מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר השמיני · פרק ד
בהתר שני ספקות אחרים.
והטענה הו' עשאה הר"לבג אמר שאם היו שם עולמות רבים באים זה אחר זה היו הזמן והתנועה בב"ת בכמות מתדבק. והוא דעת בעלי הקדמות עוד הקש' שאם היה הדבר כן היה נעשה מהתוועות זמן מדובק נצחי והוא שקר כמו שזכרו הפילוסוף אבל הקושיות האלה אין להם שחר כי אנחנו לא נאמר שידבק העולם האחד לעולם האחר מבלי הפסק כלל באופן שיהי' הזמן והתנועה בהם אחד או שיהי' הזמן נצחי מתנועות נכרכות אבל נאמר שכל א' מהעולמו' נמצא בפני עצמו וכאשר נפסד נעדר המתנועע והתנועה והזמן שלה. ויתמיד ההעדר ההוא המשך מוגבל לפניו יתברך ובבא העולם האחר בכללו יהי' שם מתנועע חדש ותנועה מחודשת אחרת וזמן אחר חדש ולא היו א"כ תנועות שני העולמות נכרכות ולא זמניהם אחד כי אם היה המשך העדר העולם עם המציאות האלקי מוגבל ומבואר באלף שנה או אלפים בין עולם לעולם מבואר הוא שאין שני העולמות מדובקים ולא נכרכים ולכן לא ימשכו אחד מהבטולים אשר זכר. ואמנם אם תרצה לצרף העולם הקודם עם העולם הבא אחריו בדמיון. ולעשות מזה זמן יכללם שהוא מספר התנוע' בקודם ובמתאחר. אין הזק בזה. כי מציאותו אינו אלא ציור ודמיון בלבד. ולא יתחייב מזה מציאות בב"ת אחרי שאי אפשר לנו לצייר בפעל יחד עולמות בב"ת זה קודם לזה לשנעשה מהם זמן אחד יכללם אבל כל מה שנצייר מהם בפעל הוא מספר ב"ת בהכרח וכבר התבאר שהבב"ת בבאו זה אחר זה אינו נמנע מעצמו כי הוא ציורי בלבד.
והטענה הז' זכרה ג"כ הרלב"ג והיא שאם היה הקב"ה מפסיד את העולם לא ימלט משנאמר שהיה זה בכוונו לרע והשחתה כאלו חבר הוא לאיש משחית כי ימאס יגיע כפיו וישחיתהו או לכעס ושנאה או תאות נקמה והם כלם התפעליות רעות יתעל' מהם עלוי רב. ואם שיהי' לתכלית הטוב לעשות עולם אחר טוב מזה ואם היה כן תשאר השאלה ולמה לא עשאו בראשונה באותו שלמות וטובה שעשה האחרון האם נתחדשה לו ידיע' או רצון תאוה או יכולת שלא היה לו מקודם הנה כל זה שקר בחקו ית' גם שאם כיון לעשות עולם אחר הנה יהיה בהכרח כמו זה העולם בעצמו ויהי' א"כ העולם הזה דומה ושוה לו מכל צד וזה כי אין בכאן תנועות טבעיות זולת אלו הישר' והסבובית. והישרה אם מלמעל' למטה ואם מלמטה למעל' ומהם יחוייבו היסודות והמורכבי' מהם. ולכן בהכרח יהי' העולם המתהו' אחר זה כמו זה הנפסד בעצמו ויהי' א"כ פעל השני לבטלה והוא שקר א"כ המביא אליו שהוא הפסד העולם מהוית עולם אחר הוא שקר. וכבר העיר על הטענ' הזאת ה"ר חסדאי ג"כ שהקשה מצד היות המציאות בעצמו טוב והעדרו דע ולא יגיע מאתו ית' דבר דע כי בהיותו טוב במוחלט איך ירצה ההפסד המוחלט עם שהוא שנוי רצון ואני משיב לזה שהקב"ה לא יפסיד את העולם לכונת הרע ולהשחת' בעצם וראשונה, כי לא אל חפץ רשע הוא גם לא יחפוץ בהפסד העולם הזה כדי לעשות עולם אחר טוב ממנו כפי טבעו כמו שחשב ה"ר חסדאי ולא נתחדש לו רנון ולא ידיעה שלא היו אצלו מקודם אבל עם היות שנודה שיהיו העולמות כלם שוים בשלמות טבעם הנה לא יהי' הפסד האחד ובריאת האחר פעל בטל כי נהירו וסוכלתנו וחכמ' יתירא ימצא במעש' הזה כי הוא הצור תמים פעלו ומעשהו שלם וטוב תמיד והוא להשלים נבראיו שישערו בהיותם נבראים ועלולים ממנו ומעש' ידיו להתפאר ושכל' בידו כחמ' ביד היוצ' ולא יתגאו בעצמו לומר מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר כי הנה באמת אם נמצאו העולם קדמונים ונצחיים לא היו מכירים בהיותם עלולים. ולא היתה השכלתם מסכמת אל האמתי כפי מה שהיא בציורו ונימוסו ית' הנה מפני זה ראתה החכמ' העליונ' שלא תהיה השפעתו תמידית כי אם בהפסקם ולא יהי' שום נצחי זולתו באופן שמהמשך מוגבל להמשך מוגבל יופסדו הנמצאים וישובו אל ההעדר כאשר היו קודם הבריא' ואחרי המשך מוגבל יש בו להיות נבראים מחודשי' אחר ההעדר ובזה יהי' כבוד יי' לעולם וידע כל פעול שהוא פעלו ויבין כל יצור שהוא יצרו. הנה אם כן לא יבחר הש"י בהפסד במה שהוא הפסד ורע כי אם במקרה להדריכו אל הטוב ואל השלמות כמו שאמרנו שאין הפסד העולם כי אם מהכרח טבע הגשמות הנברא שיכל' מציאותו אחרי בלותו והיה מחסד הטוב והמיטיב ית' להשפיע מיד אחרי הפסד זה העולם בריאת עולם אחר שכבר יקנהו יותר מהשלמות להיותו חדש כמו שיש יתרון לבחור על הזקן הקרוב למות ואתה תדע שהטענה הזאת שעש' הרלב"ג שרש' בדברי המור' בפכ"ח ח"ב וכלם בשאלת התכלית בהפסד העולם מדברי ארסטו לקחוה שכתב בשמיני מהשמ' שבן דקליס ואנכסגרוש תשיגם התפיס' בזה יחד בשיתנו הסבה אשר בעבורה נמצאת תנועת העולם אחר המנוחה. וזה אם אחר המנוחה שאין תכלית לה כמו שאמר אנכסגורש ואם על צד בא זה אחר סור זה כמו שיראה אבן דקליס. וזה שיאמר לאנכסוגורש אם היו הדברים נחים זמן אין תכלית לו למה זה התחיל השכל להניעו בזמן מיוחד מהעתים אשר אין תכלית להם. כי הנה לא יוכל להגיד בזה הסב' וכמו כן יאמר לבן דקליס אם הית' האהב' והשנא' סבות התנועה בשהאהב' תקבץ ותאחד הרבים והשנאה תפרידם והיו זמני התנועות והמנוחות שוים מייחד קצת הזמנים לתנועה וקצתם למנוחה בקצתם תגיע אהב' ובקצתם תפריד השנאה. כי הדריש' בלמה נשארת עליו תמיד אלא שמה שיאמר אבן דקליס יותר דומה בענין הטבעי שהוא יגזור סדור מוגבל והדרגה מוגבלת בעולמות ואמנם מאמר אנכסגורש ערום משני הענינים יחד ר"ל מהסדור הטבעי ומהעלה המתיחסת לענינים הטבעיים ההם. וזה שאין מפעל הדברים הטבעיים שינוחו הדברים זמן אין תכלית לו עוד אחר זה המציאות ע"כ. והסתכל בזה המאמר ותראה ממנו שהנחת עולמות רבים זה אחר זה היה יותר מתישב אצל ארסטו מהנחת עולם אחד מחודש במה שעבר ונצחי במה שיבא כמחשבת מתפלספי עמנו אלה ושכל טענתו של ארסטו היתה בשאלת למה. והיא שאלת התכלית בבריאת העולמות והפסדם ואלו היה ארסטו משער בסבה התכליתיית אשר נתתי כפי האמונה התוריית והסבה החמרית והצוריית גם כן שמהכרח טבע העולם בחמרו וצורתו הוא היותו כלה ונפסד אחרי שעור זמן קצוב מפני שכפי טבעו אינו מקבל טבע הנצחיות אין ספק אצלי שהיה מודה בה הפילוסוף ונשען עליה. וכל זה ממה שיורה אמתת הדעת הזה ושהוא אשר יסתלקו ויותרו בו כל הספקות אשר הניחו בעלי הקדמות מפאת הפועל על בריאת העולם והפסד שמכח דברי ארסטו אלה עיקרם ושרשם בלי ספק ואחרי שהתרתי הספקות אשר מצד העיון נבא להתיר הספקות אשר מצד הכתובים ודברי חז"ל בפרקים הנמשכים לאלה: