מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר השלישי · פרק י
בפי' מאמר ר' אליעזר ושאר המאמרים שיספקו על השרש הזה.
הנה בפי' מאמר רבי אליעזר ראה ראיתי בפי' ההגדות שעשה אנבוניט שכתב שהיתה השאלה שמים מהיכן נבראו לא על הבריאה כי אם על מדרגת המציאות והמעל' כלומר אם היה שם מדרג' מהנמצאים קודמת במעלה לשמי'. ושעל זה השיב שהיה אור לבושו שהוא רומז לשכלים הנבדלים שהם במעלה לשמים. ושכן שאל על הארץ מי קדמה במדרגת המציאות והשיב שמשלג שתחת כסא כבודו שהוא ההיולי לדעת הרב המורה כי עם היות שאין לו קדימת מעלה על ארבעת היסודות אשר קרא בשם הארץ. הנה על כל פנים נברא החמר קודם הצורה. והפי' הזה איננו נכון לפי שרבי אליעזר על ענין הבריאה שאל ולא על מעלת הנמצאים זה על זה כי הנה הפ' השני אשר בו זה המאמר כלו מדבר בבריאת העולם ולכן התחיל זה המאמר באמרו שמנה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ ואור וחשך תהו ובהו ורוח ומים. שמים מאיזה מקום נבראו וכו' שהוא המוכיח אמתת מה שזכרתי. ועוד שלפי פירושו זה תהיה שאלת השמים מאיזה מקום נבראו א"א שתפורש על דרך שאלת הארץ מאיזה מקום או מהיכן נבראת עם היות שתיהן בלשון אחד. כי הנה שמים מאיזה מקום נבראו יפרשהו על מדרגת המעלה ואי אפשר לפרש כן בשאלת הארץ מאיזה מקום נבראת ולכן הוצרך לפרשו אם על הקדימה הטבעית או הזמנית בבריאה וכל זה רחוק מכונת האומר כרחוק מזרח ממערב. וגם הלום ראיתי בדברי ה"ר שם טוב שכתב בפי' המורה שעשה שלא היה שואל רבי אליעזר על הסבות החמריות אלא על הסבה שהיתה מעמידה ומקיימת את הגרם השמימיים כי להיותו אפשרי בעצמו מי יעמידהו ויקיימהו ויתמידהו לנצח כי הנה השמים עם היות שנתהוו כיון שאינם עתידים להפסד כמו שכתב הרב המורה ראוי שיוחס עמידתם ונצחיותם אל סבות עליונות ושעל זה השיב מאור לבושו שהוא רמז אל השכלים הנבדלים המניעים אותם שהם סבות נצחיותם. ואמנם הארץ אשר יכלול כל מה שתחת גלגל הירח שאל כיון שהם הוים ונפסדים מאין בא להם סבת ההפסד ואמר שהוא מפאת השלג שתחת כסא הכבוד שהשלג הוא רמז להיולי הראשון שהוא פושה צורה ולובש צורה על ידי תנועת הגלגל שקרא כסא הכבוד וכבר שבח עצמו החכם על הפירוש הזה כאלו בעיניו רוח יי' נוססה בו. ולפי דעתי הבל הוא. והנה כל הפרק ההוא השני ידבר ממה שנברא ביום ראשון ובפרק השלישי ידבר מהדברים שנבראו ביום השני וכן בשאר הפרקים. ואיך לא יפורש אם כן המאמר על הבריאה ויפורש על הסבה הנצחיות בעתיד. כל שכן שרבי אליעזר לא היה מאמין בנצחיות השמים לעתיד ואיך אם כן ישאל על נצחותם. גם שלא קרא רבי אליעזר לשמים כסא הכבוד והנה בתחלת זה המאמר עצמו קראה בביאור שמים ולמה זה קרוב אליו יחליף את שמם ויקראם כסא הכבוד. גם אמרו והיו נמתחים והולכים עד שאמר להם די אין לו עניין בנצחיו' ובהתמדה כי אם בבריאה והמפרש הזה הסתיר פניו מזה המאמר ולא פירשו וגם הכתוב שהביא רבי אליעזר לראייה שהוא עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה מהבריאה ידבר לא מהנצחיות ועוד שאיך יאמר על השמים בנצחיותם ועל הארץ מהפסדה שהם שאלות הפכיות שיבאו בלשון אחד מתדמה שמים מאיזה מקום נבראו והארץ מאיזה מקום נבראת. גם כי אמרו לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשה עפר ארץ והראיה שהביא מפסוק לשלג יאמר הוי ארץ כל זה ההויה ידבר לא מההפסד. אלא שאלה כלם דרכים מתפלספים רחוקים מכוונת התורה וקדושיה וכל השתדלותם הוא להרחיק המאמרים הקדושים מאמונת הבריאה הראשונה ולפרש אותם על שאר הכונות.
והנראה בפירוש מאמר הקדום רבי אליעזר הוא שלא שאל על הסבה החמרית שממנה נתהוו השמים והארץ כמו שחשבו הרב המורה.
וזאת היתה סבת בלבולו בזה המאמר והיותו כל כך זר בעיניו והאמת יורה דרכו. כי אם היה שואל על הסבה החמרית לא היה אומר מאי זה מקום נבראו או מהיכן נבראו כפי הנסחאות אבל מאיזה דבר נבראו כי הוא הלשון הראוי למה שממנו יתהוה. ואתה ראית מדברי הרב עצמו בפ"ח ח"א שכאשר זכר שתופי שם מקום לא זכר באחד מהם שיאמר על החמר. ועוד שאם היה שואל על הסבה החמרית איך נסתפק בתשובת מאור לבושו משלג שתחת כסא הכבוד. כי עדיין תשאר השאלה ואור לבושו והשלג מאי זה דבר נבראו וכמו שזכר הרב. וכל זה מוכיח שלא עלה על לב הקדוש הזה לשאול על הסבה החמרית כי יודע היה בודאי שנבראו השמים והארץ לא מדבר ואחר האין הגמור וכמו שהוא עצמו אמר בסמוך לזה עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד וכמו שזכרתי למעלה. ואיך אם כן יאמין בחמר קדום ויהיו דבריו סותרין זה את זה אבל שהביא מזה המין ברך כבוד ה' ממקומו הנה מקום אתי ובדבריהם ז"ל ממלא מקום אבותיו. והנה ר' אליעזר שאל על הפועל הקרוב בשמים ובארץ ר"ל אם היו נבראים מהאל יתברך בלי אמצעי או היתה בריאת השמים מהשכלים הנבדלים והארץ מהגלגלים או מהשכלים הנבדלים ההם וזה פירוש שמים מאיזה מקום נבראו ר"ל מאיזו מדרגה מהנמצאי' נמשכה בריאת' ומי עשאם וע"ז השי' מאור לבושו ואו' לבושו הוא כנוי למלאכי' הרוחניים משרתיו עושי רצונו. והוא על דרך אותם המאמרים שזכרתי למעלה בפרק הקודם לזה מדבריהם ז"ל אם לדעת רבי יהודה בבראשית רבה שאמר שהאורה נבראת תחלה שרצה בו שהמלאכים הרוחניים שהם כלם אורה נבראו תחלה ובהם ברא הקב"ה את עולמו והוא גם כן דעת רבי שמואל בר נחמן שהשיב לשואל מהיכן נבראת האור' מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק מסוף העולם ועד סופו שקרא את המלאכים הרוחניים אורה ואמר שבהם ברא הקב"ה את עולמו. וכן באותו מאמר שבמדרש תהלים על וירא אלקים את האור כי טוב שאמר רבי אבין הלוי נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית והבריק את עולמו ממנו הה"ד פוס' אור כשלמה שכפי מה שפירשתי היה דעת כל החכמים ההם שהאור הנברא ביום ראשון במעשה בראשית הוא מציאות המלאכי' הרוחניים שבראם הקב"ה תחלה ועל ידיהם ברא הגרמים השמימיים וזה עצמו היה באמת דעת רבי אליעזר באמרו מאור לבושו לקח ופרש כשלמה ר"ל שמהשכלים הנבדלים שהם אור לבושו של הקב"ה ועל ידיהם הבהיק הקב"ה את עולמו כי מהם נשפע עולם הגלגלים וכבר אמרו בזה חכמי האלקות שהשכל הנבדל מצד השכילו עצמו הושפע ממנו גלגל ואין זה מדרך הסיוע במלאכה שיאמרו מיכאל היה מותח וכו' כי הנה האל יתברך היה הסבה הראשונה בהשפע' הוא הבורא הוא היוצר ומלאכיו ככלים ואמצעיים בדבר. ולפי שלא נמשכו השמים והארץ בחיוב כי אם כפי הרצון. לכן אמר לקח ועטה כשלמה לקח וזרק וכו' והודיע ג"כ בזה שאם היתה פעולת השמים נערכת כפי כח הפועל הבלתי בעל תכלית יתברך היה שעורם בלתי מוגבל ומבלי תכלית אלא שהגביל אותם הרצון האלקי והיה בשעור אשר רצה והוא אמרו היו נמתחים והולכים עד שאמר להם די שיחס שעורם והגבלתם אל רצונו יתברך וכן אמרו בבראשית רבה היו השמים נמתחים ומשתטחים עד שגער בהם הקב"ה שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו ולכן הביא האלקי ר' אליעזר ראיה על דעתו זה ממאמר דוד הע"ה עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה שפירושו כמו שפירשוה שאר החכמים אשר זכרתי שבראשונה היה הקב"ה עוטה אור כשלמה כלומר שכמו שהאדם יתעטף בשלמה חדשה כן הוא יתברך ברא השכלים הנבדלים סביבותיו כאלו נתעטף בהם ובאמצעותם היה נוטה שמים כיריעה כי מהם נמשכו ונמצאו השמים זה היה דעתו מסכים לדעת שאר חכמי ישראל והוא באמת דעת נאות ובריא אולם אמנם כפי דרך חכמי הקבלה אפשר לומר שהלבוש אשר יחסו הקדושים האלה להש"י הם הספירות העליונות הנאצלות מאתו ולפי שהן היו התחלות לדברים הנבראים לכן אמר ר' אליעזר שהמלאכים הרוחניים היו אור לבושו ר"ל שזה האור השכלי היה נמשך מאותו לבוש הנאצל והפי' הראשון הוא היותר ישר אצלי ושאל עוד על הארץ מאיזה מקום נבראת ר"ל הארץ וכל תולדותיה וכל מה שתחת גלגל הירח שהכל נכלל בשם ארץ כמו שאמר הללו את יי' מן הארץ מי היה המהוה אותה ר"ל האם היה הפועל הקרוב בה הוא האל יתברך מבלי אמצעי או השכלים הנבדלים או הגרמים השמימיים בתנועתם ועל זה השיב משלג שתחת כסא כבודו ואין ראוי לחשוב שאמר זה על ההיולי הראשון כמו שפי' הרב כי הנה כסא כבודו כמו שפירשתי למעלה לא יאמר על השמים כי אם על מחנה המלאכים הרוחניים והשלג אשר תחתיו הוא הכדור השמימיי וכבר ידעת שהנביא יחזקאל תאר את הגלגל העליון בשם הקרח נטוי על ראשיהם מלמעלה כפי מה שפירשו הרב עצמו בפי' המרכבה ועליו באמת אמר הקדוש רבי אליעזר משלג שתחת כסא הכבוד כי השלג והקרח ענינם אחד ושבתם אחת כמו שהתבאר בטבעיות ולכן אמר המשורר הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר משליך קרחו כפתים שעשה השלג הכפור והקרח דברים ממין אחד הנה אם כן לא אמר שלג שתחת כסא כבודו כי אם על הגרם השמימיי אשר הוא מתנועע מהנבדל והכונה שאחרי שהשמים נבראו על ידי הנבדלים נבראת הארץ וכל אשר בה באמצעות השמים בחכמת ורצון בוראם והוא אמרו לקח וזרק על המים ר"ל שמהשמים באו הכחות לברא הדברים השפלים שתאר בשם מים ולפי שהש"י הוא הפועל באמת והשמים ככלים לפעולתו לכן אמר לקח וזרק על המים והביא ראיה מאמרו כי לשלג יאמר הוי ארץ ר"ל שאמר הש"י לגלגל שעל ידו תתהוה הארץ וכאשר תבין זה תדע כונת המחלוקת שהיה בין ב"ש וב"ה שמים נבראו תחלה או ארץ נבראת תחלה שהיה דעת בית שמאי שהשמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ באמצעותם ועל ידיהם ובית הלל חלקו עליהם אם על מה שאמרו שהשמי' נבראת תחלה ואם על מה שאמרו שהארץ נבראת מהשמים ולא מהאל ית' בלי אמצעי ולכן אמרו ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים שנאמר ביום עשות יי אלקים ארץ ושמים שיראה מהכתוב הזה שהבורא יי' אלקים בלי אמצעי עשה את הארץ לא השמים אלא בעצמו ובכבודו יתברך ושעשה הארץ ראשונה קודם השמים לפי שהמרכז הוא קודם אל המקיף כיון שכל מקיף יצטרך בהכרח אל המרכז נח עליו יסבוב וגם הוכיחו זה ממה שאמר דוד לפנים הארץ יסדת ומעשה ידך שמים שראשונה זכר הארץ ואחר כך השמים ובבראשית רבא כתוב שהכריע ר' שמעון בן יוחאי ששניהם נבראו כאחד שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו כלו' ששניהם השמים והארץ נבראו מהאל יתברך בלי אמצעי לא על ידי מלאך ולא על ידי כוכב ושלא קדם זה לזה בזמן הכל נעשה יחד אמנם במס' חגיגה בפ' אין דורשין יחסו ההכרע' הזא' לרבנן ובפי"ט מפרקי רבי אליעזר כתוב ששרתה על ב"ש וב"ה רוח הקדש והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו כאחד וברגע אחד מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונטה שמים פשט יד שמאלו ונטה ארץ שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים רצו לומר שהפועל הקרוב בשמים ובארץ הוא האל יתברך בלי אמצעי ושלא היה הבדל ולא קדימה לשמים על הארץ ולא לארץ על השמים בזמן כי אם במעלה כאלו השמים נעשו ביד ימין השם והארץ ביד שמאלו וזו וזו ידי הן וזהו דבור המשליי דברו הכתוב בו ית' כלשון בני אדם הנה התבאר מזה כלו שלא כיון ר' אליעזר לומר שהיה דבר קדום עמו יתברך חלילה וחס כי הוא לבדו קדמון וכל מה שזולתו מחודש ואמנם מאמר רבי יהודה בר סימון שהיה סדר זמנים קודם לכן ומאמר רבי אבהו שהיה בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי לא כונו ג"כ לקדמות העולם הזה ולא להיות התנועה והזמן מבלי התחלה זמנית חלילה אבל אפשר לומר שהקדושי' האלה היתה חקירת' כמו שהבינו הרב המורה במה שיערה מדת היום והלילה בשלשת הימים הראשונים ממעשה בראשית שעדיין לא נתלו המאורות ולא נמצאת התנועה היומית ולכן סמכו דבריהם אל פסוק ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והיה דעת רבי יהודה בר סימון שאין מציאות הזמן תלוי בלבד בתנועת הגלגל היומי כי אם ג"כ בכל פעולה שתמצא בה קדימה ואיחור שבעבורה ישוער ג"כ הזמן והוא אמרו שהיה סדר זמנים קודם לכן רמז בסדר זמנים אל מה שהתחילה הבריאה בהמצאת הדברים זה אחר זה שבקדימה ואיחור המעשה ההוא בחלקיו שיער מדת הערב והבקר והיום עם היות שלא היה שם עדיין גלגל מתנועע ולכן אמר סדר זמני ולא אמר זמנים בהחלט לפי שהזמן יוחס אל תנועת הגלגל באמת אבל סדר הזמן כבר יפול בכל פעולה שימצאו בה קדימה ואיחור לכן אמר קודם לכן רומז אל מלאכת היום לא קודם שנברא העולם אמנם רבי אבהו סבר שגם שנידה שלא יצוייר מציאות זמן בלא תנועה גלגלית כלל הנה לא נמנע הכתוב מלשערו כפי מה ששיער אחר כך בין האנשים כי היו הדברים העתידי' נמצאי' כלם קודם היותם בחכמתו ית' ולכן ישערם טרם המצאם כמו שיהיה שעורם אחרי מציאותם השלם והוא אומרו שהיה בונה עלמות ומחריבן כלומר שהיה הכל מצוייר בדעת האלקי כי הנה כל אומן חכם לב יצייר מעשהו קודם היותו כל שכן השלם שבפועלים לאין סוף וכפי מחשבתו היה שעור הזמן ההוא לא כפי המציאות שעדיין לא היה והפליג לומר רבי אבהו שלא לבד היה בציורו יתברך כלל העולם באותו אופן שנברא אבל ג"כ היו לפני ית' מצויירין כל הצדדין שהיה אפשר שיהיה וימצא בהם אלא שבחר בטוב וביותר שלם לפי צורך הנמצא ותועלתו הנה הציונים והנה הציורים ההם קרא בנין עולמות והיותו בלתי בוחר בהם הנה באמרו מחריבן והענין שלא ישר בעיניו כי אם העולם הזה כפי מה שעשאו והוא אמרו דין הניין לי ר"ל זה העולם באותו האופן שאני בורא אותו הוא הנאות והטוב אצלי יתהון לא הניין לי כלומר שאר האופנים שהיה אפשר לעשות העולם בהן לא ישרו בעיני ולכן לא עשיתי את העולם בהם ובבחינת אותו ציור אלקי שיער הערב והבק' והיום ההו' הנה א"כ אין במאמרי השלמי' האל' כאש' יובנו כפין חכמת' לא זרות ולא טעות ולא קושי כלל כמו שחשב הרב המורה ושרא ליה מריה על מה שחשדם מזה לאמונת הקדמות זהו מה שאפשר לפרש כפי המקום הזה עם שיש לי במאמרי ב' השלמים האלה דעת אחרת בפירושם יותר אמתי בכוונתם עוד תשמעהו אחר זה הנה א"כ התאמתו לנו כפי התורה ודעות חכמיה שני השרשים אשר זכרתי בפנת חדוש העולם ר"ל שכל מה שזולת הראשון ית' נברא ונתחדש ושהיתה הבריא' לא מדבר כי אם אחר ההעדר הגמור ואין להקשות ע"ז ממה שאמר הכתוב לרוכב בשמי שמי קדם ומראש הררי קדם מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ כי הנה לא אמר שמי קדם להיותם קדמונים בזמן כי אם לרמוז אל הגלגל העליון שהוא הקודם במעלה ובעלה לשאר הגלגלים ושכפי הדעת התורני שהוא האמת בעצמו הק"בה הוא הרוכב והמניע אותו ואמנם הררי קדם נקראו כן להיותם בצד מזרח שהוא קדם העולם ופניו. וכן אמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לפי שהיתה ארם לצד מזרח ואמנם מאמ' שלמה מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ ענינו שהית' התורה והחכמ' האלקית נכרת ונודעת מעולם ר"ל מבריאת העולם ומקדמי ארץ שהם הימים הקדומים והראשונים שנבראת בהם ארץ כמו שתורה שלמות הפעולה על שלמות הפועל אותה. לא שיהיה דבר קדמון בהחלט מבלי התחל' זולתו יתברך וישתבח שמו: