מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר השמיני · פרק א
בהתר שנים מהספקות אשר עשו לבטול דעת הפסד העולם.
ואחרי שהתבאר בטול הטענות אשר עשו הפילוסופים כנגד הוית העולם והתקיי' דעת החדוש הזמני בכללות העולם והפסדו בעתיד. ראוי להתיר ולהשיב על הספקות והבטולים אשר עשו כת ארסטו והנמשכים אחריו על דעת הפסד העולם ומציאו' עולמי' רבים זה אחר זה. ואומר שהפילוסופים עשו כנגד הפסד העולם אותן הטענות אשר עשו כנגד הויתו וחדושו כי כל מה שטענו לבטל החדוש וההויה יטענו גם כן לבטל ההפסד. אבל אין צורך במקום הזה לזכור אותן הטענות ולהשיב עליהן לפי שכבר זכרתים והשיבותי עליהם דבר דבור על אופניו במה שעבר. ולכן אתעסק עתה בלבד בזכרון שאר הטענות אשר עשו בפרט על בטול והפסד העולם ומציאות עולמים רבים זה אחר זה ולהשיב עליהם כמסת היד והם אלו.
הטענה הא' אמרו אם היה האל פועל את העולם היה בלתי אפשר שיהיה הוא מפסידו לפי שההויה וההפסד הם פעולות מקבילות ויצטרכו גם כן אל פועלים מקבילים כי הנה הסבה אשר תחייב המציאות וההויה אי אפשר שתהיה היא סבה תחייב ההפסד וההשחתה כי כמו שכתב ארסטו מהשמע לא יתכן שתהיה בדברים התנועה והמנוחה מסבה אחת כי ההפכים אי אפשר שיהיו מדבר אחד ותשובת הטענה הזאת מבוארת מהיסו' הראשון שיסדתי למעלה והוא שאין האל ית' כפועלים הטבעיים שלא יוכלו לפעול כי אם ההפך האחד בלבד אבל הוא ית' פועל ברצון ולכן יפעל כל אחד משני ההפכים כשירצה כ"ש שהפסד העולם הוא מפאת עצמו וטבעו של עולם שיפסד בהכרח במה שהוא גשם ובמה שהוא נברא. אמנם הויתו ומציאותו הוא מצדו יתברך הבורא אותו שממנו באמת כל טוב וכל מציאות ושלמות. ואמנם ההפסד והרע הוא מפני שלא יוכל עוד העולם להתמיד מציאותו להיותו גשם ונברא. ואם כן את הטוב יקבל מאת האלקים ואת הרע לא יקבל מעצמו הגשמי והנברא. ועוד שאף שניחס לש"י הפסד העולם הנה ייוחס אליו מצד היותו בצד מה. וזה שהנה לא יתכן לבורא ית' לעשות הנברא נצחי כמוהו ואם היה יכול עליו כי אם היה עושה אותו כן לא היו מכירים בני עולם את בוראם כשהו' המציאם וחדשם והיה אומר מעשה לעושהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין ביצירתי ולכן חייבה חכמתו ורצונו האלקי לעשות כל מה שזולתו נפסד כדי שיכירו וידעו כל הנבראים גדולת בוראם ופעולתו תור' על טובו והשגחתו שהוא התכלית העול' באמת כי בידיעה הזאת בבורא יתברך ישתלמו הנמצאים המשיגי' כלם ואחרים באמצעותם מה שלא היה זה אם היה העול' נצחי והטענה הב' היא שאי אפשר שיפסדו השמים מפני שאין להם סבות ההפס' שהם ההפכיות הטבעיות וזה שכל מה שיפס' הוא אם מפני היותו מורכב מהפכי' פועלי' אלו באלו ומתפעלים אלו מאלו כי בהתנגדות והתגברות קצתם על קצת' יותר קשר ההרכבה והמזג ויפסד המורכב וזהו ענין הפסד כלל הדברים המורכבים מארבע' היסודו' ואם מפני שעם היות שאין בו הרכבת הפכים יש הפך לצורתו מחוץ הוא יפעל בו ויגבר עליו וישיבהו לטבעו ובזה יפסד בהפשט חמרו הצורה שיהיה לו והלבישו צורה אחרת הפכית לה. וזה הוא ענין הפסד ארבעת הפשוטים אש ואויר ומים וארץ וכיון שהגרמים השמימיים אינ' מורכבים מהפכים ואין גם כן לצורתם הפך אחרי שאין לתנועותיהם הסבוביות הפכיות ושאין בהם הרכבת חמר וצורה כמו שביארו ארסטו בראשון מהשמים והעולם יתחיי' מזה שאי אפש' שיהיו נפסדי' ולפי שהגרמי' השמימיי' באמצעו' תנועותיה' ונינוציה פועלים ומשפיעי' מה שבכאן הוא ג"כ מבוא' א"א שיפסד העולם השכל כיון שהפועלים אותו הם תמידיים נצחיים. ותשובת הטענ' הזאת היא שאף שנקבל הקדמותיה נאמ' שאין השמים נפסדים כפי המנהג הטבעי שהוא מן ההפך אל ההפך. ומהמורכב אל היסודות אשר מהם הורכב אבל כמו שנאמין שנתהוו השמים לא מהפכים ולא מן היסודות כי אם לא מדבר ואחר ההעדר הגמור כן יפסדו לא אל ההפך ולא אל היסודות אבל אל העדר הגמור. וזה אם ברצון הפועל אותו מן האין המוחלט שישיבהו אליו או שהוא מהכרח טבע הגש' הנברא מן האין שישוב אל אשר לוקח משם כ"ש שגם בהקדמותיו אל' יש פקפוק גדול כי הנה הגדול' האומרת שכל מה שיפסד היא מפני ההפכיות אשר לו בעצמו או חוץ ממנו התבאר למעל' שאינ' צודקת כי אם בהפסד הטבעי החלקי שהוא כן אמנם בהפסד הכולל העולמי לא יצדק אצלנו זה לפי שעם היות שאין לו הפך כבר יפסד אל האין הגמור כמו שנתהו' בראשונ' אם ברצון בוראו ואם מהכרח טבע גשמותו הנברא שישוב אל ההעדר כשהי' אחר עבור זמן היותו וגם ההקדמ' הקטנ" אינ' מקובלת כי כבר יאמר אומר שהשמים מורכבים מחמר וצור' כמו שהי' דעת אפלטון ורוב המשאיי' כאלסכנדר ואבן סיני ואבוחמד והרב המור' וזולתם ואחרי שיש לו חמר יש לו א"כ כח על הפך צורתם ואפשרות אל הפסדם לצורות אחרות ולא עוד אלא שגם לדעת חכמינו הקדושי' ז"ל יש בהם בעצמם הרכב' יסודות הפכים שאמרו שהשמים נקראו כן מפני שהם אש ומים וארסטו לא יבאר המנעות זה אלא מפני שהם אינם נפסדים והוא אם כן מערכה על הדרוש כי הוא בהפסדם יאמר היותם מורכבים מחמר וצורה. וגם מיסודות הפכיי הצורות ושתנועתם היא סבובית מפני תמונת' שהיא כדורית עם היות שכל אחד מהיסודות יתנועע תנוע' ישרה בהיותו חוץ ממקומו הטבעי כדי לשוב אליו: