מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר השמיני · פרק ה
בהתר ספק אחד יפול מדברי חז"ל על דעת הפסד העול' וביאור איך היתה בריאת המלאכי' הרוחניי' ואיך יהיה הפסדם בסוף העולם הכללי.
הנה הרב המורה כתב בפכ"ז ח"ב שעם היות אמונת חדוש העולם יסוד התורה. הנה הפסדו אחר שנתחדש אינו יסוד התורה בשום פנים. כי הנה ההקדמה שביאר ארסטו שכל הוה נפסד תצדק בדברים ההתהוי' כפי המנהג הטבעי.
אמנם בבריאה הראשונה שנאמין שנתהווה העולם לפי רצונו יתברך ולא על צד החיוב לא יתחייב שיפסד בהכרח אבל הענין נתלה ברצונו אם ירצה יפסידהו ואם ירצה ישאירהו לנצח נצחים ויתמידהו בהתמדתו ית'.
והדברים האלה שאמר הרב הם בלי ספק טובי' ונכוחים כי הכל תלוי ברצון היוצר והוא יכול לשנות הטבעי' ולהמיר את העול' או להפסידו. אבל אם היה שהטבע הגשמי הנבר' הוא בהכר' נפסד מפאת עצמו ומהותו ובלתי מקבל הנצחיות על עצמותו הגשמי הנברא מן האין כמו שיתבאר במאמר התשיעי אין ראוי שנאמר שיהיה נתלה הרצון האלקי על הפך טבע העולם הנברא הכולל לשנאמר שבהיותו נפסד כפי עצמו יעשהו השם נצחי כי מאחר שהפסדו הוא משיג עצמי לטבעו הנה מי שנתן לו הטבע עם משיגיו העצמיים אין ראוי שיבטל אותם וכבר יראה שהתחייב כפי הבריאה שכל הוה יהיה נפסד.
שאם היה הרצון האלקי שיהיה העולם נצחי תמיד ולא יפסד היה נצחי משתי קצותיו יחד ושכמו שהוא בלתי נפסד כך יהיה בלתי הוה ולא יוכל שום אדם לתאר סבה בבריאה אם היה הנברא בלתי נפסד בשום זמן כי הנה מי שיצא מן האין והיה אחר ההעדר הגמור ראוי שיהיה לו טבע שב אל האין וההעדר אשר ממנו לוקח טבע כל הדברים הוא סבובי לשוב כל דבר אל המקום שבא ממנו אם מן היסודות בא אליהם יותך ואם מן החמר הראשון אליו ישוב ואם מן ההעדר אל ההעדר יחזור ע"כפ ואם ממנו יתברך יצא ונאצל אליו יאסוף כמאמר שלמה וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה כי הנה בריאת העולם וחדושו תורה באמת הוראה גמורה על הפסדו וכלותו.
אם מענין רצון הבורא שאחרי שרצה חדושו אחר ההעדר ראוי גם כן שירצה העדרו אחר מציאותו שאם לא היה כן יהיה העולם קדמון ונצחי תמיד ואם מצד טבעי כי להיותו גשמי ונברא ומחודש ראוי שיהיה כלה ונעדר ובלתי נצחי לעתיד כמו שלא היה נצחי לעבר זהו מה שיביאנו אליו העיון הישר אך אמנם בעבור שהתעצם הרב המורה להוכיח באותו פרק ובפ"כח הנמשך אליו נצחיות העולם מכח הכתובי' ודברי חז"ל לכן מוטל עלי להשיב עליהם ועל ראיות אחרות שהביאו חכמי' אחרו' מזה המין לקיים נצחית העולם ולבטל דעת הפסדו בחלוף מה שבארתי.
אמר הרב שכסא הכבוד שכתבו החכמים היותו נברא לא חמרו שיעדר אבל הכתובים אומרים בנצחיותו ורצה בזה שהשכלים הנבדלי' שהם הנקראי' בדבריהם ז"ל כסא הכביד כתבו החכמי' שהיו נבראי' ועם זה לא אמרו שהמלאכי' הרוחניים ההם ישובו אל ההעדר כמו שאמרוהו על כל הגשמים שבשמי' ובארץ ואמנם הכתובים שאמר הרב שמורים על נצחיותם הוא לדעתי כסאך אלקים עול' ועד וכן אתה יי' לעולם חשב כסאך לדור ודור והנה תשובת הפסוקים ההם מתבאר אחר זה איש על מקומו אבל אומר עתה שהכתוב יחס למלאכי' הרוחניי' הבטול וההפסד ולא בטול מוחלט כמו שאמר האניש מאלוק יצדק אם מעושהו יטהר גבר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף שוכני בתי חמר וגו' ואי אפשר לפרש עבדיו וקדושיו על הצדיקים מבני אדם כיון שעשה ק"ו לבני אדם באמרו אף שוכני בתי חמר בהכרח הוא שנפרש הן בעבדיו לא יאמין על הגרמים השמימיים שהן עובדים לאדון הכל ובמלאכיו ישים תהלה על השכלים הנבדלים שהם שלוחי השגחתו משרתיו עושי רצונו וכן אמר פעם שני' מה אנוש כי יזכה. וכי יצדק ילוד אשה הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כין נתעב ונאלח וגו' שביאר ששו' נברא משלש' חלקי העול' שהם עול' הקדושים הנבדלים מגשמות שהם סוד קדושים רבה והשמים שהם גשמים עומדי' והשפלי' שהמובחר מהם הוא האיש לא יהיב בו אמונה שהוא רמז לקיום ולא זכות שהוא רמז לעמידה ולא השארו' תמידי הנה אם כן יחס הכתוב לנבדלי' בטול כאמור האמנם ראוי שנחקור אם יהיה בעת הפסד העולם הכללי מגיע למלאכים הרוחני' הפסד מוחלט בשובם אל ההעדר הגמור כמו שיבא לגשמים כלם עליונים ותחתונים או אם יהיה בטולם באופן ומדרגה אחרת ואשר אאמינהו אני הוא שלא יהיה בטול השכלים הנבדלי' בעת הפסד העולם ממין הפסד ובטול הגשמים כלם כי הנה ענין ההפסד ראוי שיהיה נערך לענין ההויה והבריאה ואם היה ענין הבראות הרוחנים מתחלף מבריאת הגשמיי' יתחיי' שגם כן יהיו מתחלפים בענין ההפסד והבטול וכבר התבאר שהגשמי' כלם עליונים ותחתונים נבראו מלא דבר והיתה המצאת' אחר ההעדר והאין הגמור ולא יוחסו אל מקור ושרש מה בהיותם כי עם היות שיוחסו לאל ית' במדרגת הפועל אשר פעלם לא יתכן לומר שנאצלו מעצמותו לפי שהם גשמים מתי' בעצמם והש"י הוא נבדל מכל חמר נפרד מכל גשמו' חי העולמים ולכן אמרנו שהוא ביכלתו הב"בת המציאם לא מדבר אחר ההעד' הגמו' אמנם השכלים הרוחניים להיותם חיים ומשכילים בעצמותם תמיד מטבע בוראם היו נאצלים מאותו מקור אלקי וכשפעים ויוצאים ממנו ית' בעת הבריאה עת בא דברו והגיע רצונו כמו יציאת הניצוצו' ואצילות' ומהשמש ולכן קראה התורה את הנבראים הרוחנים ההם בשם אור ואמר בענין בריאתם יהי אור ויהי אור להדמותם בערכו יתברך לאור היוצא מהשמש ומפני זה תמצא בספור מעשה בראשית שכל מה שנברא ונעשה נאמר בו אם לשון בריאה כמו ברא אלקים את השמים ואת הארץ ויברא אלקים את התניני' ואם לשון עשייה כמו ויעש אלקים את הרקיע ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים ויעש אלקים את חית הארץ ואם לשון יצירה כמו וייצר יי אלקים את האדם אמנם באור לא נאמר שום לשון מואל אבל אמר בלבד יהי אור ויהי אור לרמוז שבריאתם היתה רוחניית ממנו ית' שהוא מקורם ולכן באה בהם מלת היות בלבד שענינו מיוחס אליו יתברך נגזר משם היותו המופשטת ומציאותו המוחלט מבלי שיאמר עליה' לא. עשייה ולא בריאה ולא יציר' שהוראתם מצטרפת אל ההעדר והאין אשר ממנו נבראו נעשו ונוצרו גשמיותם ומפני זה אמרו חכמינו הקדושים ז"ל במליצתם הנכבדת בענין אצילית האור של היום הראשון האמו' אצלם על השכלי' הנבדלים שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק בו מסוף העולם ועד סופו לרמוז ולהמשיל ענין אלו הנבדלים בערך אל מקור' יתברך שהי' כענין הניצוצות אל השמש שהוא מקורם כי כמו שהשמש באמצעו' הניצונו' הנאצלי' ממנו מאיר ומבהיק את כל המקומו' העולם החשוכי' בעצמם כך ה"בה הוציא והאציל מעצמו השכלי' הנבדלי' ועל ידיהם הבהיק והאיר כל גשמי העול' מאור החיי' והשכל וההויות שבלעדיהם היו כלם פגרים מתים. ועל זה החכם האלקי רבי שלמה אבן גבירול בתפלת כתר מלכות בדבריו מהשכלים הנבדלי' אמר ממקום קדוש יהלכו וממקור האור ימשכו ולהיו' טבעם טבע האלקי תמצא שם האל הנכבד דבק תמיד בש' כל אחד מהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל וזולתם ונקראו בשם אלקים כמ"ש כי יי' אלקיכם הוא אלקי האלקים וגם כן בשם אל"ים כמ"ש מי כמוכה באלים יי' ונקראו גם כן קדושים כשם רבם כ"מש אל נערץ בסוד קדושים רב'. אף אמונתך בקהל קדושי' והסבה בכל זה היא היותם נמשכים ונאצלי' ממנו יתברך. ואמנם טבעי הגשמים היו כמו צללי אותם הניצוצות המאירים. וכמו שהצל נעשה על ידי האור מהעדרו. כן הגשמים נעשו ע"י האור האלקי לא ממנו ית' ברוחניים אבל מהעדר המציאות שהוא האין הגמור וכאלו הגשם טבלת השכל כמו שהצל טבלת האור והניצוץ. וכמו שהתחלפ' הוית הרוחניים להוית הגשמי' ככה ראוי שיתחלף אסיפתם וסופם מהשחתת הגשמיים והפסדם. וזה שהפסד הגשמים הוא שובם אל ההעדר והאין הגמור אשר ממנו יצאו אמנם אסיפת הרוחניי' אינה שישובו אל ההעדר הגשמיים כי השכל א"א שיעדר שהוא הוא עצם מעצמי המציאות והחיים ולא תשלוט עליו ההשחתה וההפסד אבל ענין סופם הוא שיאספו אל המקור האלקי אשר ממנו חוצבו ויתדבקו בשרש אצילותם ולא יבטל מהם זולתי הפירוד והרבויי שהיה להם אחר בריאתם והקשרם עם הגשמים אשר תחתיהם כמו שיתבאר כי זה כלו יתבטל מהם בבטול אותם הגשמים אשר היו סבה לפרודם ממקור הויתם בהפרדם איש מעל אחיו וזה שלהיותם מהטבע השכלי האלקי ראוי שיהיו תמיד מדובקים במבועם ומתאחד בשרשם כלבוש עם האדם כי זהו שלמותם וקדמותם ושיהיה יתברך מתעטף בהם כשלמה כמאמר השלמים אבל מפני צורך בריאת הגשמים והיותם מתים בעצמם למחיה שלחם האלקים לפניהם להחיותם ולהשלימם במציאות וההשגה כי לכן נקראו מלאכים להיותם שלוחים במלאכות השם להחיות רוח שפלים ולהחיות לב הגשמיים הנדכאים ולהאיר חשכתם כמו שישלח השמש ניצוציו להאיר מחשכי הגשמים השפלים ויתרבו ויתפרדו הרוחניי' ההם איש מעל אחיו ויתחלפו זה מזה לא לבד כפי מדרגתם בהשכלה והשפע כדברי הפילוסוף כי אם ג"כ כפי התחלפות הגשמים המונהגים והמושפעים מהם כמו שיתחלפו הניצוצות השמשיות ויתרבו בהתרבות המקומות החשוכים המוארים מהם כאלו תאמר שיתרבו הניצוצות הנכנסים בבתים עם היות השמש אחד כפי התרבות החלונות והחרכים שיכנסו אמנם בהבטל רבוי המקומות ההם יבוטל חלופם זה מזה והפרדם ממקור חייהם וישובו כלם אל מבוע הויתם האלקי ונהרו אל טוב יי' ויתאחדו בו ויתענגו מטובו באחרית הימים כמו שבהבטל רבוי החרכים והחלונות ונשסו הבתים יתאחדו הניצוצות עם עצם השמש שהוא מקורם ומבועם כן ראוי שיובן הדרוש הדק הזה והארכתי בבאורו מפני יוקר מעלתו וכבר הציץ אפלטון על קצת אמתת זה הענין כי הוא מפני זה לא שער בריאה במלאכים אבל אצילות בלבד לפי שלא היתה הויתם מהחמר הקדום אשר הוא הניח כשאר גשמי העולם וגם בענין ההפסד אשר הוא ג"כ קבל שהוא מחוייב בהם כפי טבע' לא אמר שיפסדו כשאר חלקי העולם אלא שישיבו ויתדבקו בצרור החיי' הנקרא אצלו אידיאה ר"ל מדה אלקית ועם היות שהשמים לפי דעתו ישובו גם הם נצחיי' מפאת עלתם כל עוד שיתמיד רצונו הנה אם היה שיבאו להפסד הנה הם ישובו אל החמר הקדום והרוחניים יהיו צרורים בצרור החיים וכן אמרו המקובלים שהיו המלאכים הרוחניי' נושאי כסא כבודו ולפי זה שהוא רמז לדבקות ענין בריאת המלאכי' ובטולם באחרית החלד. יותר ראוי שיקרא אצילות ואסיפה משיקרא בשם בריאה ועשייה. ובשם הפסד והעדר. זהו מה שראוי להשיב על ספק הרב המורה אשר עש' מפאת כסא הכבוד באמרו ולא נשמע כלל שנתבאר בדברי נביא ולא חכם שכס' הכבוד יפס' ויעדר שכן נאמ' אנחנו שהמלאכי' הרוחני' הנקראים אצלו כמו שביארתי למעלה כסא הכבוד לא יפול בהם ההעדר וההפסד כי אינם בעלי חמר אבל יאספו אל מקום וישארו בו והנה יבא תשלום זה בפרק שלאחר זה בענין הנשמות: