אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר השמיני › פרק ו

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר השמיני · פרק ו

פרק ה

בהתר ספק אחר שעשה הרב המורה וביאור איך יהיה ענין הנפשית בהפסד העולם.

עוד כ' הרב לבטל דעת הפסד העולם וז"ל וכן נפשות החשובים הם לפי דעתינו נבראים ולא יעדרו כלל ולפי קצת דעות מי שימשך אחרי פשוטי המדרשות שגופותם ג"כ יהיו מתענגים תמיד לנצח נצחים באמונת מי שנתפרסמה אמונתם באנשי גן עדן ע"כ ואמנם מה כיון הרב באמרו לפי דעתנו ראוי לפרשו והוא כפי מה שכתב בפרק מ' ח"א בשתוף שם נפש ופס"ט ממנו בשתוף שם ככבי שהנשמות הנשארות אחר המות אינן הנשמות ההוות באדם כשיתהוה שזאת ההוה כשיתהוה היא כח בלבד והדבר הנשאר אחר המות הוא הדבר הנשאר והמתקיים המגיע בפעל ולא הנשמה ג"כ ההוא הוא הרוח ההוה וכו' הנה א"כ יחשוב הרב שהנפש האנושית היא כח והכנה בלבד כדעת אלסכנדר הפרדוסי ולכן היא הוה בהתהוות האדם ונפסדת בהפסדו והמושכלות שהאדם החשוב יקנה בחייו והם הנקראים שכל נקנה הוא הדבר הנשאר והמתקיים אחר המות כי הם ואם היו הוים מצד מה שיקנם הכח השכלי אשר באדם הנה הם בלתי הוים בעצמם כמהיות הדברים אשר הם מושכלות אליהם וזה היה דעת אבן סיני ואבוחמד והחזיק בו הרב והרוח אצלו הוא הרוח החיוני המתילד בלב ולכן אמר כאן שנפשות החשובים לפי דעתו היו נבראים ולא ירמוז אל המושכלות הנקנות בנפשות השלמי' ולא יעדרו כלל כי הן נשארות אחרי המות וזה ממה שיורה היות העולם בלתי נפסד אחרי שהמושכלות הנקנות ממהיות הנבראים הם בלתי נפסדים זאת היא טענת הרב. אבל בעלי התורה ישיבו ע"ז שאין הנשמות נבראות בעת הוית הגופים ושאין ג"כ הנשמות הנשארות עצם המושכלות הנקנות בצאת השכל מן הכח אל הפעל כמו שחשב הרב בהתפלספותו כי הדעת הזה אינה שקר בטל ודעת מגונה כמו שיתבאר במקומו בדבריו בדרוש מהות הנפש והשארות אם יזכני האל להגיע אליו אבל האמת התוריי הוא שכל נפשות בני אדם נבראו קודם הוית הגופות בתחלת הבריאה וכן היה דעת גדולי הפילוסופים הקדומים כהרמ"ש טרימיגישטו הנקרא חנוך ופיתאגוריש ואפלטון וזולתם ואמנם ארסטו לא מצאנו לו בזה הדרוש דבר אבל מהמפרשים מי שיחס אליו היות הנפש האנושית הכנה בלבד כאלסכנדר הוצרך לומר שהיתה הוה ונפסדת כהתהוות הגוף והפסדו ומי שיחס אליו היותה עצם שכלי נבדל כפי עצמותו אם אחד כמו שחשבו אבן רשד ואם רבים כדעת המסטיוס יראה שיאמר שהוא בלתי הוה ולא נפסד עם הגוף אבל קדומה בדעתו כקדמות העולם וחכמי התורה והאמת קיימו וקבלו שאינן הוות עם הגוף ולא קדומות אבל שנבראו במעשה בראשית מהם אמרו שנבראו ביום הראשון ממה שנאמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים שהיה זה רוחו של אדם הראשון ומהם אמרו שביום הששי נבראו שנאמר תוצא הארץ נפש חיה ואין ספק שאלו ואלו דברי אלקים חיים שביום הראשון נבראת הנשמה השכלית וביום הששי נברא הרוח החיוני והכחות הגשמיות עם הגוף ולכן אמרו בב"ר דרש רבי אליעזר אחור וקדם צרתני אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון היא דעתיה דרבי אלעזר דאמר תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון כי אין ספק שלא יסבור רבי אליעזר שנפש האדם השכלית הוציאתה הארץ כי היא נבדלת ומכח האל הנכבד כמו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים אבל כיון לרוח הגשמי שנתהוה ביום הששי ויותר נכון לומר כפי הסברא המיושרת שהנשמות השכליות נבראו עם השכלים הנבדלים בדבור ויאמר אלקים יהי אור לפי שהנשמות השכליות הן מטבע השכלים הנבדלים שבראם השם מדרגות מתחלפות וממדרגותיהם הן נשמות בני אדם וגם יש ביניהן מדרגות מתחלפות זו למעלה מזו כמו שיש ברוחניי' כפי מה שראתה חכמתו ית' והנה א"כ לא היתה בריאת הנשמות השכליות כבריאת הגשמים מלא דבר ההעדרי אבל שהנשמות חצובות מכסא הכבוד שהוא באמת רמז לעולם הכבוד מהספירות הקדושות אשר קראו החכם בן גבירול גלגל השכל הוא הגלגל העשירי קדש ליי' והוא הנקרא בדבריהם ז"ל ערבות לא כמו שחשב הרב המורה שהיה ערבות הגלגל העליון המקיף בכל המתנועע התנועה היומית ובביאור אמרו במס' חגיגה ערבות שבו צדק וצדקה ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתם של צדיקי' ורוחות ונשמות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים ואתה תראה שהראיות שהביאו בגמרא על כל אחד מאלה שבערבות הם מיוחסים אליו ית' לא לגלגל היומי כמ"ש צדקה דכתיב וילבש צדקה כשריון גנזי חיים דכתיב כי עמך מקור חיים גנזי שלום דכתיב ויקרא לו יי שלום גנזי ברכה דכתיב ישא ברכה מאת יי'.

בנשמתן של צדיקים דכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יי' אלקיך. רוח ונשמה שעתידים להבראות שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי על שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים שנא' גשם נדבות תניף אלקים ושם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא יושב על כסא כבודו ע"כ. הנך רוא' שהדברים האל' שזכרו שהי' בערבות יחסו אותם הכתובים שהביאו לראיות אליו ית' והוא המוכיח שהם נמשכות ונאצלות ממנו והוא מקורם באמת.

ואחשוב שלכן קראום ערבות לרמוז אל השם ית' שהשמח' והערבו' במעונו והוא ישמח במעשיו. וראוי שתדע שלכל הרוחניים שהאציל הקב"ה מעצמו נתן הקשר מה עם גשם מהגשמים. וזה כדי להחיות העולם הגשמי ולקשור אותו עם השכל האלקי באופן שיהיה העולם כלו קדש ליי' מכיר כל אחד את בוראו ומהללו שזהו התכלית האלקי בבריאה ואי אפשר שיכיר הגשם לאל הבורא אותו אם לא בהתקשר עמו ניצוץ אלקי שכלי נאצל מהבורא ולכן היו כל הנמצאים השכליים נקשרים עם הגשמים הקשר מה ובהם יעשו פעולותיהם מהם נקשרי' עם הגלגלי' השמימיים ומניעים אותם ומה' עם הכוכבי' הפועלים מה שבכאן ומהם יש להם הקשר עם גשמים אחרים רוחניים.

וכן הנשמות היו בבריאתם הראשונ' נקשרות עם גשמים דקים רוחניים מהטבע השמימיי בלתי מושגים לחוש הראות והנשמות לא יתפרדו מאותם הגשמים הדקים הרוחניים כל ימי עולם אם קודם בואם לגוף ואם בהיותם עמו וגם אחרי הפרדם ממנו והגשמי' ההם הרוחניים נקראו בדברי שלמה רוח בני האדם לפי שאין הרוח ההוא כמו הרוח החיוני אשר בשאר הב"ח כי רוח הב"ח ונפשו הוא הוה בהתהוותו והמהוה אותו הוא נפש העולם המשפעת הכחות ההוות ונפסדות. ולכן אין לאותו נפש הכח ורוח פעל ההשכלה האלקית הנצחית כי לא ימצא זה אלא בנפשות והרוחות הנבראות והנאצלות ממנו יתברך בתחלת הבריאה שהם מהטבע השכלי והאלקי.

ובכלל שהם פעל האומן העליון ונפשות הב"ח הצמחים וטבעי הדוממים וצורותיהם הם מעשי ידי אחד ממשרתיו מהם השכל הפועל ואצל חז"ל הוא סנדלפון כאמר' מלאך יש בארץ וסנדלפון שמו וכו' ועל ההבדל הגדול הזה שיש בין רוח בני אדם לרוח הב"ח שזה קידם להוית הגוף ונשאר אחרי הפסדו במקום העליונים וזה מתהוה עם הגו ונעדר בהפסדו. אמר גדול החכמים ומי יודע רוח בני האדם העול' היא למעל' ורוח הבהמ' היורדת היא למט' בארץ כי זה הרוח האנושי הוא מהטבע השמימיי וממחוז הדברים העליונים והוא מתנועע תמיד תנוע סבובית מעצמו כגרמי' השמימיי' והכוכבי' ולזה אמר אפלטון החכם שהנפש תתנועע בעצמה תנועה סבובית בהיותה בגוף גם בהיותה חוץ מן הגוף אם קודם ביאה אליו ואם אחר הפרד' ממנו ושבזאת התנוע' תשיג עצמותה ותכיר את בוראה והוא הפעל העצמי בה ושלמותה כל ימי השמים על הארץ והוא באמת מאמר מדעי ראה היה שכמותו תלמיד מתלמידי ירמיהו הנביא ע"ה והגשם הזה הרוחני הוא נושא לנשמה השכלית והוא הרוח אשר בלב האדם שלא ימשכו בלבד ממנו הפעולות הרוחניות והחיוניות וההרגשיות כמו שיעשה רוח שאר הב"ח אבל גם הפעולות האלקיות הם השכליות המציירות שלמות האל ומעשיהו והמלאכים הרוחניים ופעולות המעלה הנמשכות אחר השכל ולכן יתנועע תמיד זה הרוח החיוני בלב ובשריגים תנועה סבובית אשר יקראוה הרופאים תנועת ההתפשטות וההתקבצות ואין זה הרוח החיוני אשר בלב האדם מכלל הרוחות ההוים והמתילדים מן הזרע ולא ההוים בו כל היום מדקות הליחות והנתכים מן החום הטבעי אבל הוא רוח אחרת מטבע השמימיים בא לגוף עם הנפש האנושית לצייר אותו בראשונה בבטן המלאה ואחרי כן לגדלו ולהנהיג מציאותו בפעולות ההכרחיות לקיומו והאלקיות לשלמותו כל ימי חלדו והוא אינו אם כן הוה בהתהוות הגוף ולא כלה ונתך כן כשאר חלקי הגוף וכחותיו אבל הוא המהוה הגוף האנושי עם כל חלקיו והוא המוליד בו החום מתנועתו הסבובית כמו שיולידהו השמש והגרמים השמימיים בעולם כי הוא מטבע אותם הגשמיי' העליוני' הטהורים ובתנועתו הסבובית שיתנועע בתוך חדרי לב האדם יתנועעו שאר הרוחות ההוים אשר עם הדם בשריגים תנוע' סבובית גם כן אלא שאינה שלמות הסבוב בתנועתו בתוך הלב כי הם משרתיו עושי רצונו הוים ממנו ונמשכים אחריו בתנועתו כל ימי שבתו בתוך הלב ובצאתו משם פנה הודו והדרו של הגוף ונחה שקטה התנועה ההיא שבלב ועמה תנועת הגוף כלו וכלו כל הפעולות הגשמיות והשכליות לפי שהמנהיג האלקי עם הנשמה הנשואה בו חלף הלך לו והנה חז"ל כנוי זה הנושא הגשמי בשם רוח לפי שהוא רוחני ודק עם היותו גשמי.

וכנו הענין האלקי ר"ל השכל הנשוא עליו בשם נשמה להיותה נאצלת ויוצאת ממנו ית' כיציאת הנשמה מפי האדם ולמורכב משניהם ר"ל נושא ונשוא קראו נפש ולזה יחסו בגוף האדם התנועות כלו אל הרוח לפי שהתנועה היא מיוחסת לגשם במה הוא גשם והפעולות האלקיות השכליות יחסו בלבד אל הנשמה ושאר הפעולות טבעיות והרגשיות יחסו אל הנפש להיותן מורכבות מטבע תנועה שמימיות ומטבע מכיר ויודע מוחשיו ופעולותיו ולהיותן שני חלקי הנפש הרוח והנשמה אמרו חז"ל נשמות ורוחות שעתידים להבראות שהוא חבור הנושא הרוחני והנשוא השכלי יחד ואמר הנביא כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי ואמר נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה שיחס תנועת האנשים ההולכים אל הרוח ומפני שהרוח בתנועתו הוא המצייר גוף העובר במעי אמו ונותן תמונה לאבריו ראויה לעשות פעולותיו והנשמה היא הנותנת ההבנה וההשכל לכן אמר איוב רוח אל עשתני ונשמת שדי תבינני ואחרי מות האדם תשאר נשמתו עם מרכבת רוחו. אם במקום קדוש מתעדן שהוא מקומו הטבעי אשר יניח בו והוא מקום השכר אשר בדרך ההשאלה וההמשל קראוהו חז"ל בשם גן עדן כנוי למקום העונג אשר עם השם.

ועליו נאמ' רוחו ונשמתו אליו יאסוף. ועל הרוח ההוא עם הנשמה אמר והרוח תשיב אל האלקים אשר נתנה ואם במקום מתנגד לטבעו הוא מקום העופש אשר יכסוף עלותו משם אל מקומו הטבעי ולא יכול כי הוא בנחושתי העונות ואחוז בחבלי הפשעים אשר שמו אותו בבור. וזהו המקו' שקראו גיהנם ויתמיד שם הרוח עם הנשמה כפי גמול חטאתיו וכמו שיתבאר במקומו ואמנם בשנת השמיטה ר"ל באלף השביעי עם היות שיפסדו כל הגשמים השפלים ההוים והנפסדים ויכלו בני אדם הנה לא יפסדו הנשמות הטהורות. וגם לא יפרדו מהרוחות הנושאים אותם אבל ישארו מרכבותיהם כמו שישארו השכלים הנבדלים עם הגרמיי' השמימיים ועם הכוכבים שהם מרכבות אליהם ועל זה אמרו בפרק חלק אותן אלף שנה שיהיה העולם חרב צדיקים מה הם עושים הקב"ה עושים להם כנפים ושטין על פני המים כי זה על שנת השמיטה העולמית אמרו כן לבאר מה יהיה ענין הנשמות בה. ורמז בכנפים ענין השארותם והיותם עולים למעלה אל ההשכלה והדבקות האלקי כנשר יעוף השמים והמים שאמרו הוא רמז לגשמים הרוחניים ההם הנקראים בדבריה' ז"ל מים עליונים והמים אשר מעל לשמים. לה להיותם נבדלים מהמים התחתוני' שהם הגשמים השפלים ההוי' והנפסדים וכאלו אמרו שהנשמות החשובות יהיו שטים ונשואים על פני המים העליונים שהם הרוחות הנושאים אליהם אמנם ביובל הגדול יפסדו הגשמי' כלם עליוני' ותחתונים ואז השכלים הנבדלים והנשמות הטהורות בהעדר הגשמים הנכבדים שהיו מרכבותיה' ונושאיהם המפרידים בינם ובין מקום קדושתם ישובו אל המקום אשר חוצבו ממנו ויתאחדו בבוראם ויתדבקו בו ולא יהיו עוד שטין ע"פ המים כי יהיו כנפיהם מרוטות ככנפי הנשר בעלותו אל מקום האש. ויהו שם עד עבור שנת היובל ואז יחדשו כנשר נעוריהן אמנם נשמות האנשי' החטאים בנפשותם שלא נשתלמו ולא נזדככו עד שנת היובל לרוב חטאתם יהיו כלי' ככלו מרכבותיה' וחוזרי' עם רוחותוה' אל הענש בחקו ית' ולא כלי' מוחלט' ולא יבאו בשנת היובל אל המנוחה ואל הנחלה הרכ' והענוגה במעון הקדש האלקי אבל הנשמות החשובות אשר יזכו לשוב שמה בהיותם במקום אצילותם יתענגו תכלית העונג בהתאחדות המשיג עם המושג והתדבקות הכוסף עם הנכסף והדבר עם מקורו ושם ינוחו יגיעי כח. ועל זה אמר משה איש האלקי' בתפלתו יי מעון אתה היית לנו וגו' כי המעון הוא המקום הקיים המהו' והשומר והמשלי' למתקומם בו. ואמר שהיה הק"בה מעון לנפשות חסידיו שומר אותם לדור ודור ר"ל מיובל ליובל ומעולם אחד לעולם אחר. וזהו בטרם הרים יולדו שהוא רמז לגשמים העליונים ותחולל ארץ ותבל שהוא רמז לשפלים ומעולם ועד עולם אתה אל ר"ל יכול לברוא עולם אחר עולם ואלהותך קיימת והוא אמרו גם כן תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם שישיבו הנשמות לחול ברוחות להחיות רוח שפלים ומסכים לזה אמר בתורה מעונה אלהי קדם ר"ל שהיה הוא יתברך מעון קדם לנבראיו וכל מה שזולתו מחודש יוצא ממעונתו וחוזר אליו וחז"ל אמרו על זה הדרך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ולפי שמאמר מעון אתה היית לנו אמר על בריאת העולמות זה אחר זה סמך אליו כי אלף שנים בעיניך שהוא רמז אל אלף שנות ההפסד והבטול אם בשמיטה ואם ביובל כי אי אפשר לפרשו על ימי חיי האדם על דרך ואלו חיה אלף שנים פעמים כמו שפרשו הראב"ע לפי שכל דברי המזמור והפסוקים כלם על בטול העולם וחזרתו הפסדו ובנינו נאמרו כי הנה התפלה ההיא הסבה אדון הנביאים על זה המדע האמתי. ולהיות מקובל באומה התאחדות הנשמות והדבקם בו ית' באחרית החלד אמרה האשה החכמה אביגיל לדוד והיתה נפש אדוני צרור' בצרור החיים כי צרור החיים הוא העצם האלקים ולזה אמרה את יי אלקיך ולרמוז לזה נאמר במצות היובל ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו שרמז בתשובת איש אל אחוזתו למלאכים הרוחניי' ולנשמו' השכליות הטהורות שתשובנה למקום אחוזתן ואל צור חוצבו ממנו. ורמז בתשובת איש אל משפחתו לגשמים בכלל תחתוני' ועליוני' שישובו אל האסיפה וההעדר שהיה משפחתן והתחלתם. ושם משפחה הוא מגזרת שפחה כי ההעדר הוא החסר והפחות. וממנו הגשמים העבדים והשפחות המרכבות לשכלי' ולנשמות וכן אמרו המקובלים שהנשמות תשובנה אל ספירת בינה ושם יתדבקו ויתענגו. ואמנ' אחרי אסיפ' השכלים הנבדלים והנשמות הטהורות אל מקורם וקודם יציאתם ואצילותם מה יהיה ענין מציאותם שם האם הם מתעצמים לגמרי עם מקורם באופן שאין שם זולתי מהותו הפשוט בלבד והיו כלא היו השכלים והנשמו' אשר נאספו אליו כי אין שם זולתו ית' שעצמותו הוא מה שהוא או אם היה שם רבוי והבדל מה בין הנאספים והמאסף ובין הצרורי' עצמם זה מזה זהו באמת מקום עיון גדול ואין יד השכל האנושי מגעת להשגת אמתתו כי הם דברים שכסה אותם עתיק יומין ואפשר לומר בזה שאין בין השכלים ההם מלאכים ונשמות בהיות' נפרדי' מכל גשם לח רבוי גמור ולא אחדות גמורה אבל יש שם דבקות אלו באלו וכלם בשרשם ומקורם האלקי מתאחדים ולא אחדות גמור כי כמו שהמדובק הגשמי אינו א' מכל צד להיותו בעל החלקים ואינו רבים אחרי שהוא אחד מדובק כן ראוי שנאמר בדבקות וההתאחדות אשר בדברים הנבדלים שאינם אחד גמור כי המתאחדים אינם בעצמם אחד ולא הבדל ופירוד גמור אחרי שהם מתאחדים ומדבקים ואמנם איך יהיה זה נפשנו קצרה להשיגו כי השכל האנושי בהיותו בגוף בשגם הוא בשר לא יוכל לצייר זה וכבר אמרו המקובלים שהספירות הקדושות אינן ברואות אבל נאצלות ממנו ית' ושהן מתאחדות בו ולא יאמרו עם כל זה שאחת מהספירות תהיה הסבה הראשונה אלא בשהן מתאחדות בו יתברך והוא בהן אינם דבר אחר ומהות אחר. וכבר כתב החכם המשיג אבובכר בן טופי"ל באגרתו של חי בן יקטן שאין בשכלי הנבדלים לארבוי ולא אחדות ולא מספר ולא הבדל. וזה אין ראוי לחשבו במלאכים הרוחניים כפי מה שהם בעולם הפירוד כי הם נבדלים ונפרדים וה מזה אם כפי חלוף נושאיה' ואם כפי אופני השכלת' וכלם נפרדי' אז ממקורם יתברך אמנם בהפסד הנושאי' הגשמי' ושובם והתדבקם והתאחדם במקור' האלקי יצדק עליהם יותר מאמרו שאין בהם לא רבוי גמור ולא אחדות גמור לפי שבאסיפתם אל מקורם אינם הם עצמם דבר אחד עם הסבה הראשונה כי הוא תמיד היה והוה ויהיה אחד פשוט במהותו נבדל ונפרד מכל זולתו. והמלאכים והנשמות מדבקות ומתאחדו' עמו כמו שיתאחד הניצוץ עם השמש. זהו תכלית מה אפשר לבאר בזה הדרוש העמוק והאלקי ובדברים האלה שהם באמת גופי סתרי תור' ופרי כל מעשה בראשית ועיק' מעיקרי מעשה מרכבה שאין ראוי למסרם כי אם בראשי פרקים. ואחשוב שהדברים האלה אשר הודעתיך פה בריש מילין היא היתה סברת הקדוש הרמב"ן אם בענין נשיאות הנשמה ברוח הגשמי הדק הרוחני. ומזה הצד והבחינה כתב בשער הגמול שהנפש החוטא' תקבל בגיהנם עונש שרפה באש דקה. ואיך ישלוט האש הגשמי בנשמה השכלית אם לא באמצעות הרוח הגשמי הדק שהוא מרכבה אליה. וכן שער ענין התאחדות המלאכים והנשמות בצרו' החיי' באחרית החלד וקוצר ההשגה האנושית בידיעת אופן אותו הדבוק והתאחדות בו יתברך ולכן כתב בפירושו לפרש' בהר סיני וז"ל והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו כי ישוב ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו כי הות מוס' המאמין יחי' זהו ושבתה הארץ שבת ליי וקראתם דרור בארץ כי הוא ארץ החיים נרמזת בפסוק הראשון שבה נאמר והארץ אזכור ושמא לענין היובל רמזו חז"ל באמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד כי כל שמיטה שער בינה אחד הנה הודיעוהו כל ההוה מתחלה ועד סוף חוץ מן היובל קדש אלה הם דבריו רצה לומר שיודע היובל מבראשית עד ויכלו ששם זכר השבעה ימי בראשית עם השבת שהם רמז לשמיטה ולפי השנים ירמוז לששת אלפים שנה שיהיה העולם בנוי וחד חריב וירמוז ג"כ לשבע השמיטות אשר ביובל והנה אמר הרב שהודיעוהו כל ההוה מתחלה ועד סוף חוץ מן היובל קדש ואם היה ענין היובל שישוב הכל אל ההעדר כאשר בתחלה קודם הבריאה יקשה מאד מהו השער אשר יי אלקי ישראל בא בו והיה סגור שלא ידעו משה ע"ה כי אם הוא ידע והשיג איך נתהוה העולם מלא דבר למה זה לא ישיג איך יפסד אל לא דבר אלא שהיה עומק ההשגה הוא בענין המלאכים הנבדלים והנפשות הטהורות איך יתאחדו ביובל הגדול עם אורם ומאציל' ומקורם יתברך כי דבר זה ילאה השכל מלהשיגו ולא יכולה הפה לדברו והאזן לשמעו אבל אין זה ממה שיחליש אמונתו כי גם כן יקשה על השכל האנושי לצייר איך ידע הש"י הפרטי' מבלי כח גשמי ואיך ידע הדברים העתידים קודם היותם עם השאר טבע האפשר והבחירה מבלי הכרח והדברים האלה וזולתם ידענו באמונה שלמה שהם אמתיי' בעצמם אף על פי שלא נשיג איך הם. כן ראוי שנאמין המדע הזה. ואין ספק שהארכתי בדרוש הזה יותר מדי כפי זה המקום אבל הכרח הדברים הביאני אליו. ובמקומו הראוי כמו שיעדתי אחקור עליו יותר בשלמות:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה