אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר התשיעי › פרק ה

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר התשיעי · פרק ה

פרק ד

בחמשת הדרכים האחרים ממופתי המדברים על החדוש.

הדרך הג' אמרו עצמי העולם לא ימלט מהיותם מקובצים או מפורדים או שיתקבצו פעם ויפרדו פעם ומבואר הוא שלפי בחינת עצמם אין הקבוץ ראוי להם בלבד ולא הפירוד בלבד שאלו היה עצמם גוזר שיהיו נפרדים בלבד לא יתקבצו לעולם וכן בהפך אם כן היות קצתם מקובצי' וקצת' מתפרדים וקצתם ישתנו עליהם הענינים פעם יתקבצו ופעם יתפרדו כמו שנראה בענין היסודות והמורכבים מהם היא ראיה על היותם צריכים אל מי שיקביצם ויפריד' והיא הראיה על היות העולם מחודש כי הקבוץ והפירוד הוא מהחדוש בדברים הנמצאים וכתב הרב שבעל זה הדרך נעזר בהקדמה הראשונ' מהקדמותיו וכל המתחייב ממנה רצה בזה שהפירוד והקבוץ אשר אמרו הוא מהעצם הפרדי שהיא ההקדמה הראשונ' שיחס אליהם והמתחייב ממנה היא מציאות הרקות וחבור הזמן מעתות ושאר ההקדמות וחוץ מכבודו אין הדבר כן כי הדרך הזה לא יסדוהו המדברים בדעת העצם הפרדי ולא בשאר ההקדמות המתחייבות אליו.

והקבוץ והפירוד שזכרו הוא בגשמי העולם תחתונים ועליונים אלו עם אלו וכן יראה מדברי הגאון שעשה הראיה הזאת עצמה וז"ל והראיה השנית מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים והוא שראיתי גשמים חלקיים ופרקים מורכבים והתבאר לי בהם סימן מעשה העושה והחדוש. אחר כן אמרתי שמא אלה הפרקים והחבורים אינם כי אם בגשמים הקטנים ר"ל חבור גשמי החיים והצמח בארץ ופשטתי מחשבתי אל הארץ עצמה והנה גם היא כן כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מהמקובצי' וראיתי בשמים כתות רבות הגלגלים קצתם תוך קצתם ויש בהם כתות מן המאורי' הנקראים כוכבים ובהם גדול וקטן רב אור או מעט אור שהורכבו בתוך הגלגלים ההם וכאשר התבאר כי הקבוץ והחבור וההרכבה הזאת אשר המה חדושים בגשם השמים וזולתם האמנתי בעבור הזאת כי השמים וכל אשר בהם מחודשים ע"כ. הנה התבאר מדבריו אמתת מה שפירשתי בכונת המדברים ר"ל שלא נתכונו לדבר מהגשם הבלתי מתחלק הנקרא פרידי כי אם מהרכבת גשמי העולם עליונים ותחתוני' מחלקיה'. והנה הדרך הג' הזה הוא מחייב החדוש והוא בנוי על ההקדמה העשירית מההעברה וההתיחדות הראה שזה עצמו הוא הדרך שדרך בו הרב מורה להכריע החדוש בפי"ט ח"ב באמרו מי שם הכוכבים תקועים בגלגלים ומהם אחד רחוק מאחר כפי ראות העין ומהם עשרה נלחצי' נקבצי' וחתיכה גדול' מהגלגל חלקה אין כוכב בה וכמו שיתבאר ויקשה אם כן על הרב איך לא קבל הטענה הזאת מהמדברים במקו' הזה וחזר הוא אח"כ לעשות' מעצמו ולהתהדר בה אבל התשוב' בזה מבוארת והיא שהמדברים עשו ההתיחדו' בדברים שיתקבצו פעם ויפרדו פעם שהם היסודות והמורכבים מהם ואמרו שלפי עצמ' לא היה להם הקבוץ בלבד ראוי ולא הפירוד בלבד ג"כ שאלו היה עצמם גוזר ההפרד' לא היו מקבלי' אחר כן הקבוץ ואם כן בדברי' שיתקבצו אחר היות' נפרדים והם ההוים ונפסדים עשו טענתם והדרך הזה געלה נפש הרב בו לפי שארסטו כבר יתן הסבה בהתחלפות המורכבי' מחמר הראשון כפי המקומות והתנעות השמימיות וכמו שביאר באותו הפרק הנזכר. ולכן עזב הרב הדרך ההוא לפי שלא היה לו על מה שיסמך בו כפי דברי ארסטו ותשובותיו ובחר לו לבאר ענין ההתיחדות מפאת הגרמים השמימיים גלגלים וכוכבים בלבד שלא יוכל ארסטו לתת הסבה ועם היות שהגאון תקן בצד מה הטענה הזאת בעשותה כוללת לגשמי' ההוי' ונפסדי' ולשמימיים. הנה הרב המורה לא רצה לטעון דבר מהשפלי' ולכן עזב הדרך הזה והשליכו אחרי גוו ובחר לו דרך הנשר בשמי' הדרך הד' אמרו העול' כלו מורכב מעצם ומקר' והמקרים כלם מחודשי' יתחייב שיהיה העצ' הנושא להם גם כן מחודש כי כל מחובר למחודש לא ימלט מהיותו גם הוא מחודש וכח הטענה הזאת הוא שהמחודש והנצחי הם הפכי' ולכן אי אפשר שיתחברו יחד ואמרו שאם יאמר אומר שהעצם הוא הקדמון והמקרי' הם מתחדשים ובאי' עליו זה אחר זה תמיד יתחייב שימצאו מקרי' מחודשים אין תכלית להם והוא שקר לפי שמה שאין תכלית לו הוא בלתי נמצא. וכתב הרב שזה הדרך הוא החזק שבדרכי' והטוב שבה' אצלם עד שרבים חשביהו למופת ושכבר קבלו בזה הדרך שלש הקדמות ראשונה שמה שאין תכלית לו על צד בא זה אחר סור זה הוא נמנע והשנית שכל מקר' מחודש ושזה יחלוק עליו בעל הריב כי הנה ארסטו יחשוב שהתנועה הסבובית שהיא מקרה היא בלתי הוה ולא נפסד' והשלישי' שאין שם נמצא מוחש בלתי העצ' והמקרה ר"ל זה העצם הפרדי ומה שהאמינהו ממקריו והיא ההקדמה הא' מהקדמו' המדברים שהאמינו שהצורה הטבעי' גם כן מקרה ומה שהאמינו ממקריו הם שאר ההקדמות המתיחסו' לזו. והנה הדרך הזה כמו שאמר הרב אין ספק שישתמש בהקדמה הי"א מהמנעות מה שאין תכלית לו ע"צ בא זה אסר סור זה אמנם ההקדמה השנית שכל מקרה מחודש אינה מכלל הי"ב הקדמות אבל המדברים לקחו זה מטבע המקרה שהוא מה שיקרה לעצ' ויחול בו ומפאת גדרו שהוא מה שידומה הויתו ובטולו מבלי הוית או הפסד נושאו ולכן היה עצם הנושא קודם אליו והמקרה מתחדש בו אבל המקרים האלה שזכרו בעלי הדרך הזה לא היו כפי מה שאחשוב כי אם המקרי' הפרטיים כאלו תאמר זה הגודל הרמוז וזה הלובן הרמוז כי מאותו צד שהם מקרי' פרטיים אמרו שהם מחודשים בהכרח ולא יוכל הפילוסוף להכחישו ובזה האופן לא עשו מערכה על הדרוש מהתנועה הראשונ' שלא יודה בעל הריב בחדושה כי הם לבד עשו דרך מופתם מפאת המקרים המתחדשים בגשמי' השפלים וזה מהצד שהמקר' האחד סבה בעצם למקרה האחר כאלו תאמר שחום האש אשר בבית יחמם האויר וחמום האויר ותוך לחות ראובן אשר שם ואותה תביא אל הגרת לחותיו ואותה התכ' תחייב ההשפך במקום ממקומות גופו וממנו יתחדש רוע מזג וממנו יבא אל פירוק חבור ומפרוק חבור ימשך הכאב וכן ימשכו מקרים רבים זה אפר זה ויהי' כל מקרה מהם סבה עצמי' למקר' הנמשך ממנו ורצו להוכיח המדברים מזה שהנושא למקרים האלה הוא מחודש לפי שהנצחי א"א שיקבל החדוש כי לא יקבל ההפך האחר את הפכו. ושאם יאמר אומר שהעצ' הוא מחודש כאלו תאמר ההיולי הראשון ושהמקרים המחודשים באים זה אחר זה עליו ישיב המדבר שיהיו אם כן המקרים המתחדשים אין תכלית להם ובהיות המקר' האחד סבה בעצם למקר' האחר הנמשך ממנו יתחייב שיהיו בכאן עלות ועלולים בעצם אין תכלית למספרם והוא שקר. כי הנה יחס המקר' אל המקרה העלול ממנו בזה הוא יחס עצמי כיחס העצם אל העצם העלול ממנו הנה התבאר שהדרך הזה יש לו על מה שיסמך כפי העיון ושהוא מטבע הדרך השני ושמה שאמרו שכל מקרה מחודש אינו מערכה על הדרוש כמו שהקש' עליהם הרב כי הם לא עשו המופת הזה בתנועת הגרם השמימיי כי אם במקרים הפרטיים שימצאו בדברים ההוים ונפסדים ואמנם מה שאמר הרב שאין תועלת לנו בקיום חדוש שאר המקרי' שלא ירחיק בעל דיננו חדושיהם ישיבהו המדבר שתועלת גדול יש לנו בזה והוא בשקיו' חדוש שאר המקרים יתקיים חדוש העצמים הנושאים להם ויהיה אם כן הכל מחודש וזה יהיה החדוש או יתחייב מציאות בב"ת בעלות ובעלולי' בעצם שהוא נמנע בעצמו וזה יבטל הקדמות. ובעשותם זה המופת על חדוש הגשמי' השפלים לעיניהם יתבאר חדוש העולם בכלל כי העולם בכללותו הוא הענין כל מין ממיניו. ואמנם ההקדמה השלישית שאמר הרב שקבל בעל זה הדרך שאין שם נמצא מוחש בלתי העצם והמקרה לא רצו בו המדברים על העצם הפרדי ולא כיונו גם כן לומר שתהי' הצורה מקרה אבל היתה כונתם שהנמצא בכלל יחלק אל עצם ואל מקרה והעצם יאמר על החמר וג"כ על הצורה ויותר באמתות על המורכב מחמר וצורה כמו שיאמר ארסטו ובהיות הגשם ה מורכב מחמר וצור' הוא עצם באמת לקחו דרך זה לבאר חדושו מפאת חדוש המקרים הנופלי' עליו הנה כשיובן המופת הזה בזה הדרך היה החזק שבדרכי' והטוב שבהם כמו שאמר הרב. וכפי הבחינות האלה חשבוהו המדברים למופת. אלא שנפסל גם הדרך הרביעי הזה מאותו צד שנפסל גם הדרך השני והוא ששקרו' מציאות עלות ועלולים לאין מספר הוא בהיותם יחד לא בבאם זה אחר זה כי הוא באמת ממה שבמקרה ואינו שקר ולא נמנע אבל הוא אפשר.

ובזה האופן היה הדרך הרביעי הזה גם כן בלתי מחוייב ולא צודק הדרך הה' הוא דרך ההתיחדות אמרו שהעולם בעצמו או איזה חלק מחלקיו כבר היה אפשר כפי טבעו שיהיה יותר גדול או יותר קטן או בחלוף התאר או המקרים או המקום אשר הוא בו ולכן בהיותו מיוחד בתכונה ובשעור ומקרים ומקום אשר הוא עליו היא ראיה על מיחד בורא רצה בו ויעשו בזה המופת סעיפים רבים כוללים ומיוחדים מהארץ בכללה ומהכרח הנולד בה וכן משאר הדברים וכתב הרב שזה הדרך הוא אצלו הטוב שבדרכים ולי בו דעת תשמעהו רצה בזה שזה עצמו הוא דרך הטענ' אשר עשה להכריע דעת החדוש בפי"ט ח"ב וכן כתב בסוף זכרון ההקדמה העשירית מהמדברים וז"ל ושער ההעבר' הזה יש לי בו דברים שתשמעם במקומות מזה המאמר ואינו ענין ימהר האדם לדחותו כלו פתאם ברגע אחד ע"כ רצה לומר שאין ראוי לדחות הדרך הזה בכלל כי כבר ישתמש ממנו בטענתו באותו הפרק הנזכר אבל כפי הראוי והאמת. והנה דרך המדברים זה היה בלתי ראוי בעיני הרב ודרכו אשר בחר בטענתו היה לפניו זך וישר פעלו בהיות שניהם יחד מנין ההתיחדות. מפני מה שכבר ביארתי בדרך השלישי שכחו בכח זה הדרך עצמו.

והוא שהמדברים עשו המופת הזה ממציאות הדברים ההוים והנפסדים כמו שאמרו מהיות הארץ תחת המים וכן בפרטי המורכבים והיות זה הפרח ירוק וזה אדום והרב יאמר שאין לעשות ראיה מהדברים ההם לפי שעניניהם מסודרי' כפי המקומו' שנמצא בו החמר והתנועות השמימיות וכמו שביאר באותו הפרק הי"ט ולכן עשה טענת התיחדות בלבד כבחינת הגרמים השמימיים וכל זה מהרב בחכמה והשכל כפי דרכי ארסטו כמו שאבאר בפרק שאחר זה הנה התבאר שגם הדרך החמישי הזה כפי מה שהניחו המדברים כולל היסודות ובמורכבים אינו צודק ולא מחוייב. הדרך הו' אמרו העולם אפשר המציאות אצל כל אדם שאלו היה מחוייב המציאות היה הוא האלוק והאפשרות הוא שאפשר שימצא ואפשר שלא ימצא ואין המציאות יותר ראוי בו מן ההעדר. א"כ היות זה האפשר המציאות נמצא עם השתוות דין מציאות והעדרו היא ראיה על מכריע הכריע מציאותו על העדרו. וכתב הרב שזה הדרך מספק מאד ושהוא סעיף מסעיפי ההתיחדות הקודם אלא שהחליף מלת מיחד במכריע והחליף עניני הנמצא במציאות הנמצא עצמו והקשה הרב על הדרך הזה שבאמר האומר העולם אפשר שימצא יפיל המדבר שם האפשר על בלתי הענין אשר יפילהו הפילוסוף רצה בזה שהמדבר יפיל שם האפשר על האפשר האמתי שהוא מה שאינו נמצא ואפשר שימצא והפילוסוף יפיל שם האפשר הזה על מי שהמציאות והתמימות לו מזולתו. ולכן ההקדמ' ההיא שהעולם אפשר שימצא לא יודה בה הפילוסיף כפי כונת המדבר בשם האפשר כי היא מערכ' על הדרוש.

ועוד שמאמרם שהעולם צריך למכריע הוא ג"כ עורך על הדרוש לפי שזה המאמר לא יצדק כי אם בהיות שם נמצא א' מקבל המציאות או ההעדר. ולכן יאמר שצריך מכריע שיכריע מציאותו על העדרו. ואני תמה אם היה הדרך הזה מבואר הנפילה להיותו מערכ' על הדרוש בכל חלקיו שאין חולש' גדול' ממנ' איך אם כן אמר הרב שזה הדרך מספיק מאד ואיה ספוקו גם אמרו שזה הדרך השישי הוא סעיף מסעיפי מהתיחדות הקודם ר"ל אותו שזכר בדרך החמישי יקשה מאד לפי שהוא כתב שהדרך החמישי היה הטוב שבדרכי' והדרך השישי אמר שהוא הרע שבדרכים עורך על הדרוש וגדול החולשה ואיך אם כן יתאחדו הטמא והטהור יחדו והנראה לי בזה הוא שהדרכי' השבעה האלה למדברי' הם כמו שזכר הרב כדי לבאר מציאות האל מפאת חדוש העול' כי כאשר ביאר שהעולם מחודש יתחייב שיש לו מחדשו ולכן לא תמצא לו בשם המדברי' מופתים אחרים על מציאות האל כי אם אלה שזכר מהחדוש בפרק ע"ד ובפע"ה הביא מופתיה' על היחוד ובפרק ע"ו הביא מופתיהם על הרחקת הגשמות ובו נשלם זה החלק הראשון.

והנה בעלי הדרך הששי הזה כבר נוכל לומר שלא לקחו שם האיפשרי בבחינת העולם כי אם כמו שלקחו אותו הפלוסופים ר"ל בהיות מציאותו תלוי בזולתו ועשו מופתם כולל הדעת הפילוסופי והתורני כאלו אמרו אתם הפלוסופים הלא תודו שהעול' אפשרי בעצמו כיון שמציאותו תלוי בסבה ראשונה והם יעדו כן הדבר כי כל נמצא מבלעדי הראשון יתעלה הוא אפשרי מצד עצמו ומציאותו והתמדתו הוא מפאת עלתו ומזה יוליד המדבר שהאלוה נמצא מפאת העולם נמשך עמנו מבלתי בחינת איך ימשך העולם ממנו יתעלה אם על צד החיוב ואם על צד הרצון אם תמידי ועם מעת מוגבל ולהיות המופת הזה בזה האופן כולל גם לדעת הפילוסוף לכן אמר הרב בהמיר' שהוא מספיק מאד האמנם לפי שראה באותם המדברים בעלי הדרך הזה שעשו אותו סעיף מסעיפי ההתיחדות כאלו לא לבד רצה לבאר שהעולם נמשך מהראשון יתעלה אבל גם שנמשך עמנו על צד הרצון הפשוט המוחלט בכוונה ויחוד וכמו שאמר והוא סעיף מסעיפי ההתיחדות הקודם ר"ל שהמדברים עצמם עשוהו סעיף מסיעיפיו לכן בבחינת התוספת ההוא שהוסיפו במופתם מההתיחדות אמר הרב שטעה המדבר או כוון להטעותינו במאמר העולם אפשר המציאות ובמאמרו שהעולם צריך למכריע כמו שביאר. והשתתף אם כן הדרך השישי עם החמישי בששניה' מיוסדי' על ההעברה וכמו שאמר בסוף הדרך הזה ואמנם בארתי לך זה הדרך אשר חשבו שהיא דרך זולת מה שקדם ואינו אמת אבל דינה דין מה שלפניה מישב זאת העברה הידועה והיה מספיק כפי הנראה בתחלת הדעת זה המופת בערך הדרוש לבאר מציאות האל והיה עניינו מערכ' על הדרוש אחרי ההתיחדות בשרשיו והקדמותיו כפי מה שכיונו לבאר מענין ההתיחדות ולכן היה הדרך הזה בלתי מחוייב לפי שהוא מקום המחלוקת כמו שוכר הרב. והדרך הז' הוא לאחרוני הישמעאלי' מאמיני החדוש בנוי על מה שאמרו הפילוסופים התורניים מהשאר הנפשות והוא כי אם היה העולם קדמון היו נפשות האנשים שכבר מתו במה שלא סר אין תכלית למספרן והן נמצאות יחד וכבר התבאר בטולו ר"ל שקרות מציאות מנויים אין תכלית למספרן יחד. והדרך הזה כבר אתה רואה שלא ישתמשו בו כי אם מההקדמה הי"א מהמנעו' הבב"ת לא משאר ההקדמות כלל והנה גנה הרב זה המופת להיותו ביאור הדבר במה שהוא יותר נעלם ממנו כמשל האומר ערביך ערבא צריך לפי שמבעלי הריב יש מהם שהניחו כלות הנפש עם הגוף יחד ואין שם אם כן מספר נפשות בב"ת ומהם מי שהניח השארות השכל הפועל שהוא אחד בכל אישי המין כי אנחנו לא נדע באי זה אופן וצורה ישארו הנפשית אחר המות אם נבדלת כל אחת בפני עצמה ואיך יפול בהן אם כן המנין בהיותן נבדלו מן החמרים או אם תשארנ' מתדבקות ומתאחדות עם השכל הפועל כמו שכתב אבן רשד ולא יהיו אם כן בב"ת ולא ב"ת ואחרי' השאירו גם השכל החמרי אחד בכל מיני האנשים ולא יהיה אם כן מספר הנפשו' בב"ת ולזה רמז הרב מאמרו לא ידענו מהו הדבר הנשאר ר"ל אם הוא ההכנה ההוה או אם השכל הנקנה שהן המושכלו' בדעת אבוחמ' ונמש' הרב אחריו או אם הוא השכל הפועל כדעת אבן רשד ואחרים ישימו מספר מה מהנפשות הולך בסבוב ובגלגול שיתחילו לחול שנית בגשמים אחרי חלות' הפעם הראשונה ובכל אחד מהצדדין האל' לא יתחייב היות הנפשות בב"ת המספר גם אמרו אנשים שאינו מהנמנע המצא דברי' בב"ת יחד שאינם גופות ואין ביניהן סדור הסבה והמסובב. ולכן היתה הטענ' הזאת בלתי מחוייבת ולא הכרחית הנה א"כ הטענה הזאת עשאה אחרוני ישמעאלי' כנגד פלוסופי דורם ודתם שקבלו והאמינו כפי דתם השאר הנפשות הנבדלות אחר המות בשכר ובעונש ושיהיה מניינם כמניין האנשי' שהיו בהן ולדעתם יתחייב בהיות העולם קדמון שימצאו מנויים בב"ת יחד והוא שקר בין שיהיו גשמים או בלתי גשמים וכן הביאה אבוחמד בשאלה הרביעי מספרו בהפלה ולהיות הדרך הזה בלתי מחוייב כנגד הפילוסופים שלא נכנעו לדת לא הביאו הגאון רב סעדיה ולא גם כן בעל ספר הכוזר וגם הרב המורה הרחיק מעליו דרכו כי היתה כוונתו בלבד לדעת מה שישיב לפלוסוף מוכרח ומחוייב כפי העיון.

הנה התבאר מזה כלו ששבעת הדרכים האלה למדברים אינם בנויים על הקדמות הזרות שייחס הרב אליהם ושהיו מופתיהם מיוסדים בלבד על שתי הקדמו' האחת שאי אפשר שימצאו עילות ועלולים לאין תכלית ותעו במה שלא הבדילו בין מה שבעצם למה שבמקרה כמו שביארתי ההקדמה השנית קראה הרב מההעברה וההתיחדות לא שיכוונו המדברים לקיים כל מה שיפול ברשת קדמון ולא להכחיש מושגי התושי' אבל היתה ההעברה אצלם כפי טבע הדברים ומה שיחייבהו השכל הישר.

האמנם טעו בה לפי שעשו ההתיחדות בענייני היסודו' והמורכבים מהם באותו אופן עצמו שיעשוהו בגרמים השמימיים והתבאר גם כן שהדרך הראשון והשנו והשלישי מדרכי המדברים הם מחייבים החדוש.

ואמנם שאר דרכיהם הם מרחיקים ושוללים דעת הקדמות שמשלילתו יתחייב החדוש והיוצא מזה כלו שאין אחד מכל שבעת הדרכים האלה מספיק לבאר ולקיים דעת החדוש ולא לשלול למנוע דעת קדמות העולם והוא מה שרציתי לבאר בפ' הזה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה