מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר התשיעי · פרק ד
בשני הדרכים הראשונים מדרכי המדברים במופתי החדוש.
הדרך הא' ממופתי המדברים לקיים החדוש הוא שחשבו קצתם שבמחודש האחד החלקי שבעולם יש ראיה שהעולם כלו מחודש כאלו תאמר שראובן שהיה טפת הזרע נעתק ענינו עד שהגיע לשלמותו ומן השקר שהוא ישנה את עצמו אבל יש לו משנה חוץ ממנו ושכן הוא ההקש בעולם בכללו ר"ל שהחלק הוא כמו הכל ואומר אני שמכח זאת הטענ' מה שנקרא האדם עולם קטן והעולם אדם גדול ולכן אם היה העולם הקטן שהוא דהאדם הקטן מחודש יתחייב שיהיה העולם שהוא האדם הגדול בכללו כן כי הכל ידמה לחלק והמופת הזה הוא מחייב החדוש וכחו כח הקש תנאי מתדבק ישנה בו חיוב הקודם ויוליד חיוב הנמשך כאמרנו אם העולם הקטן שהוא האדם הפרטי מחודש הנה א"כ העולם הכולל שהוא האדם הגדול מחודש אבל הפרטי מחודש הנה אם כן העולם הכולל מחודש והמופת הזה מבואר הוא שלא ישתמש באחת מכל הי"ב הקדמות והרב המורה לא הקשה עליו אבל אמר וז"ל הנה אתה רואה שזה יאמין שאיז' דין שימצא לגשם האחד יתחייב שידינו בו כל שאר הגשמים ע"כ ירצה בזה שזה הדרך חלוש מאד לפי שהוא הקש המשלי שכבר התבאר בחכמה כמה מהחולשה יפול בו והוא האמת בלי ספק כי הנה להיותו המשלי וחלוש לא זכרו אותו הגאון ולא בעל ספר הכוזר אבל אומר אני שיועילנו לפי שכאשר ישיב עליו הפילוסוף שאין ראוי לעשות הקש מההויה החלקית אשר לאדם הפרטי אל הוית העולם הכוללת יאמרו לו התורנים א"כ איפה ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך כי גם אתה הפילוסוף עשית כדומה במופת הזה לבאר שלא יתהוה הדבר אלא מדבר בעשותך מופת חפושי והקשה ממה שמצינו בהויות האלקיות שכל דבר יתהוה מדבר ואם הדרך הזה מהדברים אינו מופת לקיים החדוש ככה אין דרכך מופתי לקיים הקדמו' וגם לזה העיר הרב באותם הדברי' שזכרתי ממנו והדרך הב' אמרו שבהתחדש איש מן האישים הנולדים יתבאר במופת שהעולם כלו מחודש לפי שראובן זה ע"ד משל לא היה אא"כ קדם לו חדוש יעקב אביו. וכן יעקב לא נתחדש אלא מפני שהיה ונתחד' יצחק אביו וכן מיצחק לאברהם וא"א שילך זה אל לא תכלית לפי שכבר התבאר בהקדמה הי"א שמציאו' מה שאין תכלית לו שקר ע"ד ביאת זה אחר סור זה וכן כשהגעת לאדה"ר נשאל ממה היה ואם יאמרו מן העפר נשאל ג"כ והעפר ממה היה ואם יאמרו מן המים נשאל מהם גם כן ואי אפשר שילך זה אל לא תכלית כי הוא שקר ויגיע בהכרח אל מציאות דבר אחר ההעד' הגמו' והוא האמת ואצלו תפסק השאלה ואמרו שזה מופת על שהעולם נמצא אחר ההעדר הגמור זהו ענין המופת השני כפי מה שספרו הרב אבל לא הקשה עליו כלל וגם לא שכח ענינו כמו ששכח הדרך הששי וראוי לו לבאר ענינו וכחו לפי שיראה בתחלת המחשבה שאין בו ממש אם לפי שעשה מופתו מהמשך ההויה וההפסד בפרטי המין שהוא דבר יניחהו הפילוסוף ולא ימשך ממנו בטל ולא המנעות מציאות בלתי בעל תכלית. ואם ממה שחייב מזה המציאות אחר ההעדר המוחלט והוא בלתי מחוייב כי יאמר האומר שנולד האד' מהעפ' והמים ובכלל מסבות ראשוניות קדמוניות שלא התחדשו כלל ולא נשאל אם כן על העפר ולא על המים ממה היה וכבר ראיתי אנשים מתמיהים מזה מאד. וחשבו שהיה החיוב בזה לפי שכל מחובר למחודשים לא ימלט מהיותו מחודש. אבל זה אין ענין לו לפי שהיא הקדמה מסופק' מאד כמו שיתבאר. גם שהמדברים לא נשתמשו ממנה בדרך הזה כי אם בדרך הרביעי ויקשה אם כן מהו ענין המופ' הזה ואומר בענינו שהמדברים השתמשו בדרך המופת הזה מהקדמה הי"א מהמנע מציאות הב"בת אבל ראוי שנעיין איך יקחוה בזה המופת כי הנה הרב בפע"ב בביאור אותה ההקדמה זכר כל מיני הב"בת שקבלו המדברים שקרותו והם מציאות גודל גשמי אין תכלית לו או גשמים אין תכלי' למספר' נמצאים ביחד וכן מציאות עלות ועלולים אין תכלית להם והנראה מזה המופת הוא שהם בנו אותו על אותה ההקדמה שאי אפשר שימצאו עלות ועלולים בין גשמים בין בלתי גשמים בהיותם עלות בעצם לאין תכלית כי בכל ענין יתחייב אם לא ימצא הראשון שלא ימצא האחרון לפי שמה שלא יגיע בעצם אם לא בקדימת מה שאין סוף לו אין ספק שלא יגיע כי הוא בלתי אפשר שימצא. וכבר זכר הרב ההקדמה הזאת בתחלת החלק השני והתבארה במאמ' הראשון מהאלקיות ובראשון ממה שאחר הטבע ובה ביארו מציאות הסבה הראשונה בחכמה האלקית והוא אמתית אין חולק עליה ובהיות הדבר כן הנה הדרך הזה מופ' אמתי על החדוש ומי יתן ידעתי למה לא בחר בו הרב הן אמת שהוא כתב בביאור ההקדמה הי"א ההיא למדברי' וז"ל וממה שבו מקום עיון הוא מה שאין לו תכלית בבא זה אחר סור זה והוא אשר יקרא מה שאין תכלית לו במקרה שמי שיאמר בקדמות לא ימנע שיגיעו מקרים זה אחר זה על החמר ושהמדברים לא הבדילו בין המנעות מציאות דברים אין תכלית למספרם מסודרים יחד כאלו תאמ' אישי האדם הנמצאים עתה ובין אמרנו שהגיעו במציאות ונעדדו ראשון ראשון ע"כ. ועם זה ישחית ויבטל הרב המופת הזה באמרו שהמדברים לא הבדילו בין הב"בת בכח לבב"ת בפעל ובין מה שבעצם למה שבמקרה. אבל מפרשי ספרו כלם פה אחד אמרו שזה הוא שבשתא ביד הרב כי הנה מציאות עלות ועלולי' בב"ת הוא שקר בין שיהיו נמצאים כלם יחד ובין שלא יהיו נמצאים יחד כי אם בבא זה אחר זה זה כי בכל ענין אם לא ימצא הראשון לא ימצא האחרון ולכן התעצמו להשיב על המופת הזה שהאב אינו סבה עצמית לבן אבל הוא פועלו במקרה מצד הניעו החמר אשר ברחם האשה ושמזה הנד נפסל זה המופת. ורואה אני דברי רבינו המורה יותר נכונים מדבריהם בשאמר ששקרות המצא עלות ועלולי' אין תכלית למספרם הוא בהמצאם יחד לא בבא זה אחר זה כי הנה ההקדמה הזאת הביאה אבוחמד במקום הנזכר ואמר כי מציאות מצויים שאין תכלית להם הוא נמנע בשני תנאים האחד שימצאו יחד והשני שיהיו בעלי סדר בין שיהיה סדר טבעי בעלה ועלול ובין סדר תשומיי בגופו' המסודרות זה קודם זה אבל אם יחסר אחד משני תנאים האלה לא יהיה מציאותו נמנע. והנרבוני ואל"בלאג כתבו על זה שאחד מהתנאים מספיק כי בהיות למנויים סדר טבעי בעלה ועלול לאין תכלית הוא נמנע בין שימצאו יחד או זה אחר סיר זה. והדעת הזה להם וגם לאבן רשד שהשרישם בזה הוא בלי ספק השבשתא לפי שארסטו לא כיון בהקדמה הזאת אלא שלא ימצאו עלות ועלולים אין תכלית למספרם נמצאים יחד בענין שלא יגיע בעצם מציאות העלול האחד והתמדתו אם לא בהמצא עמו מה שאין סוף לו מהעלות אבל לא בהמצא זה אחר סור זה. ושרש זה הדרוש הוא במאמר הראשון ממה שאחר הטבע וז"ל ארסטו עליו שעלות הדברים חינם בלי תכלית לא מדרך היושר ולא מדרך המין ופי' עליו אבן רשד וז"ל ירצה בדרך היושר שיהיו העלות נמצאות יחד כאלו הם על קו ישר וירצה בדרך המין שיהיו העלות אחת אחר האחרת לא יחד על דרך הדברים המיוחסים אל המין האחד רצוני שימצא מהם ח' אחר אחר וכלל אחר כלל על שהמתאחר כאשר נמצא נפסד הקודם ויסבול שירצה ביושר מה שהיה מהם ממין אחד כמו היות אדם מאדם ובדרך המין מה שהיה מהם ממיני' מתחלפים נכנסים תחת סוג אחד כמו שיהיה האש מהאויר והאויר מהמים והמים מהארץ כי אלה כלם הם עלות מסכימות בסוג ע"כ הנך רואה שארסטו נא אמר בשקרות הבב"ת בבא זה אתר זה בעלות ושהוא ביאור אבן רשד ושגם הוא לא החזיק בו מאד כיון שנעתק מפירושו זה לפרש מאמר ארסטו באופן אחר שאין זה אלא לפי שלח ישר בעיניו מה שפי' ראשונה בדרך היושר והמין ולכן תמצ' במאמ' הס' מהשמע בתחל' החל' הב' ממנו שאמ' ארסטו שהענות בשקצתם יתהוה קצתם יפסד ואינן נצחיות אין אחת מהן ולא כלן סבות עצמיות לדבר כי אלה כלם בלא תכלית ואין מציאותם כלם יחד ופי' עליו אבן רשד וז"ל ואמרו ואין מציאותם כלם יחד הוא גם כן תנאי שני סבות אשר קצתם מקצתם בעצמות רצוני שיהיו יחד והנ' ח"כ בסבות העצמותיות שני תנאים שיהיו בעלות תכלית ושיהיו יחד ע"כ. הנה התבאר שההקדמה האומרת בשקרות עלות ועלולים אין תכלית למספרם הכונה בה באמת שימצאו יחד לא בבא זו אחר סור זו כראובן מיעקב ויעקב מיצחק ויצחק מאברהם וכן לאין תכלית. כי הנה הסבות הקודמות ועוברות אינן סבות ההוה בעצם אבל היו סבות עצמיות להיותו בתחלה ואמנ' למציאו' ההוה והתמדתו אינן סבות עצמיות גם כי כמו שזכר ארסטו בראשון ממה שאחר הטבע כבר היה אפשר שימצא ראובן מאיש אחר זולת יעקב כי האדם הוא סבת האדם אבל אין האדם הרמוז סבה עצמית לאדם הרמוז כי אפשר שימצא מאדם אחר וכן ביאר אבן רשד הדבר הזה בשאלה הרביעית מהפלת ההפלה ומפני שהאריך בו דברים לא העתקתים פה הנה התבאר לך כח המופת הזה אשר עשו המדברים לחייב דעת החדוש ושהוא מייסד על ההקדמה הי"א משקרות הבב"ת ושלא הית' מחשבת' רקה ומבוקה ומבולקה שהמשך הבן מן האב והאב מאביו כהמשך חלקי הזמן והתנועה ואישי המין זה אחר סור זה. אלא שבנו מופתי' על אות' ההקדמ' המקובל לפילוסופי' שמציאות עלות ועלולים אין תכלית למספרם שקר וחשבו שהיתה כוללת לעלות הנמצאות יחד ולבאות זו אחר זו כאשר לא ימצא הראשון לא ימצא האחרון והתבארה הסבה למה עזב הרב המופת הזה ולא ישר בעיניו שהיא לפי שהמנעות הבב"ת בעלות ובעלולים הוא בהיותם יחד אבל בבואן זו אחר זו יקרא מה שאין תכלית לו במקרה ויאמר הפילוסוף שאין כאן עלות ועלולים עצמיים אין תכלית למספרם אבל שזה האחרון קדמות וסבה וכן לאותה סבה קדמה סבה אחרת ואין כאן א"כ במציאות בב"ת בי אם ב"ת זה אחר זה וצדקו דברי הרב כפי דעת ארסטו באמת ומאותו צד נפסל הדרך הזה מדרכי המדברים. האמנם איך חשבו המדברים לחייב מזה גם לפי דרכם חדוש העולם אחר ההעדר הגמור ואיך לא יאמר אומר שנולד אדם. הראשון מהעפר והמים שהיו סבו' קדמוניו' שלא נתחדשו הנה הסב' בזה אצלי הי' שכאש' נודה שנתחדש מין א' בעולם בכללותו הנה יהיה בהכרח כללות העולם מתחדש מפני שהעול' הוא נקשר כלו ומתאחד כאיש אחר והכדור השמימיי א"א שיתנועע כפי טבעו כי אם בהיות בתוכו מרכז נח עליו יסבוב והוא, הכבד במוחלט ויתחייב א"כ שימצא הפכו שהוא האש הקל במוחלט.
ובהמצא שני, היסודות ההחלטים בהפכיותם ימצאו בהכרת השנים האחרים המשותפי' להם באיכיותיה' והיסודות ההם ארבעת' יתנועעו בתנועת הגרם השמימיי ויתערבו קצתם בקצתם ויתחדשו מערוביהם הדומם והצומח והחי על מדרגותיו כי אי אפשר שימצאו קצתם בזולת קצתם על המנהג הטבעי ובעבור זה כשחייבו המדברים לדעת' שהתחדש מין האדם חייבו שהתחדש העולם בכללו הנה התבאר הדרך הזה על בוריו ונתאמתו דברי הרב המורה במה שטען בעדו וכנגדו.