אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א או"ח › סימן כז

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

או"ח · סימן כז

סימן כו

הלכות פסח סי' תכ"ט:

א סעיף א' שואלין בהלכות הפסח עיין טו"ז שכתב דנ"מ לענין ממון ועי' מקור חיים ס"ק א' מה שהקשה הא מבואר בחו"מ סי' שמ"ו סעי' י"ג דאם אין הרב יכול לשנות בלי דעת התלמידים ולא התלמידים בלי דעת הרב דאין שאולין זל"ז. וביומא דכלה וודאי דאין התלמידים יכולין לשנותו למס' אחריתי וא"כ לא הוי שאולין זל"ז וע"ש מה שתירץ. וכתב בתוך דבריו ועכצ"ל כיון דמיירי בהרב ותלמידים שהתנדבו ללמוד זה עם זה בחנם לזמן כמו רבנן ורבא כיון דכל אחד צריך לחבירו שניהם משועבדים זל"ז בשוה והנאת שניהם בשוה כו' ומשמע מדבריו דמטעם זה לא חשיב כלל שאילה בבעלים

ולא ידעתי להבין דהא שותפין נמי כ"א צריך לחבירו והם משועבדים זל"ז ומ"מ קיימ"ל דאם שאל אחד מחבירו חשיב שאילה בבעלים כמבואר שם בחו"מ סעי' ז' אבל לפענ"ד נראה דבאמת רבא שם בב"מ צ"ז ע"א דקדק לומר מקרי דרדקי שתלא כו' כולהו בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמי ומקרי דרדקי הוא הלומד עם תינוקת שאין התועלת להרב כלל וכן כתב רש"י ז"ל בב"ב דף כ"א ע"א ד"ה סך מקרי דרדקי מנין תינוקת כו' עיי"ש אך תלמידי רבא רצו להראות ענוותנותן שהמה כמו דרדקי לגבי רבא ע"כ אמרו לי' לרבא שם שאול לן מר וכן מצינו בב"מ דף ס"ו דאמר ר"כ כו"ע לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו וכן בשבת דף ק"ד אתי דרדקי לבי מדרשא כו' ורבא הקפיד ע"ז ואמר להו אדרבה אתון שאילתון לי דאילו אנא מצי לאישתמוטי ממסכת למסכתא וכתב רש"י ז"ל כדי שלא תשכח ממני ותשובתו הי' כי אדרבה יש לו תועלת מהתלמידים כשהרב משכח לפעמים תלמודו המה מהדרים לו וכמו שמצינו בנדרים דף מ"א דר' חייא אהדר תלמודו לרבי ואין אתון דרדקי ולא אני בכלל מקרי דרדקי אלא אתם גדולים בתורה ומסיק הש"ס דביומא דכלה גם בתלמודים מובהקים חשוב הרב כמו מקרי דרדקי מחמת כי אינו דורש בענינים עמוקים ובסברות רק הלכות קבועות ופשוטות כמו דאיתא בשבת קי"ד איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הציבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואפילו במס' כלה ופי' התוס' בשם ר"י דהא מסכת כלה היינו דברים הסדורות מהלכות החג עיי"ש וכיון שהלכות הללו סדורות המה חשוב הרב תמיד כמו מקרי דרדקי והא דאיתא בשו"ע חו"מ דאם אין הרב יכול לשנות בלי דעת התלמידים היינו בתלמידים גדולים בתורה דמסתמא בכה"ג המה התלמידים מובהקים אבל במקרי דרדקי הוא תמיד שאול להתלמידים ודו"ק (

ב) סעיף ב' אין נופלים בכל חודש ניסן עי' מג"א דהטעם מפני שי"ב נשיאים הקריבו י"ב ימים וכל יום הקרבן הי' יו"ט שלו וע"פ ופסח ואסרו חג א"כ יצא רוב החדש בקדושה והנה הטור הביא בשם מס' סופרים מפני מה אין מתענין בניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב יום וכל אחד עשה ביומו יום טוב. וכתב הב"י וז"ל ונראה דה"פ דמס' סופרים אין מתענין בכל חודש ניסן מאחר שבאחד בו הוקם המשכן ובי"ב ימים שאחריו הקריבו הנשיאים קרבנם ואח"כ חג הפסח שבעה ימים הרי רובו יצא בקדושה והלכך אין להתענות בו כלל ועכ"צ לפרש כן דאי תימא כשהוקם המשכן כו' אינו טעם אלא שלא יתענו באותן ימים עצמם קשה דביום ראשון לא בעי טעמא דתיפוק לי' דהוה ר"ח כו' ועוד דא"כ לית לן שלא להתענות אלא בי"ג ימים אלו בלבד והכא קאמר ואין מתענין בו עד שיצא ניסן כו' ע"ש ותמוה לי טובא דמדברי הב"י משמע די"ב נשיאים התחילו להקריב את קרבנותיהם למחרת ר"ח והרי בש"ס מו"ק דף ט' ע"א ילפינן דהקרבתן דחה שבת מדכתיב ביום הראשון וביום השביעי ודחי דלמא שביעי לקרבנות ומסיק הש"ס שהיו רצופים ע"ש אלמא דביום הראשון היינו ראשון לשבוע ואי אפשר שיהי' למחרת ר"ח דעל כרחך ר"ח לא הי' בשבת דהקמת המשכן אינו דוחה את השבת ועי' רש"י בחומש ריש פרשה ויקהל ד"ה ששת ימים הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת ומה דאיתא התם במו"ק הלשון ומשכן דדחי שבת מנ"ל על כרחך קאי אהקרבת הקרבנות אבל לא הקמת המשכן דהקמת המשכן לא דחה שבת וגם איתא בהדי' בשבת פרק ר"ע דף פ"ז ע"ב ת"ש ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים כו' הרי בהדי' דהקרבת נחשון הי' בו ביום שהוקם המשכן בר"ח ומעתה דבמחילת כ"ת של הב"י ומעצמותיו הקדושים שגגה פלטה קולמוסו אלא שהקרבת הנשיאים כלתה ביום הי"ב

שוב ראיתי שהב"ח השיג על הב"י הובא בספר מחצית השקל ועיינתי בב"ח וכתב וז"ל ולא ידעתי מנין היא לו לומר שהמ"ס חולק אהא דתניא אותו היום נטל עשרה עטרות וקרבנות נחשון הי' בר"ח עכ"ל ועתה גם על הב"ח התמו' היא שהרי הש"ס במ"ק יליף לה מקראי דשביעי הי' בשבת וע"כ יום הראשון הי' באחד בשבת ובו ביום הי' הקמת המשכן דבשבת לא הי' יכול להיות דאינו דוחה את השבת ולמה לא הזכיר הב"ח מהש"ס הנ"ל והמעיין שם בגמרא יראה דהש"ס שקיל וטרי רק איום השביעי דילמא שביעי לקרבנות אבל איום הראשון לא שקיל וטרי כלל דודאי ראשון הוא וכן משמע מרש"י ז"ל שכתב בד"ה דילמא שאם הקריב נשיא ששי בע"ש יקריב נשיא שביעי באחד בשבת ע"ש ונ"ל דאע"פ שמצינו גבי מועדים בפרשת אמור ביום הראשון ופירושו ראשון בימי החג שאני הכא דאחרי שבפסוק הקודם נאמר ויאמר ד' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם הי' סגי לכתוב ויהי המקריב הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב ולא הי' צריך הכתוב לכתוב ביום הראשון אלא מוכח דביום הראשון מציין הכתוב באיזה יום הי' באחד בשבת. וביום השני בשני בשבת וכן אידך. אך ביום השביעי שהי' דוחק לומר דקרבן יחיד דחה את השבת ע"כ פריך הש"ס דילמא שביעי לקרבנות והנה לפ"ז כלו מספר הי"ב קרבנות בה' בשבת ולא הי' רובו בקדושה בלי הפסק כי ביום י"ג לא הקריב נשיא קרבן ומ"מ אין מתענין בכל חידש ניסן וקשה דא"כ תשרי נמי רובו בקדושה ולמה מתענין בתשרי ולא נמצא בטור ובשו"ע דאין להתענות בחודש תשרי אלא נראה לפע"ד די"ל עפ"י מה דאיתא בפסחים דף י"ב ע"ב דאין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה וכו"ע בי"ג הוה מייתי לה ע"ש ע"כ חשיב גם הי"ג י"ט דגם הקרבת קרבן יחיד חשיב י"ט שלו כדאיתא בערובין דף מ"א גבי בני סנאב. וכן פסק הטור ובשו"ע או"ח סי' תקנ"ט דאם מילה בת"ב בעל ברית אינו משלים תעניתו ע"ש דיו"ט שלו הוא ובפרט לפמ"ש שם הב"י וז"ל י"ב נשיאים הקריבו קרבנם לי"ב ימים יום ויום לכל שבט ושבט וכל אחד היה עושה ביומו י"ט ע"ש הרי ג"כ לא הי' אז י"ט רק לכל שבט ביומו א"כ כמו כן יש לעשות ביום י"ג יום שאין מתענין בו מחמת שהי' יום טבוח להרבה אלפים מישראל ואפשר שמה שהביא המג"א בסי' תרס"ט יש מקומות שאין נופלין עד חשון (סה"י) ג"כ י"ל משום דס"ל דתשרי נמי חשיב רוב החודש בקדושה אע"ג דאיכא הפסק משום דבניסן נמי הי' הפסק ובזה פליגי המנהגים אי בניסן הי' הפסק יום י"ג או לא הי' הפסק ודו"ק ( ג) שם ואין מספידין בו עי' בישוע"י הלכות ר"ח סי' ת"ך שהורה הלכה למעשה בחדש ניסן והספיד את הרב המפורסם ר' שמחה כהן ראפאפורט ז"ל שנפטר בי"ד ניסן (והוא הי' אחי אמו של אבי זקיני הרב המפורסי' ר' עזריאל מאיר גראדשטויין מלובלין) דאעפ"י שכתב המג"א לקמן בסי' תקמ"ז דאין בזמנינו דין ת"ח מ"מ בניסן דהא דאין מספידין אינו דינא דגמרא יש להקל עיי"ש

והנה ראיתי בהגהת יד שאול יו"ד סי' שנ"ה אין מניחין מטה של אשה דיליף לה בגמ' מקרא ותמת שם מרים שראה בספר רגל ישרה שהקשה ע"ז הא מרים מתה בניסן כמ"ש התוס' תענית ט' ובניסן אין מספידין ולא קשה מידי שהרי ת"ח בפניו מספידין ה"ה צדיקת כמרים מספידין אף בניסן עיי"ש. והנה ראיתי בס' האשכול דלא מיקרי ת"ח לענין זה רק מי שהוא גדול הדור וכל החכמי' פונים אליו בשאלותיהם וצ"ל לפי דעת הגאון יד שאול דגם מרים חשובה היתה כמו גדול הדור יען שהיא היתה נביאה וכן מסתברא. אמנם לפי דעת הישוי"ע דבאנשים ת"ח יש להקל בניסן גם בזמנינו איך הדין בנשים יקרות יש לעיין די"ל דנשים יקרות דין אחד להן עם דין ת"ח שבזמן הזה דאע"ג דוודאי אין לדמות שאר נשים למרים הנביאה מ"מ י"ל כיון דקיימ"ל דאשת חבר הרי היא כחבר אפילו אחר מיתת בעלה כדמוכח משבועות דף ל' ע"ב גבי דביתהו דרב הונא ומרש"י שם שכתב משמת רב הונא א"כ חשובה כמי כמו ת"ח בפניו ויש להספידה בניסן גם בזמנינו ובמה שכתבתי דאשה יקרה יש לה דין ת"ח יש לומר הא דאיתא בר"ה דף כ"ה ע"א תנו רבנן פ"א נתקשרו שמים בעבים כסבורין העם לומר ר"ח ובקשו ב"ד לקדשו כו' ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג הספד גדול לא מפני שראויה לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב"ד את החדש. וכתב רש"י ז"ל שאין מספידין ביו"ט ובעת למודי עמדתי לדקדק דמנ"ל לרש"י ז"ל שהמעשה הי' בחדש תשרי שהוא ר"ה דילמא מיירי בשאר ר"ח דג"כ אין מספידין אלא חכם בפניו ובפרט דהלשון כסבורין העם לומר ראש חדש משמע טפי בשאר ר"ח דאל"ה הי' להם לומר ראש השנה. אבל לפי הנ"ל מוכרח לפרש דהוה בחדש תשרי דבשאר ר"ח אין ראי' מההספד משום דהוית אשה יקרה ודינה כת"ח דמספידין בפניו אלא מוכח דהוה בר"ה דאין מספידין לשום אדם. אבל דוחק לפרש כונת רש"י שאין מספידין בי"ט היינו בראש חודש דאיקרי י"ט כדאיתא בתענית דף י"ז י"ח גופי' י"ט דאינו במשמע. והנה פעם אחת אירע שהלך לעולמו מופלג אחד בחנוכה ור"ח. ולכאורה יש להסתפק בזה אם יש להספיד ת"ח בפניו דאולי י"ל דכבוד תורה דוחה רק חנוכה לבד או ר"ח לבד אבל בשניהם יחד דאלים טפי אין כבוד ת"ח דוחה כיון דהוכפלו בו שמחה אלים טפי כמו דאמרינן בר"ה דף י"ח ע"ב שאני ת"ב דהוכפלו בו צרות הכי נמי י"ל גבי שמחה דכיון דהוכפלו אלים טפי דכתיב תהלים צ' שמחנו כימות עניתנו ואמרתי דיש לפשוט דבר זה מש"ס מפורשת תענית דף י"ז ע"ב דאיתא התם ת"ר אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד בהון כו' ופריך הש"ס לימא מתרי דניסן וראש חודש גופיה י"ט הוא ואסור ע"ש ואי נימא דיש לחלק בין אם חדא שמחה בין תרי ביחד מאי פריך האיש נ"מ לגבי ת"ח בפניו אלא מוכח דאין לחלק כלל ( ד) הבכורים מתענין בע"פ. והנה אם בעלי ברית שהמה בכורים אי מותר להם לאכול בע"פ אינו מבואר בשו"ע ולא בנושאי כליו רק בפמ"ג סי' ת"ע הובא בשם שו"ת חוט השני שהתיר לאבי הבן ומוהל וסנדק שהמה בכורים לאכול ועיינתי בשו"ת חוט השני סי' כ"ה וטעמא דידי' כיון דכל עיקר התענית אין לו יסוד בתלמודינו קיל טובא וכתב קצת לפקפק מתענית אסתר דג"כ אין לו שורש בגמרא רק ממסכתא סופרים ומ"מ לא התיר הרמ"א רק בנדחה אבל בלא נדחה לא מצינו להתיר וכתב דהמעשה הי' בנדחה ומי יודע אם לא הי' מתיר אם הי' המילה בתענית אסתר עצמו כיון דלדעת רוב המפרשים אין לו סמך מתלמודא דידן. ועוד אפשר לומר דשאני התם שהי' מתיר לכולם אבל לבעל ברית אפשר שהי' מתיר אפילו בתענית אסתר עצמו. ועוד כתב די"ל דתענית אסתר חמור מתענית בכורים ע"פ כיון דלדעת ר"ת יש לו קצת סמך מגמרא דילן

והנה לפי ע"ד אין אני רואה שתענית אסתר יהי' חמיר מתענית בכורים בע"פ שהרי הרא"ש והמרדכי בפרק ערבי פסחים הביאו שיש לתענית בכורים סמך מתלמודא ירושלמי דרבי לא אכל בע"פ ואמרינן בירושלמי אי משום דרבי בכור הוה אי משום דאיסטניס הוה עיי"ש ומוכח א"כ דבימי רבי כבר התענו הבכורים בע"פ ותענית אסתר נראה דלא התענו עדיין בימי רבי שהרי הרב ב"י הביא מה שהקשו התוס' בר"ה והקדמונים האיך מותר להתענות בי"ג אדר הא חנוכה ופורים אסורין לפניהם ולאחריהם ותרצו משום דקיי"ל בטלה מגילת תענית ואעפ"י דחנוכה ופורים לא בטלה מ"מ לפניהה בטלה דלא עדיפי משאר ימים טובים במגילת תענית דבטלה לגמרי עיי"ש

והנה בר"ה דף י"ח פליגי רב ורבי חייא ורב"ל ור"י אי בטלה מגילת תענית אי לא בטלה עיי"ש ואם כבר התענו בימיהם תענית אסתר איך אפשר לומר דלא בטלה מגילת תענית א"כ איך מותר להתענות ערב פורים הא אסורין לפניהם והמה תרווייהו היו תלמידי רבי אלא מוכח דגם בימי רבי לא נתפשט התענית אלא אח"כ וצ"ל לפי' ר"ת דהא דקאמר הש"ס מגילה ב' י"ג לא צריך קרא לרבויי דזמן קהלה לכל הוא היינו דסבירא לי' להש"ס דקודם שתיקנו חז"ל מגילת תענית התענו בי"ג אבל אח"כ כשתיקנו מגילת תענית בטלו התענית ביום י"ג ובימי רבי ורב ור"ח לא התענו עדיין ורק אח"כ חזרו העם להתענות כן נראה לפענ"ד ובזה מיושב הכל בעזרת השי"ת

והנה לענין מילה בע"פ לפענ"ד נראה די"ל דמצד הדין לא מהני מדלא מצינו דבר זה בפוסקים והרמ"א בהלכות ר"ה סי' תקפ"א הזכיר מענין מילה ולא בע"פ והטעם דהתענית של ע"פ אינו משום עת צרה רק משום הנס וזכר ליציאת מצרים והוי שמחה ע"כ מותר להתענות וכמו דיש מתענין בר"ה עיין סי' תקפ"א ותענית חלום דמתענין בשבת ויו"ט אכן כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לאכול על כל סעודת מצוה הן על המילה ופדיון הבן ואף על סיום מסכת ואף דלא מצינו שסיום מסכת יהי' מהני אצל תענית אמנם היש"ש ב"ק פ"ז סי' ל"ז הגדיל מאוד בשבת סיום מסכת דחשיב סעודת מצוה עיי"ש ולפי מנהג העולם דמהני לגבי תענית ע"פ צריך להיות נמי דמהני לגבי תענית אסתר

עוד יש לומר דהעולם מקילין לגבי ע"פ משום דהמג"א בסי' תקפ"א סעיף י"ב מסיים וצ"ע ואיך מתענין הבכורים בע"פ הא איכא משום חוקות העכו"ם עיי"ש והי' יכול להקשות כמו כן על הא דאיתא בערבי פסחים דף ק"ח דרב ששת הי' יושב בתענית כל מעלי יומא דפסחא וע"ש בתוס' שהי' מקבל עליו ובתענית אסתר דפורים הוה נמי יו"ט כמ"ש בשו"ת אמונת שמואל רק לענין איסור מלאכה לא קבלו עלייהו אבל לשאר מילי חשוב יו"ט עיי"ש יש להקשות כנ"ל ואפשר להיות דבימים הקדמונים לא ה' עדיין המנהג אצל הנכרים להתענות ערב חגם אלא בזמן האחרון נתפשט אצלם מנהגם כך וע"כ הקילו בני ישראל בתעניות הללו

אמנם שם בסי' תקפ"א הביא המג"א בשם הלבוש דאסור להתענות ערב יו"ט וצ"ע להלבוש איך התענה רב ששת ערב פסח וצ"ל דשאני רב ששת שהתענה כדי שיאכל מצה לתאבון ולא חשוב תענית. והתבוננתי דבזה מיושב מה שהקשה המ"ל בפרק ו' מהלכות כלי המקדש הלכה ז' דלפי מה שהעלה דביום שמביא קרבן אסור בהספד ובתענית יקשה הא בפ' ב' דתענית אמרינן אמר מר מתמניא בי' עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועא דלא למיספד למה לי עד סוף מועדא לימא עד המועד ומועד גופי' י"ט הוא ואסור ואם איתא דע"פ אסור בהספד ותענית הי' לו להקשות לימא עד ערב פסח וע"פ ופסח י"ט הוא וכתב וצ"ל דשאני ע"פ שזמן הפסח הוא אחר חצות ומשו"ה איצטריך לטעמא דאיתוקם תמידא כדי לאסור בהספד ותענית כל היום ולכאורה קשה מש"ס הנ"ל על הלבוש קושי' המ"ל דלימא עד ע"פ ופסח י"ט הוא. אכן י"ל איפכא דכיון דהלבוש סבר דערב י"ט נמי הוה י"ט י"ל דכונת הש"ס הכי הוא דערב פסח הוא נמי בכלל המועד. ומשו"ה קאמר לימא עד המועד והוה פירושו עד ערב פסח. ולפמ"ש דשאני ר"ש דאיסטניס הוה ולא חשיב תענית שפיר כיון דלא אכיל בתורת תענית רק כדי שיאכל מצה לתאבון י"ל עוד דמצד ערב יו"ט הי' איסטניס רשאי להתענות דלא מקרי תענית כלל וכמו דמתענין תענית חלום בשבת ויו"ט דלא חשיב תענית וכן יש מתענין בר"ה מחמת שהוא ימי סליחה אבל משום מגילת תענית אפילו איסטניס אסור להתענות משום דעשו חז"ל חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואפילו לפניהם ולאחריהם אסורין כדאיתא התם

והנה ראיתי בספר שדה חמד קונטרס דברי חכמים שהביא תשובות הרב מהר"ש מווילנא סי' צ"ז שתמה על המ"ל שנעלם ממנו סוגיא ארוכה חולין קכ"ט כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למיספד בהון ופסחא רבה למיספד אלא כל דכן הוא ע"ש והנה ספרו של מהר"ש לא נמצא אתי לעי' בו אבל אנכי לא אדע הבין מה היא תמיהה זו דהמ"ל נחית לעומקא דדינא והש"ס קאמר מצד מגילת תענית אבל לא מן הדין הוא ואנן קי"ל דבטלה מגילת תענית. ועוד הא גם בש"ס דתענית איתא דמתמניא בניסן עד סוף מועדא דלא למיספד בהון וערב פסח בכלל ולמה לא המה מכאן על המ"ל שהוא בתענית בסוגיא דשם בדוכתא ומאי עדיפותא להביא ממרחק סוף פרק העור והרוטב ואי משום שכתב שם להלן לחדש דהאי דפסחא זעירא דלא למיספד בי' לא בטלה כיון דלאו משום צרות נעשה יו"ט רק משום הבאת קרבן מחמת חידושא דידיה לא הי' לו לכתוב שנעלם ממנו סוגיא ערוכה הנ"ל ועוד מסוגיא דתענית הנ"ל נסתר חידושא דידיה דאי ע"פ אסור בהספד מדינא מחמת הבאת הקרבן גם בלי מגילת תענית הי' להש"ס שם למיפרך ולימא עד ערב המועד ולמה פריך עד המועד. ומה שהקשה אש"ס דהעור והרוטב הא דקאמר פסחא זעירא אין פסחא רבה לא הא פסחא רבה כבר הוא בכלל מתמניא יומא עד סוף מועדא דלא למיספד בהון יפה הקשה. אולם במנחות דף ס"ה ע"א גירסת רש"י ז"ל גבי חגא דשבועיא דלא להתענאה בהון א"כ שפיר ניחא ולהגירסא גבי חגא דשבועיא דלא למיספד בהון נמי י"ל דמה דפליגי ר"א ור' יהושע שם בפרק העור והרוטב הי' קודם התקנה דחג דשבועיא שזה הי' בסוף ימיו של ריב"ז ומש"ה ל"ק כלל

אמנם כשאני לעצמי לא ידעתי הבן דמנין לנו לפרש האי פסחא זעירא דהש"ס דהכוונה הוא על י"ד באייר ופסחא רבה היינו י"ד בניסן דלא מצינו בשום מקום דיום י"ד יהי' נקרא פסח רק ערב פסח ופסח הוא נופל על ימי החג וכן פסחא זעירא דהש"ס דהעור והרוטב לפענ"ד הוא יום ט"ו באייר וכן במתניתין דפרק מי שהי' טמא בפסחים מה בין פסח ראשון לשני הראשון אסור בבל יראה וב"י והשני מותר דקאי על יום ט"ו דבי"ד גם בראשון ליכא ב"י וב"י ומשו"ה שפיר הביא ר"י ראי' מהך דפסחא זעירא כו' הא פסחא רבה למיספד בתמיה כי זה אי אפשר שהלא פסחא רבה הוא יו"ט וכן מצינו בסוכה דף מ"ז ע"ב והא תניא ר' יהודא אומר מנין לפסח שני שאין טעון לינה כו' מאי לאו למעוטי נמי שמיני של חג ודחי לא למעוטי פסח שני דכוותי' עיי"ש. ונראה שם מהסוגיא דאי לא ממעט קרא הו"א דפסח שני טעון לינה דהוי פירושו בליל השייך לט"ז דוגמא דפסח ראשון דלינה הוא בליל מוצאי יו"ט עיי"ש. א"כ מוכח כמי דיום ט"ו נקרא פסח שני ולא יום י"ד וחידוש בעיני מאוד על הספרדים שאין אומרים תחנה ביום י"ד באייר וקוראין אותו היום פסח שני דלפענ"ד פסח שני הוא יום ט"ו וצ"ע. וכן במתניתין דר"ה דף י"ח ע"א דקתני וכשהי' ב"ד קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן ג"כ קאי על יום ט"ו שבלילה הוא זמן אכילת הפסח ובי"ד נקרא ערב פסח קטן אעפ"י שהקרבת הפסח הוא ביום י"ד הא עיקר לא בא רק לאכילתו כדתנן בפסחים דף ע"ו ע"ב.

שוב נתתי עיני בתוי"ט שם והביא בשם המפרש להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' ק"ה דלפיכך קרי לי' פסח קטן דלא הוה אלא יום אחד הרי בהדיא דדעתו ג"כ דקאי על יום ט"ו דיום זה לבד נקרא פסח ובראשון כל שבעת ימי החג נקראים פסח. שוב נזכרתי מה שנתחבטו הקדמונים בתוס' קידושין דף ל"ז ע"ב ד"ה ממחרת הפסח אי קאי על אכילת הפסח או על שחיטת הפסח עיי"ש. וע"כ ברור בעיני דפסחא זעירא הוא יום ט"ו שהוא זמן אכילת הפסח ולא יום י"ד שהוא יום שחיטת הפסח. אחר כותבי זאת ראיתי בשערי אפרים שער יו"ד סעיף כ"ז שחשב שם הימים שאין אומרי' בהם תחנון וכתב שם ויש מוסיפים ג"כ פסחא זעירא שהוא י"ד ובפתחי שערים כתב עי' בחולין דף קכ"ט ע"ב כתוב במגילת תענית כו' ועי' במחזיק ברכה ובשלמי ציבור שבט"ו באייר מוחין במי שאינו בו נפילת אפים שכן המנהג בא"י ובמצרים ע"ש עכ"ל ואין הספרים ת"י ועי' בהם טעמם ונימוקם ולדידי הדברי' סתומים:

ה אסרו חג עי' מק"ח שמשיג על הפרמ"ג. ועי' בתוס' ר"ה י"ט ע"א ד"ה לפניהם שכתבו בהדיא כהמק"ח. והכה המג"א הביא מהתוס' ר"ה י"ט ד"ה מימות שהמנהג שלא להתענות אכן מהתוס' אין ראי' רק בא"ח בא"י דעבדי יו"ט חד יומא אבל בגליות דעבדי יו"ט תרי יומא י"ל דמותר להתענות דאפשר להיות דמשו"ה נהגו בא"י קצת יו"ט בא"ח משום דבגליות הוי יו"ט שני וכמו דמצינו בפורים די"ד וט"ו אסורין בהספד ותענית עי' תענית י"ח ע"ב שאסרו של זה בזה

והנה בירושלמי משני דלא התענו בכ"מ משום א"ח ולכאורה פליגי התוס' על הירושלמי אבל לפי הנ"ל י"ל דהירושלמי קא משני דהיו שלוחין יוצאין גם על תשרי א"כ ע"כ עשו בגולה סוכות שני ימים ולהכי אין להתענות בא"ח גם בא"י. אבל התוס' קאי לפי הס"ד דהתם דפריך דלא צריך לשלוחין לצאת על תשרי א"כ לפי"ז לא יצטרכו בגולה לעשות סוכות רק יום אחד וממילא מותר להתענות בכ"ג אבל לפי מה דמשני דשלוחין יוצאין לא פליגי אירושלמי:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה