מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
או"ח · סימן כד
הרמב"ם בפרק ח' מהלכות לולב כתב היו ענביו מרובין מעליו כו' פסול עבר ולקטן או שלקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר וכן הוא בטור ובאו"ח סי' תרמ"ו וכבר תמהו עליו נושאי כליו הא הש"ס מוקי להך דראבר"ש דאמר ממעטין בדאית לי' הושענא אחריתי אבל בלא"ה אסור אפילו בלקטן לאכילה ולמה השמיט הרמב"ם הך שינויא ועי' בכ"מ שדקדק עוד בדברי הרמב"ם שכתב שלקטן אחד אחד דמאי נ"מ בזה אי לקטן אחד אחד או הרבה ביחד ע"ש ולפענ"ד נראה בישוב דברי הרמב"ם ז"ל בטוב טעם דמה שכתב או שלקטן אחד אחד אין כונתו שליקט את הענבים אחד אחד דבזה ליכא נ"מ כלל כמ"ש הכ"מ אלא כונתו שליקט את ההדסים אחד אחד ופירושו שלא ליקט כל שלשתן ביחד אלא כל ענף וענף בפני עצמו וסבירא לי' דדוקא כשתיקן שלשתן יחד חשיב מתקן מנא כיון דשלשתן יחד חשוב כמו כלי אבל כשתיקן כל אחד בפני עצמו לא חשוב מתקן מנא דהא אנן קיימ"ל כר' טרפון דבעינן שלשה הדסים וא"כ כל אחד לבדו לא הוי תיקון מנא עדיין כלל אמנם כשמכוין לתקן גם בכה"ג אסור כמו שעושה חצי כלי אע"ג דעדיין לא נגמר מ"מ חייב בשבת וביו"ט דכל מכה בפטיש חייב משום דמביאו מעט מעט לידי גמר וזהו בכלל מלאכת מחשבת אבל כשליקטן לאכילה דאין כאן מלאכת מחשבת אלא שאתה באת לאסור מטעם דהוי פסיק רישא דמודה ר"ש בפסיק רישא שפיר יש לומר דבכה"ג כשליקט אחד אחד אין כאן פסיק רישא דמי יימר שיצרפם יחד לצאת בהם למצוה שיחול ע"ז הטעם מתקן מנא ועכ"פ אין זה כל כך ברור דנחשב פ"ר והש"ס דלא נחית לזה הוא משום דר"ע סובר בסוכה דף ל"ד דחד ולא קטים נמי כשר ולדידי' שפיר חשוב תיקון גם בליקט אחר לבד שהרי יוצאין בו ולכן לא רצה הש"ס לאוקמי פלוגתא דראב"ש וחכמים דלא כר' עקיבא באחד. אבל לפי מה דקיימ"ל כר' טרפון דבעינן שלשה לא חשיב תיקון כשליקט אחד אחד
ועוד יש להוסיף בזה דהנה לכאורה קשה האיך חשבינן הכא תיקון מנא מה שהוא מתקן למצוה הא בשבת דף ק"ו ע"א פליגי בזה ר' יהודא ור"ש דר' שמעון יליף ממילה והבערת בת כהן דמקלקל חייב ור' יהודא סבר מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סממנין ע"ש א"כ הכא דאליבא דר"ש קיימינן לא חשיב כלל תיקון מה שהוא מתקן למצוה אכן התוס' שם ד"ה מדאיצטריך הקשו למה לי למילף ממילה ניליף כולה מלתא מהבערת בת כהן דבהבערה איכא נטילת נשמה יש לומר דלענין מקלקל בחבורה ליכא למילף מהבערה דהתם התיקון בא בשעת הקלקול אבל לענין מקלקל בהבערה יליף שפיר דאחר ההבערה בא התיקון ע"ש. אך לפי מה דקיימ"ל בפרק הקומץ רבה דף כ"ז הובא בתוס' סוכה דף ל"ד ע"ב דיה שתהא דכשנוטל הד' מינים אחד אחד יצא וא"כ כשמלקט לאכילה הוא יוצא בשעת הלקיטה ידי מצות נטילת הדס לכן חשיב תיקון מצוה לתיקון מנא אבל לר' טרפון דבעינן שלשה א"כ אינו יוצא בשעת הלקיטה כשלוקט אחד אחד לא חשוב תיקון מנא כיון דהתיקון לא הוי רק למצוה ל"ח תיקון ואך לכאורה לפי"ז יש להקשות דלמה בעינן ליקטן לאכילה אפילו בלא זה נמי יהא שרי מחמת האי טעמא דהתיקון אינו בא בשעת הלקיטה כיון שלקטן אחד אחד וכנ"ל. אמנם שפיר ניחא דהא שכתבו התוס' לחלק בין היכי שהתיקון בא תיכף ובין היכי שהתיקון בא אח"כ זהו רק מדאורייתא אבל מדרבנן בכל גווני אסור וכבר נודע דעת התרה"ד הובא ברמ"א או"ח סי' רכ"ג דשבות דרבנן מותר כשאינו מכוין אע"ג דהוי פסיק רישא לכן כשלקטן לצורך מצוה דהוא מתכוין לתקן מנא אסור עכ"פ מדרבנן אבל כשליקטן לאכילה דהוי דבר שאינו מתכוין מותר גם בפסיק רישא כיון דהוי רק שבות בכה"ג שהתיקון בא אח"כ
ובזה ניחא מה שהקשה הישוי"ע שם בהלכות לולב סי' תרמ"ו דלפי מ"ש רש"י בסוכה דף ל"ג ד"ה עבר ולקטן דאין ממעטין ביו"ט הוא משום שבות שדומה למתקן כלי ומכשירו מה פריך הגמרא והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפ"ר הא להתרה"ד שבות דרבנן גם פ"ר שרי ולפי האמור יש לומר דהא דכתב רש"י ז"ל דהוי מדרבנן הוא לפי מאי דקיימ"ל כר' טרפון דבעינן שלשה הדסים א"כ כשליקט אחד אחד עדיין לא יצא רק שמכשירו לצאת בו ואין התיקון בשעת הלקיטה להכי לא חשיב תיקון רק מדרבנן אבל לר' עקיבא דיוצא בחד א"כ יוצא בשעת הלקיטה הוי איסור מה"ת וכיון דהש"ס רצה לאוקמי פלוגתייהו דר"א ור"ש אליבא דכו"ע שפיר פריך דלר"ע הוי מתקן מנא מה"ת ודוק