אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר התשיעי › פרק ז

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר התשיעי · פרק ז

פרק ו

במופתים שעשה הר"לבג להכריע דעת החדוש.

הנה הר"לבג התעצם לעשות מופתים בשמים ובארץ לבאר ולהכריע דעת החדוש ולבטל דעת קדמו' העולם כפי אשר האמינהו ארסטו. וכל המופתים אשר סדר עם המון רבויי' יוכללו בשני מינים המין הראשון בנויות על סגולות ההוה והנפעל מפעולת המין השני על הבב"ת ואמנם המין הראשון ממופתיו אשר מסגולות ההוה הוא אצלי היותר טוב וחזק מכל מופתיו ועניינו בקוצר דברים ועזיבת אריכיותיו וסדורו הוא כן. השמים הם גשמים שיש להם סבה תכליתיי' חוץ מהם וכל גשם שיש לו סבה תכליתיית חוץ ממנו הוא ההוה ונפעל מפעולת פועל א"כ לפי שסגולת ההווה היא היות לו תכלית חוץ ממנו אם כן השמים הם ההווי' ונפעלי' מפעולת פועל עוד נקח זאת התולדה ונעשה ממנה התחלת מופת ונאמר השמים הם גשמים הווים ונפעלם מפעילת פועל וכל גשם שהוא הווה מפעולת פועל הוא מחודש אחר שלא היה א"כ השמים הם מחודשי' אחר שלא היו וצריך א"כ לבאר במופת הזה שלש הקדמות האחת שהשמי' הם גשמים שלהם סבה תכליתיית חוץ מהם והשנית שכל גשם שיש לו סבה תכליתיית חוץ ממנו הוא הווה מפעולת פועל. והשלישית שכל גשם שהוא הווה מפעולת פועל הוא מחודש. ואם שלש אלה הן צודקות הנה המופת הוא אמיתי בהכרח. אמנם ההקדמה הראשונה שהשמי' הם גשמיים שלהם סבה תכליתיית חוץ מהם תתבאר כן אם שהם גשמים מבואר מתנועתם כי כל מתנועע גשם ומהנחותיה' ומצבם ותמונותיהם ומרחקיהם ואם שיש להם סבה תכליתיית חוץ מהם מבואר ג"כ לפי שכל מה שימצא בשמים הוא בתכלית מה שאיפשר מהשלמות להשלים אלו הנמצאות שבכאן עד שאם היה נפסד מעט מהסדור היו הנמצאות השפלות נפסדות וזה מבואר נגלה מפעולת השמש בגלגלי הנוטה למה שיחדש מהתקופות בלכתו לצפון או לדרום שבזה יהיו שמורות אלו הנמצאות אשר בכאן על סדרם ותתחדש ההויה וההפסד בקורבתו ורחוקו על יחס שמור עד שא"א שתמצא לגרמים השמימיים תנועה ולא נזורות ולא מספר גלגלי' וכוכבים ולא גודל או קוטן ולא מרחק והנחה בהם שלא יהיה לו צורך בנמצאות השפלות. וכבר הודה בזה ארסטו בשני משמים והעולם כשבקש כמה היו תנועות הגלגלים רבות שהשיב שהוא מפני ההויה וההפסד המתחדש מתנועותיהם ומינצוצי כוכביהם בשפלים וכן הביאו בספר ההויה וההפסד אותות עליונות ואבן רשד בספר הפלת ההפלה ובמקומות אחרים מן החכמה. ואמנם ההקדמה השנית שכל מה שיש לו סבה תכליתיית זולתו היא הווה מפעולת פועל ושזהו סגולה בהווה רצו היות לו תכלית חוץ ממנו מבוארת מסתירת סותרה וזה כי מה שאינו מפעולת פועל לא ימצא לו סבה תכליתיית כי היה אמרנו במה שאינו מפעולת פועל שהוא בתואר כך בעבור תכלית כך הוא מאמר סותר נפשו כי כאשר אמרנו שהוא בזה התואר בעבור זה התכלי' כבר הודינו שהפועל אותו כיון אותו תכלית בפעולתו ולכן לא יאמר לאי זה תכלית היו לשה זויות המשולש שוות לשתי נצבות וקוטר המרובע בלתי שוה לצלעו וכן בשאר הלימודיות לפי שאינם מפעולות פועל ולכן לא תנתן בלמודיות הסבה הפועלת ולא התכליתיית. אמנם מה שנעשה בטבע או במלאכה הוא בלי ספק לתכלית מה כאלו תאמר שהצמח הוא בעבור האדם כדי שיזון ממנו וכן במלאכה הלבוש הוא בעבור האדם שיהיה לו למחסה ולמסתור. ובשני מהשמע כתב הפלוסוף שהטבע פועל בעבור תכלית מה ושהטבע והמלאכי' שוי' בזה לא שהמלאכ' תפעל מחוץ והטבע מבפנים. ואחר שזה כלו כן שמה שאינו מפעולת פועל אין לו סבה תכליתיית התחייב מהפוך הסותר סמה שבו סבה תכליתיית הוא מפעולת פועל וכל שכן בהיות התכלית חוץ ממנו שאם לא היה כן היה התכלית ההוא נמצא באותו דבר במקרה והגרמים השמימיים כמו שאמר ארסטו במקום הנזכר אי אפשר שימצא בהם דבר ייוחס אל הקרי וההזדמן וכמה הגדיל בתרעומת ותוכחה על מי שאמר שהשמי' הם בעצמותם מבלי תכלית הנה א"כ התבארה ההקדמה השנית הזאת ע"כ. ואמנם ההקדמה השלישית שכל גשם שהוא מפעולת פועל הוא מחודש ביארה החכם רבי לוי כן בהיות הגרמים השמימיים מפעולת פועל לא ימלט אם שנאמר שהם מושפעים תמיד מהסבה הראשונה ר"ל שבכל עת ועת נשפעים ממנו ואם שנאמר שבעת אחת בלבד נשפע ממנו יתעלה מציאותם והוא עת חדושם. ואולם הצד הראשון ר"ל שיושפע העולם מהאל יתעלה תמיד בכל רגע מבלי שיקדמנו העדר הוא שקד לפי שאם היו הגלגלים נשפעים תמיד מהש"י לא ימלט ג"כ אם שנאמר שהאל ית' עושה כל עת תמיד גלגלים והם כלם קיימים ויתחייב מזה שיהיו הגלגלים בב"ת במספרם ומציאות גשמים אין תכלית למספרם הוא שקר גם שיהיה לכל אחד מהם עת ידוע ומוגבל לחדושו והפלוסופי' ברחו מזה ואם שנאמר שהגלגלים תכף שיושפע יפסדו ומיד יושפע גלגלים אחרים תחתיהם ויפסדו גם כן ושזה דרכו ית' כל שעה ושעה ובכל רגע ורגע הוא ית' בורא כת של גלגלים והולכים להם להפסד ומאותו צד הוא משפיע ופועל אות' תמיד. ויתחייבו מזה שקרים רבים מהם שיתהוו מלא דבר ויפסדו אל לא דבר והוא שקר כפי דעת הפילוסופים וגם כפי דעת החכם הזה בחדוש העולם ומהם שיהיו היו' ונפסדים יחד בעת אחד או תהיה הויית' בעת אחת והפסדם בעתה הסמוכה אליה ויהיה א"כ הזמן מורכב מעתות והוא שקר. ומהם שיתחייב היות הגלגלים תמיד בכח לא בפעל לפי שמה שהוא בעתה היא בכח לא בפעל ומהם שיתחייב שלא תהיה בכאן תנועה מדובקת לפי שהיא תהיה למתנועע האחד ואם הגלגלים הוים ונפסדי' אין שם מתנועע אחר ולא תנועה מדובקת אחת גם יתחייב שלא תהיה בכאן תנועה כלל לפי שהגרמים השמימיים אינם נמצאים כי אם בעתה ואין תנועה בעתה כ"ש שלא תהיה בכאן תנועה מתונה ולא תנועה מהירה. וכן יתחייבו בטולים אחרים מלבד אלה והכלל שלא יתכן שימצא בעין השפע הזה התמידי כי אם במקרים אשר אין להם קיום בתנועה ומה שידמה לה. אמנם בדברים שיש להם קיום לא יתכן זה בשום פנים. וכאשר היו הצדדין האלה כלם נמנעים בעצם לא ישאר א"כ בהיות השמים בעצמם בגשמותם וצורתם מפעולת פועל אלא שנשפע מהסבה הראשונה עת אח' בלבד והוא חדושם באמת. זהו דרך החכם במופת הז' זו כחו וכבר קדמו בו אבן רשד מפרש ספרי ארסטו בסברות הדת אשר עשה והרלב"ג משם לקח ענינו והליץ בעדו ואומר אני עוד שהטענה הזאת לקוחה היא ג"כ מדברי אבוחמד בהפלה כי שם אמר שהדבר המושפע והנפעל הנה הוא כבר נמצא ואחר שנמצא לא יצוייר שיושפע אחרי כן כ"ש שיושפע תמיד שאם השמים נמצאים עתה איך נאמר שיושפעו מחר ויקבלו המציאות שכבר יש להם הנה בהכרח יהיה זה על אחד משני פנים אם שיקבלו מציאות שני נוסף על מציאותם ויהיו א"כ להם מציאו' רבות ובב"ת כיון שהם מושפעות תמיד וזה שקר מגונה או שנאמר שנפסדו תכף ונתחדשו אחרים וגם לדעתם בקדמות זה שקר ע"כ. והנה הר' חסדאי במ"ג פ"ד מספרו התעצם לבטל המופת הזה מפנים ראשונה באמרו שהסגולות ההם אשר יחס הד הר"לבג להוה מפעולת פועל יוחדו ג"כ נאצל מבעל שכל עם היותו קדום כי אחרי שסבתו שכל ראוי ומחוייב הוא שיהיה לו תכלית ואיננו רחוק גם כן שימצאו בו דברים בלתי מחוייבים לעצמותו אלא בעבור זולתו כי התחלה השכלית תחייב זה לשלמותו.

ולזה הנאצל מהתחלה שכלית ואם היה בלתי היה המאמר בו שהוא לתכלית מה איננו סותר נפשו כמו שהניח ועוד הקשה שנית על מה שאמר שאם היו השמים נשפעים תמיד היה דבר היה מלא דבר ונפסד אל לא דבר. באומרו שלא יקרה ממנו בטל כי זה לא ימנע בפועל על צד הציור והרצון לבד מזולת כלים גם שלא יתחייב זה לפי שהציור. והרצון הממציא והמהו' להתמדתו בעצמו כ"ש שיתמיד ההויה והענין בזה כענין נותן הצורות שישפיע בציורו והזרחת אורו הצורות ההם תמיד כל אשר ימצא מקבלים וכ"ש שבצורו יתמיד קיום הצורות אשר השפיע כי לדבקו' הציור והרצון יתחייב דבקות המציאות ואמר שהתימה הגדול אצלו יצא לו לר' לוי החלוק הזה בין הדבר תקיים בעצמו למקרים אשר אין להם קיום בעצמם כאלו תאמר התנועות אשר לגרמים השמימיים השופעות תמיד מהציור אשר להם מנימוס הנמצאות או האור השופע תמיד מהגרמים המאירים כי הנה עם היות שלא יתחייב בהם הביטול שיתהוו מלא דבר ויפסדו אל לא דבר להיות' מקרים הנה יחוייבו להם שאר ביטולים באמרינו שיושפעו תמיד ר"ל מהיות הזמן מחובר מעתות ושלא יהיו התנועות והאור נמצאים בפועל ושלא תהיה שם תנועה מדובקת כיון שהתנועות השופעות מהציור האור מהמאיר אינו כי אם עתה אחת ע"כ דעת הר' חסדאי וקושיותיו על המופת הזה בדבריו. ואני כבר השיבותי עליו במאמר שמים החדשים ואמרתי ראשונה שהר' חסדאי באמרו שהיות הדבר לתכלית מה לא יתחייב שיהיה הוה נראה כבודו במקומו מונח שלא הבין כוונת הרבב"ג כי הוא באמת לא רצה הנה הוא במלת הוא ענין מחודש כמו שחשבו אבל רצה היותו מפעולת פועל ולכן עשה בזה מערכה על הדרוש כי עם היות שלשון הזה כבר יסבול שיאמר פעמי' על המחודש הנה כפי דרך הר"לבג במופת הזה מבואר נגלה הוא שלא לקח פה מלת הוה אלא במקום נפעל ולולא זה לא היה נרך לבאר אחרי כן שמי שזה דרכו יהיה מחודש ולעשות עליו המופת כמו שעשה אלא שאמתת הדבר הוא כמו שהודעתיך שאותן הסגולות או הסגולה שזכר הן מיוחדות לדבר שהוא מפעיל' פועל ואחרי כן יבאר שמי שהוא מפעילת פועל הוא מחודש מעת ידוע ולכן כשתמיר במאמרו או מופתו זה מלת הוה במלת פעול או נפעל ישאר המופת בחזקו ולא ישיגהו ספק ההוא וכן מה שאמר הר' חסדאי שבהיות השמים מפעולת פועל לא יחוייב שיהיו ההוי' ונפסדי' כי כבר יקנ' הפועל ההשארו' והעמידה כענין השכל הפועל עם הצורות שהוא יזריח וישפיע אותם תשובתו בצדו שנותן הצורו' שזכר יוכיח שבהשפעת והצורו' הה' יחוייב שימצאו ממנו בעת אחד מוגבל מחודשו' בהכרח להיותו פועל אותם ומלבד זה עוד יקנם ההשארות וכן יחוייב בגרמי' השמימיי' שיקבלו מציאות' בעת אחת והוא חדוש' בהחלט ואחרי החדוש ההוא ישמרם ויתמיד' הפועל ית' ואם לא הי' להם עת ראשון לקבל מציאות' איך יאמרו שהם מפועולת פועל וגם אמרו שלא יחוייב שיפסדו אינו צודק למי שיניח שהם מושפעים תמיד אלא אם יאמר שבכל שעה ושעה הוא ית' בורא שמים חדשים והם כלם קיימים ולא יהיה אם כן תכלית למספרם והוא שקר אמנם מי שיניח שאינם מושפעים תמ ידא בל עת אחד בלבד והיא עת התהיות' וחדוש' לא יתחייב לו שיפסדו כי מי שברא' נתן בהם ההשארות והקיום בענין השכל הפועל עם הצורות ואם הסבה הראשונה, יקנה לדברים ההשארות אי אפשר לומר שהם יושפעו תמיד כי הדבר הנמצא קיים בפעל חוץ לנפש לא יושפע אחרי המצאו כמו שאמר אבוחמד ובן רשד הזקן חלא אם יאמרו שיהיו לו מציאיות רבות בלתי ב"ת והוא שקר מבואר ואומר עוד שלא יתחייב דבר מהבטולי' האלה אל התנועה כאשר תמצא תמיד מהמניע לפי שהיא מורכבת הכח והפעל ואין לה מציאות שלם חוץ לנפש כי הנפש תשלים מציאותה ותקשור חלקיה בענין בזמן ולכן לא יתחייב מזה שתהיה עתה דבקה לעתה ולא יתר הבטולי' המתחייבים למי שיניח גשם קיי' בעצמות השמים מושפע תמיד שבהיות גרמיהם מפעולת פועל אי אפש' לצייר בהם שה' מושפעי' תמיד ואין ספק שכל הטעות הזה קרה לה"ר חסדאי לפי שלא ראה דברי ב"ר הזקן וגם דברי אבוחמד בספר ההפל' ודברי בן רשד בהפלת ההפלה כי שני בעלי הריב האלה הודו באמיתת ההקדמה הזא' ר"ל שהנמצא השלם לא יאמר בו שהוא מפעולת פועל אם לא יהי' מחודש מלא מציאו' אל מציאות וזה היה מה שהיו מקשים תלמידי אפלטון בחדוש העול' על תלמידי ארסטו שאמ' שאסר בקדמותו באמר' שאם היה העול' קדמון לא נוכל לומר עליו שהוא מפעולת פועל עד שמפני זה הוצרך בן רשד ליחס פעולת פועל הראשון אל תנועת השמים שהיא יציא' מלא מציאו' אל מציאות וכבר כתבתי במקום הנזכ' שאין תשובתו בזה מספקת ואין צורך בהשנות הדברים במקום הזה הנה התבאר שהמופת הזה אשר עשה הר"לבג להכריע דע' החדוש אינו בטל מאות' הצדדי' אשר חשב הר' חסדאי לבטלו והתבאר ג"כ מאין בא לו להר"לבג לעשות חלוק בין עצם הגלגל ובין תנועתו שתמה ממנו הר' חסדאי כמו שזכרתי כי באמת מדברי אבוחמד וגם מדברי בן רשד לקחו אך אמנם עם כל מה שהצלתי בעד המופת הזה שעשה הרלב"ג לא אכחד שלענין קיום דעת חדוש העולם כפי דרך התודה ושרשיה איננו שוה לנו לפי שמופתו זה לא יכריע ולא חדוש יחייב החדוש החלטי אשר השרישתנו בו תורת האלקים כמו שזכרתי פעמים שהוא החדוש מלא דבר ואחר האפס הגמור כי החכם הזה כיון לבאר שנתחדש העולם מחמר קדום וכבר ביארתי שהוא דעת נפסד ובעל כפי העיון וכפי התורה ומזה הצד והבחינה יבטל ויפסד באמת המופת הזה כפי שרשו המושחת ולכן לא נחה דעתי בו כי עצת רשעים רחקה מני ואמנם המופתים אשר עשה עוד הרלב"ג מהמין הב' ר"ל מטבע הבב"ת לקיים דעת החדוש הם מפנים שונים מהם מפאת הזמן שהוא מהכמה והכמה במה שהוא כמה הוא בעל תכלית לפי שהוא משער ומגביל בעל הכמה ויוליד מזה שהזמן בעל תכלית וכאשר התבאר לו זה חייב שהוא מחודש לפי שנאמר שיהיה לפני זה הזמן הבעל תכלית זמן אחר בעל תכלית וכן לבלתי תכלית למה שכבר הונח שהוא אחד ומדובק ואין בו רבוי בעצמות גם כי כבר יראה בחפוש שהגשם וכל משיגיו בכל המאמרות הם בעלי תכלית בעצם וכאשר היה הזמן דבק לתנועה והתנועה למתנועע והמתנועע גשם ב"ת יתחייב שיהיה הזמן ב"ת בעצם וכבר האריך בזה החכם הרבה וביאר עוד שהזמן מכלל המחודשים מפאת חלוק תנועות הגרמים השמימיות במהירות ובאיחור כמו שתאמר הגלגל היומי יותר ממהר מגלגל הכוכבי' הקיימים וכאשר נצרף אל זה הקדמה אחת ידועה בעצמה והיא שאין בב"ת גדול מבב"ת יתחייב שא"א שיהיה הזמן החולף בב"ת וזה לפי שאם היה כן היה כל אחד מהיר ומאוחר סובב סבובים בב"ת ויהיה גדול מספר סבובי המהיר ממספר סבובי המאוחר והוא בלתי אפשר אם היו שניהם בב"ת או נאמר שלא יהיה שם מהיר ומאוחר והוא הפך מה שנראה בחוש. וגם יתחייב שיהיו הירח והשמש לוקים זמן בב"ת ולהיות הבב"ת שוה לבב"ת יתחייב שיהיו לוקים תמיד ועוד שלהיות הזמן מתדמה החלקים יחוייב שאיזה חלק ממנו שיהיה מתי על ענין אחד ואם הונח זמן החולף בב"ת יהיה שם זמן שלא יפול בו מתי להיותו בב"ת ועוד שאם היה הזמן החולף בב"ת הנה לא יהיה זה בשנניח זמן ואחריו זמן וזה ללא תכלית כי לא יתחייב מזה בב"ת אלא בשנניח זמן ולפניו זמן לבב"ת הוית הזמן א"כ מהצד הקודם והוא מבואר הבטול שכבר הונח הכח אמנם יהיה מהצד המתאחר לא מהצד הקודם וכאלה הטענות עשה הרבה לבאר שהזמן מחודש ובעל תכלית עוד עשה מופת או טענה אחרת להכרי' דעת החדוש מהגלות היבשה למה שנמצא בו מסגלות ההיה אשר קדם זכרם וזה שכבר יראה שהוא לתכלית שיתהוו בו הנמצאות השפלות והוא מבואר שלא יתנהו טבע יסוד המים והארץ אבל הפך כי טבעם יתן שתהיה הארץ מוקפת מהמים ולא יתנהו ג"כ טבע הגרמי' השמימי' כמו שיתבאר למי שיש לו מעט הרגל בלימודיות במשפטי הכוכבים ולזה יתחייב שהיה הגלות הארץ המחודש והמינים מחודשים מזולת מינם בתחלת הויתם וכשהתבאר לי כל זה נעזר ג"כ במה שנמצ' משלמות החכמות שהגיע מזמן קרוב והלשונות בהיותם הסכמיות ואין ראוי שיאמין שהיה המין האנושי משתוקק בטבע לחכמה קדום והחכמות מחודשות או מבלי לשון אלא שהיה הכל מחודש המין והחכמה והלשון זהו כלל טענות רבי לוי ומופתיו אשר עשה מפאת הבב"ת וכבר הכה על קדקדם הרב חסדאי במקום הנזכר מספריו ומה שאמר בזה הוא בצדק ומשפט ומישרים ויש להוסיף על דבריו כהנה וכהנה לפי שהמופת הראשון אינו מוליד מפני הקדמה הגדולה האומרת שהכמה במה הוא כמה ובעל תכלית וזה שהאומר שהזמן בב"ת לא יודה בה ועם היות יגדור שהוא הכמה כשהוא אשר ישוער בחלק ממנו יהיה הרצון בו מה שאפשר שישוער ממנו ואף שמלת הכמה תורה שעור אין בזה טענה לפי שהלשון הסכמיי ופעל הלשון לא הסכים להניח שם לבלתי מוחש מהזמן ומה שחזק מופתו בחזוק מיני הכמה שהם כלם בעלי תכלית וכן הגשם וכל משיגיו אין צורך להשיב עליו לפי שהחפוש לא יתן האמת עכ"פ ואמנם המופת האחד אשר יסודו המהירות והאיחור כבר ישיב עליו ארסטו שהתנועה הסבובית כלה אחת ומדובקת ואין מספר סבובים לשמש ולא לירח כי כולן בכל אחד מהם סבוב אחד אף כי בבלתי בעל תכלית לא יאמר בו רב ומעט קטן וגדול ולא שוה למה שהם גבול השיעור והשיעור נמנע בב"ת ולכן לא יקרה מזה בטל אם עברו סבובים בב"ת מהמהיר והמאוחר וגם ישיב הפילוסוף ע"ז שאינו מהנמנע הנחת הבב"ת בהמשך וזה אחר סור זה עם היותו נמנע במציאות הקיים העומד כי בהמשך כל מה שנוכל לשער ולקחת ממנו הוא בעל תכלית ולכן היה אפשר שיעברו סבובים בעלי תכלית זה קודם זה אמנם בכל הסבובים יחד א"א שיונח ראשון מהם אינם נמצאי' יתד ולכן הבלתי תכלית אינו נמנע בהם וכבר כ' זה הרב המורה כמו שזכרתי גם המופת האחר לא יתחייב ר"ל שילקו המאורות תמיד כי הנה באמרנו שהבב"ת אינו גדול מהבב"ת לא נרצה בו שהוא שוה אליו שכבר התבאר שהבב"ת נא יפול בו שם השוה אבל נרצה בו שאין מדרכו שיתואר הבב"ת בגדול או קטן מהבב"ת ולזה לא יתחייב דבר ממה שחייבו. גם המופת האחר שמפאת המתי הוא הטעאיי לפי שעם היות הזמן בב"ת אין בו מתי וזה שאיזה זמן שנגביל במתי להיותו מוגבל יחוייב שיהיה ב"ת וזה מבואר בנפשו גם המופת האחר הנוסד בתוספות הזמן אינו מחוייב כי עם היות שהכח הוא מצד המתאחר כבר הונח שהצד החולף אש בבחינתו הוא בב"ת דינו דין הפעל והוא לא נתחדש בהנחת זמן ולפניו זמן אין תכלית לו יצא אל הפעל בשכבר ואמנם המופת אשר עשה מהגלות היבשה לא יתחייב ממנו החדוש לפי שיאמר האומר שסודר זה מהתחל' שכלי' לתכלית טוב והשגחה ורצון קדום גם שאפשר לומר שהגלות היבשה הוא בסבת תנועת השמש על אותו מעבר ממזרח למערב וכבר העיר על זה זולתי ואמנם טענת החכמות והתורות והלשונות אם היה שיראו פנים אל החדוש לא יחייבו שלא נתחדשו פעם אחרת שנשתכחה תורה ואבדה חכמת חכמיו ולשונם ונתחדשו אחרי כן פעם אחרי פעם כמה פעמים על זה במאמרם ויעשו ראיה שם לדעתם כי בחדוש העולם עד היום לא תמצא חכמה יותר קדומה מן תורת משה שהיתה באלף השלישי מימות העולם ומה שנכתב קידם לזה בימי אדם ומתושלח שם ועבר ואברהם ושאר הראשונים אין זכרון אתח מהם דבר והכרח הוא שנאמר שנאבד' חכמת הקדמונים וגם ספריהם ויאמרו שכן היה הענין תמיד שבבוא האחרונים בהתחכמות' תשתכח חכמת הראשוני' הנה אם כן כל המופתים והטענות אשר עשה הרלב"ג לא יחייבו חיוב הכרחי דעת חדוש העולם כ"ש שלא יחייב החדוש המוחלט אחר האפס הגמור אבל בהפך שהוא כיון במופתיו וטענותיו לבאר שהעולם מחודש ושלח נתחדש מלא דבר אחר ההעדר כי אם מחמר קדום שהיה שם משולל מצודה וכמו שזכרתי למעלה ואחרי שהחכם הזה סכל את ידיו בדעת החדוש והעלה שרץ בידו איך נעשה אנחנו מטענותיו אבן בוחן פנת יקרת מוסד המאמין ע"כ אמרתי אין בטענות החכם הזה ובמופתיו דבר אמת וענוה צדק להעמיד דעת החדוש על תלה כפי מה שתגזרהו התורה האלקות והוא מה שרציתי לבאר בזה הפרק:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה