אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר השמיני › פרק ב

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר השמיני · פרק ב

פרק א

בזכרון ספק שלישי והתרתו.

והטענה הג' היא שאלו הי' הגרם השמימיי נפסד הי' נרא' בו התכה ורזון בכל זה הזמן כאלו תאמר שאם היה השמש מקבל הפסד היה נרא' בו התכה ואינו כן כי הנה המבטי' המורים על שעורו מדי עברו אלפי' מן השנים לא יורו אלא על זה השעור אשר הוא היום ולמה אם כן לא נתך ונחסר באל' הזמנים הארוכים.

ואמר ארסטו בראשון מהשמים שכבר יספיק לראיה שהגלגל בלתי משתנה שלא הגיד אדם מעולם שנשתנה לא בכללו ולא בחלקיו כל זה הזמן הארוך שהועתקו אלינו קורותיו וכתב אבוחמד בשאל' השנית מההפל' שנסתבך גלינוש מאד בטענ' הזאת והוא משיב עלי' שם תשוב' מספקת בשני דרכים הא' שמי הגיד להם שכל מה שיפסד יותך וירז'. וראשונ' כי החולק לא יודה בזה אבל יאמר שההתכ' והרזון הוא אחד מאופני ההפסד ושיש אופן אחר מהפסד שאינו על ידי התכה ורזון בזה אחר זה אבל פתאום בהיותו על תמותו והשיב על זה אבן רשד בהפלת הפל' שכאשר הונח ההפסד על דרך טבעי ולא על צד ההכרח יתחייב בו ההתכ' והרזון ושהיותר בטוח בזה המאמר הוא שהשמים לו היו נפסדים יפסדו אם אל היסודות שהורכבו מהם ואם אל צור' אחרת כמו שיקר' ליסודות הפשוטים כשיתהוו קצתם מקצתם ע"כ. ולפי זה הוד' אבן רשד שטענות ההתכ' והרזון אינה כלום. ולכן נעתק ממנה אל הטענ' השנות אשר זכרתי בפ' שלמעל' וכבר אמרתי בתשובתה שאם היה הפסד השמים בדרך טבעי מדבר אל דבר יצדק מאמרו. אבל לדעתנו שהית' הויתם ויהי' הפסדם ברצון בוראם ומהכרח טבעם הגשמי הנברא לא תהי' הויתם מדבר ולא הפסדם אל דבר. והדרך השני בתשובת אבוחמד הוא שאף שיקובל שלא יהא שום הפסד כי אם בהתוך ורזון מאין ידעו שלא נמצא ממנו כלל בגרם השמימי כי הנה הסתכלם אל המבטים הוא בטל לפי שלא יודעו בהם השעורים אלא בקרוב. והשמש אשר יאמר עליו שהוא כשעור הארץ מאה ושבעי' פעמים בקרוב לו נחסר ממנו שיעור מחט דרך משל לא יורגש בחוש. והנה ראינו בזהב ובאבן האודם שהם מורכבים מן היסודות שבמאות מן השנים לא יחסר מהם דבר מורגש ומי המונע שיהיה כן בשמים. ואבן רשד משיב על זה שאם היו נתכים חלקים מהגלגל הי' מתחדש בעולם שנוי אם במספ' חלקיו ואם באיכותם לפי שיהיו משתנות פעולותיהם והי' משתנים בעבורם עניני העולם ואני אומר מסייע לאבוחמד הלא תענו הפילוסופים האם תרגישו אתם בחוש הראות שלכם כאשר סוס אחד דשן ושמן רץ לדרכו האם תדעו במרוצתו אם הוא זקן והחלקים הנתכים ממנו אין ספק שאתם לא תרגישו בהתכתו דבר כי עם היותו זקן ונתך הלחות השרשי לא יחדל מפני זה מהמרוצ' וההולדה ושאר פעולותיו באופן שתהיה זקנתו נרגשת אלינו בחולשתם ואם אלה שהם מורכבים מהיסודות והם קרובים אלינו ובין ידינו לא נוכל אנחנו בחוש ראותנו להרגיש חולשת פעולותיהם מפני התכתם בזקנתם. איכה ואיככה תחשבו להרגיש ולהכיר זה בחוש ראותכם בשמש ובירח ובכוכבים בהיותם מחמר אחר ורחוקים ממנו בשמי מרומים אף כי הם מקשיים בטבעם ואיך אם כן נוכל להכיר חולשת פעולותיהם מפני זקנתם. כי אין ראוי שמפני הזקנה יעדרו קצת פעולותיה' לגמרי כמו שאמר כי ההתכ' המודרכת עם היות שתסבב חולשה בפעולות בהדרג' לא תסבב העדר קצתם לגמרי עד תכלית הפסד הפועל אותם. ולכן הוא מן האפשר שאף על פי שלא יפול בשמים הגבול ולא החולי כמ"ש ארסטו שכבר תהי' בהם התכ' מה מביאה אל הפסד באחרית הימי' מבלי שנרגיש אנחנו זה בעצמם ולא בחולשת פעולותיהם והעדרם כל שכן שכבר נרגיש מזה הרגש מה בשנות חיי האנשים שמצאנו ראינו בהם התחלפות גדול שבראשונ' היו חיים האנשים קרוב לאלף שנים ונתמעטו שנות חייהם עד שהיום הזה אמרו שעל בן ששים נאמר תבא בכלח אלי קבר ואל תקשה עלי ממאמר משה ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואמר זה היום יותר מאלפים שנה ותחשוב שלא נעשה מאז ועד עתה חלוף בשנות חיי האנשים אין הדבר כן ולא כיון אדון הנביאים לומר שלא יהיה האדם כי אם שבעים או שמנים שנה כי הנה הוא חיה ק"כ שנה ואהרן ומרים יותר מזה ויהושע ק"י ופנחס יותר ויותר הרב' מזה כי הנה גם בימי דוד נזכר שמה וגם ישי חיה כפי מספר הדורות קרוב למאתים שנה וגם הלל ורבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא חיה כל אחד מהם ק"כ שנה ור' פרידא ור' יוחנן וחכמים אחרי' שנזכרו נמשכו שנותיהם מאד והיא ממה שיור' שלא אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה על כל ימי חיי האדם כי אם על ימי בחרותו והוא אמרו ואם בגבורות שמנים שנה ורהבם עמל ואון לפי שאחרי השמנים היו בזמנו ימי הזקנ' נמשכים עוד בזמן ההוא בכמו ארבעים שנה בין רב למעט ובכלל היה בזמנו בן שמנים בתחלת הזקנה כמו שהוא בזמננו זה בן חמשים וכן אחשוב שהיה הענין בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן ושא' החיים שהיו בימי' הקדומי' חיים וקיימים יותר מאשר הם חיים עתה והנה חכמי הרפואות הקדומות ספרו מפעולות הסמים וכחותיהם דברים שאינם נמצאים היום בהם כסגלת הפיאוניאה בחולי הנופל וזולתה. וכן ספרו פליאות ותועלת הסם המורכב הנקרא תריאקא הגדולה ואנחנו לא מצאנוהו שגיא כח בה עתה אף שתהיה מלאכת' והרכבת' שלמה ואין זה אלא מפני שנחלשו כחות הפשוטים אשר הורכב מהם הסם ההוא ממה שהיו בה בימים הראשונים היו טובים מאלה. ומחולשת הפשוטים נחלש כח המורכב מהם ונתמעטו ונחלשו תועלותיו. וכל זה לנו עדות ברור' שיצורי העולם אינם עתה באותו הכח והחוזק שהיו בו מימי קדם קדמתה. והנה ארסטו במקום הנזכר כתב שאין בגלגל לא גדול ולא חסרון לא חולי ולא בריאות וזה אמת אבל סבתו הוא לפי שכל זה נמשך אחר המזון כי הגדול הוא הוית האברים והוספתם מהמזון והחסרון והוא ההפך וכן החולי הוא מפאת מותרות המזון ורוע העכול והבריאו' הוא ההפך והגלגל לפי שאינו גשם נזון אין ספק שלא יפול בו דבר מזה כמו שלא יפול ג"כ ביסודות ובמתכות ובדוממים ולמען הודיעך שאין ראוי לעשות הקש ולא ראיה ממהירות ההפסד אשר בנו להפסד הגרמים השמימיים ושתדע שטענת ארסטו בטלה אשר עשה באמרו שיספיק לראי שלא הגיד אדם מעולם כוכב או גלגל שישתנה לא בכללו ולא בחלקיו ושאם היה נפסד ומשתנה היה ידוע בכל הזמן הארוך שהועתקו אלינו קורותיו הנני בא אליך לבאר שאין כל חלקי העולם נפסדי' בגבול אחד מהזמן ואין כלם שוים בקיום ובהתמדה הלא תראה בדוממים שימצאו מהם אבנים גדולות שחקו מים ומתמוססות באש ויעשו מהם הסיד בנקלה וימים מועטים ותמצא אבנים גדולות אבנים יקרות כאודם וכספיר הנקר' דיאמנטי שיעמדו אלפים מהשנים ולא תורגש בהם התכה ואם תכתוש אותם במכתש ברזל בברזל יחד לא תסור צורתם מהם. וכן במתכות תמצא מהם רפה ורך כעופרת שבהיותו תחת הארץ במעט מהזמן ישוב עפר אל הארץ כשהיה. ובהפך זה תמצא בזהב שבהיותו נקי וזך מבלי עירוב כי ילך במו אש לא יכוה ויעמוד תחת הארץ ועליה ימים אין מספר קיים וכן תמצא בצמחים חלופי' רבים בהתמדתם וקיומם כי מהם כקיקיון שבן לילה היה ובן לילה אבד וכל עשב הארץ שבבקר יציץ ויצמח ולערב ימולל ויבש ותמצא התמר שיתן את פריו לשבעים שנה וכזה עצמו אחז"ל בחרוב. וכן תמצא בב"ח הבדלים נפלאים בהתמדתם כי יש מהם שאם יום או יומי' יעמו' לא יתקיי' כי ישוב לעפרו כיתושים והשרצים והנה הפרעושים הזבובים הדבורים והארבה לא יעברו את השנה וכמו שאחז"ל כל בריה שאין לה עצם אינה מתקיימת י"ב חדש.

ויש מהחיים בעלי עצמות שלא יגיעו ימיהם לעשר שנים ככלבים והחתולים והנמיו' הבקר והצאן והתרנגולים וזולתם. ומהם שיחיו עד שלשים שנה כסוס כפרד ומהם שיחיו בקרוב כמאה שנה כבני אדם ואמרו הקדמונים שהאיל חי ארבעה כפלים מהאדם ושהעורב חי שלשה כפלים מזה כמו שזכר כל זה פלינאו בספרו. ואם היה הדבר כן בדברים המורכבים מארבע' יסודו' ומההיולי הראשון מי המונע שנאמר כזה בגרם השמימיי שליוקר טבעו ומעלת חמרו ושלמות צורתו היה יותר קיים ומתמיד עד שיעמוד אלפים רבים מהשנים מבלי הפסד אבל שלא ימלטו ממנו באחרונה כי כפי החליף הנמצא ממנו לגשמים השפלים אינו רחוק שתהי' התמדתו מתחלפת מהתמדתם חליף גדול ורם ורב ולכן לא יורגש התכתם והפסדם אלינו לפי שא"א שיורגש ההתוך והרזון בדבר כי אם למי שראה אותו בצביונו קודם ההתכה ורואה אותו עתה נתך. אבל בני אדם כל איש ממנו קצר ימים ושבע רוגז ולא ראה את הגלגל בהסתכלות מדעי כי אם חמשים או ששים שנה ואיך ידע אם הוא נתך אם לא כיון שהתכתו כשתהיה לא תהי' כי אם לפי רבים מאלפי השנים. ועל כיוצא בזה אמר שלמה אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שהיו לא יהיה הלם זכרון עם שיהיו לאחרונה. ואולי שתהי' התכת הגלגל באלף האחרון בקיומו ובסופו. ואין לומר שכבר נוכל לדעת מספרי הקדומים אשר דברו מתכונת השמים ותנועותיהם אם יש בהם חלוף מורה על חולשתם והתכתם. כי מעט מהם היו שקדימת חלדם היתה כ"כ גדולה שתספיק להרגיש השנוי אשר בגרמים השמימיים מזמנם לזמננו' ובפרט בהיות השגת כל בעלי זאת החכמה בלתי מדוייקת אבל בקרוב בעבור אי זה חסרון יקרה בכלי ההבט' ואם הוא מעט או לסבו' אחרות. כ"ש שהם אינם מסכימים כ"כ בהשגתם הקדומה עם מה שיושג היום מתנועות השמים ותכונותיהם לשנחליט הגזרה מפני זה שהם בלתי משתנים כלל אבל בהפך שיש כ"כ מהחלוף במה שישיבו בזה חכמי זמן אחד לחכמי זמן אחרת במהירות תנועות הכוכבים ואיחורם בהיות הדרכים כלם והמקומות אחדים כלם מבלי שנוכל לתת בזה סבה אפרת אלא אלוף הזמנים שלא יתכן אם לא שנאמר שהוא מפני השנוי הנמצא בככבי השמים מזמן אל זמן עד שלזה צוו בעלי הכמת התכונה שישען האדם תמיד על הלוחות שתקונם יות' קרוב לזמנו כי כל מה שהלוחות הן יותר רחוקות יש בהם יותר מהשנוי למה שיושג היום מתנועות השמים. ואולי שכל עוד שיתקרב יותר העולם לעת הפסדו תהיה התכתו יותר גדולה ויותר נכרת אלינו. הנה התבארה תשובת הספק השלישי הזה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה