אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

או"ח · סימן כ

סימן יט

הנה הרמ"א באו"ח סי' תרל"ט סעיף ב' בהגה"ה כתב והא דנוהגין להקל עכשיו בשינה רק המדקדקין במצות יש אומרים משום דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פרק הישן) ולי נראה משום דמצות סוכה איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור וע"ז כתב המג"א כ"מ בריש ערכין דכהנים פטורים בעידן עבודה ע"ש וצ"ע דבסוכה כ"ח סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל דנשים פטורות ויש לומר דמ"מ הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו הו"ל מצטער ופטור לישן שם וכ"כ של"ה ומ"מ צ"ע דהא אם עשה הסוכה במקום שאינו יכול לישן שלא יצא כמ"ש סי' תר"מ כו' וע"ק דבגמרא אמרינן שכל ישראל ראויים לישב בסוכה א' וי"ל דמ"מ כיון שיכול לישן שם לבדו הסוכה כשרה דהוי דירה ומ"מ הוא פטור דמקרי מצטער עכ"ל ועיין שם ערוכין ג' ב' דאיתא התם כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל דכתיב בסוכות תשבו ואמר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא לחייבי קמ"ל נהי דפטורי בשעת עבודה בלאו שעת עבודה חיובי מחייבי וכ' רש"י דאינם יכולים לדור איש ואשתי בסוכה שאין נזקקין לנשותיהם דרמיא עליהם עבודת הרגל ע"ש והנה בגמרא נאמר דבר זה רק בתורת ס"ד אמינא לפטור כהנים מסוכה מהאי טעמא אבל באמת לא מיפטרי כהנים מטעם זה אלא בשעת עבודה דבמקדש ליכא סוכה אבל שלא בשעת עבודה חיובי מחייבי ולכן יש לתמוה איך כתב הרמ"א למיפטר משום שאינן יכולים לישן עם נשותיהם גם בתשובת שער אפרים סי' ל"ד ובישו"ע שם הקשו והא קי"ל דאבל חייב בסוכה כדאיתא בש"ס סוכה דף כ"ה ע"ב ובפוסקים והא אבל אסור בתשמיש המטה כמבואר בש"ס ופוסקים ואינו מיפטר מישיבת סוכה מטעם דלא הוי תשבו כעין תדורו איש ואשתו והנה בעיני תמוהין קושייתם דאיך מדמין אבל שאסור בתשמיש המטה גם בביתו ואינו משום הסוכה משא"כ היכא דמשום חסרון הסוכה אינו יכול לדור עם אשתו דאז לא מקרי כעין תדורו וכן כתב הרא"ש דהוה אמינא דאבל מצטער בסוכה יותר מבבית עיין ט"ז סי' תר"מ ס"ק ח' וה"נ לענין תשבו כעין תדורו והא דגבי כהנים לא מקרי תשבו כעין תדורו נראה לי דג"כ הוה פירושו משום חסרון הסוכה דבביתם שפיר מצי לשמש מיטתם אפילו אותן שהמה צריכים למחר לעבוד עבודה שאינן רשאין לשמש בלילה דהא בעינן הערב שמש עכ"פ ביום קודם הערב שמש יכולים לשמש ולטבול ואע"ג דישראל קדושים הם ואינם משמשים מטותיהם ביום מ"מ בבית או כשמאפיל בטליתו שרי ובפרט היכי דלא אפשר בענין אחר אבל בסוכה אי אפשר לשמש ביום כמו דאיתא בש"ס סוכה כ"ה ע"ב דאמר רבא חתן פטור מן הסוכה משום צער ואפילו אביי דפליג אינו אלא דסבר דמשום צער בעלמא לא מיפטר אבל מ"מ אין לשמש מטתו לפמ"ש רש"י שם שהמקום צר ופתוח שאין לה אלא שלש דפנות

אבל גוף הדבר מה שכתב הרמ"א והמג"א דיש לפטור מלישן בסוכה משום טעמא דאינו יכול לדור בסוכה עם אשתו וסמיכתן מהך סוגיא דערוכין הנ"ל תמיה לי טובא הא בסוכה שם ובקדושין דף ל"ד ע"א אביי הוא דמשני ליה הכי דמשו"ה בעינן קרא דהאזרח למעט נשים מסוכה משום דסד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו קמ"ל אבל רבא קא משני התם איצטריך סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות ומשמע דלא סבירא ליה דתשבו כעין תדורו וכן כתב בחידושי הריטב"א בהדיא ד"ה רבא אמר פירוש דנאדי מאוקימתא דאביי משום דמשמע ליה דלגבי הא ליכא למידרש תשבו כעין תדורו ולא אתא קרא לכולי האי כו' ע"ש א"כ ס"ל לרבא דליכא שום הו"א למיטעי בכך לידרש הכי לפ"ז קשה אליבא דרבא הך דערוכין מה דקתני הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים דלדידיה ליכא למימר כהנים איצטריך ליה דלא אפשר כלל למידרש תשבו כעין תדורו איש ואשתו וגם לא מסתבר כלל לומר לרבא דנהי דנשים פטורות מן הסוכה מ"מ הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לישן עם אשתו גם לפי האמת כסברת בעל מג"א כיון דס"ל לרבא כ"כ בפשיטות דלא אמרינן תשבו כעין תדורו אפילו למיטעי למחייבי נשים בסוכה

ומה שאנכי אחזה בזה דבעינן סוכה שתא ראויה לישן שם ובלא"ה לא יצא הוא משום דק"ל בסוכה דף כ"ג א' דעשה סוכה על גבי בהמה פסולה לר' מאיר משום דכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים בעינן סוכה הראויה לשבעה וליכא ואפילו ר"י דמכשיר הוא מטעם דמדאורייתא מחזי חזי ע"ש ומפרש בחידושי הרשב"א דהז' יונים בעינן שיהיו רצופים והנה סוכה שאינה ראויה לישן שם הלא מקרי אינה ראויה לשבעה כיון דהוא מוכרח לצאת מן הסוכה לילך לישן דאי אפשר להיות ז' ימים בלא שינה ולהכי פסולה

והנה בספרי מלחמות אריה אשר נדפס הגהות על ספר ברכת רצ"ה ממו"ח ז"ל כתבתי לחדש בפירושא דהך מימרא דסוכה הנ"ל דבעינן סוכה הראויה לשבעה לא שתהא ראויה לישב בה ז' ימי החג דוקא דא"כ יקשה מה שתמהו האחרונים השעה"מ והישוי"ע הא בזה איכא פלוגתת ר' אליעזר ורבנן שם בסוכה דף כ"ז דר' אליעזר סבר דאין יוצאין מסוכה לסוכה דבעינן סוכה ראויה לז' ורבנן פליגי עליה וס"ל דיוצאין מסוכה לסוכה ואיך יתכן דיפלגו ר"מ ור"י בשיטתיה דר' אליעזר והקשו עוד קושיות אלא הכי פירושו דגם לרבנן בעינן סוכה הראויה לז' ימים היינו שתהא ראויה לישב בה ז' ימים לשם צל בכל שאר ימות השנה ולא בחג לשם מצוה ע"ש ומעתה יש לומר דאביי ורבא תרווייהו ס"ל דבעינן תשבו כעין תדורו איש ואשתו גם לפי האמת רק לא בעינן דוקא שתהא ראויה לדירת איש ואשתו בימי החג דוקא לשם מצוה אלא סגי שתהא ראויה לדירת איש ואשתו ז' ימים בימות השנה ואביי סבר דהוי ס"ד למימר דבעינן איש ואשתו בז' ימי החג לשם מצוה וע"ז פליג רבא דלא הוה מצי למיטעי בזה אבל בערוכין שפיר קאמר הש"ס גם לרבא דסד"א למיפטר כהנים מסוכה משום דכתיב בסכות תשבו שבעת ימים מה דירה איש ואשתו וכהנים אי אפשר כלל גם בשאר ימות השנה לדור זו ימים איש ואשתו רצופים דרמיא עליהם עבודת בהמ"ק וכל דלא אפשר להיות ז' ימים רצופים כדירת איש ואשתו פטורים לגמרי קמ"ל דחיובי מחייבי שלא בשעת עבודה דהחסרון אינו משום הסוכה אלא שגם בביתם אינם יכולים לדור ז' ימים עם נשותיהם וכמו שכתבתי סברא זו למעלה דאין לפטור מטעם זה כיון דעכ"פ הוי כעין תדורו ובזה מדוקדק לשון הש"ס דערוכין דאמר מר תשבו כעין תדורו שבעת ימים ולשון שבעת ימים לא מצינו לא בסוכה כ"ח ולא בקדושין ל"ד אלא בזה מדוקדק דכהנים לא אפשר בשום פעם לדור איש ואשתו משך ז' ימים רצופים גם בכל ימות השנה ובזה עולה יפה שלא יהיו הדברים סותרים אהדדי דמה שאינו יכול לישן משום שאין הסוכה מיוחדת לו בימי החג כי הרבה אנשים יושבים עמו בסוכה לא מיפסל ה' סוכה בזה דמ"מ הסוכה ראויה לישיבת ז' ימים אחרים שלא בימי החג שיושבים בה לשם מצוה משא"כ כשאין הסוכה ראויה לישן שם מפני הרוח או מפני שהמקום הוי מקום לסטים שאינה ראויה לדור בצלה גם שלא לשם מצוה אלא גם בכל ימות השנה לא חשיבה סוכה לשם לז' ימים ואינו יוצא בה כלל

והנה בחידושי כתבתי ליישב מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהל' חגיגה דנשים חייבות במצות שלמי שמחה והראב"ד ז"ל השיג עליו מש"ס דקדושין הנ"ל דפריך והרי שמחה דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות ומשני אביי אשה בעלה משמחה ופריך אלמנה מא"ל ומשני בשרויה אצלו אלמא דאשה פטורה משלמי שמחה וכתב הכ"מ דפליגי בפלוגתא דרש"י ור"ת דהרמב"ם מפרש כר"ת דבעלה משמחה בשלמי שמחה וראב"ד כרש"י דמשמחה במאכל ומשתה אבל לא בשלמי שמחה אבל מ"מ קשה דגם לר"ת הבעל מחויב בעדה שלמי שמחה אבל אין החיוב על האשה ולמה כתב הרמב"ם דנשים חייבות ואמרתי שהרמב"ם מפרש דכיון דבעלה משמחה והחיוב הוא על הבעל ג"כ ממילא ג"כ האשה חייבת דעיקר הטעם דאשה פטורה ממצות עשה שהז"ג כתב הכלבו בהל' מילה בשם המלמד וכן כתב האבודרהם משום דהאשה היא עזר של הבעל ורשות בעלה עליה וכשתהיה טרודה לעשות המצוה בזמנה יהא הבעל בלי עזר ותהא קטטה נופלת בהם ע"ש גם לא חילקה התורה בין פנויה לנשואה ודוגמא לזה איתא בהדיא בגמרא שם בסוגיא דקדושין גבי מורא דסד"א איש סיפק בידו לעשות אבל אשה שאין סיפק בידה לעשות לא תתחייב כלל וכ' רש"י אפילו פנויה ומעתה לפ"ז צריך להיות דבמצות כאלה שהטילה התורה חיוב על הבעל לעשות בעד אשתו כמו שלמי שמחה לשיטת ר"ת בזה ליכא חשש קטטה וכמו כן סוכה שמצות סוכה על הבעל איש ואשתו ג"כ לא שייך חשש קטטה וכיון דמ"מ אשה פטורה מסוכה דמיעטה רחמנא מקרא דהאזרח ממילא יש לומר דאשה פטורה ג"כ משלמי שמחה אע"פ שבעלה משמחה דומיא דסוכה ולהכי אביי לשיטתו שפיר ניחא אבל רבא דלא סבירא ליה תשבו כעין תדורו ואין ראיה מסוכה שוב י"ל דאשה חייבת בשלמי שמחה אע"פ דהוה מצות עשה שהזמן גרמא אחרי דליכא חשש קטטה כיון דבלא"ה בעלה משמחה וכיון דהלכה כרבא בכ"מ פסק הרמב"ם דנשים חייבות בשלמי שמחה כן כתבתי בחידושי אבל לפי האמור דרבא ג"כ לא פליג אהך דרשא דתשבו כעין תדורו נסתר דבר זה

ובעמדי בהאי עניינא עלה על לבי דיש ליישב מה שהקשו בתוס' ברכות ב' ע"ב ד"ה משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן כהן גופא מתי יתפלל ע"ש ולי נראה די"ל דאצל כהנים זמן שכיבה מתחלת קודם ממה שמתחלת אצל ישראלים אחרי שאי אפשר להם לקיים מצות עונה בלילה שהרי צריכים לעבוד עבודתן למחר ובעי הערב שמש ובפרט הכה"ג שצריך להקריב חביתין בכל יום ויום ומתי יש בידו לקיים מצות עונה אם לא קודם הערב שמש שישמש ויטבול ג"כ קודם הערב שמש לכן חשיב אצל כהנים זמן שכיבה מבעוד יום

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה