"י:
ונראה לפענ"ד דרש"י ז"ל כיון בזה ליישב בזה מה שהקשה השעה"מ בפ"ה מהל' חמץ ומצה על הא דדחי הש"ס התם אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינם זריזין הא קיימ"ל דלישתן ועריכתן של לחה"פ הי' בחוץ וכשרה בזר וכתב לתרץ דהש"ס כאן בסוגיא אזיל למ"ד מדת יבש נתקדשה והי' בפנים ע"י כהנים וכן כתב רש"י ז"ל הכא גופא דכהנים זריזין הן ועי' תוס' מנחות דף כ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן שכתבו ז"ל וצ"ע דמשמע הכא דאי מדת יבש נתקדשה קדשי לחה"פ משנמדד סולת בעשרון ולא משתמיט בשום דוכתא דליקדוש אלא או בתנור או על השלחן כו' עיי"ש א"כ ליכא למ"ד דלישה ועריכה תבעי כהונה רק האי תנא דדריש מאשר תקריבו לרבות לחה"פ לחימוץ ולפי"ז צ"ל דהאי סוגיא אזלי אליבא דהאי תנא ומשו"ה השיב אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינם זריזין ולדידי' איכא איסור חמץ בלחה"פ גופא. ומעתה לפי מה שנתבאר עכ"פ לאידך מ"ד דמדת יבש לא נתקדשה וליכא בלחה"פ איסור חמץ מ"מ שפיר מוכח דמותר לאפות פת עבה טפח בפסח מלחה"פ דשבת של פסח ולדידי' ליכא למימר הך דחי' אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינם זריזין שהרי א"צ כהונה כלל וכנ"ל ואנן קיימ"ל להלכה דלישתן ועריכתן בחוץ ולא בעינן כהונה ומשו"ה שפיר השמיטו להך דינא דאין אופין מצה עבה בפסח:
ועתה נחזור למה שהקשיתי למעלה דאפילו אי נימא דהאי תנא דס"ל דאשר תקריבו בא לרבות מנחת נסכים ס"ל דלחה"פ בא מצה ג"כ קשה מלה"פ של פסח דודאי בא מצה ונ"ל די"ל דפת עבה ודאי לא הוה כולו חמץ שהרי נאפית מהצדדים אלא שיש חשש שמא יש איזה מקום בתוך העיסה שלא נאפה יפה מחמת שאין האש שולטת על מקום זה בתוך העיסה ונתחמץ קודם שנאפה יפה א"כ הא הוי תערובות יבש ביבש ובשו"ע הלכות פסח סי' תמ"ז סעי' ט' הביא המחבר דעת הסוברים בשם יש אומרים דיבש ביבש בטל ברוב ואף דפשיטא דלכו"ע לכתחלה אסור לבטל הא בכה"ג דאין כונתו לבטל שרי כמו שכ' המג"א סוף סי' תמ"ז ולא עוד שאפילו לדעת האומרים יבש ביבש אוסר תערובתו בפסח במשהו כתב המרדכי הטעם הובא במג"א שם דחמץ הוה דבר שיל"מ ע"ש וזה לא שייך בלחה פ דהא נפסלה בלינה. אך לכאורה יש לדחות דא"כ איך אסרו הנך פוסקים תערובות יבש ביבש מטעם שיש לו מתירין הא כל חמץ אי אפשר להשהות דהא חייב לבערו דזה אינו דחמץ בפסח אי אמרת דבטל ברוב יהי' מותר להשהות עד אחר הפסח משו"ה חשיב דבר שיל"מ אבל לחה"פ דבכל גווני נפסלה בלינה ודאי חשיב דבר שאין לו מתירין ובטל לכו"ע אמנם לפ"ז יש להקשות איך מייתי הש"ס ראי' מלחה"פ אחמץ בפסח הא י"ל דשאני לחה"פ דבטל ברוב אבל לפע"ד יש ליישב עפ"י מה שכתב הרשב"א ז"ל בחולין דף צ"ח ע"ב בסוגיא דזרוע בשלה דאמרינן התם חידוש הוא וע"ז כתב הוא ז"ל לפרש והא דאמרינן חידוש הוא שחידשה בו תורה שזה מצוה לבטל משא"כ בשאר איסורין דמ"מ גנאי הוא לבטל איסור לכתחלה וכאן מצוה לבטלו ע"ש והכא נמי דכוותי' בלחה"פ דאע"ג דמצד הדין מותר לבטל מ"מ גנאי הדבר למצוה לבטל. ועי' בספרי מצ"א סי' א' שכתבתי עפי"ז ג"כ ליישב הא דאמרינן בקדושין דף נ"ו ובחולין דף קט"ו לא אמרה תורה שלח לתקלה והקשה בספר מקום שמואל הא רוב הפוסקים ס"ל דמדאורייתא מותר לבטל איסור ורק מדרבנן אסור א"כ שפיר אמרה תורה לשלח כי נתבטל ברוב ולפי מ"ש הרשב"א שפיר ניחא דעכ"פ לא אמרה תורה דמצוה לשלח ולבטל ברוב: ולפי מה שכתבתי ניחא מה דקשה לי טובא איך מייתי הש"ס ראי' דמותר לאפות פת עבה בפסח מדשרי בלחה"פ לדעת הסוברים דיבש ביבש בפסח אסור במשהו דחמץ חמור משאר איסורים דהוה איסור כרת א"כ הכי כמי אף דלחה"פ נאפית פת עבה מ"מ בפסח אסור ולפי הנ"ל אתי שפיר דלחה"פ נאפית גם בפסח ולהכי מוכח דגם בפסח שרי: