אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א או"ח › סימן כח

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

או"ח · סימן כח

סימן כז

ע"ד אשר מו"ח ז"ל נהג בתענית אסתר שלא להתענות כלל כאשר היה בעל ברית גם כשחל בחול ולא הי' נדחה ובשו"ע או"ח ה' מגילה סי' תרפ"ו מבואר דדוקא באם חל בשבת שנדחה ליום ה' מותר לאכול על המילה אבל בלא נדחה לא שמענו וגם הישוי"ע שכתב דא"צ להתענות כלל מ"מ אינו מזכיר בלא נדחה רק קאי על הרמ"א דמיירי בנדחה אמרתי לעיין בזה הנה בביאורי הגר"א שם מבואר בהדיא שמתיר גם בלא נדחה ולא בתענית אסתר בלבד אלא אפילו בג' צומות חוץ מת"ב. ומרמז על מ"ש התוס' בר"ה דף י"ט ד"ה אסורין בתרוצם שאני ת"ב דחמיר עיין בדבריו ולזה כיון הישוי"ע שמביא דברי הגר"א אבל הלשון מגומגם. הן אמת דסמיכת של הגר"א ז"ל אינו אלא לפי תירוצו השני של התוס' שמפרשין הא דתניא שבתות ויו"ט הם אסורין כו' מיירי בלא השלמה אבל לתירוצם הא' דהברייתא מיירי בהשלמה וכר' יוסי אינם צריכין להחילוק בין ת"ב לשאר תעניות אבל המעיין בתוס' יראה שזה התירוץ השני הוא העיקר. והנה נראה דיש להוכיח מסוגיא דר"ה דף י"ח ע"ב דיו"ט של דבריהם דוחה אפילו בלא נדחה שהרי התם פריך הש"ס אמ"ד דבטלה מגילת תענית מהא דתניא בתלתא בתשרי בטלה אדכרתא כו' ואותו היום עשאוהו יו"ט ומשני בזמן שבהמ"ק הי' קיים ע"ש, א"כ הס"ד דפריך סבר דמיירי שלא בזמן בהמ"ק קיים ולכאורה קשה הא הוי יום צום תענית צום גדליה והאיך גזרו י"ט ביום תענית אלא מוכח דיו"ט של דבריהם דוחה לתענית צום גדליה

אמנם הט"א כבר עמד בזה דהאיך עשאו יו"ט ביום התענית ותירץ שהי' בזמן שאין שלום ואין גזירת המלכות דרצו מתענין רצו אין מתענין לכן עשאוהו י"ט. ולפ"ז אין ראיה מזה לזמן דהאידנא שכבר קיבלו להתענות וכמ"ש המחבר סי' תק"נ וע"כ אין המילה דוחה להתענית. אמנם תירוצו של הט"א ליתא לפי מ"ש התוס' במגילה דף ה' ע"ב ד"ה ורחץ דבזמן רבי כבר קבלוהו עליהם א"כ קשה על התנא המסדר הברייתא שהי' בזמן רבי למה סידר ברייתא זו שלא לצורך וכמ"ש התוס' בר"ה להלן בסוגיא דף י"ט ע"א ד"ה והא ר' יהודה אלא מוכח דמ"מ דחו את התענית ועשאוהו יו"ט דיו"ט של דבריהם דוחה לתענית צ"ג וה"ה דמילה דוחה לצ"ג ולי"ז בתמוז וליו"ד בטבת אע"פ שאינו נדחה לשיטת רבינו יעב"ץ דהוי יו"ט שלו. איברא דקשה לי טובא למ"ד דלא בטלה מגילת תענית ועשאו תלתא בתשרי לי"ט. ואותן מד"א המה ר"י ור' יהושיע בן לוי איך התענו המה תענית צום גדליה וצריך לומר דבימיהם לא התענו צום גדליה ואף דאיתא במגילה דף ה' על רבי ורחץ בי"ז בתמוז והקשו בתוס' הא אפילו לאכול נמי שרי כדתניא בר"ה בזמן שאין צרה ואין שלום רצו מתענין רצו אינו מתענין וי"ל דכיון דקבלוהו כבר אבותינו מסתמא גם הם קבלוהו ע"ש מוכרחין אנו לומר דלא קיבלו אלא י"ז בתמוז ואולי גם עשרה בטבת אבל לא צום גדליה וזה חידוש גדול בעיני שלא ראיתי זה בספר

ונראה לפענ"ד די"ל עפ"י מ"ש התוס' במגילה שם שהקשו דהאיך ס"ד דרבי הי' רוצה לעקור ת"ב הא אמרינן כל האוכל ושותה בת"ב אינו רואה בנחמת ירושלים ועוד הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא גדול ממנו בחכמה ובמנין וכתבו לתרץ בתירוץ השני דרצה לעקור בתשיעי ולקבוע בעשירי ע"ש א"כ הכא נמי אפשר לומר דגזרו יו"ט בתלתא בתשרי ודחו התענית על יום אחר. אמנם בעת למודי תמהתי על התוס' הנ"ל מהא דפרכינן בריש מגילה דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תיקנו אתי רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והא תנן אין ב"ד יכול לבטל כו' ע"ש הרי מבואר בהדיא דגם לדחות על יום אחר חשיב ביטול ומה הועילו א"כ התוס' בתירוצם שרצה רבי לקובעו בעשירי אכתי הקושיא במקומה עומדת הא אין ב"ד יכול לבטל וכו' והראו לי שהריטב"א עמד ע"ז ע"ש ואמרתי לישב דבאמת לא מצינו בקרא אלא צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי ולא נזכרו אלא על שם החדשים אבל באיזה יום מהחדשים לא נזכרו כלל אלא נמסרו להחכמים שהמה יקבעו באיזה יום מהחודש יהי' התענית ולזה מצינו פלוגתא בר"ה שם דאיכא מ"ד דבט' בתמוז ובה' בטבת הוי יום צום משום דאינו מבואר בקרא ולהכי כיון דהימים לא נקבעו הרשות הי' ביד רבי לקבוע צום ת"ב בעשירי באב וזה נכון מעתה אני אומר דגם כשקבעו תלתא בתשרי ליו"ט. ג"כ לא נדחה הצום לגמרי אלא שנדחה על יום מחר וזה הי' יכולי' לעשות כמו שרצה רבי בת"ב לדחותו ליום העשירי ואע"ג דלא הודו לו חכמי' היינו רק משום שלא הי' נחוץ הדבר אבל בג' תשרי שרצה לקבוע ליו"ט שפיר דחו כיון דמתחלה לא הוקבע יום התענית ועיין בטור ובשו"ע א"ח סי' תקס"ח סעיף ב'

ובזה נתישב לי מה דקשה לי טובא בהא דפריך הש"ס בר"ה וליפוק נמי אתמוז וטבת דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא מאי דכתיב כו' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהי' לששון ולשמחה קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה בזמן שיהי' שלום יהי' לששון ולשמחה אין שלום צום וכו' דלמה לו להמקשן להביא הך מימרא דאמוראים דבתמוז וטבת צום הא זהו מקרא מפורש ועכ"פ יותר הי' לו להביא הא דתניא שם להלן אמר ר' שמעון ד' דברי' היה ר"ע דורש כו' צום הרביעי זהו תשעה בתמוז כו' צום החמישי זהו ת"ב כו' אבל לפי האמור ניחא דמזה אין ראיה דבפסוק נאמר שהוקבע חדשים ולא ימים. ור"ע הוא הקובע ימי' ט' תמוז שבו הובקעה העיר ות"ב שבו נשרף בית אלקינו ומעתה לא קשיא למה אין שולחין אתמוז וטבת דיש לומר דאין סכנה כל כך אם אינם יודעים מתי נתקדש החודש ויצומו ביום אחר ות"ב שאני דהוכפלו בו צרות כמו דמשני הש"ס ולהכי פריך מר' חמא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא דאמר יש שלום ששון ושמחה אין שלום צום וכתב רש"י לששון ולשמחה לאסור בהספד ותענית ולפ"ז על כרחך סבירא לי' דגם הימי' נקבעו דאל"ה לא שייך לומר שיהי' אסורין בהספד ותענית דע"ז צריך שיהי' היום קבוע דבשלומא בצום אפשר לבחור איזה יום שירצו אבל הספד ושלילת התענית תלוי לפי המאורע שראוי להספיד ולהתענות וכיון דנקבעו גם הימי' צריך לשלוח שלוחין אתמוז וטבת. אבל לפי מה דמשני רב פפא דיש חילוק בין ת"ב לג' צומות דג' צומות רצו מתענין רצו אין מתענין ות"ב כיון דהוכפלו בו צרות מתענין בכל זמן כמו כן יש חילוק דת"ב הקביעו ביום ט' דוקא וג' צומות אין כל כך קפידא אפילו אם רוצין להתענות אם יתענו ביום מחר אם לא ידעו מקידוש החודש אם הי' ביום ל' או ביום ל"א

והנה עוד ראיתי להט"א שכתב להגיה במתניתין דר"ה דקתני וכשהיה בהמ"ק קיים יוצאים אף על אייר דמחק מילת אף דמשמע דיוצאין על שבעה חדשים אלא צ"ל דיוצאין על אייר ועל אב אינן יוצאין כיון דאין תענית ומשום ששון ושמחה אינן יוצאין דא"כ לנפוק נמי אתמוז וטבת ע"ש וכן כתב בספר תפארת ישראל. ולפע"ד אין למחוק הספרים שכתבו ג"כ אף על אייר דאין לדמות תמוז וטבת לאב גם לגבי יום ששון ושמחה וכמו שחלוקין לגבי תענית בזמן שאין ביהמ"ק כן כאשר יתהפכו החדשים ב"ב לששון ולשמחה יהיו ג"כ מחולקין דששון ושמחה של אב יהיה הרבה יותר גדול משל תמוז וטבת דמקרא מלא הוא בתהלים צ' שמחינו כימות עניתנו ובאב יש קפידא שיהיה דוקא בתשעה בו כמו שהיה התענית ובתמוז וטבת אין קפידא כמו שהיה התענית שלא היו מתענין בשוה שהרי בימי ר"ע היו מתענין בט' בתמוז ובה' בטבת ואנו מתענין בי"ז בתמוז וביו"ד בטבת ואחרי כי לא היו השלוחין יוצאין היו מתענין ביום מחר וכנ"ל

והנה מה שכתב הישוי"ע שלא להתענות כלל ביום המילה (כמדומה לי שמו"ח ז"ל לא טעם עד אחר המילה) ראיתי בספר שערי תשובה שהביא מ"ש המג"א בסי' תקס"ח ס"ק י' שכ' ונ"ל דבעלי ברית מותר לאכול מיד די"ט שלהם הוא ע"ש ולפע"ד דבר זה מוכח מאליו מהגה"ה דמסיים ולמחר יתענו האוכלים ובסי' תקנ"ט בה' ת"ב כתב המחבר דהבעל ברית אינו משלים תעניתו ובזה לא הגיה הרמ"א כלל שלמחר יתענו הבעל ברית והמוהל אלא היינו טעמא דבתענית אסתר שאינן מתענין כלל צריכים להתענות למחר משא"כ בת"ב שמתענים רק שאינם משלימין א"צ להתענות למחר ובזה מדוקדק דברי התוס' בתענית י"ב ע"א ד"ה ואם שכתבו ויש להחמיר דדוקא אותו יום לא יתענה אבל ישלים אותו ליום מחר ודבריהם אלו קאי על מ"ש רש"י ז"ל דידחה נדרו מכל וכל כו' והוי פירושו שלא יתענה כלל. וע"כ כתבו שישלים למחר משא"כ בת"ב שמתענה ואינו משלים ואע"פ דאיתא שם בתענית כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית זהו לענין אמירת ענינו אבל לענין להתענות למחר אמרינן כיון שכבר ציער נפשו עם הציבור שוב א"צ להתענות למחר ולפ"ז בתענית אסתר כיון שכ' הרמ"א להתענות למחר מוכח דבו ביום אינו מתענה כלל

שוב ראיתי בספר משיבת נפש מהגאון בעל מחבר ספר גט מקושר שכתב דהרמ"א בתענית אסתר מיירי בשאר קרואים אבל בעל ברית אין צריך להשלים ביום מחר ע"ש ולפע"ד נראה כמ"ש. ועפ"ז מיושב מה שהקשה המקשה בספר תשובת מהר"ם לובלין הובא במג"א סי' תקנ"ט שם לפי מאי דמשמע מהמחבר דדוקא בת"ב שנדחה אין משלימין אבל בלא נדחה משלימין א"כ מאי פריך הש"ס בעירובין דף מ"א מהך דר"א בר' צדוק שאמר פעם אחת חל ט"ב בשבת ודחינהו לאחר שבת והתעננו ולא השלמנו מפני שיו"ט שלנו הוה וקשה מאי קא פריך בשלמא יו"ט זה אלו חל בט"ב היו משלימין א"כ כ"ש דיש להשלים בעיו"ט אבל שבת אין מתענין בו אם חל בו ט"ב א"כ ה"ה בע"ש אין להשלים ולפי האמור שפיר ניחא דהא דבשבת אין מתענין וביו"ט שלו מתענין ומשלימין טעמא אחרינא איכא והוא דבשבת אין מתענין בו כלל אפילו שעות וכיון דאין מתענין כלל מתענין לאחר השבת ומשלימים אבל ביו"ט שלו כיון דמתענין בו שעות שוב אין להתענות אחר יו"ט אחרי שכבר ציער נפשו עם הציבור וכיון דאפילו אם נימא דיתענה בלא השלמה לא יהא צריך להתענות ביום אחר לא רצו חז"ל לבטל השלמת התענית ואמרו מתענה ומשלים וכן ה"ה בע"ש וביו"ט כיון דמתענין בו שעות גם אם לא ישלימו לא יהיו צריכים להתענות ביום אחר לא רצו חז"ל לבטל השלמת התענית אלא אמרו שיהיו מתענין ומשלים ודו"ק

והנה ראיתי להט"ז או"ח סי' תקנ"ב ס"ק ד' שכתב על דברי הגה"ה בשם הגאונים דמי שקיבל עליו תענית בה"ב ואירע ערב ת"ב להיות בשני דמתענה עד אחר תפלת מנחה ואוכל סעודה המפסקת קודם ביאת השמש דדעתו שצריך לפרוע תענית אחר הנה מלבד ממה שכתבו דצריך להתענות עד קודם ביאת השמש. נראה ודאי דיוצא בזה ידי נדרו ואין צריך לפרוע אלא אפילו להט"ז אין לדמות לכאן דהתם מחויב להתענות משום נדרו אלא שהוא אנוס ואינו יכול להשלים משא"כ הכא שהוא אינו משלים מחמת שהוא יו"ט ועפ"י זה נראה לפענ"ד די"ל שזהו היה טעמא דרבי שרצה לעקור ת"ב שחל להיות בשבת ואמר הואיל ונדחה ידחה שהוא סבר כר' יוסי דת"ב שחל להיות בע"ש מתענה ומשלים אלמא דמתענה שעות בשבת ולהכי סבר דכמו כן אם חל בשבת מתענין בו שעות וכיון דמתענין בו וציערו נפשם ואע"פ שאין משלימין בשבת אין צריך להתענות ביום מחר ולהכי אמר הואיל ונדחה ידחה והנה הרדב"ז בתשובותיו חלק ב' סי' תרע"ב הביא שנתקשו חכמי לב בהך מימרא דרב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה וכו' הא פשטיה דקרא הכי הוא דאלו הצומות לעתיד יהיו לששון ולשמחה ולא צום כמו שהוא עתה וכתב הוא ז"ל שאלה קדומה היא ודברים הרבה נאמרו בה ע"ש שנדחק הרדב"ז הרבה בישוב דבר זה ועיין בב"י סי' תק"נ שהביא מה שפירש הרמב"ן ז"ל יש שלום היינו בזמן הבית. אבל לפענ"ד נראה דרש"י ז"ל שכתב לפרש יש שלום שאין יד העכו"ם תקיפה על ישראל כיון בזה דלאו דוקא בזמן הבית אלא אפילו אם אין בית אלא שיש שלום מלכיות ומטיבין לישראל סגי שיהיה נחשב ששון ושמחה

ובזה שפיר עולה יפה הך מימרא דרב חנא בן ביזנא וכו' דהנה הרד"ק בפירושו על הפסוק קפיטיל ז' פסוק ג' על מה ששאלו האבכה בצום החמישי כתב כי עדיין לא היו מאמינים בבנין הבית מפני האויבים שהשביתו המלאכה ע"ש א"כ גם המה ידעו שבזמן הבית אין צום אלא ששאלו על זמן דקאי ביה שרשות נתונה מהמלכות לבנות הבית ועדיין לא נבנה איך יעשו אם יצומו עוד כמקדם או יחשבו אותו כאלו נבנה בימיהם ולא יצומו עוד א"כ לכאורה לא סגי תשובת הנביא ע"ז במה שאמר צום הרביעי וצום החמישי יהיה לששון ולשמחה הלא גם המה ידעו זה קודם אלא ששאלו על זמן של בנין הבית וזה כונת רב חנא בן ביזנא קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה ואין הפירוש שיש חזרה בזה אלא שעדיין ליכא תשובה על שאלתם האיך יתנהגו עכשיו בזמן בנין הבית וע"ז השיב רב חנא כי התשובה בסוף הפסוק שמסיים הנביא ואומר האמת והשלום אהבו היינו בזמן שיש שהבית כבר קיים אלא תליא בקיום שלום על ישראל אהבת אמת ואמונה ומנוחת שלום ושלוה השקט ובטח ומעתה נחשבו הימים ימי ששון ושמחה ואינם רשאים להתענות ימי הצומות. ובזה ניחא מה שמזכיר תיבת השלום ולא אמר בזמן שיש בית ששון ושמחה ומדוע בחר בתיבת שלום ולפי הנ"ל ניחא שכונתו שפירוש אמת ושלום אהבו קאי אלמעלה היינו בזמן שיש שלום ולפי האמור יש לומר דזה היה הטעם של רבי שרצה לעקור ת"ב לגמרי אליבא דר"ח מחמת שבימיו היה מלך אנטינינוס שמחוד אהב את רבי ועשה הרבה טובות לישראל רצה לחשוב הזמן שלו כונו שלום מלכות ולקרוא אותו בזמן שיש שלום אין צום וע"ז לא הודו לו חכמים:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה