מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר השמיני
בהתר הספקות אשר עשו כת ארסטו והנמשכים אחר דעתו כנגד הפסד העולם והספקות אשר עשו עליו גם כן חכמי עמנו מפאת העיון והכתובים ומאמרי חז"ל ויש בו שמנה פרקים.
פרק א
בהתר שנים מהספקות אשר עשו לבטול דעת הפסד העולם.
ואחרי שהתבאר בטול הטענות אשר עשו הפילוסופים כנגד הוית העולם והתקיי' דעת החדוש הזמני בכללות העולם והפסדו בעתיד. ראוי להתיר ולהשיב על הספקות והבטולים אשר עשו כת ארסטו והנמשכים אחריו על דעת הפסד העולם ומציאו' עולמי' רבים זה אחר זה. ואומר שהפילוסופים עשו כנגד הפסד העולם אותן הטענות אשר עשו כנגד הויתו וחדושו כי כל מה שטענו לבטל החדוש וההויה יטענו גם כן לבטל ההפסד. אבל אין צורך במקום הזה לזכור אותן הטענות ולהשיב עליהן לפי שכבר זכרתים והשיבותי עליהם דבר דבור על אופניו במה שעבר. ולכן אתעסק עתה בלבד בזכרון שאר הטענות אשר עשו בפרט על בטול והפסד העולם ומציאות עולמים רבים זה אחר זה ולהשיב עליהם כמסת היד והם אלו.
הטענה הא' אמרו אם היה האל פועל את העולם היה בלתי אפשר שיהיה הוא מפסידו לפי שההויה וההפסד הם פעולות מקבילות ויצטרכו גם כן אל פועלים מקבילים כי הנה הסבה אשר תחייב המציאות וההויה אי אפשר שתהיה היא סבה תחייב ההפסד וההשחתה כי כמו שכתב ארסטו מהשמע לא יתכן שתהיה בדברים התנועה והמנוחה מסבה אחת כי ההפכים אי אפשר שיהיו מדבר אחד ותשובת הטענה הזאת מבוארת מהיסו' הראשון שיסדתי למעלה והוא שאין האל ית' כפועלים הטבעיים שלא יוכלו לפעול כי אם ההפך האחד בלבד אבל הוא ית' פועל ברצון ולכן יפעל כל אחד משני ההפכים כשירצה כ"ש שהפסד העולם הוא מפאת עצמו וטבעו של עולם שיפסד בהכרח במה שהוא גשם ובמה שהוא נברא. אמנם הויתו ומציאותו הוא מצדו יתברך הבורא אותו שממנו באמת כל טוב וכל מציאות ושלמות. ואמנם ההפסד והרע הוא מפני שלא יוכל עוד העולם להתמיד מציאותו להיותו גשם ונברא. ואם כן את הטוב יקבל מאת האלקים ואת הרע לא יקבל מעצמו הגשמי והנברא. ועוד שאף שניחס לש"י הפסד העולם הנה ייוחס אליו מצד היותו בצד מה. וזה שהנה לא יתכן לבורא ית' לעשות הנברא נצחי כמוהו ואם היה יכול עליו כי אם היה עושה אותו כן לא היו מכירים בני עולם את בוראם כשהו' המציאם וחדשם והיה אומר מעשה לעושהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין ביצירתי ולכן חייבה חכמתו ורצונו האלקי לעשות כל מה שזולתו נפסד כדי שיכירו וידעו כל הנבראים גדולת בוראם ופעולתו תור' על טובו והשגחתו שהוא התכלית העול' באמת כי בידיעה הזאת בבורא יתברך ישתלמו הנמצאים המשיגי' כלם ואחרים באמצעותם מה שלא היה זה אם היה העול' נצחי והטענה הב' היא שאי אפשר שיפסדו השמים מפני שאין להם סבות ההפס' שהם ההפכיות הטבעיות וזה שכל מה שיפס' הוא אם מפני היותו מורכב מהפכי' פועלי' אלו באלו ומתפעלים אלו מאלו כי בהתנגדות והתגברות קצתם על קצת' יותר קשר ההרכבה והמזג ויפסד המורכב וזהו ענין הפסד כלל הדברים המורכבים מארבע' היסודו' ואם מפני שעם היות שאין בו הרכבת הפכים יש הפך לצורתו מחוץ הוא יפעל בו ויגבר עליו וישיבהו לטבעו ובזה יפסד בהפשט חמרו הצורה שיהיה לו והלבישו צורה אחרת הפכית לה. וזה הוא ענין הפסד ארבעת הפשוטים אש ואויר ומים וארץ וכיון שהגרמים השמימיים אינ' מורכבים מהפכים ואין גם כן לצורתם הפך אחרי שאין לתנועותיהם הסבוביות הפכיות ושאין בהם הרכבת חמר וצורה כמו שביארו ארסטו בראשון מהשמים והעולם יתחיי' מזה שאי אפש' שיהיו נפסדי' ולפי שהגרמי' השמימיי' באמצעו' תנועותיה' ונינוציה פועלים ומשפיעי' מה שבכאן הוא ג"כ מבוא' א"א שיפסד העולם השכל כיון שהפועלים אותו הם תמידיים נצחיים. ותשובת הטענ' הזאת היא שאף שנקבל הקדמותיה נאמ' שאין השמים נפסדים כפי המנהג הטבעי שהוא מן ההפך אל ההפך. ומהמורכב אל היסודות אשר מהם הורכב אבל כמו שנאמין שנתהוו השמים לא מהפכים ולא מן היסודות כי אם לא מדבר ואחר ההעדר הגמור כן יפסדו לא אל ההפך ולא אל היסודות אבל אל העדר הגמור. וזה אם ברצון הפועל אותו מן האין המוחלט שישיבהו אליו או שהוא מהכרח טבע הגש' הנברא מן האין שישוב אל אשר לוקח משם כ"ש שגם בהקדמותיו אל' יש פקפוק גדול כי הנה הגדול' האומרת שכל מה שיפסד היא מפני ההפכיות אשר לו בעצמו או חוץ ממנו התבאר למעל' שאינ' צודקת כי אם בהפסד הטבעי החלקי שהוא כן אמנם בהפסד הכולל העולמי לא יצדק אצלנו זה לפי שעם היות שאין לו הפך כבר יפסד אל האין הגמור כמו שנתהו' בראשונ' אם ברצון בוראו ואם מהכרח טבע גשמותו הנברא שישוב אל ההעדר כשהי' אחר עבור זמן היותו וגם ההקדמ' הקטנ" אינ' מקובלת כי כבר יאמר אומר שהשמים מורכבים מחמר וצור' כמו שהי' דעת אפלטון ורוב המשאיי' כאלסכנדר ואבן סיני ואבוחמד והרב המור' וזולתם ואחרי שיש לו חמר יש לו א"כ כח על הפך צורתם ואפשרות אל הפסדם לצורות אחרות ולא עוד אלא שגם לדעת חכמינו הקדושי' ז"ל יש בהם בעצמם הרכב' יסודות הפכים שאמרו שהשמים נקראו כן מפני שהם אש ומים וארסטו לא יבאר המנעות זה אלא מפני שהם אינם נפסדים והוא אם כן מערכה על הדרוש כי הוא בהפסדם יאמר היותם מורכבים מחמר וצורה. וגם מיסודות הפכיי הצורות ושתנועתם היא סבובית מפני תמונת' שהיא כדורית עם היות שכל אחד מהיסודות יתנועע תנוע' ישרה בהיותו חוץ ממקומו הטבעי כדי לשוב אליו:
פרק ב
בזכרון ספק שלישי והתרתו.
והטענה הג' היא שאלו הי' הגרם השמימיי נפסד הי' נרא' בו התכה ורזון בכל זה הזמן כאלו תאמר שאם היה השמש מקבל הפסד היה נרא' בו התכה ואינו כן כי הנה המבטי' המורים על שעורו מדי עברו אלפי' מן השנים לא יורו אלא על זה השעור אשר הוא היום ולמה אם כן לא נתך ונחסר באל' הזמנים הארוכים.
ואמר ארסטו בראשון מהשמים שכבר יספיק לראיה שהגלגל בלתי משתנה שלא הגיד אדם מעולם שנשתנה לא בכללו ולא בחלקיו כל זה הזמן הארוך שהועתקו אלינו קורותיו וכתב אבוחמד בשאל' השנית מההפל' שנסתבך גלינוש מאד בטענ' הזאת והוא משיב עלי' שם תשוב' מספקת בשני דרכים הא' שמי הגיד להם שכל מה שיפסד יותך וירז'. וראשונ' כי החולק לא יודה בזה אבל יאמר שההתכ' והרזון הוא אחד מאופני ההפסד ושיש אופן אחר מהפסד שאינו על ידי התכה ורזון בזה אחר זה אבל פתאום בהיותו על תמותו והשיב על זה אבן רשד בהפלת הפל' שכאשר הונח ההפסד על דרך טבעי ולא על צד ההכרח יתחייב בו ההתכ' והרזון ושהיותר בטוח בזה המאמר הוא שהשמים לו היו נפסדים יפסדו אם אל היסודות שהורכבו מהם ואם אל צור' אחרת כמו שיקר' ליסודות הפשוטים כשיתהוו קצתם מקצתם ע"כ. ולפי זה הוד' אבן רשד שטענות ההתכ' והרזון אינה כלום. ולכן נעתק ממנה אל הטענ' השנות אשר זכרתי בפ' שלמעל' וכבר אמרתי בתשובתה שאם היה הפסד השמים בדרך טבעי מדבר אל דבר יצדק מאמרו. אבל לדעתנו שהית' הויתם ויהי' הפסדם ברצון בוראם ומהכרח טבעם הגשמי הנברא לא תהי' הויתם מדבר ולא הפסדם אל דבר. והדרך השני בתשובת אבוחמד הוא שאף שיקובל שלא יהא שום הפסד כי אם בהתוך ורזון מאין ידעו שלא נמצא ממנו כלל בגרם השמימי כי הנה הסתכלם אל המבטים הוא בטל לפי שלא יודעו בהם השעורים אלא בקרוב. והשמש אשר יאמר עליו שהוא כשעור הארץ מאה ושבעי' פעמים בקרוב לו נחסר ממנו שיעור מחט דרך משל לא יורגש בחוש. והנה ראינו בזהב ובאבן האודם שהם מורכבים מן היסודות שבמאות מן השנים לא יחסר מהם דבר מורגש ומי המונע שיהיה כן בשמים. ואבן רשד משיב על זה שאם היו נתכים חלקים מהגלגל הי' מתחדש בעולם שנוי אם במספ' חלקיו ואם באיכותם לפי שיהיו משתנות פעולותיהם והי' משתנים בעבורם עניני העולם ואני אומר מסייע לאבוחמד הלא תענו הפילוסופים האם תרגישו אתם בחוש הראות שלכם כאשר סוס אחד דשן ושמן רץ לדרכו האם תדעו במרוצתו אם הוא זקן והחלקים הנתכים ממנו אין ספק שאתם לא תרגישו בהתכתו דבר כי עם היותו זקן ונתך הלחות השרשי לא יחדל מפני זה מהמרוצ' וההולדה ושאר פעולותיו באופן שתהיה זקנתו נרגשת אלינו בחולשתם ואם אלה שהם מורכבים מהיסודות והם קרובים אלינו ובין ידינו לא נוכל אנחנו בחוש ראותנו להרגיש חולשת פעולותיהם מפני התכתם בזקנתם. איכה ואיככה תחשבו להרגיש ולהכיר זה בחוש ראותכם בשמש ובירח ובכוכבים בהיותם מחמר אחר ורחוקים ממנו בשמי מרומים אף כי הם מקשיים בטבעם ואיך אם כן נוכל להכיר חולשת פעולותיהם מפני זקנתם. כי אין ראוי שמפני הזקנה יעדרו קצת פעולותיה' לגמרי כמו שאמר כי ההתכ' המודרכת עם היות שתסבב חולשה בפעולות בהדרג' לא תסבב העדר קצתם לגמרי עד תכלית הפסד הפועל אותם. ולכן הוא מן האפשר שאף על פי שלא יפול בשמים הגבול ולא החולי כמ"ש ארסטו שכבר תהי' בהם התכ' מה מביאה אל הפסד באחרית הימי' מבלי שנרגיש אנחנו זה בעצמם ולא בחולשת פעולותיהם והעדרם כל שכן שכבר נרגיש מזה הרגש מה בשנות חיי האנשים שמצאנו ראינו בהם התחלפות גדול שבראשונ' היו חיים האנשים קרוב לאלף שנים ונתמעטו שנות חייהם עד שהיום הזה אמרו שעל בן ששים נאמר תבא בכלח אלי קבר ואל תקשה עלי ממאמר משה ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואמר זה היום יותר מאלפים שנה ותחשוב שלא נעשה מאז ועד עתה חלוף בשנות חיי האנשים אין הדבר כן ולא כיון אדון הנביאים לומר שלא יהיה האדם כי אם שבעים או שמנים שנה כי הנה הוא חיה ק"כ שנה ואהרן ומרים יותר מזה ויהושע ק"י ופנחס יותר ויותר הרב' מזה כי הנה גם בימי דוד נזכר שמה וגם ישי חיה כפי מספר הדורות קרוב למאתים שנה וגם הלל ורבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא חיה כל אחד מהם ק"כ שנה ור' פרידא ור' יוחנן וחכמים אחרי' שנזכרו נמשכו שנותיהם מאד והיא ממה שיור' שלא אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה על כל ימי חיי האדם כי אם על ימי בחרותו והוא אמרו ואם בגבורות שמנים שנה ורהבם עמל ואון לפי שאחרי השמנים היו בזמנו ימי הזקנ' נמשכים עוד בזמן ההוא בכמו ארבעים שנה בין רב למעט ובכלל היה בזמנו בן שמנים בתחלת הזקנה כמו שהוא בזמננו זה בן חמשים וכן אחשוב שהיה הענין בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן ושא' החיים שהיו בימי' הקדומי' חיים וקיימים יותר מאשר הם חיים עתה והנה חכמי הרפואות הקדומות ספרו מפעולות הסמים וכחותיהם דברים שאינם נמצאים היום בהם כסגלת הפיאוניאה בחולי הנופל וזולתה. וכן ספרו פליאות ותועלת הסם המורכב הנקרא תריאקא הגדולה ואנחנו לא מצאנוהו שגיא כח בה עתה אף שתהיה מלאכת' והרכבת' שלמה ואין זה אלא מפני שנחלשו כחות הפשוטים אשר הורכב מהם הסם ההוא ממה שהיו בה בימים הראשונים היו טובים מאלה. ומחולשת הפשוטים נחלש כח המורכב מהם ונתמעטו ונחלשו תועלותיו. וכל זה לנו עדות ברור' שיצורי העולם אינם עתה באותו הכח והחוזק שהיו בו מימי קדם קדמתה. והנה ארסטו במקום הנזכר כתב שאין בגלגל לא גדול ולא חסרון לא חולי ולא בריאות וזה אמת אבל סבתו הוא לפי שכל זה נמשך אחר המזון כי הגדול הוא הוית האברים והוספתם מהמזון והחסרון והוא ההפך וכן החולי הוא מפאת מותרות המזון ורוע העכול והבריאו' הוא ההפך והגלגל לפי שאינו גשם נזון אין ספק שלא יפול בו דבר מזה כמו שלא יפול ג"כ ביסודות ובמתכות ובדוממים ולמען הודיעך שאין ראוי לעשות הקש ולא ראיה ממהירות ההפסד אשר בנו להפסד הגרמים השמימיים ושתדע שטענת ארסטו בטלה אשר עשה באמרו שיספיק לראי שלא הגיד אדם מעולם כוכב או גלגל שישתנה לא בכללו ולא בחלקיו ושאם היה נפסד ומשתנה היה ידוע בכל הזמן הארוך שהועתקו אלינו קורותיו הנני בא אליך לבאר שאין כל חלקי העולם נפסדי' בגבול אחד מהזמן ואין כלם שוים בקיום ובהתמדה הלא תראה בדוממים שימצאו מהם אבנים גדולות שחקו מים ומתמוססות באש ויעשו מהם הסיד בנקלה וימים מועטים ותמצא אבנים גדולות אבנים יקרות כאודם וכספיר הנקר' דיאמנטי שיעמדו אלפים מהשנים ולא תורגש בהם התכה ואם תכתוש אותם במכתש ברזל בברזל יחד לא תסור צורתם מהם. וכן במתכות תמצא מהם רפה ורך כעופרת שבהיותו תחת הארץ במעט מהזמן ישוב עפר אל הארץ כשהיה. ובהפך זה תמצא בזהב שבהיותו נקי וזך מבלי עירוב כי ילך במו אש לא יכוה ויעמוד תחת הארץ ועליה ימים אין מספר קיים וכן תמצא בצמחים חלופי' רבים בהתמדתם וקיומם כי מהם כקיקיון שבן לילה היה ובן לילה אבד וכל עשב הארץ שבבקר יציץ ויצמח ולערב ימולל ויבש ותמצא התמר שיתן את פריו לשבעים שנה וכזה עצמו אחז"ל בחרוב. וכן תמצא בב"ח הבדלים נפלאים בהתמדתם כי יש מהם שאם יום או יומי' יעמו' לא יתקיי' כי ישוב לעפרו כיתושים והשרצים והנה הפרעושים הזבובים הדבורים והארבה לא יעברו את השנה וכמו שאחז"ל כל בריה שאין לה עצם אינה מתקיימת י"ב חדש.
ויש מהחיים בעלי עצמות שלא יגיעו ימיהם לעשר שנים ככלבים והחתולים והנמיו' הבקר והצאן והתרנגולים וזולתם. ומהם שיחיו עד שלשים שנה כסוס כפרד ומהם שיחיו בקרוב כמאה שנה כבני אדם ואמרו הקדמונים שהאיל חי ארבעה כפלים מהאדם ושהעורב חי שלשה כפלים מזה כמו שזכר כל זה פלינאו בספרו. ואם היה הדבר כן בדברים המורכבים מארבע' יסודו' ומההיולי הראשון מי המונע שנאמר כזה בגרם השמימיי שליוקר טבעו ומעלת חמרו ושלמות צורתו היה יותר קיים ומתמיד עד שיעמוד אלפים רבים מהשנים מבלי הפסד אבל שלא ימלטו ממנו באחרונה כי כפי החליף הנמצא ממנו לגשמים השפלים אינו רחוק שתהי' התמדתו מתחלפת מהתמדתם חליף גדול ורם ורב ולכן לא יורגש התכתם והפסדם אלינו לפי שא"א שיורגש ההתוך והרזון בדבר כי אם למי שראה אותו בצביונו קודם ההתכה ורואה אותו עתה נתך. אבל בני אדם כל איש ממנו קצר ימים ושבע רוגז ולא ראה את הגלגל בהסתכלות מדעי כי אם חמשים או ששים שנה ואיך ידע אם הוא נתך אם לא כיון שהתכתו כשתהיה לא תהי' כי אם לפי רבים מאלפי השנים. ועל כיוצא בזה אמר שלמה אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שהיו לא יהיה הלם זכרון עם שיהיו לאחרונה. ואולי שתהי' התכת הגלגל באלף האחרון בקיומו ובסופו. ואין לומר שכבר נוכל לדעת מספרי הקדומים אשר דברו מתכונת השמים ותנועותיהם אם יש בהם חלוף מורה על חולשתם והתכתם. כי מעט מהם היו שקדימת חלדם היתה כ"כ גדולה שתספיק להרגיש השנוי אשר בגרמים השמימיים מזמנם לזמננו' ובפרט בהיות השגת כל בעלי זאת החכמה בלתי מדוייקת אבל בקרוב בעבור אי זה חסרון יקרה בכלי ההבט' ואם הוא מעט או לסבו' אחרות. כ"ש שהם אינם מסכימים כ"כ בהשגתם הקדומה עם מה שיושג היום מתנועות השמים ותכונותיהם לשנחליט הגזרה מפני זה שהם בלתי משתנים כלל אבל בהפך שיש כ"כ מהחלוף במה שישיבו בזה חכמי זמן אחד לחכמי זמן אחרת במהירות תנועות הכוכבים ואיחורם בהיות הדרכים כלם והמקומות אחדים כלם מבלי שנוכל לתת בזה סבה אפרת אלא אלוף הזמנים שלא יתכן אם לא שנאמר שהוא מפני השנוי הנמצא בככבי השמים מזמן אל זמן עד שלזה צוו בעלי הכמת התכונה שישען האדם תמיד על הלוחות שתקונם יות' קרוב לזמנו כי כל מה שהלוחות הן יותר רחוקות יש בהם יותר מהשנוי למה שיושג היום מתנועות השמים. ואולי שכל עוד שיתקרב יותר העולם לעת הפסדו תהיה התכתו יותר גדולה ויותר נכרת אלינו. הנה התבארה תשובת הספק השלישי הזה:
פרק ג
בהתר שני ספקות אחרים.
והטענה הד' עשאה גם כן ארסטו במקום הנזכר והיא שהראשונים הודו שזה הגרם השמימיי הוא מקום לרוחניים ולמלאכים שלא ישיגם הפסד ולכן ראוי שיהיה בלתי נפסד ולא הוה. ועוד שזה הגשם הוא ממציא ההויה וההפסד והשנוי ויוצר אותם. וראוי הוא שיהיה יוצר השנוי בלתי משתנה ותשובת הטענה הזאת מבוארת במעט מן ההתבוננות שאנחנו לא נאמר שהשמים מקום הרוחניים אלא מפני שבאמצעותם נדע ונכיר מציאותם כי הנה מצד התנועה השמימיית נשער במניע הנבדל ואם היתה התנועה בכלל מחודשת מזמן מוגבל כפי דעת החדוש מאז שהתחילה ידענו ושערנו במניעים הנבדלים ההם ולא נודה בנצחיות הנעתם כיון שהם לא היו נצחיים באותה הנעה כי אם מזמן קצוב ומוגבל. גם כי כפי דעתינו הנבדלים הרוחניים ההמה מכלל הנבראים הם. ואם אמרנו שמושב האלוק בשמים גם כן הוא שמצד ההנעה אנחנו מכירים מציאותו ויכלתו וכמו שזכר הרב המורה ועם היות שהגלגל הוא יוצר השנויים אינו נמנע שיהיה הוא משתנה כי אנחנו לא נאמר שהוא ישתנה במה שהוא משנה כי הוא בהכרח נמצא בהיותו משנה אבל נאמר שכבר היה עת אחרת שלא היה משנה ואז היה הוא משתנה ובכלל שאינו משנה ומשתנה בזמן א' ולא ממין אחד מהשמיים כי הוא משנה הגשמים השפלים בשנוי ההויה וההפסד הטבעי החוזר תמיד חלילה. אבל הוא משתנה בהתהוותו מהאין בתחלת הבריאה ובהפסדו ההעדר באחרית החלד. ואמנם מה שטען ג"כ ארסטו על זה מאשר קראו הכלדיים לגשם השמימיי בשם האתיר ושאינו א' מהיסודות הארבעה. הנה אף על פי שיפורש שם האתיר על הנכבד כמו שהוא פירשו יהי' ענינו שהגלגל הוא גשם נכבד ושאין חמרו כחמר היסודות ואינו כאחד מהם לפי שהוא יותר נכבד אבל לא יתחייב מזה קדמותו ונצחיותו כי אף שיהיה מחודש הוה ונפסד למה לא יהיה מהגשמים האחרים הכי נכבד כ"ש ששם האתיר לא רצו בו כי אם האויר כי היו מאמינים שהיה גשם הגלגל אויריות נח והכוכבי' היו מתנועעי' בתוכו וכמו שכתב פליניאו בספר טבעי הדברים וזה היה דעת האומר גלגל קבוע ומזלות חוזרים אשר חשבו הרב המורה דעת בטל ולא היה כן אצל הפילוסופים.
והטענה הה' עשו אותה המשאיים מפאת הפועל ור"לבג זכרה בקיצר כמתפאר בה להכריע נצחיות העולם והיא מדברי אבוחמד בשאלה הנזכרת מספר ההפלה. אמרו אם היה העולם נפסד אי אפשר שיהיה מבלי סבה. ואותה סבה אחרי שאינה בטבע לפי שאין הגלגל מורכב מהפכים לשיהיה הפסדו טבעי יתחייב שנאמר שתהיה סבת הפסדו רצון האלוק הקדמון שקודם זה לא רצה בהפסד העולם ואחר כן שב רוצה בהפסדו ויתחייב מזה בו שנוי רצון כיון שישתנה הדבר הנרצה ממנו מהמציאות אל ההעדר והיא שקר.
ועוד שהדבר הנרצה הוא פעל הרוצה בלי ספק הנה ההפסד וההעדר אינו פעל ואיך ייוחס אל רצון הפועל ויהיה ההעדר מפעולת פועל כי הנה כשימצא הרצון במציאו' אחר ההעדר יתלה רצונו בפעל במציאות אבל כשירצה ההפסד יתלה רצונו בהעדר על הכונה הראשונ' בעצם. והנה אבוחמד הביא בתשובת זה הספק דעות כתות המעתולה והכרמיה והאשעריה ובטלם. וגם דעתו ותשובתו בטלה היא אצלי ממה שטען אבן רשד עליה אבל אני אשיב על הטענה הזאת עם מה שביארתי ביסוד השני שהמציאות בדברים נקנה מהרצון האלקי הדבק בם שהוא אשר ישמרם ויתמידם ויקיימם במציאותם ובהסתלק הרצון ההוא מהם יעדרו הם מעצמם כי אין מציאותם מתמיד כי אם בהיות מתחבר אליהם הרצון האלקי ההוא ובהסתלקו יסתלקו מציאותם ודמיון זה באור השמש שבבואו על האויר יתחדשו הדברים ויהיו נרשמים ונראים בחושנו ובהסתלק האור פתאם לא נראה עוד כלל. ככה הרצון האלדי בהיותו עם הדברים הם נמצאים וקיימים ובהסתלקו מהם הם נעדרים בעצמם מבלי פעולת פועל וזה ענין אמרו מבלי משים לנצח יאבדו שהרצון האלקי הוא משים הדברים נמצאים וכשלא יהי' עמהם הם מעצמם יאבדו לנצח. וכמו שזכרתי למעלה ועליו נאמר ג"כ תסתיר פניך יבהלון וגו' ואין בזה שנוי רצון כי מתחלת בריאת העולם היה הרצון האלקי שימשך מציאותו ברצונו הגביל מהזמן שימשך ולא עוד וזהו הפסדו. וכבר יתכן שיתלה הרצון בהפסד אבל במקר' רצוני מפני ההוי' הבא' אחריו ויהי' ית' רוצ' בהפסד העולם מפני הוית עולם אחר חדש. כל שכן שהפסד העולם יבא מהכרח טבע הגשמות הנברא שאי אפשר בו הנצחיות ואינו א"כ מפעולת פועל כי היה הרצון האלקי תלוי בהשפעת המציאות וההוי' כשיפסד העולם ולא בהפסדו:
פרק ד
בהתר שני ספקות אחרים.
והטענה הו' עשאה הר"לבג אמר שאם היו שם עולמות רבים באים זה אחר זה היו הזמן והתנועה בב"ת בכמות מתדבק. והוא דעת בעלי הקדמות עוד הקש' שאם היה הדבר כן היה נעשה מהתוועות זמן מדובק נצחי והוא שקר כמו שזכרו הפילוסוף אבל הקושיות האלה אין להם שחר כי אנחנו לא נאמר שידבק העולם האחד לעולם האחר מבלי הפסק כלל באופן שיהי' הזמן והתנועה בהם אחד או שיהי' הזמן נצחי מתנועות נכרכות אבל נאמר שכל א' מהעולמו' נמצא בפני עצמו וכאשר נפסד נעדר המתנועע והתנועה והזמן שלה. ויתמיד ההעדר ההוא המשך מוגבל לפניו יתברך ובבא העולם האחר בכללו יהי' שם מתנועע חדש ותנועה מחודשת אחרת וזמן אחר חדש ולא היו א"כ תנועות שני העולמות נכרכות ולא זמניהם אחד כי אם היה המשך העדר העולם עם המציאות האלקי מוגבל ומבואר באלף שנה או אלפים בין עולם לעולם מבואר הוא שאין שני העולמות מדובקים ולא נכרכים ולכן לא ימשכו אחד מהבטולים אשר זכר. ואמנם אם תרצה לצרף העולם הקודם עם העולם הבא אחריו בדמיון. ולעשות מזה זמן יכללם שהוא מספר התנוע' בקודם ובמתאחר. אין הזק בזה. כי מציאותו אינו אלא ציור ודמיון בלבד. ולא יתחייב מזה מציאות בב"ת אחרי שאי אפשר לנו לצייר בפעל יחד עולמות בב"ת זה קודם לזה לשנעשה מהם זמן אחד יכללם אבל כל מה שנצייר מהם בפעל הוא מספר ב"ת בהכרח וכבר התבאר שהבב"ת בבאו זה אחר זה אינו נמנע מעצמו כי הוא ציורי בלבד.
והטענה הז' זכרה ג"כ הרלב"ג והיא שאם היה הקב"ה מפסיד את העולם לא ימלט משנאמר שהיה זה בכוונו לרע והשחתה כאלו חבר הוא לאיש משחית כי ימאס יגיע כפיו וישחיתהו או לכעס ושנאה או תאות נקמה והם כלם התפעליות רעות יתעל' מהם עלוי רב. ואם שיהי' לתכלית הטוב לעשות עולם אחר טוב מזה ואם היה כן תשאר השאלה ולמה לא עשאו בראשונה באותו שלמות וטובה שעשה האחרון האם נתחדשה לו ידיע' או רצון תאוה או יכולת שלא היה לו מקודם הנה כל זה שקר בחקו ית' גם שאם כיון לעשות עולם אחר הנה יהיה בהכרח כמו זה העולם בעצמו ויהי' א"כ העולם הזה דומה ושוה לו מכל צד וזה כי אין בכאן תנועות טבעיות זולת אלו הישר' והסבובית. והישרה אם מלמעל' למטה ואם מלמטה למעל' ומהם יחוייבו היסודות והמורכבי' מהם. ולכן בהכרח יהי' העולם המתהו' אחר זה כמו זה הנפסד בעצמו ויהי' א"כ פעל השני לבטלה והוא שקר א"כ המביא אליו שהוא הפסד העולם מהוית עולם אחר הוא שקר. וכבר העיר על הטענ' הזאת ה"ר חסדאי ג"כ שהקשה מצד היות המציאות בעצמו טוב והעדרו דע ולא יגיע מאתו ית' דבר דע כי בהיותו טוב במוחלט איך ירצה ההפסד המוחלט עם שהוא שנוי רצון ואני משיב לזה שהקב"ה לא יפסיד את העולם לכונת הרע ולהשחת' בעצם וראשונה, כי לא אל חפץ רשע הוא גם לא יחפוץ בהפסד העולם הזה כדי לעשות עולם אחר טוב ממנו כפי טבעו כמו שחשב ה"ר חסדאי ולא נתחדש לו רנון ולא ידיעה שלא היו אצלו מקודם אבל עם היות שנודה שיהיו העולמות כלם שוים בשלמות טבעם הנה לא יהי' הפסד האחד ובריאת האחר פעל בטל כי נהירו וסוכלתנו וחכמ' יתירא ימצא במעש' הזה כי הוא הצור תמים פעלו ומעשהו שלם וטוב תמיד והוא להשלים נבראיו שישערו בהיותם נבראים ועלולים ממנו ומעש' ידיו להתפאר ושכל' בידו כחמ' ביד היוצ' ולא יתגאו בעצמו לומר מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר כי הנה באמת אם נמצאו העולם קדמונים ונצחיים לא היו מכירים בהיותם עלולים. ולא היתה השכלתם מסכמת אל האמתי כפי מה שהיא בציורו ונימוסו ית' הנה מפני זה ראתה החכמ' העליונ' שלא תהיה השפעתו תמידית כי אם בהפסקם ולא יהי' שום נצחי זולתו באופן שמהמשך מוגבל להמשך מוגבל יופסדו הנמצאים וישובו אל ההעדר כאשר היו קודם הבריא' ואחרי המשך מוגבל יש בו להיות נבראים מחודשי' אחר ההעדר ובזה יהי' כבוד יי' לעולם וידע כל פעול שהוא פעלו ויבין כל יצור שהוא יצרו. הנה אם כן לא יבחר הש"י בהפסד במה שהוא הפסד ורע כי אם במקרה להדריכו אל הטוב ואל השלמות כמו שאמרנו שאין הפסד העולם כי אם מהכרח טבע הגשמות הנברא שיכל' מציאותו אחרי בלותו והיה מחסד הטוב והמיטיב ית' להשפיע מיד אחרי הפסד זה העולם בריאת עולם אחר שכבר יקנהו יותר מהשלמות להיותו חדש כמו שיש יתרון לבחור על הזקן הקרוב למות ואתה תדע שהטענה הזאת שעש' הרלב"ג שרש' בדברי המור' בפכ"ח ח"ב וכלם בשאלת התכלית בהפסד העולם מדברי ארסטו לקחוה שכתב בשמיני מהשמ' שבן דקליס ואנכסגרוש תשיגם התפיס' בזה יחד בשיתנו הסבה אשר בעבורה נמצאת תנועת העולם אחר המנוחה. וזה אם אחר המנוחה שאין תכלית לה כמו שאמר אנכסגורש ואם על צד בא זה אחר סור זה כמו שיראה אבן דקליס. וזה שיאמר לאנכסוגורש אם היו הדברים נחים זמן אין תכלית לו למה זה התחיל השכל להניעו בזמן מיוחד מהעתים אשר אין תכלית להם. כי הנה לא יוכל להגיד בזה הסב' וכמו כן יאמר לבן דקליס אם הית' האהב' והשנא' סבות התנועה בשהאהב' תקבץ ותאחד הרבים והשנאה תפרידם והיו זמני התנועות והמנוחות שוים מייחד קצת הזמנים לתנועה וקצתם למנוחה בקצתם תגיע אהב' ובקצתם תפריד השנאה. כי הדריש' בלמה נשארת עליו תמיד אלא שמה שיאמר אבן דקליס יותר דומה בענין הטבעי שהוא יגזור סדור מוגבל והדרגה מוגבלת בעולמות ואמנם מאמר אנכסגורש ערום משני הענינים יחד ר"ל מהסדור הטבעי ומהעלה המתיחסת לענינים הטבעיים ההם. וזה שאין מפעל הדברים הטבעיים שינוחו הדברים זמן אין תכלית לו עוד אחר זה המציאות ע"כ. והסתכל בזה המאמר ותראה ממנו שהנחת עולמות רבים זה אחר זה היה יותר מתישב אצל ארסטו מהנחת עולם אחד מחודש במה שעבר ונצחי במה שיבא כמחשבת מתפלספי עמנו אלה ושכל טענתו של ארסטו היתה בשאלת למה. והיא שאלת התכלית בבריאת העולמות והפסדם ואלו היה ארסטו משער בסבה התכליתיית אשר נתתי כפי האמונה התוריית והסבה החמרית והצוריית גם כן שמהכרח טבע העולם בחמרו וצורתו הוא היותו כלה ונפסד אחרי שעור זמן קצוב מפני שכפי טבעו אינו מקבל טבע הנצחיות אין ספק אצלי שהיה מודה בה הפילוסוף ונשען עליה. וכל זה ממה שיורה אמתת הדעת הזה ושהוא אשר יסתלקו ויותרו בו כל הספקות אשר הניחו בעלי הקדמות מפאת הפועל על בריאת העולם והפסד שמכח דברי ארסטו אלה עיקרם ושרשם בלי ספק ואחרי שהתרתי הספקות אשר מצד העיון נבא להתיר הספקות אשר מצד הכתובים ודברי חז"ל בפרקים הנמשכים לאלה:
פרק ה
בהתר ספק אחד יפול מדברי חז"ל על דעת הפסד העול' וביאור איך היתה בריאת המלאכי' הרוחניי' ואיך יהיה הפסדם בסוף העולם הכללי.
הנה הרב המורה כתב בפכ"ז ח"ב שעם היות אמונת חדוש העולם יסוד התורה. הנה הפסדו אחר שנתחדש אינו יסוד התורה בשום פנים. כי הנה ההקדמה שביאר ארסטו שכל הוה נפסד תצדק בדברים ההתהוי' כפי המנהג הטבעי.
אמנם בבריאה הראשונה שנאמין שנתהווה העולם לפי רצונו יתברך ולא על צד החיוב לא יתחייב שיפסד בהכרח אבל הענין נתלה ברצונו אם ירצה יפסידהו ואם ירצה ישאירהו לנצח נצחים ויתמידהו בהתמדתו ית'.
והדברים האלה שאמר הרב הם בלי ספק טובי' ונכוחים כי הכל תלוי ברצון היוצר והוא יכול לשנות הטבעי' ולהמיר את העול' או להפסידו. אבל אם היה שהטבע הגשמי הנבר' הוא בהכר' נפסד מפאת עצמו ומהותו ובלתי מקבל הנצחיות על עצמותו הגשמי הנברא מן האין כמו שיתבאר במאמר התשיעי אין ראוי שנאמר שיהיה נתלה הרצון האלקי על הפך טבע העולם הנברא הכולל לשנאמר שבהיותו נפסד כפי עצמו יעשהו השם נצחי כי מאחר שהפסדו הוא משיג עצמי לטבעו הנה מי שנתן לו הטבע עם משיגיו העצמיים אין ראוי שיבטל אותם וכבר יראה שהתחייב כפי הבריאה שכל הוה יהיה נפסד.
שאם היה הרצון האלקי שיהיה העולם נצחי תמיד ולא יפסד היה נצחי משתי קצותיו יחד ושכמו שהוא בלתי נפסד כך יהיה בלתי הוה ולא יוכל שום אדם לתאר סבה בבריאה אם היה הנברא בלתי נפסד בשום זמן כי הנה מי שיצא מן האין והיה אחר ההעדר הגמור ראוי שיהיה לו טבע שב אל האין וההעדר אשר ממנו לוקח טבע כל הדברים הוא סבובי לשוב כל דבר אל המקום שבא ממנו אם מן היסודות בא אליהם יותך ואם מן החמר הראשון אליו ישוב ואם מן ההעדר אל ההעדר יחזור ע"כפ ואם ממנו יתברך יצא ונאצל אליו יאסוף כמאמר שלמה וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה כי הנה בריאת העולם וחדושו תורה באמת הוראה גמורה על הפסדו וכלותו.
אם מענין רצון הבורא שאחרי שרצה חדושו אחר ההעדר ראוי גם כן שירצה העדרו אחר מציאותו שאם לא היה כן יהיה העולם קדמון ונצחי תמיד ואם מצד טבעי כי להיותו גשמי ונברא ומחודש ראוי שיהיה כלה ונעדר ובלתי נצחי לעתיד כמו שלא היה נצחי לעבר זהו מה שיביאנו אליו העיון הישר אך אמנם בעבור שהתעצם הרב המורה להוכיח באותו פרק ובפ"כח הנמשך אליו נצחיות העולם מכח הכתובי' ודברי חז"ל לכן מוטל עלי להשיב עליהם ועל ראיות אחרות שהביאו חכמי' אחרו' מזה המין לקיים נצחית העולם ולבטל דעת הפסדו בחלוף מה שבארתי.
אמר הרב שכסא הכבוד שכתבו החכמים היותו נברא לא חמרו שיעדר אבל הכתובים אומרים בנצחיותו ורצה בזה שהשכלים הנבדלי' שהם הנקראי' בדבריהם ז"ל כסא הכביד כתבו החכמי' שהיו נבראי' ועם זה לא אמרו שהמלאכי' הרוחניים ההם ישובו אל ההעדר כמו שאמרוהו על כל הגשמים שבשמי' ובארץ ואמנם הכתובים שאמר הרב שמורים על נצחיותם הוא לדעתי כסאך אלקים עול' ועד וכן אתה יי' לעולם חשב כסאך לדור ודור והנה תשובת הפסוקים ההם מתבאר אחר זה איש על מקומו אבל אומר עתה שהכתוב יחס למלאכי' הרוחניי' הבטול וההפסד ולא בטול מוחלט כמו שאמר האניש מאלוק יצדק אם מעושהו יטהר גבר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף שוכני בתי חמר וגו' ואי אפשר לפרש עבדיו וקדושיו על הצדיקים מבני אדם כיון שעשה ק"ו לבני אדם באמרו אף שוכני בתי חמר בהכרח הוא שנפרש הן בעבדיו לא יאמין על הגרמים השמימיים שהן עובדים לאדון הכל ובמלאכיו ישים תהלה על השכלים הנבדלים שהם שלוחי השגחתו משרתיו עושי רצונו וכן אמר פעם שני' מה אנוש כי יזכה. וכי יצדק ילוד אשה הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כין נתעב ונאלח וגו' שביאר ששו' נברא משלש' חלקי העול' שהם עול' הקדושים הנבדלים מגשמות שהם סוד קדושים רבה והשמים שהם גשמים עומדי' והשפלי' שהמובחר מהם הוא האיש לא יהיב בו אמונה שהוא רמז לקיום ולא זכות שהוא רמז לעמידה ולא השארו' תמידי הנה אם כן יחס הכתוב לנבדלי' בטול כאמור האמנם ראוי שנחקור אם יהיה בעת הפסד העולם הכללי מגיע למלאכים הרוחני' הפסד מוחלט בשובם אל ההעדר הגמור כמו שיבא לגשמים כלם עליונים ותחתונים או אם יהיה בטולם באופן ומדרגה אחרת ואשר אאמינהו אני הוא שלא יהיה בטול השכלים הנבדלי' בעת הפסד העולם ממין הפסד ובטול הגשמים כלם כי הנה ענין ההפסד ראוי שיהיה נערך לענין ההויה והבריאה ואם היה ענין הבראות הרוחנים מתחלף מבריאת הגשמיי' יתחיי' שגם כן יהיו מתחלפים בענין ההפסד והבטול וכבר התבאר שהגשמי' כלם עליונים ותחתונים נבראו מלא דבר והיתה המצאת' אחר ההעדר והאין הגמור ולא יוחסו אל מקור ושרש מה בהיותם כי עם היות שיוחסו לאל ית' במדרגת הפועל אשר פעלם לא יתכן לומר שנאצלו מעצמותו לפי שהם גשמים מתי' בעצמם והש"י הוא נבדל מכל חמר נפרד מכל גשמו' חי העולמים ולכן אמרנו שהוא ביכלתו הב"בת המציאם לא מדבר אחר ההעד' הגמו' אמנם השכלים הרוחניים להיותם חיים ומשכילים בעצמותם תמיד מטבע בוראם היו נאצלים מאותו מקור אלקי וכשפעים ויוצאים ממנו ית' בעת הבריאה עת בא דברו והגיע רצונו כמו יציאת הניצוצו' ואצילות' ומהשמש ולכן קראה התורה את הנבראים הרוחנים ההם בשם אור ואמר בענין בריאתם יהי אור ויהי אור להדמותם בערכו יתברך לאור היוצא מהשמש ומפני זה תמצא בספור מעשה בראשית שכל מה שנברא ונעשה נאמר בו אם לשון בריאה כמו ברא אלקים את השמים ואת הארץ ויברא אלקים את התניני' ואם לשון עשייה כמו ויעש אלקים את הרקיע ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים ויעש אלקים את חית הארץ ואם לשון יצירה כמו וייצר יי אלקים את האדם אמנם באור לא נאמר שום לשון מואל אבל אמר בלבד יהי אור ויהי אור לרמוז שבריאתם היתה רוחניית ממנו ית' שהוא מקורם ולכן באה בהם מלת היות בלבד שענינו מיוחס אליו יתברך נגזר משם היותו המופשטת ומציאותו המוחלט מבלי שיאמר עליה' לא. עשייה ולא בריאה ולא יציר' שהוראתם מצטרפת אל ההעדר והאין אשר ממנו נבראו נעשו ונוצרו גשמיותם ומפני זה אמרו חכמינו הקדושים ז"ל במליצתם הנכבדת בענין אצילית האור של היום הראשון האמו' אצלם על השכלי' הנבדלים שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק בו מסוף העולם ועד סופו לרמוז ולהמשיל ענין אלו הנבדלים בערך אל מקור' יתברך שהי' כענין הניצוצות אל השמש שהוא מקורם כי כמו שהשמש באמצעו' הניצונו' הנאצלי' ממנו מאיר ומבהיק את כל המקומו' העולם החשוכי' בעצמם כך ה"בה הוציא והאציל מעצמו השכלי' הנבדלי' ועל ידיהם הבהיק והאיר כל גשמי העול' מאור החיי' והשכל וההויות שבלעדיהם היו כלם פגרים מתים. ועל זה החכם האלקי רבי שלמה אבן גבירול בתפלת כתר מלכות בדבריו מהשכלים הנבדלי' אמר ממקום קדוש יהלכו וממקור האור ימשכו ולהיו' טבעם טבע האלקי תמצא שם האל הנכבד דבק תמיד בש' כל אחד מהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל וזולתם ונקראו בשם אלקים כמ"ש כי יי' אלקיכם הוא אלקי האלקים וגם כן בשם אל"ים כמ"ש מי כמוכה באלים יי' ונקראו גם כן קדושים כשם רבם כ"מש אל נערץ בסוד קדושים רב'. אף אמונתך בקהל קדושי' והסבה בכל זה היא היותם נמשכים ונאצלי' ממנו יתברך. ואמנם טבעי הגשמים היו כמו צללי אותם הניצוצות המאירים. וכמו שהצל נעשה על ידי האור מהעדרו. כן הגשמים נעשו ע"י האור האלקי לא ממנו ית' ברוחניים אבל מהעדר המציאות שהוא האין הגמור וכאלו הגשם טבלת השכל כמו שהצל טבלת האור והניצוץ. וכמו שהתחלפ' הוית הרוחניים להוית הגשמי' ככה ראוי שיתחלף אסיפתם וסופם מהשחתת הגשמיים והפסדם. וזה שהפסד הגשמים הוא שובם אל ההעדר והאין הגמור אשר ממנו יצאו אמנם אסיפת הרוחניי' אינה שישובו אל ההעדר הגשמיים כי השכל א"א שיעדר שהוא הוא עצם מעצמי המציאות והחיים ולא תשלוט עליו ההשחתה וההפסד אבל ענין סופם הוא שיאספו אל המקור האלקי אשר ממנו חוצבו ויתדבקו בשרש אצילותם ולא יבטל מהם זולתי הפירוד והרבויי שהיה להם אחר בריאתם והקשרם עם הגשמים אשר תחתיהם כמו שיתבאר כי זה כלו יתבטל מהם בבטול אותם הגשמים אשר היו סבה לפרודם ממקור הויתם בהפרדם איש מעל אחיו וזה שלהיותם מהטבע השכלי האלקי ראוי שיהיו תמיד מדובקים במבועם ומתאחד בשרשם כלבוש עם האדם כי זהו שלמותם וקדמותם ושיהיה יתברך מתעטף בהם כשלמה כמאמר השלמים אבל מפני צורך בריאת הגשמים והיותם מתים בעצמם למחיה שלחם האלקים לפניהם להחיותם ולהשלימם במציאות וההשגה כי לכן נקראו מלאכים להיותם שלוחים במלאכות השם להחיות רוח שפלים ולהחיות לב הגשמיים הנדכאים ולהאיר חשכתם כמו שישלח השמש ניצוציו להאיר מחשכי הגשמים השפלים ויתרבו ויתפרדו הרוחניי' ההם איש מעל אחיו ויתחלפו זה מזה לא לבד כפי מדרגתם בהשכלה והשפע כדברי הפילוסוף כי אם ג"כ כפי התחלפות הגשמים המונהגים והמושפעים מהם כמו שיתחלפו הניצוצות השמשיות ויתרבו בהתרבות המקומות החשוכים המוארים מהם כאלו תאמר שיתרבו הניצוצות הנכנסים בבתים עם היות השמש אחד כפי התרבות החלונות והחרכים שיכנסו אמנם בהבטל רבוי המקומות ההם יבוטל חלופם זה מזה והפרדם ממקור חייהם וישובו כלם אל מבוע הויתם האלקי ונהרו אל טוב יי' ויתאחדו בו ויתענגו מטובו באחרית הימים כמו שבהבטל רבוי החרכים והחלונות ונשסו הבתים יתאחדו הניצוצות עם עצם השמש שהוא מקורם ומבועם כן ראוי שיובן הדרוש הדק הזה והארכתי בבאורו מפני יוקר מעלתו וכבר הציץ אפלטון על קצת אמתת זה הענין כי הוא מפני זה לא שער בריאה במלאכים אבל אצילות בלבד לפי שלא היתה הויתם מהחמר הקדום אשר הוא הניח כשאר גשמי העולם וגם בענין ההפסד אשר הוא ג"כ קבל שהוא מחוייב בהם כפי טבע' לא אמר שיפסדו כשאר חלקי העולם אלא שישיבו ויתדבקו בצרור החיי' הנקרא אצלו אידיאה ר"ל מדה אלקית ועם היות שהשמים לפי דעתו ישובו גם הם נצחיי' מפאת עלתם כל עוד שיתמיד רצונו הנה אם היה שיבאו להפסד הנה הם ישובו אל החמר הקדום והרוחניים יהיו צרורים בצרור החיים וכן אמרו המקובלים שהיו המלאכים הרוחניי' נושאי כסא כבודו ולפי זה שהוא רמז לדבקות ענין בריאת המלאכי' ובטולם באחרית החלד. יותר ראוי שיקרא אצילות ואסיפה משיקרא בשם בריאה ועשייה. ובשם הפסד והעדר. זהו מה שראוי להשיב על ספק הרב המורה אשר עש' מפאת כסא הכבוד באמרו ולא נשמע כלל שנתבאר בדברי נביא ולא חכם שכס' הכבוד יפס' ויעדר שכן נאמ' אנחנו שהמלאכי' הרוחני' הנקראים אצלו כמו שביארתי למעלה כסא הכבוד לא יפול בהם ההעדר וההפסד כי אינם בעלי חמר אבל יאספו אל מקום וישארו בו והנה יבא תשלום זה בפרק שלאחר זה בענין הנשמות:
פרק ו
בהתר ספק אחר שעשה הרב המורה וביאור איך יהיה ענין הנפשית בהפסד העולם.
עוד כ' הרב לבטל דעת הפסד העולם וז"ל וכן נפשות החשובים הם לפי דעתינו נבראים ולא יעדרו כלל ולפי קצת דעות מי שימשך אחרי פשוטי המדרשות שגופותם ג"כ יהיו מתענגים תמיד לנצח נצחים באמונת מי שנתפרסמה אמונתם באנשי גן עדן ע"כ ואמנם מה כיון הרב באמרו לפי דעתנו ראוי לפרשו והוא כפי מה שכתב בפרק מ' ח"א בשתוף שם נפש ופס"ט ממנו בשתוף שם ככבי שהנשמות הנשארות אחר המות אינן הנשמות ההוות באדם כשיתהוה שזאת ההוה כשיתהוה היא כח בלבד והדבר הנשאר אחר המות הוא הדבר הנשאר והמתקיים המגיע בפעל ולא הנשמה ג"כ ההוא הוא הרוח ההוה וכו' הנה א"כ יחשוב הרב שהנפש האנושית היא כח והכנה בלבד כדעת אלסכנדר הפרדוסי ולכן היא הוה בהתהוות האדם ונפסדת בהפסדו והמושכלות שהאדם החשוב יקנה בחייו והם הנקראים שכל נקנה הוא הדבר הנשאר והמתקיים אחר המות כי הם ואם היו הוים מצד מה שיקנם הכח השכלי אשר באדם הנה הם בלתי הוים בעצמם כמהיות הדברים אשר הם מושכלות אליהם וזה היה דעת אבן סיני ואבוחמד והחזיק בו הרב והרוח אצלו הוא הרוח החיוני המתילד בלב ולכן אמר כאן שנפשות החשובים לפי דעתו היו נבראים ולא ירמוז אל המושכלות הנקנות בנפשות השלמי' ולא יעדרו כלל כי הן נשארות אחרי המות וזה ממה שיורה היות העולם בלתי נפסד אחרי שהמושכלות הנקנות ממהיות הנבראים הם בלתי נפסדים זאת היא טענת הרב. אבל בעלי התורה ישיבו ע"ז שאין הנשמות נבראות בעת הוית הגופים ושאין ג"כ הנשמות הנשארות עצם המושכלות הנקנות בצאת השכל מן הכח אל הפעל כמו שחשב הרב בהתפלספותו כי הדעת הזה אינה שקר בטל ודעת מגונה כמו שיתבאר במקומו בדבריו בדרוש מהות הנפש והשארות אם יזכני האל להגיע אליו אבל האמת התוריי הוא שכל נפשות בני אדם נבראו קודם הוית הגופות בתחלת הבריאה וכן היה דעת גדולי הפילוסופים הקדומים כהרמ"ש טרימיגישטו הנקרא חנוך ופיתאגוריש ואפלטון וזולתם ואמנם ארסטו לא מצאנו לו בזה הדרוש דבר אבל מהמפרשים מי שיחס אליו היות הנפש האנושית הכנה בלבד כאלסכנדר הוצרך לומר שהיתה הוה ונפסדת כהתהוות הגוף והפסדו ומי שיחס אליו היותה עצם שכלי נבדל כפי עצמותו אם אחד כמו שחשבו אבן רשד ואם רבים כדעת המסטיוס יראה שיאמר שהוא בלתי הוה ולא נפסד עם הגוף אבל קדומה בדעתו כקדמות העולם וחכמי התורה והאמת קיימו וקבלו שאינן הוות עם הגוף ולא קדומות אבל שנבראו במעשה בראשית מהם אמרו שנבראו ביום הראשון ממה שנאמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים שהיה זה רוחו של אדם הראשון ומהם אמרו שביום הששי נבראו שנאמר תוצא הארץ נפש חיה ואין ספק שאלו ואלו דברי אלקים חיים שביום הראשון נבראת הנשמה השכלית וביום הששי נברא הרוח החיוני והכחות הגשמיות עם הגוף ולכן אמרו בב"ר דרש רבי אליעזר אחור וקדם צרתני אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון היא דעתיה דרבי אלעזר דאמר תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון כי אין ספק שלא יסבור רבי אליעזר שנפש האדם השכלית הוציאתה הארץ כי היא נבדלת ומכח האל הנכבד כמו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים אבל כיון לרוח הגשמי שנתהוה ביום הששי ויותר נכון לומר כפי הסברא המיושרת שהנשמות השכליות נבראו עם השכלים הנבדלים בדבור ויאמר אלקים יהי אור לפי שהנשמות השכליות הן מטבע השכלים הנבדלים שבראם השם מדרגות מתחלפות וממדרגותיהם הן נשמות בני אדם וגם יש ביניהן מדרגות מתחלפות זו למעלה מזו כמו שיש ברוחניי' כפי מה שראתה חכמתו ית' והנה א"כ לא היתה בריאת הנשמות השכליות כבריאת הגשמים מלא דבר ההעדרי אבל שהנשמות חצובות מכסא הכבוד שהוא באמת רמז לעולם הכבוד מהספירות הקדושות אשר קראו החכם בן גבירול גלגל השכל הוא הגלגל העשירי קדש ליי' והוא הנקרא בדבריהם ז"ל ערבות לא כמו שחשב הרב המורה שהיה ערבות הגלגל העליון המקיף בכל המתנועע התנועה היומית ובביאור אמרו במס' חגיגה ערבות שבו צדק וצדקה ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתם של צדיקי' ורוחות ונשמות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים ואתה תראה שהראיות שהביאו בגמרא על כל אחד מאלה שבערבות הם מיוחסים אליו ית' לא לגלגל היומי כמ"ש צדקה דכתיב וילבש צדקה כשריון גנזי חיים דכתיב כי עמך מקור חיים גנזי שלום דכתיב ויקרא לו יי שלום גנזי ברכה דכתיב ישא ברכה מאת יי'.
בנשמתן של צדיקים דכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יי' אלקיך. רוח ונשמה שעתידים להבראות שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי על שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים שנא' גשם נדבות תניף אלקים ושם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא יושב על כסא כבודו ע"כ. הנך רוא' שהדברים האל' שזכרו שהי' בערבות יחסו אותם הכתובים שהביאו לראיות אליו ית' והוא המוכיח שהם נמשכות ונאצלות ממנו והוא מקורם באמת.
ואחשוב שלכן קראום ערבות לרמוז אל השם ית' שהשמח' והערבו' במעונו והוא ישמח במעשיו. וראוי שתדע שלכל הרוחניים שהאציל הקב"ה מעצמו נתן הקשר מה עם גשם מהגשמים. וזה כדי להחיות העולם הגשמי ולקשור אותו עם השכל האלקי באופן שיהיה העולם כלו קדש ליי' מכיר כל אחד את בוראו ומהללו שזהו התכלית האלקי בבריאה ואי אפשר שיכיר הגשם לאל הבורא אותו אם לא בהתקשר עמו ניצוץ אלקי שכלי נאצל מהבורא ולכן היו כל הנמצאים השכליים נקשרים עם הגשמים הקשר מה ובהם יעשו פעולותיהם מהם נקשרי' עם הגלגלי' השמימיים ומניעים אותם ומה' עם הכוכבי' הפועלים מה שבכאן ומהם יש להם הקשר עם גשמים אחרים רוחניים.
וכן הנשמות היו בבריאתם הראשונ' נקשרות עם גשמים דקים רוחניים מהטבע השמימיי בלתי מושגים לחוש הראות והנשמות לא יתפרדו מאותם הגשמים הדקים הרוחניים כל ימי עולם אם קודם בואם לגוף ואם בהיותם עמו וגם אחרי הפרדם ממנו והגשמי' ההם הרוחניים נקראו בדברי שלמה רוח בני האדם לפי שאין הרוח ההוא כמו הרוח החיוני אשר בשאר הב"ח כי רוח הב"ח ונפשו הוא הוה בהתהוותו והמהוה אותו הוא נפש העולם המשפעת הכחות ההוות ונפסדות. ולכן אין לאותו נפש הכח ורוח פעל ההשכלה האלקית הנצחית כי לא ימצא זה אלא בנפשות והרוחות הנבראות והנאצלות ממנו יתברך בתחלת הבריאה שהם מהטבע השכלי והאלקי.
ובכלל שהם פעל האומן העליון ונפשות הב"ח הצמחים וטבעי הדוממים וצורותיהם הם מעשי ידי אחד ממשרתיו מהם השכל הפועל ואצל חז"ל הוא סנדלפון כאמר' מלאך יש בארץ וסנדלפון שמו וכו' ועל ההבדל הגדול הזה שיש בין רוח בני אדם לרוח הב"ח שזה קידם להוית הגוף ונשאר אחרי הפסדו במקום העליונים וזה מתהוה עם הגו ונעדר בהפסדו. אמר גדול החכמים ומי יודע רוח בני האדם העול' היא למעל' ורוח הבהמ' היורדת היא למט' בארץ כי זה הרוח האנושי הוא מהטבע השמימיי וממחוז הדברים העליונים והוא מתנועע תמיד תנוע סבובית מעצמו כגרמי' השמימיי' והכוכבי' ולזה אמר אפלטון החכם שהנפש תתנועע בעצמה תנועה סבובית בהיותה בגוף גם בהיותה חוץ מן הגוף אם קודם ביאה אליו ואם אחר הפרד' ממנו ושבזאת התנוע' תשיג עצמותה ותכיר את בוראה והוא הפעל העצמי בה ושלמותה כל ימי השמים על הארץ והוא באמת מאמר מדעי ראה היה שכמותו תלמיד מתלמידי ירמיהו הנביא ע"ה והגשם הזה הרוחני הוא נושא לנשמה השכלית והוא הרוח אשר בלב האדם שלא ימשכו בלבד ממנו הפעולות הרוחניות והחיוניות וההרגשיות כמו שיעשה רוח שאר הב"ח אבל גם הפעולות האלקיות הם השכליות המציירות שלמות האל ומעשיהו והמלאכים הרוחניים ופעולות המעלה הנמשכות אחר השכל ולכן יתנועע תמיד זה הרוח החיוני בלב ובשריגים תנועה סבובית אשר יקראוה הרופאים תנועת ההתפשטות וההתקבצות ואין זה הרוח החיוני אשר בלב האדם מכלל הרוחות ההוים והמתילדים מן הזרע ולא ההוים בו כל היום מדקות הליחות והנתכים מן החום הטבעי אבל הוא רוח אחרת מטבע השמימיים בא לגוף עם הנפש האנושית לצייר אותו בראשונה בבטן המלאה ואחרי כן לגדלו ולהנהיג מציאותו בפעולות ההכרחיות לקיומו והאלקיות לשלמותו כל ימי חלדו והוא אינו אם כן הוה בהתהוות הגוף ולא כלה ונתך כן כשאר חלקי הגוף וכחותיו אבל הוא המהוה הגוף האנושי עם כל חלקיו והוא המוליד בו החום מתנועתו הסבובית כמו שיולידהו השמש והגרמים השמימיים בעולם כי הוא מטבע אותם הגשמיי' העליוני' הטהורים ובתנועתו הסבובית שיתנועע בתוך חדרי לב האדם יתנועעו שאר הרוחות ההוים אשר עם הדם בשריגים תנוע' סבובית גם כן אלא שאינה שלמות הסבוב בתנועתו בתוך הלב כי הם משרתיו עושי רצונו הוים ממנו ונמשכים אחריו בתנועתו כל ימי שבתו בתוך הלב ובצאתו משם פנה הודו והדרו של הגוף ונחה שקטה התנועה ההיא שבלב ועמה תנועת הגוף כלו וכלו כל הפעולות הגשמיות והשכליות לפי שהמנהיג האלקי עם הנשמה הנשואה בו חלף הלך לו והנה חז"ל כנוי זה הנושא הגשמי בשם רוח לפי שהוא רוחני ודק עם היותו גשמי.
וכנו הענין האלקי ר"ל השכל הנשוא עליו בשם נשמה להיותה נאצלת ויוצאת ממנו ית' כיציאת הנשמה מפי האדם ולמורכב משניהם ר"ל נושא ונשוא קראו נפש ולזה יחסו בגוף האדם התנועות כלו אל הרוח לפי שהתנועה היא מיוחסת לגשם במה הוא גשם והפעולות האלקיות השכליות יחסו בלבד אל הנשמה ושאר הפעולות טבעיות והרגשיות יחסו אל הנפש להיותן מורכבות מטבע תנועה שמימיות ומטבע מכיר ויודע מוחשיו ופעולותיו ולהיותן שני חלקי הנפש הרוח והנשמה אמרו חז"ל נשמות ורוחות שעתידים להבראות שהוא חבור הנושא הרוחני והנשוא השכלי יחד ואמר הנביא כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי ואמר נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה שיחס תנועת האנשים ההולכים אל הרוח ומפני שהרוח בתנועתו הוא המצייר גוף העובר במעי אמו ונותן תמונה לאבריו ראויה לעשות פעולותיו והנשמה היא הנותנת ההבנה וההשכל לכן אמר איוב רוח אל עשתני ונשמת שדי תבינני ואחרי מות האדם תשאר נשמתו עם מרכבת רוחו. אם במקום קדוש מתעדן שהוא מקומו הטבעי אשר יניח בו והוא מקום השכר אשר בדרך ההשאלה וההמשל קראוהו חז"ל בשם גן עדן כנוי למקום העונג אשר עם השם.
ועליו נאמ' רוחו ונשמתו אליו יאסוף. ועל הרוח ההוא עם הנשמה אמר והרוח תשיב אל האלקים אשר נתנה ואם במקום מתנגד לטבעו הוא מקום העופש אשר יכסוף עלותו משם אל מקומו הטבעי ולא יכול כי הוא בנחושתי העונות ואחוז בחבלי הפשעים אשר שמו אותו בבור. וזהו המקו' שקראו גיהנם ויתמיד שם הרוח עם הנשמה כפי גמול חטאתיו וכמו שיתבאר במקומו ואמנם בשנת השמיטה ר"ל באלף השביעי עם היות שיפסדו כל הגשמים השפלים ההוים והנפסדים ויכלו בני אדם הנה לא יפסדו הנשמות הטהורות. וגם לא יפרדו מהרוחות הנושאים אותם אבל ישארו מרכבותיהם כמו שישארו השכלים הנבדלים עם הגרמיי' השמימיים ועם הכוכבים שהם מרכבות אליהם ועל זה אמרו בפרק חלק אותן אלף שנה שיהיה העולם חרב צדיקים מה הם עושים הקב"ה עושים להם כנפים ושטין על פני המים כי זה על שנת השמיטה העולמית אמרו כן לבאר מה יהיה ענין הנשמות בה. ורמז בכנפים ענין השארותם והיותם עולים למעלה אל ההשכלה והדבקות האלקי כנשר יעוף השמים והמים שאמרו הוא רמז לגשמים הרוחניים ההם הנקראים בדבריה' ז"ל מים עליונים והמים אשר מעל לשמים. לה להיותם נבדלים מהמים התחתוני' שהם הגשמים השפלים ההוי' והנפסדים וכאלו אמרו שהנשמות החשובות יהיו שטים ונשואים על פני המים העליונים שהם הרוחות הנושאים אליהם אמנם ביובל הגדול יפסדו הגשמי' כלם עליוני' ותחתונים ואז השכלים הנבדלים והנשמות הטהורות בהעדר הגשמים הנכבדים שהיו מרכבותיה' ונושאיהם המפרידים בינם ובין מקום קדושתם ישובו אל המקום אשר חוצבו ממנו ויתאחדו בבוראם ויתדבקו בו ולא יהיו עוד שטין ע"פ המים כי יהיו כנפיהם מרוטות ככנפי הנשר בעלותו אל מקום האש. ויהו שם עד עבור שנת היובל ואז יחדשו כנשר נעוריהן אמנם נשמות האנשי' החטאים בנפשותם שלא נשתלמו ולא נזדככו עד שנת היובל לרוב חטאתם יהיו כלי' ככלו מרכבותיה' וחוזרי' עם רוחותוה' אל הענש בחקו ית' ולא כלי' מוחלט' ולא יבאו בשנת היובל אל המנוחה ואל הנחלה הרכ' והענוגה במעון הקדש האלקי אבל הנשמות החשובות אשר יזכו לשוב שמה בהיותם במקום אצילותם יתענגו תכלית העונג בהתאחדות המשיג עם המושג והתדבקות הכוסף עם הנכסף והדבר עם מקורו ושם ינוחו יגיעי כח. ועל זה אמר משה איש האלקי' בתפלתו יי מעון אתה היית לנו וגו' כי המעון הוא המקום הקיים המהו' והשומר והמשלי' למתקומם בו. ואמר שהיה הק"בה מעון לנפשות חסידיו שומר אותם לדור ודור ר"ל מיובל ליובל ומעולם אחד לעולם אחר. וזהו בטרם הרים יולדו שהוא רמז לגשמים העליונים ותחולל ארץ ותבל שהוא רמז לשפלים ומעולם ועד עולם אתה אל ר"ל יכול לברוא עולם אחר עולם ואלהותך קיימת והוא אמרו גם כן תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם שישיבו הנשמות לחול ברוחות להחיות רוח שפלים ומסכים לזה אמר בתורה מעונה אלהי קדם ר"ל שהיה הוא יתברך מעון קדם לנבראיו וכל מה שזולתו מחודש יוצא ממעונתו וחוזר אליו וחז"ל אמרו על זה הדרך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ולפי שמאמר מעון אתה היית לנו אמר על בריאת העולמות זה אחר זה סמך אליו כי אלף שנים בעיניך שהוא רמז אל אלף שנות ההפסד והבטול אם בשמיטה ואם ביובל כי אי אפשר לפרשו על ימי חיי האדם על דרך ואלו חיה אלף שנים פעמים כמו שפרשו הראב"ע לפי שכל דברי המזמור והפסוקים כלם על בטול העולם וחזרתו הפסדו ובנינו נאמרו כי הנה התפלה ההיא הסבה אדון הנביאים על זה המדע האמתי. ולהיות מקובל באומה התאחדות הנשמות והדבקם בו ית' באחרית החלד אמרה האשה החכמה אביגיל לדוד והיתה נפש אדוני צרור' בצרור החיים כי צרור החיים הוא העצם האלקים ולזה אמרה את יי אלקיך ולרמוז לזה נאמר במצות היובל ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו שרמז בתשובת איש אל אחוזתו למלאכים הרוחניי' ולנשמו' השכליות הטהורות שתשובנה למקום אחוזתן ואל צור חוצבו ממנו. ורמז בתשובת איש אל משפחתו לגשמים בכלל תחתוני' ועליוני' שישובו אל האסיפה וההעדר שהיה משפחתן והתחלתם. ושם משפחה הוא מגזרת שפחה כי ההעדר הוא החסר והפחות. וממנו הגשמים העבדים והשפחות המרכבות לשכלי' ולנשמות וכן אמרו המקובלים שהנשמות תשובנה אל ספירת בינה ושם יתדבקו ויתענגו. ואמנ' אחרי אסיפ' השכלים הנבדלים והנשמות הטהורות אל מקורם וקודם יציאתם ואצילותם מה יהיה ענין מציאותם שם האם הם מתעצמים לגמרי עם מקורם באופן שאין שם זולתי מהותו הפשוט בלבד והיו כלא היו השכלים והנשמו' אשר נאספו אליו כי אין שם זולתו ית' שעצמותו הוא מה שהוא או אם היה שם רבוי והבדל מה בין הנאספים והמאסף ובין הצרורי' עצמם זה מזה זהו באמת מקום עיון גדול ואין יד השכל האנושי מגעת להשגת אמתתו כי הם דברים שכסה אותם עתיק יומין ואפשר לומר בזה שאין בין השכלים ההם מלאכים ונשמות בהיות' נפרדי' מכל גשם לח רבוי גמור ולא אחדות גמורה אבל יש שם דבקות אלו באלו וכלם בשרשם ומקורם האלקי מתאחדים ולא אחדות גמור כי כמו שהמדובק הגשמי אינו א' מכל צד להיותו בעל החלקים ואינו רבים אחרי שהוא אחד מדובק כן ראוי שנאמר בדבקות וההתאחדות אשר בדברים הנבדלים שאינם אחד גמור כי המתאחדים אינם בעצמם אחד ולא הבדל ופירוד גמור אחרי שהם מתאחדים ומדבקים ואמנם איך יהיה זה נפשנו קצרה להשיגו כי השכל האנושי בהיותו בגוף בשגם הוא בשר לא יוכל לצייר זה וכבר אמרו המקובלים שהספירות הקדושות אינן ברואות אבל נאצלות ממנו ית' ושהן מתאחדות בו ולא יאמרו עם כל זה שאחת מהספירות תהיה הסבה הראשונה אלא בשהן מתאחדות בו יתברך והוא בהן אינם דבר אחר ומהות אחר. וכבר כתב החכם המשיג אבובכר בן טופי"ל באגרתו של חי בן יקטן שאין בשכלי הנבדלים לארבוי ולא אחדות ולא מספר ולא הבדל. וזה אין ראוי לחשבו במלאכים הרוחניים כפי מה שהם בעולם הפירוד כי הם נבדלים ונפרדים וה מזה אם כפי חלוף נושאיה' ואם כפי אופני השכלת' וכלם נפרדי' אז ממקורם יתברך אמנם בהפסד הנושאי' הגשמי' ושובם והתדבקם והתאחדם במקור' האלקי יצדק עליהם יותר מאמרו שאין בהם לא רבוי גמור ולא אחדות גמור לפי שבאסיפתם אל מקורם אינם הם עצמם דבר אחד עם הסבה הראשונה כי הוא תמיד היה והוה ויהיה אחד פשוט במהותו נבדל ונפרד מכל זולתו. והמלאכים והנשמות מדבקות ומתאחדו' עמו כמו שיתאחד הניצוץ עם השמש. זהו תכלית מה אפשר לבאר בזה הדרוש העמוק והאלקי ובדברים האלה שהם באמת גופי סתרי תור' ופרי כל מעשה בראשית ועיק' מעיקרי מעשה מרכבה שאין ראוי למסרם כי אם בראשי פרקים. ואחשוב שהדברים האלה אשר הודעתיך פה בריש מילין היא היתה סברת הקדוש הרמב"ן אם בענין נשיאות הנשמה ברוח הגשמי הדק הרוחני. ומזה הצד והבחינה כתב בשער הגמול שהנפש החוטא' תקבל בגיהנם עונש שרפה באש דקה. ואיך ישלוט האש הגשמי בנשמה השכלית אם לא באמצעות הרוח הגשמי הדק שהוא מרכבה אליה. וכן שער ענין התאחדות המלאכים והנשמות בצרו' החיי' באחרית החלד וקוצר ההשגה האנושית בידיעת אופן אותו הדבוק והתאחדות בו יתברך ולכן כתב בפירושו לפרש' בהר סיני וז"ל והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו כי ישוב ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו כי הות מוס' המאמין יחי' זהו ושבתה הארץ שבת ליי וקראתם דרור בארץ כי הוא ארץ החיים נרמזת בפסוק הראשון שבה נאמר והארץ אזכור ושמא לענין היובל רמזו חז"ל באמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד כי כל שמיטה שער בינה אחד הנה הודיעוהו כל ההוה מתחלה ועד סוף חוץ מן היובל קדש אלה הם דבריו רצה לומר שיודע היובל מבראשית עד ויכלו ששם זכר השבעה ימי בראשית עם השבת שהם רמז לשמיטה ולפי השנים ירמוז לששת אלפים שנה שיהיה העולם בנוי וחד חריב וירמוז ג"כ לשבע השמיטות אשר ביובל והנה אמר הרב שהודיעוהו כל ההוה מתחלה ועד סוף חוץ מן היובל קדש ואם היה ענין היובל שישוב הכל אל ההעדר כאשר בתחלה קודם הבריאה יקשה מאד מהו השער אשר יי אלקי ישראל בא בו והיה סגור שלא ידעו משה ע"ה כי אם הוא ידע והשיג איך נתהוה העולם מלא דבר למה זה לא ישיג איך יפסד אל לא דבר אלא שהיה עומק ההשגה הוא בענין המלאכים הנבדלים והנפשות הטהורות איך יתאחדו ביובל הגדול עם אורם ומאציל' ומקורם יתברך כי דבר זה ילאה השכל מלהשיגו ולא יכולה הפה לדברו והאזן לשמעו אבל אין זה ממה שיחליש אמונתו כי גם כן יקשה על השכל האנושי לצייר איך ידע הש"י הפרטי' מבלי כח גשמי ואיך ידע הדברים העתידים קודם היותם עם השאר טבע האפשר והבחירה מבלי הכרח והדברים האלה וזולתם ידענו באמונה שלמה שהם אמתיי' בעצמם אף על פי שלא נשיג איך הם. כן ראוי שנאמין המדע הזה. ואין ספק שהארכתי בדרוש הזה יותר מדי כפי זה המקום אבל הכרח הדברים הביאני אליו. ובמקומו הראוי כמו שיעדתי אחקור עליו יותר בשלמות:
פרק ז
בהתר ג' ספקות אחרים שהעיר הרב המורה מפאת הכתובים לבטל דעת הפסד העולם.
עוד אמר הרב שכבר יורה על נצחיות העולם מאמר שלמה והארץ לעולם עומדת ושלא נוכל לפרש זה על הזמן הנגזר על, הארץ כי הנה דוד אביו פירש ואמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד ואי אפש' לפר' עולם ועד על הזמן המוגבל כי אם על הנצחיות הנמשך תמיד לאין תכלית שאם לא כן מה יהיה ענין אמרו יי ימלוך לעולם ועד האם יהיה מלכותו זמני מוגבל ואמר הרב שכל מקו' שנאמר בו עד אם לפני מלת עולם באמרו עד עולם או אחרים כמו עולם ועד תמיד יורה על הנצחיו' הנמשך לאין סוף. ושלכן אמר דוד הללו את יי מן השמים וגו' ויעמידם לעד לעולם להורות שהם נצחיים.. ואני משיב שמלת עולם הוא מענין העלם והסתר ונקרא כללות המציאות עולם לפי שתוכו יתעלמו כל הדברים ובו יתכסו וחלקיו נעלמים בתכלית ההעלם וכמו שאחז"ל גם את העלם נתן בלבם העלם כתיב וגם בלשו' לאטין נקרא מונדו ויקרא ג"כ בשם צילו אם מונדו מלשון נקי ומיופה שכן בלשון יון קורין אותו קוסמו שענינו מפואר בכל מה שאפשר מהיפוי ואם צילו מלשון כסוי והעלם וכמו שכתב פליניאו בספר טבעי הדברים וכתבו המדקדקים אשר לנו שמזה הלשון נקרא הנער צעיר הימים עלם ועלמה מצד שענינם נעלם אם יהיה בעתיד חכם או סכל טוב או רע וגם שכפי הנהוג ועל הרוב העלם והעלמה מתעלמים ונחבאים בבית ולי נראה שהדבר בהפך ר"ל שלא נקרא העולם מלשון נעלם אבל שהמציאת בכללו נקרא עולם מלשון עלם שהנחתו הראשונה על צעיר הימים וענינו שהוא מחודש וצעיר הימים ואינו קדמון ואמנם הקב"ה מפני נצחיותו נקרא עתיק יומין הנה א"כ שם עולם הרצון בו מחודש אך אמנם יאמר שם עולם על כל זמן ארוך אם בכללות הנבראים כי לא ידון רוחי באדם לעולם לזרעך אחריך אחזת עולם חקת עולם אות היא לעולם שהענין בו ימי קיום והתמדת העולם הנמצא ופעמים יאמר בערך איש פרטי ואז יורה ענין עולם כל ימי חייו או ער סוף עולמו או עד גבול מפורסם באריכות כמו ועבדו לעולם אם שיפורש כפי פשוטו עד סוף עולמו וחייו ואם עד זמן היובל כמו שפירשוהו חז"ל וכן בשמואל וישב שם עד עולם שפירושו כל ימי חיותו וקיומו שהוא עולמו וכאשר יסמך מלת עולם מלת עד לפניו כמו לא יבא להם בקהל יי' עד עולם לדוד ולזרעו עד עולם לא יורה יותר נצחיות ממה שתורה מלת עולם לבדה כי הנה מלת עד לא תורה כי אם על ההגבלה יהיה אמרו עד עולם כאלו אמר עד סוף קיום העולם וכן כשתהיה מלת עד אחרי מלת עולם כמו בל תמוט עולם ועד כסאך אלקים עולם ועד אם אמר שם כסא על השמים הנה מלת עד היא ג"כ מלשון הגבלה כאלו אמר מעולם ועד סופו כי באמרו ועד ירמוז לגבול הסוף והתכלית והוא מאמר קצר והכונה בו מבוארת שעד עולם הוא עד סוף העולם ובאמרו לעולם הוא העולם הזה ועד עולם אפר שיבא אחריו וכן הוא אומר ויעמידם לעד לעולם שביאר הכתוב כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד וביאר מיד מהו הנרצה במלת לעד באמרו לעולם ר"ל שיעמדו השמים כל הימים שיתקיים העולם בכללו והעד על אמתת הפירוש סיפ' דקרא שאמר מיד סק נתן ולא יעבור כי החק אשר נתן בענין השמים והנבדלים המניעים אותם הוא הזמן הגזור לפניו יתברך שיתקיימו ויתמידו ולא יעבור בשום צד מאותו חק כי הנה בהניעו יבטל הכל. ואמנם יי' ימלוך לעולם ועד הוא ג"כ מזה המין לפי שמלכותו הוא בערך העולם בהגעתו והשגחתו כמו שאמר ומלכותו בכל משלה שאין ספק שתתמיד המלכות וההנעה וההשגחה כל הימים שיתמיד המתנועע הראשון והעולם הנה א"כ מלת עד קודם מלת עולם ולאחר מלת עולם לא תורה על הנצחיות כמו שאמר הרב והעד על זה מה שאמר בשמואל וישב שם עד עולם כי מבואר הוא שלא נאמר על הנצחיות וההתמדה הבב"ת ולכן אמר הכתוב ומעולם ועד עולם אתה אל ודוד אמר וחסד יי' מעולם ועד עולם ר"ל שאלקותו ית' וחסדו יהיה מהעולם הזה ועד העולם האחר שיבא אחריו וכן לאין סוף ואולי כיון באמרו חסד יי' מעולם ועד עולם שהיה מחסדו והטבתו בריאת העולמות זה אחר זה וכן ברוך יי' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ר"ל מעולם, אחד ועד עולם אחר הבא אחריו מאותו התמידות החוזר חלילה ומזה הצד נקרא יתברך נוד עולמים כי ענינו צייר כמו שדרשו חז"ל כאלו אמר הוא הבורא עולמים תמיד בזה אחר זה והוא ג"כ מאמר דוד מלכותך מלכות כל עולמים ר"ל שהוא ית' מלך ומולך וימלוך בכל העולמים שעשה ויעשה אחר זה וגם שלמה אמר מסכים לזה ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים וגו' וכמו שביארתי למעלה וכל מלת עולם ועולמים ומלת עד שתמצא בכתוב תנהגהו כפי הדרך הזה לא שיורה על נצחיות זמן בב"ת כמו שחשב הרב כבודו במקומו מונח הנה א"כ מאמר דוד יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד שהביא הרב לראיה ענינו כל ימי קיום העולם לא זולת זה ומזה תדע שאין בלשוננו לשון מורה התמידו' לאין תכלית והנה ישעיהו הפליג בספרו חורבן אדום לעתיד בארבע גזרות להורות על הזמן הארוך שיתמי' חורבנה באמרו לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה משנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה ועם כל זה אין דבר מאלה מורה על הנצחיות הבב"ת בזמן כי אם שיתמיד חורבנה עד סוף העולם עוד עשה הרב ספק אחר ממה שאמר ירמיהו כה אמר יי' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה אם ימושו החקים האלה מלפני גם זרע ישראל ישבותו מהיות גוים וזה מורה על נצחיות העולם והאומה אבל תשובת זה מבוארת עם פי' הכתוב על אמתתו כי הוא באמת מורה על הפסד העולם לא על נצחיותו וזה ענין הכתוב ופירושו הוא זרע ישראל יהיה מתמיד וקיים כירח יכון עולם וכמ"ש ישעיה כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם יי' כן יעמוד זרעכם ושמכם והודיע השם לירמיהו שישראל יהיו קיימים כל עוד שיתקיימו השמש והירח והכוכבים שנמשלו אליהם אבל אם ימושו החקים האלה השמימיי' מלפניו ית' והוא בהגיע עת הפסד העולם וכלותו הנה אז גם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי כי דיו לעבד להיות כרבו ודי לישראל שיהיה כצבא השמים. עוד כתב הרב שיורה על נצחיות העולם מאמר שלמה ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כי אין בו מותר ודבר בטל יתחייב שיהיה תמידי ונצחי והיא הטענה אשר זכרתי למעלה שעשה הרלב"ג מהיות מציאות העולם טוב והפסדו רע שאין ראוי ליחסו אליו יתברך כי מכאן לקחה וכבר השיבותי עליה כפי העיון שלא יהיה נפסד העולם להיותו בלתי שלם כי אם להיות ההפסד בו הכרחי מטבע הגשמי והנברא וגם לתכלית אחר נכבד מאד לשלמות הנבראים כמו שביארתי ואמנם הכתו' הזה שהבי' הרב לראי' מלבד שאין בו טענה כי אמרו הוא יהיה לעולם לא יורה על הנצחיות הנה אומר עוד שהוא מורה על הפסד העולם ממה שאמר מיד אחריו מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלקים יבקש את נרדף כי זה מורה בריאת עולמות זה אחר זה באופן שוה ומתדמה ולכן מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה מעולם אחר והאלקים יבקש את נרדף שהוא העולם הנפסד והכלה אשר רדפו ההעדר להכרח גשמותו ואח"כ האל יבקש להשיבו למציאות הנה התבאר שאין בכל טענות הרב מה שיחייב הנצחיות:
פרק ח
בהתר ספקות אחרים שעשו מעיינים אחרים על זה.
עוד עשו אחרים ראיה על נצחיות העולם ובטול דעת הפסדו ממה שאמר הכתוב אתה יי' לעולם תשב כסאך לדור ודור וגם ירצו לומר שהורה דוד על קדמותו באמרו נכון כסאך מאז מעולם אתה אבל הרב המורה לא הביא הפסוקים האלה אם לפי שהיה דעתו שכסאך לדור ודור נאמר על גדולת הש"י שאינו דבר יוצא חוץ מעצמו ולא נברא מנבראיו כפי מה שביאר בפ"ט ח"א וכמו זכרתי למעלה ולפי שהיה הדבר מסופק אצלו אם יפורש הכתוב הזה על גדולת הש"י עצמו או על השכלים הנבדלים או על הגלגלים שכל אחד מהם יקרא כסא לכן לא זכרו בביאור גם שראה שהראיה הזאת אינה מוכרחת לפי שהכתוב הזה אומר כסאך לדור ודור והוא המוכיח שאותו כסא בין שיפורש על השמים או על הנבדלים לא יעמוד לנצח נצחים לאין סוף כי אם לדור ודור שהם שנות קיום העולם והתמדתו ועמידתו ויהיה פירוש הכתוב חתה יי' לעולם תשב ר"ל אתה תנהיג ותשגיח בעולמיך ותשב קיים עולם אחר עולם כי הישיבה תאמר על הקיום מבלי שינוי אמנ' כסאך שהם השכלי' הנבדלים או השמים הם לדור ודור לא עוד וכן אמרו נכון כסאך מאז מעולם אתה הוא מקושר עם תחלת המזמור הוא יי' מלך גאות לבש לבש יי' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. ועל זה אמר נכון כסאך מאז ר"ל שמן העת שתקן וברא את העולם היה נכון ונמצא כסאו הרוחני או השמימיי וזו היא הגבלת מאז. ואמנם אמרו מעולם אתה אחשוב שהמ"ם היא מ"ם היתרון כלומר שהוא ית' היה יתר על עולמו וקודם אליו בזמן ובסבה ובשאר הקדימות עוד עשו ראיה על נצחיות העולם ממה שאחז"ל מס' עירובין תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים. נצח כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה דכתיב כאשר שמענו וגו' עד עולם סלה. ועד דכתיב יי' ימלוך לעולם ועד. והראיה הזאת הביאה בעל ספר לוית חן והענדה עטרו' לו והתימה איך לא הביא הרב המורה הראיה הזאת כי הוא ראיה מסכמת לדבריו מאד ולא יתכן לומר שנעלמה ממנו כי היה הגמרא כלה לפניו כשלחן ערוך אבל האמת ההוא שהרב עזבה ולא החזיק בה לפי שלא מצא בה הכרח כלל. אבל בהפך שביארו נצח מאמרו כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף מכלל שנצח הוא כמו עולם וכן אלקי' יכוננה עד עולם סלה סלה ועד הם שמות נרדפים לעולם וכן יי' ימלוך לעולם ועד הכונה כל זמן שיתמיד העולם וכן פירשו רש"י שם וז"ל כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף אלמא נצח לשון עולם הוא ע"כ רצה לומר שלא כיון רבי אליעזר בן יעקב לבאר כי אם שנצח וסלה ועד הם מלות מורות על מה שיורה שם עולם וכיון שעולם אינו מורה על הנצחיו' המוחלט כמו שהרב המורה מודה בדבריו הנה א"כ גם נצח וסלה ועד לא יורו על הנצחיות המוחלט ומפני זה לא עשה הרב המורה ראיה מזה המאמר. הנה התבאר מזה כלו שהדעת בשהעולם יפסד ויעדר והחדל יחדל אין טענה לבטל לא בדרך העיוני המופתיי ולא בדרך הרחקה וזרות ולא מכח הכתובים ודברי חז"ל:
אבל הדבר הוא ההפך שיש כתובים רבים בתור' בנביאים ובכתובים ודברי חז"ל מורים עליו והעיון מסכים בו יען וביען בזה יתבטלו טענות בעלי ריבנו אשר עשו לבטל דעת חדוש העולם מפאת הפועל כמו שזכרתי והוא מה שרציתי לבאר: