מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר התשיעי · פרק א
הנה המדברים כמו שזכר מענינם הרב המורה בסוף החלק הראשון בחרו דרכם לבאר ראשונה פנת חדוש העולם במופתיהם וכשהתקיים אצלם שהעולם מחודש קיימו בלא ספק שיש לו עושה חדשו. ואחרי כן הביאו ראיות על העושה שהוא אחד ושאינו גוף. ובזה האופן סדרו ביאור ארבעת השאלות היקרות ראשונה חדוש העולם ושנית מציאות האל המחדשו ושלישית אחדותו האלקי והרביעית שלילת הגשמות ממנו וכתב הרב בפ"ע מאותו ח"א שזה היה דרך כל מדבר מן הישמעאלים בזה הענין וכן הנמשכים להם מאומתנו אשר דרכו דרכם. ואחשוב שרמז בזה לגאון רב סעדיה שזה עצמו היה דרכו ג"כ בספר האמונו' אשר לו כי הנה הספר ההוא חובר כמו שהודעתיך למעלה קודם חבור ספר המורה יותר משלש מאות שנה ובארץ מצרים אשר ישב בה הרב המורה היה הגאון ג"כ. ונכרים דברי אמת לפי שכמה מדברי הגאון וטענותיו ימצאו בפרקי המורה עם היות שלא זכרם הרב בשמו. ואולי שגם כן ירמוז להר' יהודה הלוי שדרך ג"כ הדרך הזה בראיות החדוש במאמר הה' מספר הכוזר. אבל רבינו המורה כתב במקום הנזכר שהדרך ההוא רחקה נפשו רחוק גדול מאד לפי שהמופתי' אשר עשו המדברים על חדוש העולם ישיגם ספקות רבות כי השאלה הזאת ר"ל מקדמות העולם או חדושו לא הגיעו בני אדם אליה במופת חותך והיא מעמד השכל ונסתפקו בה פילוסופי הדורות זמן רב קודם נתינת התורה כפי מה שנמצא בדבריהם וחבוריהם ואחר שהענין כן איך יוקח חדוש העולם להקדמה מקובלת לבנות עליה מציאות הבורא ית' ויהיה מציאותו א"כ מסופק שאם העולם מחודש יש אלוק נמצא ואם הוא קדמון לא יתחייב מציאותו ומפני זה כתב הרב שהפנים המאמתים אצלו הוא הדרך המופתי אשר אין ספק בו שיקויים מציאות האל יתברך ואחדותו והרחקת הגשמות בדרך הפילוסופים אשר הדרכים ההם נבנים על קדמות העולם לא שהוא יאמין בקדמותו או שיקבל זה מהם אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת המופת ויגיע האמת השלם באלה השלש בקשות ממציאות האל ואחדותו והיותו בלתי גשם בלתי הבטה אל גזרת המשפט בעולם אם הוא קדמון או מחודש וכשיתאמתו השלש בקשות העצומות במופת האמתי ואחר כך ישוב לחדוש העולם ויאמר כל מה שאפשר לטעון בו וכו' והדברים האלה מתמיהים מאד לכל מאמין תורני לפי שגלוי וידוע לכל בעל סברא ישרה שהרב המורה היה לבו שלם באמונת חדוש העולם ולמה זה א"כ עשה מופתיו על מציאות האל יתברך ואחדותו והרחקת הגשמות שהם עיקרי התורה ויסוודתיה נבנים ונשענים על הכפירה הזו ר"ל דעת בעלי הקדמות שהוא הורס התורה יעידיה ומצותיה נסיה ונפלאותיה כלם ואם הרב עזב דרכי המדברים שעשו מופתיהם בבקשות ההנה נבנים על דעת החדוש להיותו מסופק איך בחר לנחלה לו לעשות מופתיו על אותן הבקשות עצמן נבנים על דעת הקדמות בהיותו אצלו יסוד כוזב ושקר בדוי ויותר ראוי היה אם כן לחקור ראשונה מענין העולם אם הוא מחודש או קדמון ואם אמת קדמון יעשה מופתיו עליו כדרכי הפילוסופים ולמה אם כן בחר לבאר ראשונה השאלות היקרות על השרש פורה ראש ולענה דעת הקדמות. ואיך מלאו לבו לומר עליו שהם הפנים המאמתי' אצלו והדרך המופתי אשר אין ספק בו. והנה ארסטו שר צבא בעלי הקדמות אמר שהיה הדעת ההוא מסופק ושלא בא עליו מופת והרב המורה משרת משה רבינו מבחריו בקיום דעת החדוש יקראהו דרך מופתי אשר אין ספק בו וכן עשה בפעל שבתחלת החלק השני הביא הקדמות הפילוסופים עלי' קדמה אחרת מקדמות הזמן והתנועה והגרם השמימיי ואמר לנתנה מתנה לפילוסופים למען הרבות מופתיו עליה ולא לבד בספר המורה אבל גם בתחלת ספר המדע עשה מופת מציאות האל נשען על קדמות העולם באמרו המצוי הזה הוא אלוק העולם כל הארץ והוא המנהיג לגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית וכח שאין לו הפסק שהרי הגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ב"ה המסבב אותו וכו' הזה פעל חכם להוציא תולדה צודקת מהקדמות שהן לדעתו כוזבות. ואיך תושרש מפני מופתיו האמונה במציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות ממנו בלב המאמין בהיותו אחת מהקדמות המופת כוזבת אצלו כי הנה יתחייב כאשר יחקור הרב אחרי מופתים במציאות האל ואחדותו ושלילת גשמותו בענין העולם אם הוא מחודש או קדמון ויכזיב ההקדמה אשר נתן במתנה לפילוסופי' באמרו שהוא מחודש ושאינו קדמון כדבריה שלא תשאר התולדה והמופתים אשר בנה עליה אמתיים אצלו. ומה נועיל אם כן במופתים אשר עשה. האם נסתפק במה שכתב באותו הפרק לא שאני מאמין בקדמות העולם או שאקבל זה מהם וכו' ואמרו ג"כ ולזה תמצא לעולם במה שחברתיו בספרי הגמרא כשיתקדש לי זכרון יסודות הדת ואבא לדבר בקיום מציאות השם שאני אקימנה במאמרים נוטים לצד הקדמות. אין זה שאני מאמין בקדמות. אמנם אני רוצה שאקיים מציאותו ית' באמונתנו בדרך מופת שאין מחלוקת בו בשום פנים ולא נשים זה הדעת האמתי גדול הערך נשען ליסוד כל אדם יקעקענו ויבקש לסותרו ואחר יחשוב שלא נבנה יסוד כלל וכו'. הנה הדברים האלה נא יתפתה בהם איש נבון וחכם כי מי יוכל לסבול מאמר הרב שבהנחת הקדמו' יתאמת המופת ויגיע האמת השל' ושזה הוא דרך מופתי שאין מחלוקת בו בשום פנים והנה קדמות העולם הרב עצמו אומר שלא בא עליו מופת ושרבו עליו המחלוקות קודם זמנו יותר משלשת אלפים שנה ואיך לא יקעקע אדם היסוד ההוא ג"כ מהקדמות ויבקש לסתרו כמו שהוא אמר על דעת חדוש. והאיש האומר כזה איך יאמר לא שאני מאמין בקדמו' העול' כיון שהוא בדרכיו ומופתיו מקבל אותו זה כי אם דוגמת מה שאמר שלמה כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און והספק הזה על הרב עצים מאד.
והנני משמיעך דעתי בהתרו והוא עם הבנת כונת הרב ודרכיו בשלמות הנה הרב המורה בא לבאר בעצם וראשונה בספרו היקרות השלשה ר"ל מציאות האל ואחדותו והרחק' הגשמו' ממנו. ולכן בחלק הראשון ביאר ראשונה השמות המשותפים והמושאלים בה להרחיק מהוראתם גשמות האל. אחרי כן ביאר הרחקת התארים החייובים ממנו ית' לסלק ולהרחיק כל ספק מאחדותו. ואחרי זה רצה לעשות מופתים עיוניים לבקש השאלות ההם וזכר ראשונה הקדמות המדברים ומופתיה' אשר עשו על דעת החדוש ושלשת היקרו' ההם בפ' ע"ב ח"א ובשאר הפרקים עד סוף החלק ההוא ומפני שהיו הקדמות המדברי' אצלהר' מנגדו' לטב' המציאו' ומופתיה' בלתי מחוייבי' בעצמם נטה מהם ולא רצה לעשו' מדעת החדוש הגנו על ההקדמו' הכוזבו' ההמ' התחלת מופת לאותם השאלות היקרו' אחר זה בתחלת החלק השני זכר ג"כ הקדמו' הפילוסופים ובכללם הקדמת קדמות הזמן והתנועה בגרמי' השמימיים והביא מופתיהם כפי אותם ההנח' לבאר מציאות האל כי לזה בלבד הוצרכה כפי דרכם הקדמת הקדמות ולא אמר הרב שנתנה אות' להם מתנה לקבלה מהם כי אם לזכור דרכם ומופתיהם ע"כ הנחותיהם כמו שזכר הקדמו' המדברי' ומופתיה' ולא קבל א"כ הרב מופתי החדו' ומופתי השאלות היקר' הנבני' עליו כפי דרך המדברי' ולא קבל ג"כ מופתי הפילוסופי' הנבנים על הקדמת הקדמות כפי דרכם. אבל בחר הרב דרך שלישי במופת מציאות האל אינו כפי דרך המדברים לא כפי דרך הפילוסופים והוא בעשותו עליו מופת משותף לבעלי הקדמות ולבעלי החדוש באמרו העולם לא ימלט שיהיה מחודש או קדמון ואם היה מחודש א"כ יש לו מחדש בהכרח כי הדבר לא יחדש את עצמי. ואם היה קדמון כדברי הפילוסופים ותנועתו קדומה נצחית כבר התבאר מכח ההקדמו' הפילוסופית אשר זכר שיתחייב שיהיה לו מניע הנבדל שהוא האל. ובזה האופן היה המופת על מציאו' האל מחוייב וצודק בהכרת לפי שהקדמותיו שלמות הסתירה וכל ל אחת מהכתות תודה בהם ומפני זה אמ' הרב באותו הלשון שזכרתי למעלה שהיה זה דרך מופתי אין ספק בו כי הנה לא אמר זה על אמונת הקדמות כי אם על מופתי אשר בחר בו להיותו כולל דעת החדוש ודע' הקדמות ואמר גם כן שאין מחלוקת בו בשום פנים לפי שמופתו משותף לשתי הדעו' וצדק הרב באמרו לא שאני מאמין קדמות העולם או שאקבל מהם זה אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת המופת ר"ל שיעשה חלוקה כוללת לחדוש ולקדמות לכלול בה כל הדעות עם היותו מאמין הדעת האמתי בלבד שהיא החדוש ולכן אחרי שעשה המופת המשותף ההוא לדעת החדוש ולדעת הקדמו' סמך מיד העיון בשאלת הקדמות והחדוש ובטל טענו' הפילוסופי' שעשו לקיי' הקדמו' כפי דרך תשובתו אליהם ועשה טענות להכריע דעת החדוש ובזה נשאר מופתו שלם שיהיה מציאות האל המחדש מבואר מפאת העולם המחודש זו היא באמת כונת הרב במופת הכולל הזה אשר בחר בו לא שיהיה כמדרגת שאר המופתים אשר עשו הפילוסופים לבאר מציאות האל בקבלת דעת קדמות העולם כמו שחשב ה"ר חסדאי של הבדיל בין זה המופת לשאר המופתים הפילוסופים ועלה בלבי לבטל באמרו שנשתמש הרב במופת הזה בקצת הקדמות הפילוסופיות שזכר בתחלת פרק אשר החכם ההוא כבר ביאר לדעתו בטולן וכמו שכתב במ"א כלל ב' פ"י מספרו.
ואני משיב עליו שמופת הרב כפי הדרך הזה שעשאו הוא זך וישר ובריא אולם. כי הוא סדרו כן העולם בכללו לא ימלט מהיותו או מחודש או קדמון ואם הוא מחודש ר"ל שהיה אחר שלא היה הנה ממציאו אחר ההעדר הוא האל ית' כי כל נמצא אחר ההעדר יש לו ממציא בהכרח ומן השקר שימצא ויחדש הדבר את עצמו. ואם היה קדמון ותנועתו קדומה מבלי התחלה יתחייב שיהיה לו מניע והוא האל יתברך. הנה אם כן מציאות האל התבאר בהכרח מזה המופת כפי כל אחת מהדעות. ואם אמת הי' הדבר שאמר הרב רבי חסדאי שנשתמש זה המופת מההקדמו' הא' והח' והי"ב ושהוא בטלם בטול גמור הנה לא יתחייב מבוטולם ושקרותם אלא שאין העולם קדמון ותשאר א"כ צורת המופת קיימת וחיוב החלק האחד ממנו שהוא היו' העולם מחודש ויורה על המחדש בהכרחי וזהו חוזק המופת ואמותו וזו כחו לאלקו הנה אם כן טענות ה"ר חסדאי אונן כנגד מופת הרב כי אם כנגד דעת הקדמות והוא אשר יבקש הרב המור' עצמו. ואמנם מה שאמר עוד ה"ר חסדאי שלא יתחייב מחלוק' זה המופת שיהיה העולם מחודש אחר ההעדר כי אם שיהי' הוה. אשיבהו שאין זה ממ' שיצטרך למופת מציאות האל ר"ל אם נתחדש העולם אחר ההעדר או מחמר קדום כי חוזק המופת אינו אלא בהיותו מחודש והו' בכלל שחדושו יורה על מציאו' המחדש והמהו' אותו. אבל מהו ענין זה החדוש הנה הרב יבארהו בחקירתו בו. הנה התבאר שהמופת שעשה הרב על מציאו' האל הוא מופת חותך והקדמותיו מושכלות ראשונות ושלא קבל בו דעת הקדמות אבל עשהו מופתיו כולל לקדמות ולחדוש. והתימה מה"ר חסדאי בשלמות שכלו איך לא הרגיש בזה ונמשך אחריו בעל ספר העיקרים עד שמפני זה לא זכר זה המופת בספרו ושאר האחרוני' כלם זה דרכם כסל למו. ואמנם שזו היא אמתת כונת הרב ודרכו אעידה לי עליו עדים נאמנים בדבריו. העד הראשון באותו פרק ע' ח"א באמצעיתו שאמר וז"ל אמנם דרכי הוא כמו שאגיד לך כללי עתה וזה שאני אומר שהעולם לא ימלט מהיותו או קדמון או מחודש. ואם היה מחודש יש לו מחדש בלי ספק. וזה מושכל ראשון וכו' שביאר שם הרב היות כונתו כמו שביארתי לעשות מופת כולל ומשותף לשתי הדעו' והעד השני בסוף אותו הפר' באמרו וז"ל אביא לך פרקים אזכור בהם הקדמות המדברים ואבאר דרכיהם אשר יבארו בהם הבקשות ואחר זה אביא לך פרקים אחרים אזכור בהם הקדמו' הפילוסופי' ודרכי ראיותיהם על הבקשות ההן ואחר כן אבאר לך הדרך אשר אני הולך בה כמו שהגדתי לך ע"כל. הנה הגיד בביאור שבשלשה דרכי' מציאות האל נקנה דרך המדברים ודרך הפילוסופים ודרך הרב שהוא אחר זולת שניה' והעד הג' הוא בסוף החלק ותשלומו וז"ל ואחר שהשלמתי תכלית דבריהם נתחיל גם כן בזכרון ההקדמות הפילוסופיות וזכרון מופתיהם על מציאות האל ואחדותו והמנע היותו גשם עם מה שנקבל מהם מקדמות העולם אף על פי שלא נאמינהו. ואחר כך אראך דרכנו אנחנו במה שהישירנו אליו אמתת העיון מהשלמת המופת על אלו הג' שאלות ואחר כך אשוב להכנס עם הפילוסופי' במה שיאמינו בקדמות העולם ע"כ. הנה ביאר שהיה דרכו זולת דרך המדברים וגם זולת דרך הפילוסופים אלא דרך אחר שלישי בבארו מציאות האל בין העולם מחודש או שיהיה קדמון אחר זה יבאר מיד שאינו קדמון וישאר א"כ החלק האחר מקויים ר"ל שהוא מחודש ויש לו אם כן מחדש ולפי זה הדרך לא היתה התולדה סותרת הקדמו' ולא בבטול אחד מחלקי החלוקה תבטל התולדה כמו שאמר המספק אבל תתיחס אל החלק האחר המקויים והעד הד' הוא אמרו בסוף הפרק הא' מח"ב וז"ל ואחר הקדים אלה המופתים אתחיל לבאר דרכנו כמו שיעדנו וכו' והביא מיד הפרק השני שתחלתו זה הגשם החמישי והוא הגלגל לא ימלט מהיותו אם הוה ונפסד או יהיה בלתי הוה וכו' והוא המופת אשר זכרתי שבחר הרב לעשותו משותף לשני הדעות לבאר בו מציאות האל כי הנה פנת היחוד והרחקת ההגשמה כבר ביארו אותם הפילוסופים בדרך מופתי בלתי מתיחס לחדוש העולם ולא לקדמותו כמו שזכר באותו פרק והנ' ראה הרב לבאר ראשונ' ג' השאלו היקרו' ואח"כ חדוש העול' בחלוף מה שעשו המדברים לפי שהיה מצטרך במחקר החדוש להניח אלוק מצוי פועל ורוצה ויכול ושהוא אחד ובלתי גשם וכי הוא לבדו קדמון וכמו שביארתי למעלה גם שהפילוסופים שעשו טענות לבטל דעת החדוש מפאת האלוק פועל העולם והוא ישיב עליהן. ולכן היה ראוי כפי סדר הלמוד שיקד' ידיע' מציאות האל לידיעת חדוש העולם וכאשר תבין כונת הרב בזה תדע לך למה בתחלת ספר המדע אמר יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו' כי בעבור שהיה מופתו על מציאות האל כולל ומשותף למאמיני החדוש ולמאמיני הקדמות. לכן אמר שהיה מציאות האל יסוד יסודי התורה ר"ל שאמתה החדוש לפי שבהיות העולם מחודש נודע שיש לו מחדש ושהיה גם כן עמוד החכמות כלומר אשר הניחו הקדמות כי גם הם יניחו מציאות מניעו נבדל נצחי. ולהיות מופתו כולל לשתי כתות הדעות אמר עוד החלוק הזה הוא אלוק העולם אדון כל הארץ ומנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית וכח שאין לו הפסק שהרי הגלגל סובב תמיד וכו' כי הנה אמר אלקי העולם אדון כל הארץ בין שיהיה מחדשו אחר האין כדעת התורני או שמחייבו ומתמידו כדברי הפילוסוף והוא מנהיג את העולם בכח שאין לו קץ ותכלית ר"ל בחוזק. וכח שאין לו הפסק שהוא הב"ב בתמידות שכחו הוא בלתי מוגבל משני הפכים. ואמר בלשון סתמי שהרי הגלגל סובב תמיד שהוא לשון הוה לפי שלא רצה לדקדק אם היה לתנועתו התחלה אם לא אלא שהוא מתנועע עתה ויצטרך למנוע שהוא סבה ראשונה כי בזה הדרך היה מופתו כולל וכבר פירשתי דברי הרב אלה באופן אחר בפ"ב ממאמר ראש אמנה אשר חברתי ביסודי התורה הנה התבאר שדרך הרב במופתיו הוא צדיק וישר בצדק כל אמרי פיו אין בהם נפתל ועקש והוא מה שרציתי לבארו בזה הפרק: