אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר התשיעי

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר התשיעי

המאמר השמיני

בטענות וראיות מורות ומוכיחו' על אמתת דעת חדוש העולם הכולל הזמני ויש בו תשעה פרקים.

פרק א

הנה המדברים כמו שזכר מענינם הרב המורה בסוף החלק הראשון בחרו דרכם לבאר ראשונה פנת חדוש העולם במופתיהם וכשהתקיים אצלם שהעולם מחודש קיימו בלא ספק שיש לו עושה חדשו. ואחרי כן הביאו ראיות על העושה שהוא אחד ושאינו גוף. ובזה האופן סדרו ביאור ארבעת השאלות היקרות ראשונה חדוש העולם ושנית מציאות האל המחדשו ושלישית אחדותו האלקי והרביעית שלילת הגשמות ממנו וכתב הרב בפ"ע מאותו ח"א שזה היה דרך כל מדבר מן הישמעאלים בזה הענין וכן הנמשכים להם מאומתנו אשר דרכו דרכם. ואחשוב שרמז בזה לגאון רב סעדיה שזה עצמו היה דרכו ג"כ בספר האמונו' אשר לו כי הנה הספר ההוא חובר כמו שהודעתיך למעלה קודם חבור ספר המורה יותר משלש מאות שנה ובארץ מצרים אשר ישב בה הרב המורה היה הגאון ג"כ. ונכרים דברי אמת לפי שכמה מדברי הגאון וטענותיו ימצאו בפרקי המורה עם היות שלא זכרם הרב בשמו. ואולי שגם כן ירמוז להר' יהודה הלוי שדרך ג"כ הדרך הזה בראיות החדוש במאמר הה' מספר הכוזר. אבל רבינו המורה כתב במקום הנזכר שהדרך ההוא רחקה נפשו רחוק גדול מאד לפי שהמופתי' אשר עשו המדברים על חדוש העולם ישיגם ספקות רבות כי השאלה הזאת ר"ל מקדמות העולם או חדושו לא הגיעו בני אדם אליה במופת חותך והיא מעמד השכל ונסתפקו בה פילוסופי הדורות זמן רב קודם נתינת התורה כפי מה שנמצא בדבריהם וחבוריהם ואחר שהענין כן איך יוקח חדוש העולם להקדמה מקובלת לבנות עליה מציאות הבורא ית' ויהיה מציאותו א"כ מסופק שאם העולם מחודש יש אלוק נמצא ואם הוא קדמון לא יתחייב מציאותו ומפני זה כתב הרב שהפנים המאמתים אצלו הוא הדרך המופתי אשר אין ספק בו שיקויים מציאות האל יתברך ואחדותו והרחקת הגשמות בדרך הפילוסופים אשר הדרכים ההם נבנים על קדמות העולם לא שהוא יאמין בקדמותו או שיקבל זה מהם אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת המופת ויגיע האמת השלם באלה השלש בקשות ממציאות האל ואחדותו והיותו בלתי גשם בלתי הבטה אל גזרת המשפט בעולם אם הוא קדמון או מחודש וכשיתאמתו השלש בקשות העצומות במופת האמתי ואחר כך ישוב לחדוש העולם ויאמר כל מה שאפשר לטעון בו וכו' והדברים האלה מתמיהים מאד לכל מאמין תורני לפי שגלוי וידוע לכל בעל סברא ישרה שהרב המורה היה לבו שלם באמונת חדוש העולם ולמה זה א"כ עשה מופתיו על מציאות האל יתברך ואחדותו והרחקת הגשמות שהם עיקרי התורה ויסוודתיה נבנים ונשענים על הכפירה הזו ר"ל דעת בעלי הקדמות שהוא הורס התורה יעידיה ומצותיה נסיה ונפלאותיה כלם ואם הרב עזב דרכי המדברים שעשו מופתיהם בבקשות ההנה נבנים על דעת החדוש להיותו מסופק איך בחר לנחלה לו לעשות מופתיו על אותן הבקשות עצמן נבנים על דעת הקדמות בהיותו אצלו יסוד כוזב ושקר בדוי ויותר ראוי היה אם כן לחקור ראשונה מענין העולם אם הוא מחודש או קדמון ואם אמת קדמון יעשה מופתיו עליו כדרכי הפילוסופים ולמה אם כן בחר לבאר ראשונה השאלות היקרות על השרש פורה ראש ולענה דעת הקדמות. ואיך מלאו לבו לומר עליו שהם הפנים המאמתי' אצלו והדרך המופתי אשר אין ספק בו. והנה ארסטו שר צבא בעלי הקדמות אמר שהיה הדעת ההוא מסופק ושלא בא עליו מופת והרב המורה משרת משה רבינו מבחריו בקיום דעת החדוש יקראהו דרך מופתי אשר אין ספק בו וכן עשה בפעל שבתחלת החלק השני הביא הקדמות הפילוסופים עלי' קדמה אחרת מקדמות הזמן והתנועה והגרם השמימיי ואמר לנתנה מתנה לפילוסופים למען הרבות מופתיו עליה ולא לבד בספר המורה אבל גם בתחלת ספר המדע עשה מופת מציאות האל נשען על קדמות העולם באמרו המצוי הזה הוא אלוק העולם כל הארץ והוא המנהיג לגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית וכח שאין לו הפסק שהרי הגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ב"ה המסבב אותו וכו' הזה פעל חכם להוציא תולדה צודקת מהקדמות שהן לדעתו כוזבות. ואיך תושרש מפני מופתיו האמונה במציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות ממנו בלב המאמין בהיותו אחת מהקדמות המופת כוזבת אצלו כי הנה יתחייב כאשר יחקור הרב אחרי מופתים במציאות האל ואחדותו ושלילת גשמותו בענין העולם אם הוא מחודש או קדמון ויכזיב ההקדמה אשר נתן במתנה לפילוסופי' באמרו שהוא מחודש ושאינו קדמון כדבריה שלא תשאר התולדה והמופתים אשר בנה עליה אמתיים אצלו. ומה נועיל אם כן במופתים אשר עשה. האם נסתפק במה שכתב באותו הפרק לא שאני מאמין בקדמות העולם או שאקבל זה מהם וכו' ואמרו ג"כ ולזה תמצא לעולם במה שחברתיו בספרי הגמרא כשיתקדש לי זכרון יסודות הדת ואבא לדבר בקיום מציאות השם שאני אקימנה במאמרים נוטים לצד הקדמות. אין זה שאני מאמין בקדמות. אמנם אני רוצה שאקיים מציאותו ית' באמונתנו בדרך מופת שאין מחלוקת בו בשום פנים ולא נשים זה הדעת האמתי גדול הערך נשען ליסוד כל אדם יקעקענו ויבקש לסותרו ואחר יחשוב שלא נבנה יסוד כלל וכו'. הנה הדברים האלה נא יתפתה בהם איש נבון וחכם כי מי יוכל לסבול מאמר הרב שבהנחת הקדמו' יתאמת המופת ויגיע האמת השל' ושזה הוא דרך מופתי שאין מחלוקת בו בשום פנים והנה קדמות העולם הרב עצמו אומר שלא בא עליו מופת ושרבו עליו המחלוקות קודם זמנו יותר משלשת אלפים שנה ואיך לא יקעקע אדם היסוד ההוא ג"כ מהקדמות ויבקש לסתרו כמו שהוא אמר על דעת חדוש. והאיש האומר כזה איך יאמר לא שאני מאמין בקדמו' העול' כיון שהוא בדרכיו ומופתיו מקבל אותו זה כי אם דוגמת מה שאמר שלמה כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און והספק הזה על הרב עצים מאד.

והנני משמיעך דעתי בהתרו והוא עם הבנת כונת הרב ודרכיו בשלמות הנה הרב המורה בא לבאר בעצם וראשונה בספרו היקרות השלשה ר"ל מציאות האל ואחדותו והרחק' הגשמו' ממנו. ולכן בחלק הראשון ביאר ראשונה השמות המשותפים והמושאלים בה להרחיק מהוראתם גשמות האל. אחרי כן ביאר הרחקת התארים החייובים ממנו ית' לסלק ולהרחיק כל ספק מאחדותו. ואחרי זה רצה לעשות מופתים עיוניים לבקש השאלות ההם וזכר ראשונה הקדמות המדברים ומופתיה' אשר עשו על דעת החדוש ושלשת היקרו' ההם בפ' ע"ב ח"א ובשאר הפרקים עד סוף החלק ההוא ומפני שהיו הקדמות המדברי' אצלהר' מנגדו' לטב' המציאו' ומופתיה' בלתי מחוייבי' בעצמם נטה מהם ולא רצה לעשו' מדעת החדוש הגנו על ההקדמו' הכוזבו' ההמ' התחלת מופת לאותם השאלות היקרו' אחר זה בתחלת החלק השני זכר ג"כ הקדמו' הפילוסופים ובכללם הקדמת קדמות הזמן והתנועה בגרמי' השמימיים והביא מופתיהם כפי אותם ההנח' לבאר מציאות האל כי לזה בלבד הוצרכה כפי דרכם הקדמת הקדמות ולא אמר הרב שנתנה אות' להם מתנה לקבלה מהם כי אם לזכור דרכם ומופתיהם ע"כ הנחותיהם כמו שזכר הקדמו' המדברי' ומופתיה' ולא קבל א"כ הרב מופתי החדו' ומופתי השאלות היקר' הנבני' עליו כפי דרך המדברי' ולא קבל ג"כ מופתי הפילוסופי' הנבנים על הקדמת הקדמות כפי דרכם. אבל בחר הרב דרך שלישי במופת מציאות האל אינו כפי דרך המדברים לא כפי דרך הפילוסופים והוא בעשותו עליו מופת משותף לבעלי הקדמות ולבעלי החדוש באמרו העולם לא ימלט שיהיה מחודש או קדמון ואם היה מחודש א"כ יש לו מחדש בהכרח כי הדבר לא יחדש את עצמי. ואם היה קדמון כדברי הפילוסופים ותנועתו קדומה נצחית כבר התבאר מכח ההקדמו' הפילוסופית אשר זכר שיתחייב שיהיה לו מניע הנבדל שהוא האל. ובזה האופן היה המופת על מציאו' האל מחוייב וצודק בהכרת לפי שהקדמותיו שלמות הסתירה וכל ל אחת מהכתות תודה בהם ומפני זה אמ' הרב באותו הלשון שזכרתי למעלה שהיה זה דרך מופתי אין ספק בו כי הנה לא אמר זה על אמונת הקדמות כי אם על מופתי אשר בחר בו להיותו כולל דעת החדוש ודע' הקדמות ואמר גם כן שאין מחלוקת בו בשום פנים לפי שמופתו משותף לשתי הדעו' וצדק הרב באמרו לא שאני מאמין קדמות העולם או שאקבל מהם זה אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת המופת ר"ל שיעשה חלוקה כוללת לחדוש ולקדמות לכלול בה כל הדעות עם היותו מאמין הדעת האמתי בלבד שהיא החדוש ולכן אחרי שעשה המופת המשותף ההוא לדעת החדוש ולדעת הקדמו' סמך מיד העיון בשאלת הקדמות והחדוש ובטל טענו' הפילוסופי' שעשו לקיי' הקדמו' כפי דרך תשובתו אליהם ועשה טענות להכריע דעת החדוש ובזה נשאר מופתו שלם שיהיה מציאות האל המחדש מבואר מפאת העולם המחודש זו היא באמת כונת הרב במופת הכולל הזה אשר בחר בו לא שיהיה כמדרגת שאר המופתים אשר עשו הפילוסופים לבאר מציאות האל בקבלת דעת קדמות העולם כמו שחשב ה"ר חסדאי של הבדיל בין זה המופת לשאר המופתים הפילוסופים ועלה בלבי לבטל באמרו שנשתמש הרב במופת הזה בקצת הקדמות הפילוסופיות שזכר בתחלת פרק אשר החכם ההוא כבר ביאר לדעתו בטולן וכמו שכתב במ"א כלל ב' פ"י מספרו.

ואני משיב עליו שמופת הרב כפי הדרך הזה שעשאו הוא זך וישר ובריא אולם. כי הוא סדרו כן העולם בכללו לא ימלט מהיותו או מחודש או קדמון ואם הוא מחודש ר"ל שהיה אחר שלא היה הנה ממציאו אחר ההעדר הוא האל ית' כי כל נמצא אחר ההעדר יש לו ממציא בהכרח ומן השקר שימצא ויחדש הדבר את עצמו. ואם היה קדמון ותנועתו קדומה מבלי התחלה יתחייב שיהיה לו מניע והוא האל יתברך. הנה אם כן מציאות האל התבאר בהכרח מזה המופת כפי כל אחת מהדעות. ואם אמת הי' הדבר שאמר הרב רבי חסדאי שנשתמש זה המופת מההקדמו' הא' והח' והי"ב ושהוא בטלם בטול גמור הנה לא יתחייב מבוטולם ושקרותם אלא שאין העולם קדמון ותשאר א"כ צורת המופת קיימת וחיוב החלק האחד ממנו שהוא היו' העולם מחודש ויורה על המחדש בהכרחי וזהו חוזק המופת ואמותו וזו כחו לאלקו הנה אם כן טענות ה"ר חסדאי אונן כנגד מופת הרב כי אם כנגד דעת הקדמות והוא אשר יבקש הרב המור' עצמו. ואמנם מה שאמר עוד ה"ר חסדאי שלא יתחייב מחלוק' זה המופת שיהיה העולם מחודש אחר ההעדר כי אם שיהי' הוה. אשיבהו שאין זה ממ' שיצטרך למופת מציאות האל ר"ל אם נתחדש העולם אחר ההעדר או מחמר קדום כי חוזק המופת אינו אלא בהיותו מחודש והו' בכלל שחדושו יורה על מציאו' המחדש והמהו' אותו. אבל מהו ענין זה החדוש הנה הרב יבארהו בחקירתו בו. הנה התבאר שהמופת שעשה הרב על מציאו' האל הוא מופת חותך והקדמותיו מושכלות ראשונות ושלא קבל בו דעת הקדמות אבל עשהו מופתיו כולל לקדמות ולחדוש. והתימה מה"ר חסדאי בשלמות שכלו איך לא הרגיש בזה ונמשך אחריו בעל ספר העיקרים עד שמפני זה לא זכר זה המופת בספרו ושאר האחרוני' כלם זה דרכם כסל למו. ואמנם שזו היא אמתת כונת הרב ודרכו אעידה לי עליו עדים נאמנים בדבריו. העד הראשון באותו פרק ע' ח"א באמצעיתו שאמר וז"ל אמנם דרכי הוא כמו שאגיד לך כללי עתה וזה שאני אומר שהעולם לא ימלט מהיותו או קדמון או מחודש. ואם היה מחודש יש לו מחדש בלי ספק. וזה מושכל ראשון וכו' שביאר שם הרב היות כונתו כמו שביארתי לעשות מופת כולל ומשותף לשתי הדעו' והעד השני בסוף אותו הפר' באמרו וז"ל אביא לך פרקים אזכור בהם הקדמות המדברים ואבאר דרכיהם אשר יבארו בהם הבקשות ואחר זה אביא לך פרקים אחרים אזכור בהם הקדמו' הפילוסופי' ודרכי ראיותיהם על הבקשות ההן ואחר כן אבאר לך הדרך אשר אני הולך בה כמו שהגדתי לך ע"כל. הנה הגיד בביאור שבשלשה דרכי' מציאות האל נקנה דרך המדברים ודרך הפילוסופים ודרך הרב שהוא אחר זולת שניה' והעד הג' הוא בסוף החלק ותשלומו וז"ל ואחר שהשלמתי תכלית דבריהם נתחיל גם כן בזכרון ההקדמות הפילוסופיות וזכרון מופתיהם על מציאות האל ואחדותו והמנע היותו גשם עם מה שנקבל מהם מקדמות העולם אף על פי שלא נאמינהו. ואחר כך אראך דרכנו אנחנו במה שהישירנו אליו אמתת העיון מהשלמת המופת על אלו הג' שאלות ואחר כך אשוב להכנס עם הפילוסופי' במה שיאמינו בקדמות העולם ע"כ. הנה ביאר שהיה דרכו זולת דרך המדברים וגם זולת דרך הפילוסופים אלא דרך אחר שלישי בבארו מציאות האל בין העולם מחודש או שיהיה קדמון אחר זה יבאר מיד שאינו קדמון וישאר א"כ החלק האחר מקויים ר"ל שהוא מחודש ויש לו אם כן מחדש ולפי זה הדרך לא היתה התולדה סותרת הקדמו' ולא בבטול אחד מחלקי החלוקה תבטל התולדה כמו שאמר המספק אבל תתיחס אל החלק האחר המקויים והעד הד' הוא אמרו בסוף הפרק הא' מח"ב וז"ל ואחר הקדים אלה המופתים אתחיל לבאר דרכנו כמו שיעדנו וכו' והביא מיד הפרק השני שתחלתו זה הגשם החמישי והוא הגלגל לא ימלט מהיותו אם הוה ונפסד או יהיה בלתי הוה וכו' והוא המופת אשר זכרתי שבחר הרב לעשותו משותף לשני הדעות לבאר בו מציאות האל כי הנה פנת היחוד והרחקת ההגשמה כבר ביארו אותם הפילוסופים בדרך מופתי בלתי מתיחס לחדוש העולם ולא לקדמותו כמו שזכר באותו פרק והנ' ראה הרב לבאר ראשונ' ג' השאלו היקרו' ואח"כ חדוש העול' בחלוף מה שעשו המדברים לפי שהיה מצטרך במחקר החדוש להניח אלוק מצוי פועל ורוצה ויכול ושהוא אחד ובלתי גשם וכי הוא לבדו קדמון וכמו שביארתי למעלה גם שהפילוסופים שעשו טענות לבטל דעת החדוש מפאת האלוק פועל העולם והוא ישיב עליהן. ולכן היה ראוי כפי סדר הלמוד שיקד' ידיע' מציאות האל לידיעת חדוש העולם וכאשר תבין כונת הרב בזה תדע לך למה בתחלת ספר המדע אמר יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו' כי בעבור שהיה מופתו על מציאות האל כולל ומשותף למאמיני החדוש ולמאמיני הקדמות. לכן אמר שהיה מציאות האל יסוד יסודי התורה ר"ל שאמתה החדוש לפי שבהיות העולם מחודש נודע שיש לו מחדש ושהיה גם כן עמוד החכמות כלומר אשר הניחו הקדמות כי גם הם יניחו מציאות מניעו נבדל נצחי. ולהיות מופתו כולל לשתי כתות הדעות אמר עוד החלוק הזה הוא אלוק העולם אדון כל הארץ ומנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית וכח שאין לו הפסק שהרי הגלגל סובב תמיד וכו' כי הנה אמר אלקי העולם אדון כל הארץ בין שיהיה מחדשו אחר האין כדעת התורני או שמחייבו ומתמידו כדברי הפילוסוף והוא מנהיג את העולם בכח שאין לו קץ ותכלית ר"ל בחוזק. וכח שאין לו הפסק שהוא הב"ב בתמידות שכחו הוא בלתי מוגבל משני הפכים. ואמר בלשון סתמי שהרי הגלגל סובב תמיד שהוא לשון הוה לפי שלא רצה לדקדק אם היה לתנועתו התחלה אם לא אלא שהוא מתנועע עתה ויצטרך למנוע שהוא סבה ראשונה כי בזה הדרך היה מופתו כולל וכבר פירשתי דברי הרב אלה באופן אחר בפ"ב ממאמר ראש אמנה אשר חברתי ביסודי התורה הנה התבאר שדרך הרב במופתיו הוא צדיק וישר בצדק כל אמרי פיו אין בהם נפתל ועקש והוא מה שרציתי לבארו בזה הפרק:

פרק ב

במיני המופתים הנעשי' בדרוש הזה.

מרגלא בפומיה דרבי' המורה שאין ראוי למעיין שיחשוב לעשות מופת חותך על חדוש העולם כי היתה השאלה הזאת מאומד השכל ונסתפקו בה פילוסופי הדורות משנים קדמוניות וגנה הרב את המדברים אשר חשבו לעשות מופתים על דעת החדוש וכמו שזכר באותו פ"ע ח"א והוא גם כן בח"ב האמנם לא ביאר לנו הרב למה זה לא יהיה אפשר לעשות מופת על קדמות העולם ולא על חדושו כי נסמך על גודל דעתו וחכמתו כי רבה היא אך אנחנו קצרי יד ההשגה ולכן ראוי לבארו ע"פ שרשיו.

והוא שאם היה אפשר לעשות מופת על חדוש העולם או על קדמותו היה בהכרח אם מופת סבה ואם מופת ראיה לא זולת זה אבל אחד משני המופתים האלה אי אפשר לעשותו בזה הדרוש. הנה אם כן אי אפשר לעשות עליו מופת וזהו הקש תנאי מתדבק ישנה בו מקביל הנמשך ויולד סותר הקודם והנה התדבקות הקודם בנמשך מבואר לפי שאין הנה מין אחר מהמופת כי אם או מופת סבה כשנבאר מציאות הסבה עם המסובב וכבר ביארתי למעלה ענין המופתים האלה ואמנם ביאור הנשנה ר"ל שאי אפשר לעשות מופ' מאחד משני המיני' האלה בזה הדרוש יתבאר כן אם המופת המוחלט הלקוח מסבות הדבר העצמיות לפי שהסבות העצמיות הן ד' הפועל' והתכליתית והצוריי' והחמרית והתבאר בחכמת האלקות שהסבה הפועלת והצוריית והתכליתיית בעולם הכולל הוא האלוק ית' וכמו שהביאו הרב המורה פס"ח א"א. וידוע שהאל ית' הוא בלתי מושג על פי אמתתו לפי שהמשיג יקיף המושג ויהיה א"כ האל ית' מוקף. וזה בטל הנה אם כן אי אפשר שנשיג זה העולם אם הוא קדמון או מחודש בהשג' סבתו הפועלת והצוריית והתכליתיי' כיון שהשגתה נמנעת. גם אי אפשר להשיג זה מפאת הסבה החמרית כאלו תאמר ההיולי הראשון שיהיה חמר לנמצאו' ההוות ונפסדות ולגשם החמישי לפי שמקו' המחלוקת הוא באותה סבה חמרית אם היא מחודשת או קדומה ויהיה זה אם כן מערכה על הדרוש התבאר אם כן שאי אפשר לבאר קדמות העולם ולא חדושו במופת סבה ואמנם במופת ראיה ומציאות הלקוח מן הדברים המתאחדים המתדבקים לדבר. גם זה לא יתן לנו האמות בזה הדרוש לפי שאין ראוי לעשות הקש מההוי' החלקית אשר בטבע אל ההוי הכוללת הראשונ' שהיה כפי הרצון האלקי הפשוט כי לא יהיה הביאור אשר בזה אמתי ולא צודק מפני שכבר יצדק על אותם החלקים שהם מחודשים ולא יצדק על הכל. גם שאות' הדברים המאוחרים אשר נעשה מהם הראי' נסכל אם הם מחודשים אם לא. ויבין זה גם כן לערוך על הדרוש וכמו שבארתי למעלה הנה אם כן אין לנו דרך לעשות מופת על השאלה הזאת לא מופת סבה ולא מופת ראיה ומפני זה אמרו הקדושים ז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלקים וגו' כלומר שהשגת דרוש חדוש העולם ובריאתו אי אפשר שתגיע ע"ד המופת העיוני אלא מצד קבלת הנבואה והמדע האלקי העליון שהגיע לאדון הנביאים ע"ה.

ובזה האופן צדקו דברי הרב המורה שאמר שא"א לעשות מופת בשאלה הזאת לא על דרך הקדמות ולא ע"ד החדוש. אבל אומר אני שעם היות שנודה לדבריו בעיון הפילוסופי שאין ידו מגעת לבאר קדמות העולם או חדושו לא במופת סבה ולא במופת ראיה. הנה אין ראוי שנודה זה כפי העיון התוריי המיוסד על מה שביארה לנו תורת האלקי' לפי שכבר נתאמתה אצלנו בעלי התורה הפנה הזאת אם במופת סבת ואם במופת ראיה. אם במופת סבה לפי שהמדע הזה הגיע אמתתו לאדון הנביאים מהאלוק ית' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה והוא ית' הודיעו שברא השמים והארץ וכל אשר בם והגיע למשה רבינו א"כ הדרוש הזה בידיעה גמורה נבואיית קיימת נלקחת מן הסבה הראשונה שהוא הפועל והתכלית ומהנימוס האלקי הקודם שהוא הצורה האחרונה לעולם המחודש שזה באמת מופת קיים לא יצוייר בו לא בטול ולא ספק כלל וזהו הגעת זאת הידיעה של חדוש העולם במופת סבה שלם מאד שהוא ידיעת המאוחר בקודם. ואם במופת ראיה מפאת הפלאו' והנסים שנעשו לעיני אבותינו כיציאת מצרי' ועל הים ובשאר מקומות שהם ראיה מוכרח' על חדוש העולם שלא יתכן מציאותם אם לא היה העולם מחודש וזהו ידיעת הקודם במתאחר ממנו שהוא מופת ראיה. הנה אם כן בתורתנו האלקות נתאמתה אמונת חדוש העולם במופת סבה המגיע בנבואה ובמופת ראיה שהם הפלאים. ואמנם אם יתבאר ג"כ המדע האמתי הזה בדרך העיון הפילוסופי מצאנו ראינו שהמדברים מבני הישמעאלים והגאון שנמשך אחריהם חתרו לעשות טענות וראיות שכליות לקיימו לקוחי' מטבעי הדברים הנמצאים אצלנו. וגם הרב המורה והרלב"ג כל אחד כפי כחו המציאות טענות וראיות לקיימו.

וכאשר הסתכלתי בהם ראיתים השתרגו עלו לשני מינים מהדרכים כי מהם עשו ראיות לקיי' החדוש מהדברים הנמצאים שהם מחודשים מטבעיהם ומסגלותיהם ומהם לא עשו טענות מחייבו החדוש אלא הרחקו' ובטולי' לדעת הקדמות כי בשלנ' ובטלם אותו יתקיים דעת החדוש. וכאלו יאמרו שהענין בנברא כמו שהוא בבירא ר"ל כי כמו שאי אפשר שנשיג האל ית' ושלמותו בתארים חיובים כי אם בדרך השלילות בהרחיקנו ממנו כל דבר מביא אל החסרון או אל הגשמות ואל הרבוי כי עם אותן השלילות נתקרב אל אמתת מציאותו ושלימותו ית' כמו שהתבאר בחכמת האלקות והביאו הרב המורה בחלק הראשון ככה בענין העול' אם נתחדש אם לא חשבו זאת הכת מן החכמים שאי אפשר להגיע אליו בטענות מחיובות כי אם בדרך שלילות כלומר ברהחקת דעת הקדמות ושלילתו כי מזה יתחייב אם אין העולם קדמון שהוא מחודש בהכרח. ואחרי שידעת כל זה לך ואראך מי הם החכמים חדשים גם ישנים שעשו טענות לקיים דעת החדוש אם בדרך החיוב מראיות דברים הנמצאים ואם בדרך השלילה וההרחקה מדעת הקדמות ועלימו תטוף מלתי לבאר היש בלשונם עולה אם לא.

אחרי כן אעש' גם אני טענו' אחרות מופתיו' בדרך ראיה להוכיח ולהכריח דעת חדוש העולם והפסדו ואודיעך באחרונה באי זה אופן יהיו הנסים והנפלאות מופ' וראיה על חדוש העולם באופן שיעלה בידינו שלשה מיני מופתים בדרוש הזה כפי מה שיתבארו בזה החבור. האחד מופת סבה המגיע בנבואה. והשני מופת ראיה ממעשה הנסים והנפלאות והשלישי מופת ראיה גם כן עיוני מדעי מטבעי הדברים שעל שלשת מיני ההשגה והשלמות הזה שהיה מקובל באומתנו בהצדק הדברים אמר המשורר מתרעם על העדר ר"ל העדר האותות והנבוא' והידיע' העליונ מקרב האומ' אותותנו לא ראינו אין עוד נביא ואין אתנו יודע מה:

פרק ג

בכללים ראוי שיוקדמו להבין דרכי מופתי המדברים.

הנה הרב המורה בסוף החלק הראשון כמו שזכרתי הבי' שבעה דרכי ממופתי המדברים אשר עשו לקיים דעת החדוש בפ"עג והקדים אליהם בפ"עב י"ב הקדמות כוללות שקבלו וכתב הרב שאין הכרחיות בקיום מה שירצו לקיימו וביאר שקרותן כפי העיון האמתי הפילוסופי וגם גנות המופתים אשר בנו עליהן. וראיתי אני להודיעך בזה דברים כאשר עם לבבי. האחד שי"ב ההקדמות שזכר הרב שקבלו המדברים אינן כלן צריכו' לא מתייבות בבנין מופתיהם אלה שעשו על החדוש. ואיני אומר שלא הודו המדברים בהקדמות ההן ולא קבלום אחרי שהרב מעיד עליו כי אפשר הוא שאנשים מהם להמשכם אחרי דעות הקדמונים בעלי אותם הדעות קבלו אותם אבל אומר ששבעה דרכי המופתים אשר עשו על החדוש לא נוסדו על הי"ב ההקדמות ההן כלן י אין דבר בהן יחייב העצם העדרי שהיא ההקדמה הראשונה ולא מציאות הריקות שהוא השנית ולא שהזמן מחובר מעתות שהיא השלישית וכן רוב השאר הן אמת שנוסדו המופתים ההם על ההקדמה העשירית שקרא הרב מההעברה ועל הי"א משקרו מה שאין תכלית לו. וגם שתי ההקדמות ההנה לא קבלו אותן המדברי' במופתיהם בדרך מגונה כי הם לא עשו ההעברה דמיונית שכל מדומה אפשר כמו שיחסה הרב אליהם אבל כפי האפשרות והמשפט השכלי וכן הב"בת לא חייבו המנעותו במה שבכח ובמה שבמקרה כי אם בסבות העצמיות וכמו שאבאר בביאור הדרכים ההם אמנם עשר ההקדמות הנשארו' כבר יעשו המדברים מופתיהם אלה בלתם. ויש לי על זה שתי ראיות האחת מדברי הגאון רב סעדיה שעשה המופתים האלה כלם או רובם כדרכי המדברי' והוא מבטל ענין העצם הפרדי והרקות וחבור הזמן מעתות ומקיים מציאות החמר והצורה כי הוא קבל ענין ההקדמות האלה כלן כפי דעת מופתיהם על פי דרכם וכן בעל ספר הכוזר בהיותו נמשך אחר דברי הפילוסופים בכל ההקדמות האלה לא נמנע מעשות הטענות על החדוש כמו שזכרם הרב כאן בשם המדברים והוא ממה שיוכיח שאין עשר הקדמות ההן הכרחיות בבנין המופתים אשר עשו כמו שאמרתי והראיה השנית מדברי הרב המורה עצמו שכתב באותו הפע"ג הנזכר וז"ל ודע כי כל מי שישתדל לקיים חדוש העולם או לבטל קדמותו באלו הדרכים הדברים אי אפשר לו מבלתי העזרו באחת משתי הקדמות אלה או שתיהן והיא ההקדמ' העשירית מההעברה המחשבו' עד שיקיים המיחד או ההקדמה הי"א והיא לשום שקר מה שאין תכלית לו על צד בא זה אחר סור זה וכו' הנה ביאר שעל שתי ההקדמות ההנה בנו המדברים מופתיהם ולא אמר כן על שאר הקדמות והוא ממה שיוכיח שעל שתי אלה יסדו מופתיהם לא על השאר זו היא ההודעה הראשונה ואמנם השנית היא ששבעת המופתים האלה שזכר הרב שעשו המדברים אינם בטלים בעצמם ומגונים וגלוי הבטול והדופי כמו שיראה בתחלת המחשבה שחשבו הרב וכמו שדמה הרלב"ג כי הנה יש בהם או ברובם הראות האמת והצדק כשיובן ענינם כפי כונתם האמתית עם היות שכאשר נעמיק העיון הדק בהם נדע ונכיר שמעדו רגליהם מן האמת אבל אינם מבואר הבטול כפי הנראה מפשוטי הדברים בתחלת הדעת וזו היא ההודעה השנית ואמנם השלישית היא שמלבד הדרך הראשון שזכר מהדברים הנה שאר הדרכים הששה שיחס אליהם כלם השתתפו בשני סוגים כי הנה שלשה מהם בנוים על שקרות מציאות מה שאין תכלית לו שהיא ההקדמה הי"א והם הדרך השני והד' והשביעי ששלשתם נשתמשו מזאת ההקדמה וישתתפו בה והיא יסודם והסוג השני הוא מהמופתים הבנויים על ההקדמה העשירית מהאפשרות וההעברה והם הדרך השלישי והחמישי והששי שיסוד שלשתם הוא זה הוא אשר דברתי אליכם שכל המופתים האלה מיוסדים על שתי ההקדמות ההן שלש הנה ושלש הנה ומפני זה הגאון רב סעדיה עשה מופת אחד כולל שלשת הדרכים המשותפים בבטול מה שאין תכלית לו ומופת אחד כולל שאר הדרכים המשותפים בהקדמת ההעברה. ואמנם מה ראה הרב לפרט אותם בדרכים ששה אחרי היותם נכללים בשני דרכים אחשוב שהיה זה לפי שמצ' לאחד מהמדברים דרך אחר ומצא בדברי מדבר אחד הדרך האחד המשותף לו וכן למדבר אחר דרך שלישי בנוי על אותה ההקדמה עצמה ולכן עם היות שלשת הדרכים משותפים בהקדמת המופת ויסודו זכר הרב כלם והבדיל זה מזה כפי הבדל המדברים והבדל בחינותיהם וכדי להוכיח שלשת ההודעות האלה אשר הצגתי לפניך פה ראוי לבאר דרכי המופתים ההמה ולא אשא פני הרב המורה במה שטען נגדם כי האמת יותר אהובה אצלי כמו שאמר ארסטו על אפלטון רבו אבל צדק צדק ארדוף בהבנת דרכיהם וכמו שהבינום האנשים האלה שלמים הם אתנו הגאון ובעל ספר הכוזר:

פרק ד

בשני הדרכים הראשונים מדרכי המדברים במופתי החדוש.

הדרך הא' ממופתי המדברים לקיים החדוש הוא שחשבו קצתם שבמחודש האחד החלקי שבעולם יש ראיה שהעולם כלו מחודש כאלו תאמר שראובן שהיה טפת הזרע נעתק ענינו עד שהגיע לשלמותו ומן השקר שהוא ישנה את עצמו אבל יש לו משנה חוץ ממנו ושכן הוא ההקש בעולם בכללו ר"ל שהחלק הוא כמו הכל ואומר אני שמכח זאת הטענ' מה שנקרא האדם עולם קטן והעולם אדם גדול ולכן אם היה העולם הקטן שהוא דהאדם הקטן מחודש יתחייב שיהיה העולם שהוא האדם הגדול בכללו כן כי הכל ידמה לחלק והמופת הזה הוא מחייב החדוש וכחו כח הקש תנאי מתדבק ישנה בו חיוב הקודם ויוליד חיוב הנמשך כאמרנו אם העולם הקטן שהוא האדם הפרטי מחודש הנה א"כ העולם הכולל שהוא האדם הגדול מחודש אבל הפרטי מחודש הנה אם כן העולם הכולל מחודש והמופת הזה מבואר הוא שלא ישתמש באחת מכל הי"ב הקדמות והרב המורה לא הקשה עליו אבל אמר וז"ל הנה אתה רואה שזה יאמין שאיז' דין שימצא לגשם האחד יתחייב שידינו בו כל שאר הגשמים ע"כ ירצה בזה שזה הדרך חלוש מאד לפי שהוא הקש המשלי שכבר התבאר בחכמה כמה מהחולשה יפול בו והוא האמת בלי ספק כי הנה להיותו המשלי וחלוש לא זכרו אותו הגאון ולא בעל ספר הכוזר אבל אומר אני שיועילנו לפי שכאשר ישיב עליו הפילוסוף שאין ראוי לעשות הקש מההויה החלקית אשר לאדם הפרטי אל הוית העולם הכוללת יאמרו לו התורנים א"כ איפה ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך כי גם אתה הפילוסוף עשית כדומה במופת הזה לבאר שלא יתהוה הדבר אלא מדבר בעשותך מופת חפושי והקשה ממה שמצינו בהויות האלקיות שכל דבר יתהוה מדבר ואם הדרך הזה מהדברים אינו מופת לקיים החדוש ככה אין דרכך מופתי לקיים הקדמו' וגם לזה העיר הרב באותם הדברי' שזכרתי ממנו והדרך הב' אמרו שבהתחדש איש מן האישים הנולדים יתבאר במופת שהעולם כלו מחודש לפי שראובן זה ע"ד משל לא היה אא"כ קדם לו חדוש יעקב אביו. וכן יעקב לא נתחדש אלא מפני שהיה ונתחד' יצחק אביו וכן מיצחק לאברהם וא"א שילך זה אל לא תכלית לפי שכבר התבאר בהקדמה הי"א שמציאו' מה שאין תכלית לו שקר ע"ד ביאת זה אחר סור זה וכן כשהגעת לאדה"ר נשאל ממה היה ואם יאמרו מן העפר נשאל ג"כ והעפר ממה היה ואם יאמרו מן המים נשאל מהם גם כן ואי אפשר שילך זה אל לא תכלית כי הוא שקר ויגיע בהכרח אל מציאות דבר אחר ההעד' הגמו' והוא האמת ואצלו תפסק השאלה ואמרו שזה מופת על שהעולם נמצא אחר ההעדר הגמור זהו ענין המופת השני כפי מה שספרו הרב אבל לא הקשה עליו כלל וגם לא שכח ענינו כמו ששכח הדרך הששי וראוי לו לבאר ענינו וכחו לפי שיראה בתחלת המחשבה שאין בו ממש אם לפי שעשה מופתו מהמשך ההויה וההפסד בפרטי המין שהוא דבר יניחהו הפילוסוף ולא ימשך ממנו בטל ולא המנעות מציאות בלתי בעל תכלית. ואם ממה שחייב מזה המציאות אחר ההעדר המוחלט והוא בלתי מחוייב כי יאמר האומר שנולד האד' מהעפ' והמים ובכלל מסבות ראשוניות קדמוניות שלא התחדשו כלל ולא נשאל אם כן על העפר ולא על המים ממה היה וכבר ראיתי אנשים מתמיהים מזה מאד. וחשבו שהיה החיוב בזה לפי שכל מחובר למחודשים לא ימלט מהיותו מחודש. אבל זה אין ענין לו לפי שהיא הקדמה מסופק' מאד כמו שיתבאר. גם שהמדברים לא נשתמשו ממנה בדרך הזה כי אם בדרך הרביעי ויקשה אם כן מהו ענין המופ' הזה ואומר בענינו שהמדברים השתמשו בדרך המופת הזה מהקדמה הי"א מהמנע מציאות הב"בת אבל ראוי שנעיין איך יקחוה בזה המופת כי הנה הרב בפע"ב בביאור אותה ההקדמה זכר כל מיני הב"בת שקבלו המדברים שקרותו והם מציאות גודל גשמי אין תכלית לו או גשמים אין תכלי' למספר' נמצאים ביחד וכן מציאות עלות ועלולים אין תכלית להם והנראה מזה המופת הוא שהם בנו אותו על אותה ההקדמה שאי אפשר שימצאו עלות ועלולים בין גשמים בין בלתי גשמים בהיותם עלות בעצם לאין תכלית כי בכל ענין יתחייב אם לא ימצא הראשון שלא ימצא האחרון לפי שמה שלא יגיע בעצם אם לא בקדימת מה שאין סוף לו אין ספק שלא יגיע כי הוא בלתי אפשר שימצא. וכבר זכר הרב ההקדמה הזאת בתחלת החלק השני והתבארה במאמ' הראשון מהאלקיות ובראשון ממה שאחר הטבע ובה ביארו מציאות הסבה הראשונה בחכמה האלקית והוא אמתית אין חולק עליה ובהיות הדבר כן הנה הדרך הזה מופ' אמתי על החדוש ומי יתן ידעתי למה לא בחר בו הרב הן אמת שהוא כתב בביאור ההקדמה הי"א ההיא למדברי' וז"ל וממה שבו מקום עיון הוא מה שאין לו תכלית בבא זה אחר סור זה והוא אשר יקרא מה שאין תכלית לו במקרה שמי שיאמר בקדמות לא ימנע שיגיעו מקרים זה אחר זה על החמר ושהמדברים לא הבדילו בין המנעות מציאות דברים אין תכלית למספרם מסודרים יחד כאלו תאמ' אישי האדם הנמצאים עתה ובין אמרנו שהגיעו במציאות ונעדדו ראשון ראשון ע"כ. ועם זה ישחית ויבטל הרב המופת הזה באמרו שהמדברים לא הבדילו בין הב"בת בכח לבב"ת בפעל ובין מה שבעצם למה שבמקרה. אבל מפרשי ספרו כלם פה אחד אמרו שזה הוא שבשתא ביד הרב כי הנה מציאות עלות ועלולי' בב"ת הוא שקר בין שיהיו נמצאים כלם יחד ובין שלא יהיו נמצאים יחד כי אם בבא זה אחר זה זה כי בכל ענין אם לא ימצא הראשון לא ימצא האחרון ולכן התעצמו להשיב על המופת הזה שהאב אינו סבה עצמית לבן אבל הוא פועלו במקרה מצד הניעו החמר אשר ברחם האשה ושמזה הנד נפסל זה המופת. ורואה אני דברי רבינו המורה יותר נכונים מדבריהם בשאמר ששקרות המצא עלות ועלולי' אין תכלית למספרם הוא בהמצאם יחד לא בבא זה אחר זה כי הנה ההקדמה הזאת הביאה אבוחמד במקום הנזכר ואמר כי מציאות מצויים שאין תכלית להם הוא נמנע בשני תנאים האחד שימצאו יחד והשני שיהיו בעלי סדר בין שיהיה סדר טבעי בעלה ועלול ובין סדר תשומיי בגופו' המסודרות זה קודם זה אבל אם יחסר אחד משני תנאים האלה לא יהיה מציאותו נמנע. והנרבוני ואל"בלאג כתבו על זה שאחד מהתנאים מספיק כי בהיות למנויים סדר טבעי בעלה ועלול לאין תכלית הוא נמנע בין שימצאו יחד או זה אחר סיר זה. והדעת הזה להם וגם לאבן רשד שהשרישם בזה הוא בלי ספק השבשתא לפי שארסטו לא כיון בהקדמה הזאת אלא שלא ימצאו עלות ועלולים אין תכלית למספרם נמצאים יחד בענין שלא יגיע בעצם מציאות העלול האחד והתמדתו אם לא בהמצא עמו מה שאין סוף לו מהעלות אבל לא בהמצא זה אחר סור זה. ושרש זה הדרוש הוא במאמר הראשון ממה שאחר הטבע וז"ל ארסטו עליו שעלות הדברים חינם בלי תכלית לא מדרך היושר ולא מדרך המין ופי' עליו אבן רשד וז"ל ירצה בדרך היושר שיהיו העלות נמצאות יחד כאלו הם על קו ישר וירצה בדרך המין שיהיו העלות אחת אחר האחרת לא יחד על דרך הדברים המיוחסים אל המין האחד רצוני שימצא מהם ח' אחר אחר וכלל אחר כלל על שהמתאחר כאשר נמצא נפסד הקודם ויסבול שירצה ביושר מה שהיה מהם ממין אחד כמו היות אדם מאדם ובדרך המין מה שהיה מהם ממיני' מתחלפים נכנסים תחת סוג אחד כמו שיהיה האש מהאויר והאויר מהמים והמים מהארץ כי אלה כלם הם עלות מסכימות בסוג ע"כ הנך רואה שארסטו נא אמר בשקרות הבב"ת בבא זה אתר זה בעלות ושהוא ביאור אבן רשד ושגם הוא לא החזיק בו מאד כיון שנעתק מפירושו זה לפרש מאמר ארסטו באופן אחר שאין זה אלא לפי שלח ישר בעיניו מה שפי' ראשונה בדרך היושר והמין ולכן תמצ' במאמ' הס' מהשמע בתחל' החל' הב' ממנו שאמ' ארסטו שהענות בשקצתם יתהוה קצתם יפסד ואינן נצחיות אין אחת מהן ולא כלן סבות עצמיות לדבר כי אלה כלם בלא תכלית ואין מציאותם כלם יחד ופי' עליו אבן רשד וז"ל ואמרו ואין מציאותם כלם יחד הוא גם כן תנאי שני סבות אשר קצתם מקצתם בעצמות רצוני שיהיו יחד והנ' ח"כ בסבות העצמותיות שני תנאים שיהיו בעלות תכלית ושיהיו יחד ע"כ. הנה התבאר שההקדמה האומרת בשקרות עלות ועלולים אין תכלית למספרם הכונה בה באמת שימצאו יחד לא בבא זו אחר סור זו כראובן מיעקב ויעקב מיצחק ויצחק מאברהם וכן לאין תכלית. כי הנה הסבות הקודמות ועוברות אינן סבות ההוה בעצם אבל היו סבות עצמיות להיותו בתחלה ואמנ' למציאו' ההוה והתמדתו אינן סבות עצמיות גם כי כמו שזכר ארסטו בראשון ממה שאחר הטבע כבר היה אפשר שימצא ראובן מאיש אחר זולת יעקב כי האדם הוא סבת האדם אבל אין האדם הרמוז סבה עצמית לאדם הרמוז כי אפשר שימצא מאדם אחר וכן ביאר אבן רשד הדבר הזה בשאלה הרביעית מהפלת ההפלה ומפני שהאריך בו דברים לא העתקתים פה הנה התבאר לך כח המופת הזה אשר עשו המדברים לחייב דעת החדוש ושהוא מייסד על ההקדמה הי"א משקרות הבב"ת ושלא הית' מחשבת' רקה ומבוקה ומבולקה שהמשך הבן מן האב והאב מאביו כהמשך חלקי הזמן והתנועה ואישי המין זה אחר סור זה. אלא שבנו מופתי' על אות' ההקדמ' המקובל לפילוסופי' שמציאות עלות ועלולים אין תכלית למספרם שקר וחשבו שהיתה כוללת לעלות הנמצאות יחד ולבאות זו אחר זו כאשר לא ימצא הראשון לא ימצא האחרון והתבארה הסבה למה עזב הרב המופת הזה ולא ישר בעיניו שהיא לפי שהמנעות הבב"ת בעלות ובעלולים הוא בהיותם יחד אבל בבואן זו אחר זו יקרא מה שאין תכלית לו במקרה ויאמר הפילוסוף שאין כאן עלות ועלולים עצמיים אין תכלית למספרם אבל שזה האחרון קדמות וסבה וכן לאותה סבה קדמה סבה אחרת ואין כאן א"כ במציאות בב"ת בי אם ב"ת זה אחר זה וצדקו דברי הרב כפי דעת ארסטו באמת ומאותו צד נפסל הדרך הזה מדרכי המדברים. האמנם איך חשבו המדברים לחייב מזה גם לפי דרכם חדוש העולם אחר ההעדר הגמור ואיך לא יאמר אומר שנולד אדם. הראשון מהעפר והמים שהיו סבו' קדמוניו' שלא נתחדשו הנה הסב' בזה אצלי הי' שכאש' נודה שנתחדש מין א' בעולם בכללותו הנה יהיה בהכרח כללות העולם מתחדש מפני שהעול' הוא נקשר כלו ומתאחד כאיש אחר והכדור השמימיי א"א שיתנועע כפי טבעו כי אם בהיות בתוכו מרכז נח עליו יסבוב והוא, הכבד במוחלט ויתחייב א"כ שימצא הפכו שהוא האש הקל במוחלט.

ובהמצא שני, היסודות ההחלטים בהפכיותם ימצאו בהכרת השנים האחרים המשותפי' להם באיכיותיה' והיסודות ההם ארבעת' יתנועעו בתנועת הגרם השמימיי ויתערבו קצתם בקצתם ויתחדשו מערוביהם הדומם והצומח והחי על מדרגותיו כי אי אפשר שימצאו קצתם בזולת קצתם על המנהג הטבעי ובעבור זה כשחייבו המדברים לדעת' שהתחדש מין האדם חייבו שהתחדש העולם בכללו הנה התבאר הדרך הזה על בוריו ונתאמתו דברי הרב המורה במה שטען בעדו וכנגדו.

פרק ה

בחמשת הדרכים האחרים ממופתי המדברים על החדוש.

הדרך הג' אמרו עצמי העולם לא ימלט מהיותם מקובצים או מפורדים או שיתקבצו פעם ויפרדו פעם ומבואר הוא שלפי בחינת עצמם אין הקבוץ ראוי להם בלבד ולא הפירוד בלבד שאלו היה עצמם גוזר שיהיו נפרדים בלבד לא יתקבצו לעולם וכן בהפך אם כן היות קצתם מקובצי' וקצת' מתפרדים וקצתם ישתנו עליהם הענינים פעם יתקבצו ופעם יתפרדו כמו שנראה בענין היסודות והמורכבים מהם היא ראיה על היותם צריכים אל מי שיקביצם ויפריד' והיא הראיה על היות העולם מחודש כי הקבוץ והפירוד הוא מהחדוש בדברים הנמצאים וכתב הרב שבעל זה הדרך נעזר בהקדמה הראשונ' מהקדמותיו וכל המתחייב ממנה רצה בזה שהפירוד והקבוץ אשר אמרו הוא מהעצם הפרדי שהיא ההקדמה הראשונ' שיחס אליהם והמתחייב ממנה היא מציאות הרקות וחבור הזמן מעתות ושאר ההקדמות וחוץ מכבודו אין הדבר כן כי הדרך הזה לא יסדוהו המדברים בדעת העצם הפרדי ולא בשאר ההקדמות המתחייבות אליו.

והקבוץ והפירוד שזכרו הוא בגשמי העולם תחתונים ועליונים אלו עם אלו וכן יראה מדברי הגאון שעשה הראיה הזאת עצמה וז"ל והראיה השנית מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים והוא שראיתי גשמים חלקיים ופרקים מורכבים והתבאר לי בהם סימן מעשה העושה והחדוש. אחר כן אמרתי שמא אלה הפרקים והחבורים אינם כי אם בגשמים הקטנים ר"ל חבור גשמי החיים והצמח בארץ ופשטתי מחשבתי אל הארץ עצמה והנה גם היא כן כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מהמקובצי' וראיתי בשמים כתות רבות הגלגלים קצתם תוך קצתם ויש בהם כתות מן המאורי' הנקראים כוכבים ובהם גדול וקטן רב אור או מעט אור שהורכבו בתוך הגלגלים ההם וכאשר התבאר כי הקבוץ והחבור וההרכבה הזאת אשר המה חדושים בגשם השמים וזולתם האמנתי בעבור הזאת כי השמים וכל אשר בהם מחודשים ע"כ. הנה התבאר מדבריו אמתת מה שפירשתי בכונת המדברים ר"ל שלא נתכונו לדבר מהגשם הבלתי מתחלק הנקרא פרידי כי אם מהרכבת גשמי העולם עליונים ותחתוני' מחלקיה'. והנה הדרך הג' הזה הוא מחייב החדוש והוא בנוי על ההקדמה העשירית מההעברה וההתיחדות הראה שזה עצמו הוא הדרך שדרך בו הרב מורה להכריע החדוש בפי"ט ח"ב באמרו מי שם הכוכבים תקועים בגלגלים ומהם אחד רחוק מאחר כפי ראות העין ומהם עשרה נלחצי' נקבצי' וחתיכה גדול' מהגלגל חלקה אין כוכב בה וכמו שיתבאר ויקשה אם כן על הרב איך לא קבל הטענה הזאת מהמדברים במקו' הזה וחזר הוא אח"כ לעשות' מעצמו ולהתהדר בה אבל התשוב' בזה מבוארת והיא שהמדברים עשו ההתיחדו' בדברים שיתקבצו פעם ויפרדו פעם שהם היסודות והמורכבים מהם ואמרו שלפי עצמ' לא היה להם הקבוץ בלבד ראוי ולא הפירוד בלבד ג"כ שאלו היה עצמם גוזר ההפרד' לא היו מקבלי' אחר כן הקבוץ ואם כן בדברי' שיתקבצו אחר היות' נפרדים והם ההוים ונפסדים עשו טענתם והדרך הזה געלה נפש הרב בו לפי שארסטו כבר יתן הסבה בהתחלפות המורכבי' מחמר הראשון כפי המקומות והתנעות השמימיות וכמו שביאר באותו הפרק הנזכר. ולכן עזב הרב הדרך ההוא לפי שלא היה לו על מה שיסמך בו כפי דברי ארסטו ותשובותיו ובחר לו לבאר ענין ההתיחדות מפאת הגרמים השמימיים גלגלים וכוכבים בלבד שלא יוכל ארסטו לתת הסבה ועם היות שהגאון תקן בצד מה הטענה הזאת בעשותה כוללת לגשמי' ההוי' ונפסדי' ולשמימיים. הנה הרב המורה לא רצה לטעון דבר מהשפלי' ולכן עזב הדרך הזה והשליכו אחרי גוו ובחר לו דרך הנשר בשמי' הדרך הד' אמרו העול' כלו מורכב מעצם ומקר' והמקרים כלם מחודשי' יתחייב שיהיה העצ' הנושא להם גם כן מחודש כי כל מחובר למחודש לא ימלט מהיותו גם הוא מחודש וכח הטענה הזאת הוא שהמחודש והנצחי הם הפכי' ולכן אי אפשר שיתחברו יחד ואמרו שאם יאמר אומר שהעצם הוא הקדמון והמקרי' הם מתחדשים ובאי' עליו זה אחר זה תמיד יתחייב שימצאו מקרי' מחודשים אין תכלית להם והוא שקר לפי שמה שאין תכלית לו הוא בלתי נמצא. וכתב הרב שזה הדרך הוא החזק שבדרכי' והטוב שבה' אצלם עד שרבים חשביהו למופת ושכבר קבלו בזה הדרך שלש הקדמות ראשונה שמה שאין תכלית לו על צד בא זה אחר סור זה הוא נמנע והשנית שכל מקר' מחודש ושזה יחלוק עליו בעל הריב כי הנה ארסטו יחשוב שהתנועה הסבובית שהיא מקרה היא בלתי הוה ולא נפסד' והשלישי' שאין שם נמצא מוחש בלתי העצ' והמקרה ר"ל זה העצם הפרדי ומה שהאמינהו ממקריו והיא ההקדמה הא' מהקדמו' המדברים שהאמינו שהצורה הטבעי' גם כן מקרה ומה שהאמינו ממקריו הם שאר ההקדמות המתיחסו' לזו. והנה הדרך הזה כמו שאמר הרב אין ספק שישתמש בהקדמה הי"א מהמנעות מה שאין תכלית לו ע"צ בא זה אסר סור זה אמנם ההקדמה השנית שכל מקרה מחודש אינה מכלל הי"ב הקדמות אבל המדברים לקחו זה מטבע המקרה שהוא מה שיקרה לעצ' ויחול בו ומפאת גדרו שהוא מה שידומה הויתו ובטולו מבלי הוית או הפסד נושאו ולכן היה עצם הנושא קודם אליו והמקרה מתחדש בו אבל המקרים האלה שזכרו בעלי הדרך הזה לא היו כפי מה שאחשוב כי אם המקרי' הפרטיים כאלו תאמר זה הגודל הרמוז וזה הלובן הרמוז כי מאותו צד שהם מקרי' פרטיים אמרו שהם מחודשים בהכרח ולא יוכל הפילוסוף להכחישו ובזה האופן לא עשו מערכה על הדרוש מהתנועה הראשונ' שלא יודה בעל הריב בחדושה כי הם לבד עשו דרך מופתם מפאת המקרים המתחדשים בגשמי' השפלים וזה מהצד שהמקר' האחד סבה בעצם למקרה האחר כאלו תאמר שחום האש אשר בבית יחמם האויר וחמום האויר ותוך לחות ראובן אשר שם ואותה תביא אל הגרת לחותיו ואותה התכ' תחייב ההשפך במקום ממקומות גופו וממנו יתחדש רוע מזג וממנו יבא אל פירוק חבור ומפרוק חבור ימשך הכאב וכן ימשכו מקרים רבים זה אפר זה ויהי' כל מקרה מהם סבה עצמי' למקר' הנמשך ממנו ורצו להוכיח המדברים מזה שהנושא למקרים האלה הוא מחודש לפי שהנצחי א"א שיקבל החדוש כי לא יקבל ההפך האחר את הפכו. ושאם יאמר אומר שהעצ' הוא מחודש כאלו תאמר ההיולי הראשון ושהמקרים המחודשים באים זה אחר זה עליו ישיב המדבר שיהיו אם כן המקרים המתחדשים אין תכלית להם ובהיות המקר' האחד סבה בעצם למקר' האחר הנמשך ממנו יתחייב שיהיו בכאן עלות ועלולים בעצם אין תכלית למספרם והוא שקר. כי הנה יחס המקר' אל המקרה העלול ממנו בזה הוא יחס עצמי כיחס העצם אל העצם העלול ממנו הנה התבאר שהדרך הזה יש לו על מה שיסמך כפי העיון ושהוא מטבע הדרך השני ושמה שאמרו שכל מקרה מחודש אינו מערכה על הדרוש כמו שהקש' עליהם הרב כי הם לא עשו המופת הזה בתנועת הגרם השמימיי כי אם במקרים הפרטיים שימצאו בדברים ההוים ונפסדים ואמנם מה שאמר הרב שאין תועלת לנו בקיום חדוש שאר המקרי' שלא ירחיק בעל דיננו חדושיהם ישיבהו המדבר שתועלת גדול יש לנו בזה והוא בשקיו' חדוש שאר המקרים יתקיים חדוש העצמים הנושאים להם ויהיה אם כן הכל מחודש וזה יהיה החדוש או יתחייב מציאות בב"ת בעלות ובעלולי' בעצם שהוא נמנע בעצמו וזה יבטל הקדמות. ובעשותם זה המופת על חדוש הגשמי' השפלים לעיניהם יתבאר חדוש העולם בכלל כי העולם בכללותו הוא הענין כל מין ממיניו. ואמנם ההקדמה השלישית שאמר הרב שקבל בעל זה הדרך שאין שם נמצא מוחש בלתי העצם והמקרה לא רצו בו המדברים על העצם הפרדי ולא כיונו גם כן לומר שתהי' הצורה מקרה אבל היתה כונתם שהנמצא בכלל יחלק אל עצם ואל מקרה והעצם יאמר על החמר וג"כ על הצורה ויותר באמתות על המורכב מחמר וצורה כמו שיאמר ארסטו ובהיות הגשם ה מורכב מחמר וצור' הוא עצם באמת לקחו דרך זה לבאר חדושו מפאת חדוש המקרים הנופלי' עליו הנה כשיובן המופת הזה בזה הדרך היה החזק שבדרכי' והטוב שבהם כמו שאמר הרב. וכפי הבחינות האלה חשבוהו המדברים למופת. אלא שנפסל גם הדרך הרביעי הזה מאותו צד שנפסל גם הדרך השני והוא ששקרו' מציאות עלות ועלולים לאין מספר הוא בהיותם יחד לא בבאם זה אחר זה כי הוא באמת ממה שבמקרה ואינו שקר ולא נמנע אבל הוא אפשר.

ובזה האופן היה הדרך הרביעי הזה גם כן בלתי מחוייב ולא צודק הדרך הה' הוא דרך ההתיחדות אמרו שהעולם בעצמו או איזה חלק מחלקיו כבר היה אפשר כפי טבעו שיהיה יותר גדול או יותר קטן או בחלוף התאר או המקרים או המקום אשר הוא בו ולכן בהיותו מיוחד בתכונה ובשעור ומקרים ומקום אשר הוא עליו היא ראיה על מיחד בורא רצה בו ויעשו בזה המופת סעיפים רבים כוללים ומיוחדים מהארץ בכללה ומהכרח הנולד בה וכן משאר הדברים וכתב הרב שזה הדרך הוא אצלו הטוב שבדרכים ולי בו דעת תשמעהו רצה בזה שזה עצמו הוא דרך הטענ' אשר עשה להכריע דעת החדוש בפי"ט ח"ב וכן כתב בסוף זכרון ההקדמה העשירית מהמדברים וז"ל ושער ההעבר' הזה יש לי בו דברים שתשמעם במקומות מזה המאמר ואינו ענין ימהר האדם לדחותו כלו פתאם ברגע אחד ע"כ רצה לומר שאין ראוי לדחות הדרך הזה בכלל כי כבר ישתמש ממנו בטענתו באותו הפרק הנזכר אבל כפי הראוי והאמת. והנה דרך המדברים זה היה בלתי ראוי בעיני הרב ודרכו אשר בחר בטענתו היה לפניו זך וישר פעלו בהיות שניהם יחד מנין ההתיחדות. מפני מה שכבר ביארתי בדרך השלישי שכחו בכח זה הדרך עצמו.

והוא שהמדברים עשו המופת הזה ממציאות הדברים ההוים והנפסדים כמו שאמרו מהיות הארץ תחת המים וכן בפרטי המורכבים והיות זה הפרח ירוק וזה אדום והרב יאמר שאין לעשות ראיה מהדברים ההם לפי שעניניהם מסודרי' כפי המקומו' שנמצא בו החמר והתנועות השמימיות וכמו שביאר באותו הפרק הי"ט ולכן עשה טענת התיחדות בלבד כבחינת הגרמים השמימיים וכל זה מהרב בחכמה והשכל כפי דרכי ארסטו כמו שאבאר בפרק שאחר זה הנה התבאר שגם הדרך החמישי הזה כפי מה שהניחו המדברים כולל היסודות ובמורכבים אינו צודק ולא מחוייב. הדרך הו' אמרו העולם אפשר המציאות אצל כל אדם שאלו היה מחוייב המציאות היה הוא האלוק והאפשרות הוא שאפשר שימצא ואפשר שלא ימצא ואין המציאות יותר ראוי בו מן ההעדר. א"כ היות זה האפשר המציאות נמצא עם השתוות דין מציאות והעדרו היא ראיה על מכריע הכריע מציאותו על העדרו. וכתב הרב שזה הדרך מספק מאד ושהוא סעיף מסעיפי ההתיחדות הקודם אלא שהחליף מלת מיחד במכריע והחליף עניני הנמצא במציאות הנמצא עצמו והקשה הרב על הדרך הזה שבאמר האומר העולם אפשר שימצא יפיל המדבר שם האפשר על בלתי הענין אשר יפילהו הפילוסוף רצה בזה שהמדבר יפיל שם האפשר על האפשר האמתי שהוא מה שאינו נמצא ואפשר שימצא והפילוסוף יפיל שם האפשר הזה על מי שהמציאות והתמימות לו מזולתו. ולכן ההקדמ' ההיא שהעולם אפשר שימצא לא יודה בה הפילוסיף כפי כונת המדבר בשם האפשר כי היא מערכ' על הדרוש.

ועוד שמאמרם שהעולם צריך למכריע הוא ג"כ עורך על הדרוש לפי שזה המאמר לא יצדק כי אם בהיות שם נמצא א' מקבל המציאות או ההעדר. ולכן יאמר שצריך מכריע שיכריע מציאותו על העדרו. ואני תמה אם היה הדרך הזה מבואר הנפילה להיותו מערכ' על הדרוש בכל חלקיו שאין חולש' גדול' ממנ' איך אם כן אמר הרב שזה הדרך מספיק מאד ואיה ספוקו גם אמרו שזה הדרך השישי הוא סעיף מסעיפי מהתיחדות הקודם ר"ל אותו שזכר בדרך החמישי יקשה מאד לפי שהוא כתב שהדרך החמישי היה הטוב שבדרכי' והדרך השישי אמר שהוא הרע שבדרכים עורך על הדרוש וגדול החולשה ואיך אם כן יתאחדו הטמא והטהור יחדו והנראה לי בזה הוא שהדרכי' השבעה האלה למדברי' הם כמו שזכר הרב כדי לבאר מציאות האל מפאת חדוש העול' כי כאשר ביאר שהעולם מחודש יתחייב שיש לו מחדשו ולכן לא תמצא לו בשם המדברי' מופתים אחרים על מציאות האל כי אם אלה שזכר מהחדוש בפרק ע"ד ובפע"ה הביא מופתיה' על היחוד ובפרק ע"ו הביא מופתיהם על הרחקת הגשמות ובו נשלם זה החלק הראשון.

והנה בעלי הדרך הששי הזה כבר נוכל לומר שלא לקחו שם האיפשרי בבחינת העולם כי אם כמו שלקחו אותו הפלוסופים ר"ל בהיות מציאותו תלוי בזולתו ועשו מופתם כולל הדעת הפילוסופי והתורני כאלו אמרו אתם הפלוסופים הלא תודו שהעול' אפשרי בעצמו כיון שמציאותו תלוי בסבה ראשונה והם יעדו כן הדבר כי כל נמצא מבלעדי הראשון יתעלה הוא אפשרי מצד עצמו ומציאותו והתמדתו הוא מפאת עלתו ומזה יוליד המדבר שהאלוה נמצא מפאת העולם נמשך עמנו מבלתי בחינת איך ימשך העולם ממנו יתעלה אם על צד החיוב ואם על צד הרצון אם תמידי ועם מעת מוגבל ולהיות המופת הזה בזה האופן כולל גם לדעת הפילוסוף לכן אמר הרב בהמיר' שהוא מספיק מאד האמנם לפי שראה באותם המדברים בעלי הדרך הזה שעשו אותו סעיף מסעיפי ההתיחדות כאלו לא לבד רצה לבאר שהעולם נמשך מהראשון יתעלה אבל גם שנמשך עמנו על צד הרצון הפשוט המוחלט בכוונה ויחוד וכמו שאמר והוא סעיף מסעיפי ההתיחדות הקודם ר"ל שהמדברים עצמם עשוהו סעיף מסיעיפיו לכן בבחינת התוספת ההוא שהוסיפו במופתם מההתיחדות אמר הרב שטעה המדבר או כוון להטעותינו במאמר העולם אפשר המציאות ובמאמרו שהעולם צריך למכריע כמו שביאר. והשתתף אם כן הדרך השישי עם החמישי בששניה' מיוסדי' על ההעברה וכמו שאמר בסוף הדרך הזה ואמנם בארתי לך זה הדרך אשר חשבו שהיא דרך זולת מה שקדם ואינו אמת אבל דינה דין מה שלפניה מישב זאת העברה הידועה והיה מספיק כפי הנראה בתחלת הדעת זה המופת בערך הדרוש לבאר מציאות האל והיה עניינו מערכ' על הדרוש אחרי ההתיחדות בשרשיו והקדמותיו כפי מה שכיונו לבאר מענין ההתיחדות ולכן היה הדרך הזה בלתי מחוייב לפי שהוא מקום המחלוקת כמו שוכר הרב. והדרך הז' הוא לאחרוני הישמעאלי' מאמיני החדוש בנוי על מה שאמרו הפילוסופים התורניים מהשאר הנפשות והוא כי אם היה העולם קדמון היו נפשות האנשים שכבר מתו במה שלא סר אין תכלית למספרן והן נמצאות יחד וכבר התבאר בטולו ר"ל שקרות מציאות מנויים אין תכלית למספרן יחד. והדרך הזה כבר אתה רואה שלא ישתמשו בו כי אם מההקדמה הי"א מהמנעו' הבב"ת לא משאר ההקדמות כלל והנה גנה הרב זה המופת להיותו ביאור הדבר במה שהוא יותר נעלם ממנו כמשל האומר ערביך ערבא צריך לפי שמבעלי הריב יש מהם שהניחו כלות הנפש עם הגוף יחד ואין שם אם כן מספר נפשות בב"ת ומהם מי שהניח השארות השכל הפועל שהוא אחד בכל אישי המין כי אנחנו לא נדע באי זה אופן וצורה ישארו הנפשית אחר המות אם נבדלת כל אחת בפני עצמה ואיך יפול בהן אם כן המנין בהיותן נבדלו מן החמרים או אם תשארנ' מתדבקות ומתאחדות עם השכל הפועל כמו שכתב אבן רשד ולא יהיו אם כן בב"ת ולא ב"ת ואחרי' השאירו גם השכל החמרי אחד בכל מיני האנשים ולא יהיה אם כן מספר הנפשו' בב"ת ולזה רמז הרב מאמרו לא ידענו מהו הדבר הנשאר ר"ל אם הוא ההכנה ההוה או אם השכל הנקנה שהן המושכלו' בדעת אבוחמ' ונמש' הרב אחריו או אם הוא השכל הפועל כדעת אבן רשד ואחרים ישימו מספר מה מהנפשות הולך בסבוב ובגלגול שיתחילו לחול שנית בגשמים אחרי חלות' הפעם הראשונה ובכל אחד מהצדדין האל' לא יתחייב היות הנפשות בב"ת המספר גם אמרו אנשים שאינו מהנמנע המצא דברי' בב"ת יחד שאינם גופות ואין ביניהן סדור הסבה והמסובב. ולכן היתה הטענ' הזאת בלתי מחוייבת ולא הכרחית הנה א"כ הטענה הזאת עשאה אחרוני ישמעאלי' כנגד פלוסופי דורם ודתם שקבלו והאמינו כפי דתם השאר הנפשות הנבדלות אחר המות בשכר ובעונש ושיהיה מניינם כמניין האנשי' שהיו בהן ולדעתם יתחייב בהיות העולם קדמון שימצאו מנויים בב"ת יחד והוא שקר בין שיהיו גשמים או בלתי גשמים וכן הביאה אבוחמד בשאלה הרביעי מספרו בהפלה ולהיות הדרך הזה בלתי מחוייב כנגד הפילוסופים שלא נכנעו לדת לא הביאו הגאון רב סעדיה ולא גם כן בעל ספר הכוזר וגם הרב המורה הרחיק מעליו דרכו כי היתה כוונתו בלבד לדעת מה שישיב לפלוסוף מוכרח ומחוייב כפי העיון.

הנה התבאר מזה כלו ששבעת הדרכים האלה למדברים אינם בנויים על הקדמות הזרות שייחס הרב אליהם ושהיו מופתיהם מיוסדים בלבד על שתי הקדמו' האחת שאי אפשר שימצאו עילות ועלולים לאין תכלית ותעו במה שלא הבדילו בין מה שבעצם למה שבמקרה כמו שביארתי ההקדמה השנית קראה הרב מההעברה וההתיחדות לא שיכוונו המדברים לקיים כל מה שיפול ברשת קדמון ולא להכחיש מושגי התושי' אבל היתה ההעברה אצלם כפי טבע הדברים ומה שיחייבהו השכל הישר.

האמנם טעו בה לפי שעשו ההתיחדות בענייני היסודו' והמורכבים מהם באותו אופן עצמו שיעשוהו בגרמים השמימיים והתבאר גם כן שהדרך הראשון והשנו והשלישי מדרכי המדברים הם מחייבים החדוש.

ואמנם שאר דרכיהם הם מרחיקים ושוללים דעת הקדמות שמשלילתו יתחייב החדוש והיוצא מזה כלו שאין אחד מכל שבעת הדרכים האלה מספיק לבאר ולקיים דעת החדוש ולא לשלול למנוע דעת קדמות העולם והוא מה שרציתי לבאר בפ' הזה:

פרק ו

בטענות שעשה הרב המורה להכריח דעת החדוש.

הנה הרב המור' בחלק הב' אחרי אשר השיב כפי דרכו על טענות הפילוסופים וראיותיהם אשר עשו על קדמות העולם השתדל להכריע דעת החדוש ולקיימו ועשה על זה טענות מב' מינים הראשון הוא מדרך ההתיחדות בפ' י"ט מאותו חלק ב' לא מפאת הדברים השפלים מהיסודות והמורכבים מהם כמו שעשו המדברים כי אלה כמו שזכר ארסטו יש סבות טבעיות לחלופיהן. ולכן אין להכריע מהם שנברא העולם על צד הרצון ולא על צד החיוב. אבל עשה טענתו זאת מפאת הגרמים השמימיים גלגלים וכוכבים וזה מח' בחינו' הראשונה שבהיות חמר הגלגלים אחד מי יחד קצתו בצורת כך שיתנועע ממזרח למערב וקצתו בצורה אחרת שתביאהו להתנועע ממערב למזרח כמו שנראה מתנועות הגלגלים שיש בהם שיתעופפו ממזרח למערב ומהם שיתנועעו ממערב למזרח כי הנה התנועות ההפכיות או המתחלפו' ההנה מורות על התחלפות המתנועעים ההם בצורותיהם עם המת חמרם אחד והנה החלוף הנופל בנמצאים השפלים הוא מצד שהם מורכבים ולכן ישתנו מזגהים ומשנויי המזגים יתחדש בהם צורותיהם אבל הגלגלים הם גשמים פשוטים ומאי זה צד א"כ התחלפו בהם הצורות הנמצאות לחלוף צדדי תנועותיהם. והבחינה הב' ממהירו' התנועה ואיחורה והיא שאם היה חמר הגלגלים מאותם המתנועעים לצד אחד כאלו תאמ' ממער' למזרח תשאר השאלה מי ייחד קצתם בתנועה ממהרת וקצתם בתנועה מאוחרת ואין לומר שהיא כפי קרבתם אל הגלגל העליון הראשון ורחוקם ממנו כיון שעינינו הרואו' שהמתאחר בתנועה הוא למעלה מן המאחר בה והממהר למעלה מן המתאחר ושני' שוים במהירות זה למעלה מזה כמו שהתבאר בחכמת התכונה והבחינה הג' למה היו לכל אחד משבעה כוכבי לכת גלגלים רבים והיה גלגל העליון מתנועע בתנועה אחת והגלגל הח' השם תחתיו לדעת בטלמיוס ג"כ בתנועה אחת ולדעת אחרי' מהאחרוני' תנועות מועטות. ושבעת הכוכבי' הרצים ימצא חלוף גדול במספר גלגליה' ומי הוא המחייב חלופי מספרי הגלגלים לכוכבים האלה ולמה לא היו שוים כלם כמספר גלגליהם. גם שאין חלופם בריבוי או במיעוט הולך בהדרגה ובכלל זה מי שם הגלגלים רבים ומקיפים זה בזה כי הנה דמיות הדברים הטבעיים הם משוערי' לטבעם כי לא נמצא נמלה בשעור גמל ולא גמל בשעור נמלה והיו שעוריהם כפי מזגיהם אבל בגלגלים שאין בהם הרכבה ולא חליף מזגים לא היה טבעם שיקיפו קצתם בקצתם כי לא נמצא זה בבעלי טבעיים מתחלפים שהאש מקיף האויר והאויר יקיף המים והמים הארץ כפי טבעיהם אבל הגלגלים היה ראוי שיהיו כלם גשם אחד בלבד כמו שהענין ביסוד אחד מפני היות טבעו אחד. והבחינה הד' לאי זו סבה היו בגלגל הח' כוכבים רבים והוא אחד ובשאר הגלגלים אינו כן שלא ימצא בגלגל אחד כי אם כוכב אחד ולדעת המאמתים שיש גלגל תשיעי שאין כוכב בו כלל יהיה אם כן הגלגל העליון המקיף בכל חלק מבלי כוכב כלל והגלגל הא אשר תחתיו ימצאו בו כוכבים רבים לאלפים ולמאות ושאר הגלגלים כוכב אחד וגלגל אחד והבחינה החמישית בהתיחדות שבגלגל עצמו והוא בהיות הכוכבים קיימים עומדים ונחי' בגלגליהם והיו אם כן בגלגל ב' כדורים האחד הוא הגלגל הסובליי שהו' מתנועע וספוריי. והאחר היא הכוכב התקוע בו בלתי מתערב עמו אבל נגבל במקום מיוחד ממנו מדובק בו כח בלתי מתנועע. וגם בלתי ספיריי ואם היו חמרי הגלגל והכוכב מתחלפים מי הדביק שניהם יחד והבחינה הו' בענין הככבים עצמ' שהם כלם כדורי' עגולי' ואם הצורה הכדורית היא אחת מסבות תנועות הגלגל והיו הככבי' נחים תמיד בלתי מתנועעי כלל למה אם כן היו כדוריים כי הצורה כדורית תהיה בהם לבטלה כיון שהככבים אינם מתנועעי' בעצמם בגלגל הבחינה השביעית בכוכבי' עצמם גם כן והיא שקצת' קטנים וקצתם גדולים ולמה היה בהם החילוק הזה כיון שאינ' נכנסים זה בזה בגלגלים לשיצטרך היות האחד גדול מהאחר והבחינה השמינית בהנחת הככבים בגלגל השמיני כי יש כוכב הנה וכוכב אחר רחוק ממנו כמרחק אמה כפי ראות העין ועשרה נלחצים נקבצי' וחתיכה גדולה מהגלגל כלו פשוט מתדמה אחד. וכתב הרב שהדברים האלה אי אפשר לתת סבה מספקת לדעת הפלוסוף האומר בהמשך העולם ממנו יתעלה על צד החיי' אמנם כשיאמן שזה כלו מכוונת מכוין בירא השמים ונוטיהם על צד הרצון הפשו' לא יפול בזה דבר מן התימה ולא הרחקה כלל כי הנה כל מה שתחת הגלגל יש בו מן החלופים ואף על פי שהחמר שלהם אחד תוכל להשים מיחדם כחות הגלגלים הנחת החמר ההוא במצב מיוחד מן הגלגל כמו שלמדנו ארסטו. אבל החליפי' הנמצאי' בגלגלים ובככבים מי הוא מיחד' כי אם רצון האל וחפצו הפשוט כי הם יורו עליו באמת. ואני כבר ביארתי הפרק הי"ט הזה שהוא גדול העיון ורב הערך במאמר שמים החדשים אשר עשיתי בעיון הראשון ממנו וזכרתי בעיון השני מה שהשתדל ארסטו להשיב על השאלות או הבחינות האלה במאמר השני מספר השמים והעול' ואבן רשד בספר הפלת ההפלה אשר לו ביארתי שם שתשובותיהם וטענותיהם הבל המה מעשה תעתועים ושאין להם על מה שיסמוכו ולא מצח להרים ראש על טענות הרב בחינותיו שאלותיו ושצדקו דבריו במה שאמר שאין בכל מה שדבר ארסטו ותלמידיו דבר הראוי לשום לב עליו בסבות החלופים הנמצאים בגרמים השמימיים אם לא שמאמין שנעשו הדברים ההם על צד הכוונ' והיחוד מבורא העולם שכיון ויחד ברצונו כל גלגל וגלגל וכל ככב וכוכב על האופן שהוא עליו מהתנועות כפי הצדדין ומהמהירות והיחוד ורבוי התנועות והגלגלי' ורבוי הכוכבים והנחתם ותוארם כאשר ישר בעיני היוצר לעשות. ומפני שכתבתי שם כל זה באר הטיב לא ראיתי להביאו הנה יעויין משם ודי שנדע פה שהטענה זאת שעשה הרב היא חזקה ואמיתית לבאר ולהוכיח שהעולם נמשך מהאל יתעלה על צד הכוונה והרצון לא בדרך החיוב כדעת הפלוסוף וכבר הביא הר"לבג בספר מלחמותיו מ"ו פ"ח הטענה הזאת והרבה הבחינות והחקירות בעניני השמים כהנה וכה הנה והענין אחד. אבל כל זה איננו שוה לי להכריע בו דעת החדוש המוחלט אשר נאמינהו אנחנו בעלי התורה לפי שתכלית הטענה הזאת וכמה הוא לבאר שנמשך העולם מהאל יתעלה על צד הרצון והכוונה ולא על צד החיוב. אך אמנם לא יתחייב ממנה שיהי' חדוש העולם החלטי אחר האפס הגמור ושלא היה שם חומר קדום כדעת אפלטון וכבר כתב ה"ר חסדאי שהיתה הטענה הזאת הלקוחה מהחלוף הנמצאות בגרמיים השמימיים חלושה באמרו שלא ימנע בדברים המסכימים בגדר שיתחלפו במקרים מפני תכלית ידוע ושהסב' התכלתיית כבר יודה בה בעל דיננו בדברים הטבעיים ולזה הטענה הזאת תחייב במציאו' התכלית בגרמי' השמימיים אבל לא ימנע בהם המצאם על צד החיוב ממנו יתעלה עם התכלית ההוא וכדומה לזה כתב הנרבוני בפירושו לזה הפרק מהמורה ואם אי אפשר מבלי שיחייב ברצון רוצה הנה מה המונע שלא יהיה הרצון ההוא קדום ג"כ. וכבר ביארתי אני במאמר הנזכר שהרב המורה נשמר מהספק הזה, בדבריו ואין צורך להשיב הדברים ההם כאן אבל עם כל זה כיון שראית שטענת הרב לא תכריע חדוש העולם ההחלטי מלא דבר מבואר הוא שאינה מספקת ואין ראוי לקבלה במקום הזה והמין הב' מהטענה שעשה הרב המורה להכריח דעת החדוש הוא בפרק כ"ב מאותו חלק שני והוא בשלקח הקדמה אחת מקובלת לפלוסוף והיא שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט וכאשר נאצלו השכלים דרך עלה ועלול חוייב באחרון שבהם האחדות והפשיטות ולא ישיגהו רבוי בשום צד אלא בבחינת חיוב המציאות ואיפשרותו. ומזה אצילות הגלגל ממנו שהוא גשם מורכב מחומר וצורה הוא מהנמנע היותו על צד החייוב לא נשאר א"כ שיהיה אלא על צד הרצון וכוונת מכוין והיות הדבר בכוונת מכוין ובלתי מחודש הוא מאמר סותר נפשו יתחייב מזה א"כ היות העולם בכללו ובחלקיו מקודשים מן האפס הגמור והזמן ג"כ מכלל הנבראים והטענה הזאת כמו שכתב הרב רבי חסדאי יש לערער עליה מאוד. לפי שהקדמה האומרת שמהאחד הפשוט לא תחייב אלא אחד פשוט אם היה שתחייב רצון רוצה גם היא עצמה תחייב שיהיה הרצון באחד פשוט שהרצון במורכב יראה שיהיה רצון מורכב למה שהרצון מתפשט בכל חלקי המורכב ולזה מה שיחוייב בו עם היותו מורכב למה שיתחייב ממנו אחדות בשלמות ההטבה והחנינ' מאתו ית' הנה יעבור. אבל ראוי ומחוייב שיתחייב ממנו ית' עם היותו לתכלית הפשיטות וכאשר היה זה כן הנה לא ישוער מה המונע שלא ימשך על צד החייוב האחדות הזה בשלמו' ההטבה. ואם אי אפשר מבלי שיחייב רצון רוצה מה המונע שלא יהיה רצון קדום ולא יתחייב א"כ מהטענה הזאת החדוש הזה וכל שכן חדוש הזמן שלא יתחייב ממנה בשום צד. הנה א"כ גם הטענו' שעשה הרב המורה להכריח דעת החדוש אינם מחוייבות לבאר החדוש האמיתי מלא דבר אשר נאמינהו אנחנו בעלי תורת משה והוא מה שרציתי לבאר בזה הפרק:

פרק ז

במופתים שעשה הר"לבג להכריע דעת החדוש.

הנה הר"לבג התעצם לעשות מופתים בשמים ובארץ לבאר ולהכריע דעת החדוש ולבטל דעת קדמו' העולם כפי אשר האמינהו ארסטו. וכל המופתים אשר סדר עם המון רבויי' יוכללו בשני מינים המין הראשון בנויות על סגולות ההוה והנפעל מפעולת המין השני על הבב"ת ואמנם המין הראשון ממופתיו אשר מסגולות ההוה הוא אצלי היותר טוב וחזק מכל מופתיו ועניינו בקוצר דברים ועזיבת אריכיותיו וסדורו הוא כן. השמים הם גשמים שיש להם סבה תכליתיי' חוץ מהם וכל גשם שיש לו סבה תכליתיית חוץ ממנו הוא ההוה ונפעל מפעולת פועל א"כ לפי שסגולת ההווה היא היות לו תכלית חוץ ממנו אם כן השמים הם ההווי' ונפעלי' מפעולת פועל עוד נקח זאת התולדה ונעשה ממנה התחלת מופת ונאמר השמים הם גשמים הווים ונפעלם מפעילת פועל וכל גשם שהוא הווה מפעולת פועל הוא מחודש אחר שלא היה א"כ השמים הם מחודשי' אחר שלא היו וצריך א"כ לבאר במופת הזה שלש הקדמות האחת שהשמי' הם גשמים שלהם סבה תכליתיית חוץ מהם והשנית שכל גשם שיש לו סבה תכליתיית חוץ ממנו הוא הווה מפעולת פועל. והשלישית שכל גשם שהוא הווה מפעולת פועל הוא מחודש. ואם שלש אלה הן צודקות הנה המופת הוא אמיתי בהכרח. אמנם ההקדמה הראשונה שהשמי' הם גשמיים שלהם סבה תכליתיית חוץ מהם תתבאר כן אם שהם גשמים מבואר מתנועתם כי כל מתנועע גשם ומהנחותיה' ומצבם ותמונותיהם ומרחקיהם ואם שיש להם סבה תכליתיית חוץ מהם מבואר ג"כ לפי שכל מה שימצא בשמים הוא בתכלית מה שאיפשר מהשלמות להשלים אלו הנמצאות שבכאן עד שאם היה נפסד מעט מהסדור היו הנמצאות השפלות נפסדות וזה מבואר נגלה מפעולת השמש בגלגלי הנוטה למה שיחדש מהתקופות בלכתו לצפון או לדרום שבזה יהיו שמורות אלו הנמצאות אשר בכאן על סדרם ותתחדש ההויה וההפסד בקורבתו ורחוקו על יחס שמור עד שא"א שתמצא לגרמים השמימיים תנועה ולא נזורות ולא מספר גלגלי' וכוכבים ולא גודל או קוטן ולא מרחק והנחה בהם שלא יהיה לו צורך בנמצאות השפלות. וכבר הודה בזה ארסטו בשני משמים והעולם כשבקש כמה היו תנועות הגלגלים רבות שהשיב שהוא מפני ההויה וההפסד המתחדש מתנועותיהם ומינצוצי כוכביהם בשפלים וכן הביאו בספר ההויה וההפסד אותות עליונות ואבן רשד בספר הפלת ההפלה ובמקומות אחרים מן החכמה. ואמנם ההקדמה השנית שכל מה שיש לו סבה תכליתיית זולתו היא הווה מפעולת פועל ושזהו סגולה בהווה רצו היות לו תכלית חוץ ממנו מבוארת מסתירת סותרה וזה כי מה שאינו מפעולת פועל לא ימצא לו סבה תכליתיית כי היה אמרנו במה שאינו מפעולת פועל שהוא בתואר כך בעבור תכלית כך הוא מאמר סותר נפשו כי כאשר אמרנו שהוא בזה התואר בעבור זה התכלי' כבר הודינו שהפועל אותו כיון אותו תכלית בפעולתו ולכן לא יאמר לאי זה תכלית היו לשה זויות המשולש שוות לשתי נצבות וקוטר המרובע בלתי שוה לצלעו וכן בשאר הלימודיות לפי שאינם מפעולות פועל ולכן לא תנתן בלמודיות הסבה הפועלת ולא התכליתיית. אמנם מה שנעשה בטבע או במלאכה הוא בלי ספק לתכלית מה כאלו תאמר שהצמח הוא בעבור האדם כדי שיזון ממנו וכן במלאכה הלבוש הוא בעבור האדם שיהיה לו למחסה ולמסתור. ובשני מהשמע כתב הפלוסוף שהטבע פועל בעבור תכלית מה ושהטבע והמלאכי' שוי' בזה לא שהמלאכ' תפעל מחוץ והטבע מבפנים. ואחר שזה כלו כן שמה שאינו מפעולת פועל אין לו סבה תכליתיית התחייב מהפוך הסותר סמה שבו סבה תכליתיית הוא מפעולת פועל וכל שכן בהיות התכלית חוץ ממנו שאם לא היה כן היה התכלית ההוא נמצא באותו דבר במקרה והגרמים השמימיים כמו שאמר ארסטו במקום הנזכר אי אפשר שימצא בהם דבר ייוחס אל הקרי וההזדמן וכמה הגדיל בתרעומת ותוכחה על מי שאמר שהשמי' הם בעצמותם מבלי תכלית הנה א"כ התבארה ההקדמה השנית הזאת ע"כ. ואמנם ההקדמה השלישית שכל גשם שהוא מפעולת פועל הוא מחודש ביארה החכם רבי לוי כן בהיות הגרמים השמימיים מפעולת פועל לא ימלט אם שנאמר שהם מושפעים תמיד מהסבה הראשונה ר"ל שבכל עת ועת נשפעים ממנו ואם שנאמר שבעת אחת בלבד נשפע ממנו יתעלה מציאותם והוא עת חדושם. ואולם הצד הראשון ר"ל שיושפע העולם מהאל יתעלה תמיד בכל רגע מבלי שיקדמנו העדר הוא שקד לפי שאם היו הגלגלים נשפעים תמיד מהש"י לא ימלט ג"כ אם שנאמר שהאל ית' עושה כל עת תמיד גלגלים והם כלם קיימים ויתחייב מזה שיהיו הגלגלים בב"ת במספרם ומציאות גשמים אין תכלית למספרם הוא שקר גם שיהיה לכל אחד מהם עת ידוע ומוגבל לחדושו והפלוסופי' ברחו מזה ואם שנאמר שהגלגלים תכף שיושפע יפסדו ומיד יושפע גלגלים אחרים תחתיהם ויפסדו גם כן ושזה דרכו ית' כל שעה ושעה ובכל רגע ורגע הוא ית' בורא כת של גלגלים והולכים להם להפסד ומאותו צד הוא משפיע ופועל אות' תמיד. ויתחייבו מזה שקרים רבים מהם שיתהוו מלא דבר ויפסדו אל לא דבר והוא שקר כפי דעת הפילוסופים וגם כפי דעת החכם הזה בחדוש העולם ומהם שיהיו היו' ונפסדים יחד בעת אחד או תהיה הויית' בעת אחת והפסדם בעתה הסמוכה אליה ויהיה א"כ הזמן מורכב מעתות והוא שקר. ומהם שיתחייב היות הגלגלים תמיד בכח לא בפעל לפי שמה שהוא בעתה היא בכח לא בפעל ומהם שיתחייב שלא תהיה בכאן תנועה מדובקת לפי שהיא תהיה למתנועע האחד ואם הגלגלים הוים ונפסדי' אין שם מתנועע אחר ולא תנועה מדובקת אחת גם יתחייב שלא תהיה בכאן תנועה כלל לפי שהגרמים השמימיים אינם נמצאים כי אם בעתה ואין תנועה בעתה כ"ש שלא תהיה בכאן תנועה מתונה ולא תנועה מהירה. וכן יתחייבו בטולים אחרים מלבד אלה והכלל שלא יתכן שימצא בעין השפע הזה התמידי כי אם במקרים אשר אין להם קיום בתנועה ומה שידמה לה. אמנם בדברים שיש להם קיום לא יתכן זה בשום פנים. וכאשר היו הצדדין האלה כלם נמנעים בעצם לא ישאר א"כ בהיות השמים בעצמם בגשמותם וצורתם מפעולת פועל אלא שנשפע מהסבה הראשונה עת אח' בלבד והוא חדושם באמת. זהו דרך החכם במופת הז' זו כחו וכבר קדמו בו אבן רשד מפרש ספרי ארסטו בסברות הדת אשר עשה והרלב"ג משם לקח ענינו והליץ בעדו ואומר אני עוד שהטענה הזאת לקוחה היא ג"כ מדברי אבוחמד בהפלה כי שם אמר שהדבר המושפע והנפעל הנה הוא כבר נמצא ואחר שנמצא לא יצוייר שיושפע אחרי כן כ"ש שיושפע תמיד שאם השמים נמצאים עתה איך נאמר שיושפעו מחר ויקבלו המציאות שכבר יש להם הנה בהכרח יהיה זה על אחד משני פנים אם שיקבלו מציאות שני נוסף על מציאותם ויהיו א"כ להם מציאו' רבות ובב"ת כיון שהם מושפעות תמיד וזה שקר מגונה או שנאמר שנפסדו תכף ונתחדשו אחרים וגם לדעתם בקדמות זה שקר ע"כ. והנה הר' חסדאי במ"ג פ"ד מספרו התעצם לבטל המופת הזה מפנים ראשונה באמרו שהסגולות ההם אשר יחס הד הר"לבג להוה מפעולת פועל יוחדו ג"כ נאצל מבעל שכל עם היותו קדום כי אחרי שסבתו שכל ראוי ומחוייב הוא שיהיה לו תכלית ואיננו רחוק גם כן שימצאו בו דברים בלתי מחוייבים לעצמותו אלא בעבור זולתו כי התחלה השכלית תחייב זה לשלמותו.

ולזה הנאצל מהתחלה שכלית ואם היה בלתי היה המאמר בו שהוא לתכלית מה איננו סותר נפשו כמו שהניח ועוד הקשה שנית על מה שאמר שאם היו השמים נשפעים תמיד היה דבר היה מלא דבר ונפסד אל לא דבר. באומרו שלא יקרה ממנו בטל כי זה לא ימנע בפועל על צד הציור והרצון לבד מזולת כלים גם שלא יתחייב זה לפי שהציור. והרצון הממציא והמהו' להתמדתו בעצמו כ"ש שיתמיד ההויה והענין בזה כענין נותן הצורות שישפיע בציורו והזרחת אורו הצורות ההם תמיד כל אשר ימצא מקבלים וכ"ש שבצורו יתמיד קיום הצורות אשר השפיע כי לדבקו' הציור והרצון יתחייב דבקות המציאות ואמר שהתימה הגדול אצלו יצא לו לר' לוי החלוק הזה בין הדבר תקיים בעצמו למקרים אשר אין להם קיום בעצמם כאלו תאמר התנועות אשר לגרמים השמימיים השופעות תמיד מהציור אשר להם מנימוס הנמצאות או האור השופע תמיד מהגרמים המאירים כי הנה עם היות שלא יתחייב בהם הביטול שיתהוו מלא דבר ויפסדו אל לא דבר להיות' מקרים הנה יחוייבו להם שאר ביטולים באמרינו שיושפעו תמיד ר"ל מהיות הזמן מחובר מעתות ושלא יהיו התנועות והאור נמצאים בפועל ושלא תהיה שם תנועה מדובקת כיון שהתנועות השופעות מהציור האור מהמאיר אינו כי אם עתה אחת ע"כ דעת הר' חסדאי וקושיותיו על המופת הזה בדבריו. ואני כבר השיבותי עליו במאמר שמים החדשים ואמרתי ראשונה שהר' חסדאי באמרו שהיות הדבר לתכלית מה לא יתחייב שיהיה הוה נראה כבודו במקומו מונח שלא הבין כוונת הרבב"ג כי הוא באמת לא רצה הנה הוא במלת הוא ענין מחודש כמו שחשבו אבל רצה היותו מפעולת פועל ולכן עשה בזה מערכה על הדרוש כי עם היות שלשון הזה כבר יסבול שיאמר פעמי' על המחודש הנה כפי דרך הר"לבג במופת הזה מבואר נגלה הוא שלא לקח פה מלת הוה אלא במקום נפעל ולולא זה לא היה נרך לבאר אחרי כן שמי שזה דרכו יהיה מחודש ולעשות עליו המופת כמו שעשה אלא שאמתת הדבר הוא כמו שהודעתיך שאותן הסגולות או הסגולה שזכר הן מיוחדות לדבר שהוא מפעיל' פועל ואחרי כן יבאר שמי שהוא מפעילת פועל הוא מחודש מעת ידוע ולכן כשתמיר במאמרו או מופתו זה מלת הוה במלת פעול או נפעל ישאר המופת בחזקו ולא ישיגהו ספק ההוא וכן מה שאמר הר' חסדאי שבהיות השמים מפעולת פועל לא יחוייב שיהיו ההוי' ונפסדי' כי כבר יקנ' הפועל ההשארו' והעמידה כענין השכל הפועל עם הצורות שהוא יזריח וישפיע אותם תשובתו בצדו שנותן הצורו' שזכר יוכיח שבהשפעת והצורו' הה' יחוייב שימצאו ממנו בעת אחד מוגבל מחודשו' בהכרח להיותו פועל אותם ומלבד זה עוד יקנם ההשארות וכן יחוייב בגרמי' השמימיי' שיקבלו מציאות' בעת אחת והוא חדוש' בהחלט ואחרי החדוש ההוא ישמרם ויתמיד' הפועל ית' ואם לא הי' להם עת ראשון לקבל מציאות' איך יאמרו שהם מפועולת פועל וגם אמרו שלא יחוייב שיפסדו אינו צודק למי שיניח שהם מושפעים תמיד אלא אם יאמר שבכל שעה ושעה הוא ית' בורא שמים חדשים והם כלם קיימים ולא יהיה אם כן תכלית למספרם והוא שקר אמנם מי שיניח שאינם מושפעים תמ ידא בל עת אחד בלבד והיא עת התהיות' וחדוש' לא יתחייב לו שיפסדו כי מי שברא' נתן בהם ההשארות והקיום בענין השכל הפועל עם הצורות ואם הסבה הראשונה, יקנה לדברים ההשארות אי אפשר לומר שהם יושפעו תמיד כי הדבר הנמצא קיים בפעל חוץ לנפש לא יושפע אחרי המצאו כמו שאמר אבוחמד ובן רשד הזקן חלא אם יאמרו שיהיו לו מציאיות רבות בלתי ב"ת והוא שקר מבואר ואומר עוד שלא יתחייב דבר מהבטולי' האלה אל התנועה כאשר תמצא תמיד מהמניע לפי שהיא מורכבת הכח והפעל ואין לה מציאות שלם חוץ לנפש כי הנפש תשלים מציאותה ותקשור חלקיה בענין בזמן ולכן לא יתחייב מזה שתהיה עתה דבקה לעתה ולא יתר הבטולי' המתחייבים למי שיניח גשם קיי' בעצמות השמים מושפע תמיד שבהיות גרמיהם מפעולת פועל אי אפש' לצייר בהם שה' מושפעי' תמיד ואין ספק שכל הטעות הזה קרה לה"ר חסדאי לפי שלא ראה דברי ב"ר הזקן וגם דברי אבוחמד בספר ההפל' ודברי בן רשד בהפלת ההפלה כי שני בעלי הריב האלה הודו באמיתת ההקדמה הזא' ר"ל שהנמצא השלם לא יאמר בו שהוא מפעולת פועל אם לא יהי' מחודש מלא מציאו' אל מציאות וזה היה מה שהיו מקשים תלמידי אפלטון בחדוש העול' על תלמידי ארסטו שאמ' שאסר בקדמותו באמר' שאם היה העול' קדמון לא נוכל לומר עליו שהוא מפעולת פועל עד שמפני זה הוצרך בן רשד ליחס פעולת פועל הראשון אל תנועת השמים שהיא יציא' מלא מציאו' אל מציאות וכבר כתבתי במקום הנזכ' שאין תשובתו בזה מספקת ואין צורך בהשנות הדברים במקום הזה הנה התבאר שהמופת הזה אשר עשה הר"לבג להכריע דע' החדוש אינו בטל מאות' הצדדי' אשר חשב הר' חסדאי לבטלו והתבאר ג"כ מאין בא לו להר"לבג לעשות חלוק בין עצם הגלגל ובין תנועתו שתמה ממנו הר' חסדאי כמו שזכרתי כי באמת מדברי אבוחמד וגם מדברי בן רשד לקחו אך אמנם עם כל מה שהצלתי בעד המופת הזה שעשה הרלב"ג לא אכחד שלענין קיום דעת חדוש העולם כפי דרך התודה ושרשיה איננו שוה לנו לפי שמופתו זה לא יכריע ולא חדוש יחייב החדוש החלטי אשר השרישתנו בו תורת האלקים כמו שזכרתי פעמים שהוא החדוש מלא דבר ואחר האפס הגמור כי החכם הזה כיון לבאר שנתחדש העולם מחמר קדום וכבר ביארתי שהוא דעת נפסד ובעל כפי העיון וכפי התורה ומזה הצד והבחינה יבטל ויפסד באמת המופת הזה כפי שרשו המושחת ולכן לא נחה דעתי בו כי עצת רשעים רחקה מני ואמנם המופתים אשר עשה עוד הרלב"ג מהמין הב' ר"ל מטבע הבב"ת לקיים דעת החדוש הם מפנים שונים מהם מפאת הזמן שהוא מהכמה והכמה במה שהוא כמה הוא בעל תכלית לפי שהוא משער ומגביל בעל הכמה ויוליד מזה שהזמן בעל תכלית וכאשר התבאר לו זה חייב שהוא מחודש לפי שנאמר שיהיה לפני זה הזמן הבעל תכלית זמן אחר בעל תכלית וכן לבלתי תכלית למה שכבר הונח שהוא אחד ומדובק ואין בו רבוי בעצמות גם כי כבר יראה בחפוש שהגשם וכל משיגיו בכל המאמרות הם בעלי תכלית בעצם וכאשר היה הזמן דבק לתנועה והתנועה למתנועע והמתנועע גשם ב"ת יתחייב שיהיה הזמן ב"ת בעצם וכבר האריך בזה החכם הרבה וביאר עוד שהזמן מכלל המחודשים מפאת חלוק תנועות הגרמים השמימיות במהירות ובאיחור כמו שתאמר הגלגל היומי יותר ממהר מגלגל הכוכבי' הקיימים וכאשר נצרף אל זה הקדמה אחת ידועה בעצמה והיא שאין בב"ת גדול מבב"ת יתחייב שא"א שיהיה הזמן החולף בב"ת וזה לפי שאם היה כן היה כל אחד מהיר ומאוחר סובב סבובים בב"ת ויהיה גדול מספר סבובי המהיר ממספר סבובי המאוחר והוא בלתי אפשר אם היו שניהם בב"ת או נאמר שלא יהיה שם מהיר ומאוחר והוא הפך מה שנראה בחוש. וגם יתחייב שיהיו הירח והשמש לוקים זמן בב"ת ולהיות הבב"ת שוה לבב"ת יתחייב שיהיו לוקים תמיד ועוד שלהיות הזמן מתדמה החלקים יחוייב שאיזה חלק ממנו שיהיה מתי על ענין אחד ואם הונח זמן החולף בב"ת יהיה שם זמן שלא יפול בו מתי להיותו בב"ת ועוד שאם היה הזמן החולף בב"ת הנה לא יהיה זה בשנניח זמן ואחריו זמן וזה ללא תכלית כי לא יתחייב מזה בב"ת אלא בשנניח זמן ולפניו זמן לבב"ת הוית הזמן א"כ מהצד הקודם והוא מבואר הבטול שכבר הונח הכח אמנם יהיה מהצד המתאחר לא מהצד הקודם וכאלה הטענות עשה הרבה לבאר שהזמן מחודש ובעל תכלית עוד עשה מופת או טענה אחרת להכרי' דעת החדוש מהגלות היבשה למה שנמצא בו מסגלות ההיה אשר קדם זכרם וזה שכבר יראה שהוא לתכלית שיתהוו בו הנמצאות השפלות והוא מבואר שלא יתנהו טבע יסוד המים והארץ אבל הפך כי טבעם יתן שתהיה הארץ מוקפת מהמים ולא יתנהו ג"כ טבע הגרמי' השמימי' כמו שיתבאר למי שיש לו מעט הרגל בלימודיות במשפטי הכוכבים ולזה יתחייב שהיה הגלות הארץ המחודש והמינים מחודשים מזולת מינם בתחלת הויתם וכשהתבאר לי כל זה נעזר ג"כ במה שנמצ' משלמות החכמות שהגיע מזמן קרוב והלשונות בהיותם הסכמיות ואין ראוי שיאמין שהיה המין האנושי משתוקק בטבע לחכמה קדום והחכמות מחודשות או מבלי לשון אלא שהיה הכל מחודש המין והחכמה והלשון זהו כלל טענות רבי לוי ומופתיו אשר עשה מפאת הבב"ת וכבר הכה על קדקדם הרב חסדאי במקום הנזכר מספריו ומה שאמר בזה הוא בצדק ומשפט ומישרים ויש להוסיף על דבריו כהנה וכהנה לפי שהמופת הראשון אינו מוליד מפני הקדמה הגדולה האומרת שהכמה במה הוא כמה ובעל תכלית וזה שהאומר שהזמן בב"ת לא יודה בה ועם היות יגדור שהוא הכמה כשהוא אשר ישוער בחלק ממנו יהיה הרצון בו מה שאפשר שישוער ממנו ואף שמלת הכמה תורה שעור אין בזה טענה לפי שהלשון הסכמיי ופעל הלשון לא הסכים להניח שם לבלתי מוחש מהזמן ומה שחזק מופתו בחזוק מיני הכמה שהם כלם בעלי תכלית וכן הגשם וכל משיגיו אין צורך להשיב עליו לפי שהחפוש לא יתן האמת עכ"פ ואמנם המופת האחד אשר יסודו המהירות והאיחור כבר ישיב עליו ארסטו שהתנועה הסבובית כלה אחת ומדובקת ואין מספר סבובים לשמש ולא לירח כי כולן בכל אחד מהם סבוב אחד אף כי בבלתי בעל תכלית לא יאמר בו רב ומעט קטן וגדול ולא שוה למה שהם גבול השיעור והשיעור נמנע בב"ת ולכן לא יקרה מזה בטל אם עברו סבובים בב"ת מהמהיר והמאוחר וגם ישיב הפילוסוף ע"ז שאינו מהנמנע הנחת הבב"ת בהמשך וזה אחר סור זה עם היותו נמנע במציאות הקיים העומד כי בהמשך כל מה שנוכל לשער ולקחת ממנו הוא בעל תכלית ולכן היה אפשר שיעברו סבובים בעלי תכלית זה קודם זה אמנם בכל הסבובים יחד א"א שיונח ראשון מהם אינם נמצאי' יתד ולכן הבלתי תכלית אינו נמנע בהם וכבר כ' זה הרב המורה כמו שזכרתי גם המופת האחר לא יתחייב ר"ל שילקו המאורות תמיד כי הנה באמרנו שהבב"ת אינו גדול מהבב"ת לא נרצה בו שהוא שוה אליו שכבר התבאר שהבב"ת נא יפול בו שם השוה אבל נרצה בו שאין מדרכו שיתואר הבב"ת בגדול או קטן מהבב"ת ולזה לא יתחייב דבר ממה שחייבו. גם המופת האחר שמפאת המתי הוא הטעאיי לפי שעם היות הזמן בב"ת אין בו מתי וזה שאיזה זמן שנגביל במתי להיותו מוגבל יחוייב שיהיה ב"ת וזה מבואר בנפשו גם המופת האחר הנוסד בתוספות הזמן אינו מחוייב כי עם היות שהכח הוא מצד המתאחר כבר הונח שהצד החולף אש בבחינתו הוא בב"ת דינו דין הפעל והוא לא נתחדש בהנחת זמן ולפניו זמן אין תכלית לו יצא אל הפעל בשכבר ואמנם המופת אשר עשה מהגלות היבשה לא יתחייב ממנו החדוש לפי שיאמר האומר שסודר זה מהתחל' שכלי' לתכלית טוב והשגחה ורצון קדום גם שאפשר לומר שהגלות היבשה הוא בסבת תנועת השמש על אותו מעבר ממזרח למערב וכבר העיר על זה זולתי ואמנם טענת החכמות והתורות והלשונות אם היה שיראו פנים אל החדוש לא יחייבו שלא נתחדשו פעם אחרת שנשתכחה תורה ואבדה חכמת חכמיו ולשונם ונתחדשו אחרי כן פעם אחרי פעם כמה פעמים על זה במאמרם ויעשו ראיה שם לדעתם כי בחדוש העולם עד היום לא תמצא חכמה יותר קדומה מן תורת משה שהיתה באלף השלישי מימות העולם ומה שנכתב קידם לזה בימי אדם ומתושלח שם ועבר ואברהם ושאר הראשונים אין זכרון אתח מהם דבר והכרח הוא שנאמר שנאבד' חכמת הקדמונים וגם ספריהם ויאמרו שכן היה הענין תמיד שבבוא האחרונים בהתחכמות' תשתכח חכמת הראשוני' הנה אם כן כל המופתים והטענות אשר עשה הרלב"ג לא יחייבו חיוב הכרחי דעת חדוש העולם כ"ש שלא יחייב החדוש המוחלט אחר האפס הגמור אבל בהפך שהוא כיון במופתיו וטענותיו לבאר שהעולם מחודש ושלח נתחדש מלא דבר אחר ההעדר כי אם מחמר קדום שהיה שם משולל מצודה וכמו שזכרתי למעלה ואחרי שהחכם הזה סכל את ידיו בדעת החדוש והעלה שרץ בידו איך נעשה אנחנו מטענותיו אבן בוחן פנת יקרת מוסד המאמין ע"כ אמרתי אין בטענות החכם הזה ובמופתיו דבר אמת וענוה צדק להעמיד דעת החדוש על תלה כפי מה שתגזרהו התורה האלקות והוא מה שרציתי לבאר בזה הפרק:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה