מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
או"ח · סימן כט
אשיב ואומר שלום רב אל כבוד ידידי הרב הה"ג וכו' המפורסם כש"ת מו"ה פנחס זעליג נ"י האבד"ק מאד בונדיכת אונגארין יצ"ו:
את מכתבו השני קבלתי ות"ח לו על ההעתק ששלח לי ובאתי להשיב שנית ע"ד השאלה אם יש להגעיל כלים שצריכין הגעלה ע"י שנותנים מים צוננין ומשימין בתוך הכלי הקנה היוצאת מהאפאראט שנתחדש בזמנינו וע"י כח הזיעה שנקרא דאמפף נתחממו המי' הצוננין עד שירתיחו וע"ז השבתי כי אין מקום להסתפק בזה דמאי נפקא מינה על איזה אופן יתחממו המים היו רותחין. והנה כ"ת במכתבו השני כתב לי כי בספר שו"מ מהדורא ג' חלק ג' סי' קכ"ה כתב לחוש לאסור להגעיל על אופן זה. וגם בתשובת בית שלמה כתב לאסור. הנה באמת אגיד כי בעת כתבי מכתבי הראשון לא עלה על דעתי שנמצא הדבר בספרי' לאיסור והי' ההוראה הלזו פשוטה בעיני כל כך עד שחשבתי למותר לעיין ולחפש אחרי ראיות והוכחות לזה אולם עתה אחרי שכבר נשמע הדבר מגדולי' לאסור הכני לעיין בזה ואת אשר יורינו מן השמים אותו אשמור לדבר
והנה ספר בית שלמה אין אתי בבית אוצר ספרי' שלי אך בבהמ"ד בק' שאטץ שם ראיתי את הספר הנ"ל ועיינתי בו וכתב להחמיר בלי שום טעם כלל וע"כ אין לנו לישא וליתן כלל בדבריו אבל ספר שו"מ שיש אצלי ראיתי האריך קצת בזה והביא דברי השואל להעיר מדברי הר"ן שבת דף מ"א גבי מוליאר מ"ש לחלק בין מוליאר לאנטוכי דמשם מבואר דכל שאינו עומד על גבי האש לא הי' כלי ראשון וכתב לתמוה דלפי דברי הר"ן קדירה שעומדת אצל האש כדרך שאנו מבשלים רוב הקדירות לא יהי' להם דין כלי ראשון והביא שכבר תמה בזה הק"ע בירושלמי שבת שם. ובאמת אנכי תמה אקרא איך שגגו הני גדולי' בזה ולא שתו עיניהם במשנה שם דתנן מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת אנטוכי אע"פ שהוא גרופה וקטומה אין שותין ממנה בשבת א"כ החילוק שבין מוליאר לאנטוכי הוא רק לאחר שגרפו ממנו הגחלי'. ובזה הסביר הר"ן ז"ל לחלק בין מוליאר לאנטוכי וכתב בזה הלשון ונ"ל דהיינו טעמא דשריותא דמוליאר ואיסור דאנטוכי משום דקי"ל דכלי ראשון מבשל וכלי ראשון היינו שעומד על גבי האור שהוא מבשל אפילו לאחר שהעבירוה משם ואשמועינין תנא דמוליאר אע"פ שהגחלי' סמוכין לקיבולו הגדול אפ"ה לא מקרי ראשון כיון שאין אותו קיבול גדול עומד על הגחלים. אבל אנטוכי כיון שהקיבול העליון עומד על הגחלי' שעומדין בקיבול התחתון הו"ל כלי ראשון ועדיף טפי מיניה לפי שמקום המים ומקום הגחלי' כלי אחד הוא עכ"ל והנה ברור הדבר שכונת הר"ן שחילק בין מוליאר לאנטוכי הוא רק לאחר שגרופה מהגחלי' שאנטוכי מתוך שהחום שבה הוא הרבה יותר ממוליאר נשאר החום גם לאחר שנגרפו הגחלי' ממנו שמחמת החום הזה יש עליו תורת כלי ראשון אבל מוליאר כיון שהקיבול העליון אינו עומד על הגחלי' אלא סמוך לה אין החום גדול כל כך שיהי' עליו תורת כלי ראשון אחר שגרפו הגחלי' הימנו אבל כל זמן שהגחלי' בתוך המוליאר והיא רותחת פשיטא דהוי כלי שעומד אצל האש
ואמינא דמעולם לא עלה על דעת הר"ן ז"ל לומר דבר זר כזה כמו שהבינו המה ז"ל בכונת דבריו דרק כשהאש מהלך תחת הכלי חשיב כלי ראשון ולא כשהאש בצד הכלי דאם כה נימא אין לנו שום הגעלה בעולם דאפילו כשהאש מהלך תחת הקדירה יורנו הנסיון שלא כל הרותחות המה במדריגה אחת ומדריגות מדריגות יש והכל תלוי לפי ריבוי האש והשלהבת והי' לנו לחוש שמא בשעת הבליעה הי' כח האש יותר חזק ויעלה רתיחות במדריגה גדולה מכמו שהיא בשעת ההגעלה אלא על כרחך שכן הוא הקבלה בידינו מפי חכמינו ומאורינו ז"ל שכל שעומד אצל האש והמים רותחות מכח האש הכלי מגעיל כל מה שבתוכו אפי' הפחות שבמדריגות ודברי הר"ן ז"ל אינם אלא לאחר שנסתלק כח האש ואך עודנו כח החימום בתוכו דמעיקרא בזה יש לחילוק והדבר תלוי במדרגת החום שהי' בו מעיקרא דבאנטוכי החום נשמר בתוכו גם לאחר שנסתלק ממנו הגחלי' משא"כ במוליאר וזה ברור ופשוט
וליתר תוקף ועוז אמינא להביא מ"ש הר"ן בעצמו בפסחי' בפרק כל שעה גבי סכינא דפיסחא שמביא ראי' וכלי ראשון היינו לאחר שהעבירוהו מעל גבי האור וכתב וז"ל והכי מוכח בפרק כירה דף מ"ב דאמרינן התם דמלחא אפילו בכלי ראשון לא בשיל דמלחא צריכא בשולא כבשרא דתורא ואי כלי ראשון מקרי בעוד שהוא על גבי האור היכי אפשר למימר דלא בשלה ביה והא ודאי אפילו בשרא דתורא נמי בשלי ביה אלא ודאי דכלי ראשון היינו לאחר שהעבירוהו מעל האור עכ"ל. מבואר דכל שנתבשל בשרא דתורא הוי עומד על האור אע"פ שעומד מן הצד ואין האור מהלך תחתיו עוד כאשר תדוק המעיין תשכח דבכל מקום דכתבו הפוסקים הלשון אור מהלך תחתיו מבואר דאתי לאפוקי היכי שהעבירוהו מהאור כמו בטור יו"ד סי' קכ"ט כתב הטור אם נשתמש בעודו על גבי האש צריך שיהי' ג"כ ההגעלה דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו וכתב ע"ז הב"י וז"ל משום דכלל גדול כבולעו כך פולטו וחמין שהעבירן מן האור מרתיחין אעפ"י שנתנו להם כלי ראשון לענין בישול בשבת מ"מ הדבר ידוע שאין חומן כל כך גדול כמו בעודן על האור עכ"ל ע"ש. והרמב"ן סוף ע"ז כתב בזה"ל וכל שנאסר באור מהלך תחתיו אין מכשירין אותו בכלי אחר שהעבירו אותו מרותח מעל גבי האור ע"ש. זה לשון הפר"ח באו"ח סימן תנ"א סעיף ה' שעיקר תשמישו אינו אלא להגיס בו קדירה כשמנחת על גבי האש וכן קדירות ויורות כבכ"פ ולא סגי להו בהגעלה דכלי לאחר שהסירוה מעל האש אלא צריך שיהי' מהלך תחתיו ע"ש וכן שם בסעיף י"ח כתב וז"ל בס"ה כתבתי דכלים שמשתמשים בהם והאור מהלך תחתיהם דלא סגי להו להגעילם בכלי ראשון שהעבירוהו מעל האש וכו' דוק ותשכח עוד הרבה בפוסקים בלשון הזה עיין בב"י סימן ק"ה
עוד יש להביא ראיה משבת דף ל"ט ע"א דאמרינן התם והכי קאמרי רבנן לר"י והא מעשה דאנשי טבריה דתולדות חמה הוא ואסרו להו רבנן אמר להו ההוא תולדות אור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם ע"ש ועיין בחידושי מהר"ם שם דלרב יוסף דמפרש ארישא קאי צ"ל דמעשה דאנשי טבריה לאו מטעם הטמנה הוא אלא משום דבסילון היו נקבים וכשהי' רוחצין היו פותחין הנקבים ומתערבים הצונני' בהחמין ע"ש וזהו פירוש השני בתוס' שם במשנה דף ל"ח ע"ב ד"ה מעשה והנה לקמן דף מ"ב ע"א איתא במתניתין האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין וכו' ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ומסיח הש"ס דר' יהודא ארישא קאי וס"ל דכלי ראשון אינו מבשל אחר שהעבירן מעל האור ועכצ"ל לדידי' הא דאסרי רבנן מעשה דאנשי טבריה מחמת דחמי טבריה חשיב כאלו עומד על האור ממש ולא דמי לכלי ראשון שהעבירן מעל האור וצריך לומר דר' יהודה ס"ל כר' יוסי דלאו משום תולדות חמה אסרי רבנן לאנשי טבריה דתולדות חמה לא עדיף מכלי ראשון דשרי לדידהו אלא ע"כ משום דחמי טבריה תולדות אור הוי ופשיטא דחמי טבריה אע"ג דחלפי אפיתחא דגיהנם מ"מ לא מסתבר לומר דחשיב כאלו אור מהלך תחתיו דודאי מה דאמרינן בשבת דף ל"ט ע"א אליבא דר' יוסי דחמי טבריה תולדות האור הוא דחלפא אפיתחא דגיהנם לא הוה פירושו ממש אפיתחא דגיהנם דהא בב"ב דף פ"ד ע"א איתא דפתחא דגיהנם הוא במערבית של עולם ששם החמה שוקע אלא העיקר דר' יוסי סבר דחמי טבריה הוה תולדות אור וז"ב
הן אמת שהתוס' כתבו שם ד"ה לכל וז"ל נראה דדוקא בתבלין פליג אבל בשאר דברי' מודה דכלי ראשון מבשל א"כ במעשה דאנשי טבריה דמתערבי' מים צוננין לתוך חונין אף לר' יהודה מבשל בכלי ראשון אמנם מדכתבו התוס' בלשון נראה ולא כתבו להוכיח ממעשה דאנשי טבריה דבמים מודה ר' יהודה יש להוכיח דדעת התוס' דחמי טבריה חשיב כאלו עומד אצל האש ממש אע"ג שהאש הוי מן הצד ודו"ק. עוד יש להביא ראי' מפסחי' דף ע"ה דמייתי הגמרא מימרא דרב חיננא סבא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים ע"ש ומדקאמר וגרפו מוכח דדוקא בכה"ג שגרפו לגמרי קא מיבעיא לי' אי איכא אש בתנור למטה מן הצד אפילו בפסח כשר דזה חשיב בודאי צלי אש כמו אם האור מהלך תחתיו ממש ועיין ברמב"ם בפ' ח' מה' ק"פ ה'. ובעמדי בהאי ענינא נראה לפענ"ד די"ל דמה שנחלקו הפוסקי' אי מהכי הגעלה בכלי ראשון אחר שהעבירו מעל האור תליא בשני שנויי דהסוגיא דפסחים הנ"ל דהש"ס פריך טעמא דגלי רחמנא צלי אש שני פעמי' הא לא גלי רחמנא הוי אמינא צלי אש הוא א"ל גלי רחמנא התם וילפינן מינה ואיבעית אימא התם טעמא דכתב רחמנא צלי אש שני פעמים הא לא כתב כו' הוה אמינא אאש קפיד רחמנא ואפילו גרפו נמי צלי אש הוא ע"ש מעתה לפי שינוי' קמא דילפינן מינה ה"ה בהגעלה כל שהעבירו מעל האור לא מהני דבעינן תעבירו באש ולפי האב"א דלא ילפינן מיניה א"כ י"ל דגבי הגעלה אאש קפיד רחמנא ואפי' העבירו מעל האור נמי ואין בידי לחפש בספרי' אם כבר הרגישו בזה המחברים. ואנכי לא באתי אלא לעורר והנה אי כשר להגעיל עפ"י אופן השאלה שלפנינו דהיינו ליתן מים צוננים בכלי ולהניח בתוכו הקנה מהאפאראט ונעשו המים רותחין ע"י הזיעה לפענ"ד פשוט דכשר בכה"ג דזה חשיב ממש על גבי האור כיון דכח האש נכנס בהכלי ע"י אמצעית הקנה. והנה ראיתי שהשו"מ מפקפק מחמת שסבר שהדפנות מהקדירה צוננים ואחרי בקשת הסליחה שגג בזה כי באמת כשם שהמים נעשו רותחין כך הקדירה ודפנותיה המה חמים ולא אפשר זה בלי זה כאשר יורה בזה הנסיון ואפשר שיש לחלק בין תנור לקדירה שזה הסיקו מבפנים וזה הסיקו מבחון כונו שמחלק הש"ס בפסחים דף ל' ע"ב ע"ש. והנה בהיותי ב"ק שאטץ דברתי מזה עם המו"ץ דשם הרב וכו'. ר' ישראל ליב והגיד לי כי הרב הגאון ר' אברהם תאומים מבוטשאטש בעל חסד לאברהם ז"ל התיר להגעיל ע"י האפאראט הנ"ל. והנה מהש"ס דפסחים שהבאתי למעלה מוכח דכל שהסיקו מבפנים יותר אלים ועדיף מאלו הסיקו מבחוץ א"כ כמו כן יש מקום לומר דע"י הזיעה עוד יותר עדיף שהרי נתחמם מבפנים אולם אפשר דאין לדמות ליבון להגעלה כמ"ש הט"ז והש"ך ביו"ד סי' קכ"א דע"י ליבון הבליעה נשרף בתוכו וע"י הגעלה פולט הכלי מה שבולע: