מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר הששי
בזכרון הטענות אשר עשו בעלי הקדמות לבטל דעת החדוש מפאת הפועל ותשובות החכמים עליהם ובטול תשובותיהם ויש בו ארבעה פרקים.
פרק א
בזכרון אותן הטענות.
הנה כת ארסטו תלמידיו ושותי מימיו לקחו להם דרך לבטל דעת החדוש לא מפאת הבריאה ולא מפאת הנבראי' המחודשי' חמר זמן או תנועה או גרם שמימיי כי אם מפאת הבורא והמחדש יתברך וכתב הר"לבג שארסטו לא עשה הטענות האלה מפני שהיו לקוחות מהחכמה האלקית שלא בא עליהן מופת ואיך יעשה ארסטו מהם התחלת מופת ואין הדבר כמו שחשבו כי הנה ארסטו יזכור בדרוש הזה לסיוע דעתו דברים חלושים מאד כדברי הכלדיי' שזכר בספר השמי' והעולם ומאמרי ההמון שהיה האלוה בשמים ושאר הדברי' הפרסומי' אשר זכר שהם חלושים כל כך שאני הסתרתי פני מהם ולא השיבותי עליהם דבר. ואיך לא יעשה הטענות האלקיות האלה שהן הרחקות עצומות וספקות חזקים מאד כנגד דעת החדוש המוחלט ובפרט בהיותן לקותות מהקדמות מפורסמות ומספיקות מאד ושיש מי שחשב שהן מושכלות ראשונות או קרוב אליהן אבל הענין הוא שכמו שספרתי לך שארסטו בטענותיו היה חולק על קדמוני הפילוסופי' והחוזים בכוכבי' האומרי' בהיות העולם מדבר קדום בדרך התהוות טבעי ולכן לא יפול עליהם הטענות האלקיות האלה ומפני זה לא זכרם. אמנם כת תלמידיו האחרונים שידעו והבינו דעת התורה בהמצא חדוש מהקדמון יתברך על צד הרצון והרגישו שהטענות הטבעיות שעשה ארסטו לא היה בהן כח לבטל דעת החדוש המוחלט כפי הרצון האלק. שתגזרהו התורה. לקחו להם דרך לבטלו מפאת הפועל והבורא ועשו טענותיה' לקוחות מענין האלקות כמו שיתבאר לבטל ענין ההויה הראשונה הכוללת שזכרה התורה ושאין ראוי שתיוחס לפעל האל גם שכבר ימצא בדברי ארסטו קצת הערות שהן סמך לרוב אלו הטענות ממה שהקשה כנגד אנכסגרוס ואבן דקליס מדוע היתה ההויה בעת זולת עת כל שכן בהיות ההעדר מתמיד זמן בב"ת לדעת אנכסגרוס וכמו שיתבאר וגם מדברי ארסטו אשר זכרתי למעלה בטענה השלישית אשר מפאת התנועה והנה הטענות אשר עשו מצד הפועל עם היות שהרב המורה זכרן בקצור כאשר נעיין בהם נמצאם חמש האחת היא מה שזכר. אבוחמד בשם הפילוסופים במחמר הראשון מאלקיות אמר כל מה שלא היה פועל שב פועל אי אפשר שיהיה מבלתי ענין או תנאי או טבע או רצון או כונה או יכולת נתחדש בפועל ההוא לפי שאם היו עניני הראשון כמו שהיו ולא נתחדש ענין מעצמותו ולא מחוץ מעצמותו עד עתה לא יהיה מציאות הפעל הראשון יותר ראוי מההעדר אבל היה ההעדר קיים והענינים כמו שהיו קודם בהעדר לפי שלא נתחדש מכריע למציאו' ועתה שנמצא ראוי שתהי' סבתו מציאות המכריע כי אם לא היה מתחדש מכריע היה קיים ההעדר בהכרח ובשאלה הראשונה מספר ההפלה חזק עוד בשם הפילוסופים הטענה הזאת באמרו שכמו שהוא מן השקר המצא מחודש מבלי סבה חייבתהו כן הוא מהשקר מציאות סבה ומחייב שנשלמו תנאיו חיוביו ושרשיו עד שלא ישאר ולא יחסר מהם דבר ויתאחר המחוייב כי הנה מציאות המחוייב אצל ההתאמתות המחייב בשלמות תנאיו הוא הכרחי והתאחרו הוא שקר כמו שקרות מציאות המחודש המחוייב מבלי מחייב ומחדש והנה קודם מציאות העולם כבר היה הראשון הרוצה נמצא והרצון נמצא ויחס הרצון אל הנרצה נמצא ולא נתחדש שם דבר שלא היה מקודם כי הראשון בלתי משתנה בשום מין מן השנוי ואיך אם כן עמד הרוצה בטל ממעשיו מבלי הנרצה זמן בלתי בעל תכלית ונתחדש אחרי כן הנרצה המחודש הזה. ומה המונע מתחדשו קודם לכן זה בטול ושקר גדול עכ"ל והטענה הזאת היא חזקה עד מאד לא ראיתי כמוה בכל טענות בעלי הקדמות לרוע. והרב המורה זכרה אבל באופן אחר מהדברים שהוא כתב ועוד על צד הרחקה שהם אומרים איך היה הש"י בטל לא יעש דבר בשום פנים ולא חדש מתחדש בזמן הקדמון אשר לא סר וכו' וטענת הפילוסופים אשר זכרתי היא חזקה ואינה הרחקה בלבד עוד עשו אנשים אחרים טענה שנית אמרו אם היה העולם מחודש מן האלוק היה הוא ית' פועל בכח קודם הבריאה ושב פועל הפעל כשברא ויתחייב מזה שהיו לו מונעים מלפעול כשלא פעל או מביאים ועוזרים אותו לפעול כאשר פעל ולכן היה הוא פועל בכח כל הזמן שלא ינוע לפעל ופועל בפעל כאשר יכול לפעל ואם יצא מהכח אל הפעל כבר נשתנה בהכרח והצטרך אל מוציא יוציאהו מהכת אל הפעל ההוא והיה הוא אם כן עלול באותו הפעל מאותו מוציא וכל זה שקר בחקו יתברך כי הוא בפעל תמיד ואין בו כחניות כלל כי הכח הוא ממשיגי החמר והוא בלתי משתנה בשום מין ממיני השנוי והוא עלה ראשונה לכל הדברים לא עלול חלילה אם לא שעשה ממנה שני טענות וכבר העיר הרב גם על הטענה הזאת שגם באל ית' לא יפול שיהיו מונעים לו ומעכבים ולא עוזרים ומחייבים אותו לפעול עוד עשו טענה שלישית מצד הצירוף והיא שבהיות האל פועל אחר שלא היה כבר התחדש בו צירוף עם הדבר הפעול והמחודש והתחדש' הצירוף אי אפשר שיהיה מבלי שנוי והוא בלתי משתנה הנה אם כן הוא שקר שיפעל ויחדש בעת זולת עת ועל הטענה הזאת לא העיר הרב המורה. עוד עשו טענה רביעית והיא שבהיות האל ית' נימוס הנמצאות כלם וסדרם אי אפשר שימצא בזולת הנמצאות כי המושכל אשר אין לו נושא חוץ לנפש יחשב שהוא כוזב וכל שכן אם היה האלוק ית' מניע מיוחד לאחד מהגלגלים שלא יתכן שיהיה לו פעם הקשר ויחס עמו ופעם לא יהיה והרב המורה לא זכר הטענה הזאת עוד עשו טענה חמישית אמרו המצאת העולם היא הטבה נמשכת מהטוב המוחלט יתברך וכיון שחכמתו וטובוו אשר חייב מציאות העולם נמצאים תמיד בו מבלי הפסק יתחייב שיהי' העול' נמצא תמיד מבלי הפסק כי הטוב יותר שלם הוא כשיהיה מתמיד משיהיה בעת זולת עת והרב המורה העיר גם כן על הטענה הזאת ואתה תדע שכל הטענות האלה והאחרות שיוכלו ג"כ לטעון בזה כלן יוצאות מכח הטענה הראשונ' מהן וממנה יסתעפו:
פרק ב
בתשובות הרב המורה והרלב"ג על הטענות אשר זכרתי וביטולם.
וכבר השתדל הרב המורה להשיב על הטענות האלה בכלל באמרו שעם היות שהשכל הנבדל מחומר יפעל עת מבלי עת אין זה שנוי בחקו כמו שהוא בפועל החמרי היוצא מן הכח אל הפעל והביא ראיה על זה מהשכל הפועל שיפעל עת ולא יפעל עת אחרת ואיך שתהיה סבת זה הנה אינו שנוי בחקו ואמר הרב עוד שהשאל' מה הביאו לפעול בעת זולת עת היא בלתי ראויה לפי שאין לרצונו תכלית יוצא ממנו ושם הרצון יאמר עליו ית' ועלינו בשתוף השם כמו שהוא הענין בידיעתו עם ידיעתנו ולכן אינו מהבטל שהרצון בו ית' לא יחייב שנוי כאשר יחייב בנו. גם שטבע הרצון כן חיוב לפעול כשירצה ולבחור עת זולת עת ונעזר עוד הרב באמרו שאנחנו נסכל דרכי חכמתו סכלית גמורה ואיך נבקש אם כן תכלית לבריאתו את העולם ולמה בראו בעת הבראו וכמו שתראה כל זה מדבריו בפי"ח חלק שני ובפרקי הידיעה בחלק השלישי כתב הרב עוד שהנימוס האלקי אינו נקנה מהנמצאות אבל הן נקנות ממנו וכפי זה יאמר הרב שאינו רחוק שיהיה הנימוס בו ית' אמתי קודם הוית הנמצאי' חוץ לנפש לפי שאינו נקנה מהם אבל הם נקנים ממנו. וכבר כתב זה הרלב"ג גם כן עם היות שלא זכרו בשם הרב. זהו ענין דברי הרב ותשובותיו על הטענו' האל' ואין ספק אצלי שכמו שהיתה תשובת הרב המורה על הטענות הטבעיות אמתית ומספקת גלוית האמת חומה עלינו גנון והציל פסוח והמליט מספקות ארסטו ככה תשובתו זאת על הטענות האלקיות האלה היא באמת חלושה ומסופקת מאד. וזה שהוא אומר שפעל הנבדל בעת זולת עת אינו שנוי בחק הנפרד ולא יציאה מן הכח אל הפעל. ועל זה יש למערער שיערער ויאמר שלא יצוייר צאת דברו מן האפשרות אל המציאות הפעלי' בלי סבה מתחדשת אם בעצם הפועל ואם במתפעל או בשאר הדברים אשר מחוץ. והנה בבריאה הראשונ' לדעת התורה אי אפשר שנאמר שהיה שם סבה מתחדשת במתפעל ולא בדבר אחר מחוץ כיון שלא היה שם דבר זולתו ית' ויתחייב אם כן שיהיה חדוש הסבה בעצם הפועל וחדושה הוא שנוי שמציאותו נמנע בחקו. גם שהנבדל אשר הוא בפעל תמיד במה הוא נבדל חמר ואין בו דבר כחני שנאמ' בו שיצא מהכח אל הפעל הוא מאמר סות' נפשו. ואולם השכל הפועל אם יפעל עת ולא יפעל עת אחר' הנה זה הוא לחסרון המקבל כי הוא בפעל משפיע תמיד אם יהיה שיקבל השפעתו ואין בו דבר מהכח ואין אם כן הנדון דומה לראיה. גם במה שאמר הרב שאין לרצונו יתברך תכלית יוצא מעצמו ולכן אין לשאול למה פעל עתה ולא פעל קודם לזה יש ערעור רב לפי שאם רצה לומר שרצונו יתברך הוא מהותו ועצמו ולכן אין לרצונו תכלית יוצא ממנו צדק במאמרו. אבל עדיין תשאר השאלה ואם עצמו ורצונו היה מקדם ולא נתחדש איך יהיה הנרצה מתחדש ולא יהיה קדום כרצונו ית' וכמו שאמ' אבן רשד שחכמתו ית' המחייב זה הנמצ' היא עצמו ואח' שעצמו לא סר ולא יסו' ועצמו במה הוא עצמו מחייב לזה הנמצ' יתחיי' מזה שיהיה העולם נמצא תמיד לא סר ולא יסור במציאות הפועל החכם הנצחי כי אם היה פעל העולם נמשך אל הרצון והראשון ית' רצונו הוא עצמו ועצמו נמצא תמיד על ענין אחד למה יפעל עת ולא יפעל עת למה ירצה עת ולא ירצה עת אחרת האם אין זה שנוי בו. ואם אמרנו שאמתת הרצון ומהותו הוא שירצה עת אחת מוגבלת ולא ירצה עת אחרת הנה לא נמלט מהודות שהעת היא המביאה אל השנוי הוא התנאי שיתלה פעלו בו. ואם רצה הרב לומר שאין לרצונו המיוחד לפעול בעת ההיא אשר פעל בה תכלית יתחייב שיפעל ללא תכלית והוא מגונה מאד בחק כל בעל שכל כל שכן בחקו ית' הנה א"כ יש שם תכלית אחר יניעהו לפעול עת זולת עת מבלעדי הרצון הפך מה שאמר ואותו תכלית נחזור ונשאל אם היה מצד הפועל או מצד המתפעל וכן לאין תכלית. גם הפועל האלקי אינו פועל בכלים לשנאמר שהיו חסרים ממנו קודם הבריאה ולכן לא היה פועל מקדם. כי הוא שלם בתכלית השלמות לא חסר דבר. גם אי אפשר לומ' שלא היה אז הזמן ההוא לפעול עד עת בא דברו כי הנה קודם הבריאה לא היה זמן ולא דבר כי אם העדר גמור ואין בהעדר לא נושא ולא כלים לא עתות ולא חלוף זמנים ישאר אם כן שנעשה השנוי והחדוש ההוא בחק הפועל והוא שקר. גם ענין הנימוס שבו יתברך יאמר החולק שאין הפרש בין שיהיה הנימוס קנוי מהנמצאים בין שיהיו הנמצאים קנויים מן הנימוס כי הנה איך שיהיה יתחייב שיהיה הנימוס דומה ומסכים למציאות או המציאות דומה אליו אחרי ששניהם עלה ועלול וכמו שלא ימצא עלה במה היא עלה כי אם בהמצא העלול ממנה כן אין ראוי לומר שימצא נימוס הנמצאות וסדרם בו יתברך המשך זמן בב"ת אם לא היה במציאו' טופסו בדמותו בצלמו ומפני זה כלו היתה תשובת הרב המורה בלתי מספקת על הטענות האלקיות האלה.
והרלב"ג במעט שהחזיק בדרך הרב המורה בתשובות הטענות האלקיות האלה והוסיף על דבריו שאם היתה בריאת העולם והויתו לתועלתו יתברך היה מקום לאלה הטענות. אבל אחרי שהתבאר היותה על צד החפיצה וההטבה יהיה זה מיוחד לרצונו בלבד ולא ימשך ממנו שנוי ולא חדוש צירוף בעצמותו. כי הנה פעולת הסבה הראשונה המיוחדת לו היא תמידית מבלי שנוי והיא השגת עצמותה אמנם הבריאה היתה הטבה וחנינה ואין בזה שנוי ולא צרוף בעצמותו יתברך כי אם במחשבתנו. וכן כאשר הנחנוהו מניע הגלגל אחרי שהיתה הנעתו רצונית לבד לא יתחייב מזה הצירוף שנוי יחסי. ועוד השתדל החכם לבאר שכבר חייבה ההתחלה החמרית שכפי דעתו קדמה לעולם שתהיה התחלה זמנית למציאות הטוב בה לפי שלא היה אפשר שימצא תמידי מפני טבע החסרון שהיה בהתחלה החמרית ההיא ושזה הוא אשר חייב שיהיה העולם מחודש גם שלא יתכן לשאול למה לא חדשו קודם זה לפי שבאיזה עת שהיתה בריאתו תפול השאלה ולמה לא היה קודם זהו דעתו.
וכמה מהדברי' האריך בזה ומבואר אצלי שגם תשובתו זאת בלתי מספק לפי שעם היות הבריאה על צד ההטבה והחנינה הנה לא תחדל השאלה ולמה נמנע מהיטיב זמן בב"ת והתעורר אחר כך להיטיב והיה אם כן מונע הטוב זמנים אין תכלית להם והוא בלתי ראוי כי הטוב בעצמו ראוי שיהיה מיטיב תמיד ואם היה זה כפי הרצון והיה הרצון אפשר ובענין האפשר שתי הקצוות שוות ר"ל שיהיה ושלא יהיה מי הכריע המציאות על ההעדר בעת ההיא שהיה. זה באמת אי אפשר שיהיה מבלתי סבה מכרחת שנתחדשה אם בעצמות הפועל או המתפעל אם ישנו לא במחשבה בלבד ואיך לא ראה החכם דברי אבוחמד על זה בשם הפילוסופים שכתב במאמר הראשון מהאלקיות. ומאמר האומר שהוא יפעל לא לתועלתו אבל לתועלת זולתו טעות הוא כי יאמר החולק והגעת התועלת לזולתו היה אם כן בחקו יותר ראוי מלא הגעתו. והוא אם כן הועיל לעצמו בהועילו לזולתו והיה א"כ חסר. ואם לא היה לו תועלת בהועילו לזולתו שבה השאלה ולמה אם כן הועיל כי כל פועל בכונה הוא חסר והכונה משלמת אותו הנה א"כ הבריאה וצירוף ההנעה בהיותה בעת זולת עת יחייב בהכרח חדוש שנוי בפועל ובמניע ההוא. ואמנם מה שטען מפאת ההתחלה החמרית הקדומה לדעתו בבריאת העולם כבר ביארתי שמציאותה שקר וגם לדעתו הנפסד ההוא מי יתן ואדע ומה היה טבע אותו חמר אשר חייב עמידתו מבלי צורה זמן בב"ת ושאחר כן קבלה. ואם מפני חסרונו לא יכול לעמוד תמיד בענין המציאות בשלמות יתחייב שיהיה הוה נפסד פעמים אין תכלית להם לא שיעמוד זמן בב"ת מבלתי צורה ויקבלה פעם אחת ויתמיד בה לנצח נצחים כדברי החכם הזה וידוע שהמנוחה אשר היתה קודם הבריאה לחמר ההוא היא הפך התנועה בהויתו וההפכי' אמנם ימצאו מפועלים הפכיים או הם בענינים מתהפכים כי מחוייב הוא שיהיה שם תואר מה מתחלף בעת הבריאה למה.
שהיה קודם חליה וימשך שיהיה המחייב המנוסה הפך המחייב התנועה בהכרח. וכאשר נמצאת התנועה בבריתי כבר סולקה סבת המנוחה וסלוקה בהכרח שנוי או נמשך לשנוי כמו שיאמר ארסטו ואם לא היה השנוי ההוא בחמר כפי טבעו יתחייב שיהיה בפועל אלא שזה כלו הם מדמיונות האיש החכם הזה אשר דרכיו עקשים ונלוזים במעגלותם:
פרק ג
בתשובת חכמי הנצרים וגם חכמי הישמעלים המסכימים עמהם בתשובת הטענות האלה ובטולם.
וטומאש חכם מחכמי הנכרים וגדול מגדוליהם כתב בתשובת הטענו' האלה שפעולת האלוה ב"ה הוא עצמו והשכלתו ושלא יחוייב מהיות פעילתו נצחית שיהיה הפעול ממנה שהוא העולם נצחי גם כן לפי שהוא ית' פועל ברצון המצאת הדברים לא שיהיה פעל ממוצע בין פעל רצונו לפעול כמו שיש בין רצוננו לפעול שנפעיל כי השכלתו ורצונו הוא פעל עשייתו ולפי שהפועל ימשך מהשכל והרצון כפי הגבלת השכל וצווי הרצון ובשכל תוגבל עשיית הדבר ומלאכתו וכל תנאיו יתחייב שממנו יוגבל גם כן זמן המצאו כי המלאכה אשר בנפש האומן לא בלבד תיחד מעשה הדבר אבל גם כן זמן היותו כענין הרופא שמסדר התרופה המריקה לחולה וזמן לקיחתה גם כן ובהיות רצונו ועצמו מחייב המצא הפעול ימשך א"כ המחדש הפעול מרצון קדום מבלי שיחודש בזה פעל עשייתו כלל כי אין מי שימנע שבהיות פעל עשייתו קדום שהוא עצמו ורצונו יהיו מעשיו לא קדומי' אבל שנמצאו כאשר גזרה חכמתו מקדם כי רצונו אשר גזר היות זה הדבר הוא אשר גזר היותו כאשר היה גם כי אין לבקש יתרון לעת האחת על עתה אחרת קודם בריאת העולם כיון שקודם הבריאה לא היה עתה זולת עתה ולא מדה ולא המשכות זמני כלל ולא קודם ולא מתאחר. ולכן אין להעריך הבריאה הכוללת לעתות מתחלפות באופן שתהיה יותר ראויה בעת אחת מבעת אחרת ולא ישאל אדם למה נברא העולם בעת ההיא ולא קודם ולא אחרי כן כמו שלא ישאל למה היה העולם במקום שהוא בו ולא במקום אחר זולתו מקום ולא רקות. זהו כלל דעת החכם הזה. ואתה תמצא שרש תשובתו שהוא הנחת רצון קדום באל ית' לקוח מדברי אבוחמד בשאלה הראשונה מספר ההפלה בדברו כנגד הפילוסופים וז"ל למה תרחיקו ותכחישו מאמר מי שאמר שהעולם נתחדש ברצון קדום שגזר מציאותו בעת שנמצא בו ושהלך ההעדר עד העת שהלך והתחיל המציאות מן העת שהתחיל ושמציאותו לא היה נרצה מקודם ולכן לא נתחדש קודם. ואולם בעתו אשר נתחדש בו היה נמצא ברצון הקדום ולכן חודש אז. ומה הוא המונע מזאת האמונה ומהו המבטל אותה ע"כ. האמנם ערב החכם טומאש עם זה מה שזכר הרב המורה מענין הרצון האלדי שהוא הוא עצמותו ובלתי מחודש ולא משתנה עם היותו מחייב חדוש הדבר הנרצה בעת זולת עת כפי רצונו. והדעת הזה כלו כבר יתחייבו לו גם כן ספקות עצומים. מהם שאיך יצוייר רצון קדום ויהיה הנרצה ממנו מחודש כי הוא באמת דבר סותר את נפשו כי רצון הפועל הזה קודם חדוש הפעול הוא לשיתחדש הפועל בעת מה ואחר שהתחדש כבר נפסק אותו הרצון המחדש. ואם כן לא היה זה הרצון נצחי ובלתי משתנה אבל משתנה וכלה אחר חדוש הנרצה ממנו ועוד שכבר יוסיף לשאל לו ולמה היה אותו הרצון הקדום מחייב מציאות הפעול בעת מה זולת עת ומה הדבר אשר חייב זה בפעל אותו הרצון. האם נאמר שהוא מחוייב מעצמו יתברך זה אי אפשר כי המחוייב מעצמו א"א שיצטרף ויתלה בעת מוגבל מהעתים והוא יותר ראוי שיהיה מציאו' הפעול ממני נצחי כדי שיהיה רצונו המחוייב המציאות נתלה בו אלא אם נאמר שזה יתחייב לו מצד דבר זולת מציאותו וזה בטל. ועוד שאיך אפשר שיצטרף פעול הרצון האלקי הקדום אל עת זולת עת אחרי שאין שם עתות כלל כי הוא מעל הזמן וקודם אליו בכל מיני קדימה ואי אפשר לייחד עת זולת עת אם לא במציאות הזמן והעתות קודם לאותו ההתיחדות ועוד שאי אפשר להמלט בזה משנוי הפועל כי עם היות שנודה ברצון הקדום שהוא עצמותו ית' שיגזור חדוש הפעול בעת מה. אין ספק שעת בא דברו השתנה צרוף הפועל וענינו אל הפועל מהענין שהיה לו קודם לכן עמו בהיותו נעדר החדוש והמציאות ממנו ית' שאם לא כן מי יתן ואדע אחרי שהיה אותו הרצון המחייב אותו החדוש לאותו העת קדום תמיד באופן אחד בלתי משתנה מה הוא הענין אשר סבב עתה צאת בזה העת אותו החדוש אל הפועל כי לא יספיק בזה אותו הרצון הקדום להיותו תמיד באופן אחד. ואי אפשר שיהי' הוא סבה להעדר הדבר ומציאותו יחד בעת זולת עת אלא אם נאמר שהגעת אותו העת הוא הוציאה אותו החדוש אל הפעל וזה בטל כי אין מציאות לזה העת אם לא בהגעת אותו החדוש ויהיה א"כ הדבר סבה לסבתו וסבה לעצמו וכל זה בתכלית הבטול ומה שהמשיל מהרופא החכם שלא בלבד סדר ברצונו וחכמתו מהות ואיכות וכמות התרופה. אבל גם זמן ועת לקיחתה הוא משל הטעא' כי זה אמנם יקרה לרופא לפי שאין רצונו וידיעתו עצמותו אבל הם מקרים אליו ועצמותו נמצא בזמן והזמן קדם ויעדיף על מציאותו וכל שכן על פעולתו. ולכן יבחר למעשיו מעתות אותו הזמן אשר הוא בו אי זה עת שירצה או יכיר שהוא יותר ראוי לפעולתו ולא יפול דבר מזה בבורא העולם ואמנם למה שאמר שאין ראוי לשאול למה לא נברא העולם קודם הזמן שנברא בו לפי שקודם הבריאה לא היה זמן ולא קודם ולא מתאחר ראוי להשיבו ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך שאם אין ראוי לשאול למה. נברא בעת זולת עת מפני שלא היו אז עתות ככה לא נוכל לומר שרצ' שתתחדש הבריאה בעת זולת עת כיין שלא היו אז עתות כלל והנה עם היות שלח תפול השאלה למה לא נברא העולם קודם זה כבר תפול ולמה לא היתה המצאת העולם תמידית ונצחית כנצחיות הפועל ומי יחס מציאותו לעת זולת עת כי זה לא יחייבהו יחס הפעול והעולם ולא יחס הפועל הקדום הבלתי משתנה. וכבר כתב אבן רשד בהפלת ההפל' כמ' מהספקות יתחייבו לדעת הרצון הקדום ושהפילוסופים יתחייבו שני דברים אחד מהם שפעל הפועל בעת זולת עת יתחייב בו השתנות קודם והצטרך אל משנה. והשני שהראשון ית' לא ישתנה במין ממיני השנוי ואי אפשר שיניחו שענין הפועל מהפעל המחודש בעת הפעול' הוא בעינו ענינו בעת העדר הפעולה הנה שם בהכרח ענין מתחדש ויחס לא היה אם בפועל ואם בשניהם. ועוד אמר שהרצון יאמר בשתוף על הרצון הנצחי ועל הרצון המחודש אבל בהתהפכות כי הרצון כפי הנגל' מענינו הוא כח אפש' על שני המקבילי' בשווי ואפשר קבלת שני הנרצים על השווי כי הרצון הוא תשוקת הפועל אל הפעל. וכאשר פעל נחה שקט' התשוק' והגיע הנרצ' וזאת התשוק' נתלית בב"ת המקבילים בשווי וכאשר נאמר שהרצון בא' מהמקבילי' נצחי כבר יסולק גדר הרצון ובהעתק טבעו מהאפשר אל המחוייב ואם לא היה לרצון הנצחי ראשית לא יוגבל ממנו עת בהגעת הנרצ' ולא יורמז. הנה א"כ הרצון האלקי לא יוחס אל זמן ולא יוחס אל עת בלתי עת. ועוד אמר אם היה בעולם קודם שנמצא אפשרות לא סר אחר שאינו נמנע הנה יחוייב שיהי' העולם נצחי כי מה שלא סר היות אפשר אם הונח שהוא לא סר היות נמצא לא יחוייב מהנחתו שקר ומה שהיה אפשר שיהי' נצחי הנה הוא מחוייב שיהיה נצחי כי אשר אפשר שיקבל הנצחיות אי אפש' שיהי' נפסד וכלה אלא אם נאמר שישוב הנצחי נפסד והנפסד נצחי ולכן יאמר החכם שהאפשר בענינים הנצחיים הוא הכרחי וכדי ומה מהטענות האלה עשה אבן רשד רבות לבטל הרצון הקדום בהיות העולם אפשר המציאות ובלי נמצא אבל נעדר ושאחר כן נתהו' ונמצא בעת מוגבל. ועם היות שיש להשיב על דבריו בענין האפשרות כפי מה שזכרתי למעל' במאמר הד' הנה בענין הרצון הקדום אין ספק שצדקו טענותיו בהיות בו הזיות ובטולים הרב'. וכי ראיתי חוזק הטענות האלקיות האלה אשר עשו בעלי הקדמות להרחיק צאת המחודש מן הקדמון וחולשת תשובת החכמים אשר התאמצו להשיב עליהם לקיים דעת החדוש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל קבלת הראשונים הקדושים אשר בארץ המה ובתוכם יי' דרך אמונה בחרתי סעפים שנאתי ומחשבות עיוניות הבל המה מעשה תעתועוים בדבר שלא יושג הוא או התחלותיו מן החוש וכדי להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור אספר לך דעתי ומחשבותי בדרוש זה במאמר בפני עצמו הוא המאמר השביעי הנמשך לזה: