אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר השני › פרק ד

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר השני · פרק ד

פרק ג

בביאור השבות שבעבורם ברח הרב המורה מדעת אפלטון.

כפי העיון אמתת כונת הרב המורה אצלי בדבר הזה היא שהוא עשה עיקר דעת החדוש היותו מלא דבר ואחר האפס הגמור עד שמפני זה באותו הפרק י"ג הנז' כשהביא הדעות בקדמות העולם בהחלט. והשני דעת התורה האומ' בחדושו במוחלט שהם שתי קצוות הדעת. ודעת אחר אמצעי ביניהם האומ' בחדוש העולם מחמר קדום כי הוא מורכב מקדמות החמר ומחדוש הצורות בין שיאמיניהו במה שבתוך הכדור בלבד כאנכסגורש ואבן דקליס ובעלי הסבוב או שיאמינו החדוש גם כן בשנים כאפלטון. כי הנה שתף הרב כלם בדעת אחד לפי שכלם הסכימו היות החדוש מדב' ולכן אמר הרב שם שהדע' ההוא היה נחלק לכתות אין תועלת לזכרם. שאמר זה לפי שאחרי השתתפם מהיות מחמר קדום מה יתן לך ומה יוסיף לך חלוף דעותיהם אם השמים הוים אם לאו האמנם ברח הרב המורה מהדעת ההוא המשותף אליהם מפאת העיון ומפאת התורה ועיקריה. אם מפאת העיון לפי שהם הניחו החמר הקדום ההוא עומד זמן בב"ת מופשט ורק מכל צורה וזה בטל כי הנה הפילוסוף ביאר במובת חותך המנע מציאות ההיולי מופשט ורק מצורה והדבר מבואר בעצמו כי הנחת חמר נמצא וערום מבלי צורה הוא דבר סותר נפשו לפי שמה שמציאותו בכח אי אפשר שימצא בפעל אם לא כשתצטרף אליו הצור' כי היא סבבה פעל מציאותו. ואם היה החמר נמנא ערום מבלי צורה לא היה הוא חומר בכח אבל נמצא מה בפעל והוא אם כן בעל צורה ובכלל שאין ענין החמר ומהותו דבר זולת מה שלא ימצא בפעל מבלעדי הצורה כי הוא מתעצם בכחניותו כמו שאמר אבן רשד ואיך אם כן יאמין הרב בדעת הזה אחרי שבא מזה הצד מופת על סותרו. וכבר חשב הרלב"ג לקיים המצא חמר ערום מבלי צורה. ואמר שלא היה זה נמנע אבל מחוייב שימצא כן לפי שאנחנו נמצא צורה עם חמר כמו הצורות ההיילאניות. ומצאנו צורה בלי חמר כצורות הנבדלות ולכן יתחייב שימצא גם כן חמר מבלי צורה. ואמנם היה זה נמנע באלו הנמצאות השפלות להיותן מלובשות באיכיות הראשונים שהם כצורות ליסודות ואינו אפשר שיופשטו במוחלט וכמו שהאריך בזה. והטענה הזאת שעשה הטעאה נגלית היא. לפי שהצורות הנבדלות אינן אחרות במין ולא בסוג עם הצורות ההיולאניות. כי הנבדלות הם נמצאים שלמים בעצמם ובמדרגה עליונה מהשלמות ואין מציאותם בחמר כצורות ההילאניות שמציאותם אינו כי אם בחמרים. ולכן יאמר על הנבדלות ועל ההיולאניות שם הצורה בשתוף השם הגמור. ואם היו הצורות ההיולאניות נמצאות מבלי חמר היה באמת מאמרו מופת חזק. כפי אותה ההקדמה שזכר הפילוסוף והביאה הרב המורה בתחלת החלק השני שכאשר ימצא דבר מורכב משני דברים וימצא האחד מהם בפני עצמו חוץ מהמורכב שיתחייב שימצא האחד ג"כ חוץ ממנו בפני עצמו חבל אין הדבר כן כי הצורות ההיולאניות ההן אי אפשר שימצאו מבלי חמר נושא אליהן עם היותן נותנות המציאות למורכב ואיך א"כ ימצא החמר מבלתן בהיותו חסר ובלתי נמצא מפאת עצמו כי הנה המציאו' לדבר הוא כלו מפאת צורתו ומי שאין לו צורה אין לו מציאות ומזה יתחייב שהחמר הקדום שאמר אפלטון אם היה רק ומופשט מצורה שהיה בלתי נמצא אבל נעדר לפי שאין מהות החמ' בעצמותו כ"א היותו נושא הצורות ומבלתי צורה אין לו מציאות כלל והוא מכלל ההעדרים. וענין הצורות הנבדלות אין להן הקש בזה כמו שלא נחייב באדם המצוייר בכותל שימצא בו מה שימצא באדם החי השלם בנפשו וכחותיו ואם היה לזה הדמוי שחשב הרלב"ג מקום היה מתחייב מזה שתמיד ימצא בעולם חמר ערום מבלי צורה כמו שתמיד ימצאו צורות נבדלות מבלי חמרים ולא היה בשום צד מספיק לזה הדמוי הנחת חמר ערום קודם הבריאה או בעת מן העתים כמו שחשב ובכלל שהנה מציאות החמר הראשון כמו שאמרו הפילוסופים הנה לא יפול ברשת הדמיון כי אם בהצטרפו אל הצורות כי אין לו מציאות אחר בפני עצמו כי אם צרופיי וכחניי על מציאות הצורות ואיך יצוייר אם כן המצא חמר קדום מבלי צורה והוא דבר מתנגד לעצמו כל שכן זמן או המשכות ושעור מציאות בב"ת גם הוקשה על הרב הדעת הזה לפי העיון לפי שהוא בלתי אפשר שישתתפו העליונים והתחתונים בחמר אחד ויהיו העליונים. קיימים ונצחיים והשפלים הווים ונפסדים בסבוב תמיד כי הנה עצם ההיולוי הוא כחניותו אל חלוף הצורות ואם היה חמר אחד לכל הדברים יתחייב שיהיה כחניות חמר השמים משתוקק אל צורות מתחלפות כמו שהוא בחמר השפלים והוא סבת ההויה וההפסד בהם. ואין להם שיאמרו שהיו החמרים הקדומי' שנים ערומים מכל צורה כי הנה מה שבכח מכולל מצודה לא יבדל ממה שבכח משולל מצודה כי אם יצוייר התחלפות בין שני חמרים ראשונים הוא בהצטרפות אל הצורות בהיותן תמיד עמהם אבל בהיותם ערומים שניהם מבלי נורה כלל אי אפשר שיצוייר בהם הרבוי בשום צד ובכלל שאם היו השמים מחמר הדברים השפלים היו הם נפסדים גם כן או היו הדברים השפלים נצחיים כמוהם וישוב א"כ הנצחי נפסד או הנפסד נצחי או יתהפך הנצחי בנצחי מזולת מינו כמו שיתהפך ההוה הנפסד הווה נפסד אל זולת מינו וכבר העיר הרלב"ג בכמו הספק הזה על דעתו והשיב שאם היתה ההויה הכוללת הראשונה בדרך טבעי כהויה החלקות היה הספק חזק מאד אבל מפני שהיתה הבריאה הראשונה כפי הרצון האלקי ולא בדרך הטבע היה אפשר שינתן בה לחמר האחד תכונות מתחלפות וגם הפכיות כאלו תאמר בגרמים השמימיים צורה נצחית קיימת ובגשמים השפלים צורה חולפת בלתי נצחית והנה תשובתו זאת אינה מספקת לפי שההפסד בדברים הנפסדים אינו מתחייב מפאת הצורות כי הצורה היא נותנת המציאות בדבר ומעצמת אותו אבל ימשך ההפסד תמיד מפאת החמר כי הוא מפני כחניותו שהוא טבעו ומהותו יפשוט צורה וילבש צורה ואם היה חמר השמים הוא עצמו חמר היסודות אף שיהיו צורותיהם נתונות אליהם ברצון האל בתחלת הבריאה והן מתחלפות מצורות השפלים כפי השלמות והחסרון תכלית החלוף הנה כמו שבשפלים יקרה ההפסד מפני החמר הכחניי אשר בהם ולא מפאת הצורה ככה יתחייב ג"כ בעליונים שמפני חמרם ישתוקקו אל ההמרה והשנוי בצורות והוא סבת ההפסד ורצון הפועל לא יבטל זה אחרי שאין מאתו כי אם הצורות אלא אם נאמר שהאל יתברך בעת הבריאה יאה הסיר מקצת החמר ההוא כחניותו אל הצורות שאינו בו שהוא עצמותו ומהותו והשיב אותו לתהו ולהעדר ואחר המציאו מאין באופן אחר ונתן בו הצורות הקיימות וכל זה מגונה ויוצא ממה שהניחו שהוא קדום ושלא היתה הבריאה מן ההעדר. הנה אם כן היות השמים נצחיים והשפלים נפסדי' מוכיח שלא השתתפו כלם בחמר אחד וכבר כתב אבן רשד שלא נשער במציאות החמר הראשון כי אם מפאת ההויה וההפסד ולכן מי שלא יקרהו ההויה וההפסד אינו בעל חמר ומפני זה כשהביא הרב המורה בפכ"ו ח"ב מאמר רבי אליעזר שמים מהיכן נבראו ותמה ממנו להיותו מורה על חמר קדום כתב בסוף דבריו וז"ל אלא שעכ"פ הועילנו בו תועלת גדולה שהוא ביאר שחמר השמים בלתי חמר הארץ ושהם שני חמרים נבדלים זה מזה ולא שער הרב התועלת הזה כי אם להודיע שלא היה דעת רבי אליעזר כדעת אפלטון בחמר הקדום כמו שיראה מפשוטי דבריו כי הוא משני חמרים דבר לא מחמר אחד כאפלטון והנה יבא אח"ז ביאור הפרק ההוא כי יש לי בו עיון רב והשתדל הרב להוכיחו עוד ממה שאמרו בב"ר בשם רבי אליעזר עצמו כל מה שבשמים בריאתו מן השמים כל מה שבארץ בריאתו מן הארץ וכל זה כדי להרחיק דעת חכמי ישראל מדעת אפלטון הנפסד. וכבר יבוטל עוד דעת אפלטון והרלב"ג שנמשך אחריו בדעת חמר הקדום בטענה אחרת חזקה מאד והוא שהחמר תהוא אם היה קדום ונצחי היה מחוייב המציאות ולא ימלט אם שיהיה מחוייב המציאות בבחינת עצמו או שיהיה אפשרי בבחינת עצמו ומחוייב מצד סבתו ואם יתבאר שאינו מחוייב המציאות לא בבחינת עצמו ולא בבחינת סבתו יתחייב בהכרח שלא יהיה מחוייב המציאות ונצחי כלל אבל אפשרי מכל צד ומחודש ואמנם שאינו מחויב המציאות בבחינת עצמו והוא אשר אין מציאותו תלוי בזולתו יתבאר בזה הדרך. והוא שאם היה הדבר כן היו שם שני מחויבי המציאות בבחינת עצמם ר"ל הסבה הראשונה והחמר הקדום ההוא ושניהם לא ימלט מהיותם או דומים מכל אופן או מתחלפים מכל צד או דומים מצד מה ומתחלפים מצד מה מה בדבר עצמי או מקרי ואם היו דומים מכל אופן לא היו א"כ שנים אבל אחד ובטל הרבוי והשניות והיה האל יתברך הוא חמר הקדום והחמר הקדום הוא האל יתברך אחרי שלא יושכל שניות במה שאין הבדל וחלוף כי הנה לא ימצאו כמו שאמר ארסטו שני שחרוריות למשכן אחד ואם היו מתחלפי' מכל צד לא היו שניהם משתתפי' בחיוב המציאות מצד עצמו יתחייב אם כן שידמו וישתתפו בדבר מה ויובדלו בדבר אחר והיה אם כן כל אחד מהם מורכב משני דברים האחד הוא הכולל והמשותף לשניהם מחיוב המציאות והשני הוא מבדיל ביניהם אשר בו יתחלפו זה מזה ואם היה זה כן יתחייב שלא יהיה אחד מהם מחוייב המציאות כי כבר התבאר בחכמת האלדות שהמחויב המציאות מעצמו א"א שיהיה מורכב מענינים לפי שיצטרך אל מרכיב ויהיה א"כ עלול לא עלה ועוד שאם היה החמר ההוא מחוייב המציאות מצד עצמו לא היה אפשר שישתנה בשום צד וכ"ש לנמצא זולתו כי כבר התבאר שהמחייב המציאות מצד עצמו הוא בלתי משתנה שאם היה משתנה תהיה לו סבה משנה אותו ויהיה א"כ עלול לא עלה ולפי זה לא יהיה אפשר באותו חמר קדום שישתנה מהיותו ערום.

אל קבול הצורות בזמן מהזמנים כמו שאמרו ועוד שמתארי מחוייב המציאות מצד עצמו שיהיה שלם בתכלית השלמות כי לא יתכן שיחסר לו דבר שלמות יצטרך לזולתו להשלימו בו ובהיות החמר ההוא אשר אמרו חסר בתכלית החסרון מצטרך להשלמתו אל נמצא זולתו הוא הסבה הראשונה ישפיע לו המציאות וההווה א"א א"כ שיהיה הוא מחוייב המציאות מצד עצמו ועוד שמתנאי המחוייב המציאות מעצמו שיהיה פועל ראשון ופועל גמור ולא יתכן בו שיהיה מתפעל ולא כחני כלל כל שכן שיהיה כלו כח גמור והתחלת ההתפעלות בכל הדברים כמו שהוא עצמות ומהות החמר הקדום אשר אמרו הנה מכל הצדדין האלה יתבאר שא"א שיהיה החמר ההוא אשר אמרו מחוייב המציאות מצד עצמו וכבר ביאר האלקי כל זה ר"ל שהמחוייב המציאות א"א שיהיה כי אם אחד ושהוא פשוט לא מורכב ושאינו גשם ושהוא פועל ופועל גמור בלתי מתפעל כלל שלם ובלתי מצטרך לזולתו שהוא כלו הפך מה שאמר אפלטון וסיעתו בחמר הקדום ההוא ואמנם שאינו מחוייב המציאות מצד סבתו יתבאר לפי שהמחוייב המציאות מצד סבתו ראוי שיהיה נצחי עומד על ענין אחד תמיד מבלי שיסור ממנו בזמן מהזמני' כמו שתעמוד סבתו ולא תסור חיובה ומציאותה ממה שהיא כמו האור הבא מן השמש שהוא נצחי ומתחייב ממנו תמיד באופן אחד מבלי שנוי כפי נצחיות השמש שהוא סבתו ואם היה החמר ההוא הקדום כן יתחייב שיהיה תמיד על ענין אחד אם ערום ורק מצורה תמיד או מלובש בצורה תמיד או שתמיד ישתנה בקבול הצורות זו אפר זו בסבוב לא שיהיה זמן בב"ת רק וערום מצורה ואח"כ יהיה קצתו מלובש בצורה קיימת תמיד כגרמים השמימיים וקצתו פושט צורה ולובש צורה כיסודות והמורכבים מהם כי הנה החלו הזה לא יתכן שיהיה בדבר מחויב המציאות מצד סבתו בהיות הסבה קיימת ובלתי משתנה מענין לענין ועוד יקשה על הרלב"ג שקבל שהשכלים הנבדלים היו מכלל הנבראים בימי בראשית ושהחמר ההוא היה קדום שממנו נבראו שמים וארץ והוא כי הנה יתחייב שיהיה החמר הקדום אשר אמר הוא העלול הראשון ממנו יתברך וזה בלתי אפשר כי איך יהיה גשם חסר אשר כזה בתכלית החסרון מתחייב חיוב ראשון בלתי אמצעי מהסבה ראשונה השלם בתכלית השלמות זה בלי ספק לא יצוייר כי הפעולה ראוי שתדמה לפועל כל מה שאפשר ובפרט הפעולה המתמדת הפועל אותה שראוי שתדמה יותר אליו מהפעולות העתיות הבלתי מתמידות עמו כי המתמדת היא המיוחדת אליו מצד עצמותו ואיך יתכן שיצדק זה על החמר ההוא החסר מכל הנמצאים ר"ל שיהיה הוא העלול הראשון המיוחס אליו יתברך ושיהיה מציאותו מתמיד ולא יצדק זה על השכלים הנבדלים שהוא מור' שמציאות מחוד' בעת מוגבל וכב' הרגיש הרלב"ג בשקר המגונה הזה וחשב מחשבות להשיב עליו באמרו שהשכלים הנבדלים יתהוו מלא דבר לפי שזה הוא דרך הצורו' כולן שיתהוו בחמרים מלא דבר אבל שהגשם לא יצוייר התהוותו מלא דבר ולכן הצטרך להניח חמר קדום ממנו נתהוה ואין דבריו צודקים לפי שזה שאמר בהוית הגשמים ומציאותיהם ולכן הן לא הוות ולא נפסדות בעצם והצורות הוות ונפסדות במקרה. ואינן הוות מלא דבר כמו שאמר אבל יתהוו מכח החמר כי מהכח יתהוה הפעל והפעל בהפסדו ישוב אל הכח אמנם השכלי' הנבדלים שהם הצורות הנפרדות אין ענינם זה כי הם נמצאים בפני עצמם ועצמים נכבדים אשר עמידתם בעצמותם יותר בשלמות לאין שיעור מהנכבדים שבגשמי' ואיך יצוייר א"כ התהוותם מלא דבר בהיות שלא יצוייר זה מהגשמים כמו שאמר וכל שכן מהחמר הראשון שבעצמותו היא כחניותו והכח ממוצע בין ההעדר והמציאות ואם נודה שיתהוו העצמים הרוחניי שהם פעל גמור מלא דבר בהיותם רחוקי' בתכלית המרחק מההעדר אף שוכני בתי חמר הגשמים שאין פעליותם כל כך והם בטבעם יותר קרובים אל ההעדר שהוא יותר אפשר וקרוב בהם שיתהוו מההעדר ההוא וק"ו ובן בנו של ק"ו החמר ההוא שכל מהותו שהוא כחניותו הוא קרוב מאד אל ההעדר הגמור שיתחייב היותו יותר אפשר בחקו שיתהוה מההעדר המוחלט ומזה תבין איך נתעור הרלב"ג בהחזיקו בזה הדעת הנפסד לא לבד כפי התורה כמו שיתבאר כי אם גם כפי העיון הישר הפילוסופי אשר בו התפאר ומלבד כל הבטולים האלה עוד עשה ארסטו בטולים אחרים על דעת אפלטון מפאת התנועה הבלתי מסודרת שהניח שהיה לחמר ההוא הקדום קודם הבריאה כמו שזכרתי למעלה גם ספקות אחרים זכר הרלב"ג עצמו על דעתו והתירם בשפת חלקות ויש בהתרתם ערעור רב גם הרב רבי חסדאי במאמר שלישי כלל ראשון פרק רביעי מספרו עשה בטולים אחרים לדעת הרלב"ג בפרט ולא החזקתי בהם כי לא ישרו בעיני כפי כונת המקום הזה סוף דבר שהיה דעת אפלטון והרלב"ג שנמשך אחריו בחדוש העולם מהחמר קדום דבר לא יכילהו הרעיון ולא תסבלהו המחשבה המיושרת עד שמפני זה כבר היו מהפילוסופים הנמשכים אחרי אפלטון שכתבו שלא כיון אפלטון לחדוש הזמני בעולם אלא לחדוש התמידי שהוא היותו עלול ונאצל תמיד מהש"י לא סר ולא יסור ואחרים אמרו שאפלטון הניח החמר הקדום קודם הבריאה רק מצורה אבל לא זמן בב"ת כי אם זמן קצוב ושכבר קדם אליו בריאה אחרת והתמידה זמן ונפסדה ושבה אל החמר ההוא הראשון ואח"כ שיעור זמן מה נתהוה פעם אחרת והיה לפי זה הוית העולם באותו חמר והפסדו הולך בסבוב מני קדם כמו שילך העניין לדעת ארסטו בהויות החלקיות. ש והנה יבאו אחרי כן בזה דברים:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה