אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר התשיעי › פרק ב

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר התשיעי · פרק ב

פרק א

במיני המופתים הנעשי' בדרוש הזה.

מרגלא בפומיה דרבי' המורה שאין ראוי למעיין שיחשוב לעשות מופת חותך על חדוש העולם כי היתה השאלה הזאת מאומד השכל ונסתפקו בה פילוסופי הדורות משנים קדמוניות וגנה הרב את המדברים אשר חשבו לעשות מופתים על דעת החדוש וכמו שזכר באותו פ"ע ח"א והוא גם כן בח"ב האמנם לא ביאר לנו הרב למה זה לא יהיה אפשר לעשות מופת על קדמות העולם ולא על חדושו כי נסמך על גודל דעתו וחכמתו כי רבה היא אך אנחנו קצרי יד ההשגה ולכן ראוי לבארו ע"פ שרשיו.

והוא שאם היה אפשר לעשות מופת על חדוש העולם או על קדמותו היה בהכרח אם מופת סבה ואם מופת ראיה לא זולת זה אבל אחד משני המופתים האלה אי אפשר לעשותו בזה הדרוש. הנה אם כן אי אפשר לעשות עליו מופת וזהו הקש תנאי מתדבק ישנה בו מקביל הנמשך ויולד סותר הקודם והנה התדבקות הקודם בנמשך מבואר לפי שאין הנה מין אחר מהמופת כי אם או מופת סבה כשנבאר מציאות הסבה עם המסובב וכבר ביארתי למעלה ענין המופתים האלה ואמנם ביאור הנשנה ר"ל שאי אפשר לעשות מופ' מאחד משני המיני' האלה בזה הדרוש יתבאר כן אם המופת המוחלט הלקוח מסבות הדבר העצמיות לפי שהסבות העצמיות הן ד' הפועל' והתכליתית והצוריי' והחמרית והתבאר בחכמת האלקות שהסבה הפועלת והצוריית והתכליתיית בעולם הכולל הוא האלוק ית' וכמו שהביאו הרב המורה פס"ח א"א. וידוע שהאל ית' הוא בלתי מושג על פי אמתתו לפי שהמשיג יקיף המושג ויהיה א"כ האל ית' מוקף. וזה בטל הנה אם כן אי אפשר שנשיג זה העולם אם הוא קדמון או מחודש בהשג' סבתו הפועלת והצוריית והתכליתיי' כיון שהשגתה נמנעת. גם אי אפשר להשיג זה מפאת הסבה החמרית כאלו תאמר ההיולי הראשון שיהיה חמר לנמצאו' ההוות ונפסדות ולגשם החמישי לפי שמקו' המחלוקת הוא באותה סבה חמרית אם היא מחודשת או קדומה ויהיה זה אם כן מערכה על הדרוש התבאר אם כן שאי אפשר לבאר קדמות העולם ולא חדושו במופת סבה ואמנם במופת ראיה ומציאות הלקוח מן הדברים המתאחדים המתדבקים לדבר. גם זה לא יתן לנו האמות בזה הדרוש לפי שאין ראוי לעשות הקש מההוי' החלקית אשר בטבע אל ההוי הכוללת הראשונ' שהיה כפי הרצון האלקי הפשוט כי לא יהיה הביאור אשר בזה אמתי ולא צודק מפני שכבר יצדק על אותם החלקים שהם מחודשים ולא יצדק על הכל. גם שאות' הדברים המאוחרים אשר נעשה מהם הראי' נסכל אם הם מחודשים אם לא. ויבין זה גם כן לערוך על הדרוש וכמו שבארתי למעלה הנה אם כן אין לנו דרך לעשות מופת על השאלה הזאת לא מופת סבה ולא מופת ראיה ומפני זה אמרו הקדושים ז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלקים וגו' כלומר שהשגת דרוש חדוש העולם ובריאתו אי אפשר שתגיע ע"ד המופת העיוני אלא מצד קבלת הנבואה והמדע האלקי העליון שהגיע לאדון הנביאים ע"ה.

ובזה האופן צדקו דברי הרב המורה שאמר שא"א לעשות מופת בשאלה הזאת לא על דרך הקדמות ולא ע"ד החדוש. אבל אומר אני שעם היות שנודה לדבריו בעיון הפילוסופי שאין ידו מגעת לבאר קדמות העולם או חדושו לא במופת סבה ולא במופת ראיה. הנה אין ראוי שנודה זה כפי העיון התוריי המיוסד על מה שביארה לנו תורת האלקי' לפי שכבר נתאמתה אצלנו בעלי התורה הפנה הזאת אם במופת סבת ואם במופת ראיה. אם במופת סבה לפי שהמדע הזה הגיע אמתתו לאדון הנביאים מהאלוק ית' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה והוא ית' הודיעו שברא השמים והארץ וכל אשר בם והגיע למשה רבינו א"כ הדרוש הזה בידיעה גמורה נבואיית קיימת נלקחת מן הסבה הראשונה שהוא הפועל והתכלית ומהנימוס האלקי הקודם שהוא הצורה האחרונה לעולם המחודש שזה באמת מופת קיים לא יצוייר בו לא בטול ולא ספק כלל וזהו הגעת זאת הידיעה של חדוש העולם במופת סבה שלם מאד שהוא ידיעת המאוחר בקודם. ואם במופת ראיה מפאת הפלאו' והנסים שנעשו לעיני אבותינו כיציאת מצרי' ועל הים ובשאר מקומות שהם ראיה מוכרח' על חדוש העולם שלא יתכן מציאותם אם לא היה העולם מחודש וזהו ידיעת הקודם במתאחר ממנו שהוא מופת ראיה. הנה אם כן בתורתנו האלקות נתאמתה אמונת חדוש העולם במופת סבה המגיע בנבואה ובמופת ראיה שהם הפלאים. ואמנם אם יתבאר ג"כ המדע האמתי הזה בדרך העיון הפילוסופי מצאנו ראינו שהמדברים מבני הישמעאלים והגאון שנמשך אחריהם חתרו לעשות טענות וראיות שכליות לקיימו לקוחי' מטבעי הדברים הנמצאים אצלנו. וגם הרב המורה והרלב"ג כל אחד כפי כחו המציאות טענות וראיות לקיימו.

וכאשר הסתכלתי בהם ראיתים השתרגו עלו לשני מינים מהדרכים כי מהם עשו ראיות לקיי' החדוש מהדברים הנמצאים שהם מחודשים מטבעיהם ומסגלותיהם ומהם לא עשו טענות מחייבו החדוש אלא הרחקו' ובטולי' לדעת הקדמות כי בשלנ' ובטלם אותו יתקיים דעת החדוש. וכאלו יאמרו שהענין בנברא כמו שהוא בבירא ר"ל כי כמו שאי אפשר שנשיג האל ית' ושלמותו בתארים חיובים כי אם בדרך השלילות בהרחיקנו ממנו כל דבר מביא אל החסרון או אל הגשמות ואל הרבוי כי עם אותן השלילות נתקרב אל אמתת מציאותו ושלימותו ית' כמו שהתבאר בחכמת האלקות והביאו הרב המורה בחלק הראשון ככה בענין העול' אם נתחדש אם לא חשבו זאת הכת מן החכמים שאי אפשר להגיע אליו בטענות מחיובות כי אם בדרך שלילות כלומר ברהחקת דעת הקדמות ושלילתו כי מזה יתחייב אם אין העולם קדמון שהוא מחודש בהכרח. ואחרי שידעת כל זה לך ואראך מי הם החכמים חדשים גם ישנים שעשו טענות לקיים דעת החדוש אם בדרך החיוב מראיות דברים הנמצאים ואם בדרך השלילה וההרחקה מדעת הקדמות ועלימו תטוף מלתי לבאר היש בלשונם עולה אם לא.

אחרי כן אעש' גם אני טענו' אחרות מופתיו' בדרך ראיה להוכיח ולהכריח דעת חדוש העולם והפסדו ואודיעך באחרונה באי זה אופן יהיו הנסים והנפלאות מופ' וראיה על חדוש העולם באופן שיעלה בידינו שלשה מיני מופתים בדרוש הזה כפי מה שיתבארו בזה החבור. האחד מופת סבה המגיע בנבואה. והשני מופת ראיה ממעשה הנסים והנפלאות והשלישי מופת ראיה גם כן עיוני מדעי מטבעי הדברים שעל שלשת מיני ההשגה והשלמות הזה שהיה מקובל באומתנו בהצדק הדברים אמר המשורר מתרעם על העדר ר"ל העדר האותות והנבוא' והידיע' העליונ מקרב האומ' אותותנו לא ראינו אין עוד נביא ואין אתנו יודע מה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה