מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר הששי · פרק ג
בתשובת חכמי הנצרים וגם חכמי הישמעלים המסכימים עמהם בתשובת הטענות האלה ובטולם.
וטומאש חכם מחכמי הנכרים וגדול מגדוליהם כתב בתשובת הטענו' האלה שפעולת האלוה ב"ה הוא עצמו והשכלתו ושלא יחוייב מהיות פעילתו נצחית שיהיה הפעול ממנה שהוא העולם נצחי גם כן לפי שהוא ית' פועל ברצון המצאת הדברים לא שיהיה פעל ממוצע בין פעל רצונו לפעול כמו שיש בין רצוננו לפעול שנפעיל כי השכלתו ורצונו הוא פעל עשייתו ולפי שהפועל ימשך מהשכל והרצון כפי הגבלת השכל וצווי הרצון ובשכל תוגבל עשיית הדבר ומלאכתו וכל תנאיו יתחייב שממנו יוגבל גם כן זמן המצאו כי המלאכה אשר בנפש האומן לא בלבד תיחד מעשה הדבר אבל גם כן זמן היותו כענין הרופא שמסדר התרופה המריקה לחולה וזמן לקיחתה גם כן ובהיות רצונו ועצמו מחייב המצא הפעול ימשך א"כ המחדש הפעול מרצון קדום מבלי שיחודש בזה פעל עשייתו כלל כי אין מי שימנע שבהיות פעל עשייתו קדום שהוא עצמו ורצונו יהיו מעשיו לא קדומי' אבל שנמצאו כאשר גזרה חכמתו מקדם כי רצונו אשר גזר היות זה הדבר הוא אשר גזר היותו כאשר היה גם כי אין לבקש יתרון לעת האחת על עתה אחרת קודם בריאת העולם כיון שקודם הבריאה לא היה עתה זולת עתה ולא מדה ולא המשכות זמני כלל ולא קודם ולא מתאחר. ולכן אין להעריך הבריאה הכוללת לעתות מתחלפות באופן שתהיה יותר ראויה בעת אחת מבעת אחרת ולא ישאל אדם למה נברא העולם בעת ההיא ולא קודם ולא אחרי כן כמו שלא ישאל למה היה העולם במקום שהוא בו ולא במקום אחר זולתו מקום ולא רקות. זהו כלל דעת החכם הזה. ואתה תמצא שרש תשובתו שהוא הנחת רצון קדום באל ית' לקוח מדברי אבוחמד בשאלה הראשונה מספר ההפלה בדברו כנגד הפילוסופים וז"ל למה תרחיקו ותכחישו מאמר מי שאמר שהעולם נתחדש ברצון קדום שגזר מציאותו בעת שנמצא בו ושהלך ההעדר עד העת שהלך והתחיל המציאות מן העת שהתחיל ושמציאותו לא היה נרצה מקודם ולכן לא נתחדש קודם. ואולם בעתו אשר נתחדש בו היה נמצא ברצון הקדום ולכן חודש אז. ומה הוא המונע מזאת האמונה ומהו המבטל אותה ע"כ. האמנם ערב החכם טומאש עם זה מה שזכר הרב המורה מענין הרצון האלדי שהוא הוא עצמותו ובלתי מחודש ולא משתנה עם היותו מחייב חדוש הדבר הנרצה בעת זולת עת כפי רצונו. והדעת הזה כלו כבר יתחייבו לו גם כן ספקות עצומים. מהם שאיך יצוייר רצון קדום ויהיה הנרצה ממנו מחודש כי הוא באמת דבר סותר את נפשו כי רצון הפועל הזה קודם חדוש הפעול הוא לשיתחדש הפועל בעת מה ואחר שהתחדש כבר נפסק אותו הרצון המחדש. ואם כן לא היה זה הרצון נצחי ובלתי משתנה אבל משתנה וכלה אחר חדוש הנרצה ממנו ועוד שכבר יוסיף לשאל לו ולמה היה אותו הרצון הקדום מחייב מציאות הפעול בעת מה זולת עת ומה הדבר אשר חייב זה בפעל אותו הרצון. האם נאמר שהוא מחוייב מעצמו יתברך זה אי אפשר כי המחוייב מעצמו א"א שיצטרף ויתלה בעת מוגבל מהעתים והוא יותר ראוי שיהיה מציאו' הפעול ממני נצחי כדי שיהיה רצונו המחוייב המציאות נתלה בו אלא אם נאמר שזה יתחייב לו מצד דבר זולת מציאותו וזה בטל. ועוד שאיך אפשר שיצטרף פעול הרצון האלקי הקדום אל עת זולת עת אחרי שאין שם עתות כלל כי הוא מעל הזמן וקודם אליו בכל מיני קדימה ואי אפשר לייחד עת זולת עת אם לא במציאות הזמן והעתות קודם לאותו ההתיחדות ועוד שאי אפשר להמלט בזה משנוי הפועל כי עם היות שנודה ברצון הקדום שהוא עצמותו ית' שיגזור חדוש הפעול בעת מה. אין ספק שעת בא דברו השתנה צרוף הפועל וענינו אל הפועל מהענין שהיה לו קודם לכן עמו בהיותו נעדר החדוש והמציאות ממנו ית' שאם לא כן מי יתן ואדע אחרי שהיה אותו הרצון המחייב אותו החדוש לאותו העת קדום תמיד באופן אחד בלתי משתנה מה הוא הענין אשר סבב עתה צאת בזה העת אותו החדוש אל הפועל כי לא יספיק בזה אותו הרצון הקדום להיותו תמיד באופן אחד. ואי אפשר שיהי' הוא סבה להעדר הדבר ומציאותו יחד בעת זולת עת אלא אם נאמר שהגעת אותו העת הוא הוציאה אותו החדוש אל הפעל וזה בטל כי אין מציאות לזה העת אם לא בהגעת אותו החדוש ויהיה א"כ הדבר סבה לסבתו וסבה לעצמו וכל זה בתכלית הבטול ומה שהמשיל מהרופא החכם שלא בלבד סדר ברצונו וחכמתו מהות ואיכות וכמות התרופה. אבל גם זמן ועת לקיחתה הוא משל הטעא' כי זה אמנם יקרה לרופא לפי שאין רצונו וידיעתו עצמותו אבל הם מקרים אליו ועצמותו נמצא בזמן והזמן קדם ויעדיף על מציאותו וכל שכן על פעולתו. ולכן יבחר למעשיו מעתות אותו הזמן אשר הוא בו אי זה עת שירצה או יכיר שהוא יותר ראוי לפעולתו ולא יפול דבר מזה בבורא העולם ואמנם למה שאמר שאין ראוי לשאול למה לא נברא העולם קודם הזמן שנברא בו לפי שקודם הבריאה לא היה זמן ולא קודם ולא מתאחר ראוי להשיבו ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך שאם אין ראוי לשאול למה. נברא בעת זולת עת מפני שלא היו אז עתות ככה לא נוכל לומר שרצ' שתתחדש הבריאה בעת זולת עת כיין שלא היו אז עתות כלל והנה עם היות שלח תפול השאלה למה לא נברא העולם קודם זה כבר תפול ולמה לא היתה המצאת העולם תמידית ונצחית כנצחיות הפועל ומי יחס מציאותו לעת זולת עת כי זה לא יחייבהו יחס הפעול והעולם ולא יחס הפועל הקדום הבלתי משתנה. וכבר כתב אבן רשד בהפלת ההפל' כמ' מהספקות יתחייבו לדעת הרצון הקדום ושהפילוסופים יתחייבו שני דברים אחד מהם שפעל הפועל בעת זולת עת יתחייב בו השתנות קודם והצטרך אל משנה. והשני שהראשון ית' לא ישתנה במין ממיני השנוי ואי אפשר שיניחו שענין הפועל מהפעל המחודש בעת הפעול' הוא בעינו ענינו בעת העדר הפעולה הנה שם בהכרח ענין מתחדש ויחס לא היה אם בפועל ואם בשניהם. ועוד אמר שהרצון יאמר בשתוף על הרצון הנצחי ועל הרצון המחודש אבל בהתהפכות כי הרצון כפי הנגל' מענינו הוא כח אפש' על שני המקבילי' בשווי ואפשר קבלת שני הנרצים על השווי כי הרצון הוא תשוקת הפועל אל הפעל. וכאשר פעל נחה שקט' התשוק' והגיע הנרצ' וזאת התשוק' נתלית בב"ת המקבילים בשווי וכאשר נאמר שהרצון בא' מהמקבילי' נצחי כבר יסולק גדר הרצון ובהעתק טבעו מהאפשר אל המחוייב ואם לא היה לרצון הנצחי ראשית לא יוגבל ממנו עת בהגעת הנרצ' ולא יורמז. הנה א"כ הרצון האלקי לא יוחס אל זמן ולא יוחס אל עת בלתי עת. ועוד אמר אם היה בעולם קודם שנמצא אפשרות לא סר אחר שאינו נמנע הנה יחוייב שיהי' העולם נצחי כי מה שלא סר היות אפשר אם הונח שהוא לא סר היות נמצא לא יחוייב מהנחתו שקר ומה שהיה אפשר שיהי' נצחי הנה הוא מחוייב שיהיה נצחי כי אשר אפשר שיקבל הנצחיות אי אפש' שיהי' נפסד וכלה אלא אם נאמר שישוב הנצחי נפסד והנפסד נצחי ולכן יאמר החכם שהאפשר בענינים הנצחיים הוא הכרחי וכדי ומה מהטענות האלה עשה אבן רשד רבות לבטל הרצון הקדום בהיות העולם אפשר המציאות ובלי נמצא אבל נעדר ושאחר כן נתהו' ונמצא בעת מוגבל. ועם היות שיש להשיב על דבריו בענין האפשרות כפי מה שזכרתי למעל' במאמר הד' הנה בענין הרצון הקדום אין ספק שצדקו טענותיו בהיות בו הזיות ובטולים הרב'. וכי ראיתי חוזק הטענות האלקיות האלה אשר עשו בעלי הקדמות להרחיק צאת המחודש מן הקדמון וחולשת תשובת החכמים אשר התאמצו להשיב עליהם לקיים דעת החדוש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל קבלת הראשונים הקדושים אשר בארץ המה ובתוכם יי' דרך אמונה בחרתי סעפים שנאתי ומחשבות עיוניות הבל המה מעשה תעתועוים בדבר שלא יושג הוא או התחלותיו מן החוש וכדי להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור אספר לך דעתי ומחשבותי בדרוש זה במאמר בפני עצמו הוא המאמר השביעי הנמשך לזה: