אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א או"ח › סימן יח

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

או"ח · סימן יח

סימן יז

הערות בסוגיא דחנוכה ריש פרק במה מדליקין:

א) בשבת כ"א אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה בין בחול ובין בשבת ואמר רבא קסבר ר"ה כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והקשה בשו"ת הרי"ם בחידושיו לשבת דמלשון בין בחול ובין בשבת משמע דדין אחד לשבת ולחול ובאמת הדעת והסברא נוטה שיש חילוק גדול בין חול לשבת דבחול שהחשש שמא יכבה ויפשע ולא ידליק לא שייך לומר דאין מדליקין רק כשיש לו נר אחר יפה להדליק אבל כשאין לו נר אחר מהיכי תיתי נימא דלא ידליק כלל משום חשש דלמא יכבה ויפשע ולא ידליק וכן כתב הפ"י אבל בשבת דאין מדליקין מחמת חשש חילול שבת מטעם זה גם כשאין לו נר אחר ג"כ אין מדליקין ולפי"ז אין דין חול ושבת שוה:

ולפענ"ד נראה די"ל דגם בשבת כשאין לו נר אחר להדליק נר חנוכה ידליק בשמנים הללו לפמ"ש הטור בסי' תרע"ג דכל השמנים והפתילות אף הפסולות לנר שבת כשרים לנר חנוכה בין בחול ובין בשבת כו' דלא חיישינן שמא תכבה ויחזור וידליקנה שאף בחול אם כבתה קודם שעבר זמנה אין צריך לחזור ולהדליקה ע"ש ובט"ז ונראה מדבריו שסובר שהטעם שאין מדליקין בהם בשבת הוא שמא יכבה ויחזור וידליקנה דלא כרש"י ורמב"ם בהל' שבת פרק ה' שכתבו הטעם שמא יטה והנה התוס' ריש פרק במה אשה בשבת דף נ"ז ע"א ד"ה במה כתבו נראה לר"י דדוקא בדברים שרגילות להסירן כדי להראותן או משום חציצה או משום קפידה גזרו שלא לצאת דשמא כשיסיר ישכח שהוא שבת ואתי לאתויי אבל דברים שמותר לצאת בהן שאין רגילות להסירן מותר לקשור ולהתיר ברה"ר דליכא למיחש למידי שאם יהא זכור שהוא שבת:

בשעת התרה לא אתי לאתויי ואם לא יהא זכור שהוא שבת אפי' נאסר להתיר ולהסיר לא יועיל עכ"ל. ומעתה לפ"ז הכא נמי בשלמא כשיש לו נר אחר שפיר יש תועלת ממה שאנו אוסרין השמנים והפתילות האסורים לנר חנוכה כדי שיברך על נר אחר ולא יבוא לידי חשש חילול שבת אבל כשאין לו נר אחר לברך נר חנוכה לא יהי' תועלת ממה שאנו אוסרין דממ"נ אם יהא זכור שהוא שבת לא אתי להדליק כשהם יכבו ואם לא יהא זכור שהוא שבת ידליק אותן נר חנוכה כיון דבחול מותר להדליקן כשאין לו נר אחר ואם אתה בא לאסור בשבת כשאין לו נר אחר על כרחך אתה צריך לאסור גם בחול כה"ג דגזירה חול אטו שבת דעכ"פ הדין דין אחד לחול ולשבת ושפיר נקט בין בחול ובין בשבת. ולפי האמור נרווח להצדיק דעת הטור דנטה מטעם שכ' רש"י החשש שמא יטה דבטעם זה צריך להיות חילוק בין שבת לחול כשאין לו נר אחר ומהגמרא משמע שדינם שוה להכי כתב דשמא יכבה וידליק וחשש הדלקה א"א להיות חלוק בין חול לשבת כפי מה שכתבתי ודו"ק:(: ב) ראיתי בספר פ"י דברים אשר לא זכיתי להבינם מה דכתב ד"ה אלא דטעמא של הירושלמי סוף מס' תרומות דמדליקין בשמן שריפה בחנוכה דמשמע דאיירי בישראל שמדליק שלא ברשות כהן דאע"פ שהן של ישראל שנפלו לו מבית אבי אמו כהן אפ"ה אסור בהנאה לישראל אלא כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו וקי"ל דנר חנוכה אסור בהנאה משו"ה שרי בשאין לו שמן אחר ע"ש וקשיא לי לפימ"ש הבעל המאור בר"ה דף כ"ח גבי המודר הנאה משופר מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו דוקא בשופר של ר"ה דהוא מה"ת אבל בחצוצרות בתענית לא א"כ איך שרי להדליק נר חנוכה דהוה מצוה מדרבנן בשמן של תרומה טמאה הא נהנה מא"ה ואז השמן הוא בעין כמ"ש התוס' בב"ק דף ק"א ע"א ד"ה מנין והכא עדיף טפי דמצות נר חנוכה יש לו שיעור שצריך ליתן שמן בשעת הדלקה א"כ ודאי הא נהנה מכל שיעור השמן שצריך ליתן. ונראה לי די"ל כיון דשמן שרפה יש בשרפתו מצוה דאורייתא מחמת תרומה טמאה ובמצוה דאורייתא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו לא חשיב מצוה דרבנן הנאה דבטל לגבי מצוה דאורייתא ובזה מיושב מה שכתב הר"נ ז"ל דלדעת הבה"מ צריך לדקדק גם בר"ה לפי שיש בהם מדרבנן ולהנ"ל דדוקא בתענית דליכא כלל מצוה דאורייתא אבל בר"ה דאיכא מצוה דאורייתא דלאו ליהנות ניתנו גם הדרבנן לאו ליהנות ניתנו דניגרר בתר דאורייתא ויותר מזה דעת הרבה פוסקים דגם כשאיכא הנאת הגוף בהדי קיום המצוה ג"כ אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו משום דעיקר הוא קיום המצוה וכ"ש דהנאת מצוה דרבנן בהדי קיום מצוה דאורייתא דשרי דמצות לאו ליהנות ניתנו:

עוד כתב הפנ"י שם אלא לכאורה היה נ"ל טעם אחר דשמן שרפה אסור להביא לבית הפסול או להפסידו וכיון דקי"ל מותר השמן שבנר חנוכה עושין לו מדורה בפני עצמו ושורפו הרי מפסידו ומביאו לבית הפסול ואין להאריך עכ"ל ואני אומר שותא דמרן לא ידענא דאיך עלה על דעתו הגדולה והרחבה לומר דבר זה חדא דבמקדש בעינן ממשקה ישראל מהמותר לישראל ושמן שרפה דאסור בלא"ה פסולין ול"ל הטעם שמביא לבית הפסול ובזה אפשר לומר דממשקה ישראל לא ממעטינן אלא מה שלא היתה לי' שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם כמו שכ' התוס' בחולין דף ק"מ ע"א ד"ה למעוטי ע"ש א"כ תרומה טמאה הא הי' לי' שעת הכושר קודם שנטמא לא ממעטינן ממשקה ישראל אמנם דברי התו' תמוהין כאשר תמהתי בספרי מצפה אריה סי' כ"ב ועי' במ"ל בפ"ג מה' א"מ. ועוד תם אני ולא אדע היכן מצא הפ"י ז"ל דאין להפסידו רק צריך להנות בשעת שריפה. ואדרבה לפע"ד מוכח ממתניתין דפסחים דף מ"ו כיצד מפרישין חלה בטומאה דאמר ר' יהושע לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו בב"י אלא מפרשתה ומניחתה עד הערב ומשמע דבערב שהוא חוה"מ ישרף ולפי דבריו אמאי לא יניח עד אחר הפסח ואז יסיק תחת תבשילו כיון דב"י וב"י ליכא בזה אמאי יפסיד בחנם בשעה שהחמץ אסור בהנאה ועוד דלפי דבריו יקשה דברי התוס' בב"ק הנ"ל דהקשו דלמה לן קרא שלך תהא להסיקה תחת תבשילך דלמא קמ"ל קרא דאינו רשאי לשורפו באופן אחר רק להסיק תחת תבשילו אבל בלא"ה לא. ועוד מפורש בתוס' שבת דף כ"ה ע"ב ד"ה לפי דלא כדבריו שכתבו בתירוצם דשריפת קדשים שלא לצורך לא שכיח דשום אדם לא ישרפנו חנם כיון שיכול ליהנות בשרפתו וכן מוכח בירושלמי כלשון הזה עכ"ל הרי בהדיא דליכא איסור לשרוף תרומה טמאה בחנם אלא דלא שכיח שישרוף שלא לצורך:(:

ג) עוד כתב ומתוך מה שכתבתי נתיישב לי הא דתני רמא בר חמא לעיל בסמוך פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין במקדש ולכאורה שמנים כדי נסבא דהא אין מדליקין במקדש אלא שמן זית בלבד ולפמ"ש א"ש דאתי למעוטי שמן שרפה דאין מדליקין במקדש דאפי' למ"ד טומאה הותרה בציבור ושרי להדליק בטומאה אפ"ה אסור להדליק שמן שרפה במקדש משום שמביאו לידי פסול שאסור בהנאה ולהשתמש לאורו עכ"ל ואחרי בקשת הסליחה מעצמותיו הקדושים תמיה' לי איך יעלה על הדעת לומר דהדלקת נרות במקדש חשיב הפסד הא הוה צורך גבוה דודאי חשיב צורך גדול יותר משל הדיוט וכמו שאמרו חז"ל ביצה כ' ע"ב שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן וכל השמנים שמדליקין במנורה קונים אותן מדמי תרומת הלשכה ומוציאין מעות הקדש לחולין לצורך המקדש ואיך אפשר לומר דתרומה טנאה מותר לשרוף לצורך הדיוט להסיק תחת תבשילו ואסור להקדישן להדליק במנורה וזהו תימא גדולה:

והנה כבר הבאתי למעלה מה שכתב רש"י ז"ל דבשמנים ופתילות הללו יש לחוש שמא וכבה וקשה לי ע"ז מהא דאיתא בש"ס שם תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום שנאמר להעלות נר תמיד הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא עולה ע"י דבר אחר למה לן הך טעמא תיפוק ליה הא כתיב מערב עד בוקר ובעינן שיתן לה מידתה שתהא דולקת מערב עד בוקר שלא תכבה כמ"ש רש"י ז"ל לקמן דף כ"ב ע"ב ד"ה נר מערבי א"כ בפתילות ושמנים הללו יש לחוש שמא תכבה ופסולים למקדש. ואפשר לומר דקרא מערב עד בוקר קאי אשמן שיתן לה שיעור שתהא דולקת אבל לא אפתילות ורמי בר חמא תני לה אפתילות דשמנים לא שייך במקדש דלא כשר אלא שמן זית בלבד ומה דנקט הכא שמנים אגב גררא נקטה וכבר הרגיש בזה הפ"י ובספר דו"ח מרע"א וגם בספר קדמון א' אשר נשכח מזכרוני. וראיתי להרמב"ם ז"ל דנקט רק פתילות לבד להכי נקט רב"ח הטעם שתהא שלהבת עולה מאליה. והנה ראיתי להפ"י שכתב בישוב קושית התוס' ד"ה שמחת אהא דפריך הש"ס מברייתא מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם הי' עושין פתילות למקדש דמאי פריך הא הוה כרוך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו וכה"ג כשר ותירץ הוא ז"ל דבמקדש גם כה"ג צריך להיות פסול כיון שנתכשר ע"י כריכה חשיב שלהבת עולה ע"י דבר אחר ואנן בעינן שתהא שלהבת עולה רק ע"י פתילה כשרה לבד ולפי דבריו שפיר ניחא גם קושייתו הנ"ל דהחשש שמא יכבה ליכא דהא כיון דאיכא ג"כ דבר שמדליקין בו שוב לא תכבה אלא פסול משום דאיכא נמי ע"י דבר אחר

אבל לפענ"ד דבריו אלו ליתא אלא דפירושא שתהא שלהבת עולה מאליה היינו שלא יהא צריך תיקון והטייה כפירוש רש"י ז"ל התם אבל מה שהשלהבת עולה ע"י סיוע דבר אחר לא איכפת לן וראיה ברורה לזה שהרי הש"ס לעיל דף כ' ע"א איתא תני ר' חייא לסיועיה לשמואל כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא עולה ע"י דבר אחר וכתב רש"י ז"ל בשם רבותיו דקתני לה גבי מדורה ומ"מ מפורש שם בגמרא דף כ"א ע"א בברייתא כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין בהן מדורה להתחמם כנגדן וכתב רש"י היסק גדול שאחד מבעיר את חבירו ע"ש הרי מוכח דכל שהאחד מבעיר את חבירו חשוב שפיר שלהבת עולה מאליה דלא כפ"י. ומה שאני אחזה בזה בישוב קושית התוס' בשם ר"י דאף דבנר שבת כשר כשכרוך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו מ"מ במקדש במנורה צריך להיות פסול משום דבשבת לא איקבע שיעור זמן הדלקה אבל במקדש דבעינן שתהא דולקת מערב עד בוקר ושיערו חז"ל דהיינו חצי לוג כי כרוך על פתילה שהיא פסולה וגם היא שואבת מהשמן הרי חסר משיעור השמן להפתילה כשרה וליכא חצי לוג להפתילה הכשרה וארווחנא בזה דאין הפירוש מה דמשני הש"ס שמחת בית השואבה שאני והך דתני רב"ח אין מדליקין בהן במקדש כונתו במנורה לבד ולפ"ז צ"ל דשמנים כדי נסבא דהא במנורה לא הוכשר אלא שמן זית בלבד והרמב"ם ז"ל בפ' ג' מהל' תו"מ הלכה ט"ז כתב כל הפתילות שאסור להדליק בהן בשבת אסור להדליק בהן במקדש במנורה ולא הזכיר שמנים דבמנורה בעינן שמן זית דוקא ונראה שאינו גורס כלל בגמרא שמנים אבל לפי הנ"ל רמי בר חמא י"ל דקאי אתרווייהו אמנורה ואשמחת בית השואבה ופתילות קאי אמנורה דכריכת פתילה כשרה אפתילה פסולה אסור מחמת חסרון השיעור שמן לפתילה כשרה ושמנים קאי על שמחת בית השואבה משום דהדלקתן לא נעשה ע"י כהנים שייך הטעם לפי שאין מדליקין בעינייהו וגזרינן הא אטו הא כמו בשבת (

ד) עוד ראיתי בפ"י שעמד בתוס' שם איך שרי להדליק מפתילות מבלאי בגדי כהנים לשמחת בית השואבה הא לאו צורך קרבן הוא ואמרינן בקדושין דף נ"ד בגדי כהונה שבלו מועלין בהן והעיר הוא ז"ל עפ"י מ"ש רש"י ז"ל ביומא דף ס' ע"א דמה שמועלין בבגדי כהונה זהו רק בבגדי לבן ביוה"כ דאע"ג דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו מ"מ הכא גלי רחמנא והניחם שם מלמד שטעונין גניזה אבל של כה"ד ליכא מעילה כלל ושוב לא קשה כלל ע"ש ולפענ"ד יש לפקפק טובא בזה דבאמת ברש"י ליכא הנך תיבות דאבל של כהן הדיוט ליכא מעילה כלל אלא זה לשונו ארבע בגדי לבן דכה"ג ביוה"כ דכתיב בי' והניחם שם מזה למד הפ' דבגדי כהן הדיוט ליכא מעילה אבל לדעתי דבגדי כה"ד לא הוה דבר שנעשה מצותו דדבר שנעשה מצותו לא הוה, אלא דבר שאין בו שוב צורך גבוה כלל כמ"ש רש"י בסוכה דף מ"ט ד"ה ואין מועלין בהם ואין בהם שוב צורך גבוה ע"ש ומעתה בגדי כהונה שבלו כיון שיש בהם צורך גבוה לעשותן פתילות למקדש הרי יש בהם צורך גבוה ושפיר מועלין בהם ואף דקודם שבלו אין בהם מעילה זהו משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת כדאיתא בקדושין אבל לאחר שבנו יש בהם מעילה ושפיר קושית התוס'

שוב ראיתי בספר תפארת ישראל סוכה פרק ה' משנה ב' שדעתו שמבלאי מכנסי כהנים לא הי' עושין פתילות למנורה משום שאינו דרך כבוד ורק הי' עושין מהם לשמחת בית השואבה ובספר שדה חמד מערכת הבי"ת ק"ז משיב עליו מירושלמי שהביא המל"מ בפרק ח' מהל' כלי המקדש הלכה ו' דמכנסי כה"ג שבלו הי' מדליקין את הנרות שבפנים של כהן הדיוט לפרות שבחוץ והובא גם במל"מ הלכות מעילה פ' ה' הלכה י"ד (

ה) ראיתי מקשים למה המתין הש"ס מלפרש דפלוגתא דרב ושמואל אי מדליקין מנר לנר תליא אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה עד אחר דפריך ממנורה ולא אמר תיכף. ונ"ל לישב עפ"י מ"ש הפר"ח סי' תרע"ד דהא דמדליקין מנר לנר היינו רק ע"י פתילות ארוכות אבל בלא"ה חשיב הדלקה שלא במקומה א"כ הס"ד דפריך ממנורה ולא רצה לתרץ דמשכחת לה בפתילות ארוכות ע"כ סבר דגם פתילות ארוכות חשיב הדלקה שלא במקומה אחרי דהדלקה ראשונה הוא אינו במקום הנחתה אף שהאש הולכת ומתקרב' מאליה ג"כ לא מהני לא הי' אפשר לומר דמאן דסבר מדליקין מנר לנר הוא סובר הדלקה עושה מצוה דאכתי חשיב הדלקה שלא במקומה לכן בתר דתרצן משני בפתילות ארוכות אמר דפלוגתא דרב ושמואל תליא נמי בזה אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה (

ו) ראיתי להישוי"ע או"ח הל' חנוכה סי' תרע"ג אות א' שהביא קושיא בשם שו"ת שער אפרים דאיך מדליקין נר חנוכה בשמן שרפה דכיון דבעי שיעורא וזה עומד לשרפה נימא כתותי מיכתת שיעורא והישוי"ע תמה עליו דמה בכך שעומד לשרפה הרי גם השיעור דבעינן שידליק ג"כ עומד לשרפה ע"ש. ואני אומר דבלא"ה ג"כ הקושיא תברא ואין בה סרך קושיא דאפילו בגוונא דבעינן שיהי' בעין השיעור ג"כ בכה"ג לא שייך לומר כתותי מיכתת שיעורא דזהו ש"ס מפורשת חולין דף פ"ט סוף פרק כיסוי הדם מכסין בעפר עיר הנדחת ופריך מהא דתניא שופר של עיר הנדחת לא יתקע בו ומשני התם שיעורא בעינן ועכו"ם כתותי מיכתת שיעורא הכא כל כמה דמיכתת מעלי לכיסוי ע"ש א"כ כ"ש הכא שהתורה אמרה בפירוש שמן זית זך כתית אלמא דכל כמה דכתית טפי מעלי להדלקה דל"ש לפסול מטעם כתותי מיכתת שיעורא ועיין בספר תורת גיטין מהגאון מליסא סי' קכ"ד שהעיר שם ג"כ מש"ס דחולין הנ"ל דהיכא דלא בעינן שיהא השיעור שלם לא שייך לומר כתותי מיכתת שיעורא אבל אי קשיא הא קשיא דהאיך יוצאין בשמן שרפה אמאי לא נימא אין עושין מצות חבילות חבילות כמו דאמרינן פסחים דף ק"ב ע"ב אין אומרים על כוס אחד ברכת המזון וקידוש דאין עושין מצות חבילות כו' ונראה דהכא שאני כיון שנר חנוכה מניח על פתח ביתו ויש היכר טובא לא מיבעיא למ"ד הנחה עושה מצוה דודאי לא שייך לומר הך דאין עושין כו' כיון דהנחה היא מצוה בפני עצמה ולא שייך למצות שריפת שמן טמאה דעלמא אלא אפילו לפי מה דקי"ל הדלקה עושה מצוה עכ"ז בעינן נמי הדלקה במקומה כמו שמפורש בש"ס ופוסקים ויש היכר טובא ע"כ לא אמרינן הך דאין עושין כו' אחרי שהמקום גורם עיקר תכלית קיום המצוה (

ז) והנה ראיתי חזות קשה לפירוש המשניות של הרמב"ם ז"ל במתניתין ריש פרק במה מדליקין שכתב הטעם שאין מדליקין בפתילות ושמנים הללו דאינם נמשכים אחר הפתילה המשכה טובה ולכן יהיה אור הנר חלוש וחשוך ויניחנו ויוצא וזה אסור לפי שעיקר אצלינו הדלקת נר בשבת מצוה ע"ש ונראה דכאן נטה מהטעם שכתב בספר היד דחיישינן שמא יטה ודבריו תמוהין דאיך יפרנס כל הסוגיא דשם דפליגי אי פתילות ושמנים הללו כשר לנר חנוכה אי כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה הא בנר שבת ודאי מותר להשתמש לאורה ומ"מ לא אמרינן הטעם שמא יטה. ועוד קשה דלפי טעמו של הרמב"ם צריך להיות דכשאין לו נר אחר של שבת מותר להדליק בשמנים הללו דטוב יותר עכ"פ משלא להדליק כלל וכסברת הפ"י והרי"ם שהבאתי למעלה לענין הדלקת נר חנוכה וקשה מה דאיתא שם בדף כ"ו ע"א שעמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו והשיב לר' טרפון דאמר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין וכ' ומה פריך הא כשאין לו שמן אחר מותר להדליק בכל השמנים הפסולים לכו"ע וצע"ג ( ח) ראיתי להמהרש"א שם בתוס' ד"ה ומותר להשתמש לאורה וז"ל ודע עוד מה שכתבו בזה עוד דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש כו' אין זו הסברא מוכרחת מסתמא אלא דאיכא למיטעי למימר הכי דאל"כ רב הונא דקאמר בין בחול בין בשבת אין מדליקין להשמיענו דאיכא בשבת טעם אחר כו' אי הוה סברא זו מסתמא לא היה איצטריך למימר הכי ע"ש שהאריך בזה ועי' בפ"י שכתב ג"כ בישוב דברי התו' ע"ש ולפע"ד כונת התו' בפשטות ניחא דרב לא הוה מצי למימר מדליק סתם דה"א דוקא בחול כו' דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור. אבל לבתר דאתי רב ואשמועינן דסביר' לי' דמדליקין בין בחול ובין בשבת משום דאסור להשתמש לאורה הי' רב הונא מוכרח לפרש דבריו דאין מדליקין בין בחול ובין בשבת דאי לא הי' מפרש דבריו ודאי הוה אמינא דפליג ארב רבו רק בחדא דאין מדליקין מטעם דכבתה זקוק לה אבל ס"ל כרב דאסור להשתמש לאורה וע"כ הוצרך לפרש בין בחול ובין בשבת לאשמועינן דבשבת יש עוד טעם אחר דאין מדליקין דמותר להשתמש לאורה וחיישינן שמא יטה וז"פ מאוד. עד שאני תמה על גדולי הדור כמו המהרש"א ופנ"י מה שנתקשו בזה

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה