מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר השביעי
בביאור הדעת התורני האמתי בתשובת הטענות האלהיות האלה וזכרון ארבעה שראוי שיקדמו אליו יסודות ושרשים ויש בו חמשה פרקים.
פרק א
בביאור היסוד הראשון שיוסד לזה.
תשובת הספקות והטענות אשר עשו בעלי הקדמות מצד הפועל לבטל דעת החדוש תבנה ותכונן על ארבעה יסודות שרשים או הקדמות אמור כמו שתרצה. והנני זוכר אותם כפי מה שיגזרהו העיון התוריי ואם רמיזת ראיות הכתובים שיורו על כל אחד מהם - היסוד הא' שהאל ית' הוא פועל העולם בבחירה ורצון. אמנם שהוא פועל העולם כבר הסכימו עליו קדמוני הפילוסופים כלם והיו תלמידי אפלטון משקים לתלמידי ארסטו מאעיני הקדמות ואומרי' אליהם איך תאמרו שהאלוק פועל העולם בהיותכם מאמינים הקדמות לפי שהיתה הקדמה משותפת לכל שהאלוק הוא פועל העולם וכן אמר הנביא מי פעל ועשה קורא הדורות מראש אבל ראוי לבאר מאי זה מין מהפועלים הוא כי הנה הפועלי' הם שני מינים אם פועל טבעי ר"ל פועל כפי טבעו ואם פועל בחיריי והוא הפועל כפי הרצון ויתחלפו זה מזה בשני דברים האחד שהפועל בטבע אין לו ידיעה במה שיפעל ואין פעולתו על ידי ידיעה כי האש כשיחמם לא ידע ולא ישיג ענין הדבר המחומם. והשני שהפועל בטבע יפעל לבד אחד מההפכים בעצם ואם יפעל ההפך האחר הנה הוא במקרה כי האש בעצם יחמם ולא יקרר בעצם אמנם הפועל ברצון הוא הפך כל זה כי פעולתו הוא על ידי הכרתו וידיעתו במה שיפעל ויפעל כל אחד משני ההפכי' שירצה לפי שהרצון הוא מה שימשך אחר השכל. והאלוק ית' הוא פועל ברצון לא פועל בטבע כיון שפעולתו נמשכת אחרי ידיעתו ובכל התבאר זה במאמר הראשון מהאלקיות אבל אבן רשד אמר שיש שם מין שלישי מהפועל שלא זכרו אבוחמד והוא הפועל בחיוב כי הוא אינו פועל בטבע כיון שהוא יודע במה שיפעל ואינו פועל ברצון כי הנה לא יפעל כי אם ההפך האחד. גם שהפועל ברצון פועל בכונה והוא משתנה כשיפעל והוא חסר. והפועל אשר בזה ר"ל בחיוב אינו בכל הנמצאים זולתי הסבה הראשונ'. שכמו שאינו פועל בטבע כך אינו פועל ברצון אבל הוא פועל בחיוב ד"ל שכפי חיוב מציאותו מחייב פעולותיו וכאשר נסתכל בזה הדעת נמצא שאין לו מקום. לפי שהבחירה היא נמשכת אחר הידיעה. והרצון נמשך אחר השכל. ואין לנו בפועלים כי אם יודע מה שיעשה או בלתי יודע בו ואם הוא ית' יודע הנה הוא א"כ בוחר ורוצה במה שיעש' ואם הוא בלתי יודע הנה פעולתו א"כ נמשכת ומחוייבת לטבעו ויהיה אם כן הפועל בחיוב הוא בעצמו הפועל בטבע לפי שאמרנו פועל בלי רצון ואמרנו עם זה שהוא יודע מצייר מה שיעשה הם באמת מאמרים סותרים זה את זה. ואיך נקבל זה מאבן רשד. והנה ארסטו בתחלת המאמר השמיני מהשמע בדברו במניעים אמר שיש מהמניעים בטבע ומהם מניעים בבחירה והביא אותו המאמר לענין המניע הראשון אבל לא זכר שם מין שלישי מהמני' בחיוב. ולכן נאמר אנחנו בעלי החדוש שאין בנמצא אלא שני מינים מהפועלים אם בטבע ואם בבחירה ורצון וידיעה ושהאלוק ית' הוא באמת פועל ברצון ובידיעה שלמה. ואם יאמר עליו שהוא פועל בחיוב תהיה הכונה בו שמה שתגזור ידיעתו כרצונו הוא מחוייב שיצא אל הפעל כמו שיגזרהו. אבל שאין רצונו חסר כרצוננו ולא משתנה בפעולותיו כמו שישתנה רצון הפועל כחמרי כי רצונו ית' הוא עצמו ואין בו כי אם שלימות בב"ת. וכמו שאין לדמות עצמותו ומהותו אל עצמותינו ומהותינו ולא ידיעתו אל ידיעתינו ככה אין לדמו' רצונו לרצוננו כי שם הרצון יפול עליו יתברך ועלינו בשתוף השם הגמור או בספוק. וכמאמ' הנביא כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם ואמר ג"כ ואל מי תדמיון אל וגו' ולהיות ית' פועל ברצון וחפץ שלום יחסו לו הנביאים בדבריהם תאר החפץ והרצון כמ"ש אם חפץ בנו יי. החפץ ליי בעולות וזבחים. הן אמת חפצת בטוחות. כל אשר חפץ יי עשה בשמים ובארץ יי חפץ למען צדקו כי באלה חפצתי כי חפץ חסד הוא.
וכאלה רבים וכן בלשון והרצון תמצא ודטן שוכני סנה יעתר אל אלוה וירצהו. לעשות רצונך אלקי חפצתי היטיבה ברצונך את ציון.
למדני לעשות רצונך. רצית יי ארצך ויחס הכתוב עת וימים ושנים לרצון כמ"ש ואני תפלתי לך יי עת רצון ויום רצון ליי שנת רצון ליי. וכאלה רבים ואיך לא יהיה האל ית' פועל ברצון והנה ימצאו בו שני תנאי הפועל ברצון שהם הידיעה במה שיעשה והיותו פועל כל אחד משני ההפכי' בעצם כשירצה. וכמו שאמר ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא וחנה ביאר השני התנאים יחד כי אל דעות יי ר"ל שיודע מה שהוא עושה ועל היותו פועל שני ההפכים אמרה ולו נתכנו עלילות. קשת גבורים חתים ונכשלי' אזרו חיל. שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו וגו' יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל יי מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם שהם הפכים. הנה התבאר שהאל ית' הוא פועל ברצון כי הוא יודע מה שיעש' ופועל כל אחד משני ההפכים כשירצה וזהו יסוד הראשון:
פרק ב
בביאור היסוד השני.
אושא היסוד הב' שהאל ית' יתואר בפועל העולם משתי בחינו' האחת שהוא בכחו הבב"ת בראו והמציאו כפי מה שהוא והשנית לפי שהוא מקיימו ומתמידו כי אינו ית' כבנאי שיבנה את הבית ואינו צריך ולא הכרחי בקיומו אבל הוא ית' סבה פועלת וסבה שומרת את העולם. ואמנם איך תהיה שמירתו מיוחסת אל רצונו הוא שהרצון האלקי הוא מתמיד ומקיים כל נמצא כפי טבעו ואם לא היה נמצא עמו ודבק בו הרצון העליון השומר אותו היה הדבר נעדר לשעתו וכבר שערו הפילוסופי' בזה אבל שעור תלוש מאד כי הם אמרו שבעבור שהיה קיום העולם והתמדתו בתנוע' הגלגל ותנועת הגלגל או אפשר שתמצא כי אם במניע שהוא הפועל והשותד אליה לכן התחייב שיהיה מניע הגלגל הוא פועל העולם ושומר מציאותו תמיד מצד היותו ממציא התנועה אשר בה קיומו גם שיקרא פועל העולם מצד שהוא מיחדו, ואני כבר כתבתי במאמר שמים החדשים אשר חברתי שמצד ההנעה אין ראוי שיתוא' האל ית' בשם פועל כי אם בשם מניע ומצד התאחדות העולם אין ראוי לקראו גם כן פועל כי אם מיחד או צורת העולם אבל שם פועל בעצם וראשונה לא יאמר בו כי אם מצד שהמציא את העולם מלא דבר ובראו אחר האין הגמור ושמלבד זה הוא ברצונו שומר את מציאותו ומציאות כל אחד מחלקיו לפי שאין טבע שום נמצא מהנמצאי' מספיק להתמיד מציאותו אם לא יתמידהו ויקיימהו הרצון האלקי הדבק בו כי אותו הרצון שנתן לו המציאות הוא נותן לו הקיום וההשאר כל ימי עמדו. ואלו יסתלק הרצון האלקי מהעולם יעדר כל מה שיצא למציאות ר"ל חמר וצורה ומקרים יחד כי כמו שהמחודש לא יחדש את עצמו ויצטרך אל מחדש כן המקויים והנשאר לא יקיים ולא יתמיד עצמו ויצטרך אל מתמיד ומקיים זולתו הוא סבתו לגמרי. ומזה תדע שלא יספיק טבע הדברים המוגשם והמוטבע בהם בתחלת יצירתם לפעול בעולותיהם הטבעיו' כי אם בסבת הרצון האלקי אשר בו. ובספר בעלי חיים כתב הפילוסוף שהטבע לא יפעל בעצמו, אלא בהישרת השכל כי הוא המישר אותו להביא לתכליתו לפי שהטבע אינו משכיל ואם אמרנו שהוא חכם בהביאו הדברים אל התכליות אמנם הוא באמצעות הישרה שכלית. ואנחנו בעלי התורה נאמר שההישרה השכלית אשר שער בה היא הרצון האלקי הנמצא בכל טבע וטבע מהנמצאי' שבו יפעל כל דבר פעולתו לא בלתו וזה ענין מאמר ישעיהו ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא יי אלקינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה ר"ל שאף המטר שהוא מפעל תנועת השמים לא ירד כי אם כפי הרצון האלקי אשר ידבק בו.
וזהו שרש הנסים והנפלאות כלם שברצות יי דרכי איש גם אויביו הדברים הטבעיים שכנגדו ישלים אתו ולכן לא שלט האש על חנניה מישאל ועזריה לשרפם. ולא אכלו האריות לדניאל לפי שבעת ההיא נסתלק מהדברים ההם הרצון האלדי המניע אותם לא פעלו פעולותיהן הטבעיות ולכן נאמר בשיר של פגעים על שחל ופתן תדרוך וגו' וזהו סוד אמרם אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון כי מי שאמר זה חשב שהמנהיג ומניע הדברים הטבעיים כלם בכל פעולותיהם הוא הרצון האלק' עד שאמר השלם רבי חנינא בן דוסא אין ערוד ממית אלא חטא ממית ועל תכונה הזאת אמרו במסכת תעניות מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק לפי שסבר שלא היה טבע הדבר הפועל האמתי בפעולתו כי אם הרצון האלקי וכבר ביאר המשורר שמציאות הדברי' והעדרם תלוי כלו במציאות הרצון בהם או הסתלקותו מהם באמרו תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון. יהי' כבוד יי לעולם ר"ל שמציאות הדברים כלם נמצא כפי הרצון האלקי ואיש לפי אכלו לקטו ממנו וישבעו מטובו ובהסתלקות אותו הרצון האלדי מהם לא יהיה, להם עוד קיום והעמדה וכלה הסתלקות הרצון בהסתר הפני'. ואמר עוד שבשוב הרצון עליהם ישובי להתהוות וזהו תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה ושבזה האופן מהמשך המציאות התמידי ברצון האל יהי כבוד יי לעולם ישמח יי במעשיו ומסכים לזה אמר איוב מבלי משים לנצח יאבדו כי כאשר לא יושם בהם הרצון האלקי יפסדו ויאבדו בהחלט. ומזאת בחינה כנו הנביאים לאל יתברך בשם בורא העולם עושה השמים בלשון הוה לפי שמהצד שהוא שומר אותם ומתמיד' כרצונו יקרא כן תמיד. אמרו בילמדנו שאל אדריינוס לעקילם על מה העולם עומד אמר לו על רוחו של הקב"ה שרצה ברוחו רצונו והשפעתו המתמיד אותו והיו א"כ הנמצאי' בערך רצונו יתברך המעמיד אותם כמו הצל הנמשך אחרי האור שיהיה התמדתו בהתמדת האור ההוא לא עוד וזהו ענין סר צלם מעליהם ויי אתנו ואמ' כי צל ימינו עלי ארץ ויצורי כצל כלם ודוד אמר ובצל כנפיך אחסה. בצל שדי יתלונן. יי צלך על יד ימינך ושלמה אמר בשיריו בצלו חמדתי וישבתי. ונסו הצללים וישעיהו הנביא אמר בצל ידו החביאני. בצל ידי כסיתיך. והושע אמר ישובו יושבי בצלו. והענין בכלם שרצון השם הוא המתמיד מציאות הדברים וממשיכם כאור הממשיך הצל כנגדו ואול' שלזה גם כן כוונו הקדושי' בתקונם בתפלת יוצר וטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי הוא יתברך ברצונו נותן אליו תמיד המציאות והקיום ובזה הוא מחדשו. וכאשר תבין זה תדע למה יוחסו לאל יתברך בדברי הנביאים והמדברים ברוח הקדש הדברים הנעשים בטבע והדברים הנעשי' בבחירה והמקריי' ומה שסבתם טבעי הב"ח ובקשת צרכיהם ובא על כל זה לשון אמירה ודבור וצווי וקריאה ושליחה כמו שזכר הרב המורה בפ"ג חלק שני שאין זה להיותו סבה רחוק' לכל הדברים כמו שחשב הרב שמה. שאם היה הדבר כן תשאר השאלה ולמה זה יוחדו אליו הדברים ההם מזולתם אלא שתוכן הענין הוא כמו שבארתי שהרצון האלקי הוא הפועל אותם הדברים באמת ולכן יוחסו אליו להודיע שממנו היו בפרטיותם וברצונו נעשו.
הנה התבאר מזה כלו שהאל ית' הוא סבה פועלת וסבה שומרת ומתמדת לכל הדברים כפי רצונו הדבק בכל אחד וא' מהם ובהסתלקו כאפס ותהו נחשבו לו וזהו היסוד השני:
פרק ג
בביאור היסוד השלישי.
היסוד הג' הוא שהעולם בכללו וכל א' מחלקיו תחתונים ועליונים הם כלם נפסדים כפי טבעם כי הנה בראם בוראם בטבע ותכונה לעמוד בה זמן מוגבל ובהשלמתו לא יוסיפו לעמוד עוד אבל יפסדו מיד ושאין בנמצאו' קדמו' ולא נצחי זולת הסבה הראשונה יתברך שמו. והנה ביאור זה בנמצאות השפלות אשר בעפר יסודם הוא נגלה ומבואר שכל אחד מהם בפרטיותו נפסד אך בגרמי' השמימיים יראה זה בתחלת הדעת מאמר זר. אבל אפשרותו וחיוב אמתתו יתבאר אחרי זה במאמר התשיעי כפי העיון. ודי עתה שנקבל על דרך הנחה ענין אמונתנו התורני' והוא שהנמצאים כלם עליונים ותחתונים מהגשמיים הם נפסדים כפי הטבע שהטבעי בהם בוראם ושענין הפסדם הוא כענין הויתן ובריאתם ר"ל שכמו שנבראו לא מדבר כמו שהתבאר מדעת התור'. כן יפסדו ללא דבר כלומר שלא ישאר מהם במציאות דבר מה אחר ההפסד המוחלט לא חומר ולא צודה בעתיד כי הכל יהיה נעדר אחר ההפסדם כמו שהי' קודם בריאתם העדר קדמם והעדר יהי' אחריתם. ושזה מחוייב אליהם כפי טבעם ועצמותם במה שהם נבדלים וכל שכן בהיות' נמצאים שהנצחיות בהם נמנע ומנגד לעצמותם כמו שיתבאר זה בשלימות וכן כתב רב סעדיה גאון וז"ל השמים והארץ הם מוגבלים ונקבצים וכשם שהם נקבצים ונחקרים כל יכלתם וכחם ופעולתם נקבצים ונחקרים וכיון שמגעת יכלתם עד קצה מעשיה' ואחרית פעולותיהם כבר בטלו וחלפו וכיון שבטלו וחלפו כבר אבד העולם ובטל הגולם וחזר להעדרו ואפיסתו כמו שהי' קודם היותו עכ"ל והוא אמת ומאמר אמתי מורה על חכמת זה האיש כי הנה העיר בדבריו אלה על מופת אמתי יורה על הפסד העולם כמו שיתבא' אחר זה במאמר התשיעי ותדע עם זה שלא היה הרב המור' הוא אשר התחיל ראשונ' לקיים דעת החדוש המוחלט אחר ההעדר באומתנו כמו שחשב הר"לבג כי הנה הגאון הזה קדם לרבינו משה ביותר משלש מאות שנה לפי שהוא חבר ספר האמונות בשנת ארבעת אלפים תרל"ג שנה ליצירת העולם והמאמר הראשון ממנו עשה בחדוש העולם ושם כתב שהית' הבריא' אחר ההעדר הגמור וספר המור' חובר ונשלם שנת ד' אלפים ותתקמ"ח שנה וכן הרב ר' יהוד' הלוי בספר הכוזר שנעש' קודם ספר המור' כמו שביארתי למעל' מ"ב פ"ה גם כן קיים הדעת הזה. הנ' אם כן כל שלומי אמוני ישראל קיימו וקבלו אותו וכתובי התור' הדרכינו אליו. והנ' להיותו יתברך לבדו הוא הנצחי ובלתי כלה וכל מה שזולתו הו' ונפסד אמר יתברך על עצמו חי אנכי לעולם ר"ל שהי' נצחי מה שלא היו כן שאר הנמצאים כלם. ומכלל היסוד הז' שנאמין שלא לבד ברא השם עולמו ויפסידהו פעם אחת ולא ישנה לו אבל שקודם בריאת העולם הז' כבר הי' עול אחר שנברא ואחר כך נעדר ונפסד גם כן וכן לפניו עולם אחר נברא ונפסד וכן לאין תכלית תמיד היה ויהיה האלוק יתברך ממציא ובורא עולמות ונותן לכל אחד מהם טבע מוטבע להתקיים ולהתמיד זמן מוגבל ובהשלמתו היה נפסד ונעד' בהחלט וכן יהיה תמיד בעתיד לאין סוף כחז"ל.
ויש לנו על אמונתנו זאת הערות רבית בתורה בנביאים ובכתובים ובדברי חכמינו הקדושים ז"ל הכי מה שהי' מקובל בידיהם מהנביאים וגם בדברי חכמי האומות ופילוסופיהם הקדומים יש הערות וסברות על זה אם מן התורה ראשונה בששת ימי בראשית ושביתת היום השביעי שכמו שזכר הרמב"ן ששת ימי בראשית הן כל ימות העולם כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה ולכך אמרו יומו של הקב"ה אלף שנה ומדברי חז"ל לקח זה כמו שיתבאר ואין לחשוב שהיו דבריה' אלה כדמות דרשה או אסמכתא כי הנה טבע הענין והכתובים מורה עליו הלא ידענו שלא נעשית בריאת העולם בהמשכות זמני כי אם פתאום בשע' חדא לפי שהצורות לא יחולו כי אם בעת' והכנות החמר בהשתנותם הן הצריכו' זמן כמו שהתבאר למעל' ולכן בהיות הבריא' לא מדבר כי אם אפר ההעדר אין ספק שנמצא החמר והצור' והמקרים בדברים פתאם יחד בעת בא דברו יתברך ולא היה אם כן צורך לששת ימים ולא ליום אחד ומה הי' א"כ ענין ששת הימים ואם נאמר שנזכרו במספר' כמשפט להורות על מספר סוגי הנבראים וחלופי טבעיהם כמו שחשב הרלב"ג וזולתו מהאחרונים תשאר השאל' ולמ' היו ששה ימים לא פחות ולא יותר והי' ראוי שיהיו שלשה בלבד כנגד שלשת חלקי העולם שהם המושכל והגשמי הנצחי והחמרי הנפסד או יהיו ימים רבים שמנים ומאת יום ויותר מהמה כפי מיני הנבראים עליונים ותחתונים או יהיו עשר' לפי שבעשרה מאמרות נברא העולם. אלא שלא נזכרו ששת ימים בספור הבריא' כי אם להעיר על מספר אלפי שנות ימות עולם. ולכן היה מעש' כל יום מהם דוגמת מה שנעש' בכל אלף מאלפי העולם וכמו שזכרתי בסוף הפרק האחרון מהמאמר הראשון וכבר נרמז הדעת הזה מימות העול' באמרו כי ששת ימים עש' יי' את השמים ואת הארץ שלא אמר כי בששת ימים אלא כי ששת ימים להודיע שגזרת מלך היא שתעמוד מלאכת השמים והארץ ששת ימי יי' וביום השביעי תהי' שביתה והפסק. ולרמוז לזה גם כן באה מצות השבת לעשות מלאכה ששת ימים ולשבות ביום השביעי וכן בחג המצות הוקבע שבעת ימים והי' הראשון קדש והשביעי קדש באיסור מלאכה לרמוז לתחלת העולם שנברא מהעדר ולסופו שישוב אל ההעדר וכן רמז לזה במצות הספיר' בשבועות ובמצות השמיט' ובמצות היובל בשמיטות השנים שהמצות האל' כלן עם השבית' באחרונ' מעידות על המדע האמתי הזה וכאלה רמזים והערות רבות בתור' ואמנם מדברי הנביאים הנה ע"י ישעיהו נאמ' אני ראשון ואני אחרון להודיע שמציאותו ית' קדם לבריאת העולם ויתאחר אחרי אפיסתו. ואמר שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבל' ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים כי זה כלו הוא משל על ההפסד. ויואל אמר ורעשו שמים וארץ וכבר נשאל הרשב"א ן אדרת על השאלה הזאת והשיב שהאמת המקובל אצל הנביאים ואצל חכמי ישראל היה שכל מה שנברא יפסד וישוב להעדר והביא ראיה מאמרו ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכתב שאם יאמר אדם שהכתובים ההם נאמר על חרבן האומות ע"א ואבדן כמו שכתב הרב המור' פכ"ט ח"ב ואיך יפורשו אם כן על הפסד העולם שראוי להשיב עליו שהנביא היה מבשר אבדן המלכיות ההן ובטול מלכותן והעדרן ואומר שיקרה להם האבדון כמו שיקרה לעולם בסוף הימים והיו הכתובים ההם אם כן רומזים על מה שיהי' באחרית החלד. ובזה האופן היה הפשט אמת והרמז נאמן ומקובל בנבואה גם כן ונראה לי שעל זה באמת גם כן חמר ישעיהו למען ידעון ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי נאום יי ואין עוד יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני יי' עושה כל אלה כלומר שכל הנמצאים היו אפסיים ונעדדים בלעדי השם כי הוא לבדו הקדמון והנצחי הוא יוצר אור ועושה שלום וזהו בבריאת העול' והוא בורא חשך ובורא רע ר"ל בהפסדו. אני יי' עושה כל אלה ר"ל המצאת העולם והעדרו. וכן אמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונו' ואמר גם כן כי כאשר השמים החדשי' והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני שהוא יתברך עושה אותם פעם אחר פעם וכן הוא אומר עושה שמים וארץ בלשון הוה וכאלה ראיות רבות אחרות בנביאים ואמנם מן הכתובים הנה דוד המלך ע"ה ביאר מאד הפנה הזאת באמרו לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואת' תעמוד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. ואמר גם כן ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ושלמה בנו אמר מסכים לזה מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה זה חדש וגו' אין זכרון לראשוני' וגו' וכבר כתבו אנשי' שזה היה ענין העתי' שזכר שלמה לכל זמן ועת לכל חפץ ושלזה כיון באמרו עת לחשות ועת לדבר ר"ל שעת לדבר אמר על עת הבריאה שבדבר יי שמים נעשו ועת לחשות הוא בסתלק רצונו מהנמצאים שאז יאבדו מעצמם ועליו אמר גם כן עת לאהוב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום שהמשיל הבריאה באהבה בשלום והפסד העולם המשיל בשנא' ובמלחמ' ואמר שהכל היה בעת שגזר ואמנם אליפז ביאר המדע הזה והוא אומרו לאיוב בתשובתו על מה שהיה מצטער מרעותיו והפסדו הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישי' תהלה ואף שוכני בתי חמר וגו' ועל זה נאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו הרי לך ראיות ברורות רבו' מהכתובים על הפסד העולם וכלותו. ואמנם מדברי חז"ל אמרו בפרק חלק אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב ובמסכת ר"ה רבי יהודה משמיה דרבי עקיבא אמר לענין השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום השבת ליו' שכלו שבת ואמרינן עלה בגמרא דס"ל כרב קטינא דאמר וחד חריב. ואלו היו אלה דברים בטלי' לא היו כותבים אותם בגמרא שם ולא היה מקובל אצלם בלי שום חולק עליו וכן אמרו תנא דבי אליהו שתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב שנאמ' ונשגב יי לבדו ביום ההוא מאי טעמא גמר לה מבריא' העול' מה בריא' העול' ששתימי' ובשביעי נוח כך באלפי העולם יום לאלף שיומו של הב"ה אלף שנים. ובפרקי רבי אליעזר כתיב רבן גמליאל אומר כשם שראשי חדשים מתחדשים ומתקדשים בעולם כן יהיו ישראל מתחדשים ומתקדשים לעולם הבא שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וחכמי' אומרי' שמים וארץ עתידי' להתחד' ומה כתיב עליה ונגולו כספר השמים כאדם שקורא בספ' תורה וגולל אותו וחוזר ופותח וקורא וגול' אותו כך עתיד הקב"ה לגלול אותן וחוזר ומחדש חותן למקומן הה"ד ונגולו כספר השמים והארץ כבגד תבלה כאדם שהוא פושט טליתו והוא מקפל אותו וחוזר ופותח ולובש ומקפל אותו כך עתיד הקב"ה לקפל את הארץ כבגד שנאמר והארץ כבגד תבלה וזהו שאמר כלבוש תחליפם ויחלופו רבי אליעזר אומר כל יצורי השמים עתידי' ליפול ולהתחדש מה כתיב וכל צבאם יבול מה הגפן והתאנה הזאת עליהן נובלות ועומדת כעץ יבש וחוזרות ופורחות ויוצאות ומוציאות עלי' חדשים רעננים כך כל נבא השמים עתידים ליבול כגפן וכתאנה והם חוזרים ומתחדשי' לפניו להודיע שהאל מכלה ואינו כלה. ובמסכת ברכו' פרק אין עומדין אשר נשבעת להם כך אמר רבי אלעזר אמר עשה לפני הקב"ה רבש"ע אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה עכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת ע"כ וזה באמת מאמר גדול ראוי היה למי שאמרו. ובמדרש משלי בני אם ערבת לרעך אלו הם ישראל בשעה שעמדו על הר סיני אמר להם הקב"ה אם אני נותן להם תורה אתם מקיימין אותה אמרו כו הן אמר להם ערבים אני מבקש מכם אמר לפניו נתן לך שמים וארץ אמר להם דבר מתבטל אני מבקש מכם למה שהם עתידים. להבטל אמר להם יש לי ערבים. טובים ונאמנים בניכם שאם אתם מקיימים דברי תורה אני מקיים אותם ואם לאו אני גוזלם מכם שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני ע"כ הנך רואה בעיניך שהיה הדעת הזה מהפסד העולם הוא בשרש בתורה מאומת בדברי הנביאים וצודק אצל המדברים ברוח הקודש ומקובל אצל חכמי ישראל הן אמת שהם קבלו בעולם שני מיני הפסד האחד הפסד חלקי והוא שיעמדו השמים והארץ כמו שהם אבל יחרבו ויפסדו היסודות והמורכבי' מהם אשר על פני כל הארץ והאדמה תשאה שממ' וההפסד החלקי הזה הוא אשר יהי' באלף השביעי וממנו דבר רב קטינא והתנא דבי אליהו וחד תריב לפי שתפסק מהשפעה העליונה ולא תרד על הארץ ולזה תרמוז מצות השבת וחג הפסח ומצות השמיטה ביחוד. ולכן נאמר בה תשמטנה ונטשתה וממנה דברו בפרקי רבי אליעזר לא שיערו אז השמים והארץ כי רחוק הוא שיפסד גלגל המזלות קודם שיהלך שתות מהלכו בלבד. וההפסד השני הוא הגדול המוחלט שיחזור הכל להעדר הגמור שמים וארץ וכל מה שבתוכם ולהפסד הכולל הזה תרמוז מצות היובל ר"ל שאחרי עבור שבע שמיטות אלפים מהשנים בשנת החמשים אלף יפסד הכל עליונים ותחתונים הפסד כללי חמר וצורה וישיבו אל ההעדר כמו שהיו קודם הבריאה כחז"ל. ועל כן נאמר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו ואמר יובל היא תהיה לכם ושבתה וגו'. ואולי שגם כן ירמוז ששת ימי בראשית עם השביעי לשביעיות אלפי השנים האלה אשר ביובל ומזה ההפסד הכללי המוחלט דברו במסכת ברכות ובמדרש משלי ואמרו שיהיו השמים והארץ בטלים ר"ל נעדרים ולא כמו שחשב הר' חסדאי בראשון מדרושיו מספרו שכת' שהיה העולם אצלו נצחי במין ר"ל שלא יפסד אל לא דבר אבל אפשר שיפסד אל עולם אחר שילך מזה מהלך השלמות אלא שנרצ' שמה שהעירו לנו חז"ל מהחרבן זמן מוגבל הוא מה שבז' העולם השפל כמאמר רב קטינא אבל בגרמי' השמימיים לא חייבו דבר ולזה יותר ראוי שנאמין בנצחיותם באיש לפי דרכי התורה כל שכן עם מה שהתאחד מציאות הנצחיות באיש בתחיית המתים ע"כ. ויראה מדבריו אלה שלא ראה דבר מאותם המאמרים המופלאי' שזכרתי למעל' מפרקי רבי אליעזר וממסכת ברכות ומדרש משלי המורים בביאור והחלט על בטול וההפסד השמי' והארץ ובלבד ראתה עינו אותו מאמר שזכר מרב קטינ' שדבר בו מהשמיט' והוא ההפסד החלקי מהדברים אשר בכאן לא מהיובל שרומז להפסד הכולל המוחלט כמו שביארתי שיהי' ההפסד כולל בשמים ובארץ כמו שהית' ההוי' כוללת ושיהי' מוחלט אל לא דבר כמו שהית' ההוי' מלא דבר כי את זה לעומת זה עשה האלקים כחז"ל ומי שיאמין זה ראוי שיזמון זה ואמנם ענין הנפשות בתחיית המתים יתבאר אחר זה. סוף דבר שהכתובים ומאמרים חז"ל שזכרתי כלם מודים על הפסד העולם ועליך לפרש כפי הדרך הזה כל הפסוקים אשר זכרתי כל אחד כפי ענינו אם על השמיט' ואם על היובל ואמנם מה שאמרו איכא דאמרי תרי חרב שנאמר יחיינו מיומים אולי שאמרוהו על שנת מ"ט שהיא שמיט ושנת חמשים הבא' אחרי' שהיא היובל הגדול. ומי יודע אם על האלפים שנה שיהי' העול' בהעדר אמרו חז"ל שהתור' קדמה לעולם אלפים שנה ר"ל שכבר הית' התור' בעונם שהי' קודם זה העולם אלפים שנה כי הדברי האל' אין לנו דרך לדעתם עד תכליתם כי הם סתרי תורה. וכן אמרו בב"ר אם יאמר לך אדם אני יכול לעמוד על סדרו של עולם אמור לו אחר מלך מלכי המלכים אתה יכול לעמוד וכו'. כי הנה רנו באמר' על סדרו של עולם על סבוב הבריא' וההפסד ואין להקשות במה ישוערו האלפים שנים שיהי' העולם סרב אם תבטל תנוע' הגלגל כי כבר השיב על זה הרשב"א שלא אמרו בזה אלף שנה או אלפים שנה כי אם לסכך את האוזן להורות על המשכות גדול כזמן אלף שנה אשר אתנו עתה.
לפי שאין אתנו אמירה ידועה רק בהצטרף אל הזמן עד שבו ית' שאינו נופל תחת הזמן נא' ושנותיך לא יתמו. לפי שדבר' תורה והחכמים כלשון בני אדם ומה לנו להביא עוד ראיות מדבריהם ז"ל על הפסד העולם ובריאתו בסבוב והנה רבי יהודה בר' סימון ודבי אבהו דעת שפתיהם ברור מללו שהאחד אמר שהיה סדר זמני' קודם לכן והאחד אמר שהיה בונה עולמות ומחריבן והנה דרשנ זה על ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ושניהם היו מסכימים שהיה בעולם שהיה קודם לכן סדר זמנים בתנועת הגלגל והשלים זה רבי אבהו באמרו שלא היה זה פעם אחת בלבד כי תמיד היה הש"י בונה עולמות ומחריבן זה אחר זה והוא הדעת האמתי המקובל אצלם בלי ספק. ואמנם מה שאמר עוד רבי אבהו דין הניין לי יתהון לא הניין לי יתבאר בפרק שאחר זה. ואמנם שהיה הדעת הזה גם כן מקובל אצל חכמי האומות ופילוסופיהם הקדמונים יעיד עליו דברי אבן דקליס שאמר שנתהוה העולם ונפסד פעמים אין תכלית להם עם היות שהוא לא שער הבריאה מלא דבר ולא ההעדר אל לא דבר כי לא נשלמה קבלתו באמת הדעת ההוא. או ששער בלבד בסבוב השמיטה כמו שביארתי ולא הגיעה מדרגתו להשיג ענין היובל הגדול כי היה כבד עליה מאד לצייר בריאה מלא דבר והפסד אל לא דבר.
ולכן ארסטו בספר השמים והעול' כשזכר שלשת הדעות שמצא לקדמוני' בהוי' השמים השכי כמו שזכרתי למעלה הוא זה בעצמו שנתהוו ונפסדו פעמים אין מספר וגם אפלטון זה היה דעתו כמו שכתב אבן רשד באחד מדרושיו הטבעיים וז"ל ואלו תקובל ראיי' אפלטון לא היה נראה ממנה אלא שהתנועה הראשונה מחודשת היא ראשית התנועו' להמנע תנוע' לפניה ועל זה היה אומר שהיו קודם זה העולם עולמות אין תכלית להם. וגם כן לפי שאלו היה זה העולם מחודש אחר שלא היה הנה היה אפשרותו קודם אליו בעולם אחר. וכן אפשרות העולם ההוא היה קודם אליו. וכזה לאין תכלית ולכן כבר הגיע הספור בספרים והחבורי' שקודם זה והעולם היה עולם אחר וכן יהיה אחריו לאין סוף כאמור כאלו טבע האמת הביא את האנשים האלה אשר לא מבני ישראל המה לקיי' הדעת הזה אולי שקבלוהו כן מזמן הנביאי' ומפני זה כלו ראוי לכל אשר בשם ישראל יכונה להאמין שכן היה ויהיה תמיד מהשמיטו' והיובלים לעולם. ואמנם למה גזרה חכמתו העליונ' להיות קיום העולם השפל שתא אלפי שנין וקיום הכדור בכללו מ"ט אלף שנה הנה זה אין לנו דרך לדעתו כי היא מהדברים שכסה אותם עתיק יומין. וכבר התאמצו חכמי הערבי' וגם קצת המקובלי' ליחס זה אל תנועת הגרמים השמימיי' והיו חכמי הודו אומרים במדת ימות העולם גוזמות גדולות ודמיונות מופלגות אין צורך לזכרם כי היו כלם כפי חלקי הרקיע ומזלותיו ותנועת הגרמים והתנינים וכבר בטל דעותיהם הנשיא רבי אברהם בר חייא בספר מגלה המגלה אמנם שאר חכמיה' יפפו זה לשבעה כוכבי לכת ומהם אמרו שיהיו ימות העולם שבעת אלפים שנה כענין שמשי הרקיע שכל אחד מהם מושל בעול' אלף שנה ובהיות צדק ומאדי' חמה ונגה וכוכב ולבנה מושלים היו יצורי העולם קיימים שהם ששת אלפים שנה. וכשיבא האלף השביעי אשר לממשלת שבתי יהיו כל היצורי' נפסדי' ואובדים כל האלף שנה שימשול שבתי ובצאת ממשלתו ותכנת ממשלת צדק באלף השמיני יהיה העולם מתחדש כאשר מקדם. ואחרים אמרו שכל אחד משבעה כוכבי לכת מושל בעולם שבעת אלפים שנה וישלימו ממשלתם בסוף מ"ט אלף שנה ולכן היו ימות העולם מ"ט אלף שנה ובסופם הקב"ה מחריב את עולמו ומשיבו לתהו ומעמידו תהו אלף שנים ובסוף החמשים אלף שנה יחדשהו כבראשונה ומאחרוני חכמי התנוע' שמו לגלגל הכוכבים הקיימים תנועת רצוא ושוב פעם אחת בכל שבעת אלפים שנה ויעש' זה שבעה פעמים עד גמור כל סביבה. וזה הוא במ"ט אלף שנים ואחר כך תבוא ההפסד הפרטי באלף השביעי מפני שוב הככבים אז אחור. ויבוא ההפסד הכולל בסוף היובל של מ"ט אלף שנה ושנת החמישים אלף מפני תשלום סבובם ויעזור לזה ההפסדים הפרטים באלף השביעי מפני שבתי שהוא שביעי לככבים הנבוכים שהם כדמות פרטים אל קיימי' הגבוהים ובחזור אליו לשבתאי התקופה שבעתיים שבעתים יוקם מעשהו בחרבן ויהיה אז ההפסד הכללי מכל ברואי מעלה ומטהו הרי לך גם כן העדות על הפסד העולם החלקי והכולל מדברי חכמי התכונה אלא שהם יחסו כל זה לגרמים השמימיים ואנחנו בעלי התורה נאמר שהכל מפעל האל יתברך וגזרתו ושהיא ברא אותם הכוכבים וסדר תנועותיהם באופן כך כד שמהם נקח הוראה עדות וראיה על הפסד העולם וחדושו. ואנחנו שוכני בתי חמר לא ידענו דרכיו ואפני גזרת חכמתו בכל חלקיה ודי לנו שנדע בכללות שהעולם בכללו ובכל חלקיו היה הוה נברא ומחודש בתחלתו ויהיה נפסד באותו אופן שביארתי בסופו כי כן יסד המלך יי' צבאות על כל רב ביתו שיהיה כל הוה נפסד וכל נפסד הוה. וצדקו בהקדמה הזאת דברי ארסטו אבל לא מטעמו. וזהו מה שרציתי לבאר בזה היסוד השלישי:
פרק ד
בביאור יסוד רביעי לזה.
היסוד הד' הוא מהו תכלית בריאת העולם והפסדו. וכבר הפליג החקיר' הרב המורה בענין תכלית העולם ונמצאת סתירה עצומה בדבריו ממה שכתב בפ"יג ח"ג שבקשת תכלית זה העולם בכללו היא שאלה בטלה כפי דעת הקדמות וכפי דעת החדוש למה שכתב בפכ"ה מאותו חלק שאין דבר מפעולות השם לריק ולא להבל ולא לשחוק. אבל שכל פעולותיו טובו' ולתכליות ההכרח והתועלת בשלם שבפנים וגער מאד באנשי העיון שחשבו שהיו פעולות האל ית' כפי הרצון ולא יבוקש להם תכלי' אחר ואמר שבדעת הזה ר"ל מהיות תכלית נכבד במעש' השם יסכימו מאמיני החדוש עם מאמיני הקדמות ודבריו בזה אמת ויציב כי כן יאמר הפילוסוף ויקשה אם כן על הרב למה דחף בשתי ידיו בקשת תכלית העולם באותו פרק י"ג אבל אמתת הענין הוא ששאלת תכלית העולם אפשר שתהיה באחד משני פנים אם שישאל אדם תכלית הפועל במה שיפעל ואם שישאל תכלית הפועל אשר בעבורו נעשה. ושתי השאלות מתחלפות כי אתה תשאל דרך משל תכלית הבנאי בהיותו בונה את הבית ותהיה התשובה שהיא להרויח ממונו ולקנו' שכרו אמנם תכלית הבית הפעול כשתשאל עליו תהיה התשובה שהוא להיות הבית לבעליו למחסה ולמסתור מזרם וממטר:
הנה אם כן שאלת התכלית בפועל היא זולת שאלת התכלית בפעול. והנה בענין העולם אם נשאל תכלית הפועל ר"ל למה ברא הקב"ה את עולמו. ומהו הצריך שהיה לו באותה הבריאה תהיה שאלה זו בטלה כי הוא ית' שלם בתכלית השלמות ואי אפשר שנאמר שהיה חסר דבר שנשלם בו באותה הבריאה כי הוא משלמותו משלים לכל זולת. ואינו משתלם בדבר חוץ מעצמו ולכן בהכרח נאמר שתכליתו אשר בעבורו על אינו חוץ ממנו אבל הוא רצונו בלבד ר"ל שרצה להיטיב ולהמציא העולם לא זולת זהו ומזה התכלית דבר הרב באותו הפרק י"ג והוא חמרו בתחלתו כל פועל שיעשה בכונה אי אפשר לדבר ההוא שעשה מבלתי תכלית בגללה עשה וכו' ובטל הרב השאלה ההיא כמו שתראה מדבריו שמה. אמנם בפ"כה דבר הרב מהמין השני משאלת תכלי' ההוא מפאת הפעול. ואמר שהוא התכלית שראוי לשאול ש בפעולת האלקיות כפי דעת הקדמות והחדוש שיש לכל פעל מפעילות השם בפרט ובכלל התכלית שבעבורו נברא כי בהיות העולם מתאח' ונקשר קצתו בקצתו כאיש אחד מחוייב שיהיה לו פועל אחד וצורה אחת ותכלית אחת והתכלית ההוא כתב ב"פ ס"ח ח"א שהוא האל ית' כי הוא תכלית העולם כלו. ואמנם באיזה אופן הוא יתברך תכליתו. ואיך יצוייר שיגיעו הנמצאים לאותו תכלית הוא כפי מה שאומר. הנה אנחנו כפי קוצר שכלנו נשער מדרגת הסבה הראשונ' ית' בענין ההשכלה שהוא משכיל את עצמו המושכל השלם לאין סוף. ובענין ההשפעה שהוא המשפיע לכל זולתו המציאות ההתמדה והטוב באופן שידמה כל א' מהם כפי מדרגתו לפועל הראשון ית' כי כלם מצויירים בנימוס האלהי והכל חותמו של הקב"ה ולכן כמו שהיה בו ההשכלה לעצמו שהוא עצמותו ועם זה ההשפע' לזולתו מהמציאו' והטוב והשלימות כפי טבע הנדיב ככה השפיע טבע כל נמצא ונמצא משתלם בשלמות עצמו להכיר יוצרו ולהלל פעלו וישרו כפי האפשר ובהשפיע למה שלמטה ממנו מהשלימו' והטוב כיד אלוה הטובה עליו כי בזה ידמה כל א' מהנבראים לסבתו הראשונ' ית' בכל מה שאפשר לו והיו כלם דמות טבע סותמו והיה זה ממנו ית' לתכלית הקשר העולם חלק בחלק והשפיע עליון בתחתון והנכבד בנקלה באופן יתקשר המציאות כלו בהשתלשלות ההשפעות עם רבוי חלקיו מדרגה על מדרגה והיה העולם כלו כמדינה המיושרת או כחיל המסודר שיש שם גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם והכל עולה לנימוס הראש האחד העליון על כלם הוא שר הצבא כמו שאמר הפילוסוף בסוף מה שאחר הטבע אחד מבני החיל והמדינה איש על מקומו ישמור הסדר להכיר ולידע רבו ומנהיגו ולקבל ממה שלמעלה ממנו ולהשפיע במה שלמטה ממנו ואחרי כן ישובו הכל אל התכלית שהוא האחד אשר ממנו התחלתם ולכן היו הנמצאים הרוחניים היושבים ראשונה במלכות עלאה יותר מאושרים משאר הנמצאים אם בהשכלתם שישכילו מסבתם ית' כפי האפש' להם השכל רב וישפיעו תמיד במה שלמטה מהם אם בהנעה לגרמים השמיים ואם בשאר ההשפעות וכן הגרמי' הנכבדים השמימיים תכליתם והצלחתם הוא במה שישכילו מניעיהם ומהסבה הראשונה ית' כפי חקם ובמה שישפיעו בתחתונים ומזה תדע שבהיות השמים משפיעים בשפלים לא יאמר שהיה הנכבד בעבור הפחות לפי שזהו שלמותם ר"ל ההשפעה בזולתם שהוא התכלית אשר בעבורו נבראו להדמות לבוראם בהשכלתם האמתית ובהשפעם והיטיבם לזולתם כמעשה הראשון ית' כי היה מתנאי הטוב שיהיה מיטיב לזולתו ובזה יתקשר המציאו' ויתאחד כפי אחדות בוראו והנה מה שהשפיעו הגרמים השמימיים ראשונה בעולם השפל הוא בהוית היסודות הפשוטים שהם הגשמים היותר רחוקים מהחיים והשלמות ומשם ואילך לא תשתלשל ההשפעה למה שלמטה כי אין עצמים למטה מהיסודות במדרגה אבל משם ישובו העצמים לחזור ולעלות על דרך התכלית באופן סבובי ועגולי למול ההתחלה הראשונה אשר ממנה השתלשלו על דרך הפועל וזה שאין ספק שמציאות היסודות בעולם השפל הוא כדי שיגיעו לצורה המזגית אשר למורכבים מהם כדוממים והמתכות שאין להם שלמות נפשיי כי אם שלמות טבעי דוממי וזאת הצורה המזגית היא בעבור הצומחת שהיא צורה שיש עמה חיות בהזנה והגדול וההולדה בדומה והצומחת היא מפני החיונית שיש עמה תנועה במקום בהשגה חושיית והחיונית היא מפני הצורה המשכלת האנושית הנמצאת באישי מן האדם והתכלית בכלן הוא האנשים השלמים שתדבק נשמתן עם הסבה הראשונה שהיתה התחלת הכל ובזה הדרך היה תכלית העולם השפל האדם כדי שיזכה לתכליתו האחרון העליון ההוא כפי כחו בהשכלת מה שאפשר משלמות בוראו ואמתת מעשיו ואלהותו ובמה שישפיע מההטבה והחנינה על הזולת כי אלה הם שרשי המצות שמעיות ומעשיות אשר כללו אבותינו באמרם נעשה ונשמע ומזה הצד צדקו דברי חז"ל באמרם שהיה האדם תכלית העולם הזה לפי שהוא תכלית שאר חלקי העולם אבל התכלית האחרון לכל הוא הדבקות בו ית' כי הוא אלקינו תכלית העולם בכללו והוא תכלית עגולה השתלשלות הנמצאים ותכליתה האחרון כי תכלית כל אחד מנבראיו הוא להדמות אליו כל מה שאפשר אם בהשכלת אמתתו כל אחד כפי חקו השכלה אמתית צודקת ואם בהשפעת החנינה וההטבה זולת כמעשה הבורא ולכן אמרו הקדושים שהיה העולם חותמו של הקב"ה מפני שנעשה בציורו ונימוסי האלקי וכל שלמותו ותכליתו הוא שיתדמה אל אותה הצורה הראשונה יתברך וזהו ענין אמרו כל הנקרא בשמי וגו' ואמרם במטבע של ברכות שהכל ברא לכבודו ר"ל כל הנקרא בשמי שהוא פעולתי ומעשי הנה בראתי אותו כדי שיתדמה לאותו ציור אלקי שהוא כבודי כי הפעולה דמיון הציור אשר בנפש הפועל. וע"ז אמרה תורה והתקדשתם והיית' קדושי כי קדוש אני יי אחרי יי אלהיכם תלכו הכל חוזר אל הענין האמיתי הזה ובעבור שהי' זה אשר בראתי התכלית האמיתי בבריאת העולם כלו לכן חייבה החכמה העליונה שלא יהיה מציאות העולם מתמיד וקדמון כי אם היה כן לא היה נודע ונכר יתרון הפועל על הפעול והעדפתו עליו בהיותו ג"כ נצחי כמוהו ובמה יודע איפה לכל ברואי מעלה ומטה שהאל יתברך הוא סבתם הוא היוצר הוא הבורא ושיכלתו בב"ת ושהכל תלוי ברצונו ושהוא ית' לבדו מחוייב המציאות עלה נצחית וקיימת והם העלולים ומעשה ידיו כלם ואיך יכירו וידעו שלא יושפעו ממנו יתברך בחיוב והכרח כהמשך הדברים הטבעיי' מצורותיהם כאש' האמינוהו הכופרים אם לא בהיותו יתברך ממציא ובורא עולמו מלא דבר כי בזה ידע כל פעול כי הו' פעלו וידע כל יצור כי הוא יצרו ושחמלת האלקים והטבתו המציאתם מן האין הגמור ומפאת ההויה ידעו שעתידים הם להפסד ופחדו אל יי' ואל טובו ותהיה השכלתם שלמה ומסכמת אל האמ' ואל המצויי' בציור והנימוס האלדי ית'. הנה התבאר מזה מהו תכלית הבריאה שהוא ההטבה והחנינה מהאל יתברך להשפיע ולהטיב ולהמציא ברואיו ולמה היתה מלא דבר לפי שזה הוא המורה יותר על יכלתו ולמ' היו הנמצאי' בלתי נצחיי' לפי שלא שהו' היה ראוי שיהיו כלם במדרג' עלתם מהנצחיו' ולא תהיה השכלתם משובשת בחשבם שהם מחוייבים מעצמם ולא יי' פעל כל זאת. אבל כדי שלא תכרע כל ברך היה מציאותם אחר ההעדר והתמדתם קצובה ומוגבלת והפסדם מחוייבת באופן שהחי יתן אל לבו כי לא אלקים הוא ויכיר וידע מעלת בוראו וכבר הסכימו חז"ל בהיות זה תכלית הכל באמרם באותו מאמר מפרקי ר' אליעזר שזכרתי בפרק שלמעלה מזה בסופו כך כל צבא השמים עתידים ליבול כגפן וכתאנה ושם חוזרים ומתחדשים לפניו להודיע שהאל מכלה ואינו כלה ע"כ וגם לזה כיון רבי בהו באמרו שהיה בונה עולמות ומחריבן ואומר דין הניין לי וכו' כי ההנאה אשר היה לאל ית' בעולם הנברא הוא שלא יהיה שום נברא נצחי כמוהו ויכירו וידעו כל ברואיו כי הוא בראם ועל זה הדרך אמר דוד הללו את יי' מן השמים הללוהו במרומים וגו' יהללו את שם יי' כי הוא צוה ונבראו כי בהיות שם נבראים ועומדים זמן קצוב ומוגבל הללו שמו וע"ז ג"כ אמר במקום אחר ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו כי הנה מלת מן הוא כמו מן הוא כי לא ידעו מה הוא וכתב הראב"ע שענינו מי הוא יאמר הכתוב שהיה דוד אומר ישב עולם לפני אלקים ד"ל אם יתמיד העולם לפני האלקים לנצח מבלי הפסד הנה אז חסד ואמת מן ינצרוהו ר"ל מי יהיה שומר האמת לדעת ולהכיר הבורא והיוצר האמת. ית' ומי יעשה חסד עם זולתו אם לא יחרד ליום ההפסד כי האמת במושכלות והחסד החנינה עם הזולת הם תכלית הנבראים כמו שבארתי ואולי שעל זה ג"כ אמר תתן להם ילקוטון וגו' תסתיר פניך יבהלון וגו' תשלח רוחך יבראון וגו' יהי כבוד יי' לעולם ר"ל שיתנו לו כבוד כל נבראיו בהכירם כי הוא הבורא והיוצר אותם ברצונו וישמח יי' במעשיו כלומר בהתפרסם שהם מעשיו ובהכירם יכלתו ומעשה רצונו ואם היה משער זה פלינימו אחד מהפילוסופים הקדומים לא היה אומר מה שאמר שהוא כתב בספרו מטבעי הדברים שהנחת עולמות בלתי בעל תכלית היה כסילות יותר ראוי הוא ליחס לטבע עולם אחד נמשך ללא תכלה מליחס לו עולמות בב"ת כל אחד זמן ב"ת כי אחרי שאין המלט מהב"בת יותר ראוי הוא לשומו בעולם אחד מלהניחו בעולמות רבים לאין מספר ע"כ והנה טעה במה שחשב שהיה זה מצד הטבע וקצרה השגתו בענין הפועל האמתי בזה ובענין התכלית אשר בעבורו היה כמו שביארתי כל שכן שטבע העולם הנברא כפי מהותו ועצמותו היה בלתי אפשר שיהיה קדמון ובלתי נפסד כי מה שיצא מהמקור האלקי הוא בעל תכלית וכחו מוגבל וישמור הכח הנתון אליו בתחלת זמן קצוב ואחר כך יחוייב שישוב להתחלתו ולמקור אשר ממנו חוצב בהכרח כי הנצחיות הוא הפך טבע הגשם והנברא כמו שיתבאר אחרי זה במקומו.
פרק ה
בתשובת השאלות אשר מצד הפועל על פי היסודות התורנים האלה.
ובהתקבץ והתערב ארבעה היסודות האלה אשר זכרתי יתחדש מכללם התר הספקות והטענות אשר עשו בעלי הקדמות לבטל דעת חדוש העולם מפאת הפועל. אם הראשון לפי שאנחנו לא נאמר שהיה הסבה הראשונה זמן בב"ת או המשכות דומה לזמן בב"ת מבלי פועל כלל ושב פועל. אבל נאמר שתמיד היה ויהיה פועל עולם אחר עולם כמו שבא ביסוד השלישי. ושלא היה עולם אחד נצחי מתמיד וקיים מהסבה והתכלית שזכרתי ביסוד הרביעי וכן נאמ' לטענה השנית שלא היה יתברך קודם חדוש העולם פועל בכח ולא היה לא מעכב ולא מונע מלפעול ולא נצטרך אל מי שיוציאהו מן הכח אל הפעל כי הוא תמיד היה בפעל ופעולתו היא כפי רצונו כמו שהתבאר ביסוד הראשון ואם לא היתה תמידית ונצחית פעולתו לא היה להעדר יכלתו כי אם לאכמה ולתכלית נכבד כמו שבא ביסוד הרביעי. גם מהכרח טבע הנברא כמו שיתבאר אחר זה. וכן לטענ' השלישית נאמר שלא נתחדש בו יתברך צירוף שלא היה מקודם כי אותו צירוף להשפיע ולהמציא תמיד היה ויהיה בו. ואם היה בהפסקים היה לחכמה ולתכלית משובח כמו שבארתי ביסוד הרביעי ואם נשתנה הצירוף בהפסק הפעל היה זה מפני השתנות הנברא שהוא העולם והפסדו כי לא יכול עוד להשאר כפי טבעו וכונת בריאתו ותכליתה לא מפני השתנות הבורא חלילה. וכבר ידעת שיספיק לשנוי הצירוף השתנות א' מהמצטרפים בלבד ואף שלא ישתנה האחר. וכן לטענ' הרביעית אומר שתמיד היה האל יתברך נימוס הנמצאות לפי שתמיד היו עולמות זה אחר זה כמו שבא ביסוד השלישי ואם הוא יתברך מניע הגלגל העליון. תמיד היה לו קשר עמו להניעו כל עוד שהיה נמצא. ואם נפסק מזה שהות מה ונתחדש אחרי כן. הנה זה הוא מפאת שנוי הפעול והפסדו מהכרח עצמו ולתכלית טוב משובח ולא מפני שנוי וחסרון שיהיה בפועל כמו שאמרתי וכן לטענה החמישית אומר שהמצאת העולם הוא ההטבה הנמשכת מהטוב המוחלט הפסקתו והפסדו היה גם כן לתכלית ההטבה כי הנה החנינה וההטבה העליונה לא חדלה ולא תחדל אבל פסקה לתכלית משובח ולצורך ההטבה עצמה והיה החדוש וההפסד כלו מפעל רצונו וחכמתו. וגם אותם אלף או אלפים שנה שיהיה העולם חרב ונעדר לא יאמר שהוא יתברך אינו יכול לפעול אז ולא שהוא בהם פועל בכח כי הנה הפועל בכח שכאשר יפעל יצא מן הכח אל הפעל אינו יכול לפעול בפעל מבלי אותה יציאה ושנוי והוא יתברך אינו כן כי תמיד הוא יכול לפעול מבלי שישתנה ביציאתו מן הכח אל הפעל אלא שברצונו יחדל מהפעולה המשך מה לתכלית משובח והכרח שלמות הנבראים כמו שבארתי ביסוד הרביעי. אף שבאמת אין זה מצדו יתברך כי הוא הטוב והמיטיב תמיד אבל הוא מצד העולם שאי אפשר שיקבל הנצחיות מצד טבע הגשמות ועצמו' הנברא במה שהוא נברא. ולהיות העולם נמנע הנצחיות והקדמות כי הוא מנגד לעצמותו כמו שיתבאר היה מהטבה האלקי לתת אליו הנצחיות בזה אחר זה. והיה אם כן הפסד העולם מחוייב מצד טבע הנברא וחדוש העולם נמשך משלמו' הטבת הבורא אותו וחנינתו על ברואיו. הנה התבאר מזה כלו שבהיותו יתברך תמיד פועל עולמות בסדור מוגבל לא יחייב בו שנוי ולא אחד משאר הבטולים אשר דמו בעלי הקדמות להניח בענין החדוש. ומה נאה מאמרם ז"ל בב"ר פר' ט' וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד רבי תנחומא פתח את הכל עשה יפה בעתו בעתו נברא העולם ולא היה העולם ראוי להבראת קודם אמר ר' אבהו מכאן שהיה בונה עולמות ומחריבן וכו' כי הנה רבי תנחומא שער שהיה לכל עולם ועולם זמן קצוב בעמידתו וקיומו וכן להפסדו ולכן העולם שבא אחריו נעשה בעתו ורבי אבהו למד מזה שהיה בונה עולמות ומחריבן ולכן היה עת לכל חפץ עת לבנות ועת להרוס. הנה גלו במאמרם זה כללות כל מה שבארתי והוא מה שרציתי לבאר בזה המאמר: