אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר התשיעי › פרק ט

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר התשיעי · פרק ט

פרק ח

במופת א' שגיא כח יבאר על צד המחקר העיוני חיוב חדוש העולם והמנעות קדמותו.

ואמנם מה שמצאתי בדרך חקירה העיונית טענה חזקה ומופת אמתי לבאר בו שהגרם השמימיי וכל מה שבתוכו הוא מחודש ושהגשם במה שהוא גשם א"א שיהיה קדמון ונצחי הנה היא הטענה אשר העיד עליו ראשונ' יוחני המדקדק והקדמותיה לקוחות מדברי ארסטו בעל ריבנו והן שתים ביארן בח' מהשמע. הא' שהוא ביאר שם שכל כח בגשם הוא בעל תכלית למה שכל גשם הוא ב"ת. והב' שביאר שם גם כן שמי שהוא ב"ת א"א שיהיה לו פועל לאין תכלית תמידי ונצחי והוליד מזה שא"א שיהיה לשום גשם פעל בב"ת מתמיד ונצחי ולהיות השמים גשם מחויוב שיהיו ב"ת וא"א אם כן שיהיה להם כח ע"ז שאם כן יהיה כח ופעל בב"ת בגשם ב"ת והוא שקר והנה אלסכנדר הפרדוסי ואחריו בן סיני וסיעתו רצו להשיב ע"ז והודו בהקדמו' ובתולדה ואמרו שהשמים הן אפשרי ההפסד מפאת עצמן להיותן ב"ת וכחן מכולה כי כל גשם מכולה א"א שיהיה לו כח בלתי מכולה אבל עם היותן נפסדים מעצמן קנו הנצחיות מהנבדל הנצחי ולפי זה טענת יוחני המדקדק צודקת בשמים כפי טבען הנפסד וכחם המכולה אבל לא כפי טבע הנצחיות הקנוי אליהם מהשכל הנבדל המניע אותם האמנם כבר הכה על קדקדם בן רשד במ"ש שהנפסד מעצמו א"א שיקבל הנצחיות מזולתו ומי שהוא נצחי אין לו כח כלל על ההפסד כמו שביארו ארסטו בראשון מס' השמים והעולם והנה המציאות הוא פעל פנימיי בנמצא ועם היותו מכלל המסובבים לא ימלט אם שיהיה מסובב בטבע הנצחיות או בטבע ההפסד וכמו שהמסובב בטבע הנצחיי א"א שיקבל טבע ההפסד מנמצא אחר כן המסובב בטבע הנפסד א"א שיקבל הנצחיו' מזולתו או מסבתו כיון שכבר סבב אותו בלתי נצחי בטבעו ואין הענין במציאות כמו שהוא בתנועה שהיא פעל חיצון בא למתנועע מזולתו המניע אותו ולזה יוכל לקנות מהמניע טבע מה בתנועה שלא היה לו מעצמו ר"ל שעם היות הגשם מצד עצמו נעדר התנועה וכח אפשר שיהיה מתנועע מפאת הפעל שיבא לו מהמגיע אותו עה שא"א שיצוייר כן בענין המציאות ולכן ב"ר כאשר לא נחה דעתו לבטל הטענ' הנז' בדר' הזה שלאלסכנד' התאמץ להשי' עלי' באופן אחר ואמר ראשונה שזה היה הספק היותר חזק שהי' אפשר שיסופק וכן קראו במקום אחר ספק עצום קשה להפרד ממנו יען וביען הרגיש בחוזק הטענה הזאת והכרחיותה. ותשובתו עליה ראשונה היא בביאורו למ"ש שאין לגרם השמימיי כח אל המציאות כלל כי הוא נצחי בעצמו בפעל אבל בלבד יש לו כח אל הכונה ר"ל אל ההעתק' ממקום למקום ולזה אינו מחוייב שיפסד אבל התחייב לו מצד עצמו שתפסק תנועתו ואם היתה תמידית ונצחיות מפני המניע שאינו כח בגשם והוא בלתי מכולה ואין זה מהבטל בענין התנועה כמו שהוא בענין המציאה ולכן תשובת אלסכנדר בהנחת איפשרות מצד עצמו עם חיוב מצד סבתו היא להיותה בענין המציאות אבל זאת ההנחה היא אמתית ומחודשת בענין ההתנועעות שהוא איפשרי מאת הגשם המתנועע ב"ת והוא בו בלתי נצחי ואמנם יחייבהו וינצחהו הכח הנבדל המניע אותו לאין תכלית וסבת זה החלוף ביניהם זה כי המציאות פעל פנימי והתנוע' פעל חצוני כמו שאמרנו זהו מה שכיון ב"ר בתשובתו זאת אלא לפי שהביא דבריו בקצור רב לא הבינוה רוב המעיינים בשלמות. והנ' הר"לבג חתר לבטל התשובה הזאת. באומ' כ"א הי' מתחיי' ההפס' לגלג' מצד עצמו לא הי' אפש' לתת לו הנצחיו' הכח המניעו והמשל בזה כי המנגן מני' ידיו מפני השיר המצויי' בנפשו. וכאשר יתמיד בתנועתו ידיו יותר מדי יקרה בהם לאות ויגיעה אף על פי שהמניע שהוא הציור באותו שיר הוא תמיד על ענינו אם לא נניח שהמניע יכריחהו להתנועע על דרך שיגיע גשם לגשם כשימששהו. וזה מבואר הביטול ועוד שאם הית' תנועת הגרמי' השמימיים איפשרית מצד עצם ומחוייבת מצד מניעיהם תהיה אם כן תנועתם מוכרחת ע"צ האונס בכל זה הזמן החולף וזה תכלי' הביטול כי לא ימצא בדברים הטבעיים דבר בזה התואר וכל שכן שיהי' מתמיד. ועוד שזאת התנועה אשר לגרמים השמימיים אינה ע"ד ההכרח אלא ע"ד הציור והתשוקה. אם לא ישים תנועתם נצחית הכח המניע אלא תשוקתם לפי מה שיחייב ציורם. ואם היה האיפשרות אשר להם על התנועה מצד עצמם. הנה תפסק תנועתם בהכרח. והמשל שהנפש המניעה באדם היא תמיד על ענין אחד ויקרה לה מצד חוליה כליה שתפסק תנועתה ולא יקרה לה זה מצד כלות כחה ולכן לא הרוחנו כלום לצאת מידי הספק הזה בהציאנו המניע בלתי כח בגשם והפלוסוף הודה שיש לגלגלים יגיעה ולאות ועל זה לא היה בגלגל העליון יותר ככבים שתכבד עליו תנועתם ואף על פי שאין זה נכון היה מכל מקום סתירה מדבריו אל דבריו ע"כ. ואין להתפלספותו זה שום עקר כי זה מה שיתחייב לאות ויגיעה בגרם השמימיי אם היתה תנועתו איפשרית מצד סבתו זה טעות מבואר שמאחר שהגרם השמימיי נצחי מצד עצמו כמו שיראהו ב"ר עם היות שחיוב התנועה יקרה לו ממניעו לא מפני זה יקרה לו שום לאות לאין תכלית. ומה שהמשיל במנגן אינו דומה כלל למה שלפנינו כי לאות ידיו הוא מפני שאינם נצחיות המציאות כגרם השמימיי ואם היו נצחיות לא היו לואות לעולם בעוד שלא יחלש המניע וכן לאות כלי הנפש שאינם נצחיות המציאות שאם היו היו תמיד עושים ממעשיהם כל עוד שהנפש בתקפה ובגבורתה והלאות שהוד' ארסטו ברבוי הככבים הוא להיותו חוץ מטבע הגלגל שלא היה אפשר בו עוד הנצחיות מפני אותה היציאה ולכן היה אפשרי בגלגל בעבורו הלאו' וההפסד ואם מה שאמר שאם היתה תנועת הגלגל איפשרית מצדו ומחוייבת מצד סבתו שתהיה הכרחית היא כזב הטעיי שהמניע ואם יתחייב תנועת הגלגל לא יתחייב בו תנועה הכרחית שהתנועה הכרחית הי' הפך הטבעית כעליה לאבן ואין זה בגלגל. אבל ישלים הגלגל במה שיסביב תנועתו לאין תכלית ע"ד הציור והחשך והשלמו' לא ע"ד ההכרח והגלגל בנצחיו' מציאותו מוכן לקבל נצחיות התנועה ממניעו אך לא שיתנועע מעצמו או מכח בגשמו תנועה בלתי מכולה שאם כן היא כח בב"ת בגשם ב"ת ואם מה שיטעון שלהיות הגלגל מתנועע ע"צ הציור והחשק אם תנועתו ב"בת אם כן ציורו וחשקו הוא ב"בת ואם כן יש כח בב"ת בגשם ב"ת ולא הרוחנו כלל בכח המניע הנבדל מגשם. לזה יש יותר פני הנגוד לתשובת ב"ר אלא שגם הוא ישיב כפי שטתו ודעתו שהמניע החשוק והמצוייר כמו שאינו כח בגשם כן הכח החושק והמצייר אינו והגרם הגלגל מתפשט בו ואם הוא נפשו באמת הוא נבדל ואולי ששתי הנחות הם אחת בעצמות רצו' שכל נבדל אחד אלא שיתרבה ברבוי פעולותיו.

ואם הם שני שכלים נבדלים ואולי החשוק לכל הוא אחד והוא הסבה הראשונה והחושקים הם רבים שכלים נבדלים נפשות הגלגלים וצורותיהם השכליות וכל זה נתבאר למי שהעמיק בדברי ב"ר שבקצת המקומות הניח שהפועל והתכלי' והצורה בגלגל ובתנועתו הם שכל נבדל אחד בעצמו ובקצת המקומו' נמשך לדעת זולתו אמ' שהחשוק בכלם הוא אחד והוא היותר שלם ונכבד מכל השפלים הנבדלים והחושקים הם רבים כמספר הגלגלים וכלם שכלים נבדלים התבאר מזה שאין בכל דברי הר"לבג דבר מספיק לבטל תשובה זו של ב"ר על טענות יוחני בחדוש העולם ולכן חל עלינו חובת ביאור תשובתו זו באופן יותר עצמי ומאומת ועם היות שבטולה יתבאר יותר בשלמות בביטול תשובתו השנית כמו שנאמר אחר זה הנה בכאן אין הכונה שיש לו כח על התנועה בכלל שאין כח על התנועה כי אם לנח כמו שיש למתנועע כח על המנוחה. ואין לגלגל מנוחה אלא שבהיותו באנה אחד יש לו כח להתנועע באנה אחר כמו שבהיותו במזרח יש לו כח להתנועע במערב בדבוק תנועתו ולכן אמר שלהיות כן זה הכח יתחייב שתפס' תנועתו עצמו מפני שאם תנועתו נצחי' מצדו יתחייב ביטול היות כח ב"בת בגשם ב"ת ונאמר אנחנו ראשונה שזה הכח אשר לו באנה אינו כח פועל ומניע אבל כח על קבול התנועה ואין המלט לפלוסוף להודות שיש בגלגל כח התנועעות לאין תכלית כי לכל כח פועל בה מניע ראו שיוחס כח מתפעל כמוהו שהם הכח הפועל על ב"בת גם הכח המתפעל ושם ראוי שיהיה לאין תכלית שאם לא כן לא היה מקבל תמיד אותו הפעל מן הפועל וזהו מבואר בעצמו ואם כן אם תנועת השמים נצחית יתחייב שיהיה בהם כח ההתנועעו' לאין תכלית ועם היות הכח המניע אותו ב"ת נבדל ממנו הנה כח ההתנועעות הזה הב"בת בהכרח כמוהו הוא בו כח ב"בת בגשם ב"ת וזה שקר אם כן המביא אליו שקר והוא היות תנועת הגלגל נצחית ועוד שנית שלא בלבד יתחייב היות הגלגל כח ההתנועעות וההתפעלו' לאין תכלה אבל גם כח מניע ופועל כי הגרמים השמימיים הם מניעים לאין תכלה גשמי העולם השפל והגלגל היומי יניע תמיד כל שאר הגלגלי' יחד בתנועתו גם כח הפעל האארה בשמש ובכוכבי' הוא לאין תכלית ואם כן יהיה כח פועל ב"בת בגשם ב"ת ולא נמלט מזה באמרנו שהכל בא מחמת הנעת הנבדל וממנו הנצחיות בפעולות השמים כי המנעות מציאות כח ב"בת בגשם ב"ת הוא מבלי תנאי רצו' שלא יביא מחמת זולתו אבל הוא בהחלט באי זה אופן שיהיה ומופת ארסטו שוה בכל כל שכן שההארה שא"א שיאמר שהיה מחמת המניע הנבדל כי הוא ותועלתו ראשונה מגר' הככב ועוד שלישית שהפסק התנועה היא נמנעת בגלגל מצד עצמו כי תמונתו הכדורית בלתי סובלת המנוחה כלל ואיך אם כן תוכל להפסק תנועתו בהיותו נצחי המציאות והיה אם כן טבעו ותמונתו הכדורית לבטלה ועוד ד' שהתנועה והמציאות הם דבר אחד בעצמו בגרמים השמימיים כמו שנבאר בביטול תשובתו השנית ואם כן אם נצחיות התנועה היתה בא' לגלגל המניע הנבדל כן נצחיות המציאו' יבוא בהכרח לו גם כן מהנבדל ולהיות זו בטל בנצחיות וחיוב המציאות שיביא לגלגל מהנבדל בהיותו אפשרי המציאות מצד עצמו הוא גם כן בטל שבהיות תנועת הגלגל נפסקת מצדו תקנה הנצחיות מצד מניעו אלא שמאחר שהיא נפסקת מצדו היא נפסקת בו לגמרי לא בלבד התנוע' אבל גם המציאות והגלגל אם כן עם תנועתו הוא הוו' ונפסד בהכרח וכמו שיתבאר זה יותר בשלמו' בביטול התשובה השנית והנ' התשובה השנית הזאת לב"ר על ספק יוחני העיר עליה' בשאמר שהגשמיי' ב' מינים פשוט ומורכב ושהגשם הפשוט הוא בלתי מכול' הכח במציאו' והשארו' לפי שאין לו סבת ההפסד והכליה שהוא ההרכב' אמנם הכח המכולה אשר בו מסבת היותו ב"ח הוא בתנוע' ר"ל בחוזק ובחולשה ובמהירות ואיחור לפי שכל תנועה היא בזמן וכפי הגבלתו כן הוא הגבלת מהירות תנועתו וחזקה בין שיהיה המתנועע פשוט או מורכב אלא שהמורכב הוא גם כן מכולה במציאות והשארות מפני טבע ההפסד המדובק בהרכבה מחמר וצורה. וביאר עוד מה שהניח היותו בלתי מכולה במציאות והשארות להיותו נעדר ההרכבה במה שאמר כי כל הויה והפסד הוא מכח קניני במתנועע על זאת התנועה של ההתהוות וכל מה שיעדר ממנו סבות זאת התנועה יתחייב שימצא בו ההפך שלו והוא המנוחה והעדר וישאר המציאות בלתי מכול' כמו שהיא הענין בגרמי' השמימיי' שלמה שסבות תנועה ההויה וההפסד נעדרות מה' שהם הרכבת החמר והצורה וההפכיות נשארות נצחיים בתנועה מבלתי ההפסד לאין סוף ועם היות שגשמ' מכולה ולכן כאן ראוי שיהיה מכילה הנה אין חסרון התנועה התהוות וההפסד כח ואין עליו כחניו' אבל הוא מנוחה וכל מנוחה העדר ואין ההעדר כח כלל ולכן יוכל להיות ההעדר בלתי מכולה בגשם מכולה ואם א"א להיותו בו כח בלתי מכולה ואם כן השארות המציאות הבלתי מכולה אשר בגרמים השמימיים אינו רק העדר תנועת ההפסד להעדר סבותיו מהם לאין תכלית והביא ראיה לדעתו מדברי ארסטו בספ' השמים והעולם שכתב שהכוכבי' למה שהם נעדרי' מסבות התנוע' אשר לגלגל תתחייב להם המנוחה לאין תכלי' וכן יאמר ביסוד הארץ שיתחייב בו המנוח' שהיא העדר התנועה לאין תכלית מפני העדר פעל התנועה בה. זהו כלל דעת ב"ר ואופן תשובתו על הטענה של יוחני הזאת. ועם היו' בתשובתו זא' מההתפלספו' הדק הנה כשיעויין בה יתבאר היותה בלתי מסכמת לאמת ובלתי מספקת לבטל הספק של יוחני וזה שהקדמתו האומרת שהגרם הפשוט כחו הוא מכולה במהירות ואיחור תנועתו ובחוזק ובחולש' אך לא כפי ההשארו' והמציאות היא מערכה על הדרוש לפי שארסטו ביאר שכל גשם פשוט יהיה או מורכב יתחייב שיהיה לו כח מכולה בין שהוא גשם מכולה כי כבר התבאר ביטול מציאות גשם ב"בת בפעל. ואין ביטול הכח הבלתי מכולה כפי המהירות והאיחור בתנועה בלבד מפני שיתחיי' שיתנועע בעתה בלתי מתחלק אבל גם בהתמדת הפעל כמו שביארו ארסטו בח' מהשמע עד שעשה ממנו הקדמת התחלת מופת באמרו הגרם השמימיי יתנועע בהתמדה לאין תכלי' ומה שהוא כן יש לו, כח מניע ב"בת אם כן הכח המניע השמים הוה בלתי מכולה ומה שהוא בלתי מכולה אינו כח בגוף א"כ הכח המניע הגרם השמימיי אינו כח בג וביאר שם כל שלשת ההקדמות האלה ביאור מופתי לדעתו ויצא מזה שלדעת ארסטו א"א שימצא גשם ב"ת שיהיה לו כח על התמדת פעולתו לאין תכלית ואמנם מ"ש ב"ר שזה שאמר ארסטו יתחייב בתנועת הגרם השמימיי שיצטרך כח מניע בלתי מכולה להתמדת תנועתו אך המציאות וההשחרות אינן תנועה כי אם מנוחה והעדר תנועת ההפסד ושלכן להתמדת המציאות לאין תכלית אינו צריך כח כלל לא ב"ת ולא ב"בת כי אין המציאו' וההשארות בא לו מזולתו כתנועה אבל הוא ממנו בעצמותו מפני שהוא נעדר סבות ההפסד ואין כאן כח זולתו ממציא ומשאיר אותו לאין תכלה שאם כן היה הנפסד מעצמו נצחי מזולתו וזה בטל הנה בזה לא נמלט מהספק העצום הזה כלל לפי שכמו שכתב ב"ר עצמו במאמרו בעצם הגלגל התנועה הסבובית בגלגל הוא המציאות והחיי' שלו עד שאם דומה ביטולה היה מציאותו ועצמותו בטל לגמרי ואמר בפי' שאין צורתו הנבדלת מניעה בלבד אבל גם סבה פועלת השארות המציאות ועצמו' הגרם השמימיי וטבעו הפשוט ותמונתו הכדורית כדי שיוכל להתנועע ולהתמיד מציאותו לאין תכלית ראה דבריו במאמר אחד מעצם הגלגל וראוי מאמרו שתדע עד ויותר עליון שהודה לא בוש שענין המניע והמשאי' המציאו' הוא א' בעצמו ואם כן כמו שארסטו חייב לו כח בלתי מכולה לתנועתו המתמדת כן ראוי לחיי' לו כח בלתי מכולה להשארו' מציאותו המתמיד. ולכן לא ימלט אם שנודה שהשארות המציאו' ונצחיותו יבא לגלגל מן הנבדל המניע אותו כדברי אלסכנדר וב"ס או שנאמר שאין השארות המציאו' בגלגל לאין תכלית כיון שהוא ב"ת וכחו על ההשארות ראוי שיהיה גם כן ב"ת כי הוא צריך שיהי' בו ולא נבדל ממנו כהבדל השכל הנבדל מן הגלגל והנ' הצד הראשון מדעת אלסכנדר וב"ס הוא בטל כמו שיאמר ב"ר שא"א שהנפסד בעצמו יבואהו הנצחיות מהמניע מהנבדל המניע אותו וישאר אם כן הצד הב מחוייב והוא שהגרם השמימיי א"א שיהיה קדמון ונצחי לאין תכלית אבל הוו' ונפסד בהכרח. וכבר יוכל המעיין להשיב בעד ב"ר ולומר שאין כוונתו שהנבדל יקנה השארות המציאות לגלגל ושיהיה הגלגל הוו' נפסד מצד עצמו ויהי' נצחי מצד צורתו הנבדלת כמו שיראה כת אפלטון וב"ס אלא שהגלגל הוא נצחי בעצמותו ושזה העצמות והמציאות הנצחי אשר לו הוא מסובב מהנבדל אשר אינו בלבד מניעו אלא סבה פועלת אותו במציאות הנצחי אשר הוא לו בעצמותו ולא יתחייב מז' שישוב הנפסד נצחי כמו שיתחייב לב"ס אבל שיהי' עצם הגלגל ומציאותו הנצחי עלול מהנבדל כמו שהוא בנבדל עצמו עם סבתו האלקית שהוא מסובב מסבתו בעצמותו הנצחי ולכן אין נצחיו' לגלגל מפני כח שבו על הנצחיות אבל מפני שאין בו כח על ההפסד כי הוא אינו נושא תנועת ההוי' האמנם יש לו המנוח' מזאת התנועה תמיד והוא מסובב בזה הטבע הבלתי נפסד מעלתו הנבדלת מבלי שיה' נפס' מטבעו ונצחי מצד עלתו הנבדל' אך כשנעמי' העיון במ' שהלצתי בזה בעד' דעת ב"ר נמצאהו בלתי מסכי' לאמ' וזה שאם נוד' לו זה הענין בנבד' עם סבתו האלקי' הוא מפני היותו נבדל שעצמותו ופעלו הוא דבר א' ואין לסבתו פעל אחר בו זולתי המצאת עצמותו השכלי הנצחי ואין זה הפעל אשר לסבתו דבר נוסף על עצם מהותו כלל בו החיים ועצמות החי בנבדל הוא א' בעצמו מכל צד אך אמנם בגלגל לא יעבור זה כי הנבדל יפעל בו התנועה והתנועה היא דבר נוסף על עצם מציאותו והי' חיי הגלגל והחיי' בו הם דבר נוסף על עצם החי עד שכבר דומ' העדר' ממנו רצו' העדר התנועה מהגלגל ויתחייב מזה כפי מה שיודה הוא הפסד עצם הגלגל כמו שיקרה זה בכל גשם חי שבהעדר החיים ממנו יפסד גרמו וא"כ יתחייב שגרם הגלגל כשיהי' משולל מתנועת מניעו שזה כבר יפול בדמיון להיותו ענין נוסף על גרם המתנועע ואם הוא עצמותו לו בחיים לפי הגשמי שיהי' נפסד גרם הגלגל וזהו המכוון באמרנו שהגלגל נפסד מצד עצמו ואם הי' שתנועתו בלתי מכולה ומציאותו גם כן מפא' תנועתו שהוא חייו יתחיי' מזה שיבואהו הנצחיות מנבדלו בהיותו הוא נפסד בעצמו ולפי שז' בטל כמו שאומר ב"ר אם כן הוא בטל שתנועתו בלתי מכול' מאחר שא"א שיהי' לו כח על התנועה והנצחיות בעצמו רצו' כח בגופו כי כמו שיבאר ארסטו הוא גשם ב"ת ומציאות כח בב"ת בגשם ב"ת שקר. ולפי שאלסכנדר וב"ס הרגישו בחוזק זה הספק יותר ממ' שהרגיש ב"ר אמרו שאין המלט אלא בשיאמרו שהי' הגלגל נפסד מעצמו ושקנה הנצחיות מהנבדל שהוא סבתו ומניעו יחד אבל בזה הם יוצאים מן הפחד אל הפחת כי הנפסד א"א שישוב נצחי כמ"ש ארסטו בשמים והעולם יתחייב מזה א"כ שיהיו השמים בלתי נצחיים מאחר שהם גשמים ב"ת ובאמת השכל נותן שתואר הנצחיות וההתמדה לאין סוף ראוי שימנע משום גשם כיון שהוא מוגבל התכליות והם זולת עצם גרמו הנושא אותם שכבר אפשר שיצוייר אותו הגרם בתכליות זולתם ומי שיש לו תכליות נוספים על עצמו הוא כחני עליה' בהכרח שא"לכ לא היה קונה מעולם אותן התכליות והיה מציאותן נמנע בו ואם הוא כחני על התכליות הנה הכח קדם בזמן בהכרח לפעל כי כמו שביאר ארסטו בט' ממ"שה נושא הכח ראוי שיקדם בזמן על יציאתו לפעל בפעולת המוציא וא"כ נושא המרחקים השמימים קדם על מציאותם ובנין השמים הוא א"כ מחודש והוא המכוון באמרם ז"ל שהיו השמים נמתחין והולכין עד שגער בהם הב"ה ואמר להם די וגם עתה שהם בנושאם בפעל הוא כחני על הפסדם ג"כ וצדקה א"כ ההקדמה האומרת כל מצוייר מחודש וכן שכל מצוייר יפסד לעתיד לפי שהציור ינגד לענין הנצחיות ויסתור אותו מפני שקודם ציורו היה כחני עליו ואחר ציורו נשאר כחני על העדרו בהכרח. הנה בארתי הטענה החזקה הזאת והיא אצלי קרובה לטבע המופת החותך על חדוש העולם והפסדו:

ויש עוד טענה אחרת חזקה גם כן על חדוש העולם הגשמי:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה