אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר השלישי

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר השלישי

המאמר השני

בהתר ספקות יפלו על הדעת התורני מהחדוש המוחלט מפאת כתובי התורה ודברי חז"ל ויש בו עשרה פרקים.

פרק א

בספק הראשון על השרש הא'.

כבר יספק המספק אם היו כל הנמצאים זולת הראשון ית' נבראים כמו שבא בביאור הפנה הזאת כפי התורה. למה זה לא נזכרה בריאת המלאכים בספור מעשה בראשית בהיותם שליש העולם והיותר משובח שבו והמה ר"ל המלאכים הרוחניים יותר שלמים במדרגת המציאות מכל שאר הנמצאים שנזכרה בריאתם שמה האם נאמר כמהו שאמרו קצת מאנשי העיון המחקרי שאין שם שכלים נפרדים מחמר כי אם הסבה הראשונה יתברך ושהוא לבדו יניע הגלגלי' כלם עם היות תנועותיהם מתחלפות. ושהיה הכדור כלו אחד והמניע אותו אחד ואין שם שכלי' אחרי' נבדלים מחמר בלתו זה באמת אין ראוי לקבלו. כי הנה אנחנו כת המאמינים לא נשער בלבד מציאות השכלים הנבדלים מפאת התנועות השמימיות כי אם מפאת מעשיהם שפרסמ' אותם התורה האלקית. ואמתת מציאותם בספורי אברהם ויעקב וכמה שנאמר למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך ושלחתי לפניך מלאך. ובהגעת הנבואה לנבואי ויקרא אליו מלאך יי' מן השמים. וישב המלאך הדובר. וכאלה רבים. בתורה ובנביאים ובכתובי'. ונקבו בשמות בדברי דניאל שקראם גבריאל מיכאל או אם נאמר שהיו המלאכים קדומים זה לא יתכן כי איך יהיו המניעים קדמונים והמתהוים מהם נאמר שהם מחודשים אף כי בהותם עלה ועלול מורה שהם מחודשים וכן אמר המשורר הללו יי' מן השמים הללוהו במרומי' הללוהו כל מלאכיו וכו' כי הוא צוה ונבראו ונאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וידוע שצבא השמים הם המניעים אותם ולכן הנביא אומר כה אמר יי בורא השמים ונוטיהם ר"ל המניעים והנוטים אותם וכן תמצא שאחז"ל קבלו שהמלאכי' נבראו כיתר הדברים וחלקו מתי נבראו כמו שזכרו ותשאר א"כ השאלה מדוע לא נזכר' בריאת' בתורה וכפי מה שראיתי מדברי החכמים חדשים גם ישנים אשכילך ואורך בתשובת השאלה הזאת וספקותיה בשבעה דרכים לקיים מה שנאמר בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך שנים מהדרכי' מהם יהיו דרכי המתפלספים מבעלי התורה, ושני' מהם יהיו כפי דעות המקובלים מבני עמנו. ושנים מהם כפי דרכי חכמינו הקדושים במדרשיהם. והדרך השביעי יהיה כפי התורניים הנמשכים אחרי פשוטי הכתוב ויבואו בפרקים האלו פרטן:

פרק ב

בזה מן הדרך הא' מהתשובות.

והוא מדברי הראב"ע והנמשכים אחריו וענינו שלא זכרה תורה בריאת המלאכים להיותם בלתי מוחשים כי הנה לא כונה התורה בספור מעשה בראשית כי אם לדבר מהדברים המוחשי' אצלנו בשמים ובארץ והגלות היבשה והמאורות והכוכבים הדשאים והצמחים והב"ח והאדם ויש לסייע דעתם ממה שנראה שקצרה תורה בספורה בענין הגרמים השמימיים שתספר התור' מספר' וחלופיהם ואופני הנחותיהם וכן הבדל הכוכבים ומה הם הקיימים בגלגל השמיני ומה הם כוכבי לכת אשר תחתיו הנה התורה לא ספרה מזה דבר. גם היה ראוי ליחד יום לבריאת כל גלגל וגלגל מהם כי כמו שיוחד יום א' לבריאת העופות והדגים ויום אחד לבריאת שאר הב"ח כך היה ראוי שייחד יום אחד בספור בריאת הגלגל העליון וימים אחרים לשבעת כוכבי לכת ובכלל שאם היה זה המציאות התחתון בערך העליון כנקודה בתוך העגולה תפול השאלה למה לא הרחיבה תורה בספור בריאת העליונים כמו שעשתה בתחתונים אלא שהסבה בזה שקצרה תורה בספור בריאת הדברים הרחוקים ממנו והנעלמים עניניהם משכלנו והאריכ' בבריאת הדברים המוחשים אשר בין ידינו אבל הדרך הזה קשה להלוך בו לפי שאחרי שהתורה בכמה מקומות זכרה ענין המלאכי' עם היותם בלתי מוחשים למה זה לא ספרה ג"כ בריאתם אחרי שכבר פרסמה מציאותם כדי שלא נכשל במחשבות און שהיו השכלי' הנבדלים קדמונים כקדמות האלקי יתברך ואין להביא ראיה ממה שקצרה תורה בספור הגרמיים השמימיים אחרי שכבר העירה על בריאתם וראוי היה שיהיה במאמ' כולל מפני פשטות הטבע השמימיי והיותו אחד בעצמותו גלגלים וכוכבים וכאלו הכדור כלו הוא בעל חי אחד ראשו הגלגל העליון המקיף וסופו קערורית גלגל הירח כמו שזכרו הפילוסופי' ולכן לא יוחד יום אחד לחלק אחד מהכדור ויום אחד לחלק אחר ממנו מפני שהוא בלתי מתחלק למדרגות באופן יצטרך לימים. אך אמנם נזכרה בריאתם בכלל בשם שמים או רקיע וכוכבים ולמה לא נזכרה ג"כ בדרך כללות בריאת המלאכים הרוחניים:

פרק ג

בזכרון הדרך שהוא ג"כ כפי דעת הפלוסופים.

והוא שהמלאכי' רוחניים הם צורות הגרמים השמימיים עם היות שאינן מעורבות עם הנושא כצור' ההיילאניות אבל הם נמצאות עמהם לא בהם ואין השכלים הנפרדים ההם לדעתם כי אם צורות הגרמים השמימיים ומניעים אותם ולבר ביאר זה בב"ר במקומות ויתחייב מזה שכאשר זכר הכתוב בריאת השמים בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כבר נכללו בה המלאכים שהם צורותיהם כי אין השמים שלמים בעצמותם כי אם בהמצא עמהם צורותיהם המשלימות והמניעות אותם ולכן לא נזכרה בריאה למלאכים לבדם לפי שנכללה בבריא' השמים להיותן צורות אליהם והי' א"כ ממעשה היום הראשון כי כן לא נזכרה בריאת הצורת הצומחת ושאר הצורות מלבד בריאת נושאיהם אמנם בזכרון בריאת כל מין ומין מהנבראים נכללה בריאת צורתו כן באמרו ברא אלקים את השמים כלל הגרמיים הנכבדים המתנועעים תמיד עם צורותיהם ומניעיהם הנקשרים עמהם וגם בזה לא בחרתי והוא כי הנה הפילוסופים כמו שזכרתי לא שערו מציאות המלאכים הרוחני' שקראו השכלים הנבדלים כי אם מפאת התנועות השמימיות ולכן גזרו אומר שלא היה ענינם כי אם היותם צורות ומניעים בגלגלים כי הם ברחו מהניח הגרמים השמימיים מתנועעים כפי טבעם כמו שיתנועעו כל אחד מהיסודות אל מקומו הטבעי מפני שראו שהיסוד בהיותו במקומו הטבעי אשר יתנועע אליו ינוח בו ושאין כן הגרם השמימיי שהמקום שיתנועע ממנו אליו ישוב והוא מתמיד בתנועתו חוזר חלילה ואחרי שקבלו שהיה העולם קדמון ותנועתו הגלגל נצחית התחייב אצלם ג"כ שלא יתנועע הגלגל מפאת צורתו ונפשו לפי שלא ימצא כח בב"ת בגשם ב"ת ולכן אמרו שיתנועע הגלגל מפאת מתנועע נבדל הוא צורתו והוא יחייב נצחיות התנוע' והנה יתבאר לך אחרי זה שאין הדבר כן ידי עתה שנדע שאנחנו בעלי החדוש לא נצטרך להניח השכלים הנבדלים צורות בגלגלים כי לא היתה ולא תהיה תנועתם נצחית ואינו מהבטל שהם יתנועעו מפאת נפשם ושכלם ונאמר עוד שאולי שאינן בעלי נפש כמו שהוא דעת רבים מחכמי הנכרים כי איך יהיה בעל נפש מי שאינו גשם כלוי ומפני זה חשבו אנשים שהיה הגרם השמימיי מתנועע תמיד מפני שהוא כדורי ולא יוכל לנוח ושהמניע אותו הוא שכל נבדל כמו שיניע הספן את הספינה ומהם אמרו שהיה התנועות השמימיות טבעיות בגלגלים ההם כתנועות היסודות ושהיה גלגל אחד מתנועע ממזרח למער' כאלו תאמ' הגלג' העליון מפני התאותו' טבעי שיש לו לאותו מקום ושאר הגלגלים יתנועעו אל המזרח בעבור התאותות אשר להם בטבעם לאותו מקום המזרחי ויתחלפו תנועותיהם במהירות ואיחור כפי חוזק ההתאותו' או חולשתו כי אשר יש לו התאותו' יותר חזק ירוץ אליו יותר במהירות מאשר יש לו התאותות חלוש כי כן הוא הענין ג"כ ביסודות כי האש יתנועע למעלה מהאויר מפני שהוא יותר קל ויש לו יותר התאותו' ונטייה אל המעלה וכל חלק וחלק מהגלגל בהיותו חוץ למקום ההוא ר"ל לנקודה הרשומה בהתאותות ההוא יתנועעו אליו בטבע ואולם לא יוכל החלק ההוא לנוח שם לפי שכל חלקי הגלגל מדובקים וכלם רצים גם הם להגיע אל המקום ההוא דרך סבובם ובמרוצתם דוחים החלק המגיע שם ומכריחי' אותו להעתק משם כדי שיגיע שכנו הקרוב אליו ג"כ לאותו מקום הנאות עליהם ובזה האופן כל אחד דוחה את חברו שלפניו וילך הדבר הזה בסבוב תמיד ומאותן התנועות ישתלמו המתהוים השפלים כמו שאמרו הטבעיים ואמנם מה הוא המקו' אשר יכוין אליו התאותו' ההוא אם אין חוץ לעולם לא מלוי ולא ריקות. הוא אם פאה ידועה אצל הטבע השמימיי אשר לא נשער אנחנו או ששם כח המניע יותר חזק וכמ"ש שכינה במערב כי הדברים האלה הרחוקים ממנו לא יוכל להשיגם בשלימותם וכבר נמצא דמיון התנועה והדחייה הזאת במים היורדים במורד שירוצו בדחיית הבאים אחריהם דרך עליה עד שתספיק תחבולת המלאכה ההיא להמשיך תנועותיהם בסבוב תמיד בחזרת חלילה ומי שיראה תנועת האבן המגניטס אל נקודת הקוטב הצפוני לא יפלא מהיות התאותות טבעי לחלקי הגלגל אל המקום המיוחד לתנועתו על האופן הנזכר וכבר כתבו זה מאחרוני המתפלספים מבני עמנו והוא בלי ספק יותר קרוב אל המושכל משנאמר שימצא חיות ונפש חיונית לגשם שאינו כללי של שכן שתהיה נפש משכלת מתנועע תמיד לצד אחד בלי שנוי וחלו כלל כמו שלעג על זה אבוחמד בספר ההפלה בשאלה הי"ד והט"ו הן אמת שהרב מורה לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה כי הוא כתב בפרק ששי ח"ב שהגלגלים חיים מדברים אבל ראיתיו התוריות על זה.

כשתשקלם במאזני צדק את כלם ישא רוח עם פסוק השמים מספרים כבוד אל שהוא באמת ספור לשון הענין שהמתבונן בהם יכיר נפלאות תמים דעים והוא ע"ד הללו את יי מן הארץ תנינים וכל תהומות וכו' ולכן אמר אין אומר ואין דברים כלומר שאינם מספרים כבוד אל בדבור והגייה כי אין להם דבור וקול וזהו גם כן בלי נשמע קולם ואולי אמר אין אומר להגיד שאינם מדברים דבור חצוני ואמר ואין דברים לומר שאינו נשמע קולם להגיד שאף קול תנועותיה' אינו נשמע לנו נמשך לדעת האומרים שהיו לגלגלים קולות בתנועתיהם אבל אמר שאינם נשמעות ולכן אינם מספרים כבוד האל לא בקול ולא בדבור אבל יספרוהו בפעולותיהם והוא אמרו מיד בכל הארץ יצא קום וגו' והתימה מהרב שאמר כי לשון הגדה וספור לא יפילום העברים יחד אלא על בעל שכל כי הנה פסו' מלא הוא ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמי' ויגד לך או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים ואמנם הראיה שהביא מברכת הירח ומה שדרשו על וצבא השמים לך משתחוים הנה זה כלו על תנועותיהם המתמידות שלא יסבו בלכתן ואמר כאלו הם שמחים בעבודתם ובתנועתם למערב כאלו משתחוים לקונם לדעת מאן דאמר שכינה במערב. ואמנם מה שדרשו על ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים הוא באמת סותר לדעת הרב כי הנה חכמינו זכרונם לברכה פירשו כוכבי בקר על ישראל ובני אלקים פרשו על מלאכי השרת תראה זה בבראשית רבה שרבי פנחס בשם רבי לוי ורבנין בשם רבי סימון דרשו כתיב ברן יחד כוכבי בוקר משקלסו אותו זרעו של יעקב שנמשלו לכוכבים שנאמר מצדיקי הרבים ככוכבים אח"כ ויריעו כל בני אלקים וכן בילמדנו והוא ג"כ בפרק גיד הנשה אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו שירה למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר אלו ישראל והדר ויריעו כל בני אלקים אלו מלאכי השרת ואמנם הראיה שהביא ג"כ מב"ר ממה שדרשו על והארץ היתה תהו ובהו תוהה ובוהה וצועקת על רוע חלקה הארץ אמרה אני והשמים נבראנו כאחת העליונים חיים והתחתונים מתים שיראה מזה שהשמים הם גשמים חיים לא גשמים מתים באמת לא לכך כיוונו כי אם לומר שהיו השמים קייימים עומדים בלתי נפסדים והשפלים היו נפסדים בלתי עומדים ולכן תמצא ג"כ בב"ר שהבינו הענין הזה בהפך ר"ל שהיו השמים מתים ג"כ אמרו תני כל מי שיש לו תולדות מת וכלה ונברא ואינו בורא וכל מי שאין לו תולדות אינו מת ואינו כלה ובורא ואינו נברא ר' עזריה בשם ר' אמר כלפי מעלה הדבר אמור שכל מה שאתה רואה תולדות שמים הם וכו' הנה קראה הברייתא הזאת לשמים מתים ואין הכונה אלא שהם ג"כ היו עתידין ליפסד בהפסד העולם אשר קבלו הקדושי' ז"ל וכבר יראה שכן היה דעת חז"ל באמת ר"ל שהגלגלי' היו בלתי בעלי נפש ושהמלאכי' הם מניעים אותם ממה שאמר בב"ר פ' י"ב רבי שמעון בן לקיש אומר בשר ודם עושה ספינה בתחלה מביא קורות ואח"כ מביא ארזים ואח"כ מביא הוגנים פי' אונקוריש ואח"כ מביא עליה נווטים פי' ספנים אבל הקב"ה ברא הם ומנהיגיהם הה"ד כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטהם ונוטיה' ביוד כתי' וכתי' התרקי' עמו לשחקים אמר רבי אבא מלמד שהם עשוין כטס כמו וירקעו את פחי הזהב שתרגומו טסא דדהבא שמא תאמר שהם רפים ת"ל חזקים כראי מוצק הנה ביאר רבי שמעון בן לקיש שהיו השמים גשמים בלי חיות כספינה ושהיו מניעיהם נבדלים מהם כספנים והוכיחו הדבר מבורא השמים ונוטיהם שהוא מלא ולכן אי אפשר לפרשו בורא השמים והנוטה אותם לפי שנוטיהם הוא לשון רבים רומז למניעים הנוטים אותם ורבי אבא אמר שהיו כטס לא להכחיש סדוריותם אלא שהיו זה על זה כגלדי בצלים כאלו הם רקיעים זה למעלה מזה ולכן יראה מדבריהם אלה שהשמים ומניעיהם נבראו כאחד ביום ראשון אבל לא יתחייב מזה שיהיו השמים גשמי' מבלי צורו' ונפשות בעצמם ושהנבדלים הם צורות אליהם ולכן בב"ר פ"ד שנית דרשו והארץ היתה תהו ובהו תוהה ובוהה אמרה התחתוני' והעליוני' נבראו כאחת העליונים נהנים מזיו השכינ' והתחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים ובמקום אחר אמרו בשמים שאין מלאך המות שולט בהם והוא המורה שלא כיונו באמרם העליונים חיים כי אם שאינם נפסדים ולהיות מניעיהם נבדלים אמרו שהיו נהנים מזיו השכינה אמנם התחתונים לא יתדבקו לנבדל אם לא בהיותם יגעים בחכמה ולמעשה והיוצא מזה כלו שהגרמים השמימיי' אינם חיים משכילים כדברי הפילוסופים וגם שנניח שהם כן כדי שלא נהיה בכלל סכל ומתעקש בעיני הרב המורה הנה יהיו חיים משכילים בעלי נפש משכלת כדעת ר"ש והרב המורה תמשך אחריו אבל לא יהיו השכלים הנבדלים העומדים בעצמם צורות אליהם ומניעיהם לשנאמר שנכללה בריאתה בבריאת השמים הלא תראה שבריאת האדם עם היות שלא נזכרה בו בריאת הנפש הצומחת ולא החיונות הנה הנשמה השכלית נזכר ענינה בפרט כמו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים ולפחו' כפי הדרך הזה היה ראוי שתספרה התורה ששם האל יתברך את המלאכים הרוחניים מניעים לגלגלים או שבראם לכך והנה הנביא אמר כה אמר יי בורא השמים ונוטיהם ואם אמר נוטיהם על המניעים כדברי חז"ל והמפרשים גם כן הנה ביאר בריאת המניעים ההם בפני עצמם ולא כללם עם השמים ולמה לא עשתה כן תורת האלקים. ומפני זה לא ישר בעיני הדרך הזה:

פרק ד

בזכרון הדרך והוא מדרכי המקובלים.

כתב הרמב"ן וז"ל ואם תבקש בריאה למלאכים שאינם גוף לא נתפרש זה בתורה ודרשו שנבראו ביום השני שלא תאמר שסייעו בבריאו' העולם אבל אם תזכה ותבין סוד בראשית ולמה לא הקדים לומר אלקים ברא בראשית תדע כי ע"ד האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליוני' ומלת בראשית תרמוז בחכמה ולכן תרגם הירושלמי בחכמתא והמלה מוכתרת בכתר בי"ת ע"כ ולא תחשוב שכיון הרב לפרש בראשית על השכלים הנבדלים כמו שחשבו אנשים מדבריו כי אלה חשבו שהספירות הם השכלים הנבדלים והוא טעות מבואר בחק הקבלה גם שעם זה לא יצא הרב מהספק כי תמיד תשאר השאלה ולמה לא זכרה התורה בריאתם או אצילותם וזכר בלבד שבאמצעותם נבראו כל הנבראים אבל אמתת כונת הרב היא לפרש מלת בראשית על ספירת החכמה כדרך המקובלים לפי שעם היות הספירות כלן ראשי' לנבראי' הנה ספירת החכמה היא ראשית אותם הראשים ויאמר הכתוב א"כ שבאמצעות החכמה שהיא הראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ויפרש שם אלקים על המלאכים כמו כי ראיתי אלקים פנים אל פנים שתרגומו מלאכיא דיי' וכאלו יאמר שבאותו ראשית וחכמה עליונה ברא ר"ל הבורא ית' שלא נזכר בכתוב שלש מדרגות מהנמצאים הא' אלקים שהרצון בו המלאכי' הרוחניים הב' השמים שהם כללות הגרמים השמימיים הג' הארץ שהוא כלל הנמצאים השפלים ונזכרה א"כ בריאת המלאכים בכתוב הזה ולכן לא אמר אלקים ברא בראשית לפי שאלהים כפי הפירוש הזה הוא מכלל הנבראים ולא נאמר על הבורא ית' וכן פירשו ר' בחיי ואמר שיחסר בכתו' הזה מי היה הבורא כמו אם יחרוש בבקרים שפירושו החורש. כי לא סגר דלתי בטני ר"ל הסוגר וזולתם בכתוב וגם הדרך הזה בעיני לא סלולה לפי שבכל מעשה בראשית נזכר שם אלקים ולכן נאמר ויאמר אלקים ויברא אלקים ויברך אלקים ואיך א"כ יפורש שם אלקים אשר בכתוב הראשון על המלאכי' הנבראים ואלקים שבשאר הפסוקים על הבורא סבת הסבות ית' אלא אם יפורש כל שם אלקים שהוא במעש' בראשי' על המלאכי' לא יהיה א"כ זכרון האל היחיד סבת הסבות בספור הבריאה הראשונה והוא מגונה מאד וגם שכפי זה הפי' יחסר בכתוב הראשון כנוי הבורא ושמו ועם היות שכבר נמצא בכתובים אחרים חסרון הפועל מפני שנזכר בכח בספור הקודם אין ראוי לומר שיחסר בפסוק הראשון מהתורה אשר בו עיקר הבריאה כלה כדי שלא יאמרו שנעשו הדברים מאליהם ולא מפעולת פועל ועוד כי אם היה אלקים מכלל הנבראים כשמים וכארץ היה לו לומר בראשית ברא את אלקים את השמים ואת הארץ כי את הוא סימן הפעול ולכן היה ראוי לסמכו אל מלת אלקים כמו שנסמך אל מלת שמים ואל מלת ארץ ויש למקובלים דרך אחרת בפי' פסוק בראשית שלא יתחייבו בו הספקות האלה אבל לא יותר בו הספק למה לא נזכרה בתורה בריאת המלאכים:

פרק ה

בזכרון הדרך והוא ג"כ כפי הקדמות חכמי הקבלה.

והוא שהם אמרו שכבר יקראו בשם שמים לא לבד הגשמים המתנועעים בעלי הכוכבים אבל ג"כ יקרא שמים הגלגל החלק מבלי כוכב אשר עליהם והוא הנקרא בדברי יחזקאל רקיע כעין הקרח הנורא כפי הרב המורה במרכבה ויקראו ג"כ שמים בעצם וראשונה גלגל השכל הנקרא בלשונם כסא הכבוד מעמד השכלים הנבדלים והיא הנקרא ג"כ אצלם גלגל האש ממה שאמר משרתיו אש לוהט וגם הרב המורה בפ"ב ח"ב כתב בפירוש כי מאמר ובמלאכיו ישים תהלה הוא עצמו ושמי' לא זכו בעיניו ולדבריו נקראו המלאכים שמים והנה גלגל השכל הוא הראשון למעלה מכלם ותחת רגליו הגלגל החלק ותחתיו כדורי הכוכבים כולם אם הקיימים ואם השבעה הולכים ושלשתם אמר נעים זמירות הללויה כי הנה אמר הללו את יי' מן השמים כנגד הגלגלים המכוכבים והתחיל מהם להיותם יותר קרובים אלינו ואח"כ אמר הללוהו במרומים כנגד הגלגל התשיעי החלק כי הוא מרומים ישכון על כל הגלגלים המתנועעים ואח"כ אמר על גלגל השכל הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו כי שניהם מלאכיו וצבאיו אמר על השכלים הנבדלים וחזר לספר ענינם כפי הסדר במה שהתחיל באמרו כנגד גלגלי הכוכבים הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור. וכנגד גלגל השכל אמר הללוהו שמי השמים. ועל גלגל התשיעי החלק אשר ביניהם אמר והמים אשר מעל לשמים כי הוא המים העליונים כמו שבא בפרשת בראשית. והנה התחיל כאן מהיותר קרובים אלינו והיותר גשמיים וזכר אחריהם הקצה המנגד והם הנבדלי' מכל חמר ואחרי זכרון שני הקצוות זכר האמצעי ביניהם במעלה ושלמות והוא הגלגל החלק. ועל כלם אמר יחד יהללו את שם יי' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור והנה במעשה בראשית תמצא בריאת שלש חלקי העליונים האלה כי הנה השמים שנזכר בפסוק הראשון את השמים ואת הארץ הוא רמז וכן כתב הרמב"ן על ויקרא אלקים לרקיע שמים אבל יותר נכון כפי הפשט שנאמר כי השמים הנזכרים בפסוק הא' הם השמים העליונים שאינם מכלל הגלגלים אבל המה למעלה מהמרכב' כענין ודעות על ראשי החיה רקיע ומהם נקרא הב"ה רוכב שמים וכו' שיראה מזה הרב השמים שבפסוק הראשון פירש שעל הגלגל השכל כאלו אמר שבראשונה או בחכמה ברא האלוקי' היכול יתברך כל הדברים מן היות נכבד עד היות פחות בגדול החל והוא אומרו את השמי' שהוא גלגל השכל ובקטן כלה שהוא הארץ האחרון והשפל שביסודות ומזה למדנו שהוא הדין למה שביניהם ובמעשה יום השני זכר בריאת הרקיע והמים העליונים שהוא רמז אל הגלגל התשיעי החלק והגלגלים המתנועעי' אשר תחתיו וביום הרביעי זכר בריאת המאורות שהם הכוכבים כלם הקיימים וההולכים זה מה שיראה לי לומר בתשובת הספק הזה כפי הקדמות המקובלים ושרשיה' והלצתי בעדם ואון ראוי להקשות כנגד הדרך המקובל הזה אבל שאם הוא קבלה נקבל:

פרק ו

בזכרון והוא מדברי חז"ל במדרשות.

אמרו בב"ר אימתי נבראו המלאכים רבי יוחנן אמ' בשני הה"ד המקרה במים עליותיו וגו' וכתיב עושה מלאכיו רוחות ר' חנינא אמר בחמישי נבראו דכתיב ועוף יעופף על הארץ וכתיב בשמים יעופף ואמרו עוד שם ר' לוליאני בר טברין אמ' בשם ר יצחק בין על דעתי' דר"י ובין על דעתי' דרבי חנינא הכל מודי' שלא נבראו ביו' ראשון כלום שלא תאמ' מיכאל היה מותח בדרומו וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעיתם אלא אני יי' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי מי אתי כתוב מי היה אתי בבריאתו של עולם ע"כ. וכבר יקשה לשלמים האלה אם לרבי יוחנן למה ברא הקב"ה השמים והארץ מים ורוח אור וחשך ראשונה ואחריהם ברא אח השכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות. ויותר יקשה לדעת רבי חנינא שסבר שראשונה הוה הגלות היבשה ובריאת הדשאים והאילנות כיון שלדעתו לא נבראו המלאכים כי אם אחרי כן ביום החמשי עס דגי הים ועוף השמים. ואם היה כל זה כדי שלא יחשב שעזרו בבריאה היה ראוי א"כ שלא יבראם כי אם בסוף יום הששי אחר שנברא האד' כו הנה צורת האדם ונשמתו כבר יחסו אות' הפילוסופים לנבדל. וכמו שאחז"ל אדם בששי נבר' שלא יהיו המאינין אומרי' שותף היה להקב"ה במעשה בראשית. והנה ראיתי מהאחרונים שפירשו שלא היתה כונת הקדושים האלה לומר מתי נבראו המלאכים אלא אימתי היו הצורות בנמצאות צריכות אל מציאות המלאכים והיה דעת רבי יוחנן שבבריאות שנבראו ביום הב' מהמים וביום השלישי מהדשאים והאילנות מפני הנפש הצומחת אשר בהם וכן משם ואילך צורות הב"ח והאדם הוצרכו אל המציאות שכל נבדל עם הכוכבים להשפיע הצורות ההן כלן. וזה היה דעת אב"ס נמשך אל קדמוני הפילוסופים שאמרו שצורות כל הנמצאים צומח וחי ומדבר היו מהנבדל ושכל הצורות יושפע מנותן הצורו' שהוא השכל הפועל כפי ההכנה אשר ניתן אליהם מהתנועה השמימיית במקבל ולכן אמר ר' יוחנן שבהכרח כבר היו המלאכים נבראים כיון שביום השלישי כבר עזרו בהשפעת הצורות בבריאת הצמחים ורבי חנינא סבר שא"צ אמצעי שכל נבר' בבריא' הצמחי' ולא ג"כ בבריא' הב"ח כי הצורות ההן כלן הם מכח החמר וזה היה דעת אבן רשד שאמר שהצורות יש להן מציאות ככח טמון בחמרי' והמכין הוא התנוע' השמימיית ואז תבא הצורה מעצמה אל המציאות כי פעל הפועל אינו הצורה זולת הכנת החמר ואמנם הצורה תבא מעצמה זולתי הצורה האנושית שהיא שכל ותצטרך במציאותה אל השכל הפועל אשר הוא לדעתו. ולכן אמר רבי חנינ' שלא נמצא פעל במעשה בראשית מור' על המציאות המלאכים כי אם ביום הששי בבריאת האדם שאז היה צריך בהכרח השכל הפועל המשפיע צורת האנושית והוא אמרו בחמישי נבראו ר"ל שקודם היום הששי אשר הוצרכו בו כבר היו נבראים זאת היא כונ' האחרונים בפי' זה המאמר ואין ספק אצלי שלא כיונו השלמים רבי חנינא ורבי יוחנן לדבר מזה ההסכמות כי הנה אם כן לא ביארו אימתי נבראו המלאכים אלא אימתי הוצרכו להשפיע בצורות השפלים ולא ידענו אם כן אם נבראו או היו קדמוני' ולא מתי היה זמן בריאתם אם היתה שאלתם אימתי נבראו המלאכים איך תהיה תשובתם אימתי התחילו להשפיע שלדע' רבי חנינ' אם היתה כונתו שהתחילו להשפיע ביום הששי למה יאמר בחמישי נבראו ואולי שנבראו ברביעי או בחמישי או בשני כדברי ר' יוחנן ולכן נראה לי בכונתם שהם לא חששו שיעלה בלב אדם שהמלאכי' עזרו בבריאת העולם לדבר מבריאת השפלים אחרי שהתורה אמרה בהם תדשא הארץ ישרצו המים תוצא הארץ אבל חששו לבריאת הגרמי' השמימיית והכוכבים אולי יחשוב חושב שהמציאם הקב"ה על ידי השכלים הנבדלים ושהם הפועלים הקרובים להם להיותם מניעים אותם ולכן אמר רבי יוחנן שבשני נבראו שכבר היו נבראים השמים ביום הראשון ולא חשש אל הארץ והמים והרוח והאור והחשך כי אם לענין השמים. ולכן דרש ר' יודא ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום שני היה הקב"ה יחידי בעולמו שלא היה בעולמו אלא הוא כרבי יוחנן שאמר בשני נבראו המלאכים ורבי חנינא אמר והלא ברביעי נבראו המאורות והכוכבים ואולי יאמר אומר שהמלאכים הרוחניים עשאום והמציאום ולכן גזר אומר שבחמישי נבראו וכוונת שניהם שלא עזרו השכלי' הנבדלים דבר בבריאת השמים עם היותם המניעים אותם בתנועותיהם. והדרך הזה כפי הדרש נכון הוא וראוי לקבלו מפיהם ז"ל הלא תראה שספרה התורה הוית הדשאים והצמחים ביום השלישי והמאורות והכוכבים ברביעי ולא היה זה אלא כדי שלא נחשוב שבתחלת. הבריאה נבראו הצמחים מכחות הכוכבים כאשר היא עתה שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו גדל כי הנה בבריאה הראשונה המציא הקב"ה את הצמחים מבלי כחות הכוכבים ולהודיע זה ברא והמציא הדשאים והצמחים בשלישי קודמים לבריאת הכוכבים וכן נזכרה בריאת הכוכבים אחרי הגלות היבשה לפי שאם היה קודם אליו היה אפשר לחשוב שהגלות היבשה היה מפעל הכוכבים כמו שחשבו הפלוסופי' ולהסיר הדעת הזה כתב שראשונה נגלית היבשה ואחר כך נברא הכוכבים ובזה הדרך עצמו אמרו אלו הקדושים שנבראו המלאכים אחרי בריאת השמים והכוכבים להודיע שלא היתה בריאתם מהנבדלים ההם כי אם ממנו יתברך. והנני מודיעך אחר זה שוש לחכמי ישראל גם כן דעת אחר סותר לזה:

פרק ז

בזכרון הדרך הששי והוא ג"כ כפי המדרש.

וענינו שהמלאכים נבראו ביום הראשון בבריאת האור שמפני קוצר דעתנו להשיג מהות הנבדל כפי אמתתו המשילה התורה אותו לאור לרוחניותו והיותו סבת השגת המראים כמו שאותם הנמצאים הנכבדים הרוחניים הם סבת ההשגה השכלית וכמו שהתבאר בשלישי מספר הנפש עד שמפני זה נאמר עליו ית יי' אורי וישעי יי' אור לי ועל הנבדלים ההם הקרובים אליו היושבים ראשונה במלכות אמר ונהורא עמיה שרא וכבר נמצאו מאמרים רבים להם ז"ל מורים על זה אמרו בב"ר בפר' יהי אור ר' יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר האורה נבראת תחילה משל למלך שבקש לעשות פלטין והיה אותו מקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסים לידע היאך הוא קובע קלמיוסין. כך האורה נבראת תחלה ורבי נחמיה אמר העולם נברא תחלה משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ר' שמואל בר ר' יצחק פתח פתח דברך יאיר מפת' פומך הוה לן נהור ויאמר אלקים יהי אור רבי ברכיה בשם רבי יודה בר סימון בדבר יי' שמים נעשו לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו. ע"כ. ואין ספק שלא חלקו השלמים האלה באור הגשמי כי הוא ית' אינו צריך לאורה לעשות מעשהו אבל חלקו בענין המלאכים הרוחניים שהם כלם אורה אם נבראו קודם השמים או אחר בריאת השמים ורבי נחמיה פי' הכתובים על הסדר שנכתבו בתורה שמים וארץ תחלה ואחר כך האור לפי שנמשך דעתו שנבראו המלאכים אחר בריאת שמים וארץ כדי שלא יאמרו שעזרו במעשה בראשית מסכים לדעת רבי יוחנן ורבי חנינא שזכרתי למעל' אמנם ר' יהודה הכריע הענין מטבע הבריאה שהסבה ראוי שתוקדם למסובב ולכן סבר שהאור המורה על המלאכי' נברא תחלה ואחר כך עניני השמים והארץ ואמנם לענין הפסוקים נסתייע מאמר רבי שמואל בר רב יצחק שדרש על זה פתח דברך יאיר כלומר שתחלת המאורות שבהם נברא העול' היה ויאמר אלקים יהי אור ושהאור היה הדבר שנבר' תחלה. ולפי זה יפרש הכתובי' כן בראשית הבריאה כשברא השם השמים והארץ ומה שנלוה להם וברא בשפלים התחלותיהם היסודות אמר השם יהי אור ולכן לא נאמר ויאמר יי' יהי שמים וארץ לפי שהו' ספו' הקדימ' לא ספו' הבריא' הנה בריא' השמים באה בשני בבריאת הרקיע וברביעי בבריאת המאורות והכוכבים. וקרוב לזה פי' רש"י הכתובים האלה והרלב"ג גם כן. ומה שכתב עליו הרמב"ן והנה אם כן לא נברא ביום הראשון כי אם האור אין בו בטול אבל הוא האמת בעצמו לדעת רבי יהודה ורבי שמואל בר רב יצחק. ומפני שרבי נחמיה אמר שהשמים והארץ נבראו תחלה ואח"כ האור כדי שלא יאמרו שהמלאכי' עזרו בבריא' שמים וארץ לכן הביא מאמר רבי ברכיה לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו אלא בדבר יי' שמים נעשו ויקשה זה המאמר כי מי לא ידע בכל אלה שאין עמל ויגיעה לפניו ית' אלא שהאמת הוא שהוא כיון ליחס פעל אלו הנמצאות כלן אל האור הנברא ביום ראשון ושלא יתחייב מזה שגבריאל ומיכאל עזרו בבריאה. כי הכל נברא בדבור והוא רמז לשפע המושפע מאתו ית' על הרוחניים שהיו ככלים ואמצעי' במה שנעשה אחרי כן ולכן דקדק והיה אור לא נאמר שהוא מורה על העתיד כי אם ויהי אור בלשון עבר כלומר שקודם שמים וארץ נברא האור הרוחני ההוא ואיך יסבול הדעת שיאמר רבי יהודה שהאור המוחש נברא קודם העולם כי הנה האור המוחש הוא המתפשט באויר ומאיר על הארץ. ואם לא היה שם שמים ולא ארץ ולא אויר ולא שום דבר אחר איך ימצא האור ההוא אלא שכיונו באמת אל המלאכים הרוחניים שהם כלם אורה. ולכן אמרו שם עוד רבי שמעון בן יהוצדק הלך שאיל את רבי שמואל בר נחמן אמר ליה בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה אמור מהיכן נבראת האורה א"ל מלמ' שנתעטף הקב"ה כשלמ' והבהי' מסו העול' ועד סופו הוה קא"ל בלחיש' א"ל א"ל מקר' מלא הו' עוט' אור כשלמ' ואת' אמר' בלחיש' א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתי לך בלחישה. ע"כ וראוי לעיין מה היה ענין השאלה הזאת האורה מהיכן נבראת כי אם לא היה שם שמים וארץ איך ישאל על המקו' שממנו נבראו האור. והתשובה ג"כ היאך היא מסכמת לענין השאלה. והנראה שהשואל שאל מהיכן נבראת האורה להוליד שני ספקות בענינה הא' אם היה האור ההוא מושכל ונמשך והושפע ממנו ית' האם היה מושפע תמיד כענין המושכל מהשכל ויתחייב מזה הדעת הקדמות ברוחניים כי הנה עם היות שהגשם במה שהוא גשם בהרכבתו ותנועתו לא יסבול הנצחיות הנה השכלים הנבדלים מכל חמר אם נמשכו מהשכל הראשון ית' איך יצוייר בהם החדוש בהיות המושכל נמשך תמיד מהשכל והספק השני אם היו השכלים הנבדלים ההמה סבות העולם ופועלי אותו יהיו אם כן הם הבוראים לא האל ית' כי על כן שאל מהיכן נבראו לדעת למי תיוחס הבריאה. ולקושי השאלות האלה הלך לו רבי שמעון אצל רבי שמואל בר נחמן שהיה בקי באגדות כי כבר אחז"ל אם רצונך להכיר אח מי שאמר והיה העולם לך אצל הגדה. והיה תשובתו שנתעטף הקב"ה והבהיק מזיו הדרו מסוף העולם ועד סופו וראה חכמת זה המשל כי הוא השיב אל הספק הראשון באמרו שהיה האור השכלי כלבוש שהוא קנין הלובש והוא מחדש אותו כרצונו אחרי שהיה לו מציאות זולתו כן היתה בריאת הנבדלים כשלמה המתחדשת לאדון כפי רצונו לא שיהיו קדמונים כמוהו. וגם לספק השני השיב במשל השמלה שהאל ית' הוא היה באמת הבורא והממציא המצואים כולם והיו המלאכים ככלי' או אמצעיי' בפעולתו וכמו שהאדם המלובש והמתעטף בטליתו עם היות הלבוש הוא הנראה לעינים הנה הנראה בעצם הוא האדם בעל הלבוש ולבושו הוא קנין מקניניו. ככה היה הענין הבריאה שנתעטף הקב"ה במציאות המלאכים אשר המציא כמתעטף בשלמה חדשה והבהיק את העולם כלו עליונים ותחתונים באמצעות אותו אור שכלי אלקי והוא ית' היה א"כ הפועל באמת לא הנבדלים שהיו קנינים מקניניו. והנה רבי שמעון השיבו שמקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואחר כך נוטה שמים כיריעה. אבל המשיב אמר שכמו ששמע זה בלחישה כדי להסתיר העניני' האלה מן ההמון כדי שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו וכו' ושהנבדלים עזרו בבריא' העולם כך אמרו בלחישה מהסבה הזאת ומסכים לזה אמרו ז"ל עוד במדרש הרבה דברים כתב משה סתומים ועמד דוד ופירשם אנו מוצאים במעשה בראשית שאחר שברא השמים והארץ ברא האור שנאמר בראשית ברא אלקים אח השמי' ואת הארץ ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור בא דוד ופירש שאחר שברא האור ברא השמי' שנא' עוטה אור כשלמה נוטה שמי' כיריע'. ע"כ. וגם בזה יש לעיין למה אמרו עמד דוד ופירשם והיה ראוי שיאמרו עמד דוד והפכם אלא שהם כיונו לומר שדוד הבין הפסוקים כפי פירושם האמתי על הדרך שפירשנו למעלה לדעת רבי יהודה שענינו בראשית ברא השם השמים והארץ ושההיה הארץ תהו ובהו וגו' ויאמר אלקים יהי אור כי האור השכלי הרוחני נברא ראשונה קודם בריאת שמים וארץ ועליו אמר עוטה אור כשלמה. ומסכים לזה גם כן אמרו במדרש תהלים במזמור לדוד יי' אורי וישעי וירא אלקים אח האור כי טוב אמר רבי יהודה בר סימון הבדיל הקב"ה את האור לעצמו משל למלך שראה מנה יפה ואמר זו לעצמי כך כשבראו הקב"ה אמר אין שום בריה יכולה להשתמש בו אלא אני הה"ד ונהורא עמיה שרא אמר רבי אבין הלוי נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית והבריק את עולמו ממנו הה"ד עוטה אור כשלמה. ורבנן אמרין הבדילו ליתנו לצדיקי' לעתיד לבא. משל למלך שראה מנה יפה ואמר זו לבני הה"ד אור זרוע לצדיק וכבר הביא הרלב"ג זה המאמר להוכיח ממנו שזה האור איננו אור מוחש כי אם אור שכלי ויורה על זה באמת אמרו שהבדילו הקב"ה לעצמו כי הוא יתברך אינו צריך לאור ואיך יבדיל האור המוחש לעצמו אלא שנאמר על השכלים הנבדלים כי הם רואי פני המלך ונבדלים לדבקותו וגם יורה ע"ז אמרו שאין שום בריאה יכולה להשתמש בו כי כן הוא האמת שאי אפשר זה כללי דברי ד' יהודה בד סימון וחכמים אמרו שהבדיל לצדיקים לעתיד לבא ופי' בו הרלב"ג שכבר יהיה אפשר השגת הנבדלים במה שיושפע מאורם וזיום ואף על פי שלא תהיה השגה שלמה ונראה לי שלא אמרו זה כי אם להגיד שלעתיד לבא יהיו ישראל במדרגת השלמות והצדק עד שמלאכיו יצוה להם לשמרם בכל דרכיהם. ואולם רבי אבין ביאר שזה האור היה קודם בסבה לשאר הנבראי' שבאמצעותו נעשו והוא אמרו נתעטף בו כטלית והבריק את עולמו ממנו וכן אמר הפילוסוף שהש"י עיין בעולם השכלים הנבדלים והשפיע ממנו הנמצאים כלם וגם הרב המורה קרא אור נברא את השכלים הנבדלים מניעי השמים וכן יקראום במקומות מספרו בשם שכינה וכמו שיתבאר אחר זה. הנה התבאר מאלו המאמרים כלם שהיה דעתם ז"ל שהאור שנברא ביום הראשון ממעשה בראשית הוא מציאות המלאכים הרוחניים שנבראו קוד' הגרמים השמימים להיותם קודמין אליהם בסבה ובמעלה וטבע כמו שהגרמים השמימיים קודמים בסבה ובטבע ליסודות ולמה שיתחדש מהם. ולכן אמר בב"ר שנתיעץ הקב"ה בבריאת העולם במלאכים מכלל שהיו נבראים בראשונה. וכן אמרו בב"ר פ' שלישית אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהוא מכהה גלגל חמה שרמוז בזה שהיו השכלים הנבדלים במעלה עליונה מהגרמים השמימיי' לאין שעור וזהו הדעת היותר מסכי' לדעתי ובאה אם כן בריאת המלאכים במעשה בראשית. אך אמנם נשאר לבאר כפי הדעת הזה אם היה רומז האור הנאמר כאן על המלאכים מהו החשך הנזכר שהוא מקבילו שהבדיל השם ביניהם. ואיך קרא את האור ההוא יום ולחשך קרא לילה כאלו הם מחוברים ומדובקים זה בזה ונעשה יום אחד מן האור והחשך ההוא היצדק דבר מזה על המלאכים. וראוי אם כן שנפרש כל זה והוא כמו שפירש הרלב"ג שהחשך הנז' כאן הנבדל מהאור הוא רמז למציאות החמר השכל אשר הוא בתכלית המרחק וההבדל מהאור הרוחני כי האור ההוא שהוא השכלים הנבדלים היא פעל גמור וצורה כי אין בהם לא כחניות ולא חמר כלל ולזה אמר הכתוב וירא אלקים את האור כי טוב כי הטוב והשלמות בהם והחמר הראשון השפל אשר תאר בחשך הוא חסר מהצורות ומציאותו הוא כחניות ולחסרונו היה בערכם כחשך אל האור ומזה תדע שאין ההבדלה שזכר הכתוב ויבדל אלקים הבדל במקום כי אם במעלה ועצמות ולפי ששלמות השכלים הנבדלים היה קיים בלתי משתנה וכחניות החמר וחסרונו היה קיים ועומד בו תמיד עוד כל ימי הארץ לכן אמר ויקרא אלקי' לאו' יום שהמשילם ליום לרוב בהירותו וזכותו והחשך החמרי ללילה לרוב ערבובו ועכירותו ורוע סדורו. כי הנה במעשה בראשית לא נאמר ויקרא אלקים לכך כך כי אם להורו' על התמדתו וקיומו. ואמנם אמרו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד בא להגיד שבזה האור הרוחני עשה מדרגות חלוקות הולכי' מהלך השלמות מקצתם לקצתם כמו שהער' והבקר יתחלף ענינו בפחות ויתר במציאות חלקיו זה על זה כן השכלים הנבדלים מדרגותיה' זה על זה בשלמות ובמעל ובסוף הכתוב אמ' יום אחד להגיד שזה היה פועל היום הראשון שהיה הנברא ביום ההוא אחד והבורא אחד. וכן בכל אחד משאר ימי בראשית נאמר ויהי ערב ויהי בקר להודיע שהיו מדרגות זו למעלה מזו בדבר הנברא בכל יום. זהו ענין הדרך הששי הזה והוא באמת נכון ומתיישב בכתובי' אמנם הנשיא רבי אברהם ברבי חייא כתב במקום הנזכר למעלה שהאור שנברא ביום הראשון לא היה גשם ולא מסתבך בגשם כי הוא רמז לשפע השכלי המושפע מאתו יתברך ונזכר אור בפרשה חמשה פעמים וחשך ג' פעמים לפי שמעלות האור והשפע שנברא ביום הראשון רומז אל חמש מעלות מהשפע השכלי האלקי הא' הוא השפע המגיע לשכלים הנבדלים ועליו אמר ויהי אור והב' הוא המגיע לנביאים בנבואותיה' ועליו נאמר וירא אלקים את האור כי טוב והג' הוא השפע המגיע לחכמים האמתיי' שבו הם מבדילים בין האמת ובין השק' ועליו נאמר ויבדל אלקים בין האיר ובין החשך. והד' הוא השפע המגיע לנפשות אחר המות אם בשכר ואם בעונש ועליו אמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה כי הנה אור האמונות והמעשים התוריים יבא להיות יום בשכר גן עדן. וחשך האמונות הכוזבות והמעשי' המגונים יבא אל הלילה שהוא העונש בגיהנם. ואמנם החשך שנזכר בפסוק הראשון וחשך על פני תהום הוא רמז לזמן שאין לו ממשות ואין לו מציאו' כי אם בדעת האדם אלה הם דבריו דברי פי חכם חן:

פרק ח

בזכרון הדרך הז' והוא בהמשך אחרי פשט הכתובים.

וענינו אצלי שהתורה ספרה ענין הבריאה כלל ופרט כי בראשונה אמר דרך כלל בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שבהתחלת העולם במלאכת ששת ימי' ברא אלקים את השמים והם העליונים כלם ואת הארץ שהם השפלים כלם פשוטים ומורכבים. וכן אמר ביום עשות יי' ארץ ושמים עושה שמים וארץ שהם שמות כוללים לכל הגשמים עליונים ותחתונים. וזהו הכלל ואחר זה התחיל לפרט והארץ היתה תהו ובהו. והתבונן שבאותו הפסוק הראשון בטל הכתוב ג' טענות שהיו בין הקדמונים. ומהם היו אומרים שהיו שני אלוהות וכנגד זה אמר ברא אלקים שברא לשון יחיד. ומהם היו אומרי' שהתחתונים נבראו מכת העליונים וכנגד' אמר את השמי' ואת הארץ ר"ל כי כמו שברא אלקים את השמים מבלי אמצעי כן באותו אופן עצמו ברא את הארץ בלי אמצעי והתחיל פרטיות הבריאה באמרו והארץ היתה תהו ובהו כי מפני שזכר בכללות שמים וארץ התחיל לבאר מאן דסמיך ליה שהוא הארץ. וראוי שתדע שתהו ובהו אמר על החמר והצורה כמו שפרשו הרמב"ן לפי שהחמר הוא דבר נעלם בלתי מוחש כתהו והוא שם מורה על השממון ועל תהום הים שהוא הדבר הבלתי נראה ובוהו הוא שם נאמר על הצורה אשר בה יתעצם הדבר והיה מה שהוא וכאלו הוא שני תיבות ר"ל בו הוא לא כמו שפירשו הרלב"ג בהפך זה תהו על הצורה ובהועל החמר. והנה הכתוב שהביא לראיה ונטה עליה קו תהו ואבני בהו הוא העד בדבר הזה כי הקו להיותו דבר בלתי נמצא בעצמו והוא רושם או דבר דמיוני קראו תהו וכבר זכר הפלוסוף שהנקרא תהו ובהו בשטח מהשטח בגשם מציאותם והגשם הוא בפעל. אמנם האבנים שהם עיקר הבנין קראם בהו. ולכן חז"ל באמרם שיחזור העולם לתהו ובהו ענינו שיבדיל הפשוטים וישאר החמר תהו בפני עצמו והצורה שהיא הבהו נבדלת ומופשטת מאותו חמר. ולזה גם כן כיונו חז"ל באמרם תהו זה קו ירוק שמקיף את כל העולם שממנו יוצא חשך כי זה באמת על החמר נאמר הוא מקור החשך ולחסרון מציאותו קראו קו לא גשם גמור וקראו ירוק להגיד לנו שאינו לבן ולא שחור כי אין לך צורה קיימת אבל יש בו הלובן והשחרירות וכאלו התקבצו באותו נושא צורות נערמות וכן הוא החמר הראשון ולפי שההפסד וההעדר בדברים מגיע מצדו לכן אמר שממנו יוצא חשך. אמנם בהו להיותו מורה על הצורות היו הצורות רבות ביסודות לכן אמרו בלשון רבים אלו אבני' מפולמות ואין פי' מפולמות נעלמות מגזרת פלמוני כמו שפי' הרלב"ג אבל ענינו אבנים גדולות אבנים חזקות ובריאות שהוא כנוי לצורות וכן הוא בריש גמרא דפ' אין צדין שהביא דגי' מפולמים ובפ' איזהו מקומן מביא חלוקי אבנים מפולמות גדולות וקטנות ופי' כלם הערוך בריאים וחזקים. הנה אם כן מפולמות הוא שם לחוזק וליופי לו להעלם כמו שחשב ולפי שהצורות חלות על החמר אמרו המשוקעות בתהום כי הצורה נשוא' בחמר לא החמר בצורה וכן אמר הכתוב והארץ היתה תהו ובהו שזכר ראשונה התהו שהוא הנושא ואחר כך הצורה שהיא הנשוא. ואמרו שמהם יוצאים מים לפי שמחבור הצורה על החמר יתילדו המים הנמצאים וזהו המאמר השלם כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים כי קרא אבני' לצורות הנכבדות לא לחמר. ויהיה לפי זה ענין הכתוב שלפי שאמר שברא אלקים את השמים ואת הארץ בא לבאר מה הבריאה אשר עשה בהם. האם ברא בלבד צורותיהם והחמר היה קדום כדברי אפלטון או אם ברא הכל ר"ל החמר והצורה ובא לבאר עוד האם נבראו השמים עם כוכביהם בשלמותם או לא. לכן עשה בזה שני הודעות בראשונה אמר והארץ היתה ר"ל הויתה ובריאתה היה התהו והבהו כלומר החמר והצורה. וחזר לדבר בשנית מבריאת העליונים באמרו וחשך על פני תהום כאלו תאמר תדע לך שגם השמים לא נבראו עם המאורות כי כבר היו השמים נבראים ולא היה בהם אור אבל היה החשך שהוא העדר האור פני תהום שהוא התהו שזכר כי תהו ותהום ענינם אחד. והענין בזה שנבראו השמים מבלי מאורו' והארץ החמר והצור' מבלי הבדל היסודו' והדברים. האמנם רוח אלקים היתה מרחפת על פני המים ולא אמר זה על יסוד האויר כמו שחשב הרב המורה כי למה יקרא האויר רוח אלקים ולא ייחס שאר היסודות גם כן לאלקים אף התורה לא. זכרה דבר מהאויר ואף בבריאת העופות שהיה ראוי לזכרו ואיך אם כן יפורש עליו ורוח אלקים אבל באמת רוח אלקים אמר על השכלים הנבדלים שהם מלאכים רוחניים וכמ"ש עליו איוב ורוח על פני יחלוף וגו' יעמוד ולא אכיר מראהו ויחסו אל האלקים להיותו במדרגה הראשונה מהיושבים ראשונה במלכות עלאה ולפי שהם במצות בוראם היו פועלים בהבדלות ושלמות המים העליונים והמים התחתונים לכן אמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים כנשר שעל גוזליו ירחף להעירם ולהניעם ואחרי שספרה תורה איך היו השמים מבלי מאורות ואיך היו הדברים השפלי' בתחלת הבריאה מעורבבים ביארה שהאל יתברך תקן הכל כי הנה לענין החשך שהיה מכסה ארץ אמר יהי אור ויהי אור והוא כפי הפי' הזה אור מוחש מאיר על הארץ בעוד שלא היו מאורות כדברי המפרשים וביום השני הבדיל עניני השפלים בבריאת הרקיע והבדלתם מהעליוני' ובשלישי נגלית היבשה וכן בשאר הימים נזכרו גם כן פרטיות הבריאה איש על דגלו הנה א"כ מציאות המלאכים בא במעשה בראשית באמרו ורוח אלקים מרחפת כסא הכבוד עומד ומרחף על המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו כיונה המרחפת על הקן וכמו שכתב רש"י הלא כתבתי לך שבעה דרכים מהתר הספק אשר העירותי בענין המלאכי' במעשה בראשית והוא מה שרציתי לבאר בזה ואמנם אופן בריאתם ואם היתה מהעדר או אחר ההעדר כמו שנאמין בבריאת הגשמים או איך היתה הנה יתבאר לך אחר זה בג"ה:

פרק ט

במה שיקשה על השרש השני מפנת החדוש מדברי חז"ל.

וכבר יראה ממאמרי חז"ל שלא נתחדש העולם מלא דבר אבל שהתהוה מחמר קדום כדעת אפלטון אמרו בפרקי רבי אליעזר שמים מאיזה מקום נבראו מאור לבושו של הקב"ה לקח ופירש כשלמה והיו נמתחי' והולכים עד שאמר די ועמדו. ומנין שמאור לבושו נעשו שמים שנא' עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק על המים ונעשה עפר ארץ שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ ע"כ וכבר תמה הרב המורה מזה המאמר וכתב בפ"כו ח"ב וז"ל ואני תמה זה החכם מה האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר ואי אפשר מבלי חמר התהוה ממנו מה שהתהוה ולזה בקש לשמים ולארץ מהיכן נבראו ואיזה דבר הגיע מזה, המענה יתחייב שיאמר לו ואור לבושו מהיכן נברא ושלג שתחת כסא הכבוד מהיכן נברא וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא ואם ירצה באור לבושו דבר בלתי נברא וכן כסא הכבוד בלתי נברא יהיה זה רחוק מאד וגם מורה בקדמות העולם אלא שהוא כפי דעת אפלטון אמנם היות כסא הכבוד מן הנבראים החכמים כתבו בזה אבל על פנים זרים אמרו שהו' נבר' קודם העולם אמנם כתובי הספורים לא זכרו בו בריאה כלל בלתי מאמר דוד ע"ה יי' בשמים הכין כסאו והוא מאמר יסבול הפי' מאד אמנם הנצחות בו הנה כתוב אתה יי לעולם תשב כסאך לדור ודור ואם היה רבי אליעזר מאמין קדמות הכסא יהיה אם כן תאר לשם לא גוף נברא ואיך אפשר שיתהוה דבר מתאר ויותר נפלא מזה מאמרו אור לבושו סוף דבר הוא מחמר יבלבל כל בעל הדת היודע אמונתו מאד ולא התבאר לי פי' מספיק ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה בזה אלא שע"פכ הועילנו בו תועלת גדולה שהוא ביאר שחומר השמים בלתי חומר הארץ עכ"ל והנה מפרשי ספר המורה כלם נמנו וגמרו שדברי הרב בזה הפרק בכסא הכבוד היו על השמים שנקראו כסא כמו שנאמר השמים כסאי ועם זה אמרו שדברי הפרק מבוארים הם ואין הדבר כן אצלי שאם כן ראיתי להקשו' בדברי הרב כפי פירושם ראשונה איך יאמר הרב שאולי חשב רבי אליעזר שהיה כסא הכבוד בלתי נברא כי הנה הוא אמר בתחלת מאמרו שמים מאי זה מקום נבראו אם כבר עשה מוכח שנבראו השמים איך יוכל לחשוב שכסא הכבוד אשר הוא השמים הוא בלתי נברא ושנית איך יאמר הרב שבריאת כסא הכבוד לא נזכרה בכתובים ושהחכמים אמרו שהוא מהנבראים אבל על פני' זרים שאמרו שנברא קודם העולם כי בהיות הכסא לדעתו הוא השמים כבר נזכרה בריאתם בכתובים מבלי זרות באמרו בראשית ברא אלקים את השמים ושלישית באמרו אמנם הנצחות בו הנה כתוב אתה יי לעולם תשב כסאך לדור ודור והוא כי איך יפרש הרב הכתוב הזה על השמי' בהיות שבפ"כט חלק אחד בשתוף שם כסא פירשו על גדולת האל ועצמותו שאין ראוי שידמוהו דבר יוצא מעצמו ולא נברא מנבראיו וכבר הרגיש האפדי בספק הזה בלבד והשיב עליו שהוא נוהג הסבה השביעית מסבות הסתירה. ונראה שכיון בדבריו אלה אל הדופי והכפירה. לומר שמה שביאר בפ"ט ח"א היה להעלים הדברים ולשכך את האזן. ושמה שזכר בזה הפרק שהוא מנצחיות השמים שהם הכסא לדעתו. היה אמתת כונת הרב. ר"ל שהיו השמים קדמונים כפי הנראה מפשוטי דברי רבי אליעזר. ורביעית למה זכר הרב כי ענין הנצחות ואין דרושינו כ"א בבריאה ל בנצחות יי' וחמישית באמרו ואם היה רבי אליעזר מאמין קדמות הכסא יהיה אם כן תאר לשם לא גוף נברא והוא שמי הגיד זה לרב ואולי שהיה מאמין רבי אליעזר קדמות השמים שהוא הכסא כפי הנראה מדבריו וכפי מה שהבין ממנו הנרבוני ושאר מפרשי ספרו. ואם לא היה כן מהו הבלבול והזרות שמצ' הרב באמרו. גם שאולי יהיה כסא כבוד תאר למלאכים הרוחניים לא לאלוק יתברך ולא יתחייב אז ספקו איך יתהוה הדבר מהתאר וששית באמרו ואיך אפשר שיתהוה דבר מתאר דבר ויותר נפלא מאמרו אור לבושו כי הנה עשה הרב בזה שתי קושיות. וכפי הנראה אינם כי אם אחת כי מאמר אור לבושו הוא עצמו התאר ואין בו פלא אחר כי אם איך יתהוה הדבר מהתאר. ושביעית ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה בזה. והוא כי איך הצילנו הרב מהטעות במה שזכר המאמר הזה כיון שלא פירשו אדרבה שהיה יותר טוב לשתוק ממנו ויאמ' לא אזכרהו ולא אדבר בשמו כדי שלא לבלבל המאמינים. ושמינית מה הוא התועלת הגדולה שהועילנו בביאור שחומר השמים בלתי חומר הארץ. כי אם היו קדמונים מה יוסיף ומה יתן שיהיה הקדום אחד או שתים והנני מפרש דברי הרב עם בורי' ומתיר הקושיות אשר הערותי בפרק הזה אח"ז אשוב לבאר מאמ' השלם רבי אליעזר כפי העיון הטוב ואומר.

שהנראה לי כפי דברי הרב וכונתו הוא שהוא הביא מאמר ר' אליעזר כדי שלא נשתבש לחשוב שהיה דעתו כדעת אפלטון בחדוש העולם מחמר קדום. והוכיח מכח דבריו והקדמותיו שהשמים והארץ היו מחודשים ולא מדבר כמו שחשב אפלטון ולזה אמר שאי אפשר לומר שהיה דעת ר' אליעזר שלא התהוה דבר מלא דבר ושלכן בקש חמר שנתהוו ממנו השמים והארץ כי אם היתה זאת כונתו בשאלה לא היתה התשובה מספקת לפי שכבר ישאר עליו המענה מאור לבושו ובשלג ובכסא הכבו' אשר עליו מאי זה דבר נבראו כי הנה תתחייב השאלה בהם כמו שהתחייבה בשמים ובארץ. ואם נאמר שהיה דעתו שאור לבושו וכסא הכבוד והוא הדין לשלג אשר תחתיו היו בלתי נבראים ולכן לא שאל עליהם מהיכן נבראו יקשה זה משני צדדין. האחד שיהיו שם קדומים רבים ר"ל האל ית' ואור לבושו וכסא הכבוד שהוא דבר זולת האור בהכרח כיון שקרא האחד בשם כסא. והאחד בשם אור. והיה האחד חמר העליוני' ר"ל אור לבושו והאחר חמר התחתונים שהוא השלג שתחת כסא הכבוד ולא היה א"כ לעולם התחל' אחת כי אם התחלות רבות והוא מגונה מאד. ועל זה כיון השני מהקושי הוא שיהיה לפי זה רבי אליעזר מודה בקדמות העולם כיון שיודה בקדמות אור הלבוש וכסא הכבוד והשלג אשר תחתיו. והיה זה בלתי אפשר לחשבו על רבי אליעזר לפי שהוא עצמו אמר בזה הפרק עצמו סמוך לזה המאמר עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד ועלה במחשבתו לברא את העולם ואיך אם כן יהיו דבריו סותרין זה את זה גם שרבי אליעזר עצמו באותו פרק כתב שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הן תורה וגיהנם וג"ע וכסא הכבוד הוא מן הנבראים אי אפש' א"כ לומר שהיה הוא מודה בקדמותו. ולזה הצד השני מהקושי כיון הרב באמרו אמנם היות כסא הכבוד מן הנבראים החכמים כתבו בזה וכו' שרמז בזה לרבי אליעזר עצמו וג"כ לחכמים אחרים שזכרוהו בגמ' ובב"ר. ומזה תדע שקרות דעת המפרשים שאמרו שקרא הרב כאן כסא הכבוד לשמים כי הוא שקר מבואר בלי ספק אבל יהיה לדעתו כסא הכבוד שם נאמר על השכלים הנבדלים והוא עולם השכל שזכרתי בפרק שלמעלה שהיו ג"כ נבראים והראיה המוכחת שעל זה ישאל הרב כסא הכבוד לא על השמים הוא מה שכתב בפרק שאחר זה שאמר שלא אמר מעולם נבי' ולא הכתי' כי כסא הכבוד יפסד ואם היה כסא הכבוד הוא השמים הרי כתוב מלא הוא לפנים הארץ יסדת ומעשי ידיך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד וכלם כבגד יבלו. הנה אם כן בהכרח ראוי לפרש כסא הכבוד על עולם השכלים הנבדלים לא על השמים ואין זרות באמרם זכרונם לברכה שנברא הכסא קודם שנברא העולם כי אין הקדימה ההיא זמנית כ"א קדימת מעלה וטבע וכאלו הם מבחר יצורי עולם ותכלית הכל ויורה על זה שאר הדברים אשר זכרו עמו גיהנם וג"ע וב"ה ושמו של משיח שמבואר נגלה הוא שקדימת' היא כפי המעלה והתכלית. לא מזמן וגם בזה היה מהזרות אצל הרב שנאמר שיהיה בית המקדש ושמו של משיח ומקומות השכר והעונש לאנשים תכלית העולם כלו וקודמים במעלה לגרמים השמימיים וכמו שכתב דומה לזה הראב"ע. הנה אם כן כסא הכבוד שזכר הרב כאן לא כיון בו לשמים כי אם אל העולם השכלי הנבדל ועליו נאמר אמנם כתובי הספורים לא זכרו בו בריאה לפי שבספור מעשה בראשית לא נזכרה בפירוש בריאת המלאכים כמו שזכרתי בפרק שלפני זה ומה טוב אמרו בלתי מאמר דוד י"י בשמים הכין כסאו והוא המוכיח והמעיד באמת שלא קרא הרב כאן כסא הכבוד לשמים. כי הנה הכתוב אומר בשמים הכין כסאו. מכלל שהכסא הוא זולת השמים והשמים זולת הכסא והכתוב הזה אפשר לפרשו על השכלי' הנבדלים מניעי השמים ואמר שיי' בשמי' שהם הגרמים העליונים הכין כסאו שהם הנבדלים לשיהיו מניעים אותם ואפשר לפרש הכסא הזה על האל ית' גדולתו ועצמותו שבתנועת השמים יוכר ויודע ויתפרס' כבודו גדולתו ועצמותו כמו שאמר השמים מספרים כבוד אל וזהו שאמר הרב והוא מאמר יסבול הפי' מאד שאין הפי' בלבד במלת הכין כמו שחשב הנרבוני כי אם במלת כסאו שאפשר שיפורש על הנבדלים המניעים ואפשר שיפור' על גדולתו ועצמותו ית' ועם זה תשוב לשתי הקושיות הראשונות שהעירתי בדברי הרב לפי שלא קרא כסא הכבוד לשמים ולא כיון אליו ולא עלה על לבו כי אם למלאכים. וידעת עם זה שכם היות שהשמים יקראו פעמים בכתוב בשם כסא הנה לא קראם הכתוב ולא חז"ל בשום מקום כסא הכבוד כי הוא תמיד שם נאמר אם על הש"י גדולתו ועצמותו ואם על מחנה שכינתו המלאכים הרוחניים וכבר בא גם זה בפ"ג מאותם פרקי רבי אליעזר בזכרו ארבע מחנות המלאכים הסובבים את כסא הכבוד. ומסכים לזה תראה בפכ"ז ח"א בשתוף שם רגל שכתב הרב המורה שלא תרגם אנקלוס ותחת רגליו ותחות כרסי יקריה אלא להרחיק ההגשמה וז"ל שם שהוא לא אמר ותחות כרסיה שאם היה מיחס לו הכסא על הענין המובן תחלה היה מתחייב היותו נסמך אל גשם ויתחיי' הנשמו' ויחס הכסא ליקרא כלומר לשכינה אשר הוא אור נברא וכן אמר בתרגום כי יד על כס יה דשכינתיה על כורסי יקריה ע"כ. ואין דרך לפרש דברי הרב אלה. אלא שאמר שהיה לאנקלוס לומר ותחות כרסיה כעובד אבן טבא לפי שתחת הגלגל הנקרא כסאו שתרגו' כרסיה. היה החמר הראשון שהמשיל לדעתו בלבנת הספיר. ואמר הרב שכיון ששם כורסיה או כסא בלבד נאמר על השמים לא היה לאונקלוס לומר כורסי יקריה כי השמים לא יקראו כסא הכבוד כמו שזכרתי כי אם כסא לבד. אבל שתרגומו כן להרחיק ההגשמה אשר היא היותו ית' מניע הגלגל הגשמי מבלי אמצעי ולכן יחס הכסא ליקרא שהיא השכינה אור נברא ולא אמר הרב באותו מקום שכינה ואור נברא על הכסא שהוא הגלגל כי אם על הנבדלים המניעים אותו והביא ראיה ממה שתרגם ג"כ כי יד על כס יה דשכנתיה על כורסי יקריה כי שם אמר גם כן שכינתיה על הנבדלים המניעים וקרא הגלגל כורסי יקריה מפני שהוא מתנועע מהם וכבר בארתי אני במאמר שמים חדשים ענין השכינה והיקרא שבא בדברי אנקלוס ובדברי הרב גם כן ובארתי שפעמים יראה מדברי הרב היות דעתו שהסבה הראשונה מניע הגלגל העליון. והיה זה כשהוא יספר דעתו כפי התורה. ופעמים יראה מדבריו שאינו כן ושהעלול הראשון הוא המניע הראשון והיה זה אצל זכרון דעות הפילוסופים שקדמוהו או כזכרון דעת אנקלוס שיראה גם כן נוטה לזה והיוצא לנו מזה כלו שלא יאמר בשום צד על השמים כסא הכבוד כי אם כסא בלבד. אמנם כסא הכבוד לא אמרוהו החכמים כי אם על מחנה המלאכים הרוחניים שהכבוד הוא מעולם להיותם נבדלים מחמר. וגם יאמר כסא וכסא הכבוד על עצמותו ית' וכמו שביאר בפ"ט ח"א על כי יד על כס יק שהוא תאר עצמותו וגדולתו. שאינו דבר יוצא מעצמו ולא נברא מנבראיו ועל זה הדרך אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. ואמר הרב עוד אמנם הננחות בו הנה כתוב אתה יי לעולם תשב כסאך לדור ודור ולא אמר הרב זה על השמים כי אם על כסא הכבוד יהיה מה שיהיה אם מחנה המלאכים הנבדלים. או גדולת הש"י ועצמותו. ולכן אין סתירה מכאן לאותו פרק והותרה הקושיא השלישית ולפי שהיה אפשר לפרש כסא הכבוד אם על גדולת הש"י ועצמותו. ואם על השכלי' הנבדלי' ואם על השמים מהצד שנקראו כסא בלבד. ואם על בית המקדש שנקרא כסא כבוד מפני השכינה שהיתה בו לכן אמר הרב שיתחייב שנאמר שאם היה רבי אליעזר מאמין קדמות כסא הכבוד שיהיה בהכרח תאר לשם יתברך בורא הכל לא לשום נברא אפילו מהנבדלים וכ"ש שלא יהיה גוף נברא בשמים כי כיון שאין בנמצא כי אם ד' מדרגו' שהם העול' השפ' והעול' השמימיי והעול השכלי הסבה ראשונ' ית' והי' שם הכס' נאמר בכל אחד מהם וידענו שעם היות שהנקרא המקדש כסא הכבוד הנה הוא נבר' בכלל הארץ שאמר רבי אליעזר הארץ מאי זה מקום נבראת וכן העולם השמימיי שנקרא כסא הוא מורה שהיה נברא כמו שאמר שמים מהיכן נבראו וכן עולם השכלים הנבדלים שהם נבראים כמו שאמרו החכמים ורבי אליעזר עצמו בכסא הכבוד לא נשאר אם כן נמצא שיאמר עליו כסא הכבוד שיהיה בלתי נברא כי אם הסבה הראשונה ית'. ולכן אמר הרב שאם יאפין רבי אליעזר קדמות הכסא יהיה תואר לשם בלי ספק והנה לא הכריע הרב זה באור לבושו ולא בשלג לפי שחשב שאור לבושו הוא תאר לשם כמ"ש יי' מלך גאות לבש והשלג כיון שאמר שהיא תחת כסא הכבוד הנה אם כן כסא קודם אליו והשלג מאוחר ממנו והוא א"כ נברא הנה התבאר מזה שבצדק ומשפט אמר הרב שאם היה רבי אליעזר מאמין קדמות הכסא יהיה תאר לשם ואמר שגם שיפורש כסא הכבוד על תאר השם עדיין ישאר ספק איך אפשר שיתהוה הדבר מתאר. ונתחייב הספק הזה על הרב לפי שחשב שהיה שואל רבי אליעזר על הסבה החמרית שממנה נתהוה השמים ולכן הוקשה לו איך יתהוה הדבר המוגשם מתאר ושיהיה התאר חמר למתהוה ואמר שהיה יותר נפלא ונעלם מאמרו אור לבושו, כי האור הוא מקרה בלבוש והלבוש זולת הלובש וחיצוני לו ואיך יאות זה על. כל בעל דת היודע אמונתו מאד ר"ל שהאפיקורו' והבלתי מאמין בחדוש העולם לא יבלבלהו המאמר הזה. אבל יקחהו ראיה להפסד דעתו. אמנם היודע אמונתו משיג ומצייר אותה כלומר המאמין שהעולם נברא לא מדבר אלא אחר ההעדר המוחלט ברצון הבורא יתברך שהוא עצמותו יבלבלהו מאד המאמר ההוא שיתהוה העולם מתאר הוא כאלו הוא חמר שממנו נעשה והותרו הספקות הה' והו'. ואמר הרב שלא התבאר לו בו פי' מספיק. אבל שהביאו הנה כדי שלא יטעה בו המעיין כלומר שלא יטעה בחשבו שהיה ר' אליעזר מאמין בקדמות השמים כמו שחשב ממנו הנרבוני כי הנה כבר ביאר הרב שא"א לפרש זה על דברי ר' אליעזר אלא שהיה כסא הכבוד שאמר תאר לשם ואמנם התועלת שמצא הרב בדברי רבי אליעזר שהיו החומרים שנים הוא כמו שכבר ביארתי בפרקים שעברו להוכיח ממנו שלא היה דעת רבי אליעזר כדעת אפלטון כי הוא יאמר שהיה חומר אחד לעליוני' ולתחתוני' ורבי אליעזר אומר שהם חומרים מחולפים וא"כ אינם מסכימים בדעת אחד והותרו הספקות הז' והח' האחרונים.

הנה בארתי הפרק הזה והותרו כפי מה שאמרתי כל הספקות אשר העירותי עליו. והנה התעסקתי בביאורו להצילו מפי אריות החושבים עליו מחשבות און וחי האמת הרב לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה כי אם לקיים פנת החדוש המוחלט כפי מה שלמדתנו התורה בלי ספק. האמנם מה היתה כונת רבי אלעזר באותו מאמר הנה אבארהו בפרק שאחר זה ואורך שדברי ר' אליעזר כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת:

פרק י

בפי' מאמר ר' אליעזר ושאר המאמרים שיספקו על השרש הזה.

הנה בפי' מאמר רבי אליעזר ראה ראיתי בפי' ההגדות שעשה אנבוניט שכתב שהיתה השאלה שמים מהיכן נבראו לא על הבריאה כי אם על מדרגת המציאות והמעל' כלומר אם היה שם מדרג' מהנמצאים קודמת במעלה לשמי'. ושעל זה השיב שהיה אור לבושו שהוא רומז לשכלים הנבדלים שהם במעלה לשמים. ושכן שאל על הארץ מי קדמה במדרגת המציאות והשיב שמשלג שתחת כסא כבודו שהוא ההיולי לדעת הרב המורה כי עם היות שאין לו קדימת מעלה על ארבעת היסודות אשר קרא בשם הארץ. הנה על כל פנים נברא החמר קודם הצורה. והפי' הזה איננו נכון לפי שרבי אליעזר על ענין הבריאה שאל ולא על מעלת הנמצאים זה על זה כי הנה הפ' השני אשר בו זה המאמר כלו מדבר בבריאת העולם ולכן התחיל זה המאמר באמרו שמנה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ ואור וחשך תהו ובהו ורוח ומים. שמים מאיזה מקום נבראו וכו' שהוא המוכיח אמתת מה שזכרתי. ועוד שלפי פירושו זה תהיה שאלת השמים מאיזה מקום נבראו א"א שתפורש על דרך שאלת הארץ מאיזה מקום או מהיכן נבראת עם היות שתיהן בלשון אחד. כי הנה שמים מאיזה מקום נבראו יפרשהו על מדרגת המעלה ואי אפשר לפרש כן בשאלת הארץ מאיזה מקום נבראת ולכן הוצרך לפרשו אם על הקדימה הטבעית או הזמנית בבריאה וכל זה רחוק מכונת האומר כרחוק מזרח ממערב. וגם הלום ראיתי בדברי ה"ר שם טוב שכתב בפי' המורה שעשה שלא היה שואל רבי אליעזר על הסבות החמריות אלא על הסבה שהיתה מעמידה ומקיימת את הגרם השמימיים כי להיותו אפשרי בעצמו מי יעמידהו ויקיימהו ויתמידהו לנצח כי הנה השמים עם היות שנתהוו כיון שאינם עתידים להפסד כמו שכתב הרב המורה ראוי שיוחס עמידתם ונצחיותם אל סבות עליונות ושעל זה השיב מאור לבושו שהוא רמז אל השכלים הנבדלים המניעים אותם שהם סבות נצחיותם. ואמנם הארץ אשר יכלול כל מה שתחת גלגל הירח שאל כיון שהם הוים ונפסדים מאין בא להם סבת ההפסד ואמר שהוא מפאת השלג שתחת כסא הכבוד שהשלג הוא רמז להיולי הראשון שהוא פושה צורה ולובש צורה על ידי תנועת הגלגל שקרא כסא הכבוד וכבר שבח עצמו החכם על הפירוש הזה כאלו בעיניו רוח יי' נוססה בו. ולפי דעתי הבל הוא. והנה כל הפרק ההוא השני ידבר ממה שנברא ביום ראשון ובפרק השלישי ידבר מהדברים שנבראו ביום השני וכן בשאר הפרקים. ואיך לא יפורש אם כן המאמר על הבריאה ויפורש על הסבה הנצחיות בעתיד. כל שכן שרבי אליעזר לא היה מאמין בנצחיות השמים לעתיד ואיך אם כן ישאל על נצחותם. גם שלא קרא רבי אליעזר לשמים כסא הכבוד והנה בתחלת זה המאמר עצמו קראה בביאור שמים ולמה זה קרוב אליו יחליף את שמם ויקראם כסא הכבוד. גם אמרו והיו נמתחים והולכים עד שאמר להם די אין לו עניין בנצחיו' ובהתמדה כי אם בבריאה והמפרש הזה הסתיר פניו מזה המאמר ולא פירשו וגם הכתוב שהביא רבי אליעזר לראייה שהוא עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה מהבריאה ידבר לא מהנצחיות ועוד שאיך יאמר על השמים בנצחיותם ועל הארץ מהפסדה שהם שאלות הפכיות שיבאו בלשון אחד מתדמה שמים מאיזה מקום נבראו והארץ מאיזה מקום נבראת. גם כי אמרו לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשה עפר ארץ והראיה שהביא מפסוק לשלג יאמר הוי ארץ כל זה ההויה ידבר לא מההפסד. אלא שאלה כלם דרכים מתפלספים רחוקים מכוונת התורה וקדושיה וכל השתדלותם הוא להרחיק המאמרים הקדושים מאמונת הבריאה הראשונה ולפרש אותם על שאר הכונות.

והנראה בפירוש מאמר הקדום רבי אליעזר הוא שלא שאל על הסבה החמרית שממנה נתהוו השמים והארץ כמו שחשבו הרב המורה.

וזאת היתה סבת בלבולו בזה המאמר והיותו כל כך זר בעיניו והאמת יורה דרכו. כי אם היה שואל על הסבה החמרית לא היה אומר מאי זה מקום נבראו או מהיכן נבראו כפי הנסחאות אבל מאיזה דבר נבראו כי הוא הלשון הראוי למה שממנו יתהוה. ואתה ראית מדברי הרב עצמו בפ"ח ח"א שכאשר זכר שתופי שם מקום לא זכר באחד מהם שיאמר על החמר. ועוד שאם היה שואל על הסבה החמרית איך נסתפק בתשובת מאור לבושו משלג שתחת כסא הכבוד. כי עדיין תשאר השאלה ואור לבושו והשלג מאי זה דבר נבראו וכמו שזכר הרב. וכל זה מוכיח שלא עלה על לב הקדוש הזה לשאול על הסבה החמרית כי יודע היה בודאי שנבראו השמים והארץ לא מדבר ואחר האין הגמור וכמו שהוא עצמו אמר בסמוך לזה עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד וכמו שזכרתי למעלה. ואיך אם כן יאמין בחמר קדום ויהיו דבריו סותרין זה את זה אבל שהביא מזה המין ברך כבוד ה' ממקומו הנה מקום אתי ובדבריהם ז"ל ממלא מקום אבותיו. והנה ר' אליעזר שאל על הפועל הקרוב בשמים ובארץ ר"ל אם היו נבראים מהאל יתברך בלי אמצעי או היתה בריאת השמים מהשכלים הנבדלים והארץ מהגלגלים או מהשכלים הנבדלים ההם וזה פירוש שמים מאיזה מקום נבראו ר"ל מאיזו מדרגה מהנמצאי' נמשכה בריאת' ומי עשאם וע"ז השי' מאור לבושו ואו' לבושו הוא כנוי למלאכי' הרוחניים משרתיו עושי רצונו. והוא על דרך אותם המאמרים שזכרתי למעלה בפרק הקודם לזה מדבריהם ז"ל אם לדעת רבי יהודה בבראשית רבה שאמר שהאורה נבראת תחלה שרצה בו שהמלאכים הרוחניים שהם כלם אורה נבראו תחלה ובהם ברא הקב"ה את עולמו והוא גם כן דעת רבי שמואל בר נחמן שהשיב לשואל מהיכן נבראת האור' מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק מסוף העולם ועד סופו שקרא את המלאכים הרוחניים אורה ואמר שבהם ברא הקב"ה את עולמו. וכן באותו מאמר שבמדרש תהלים על וירא אלקים את האור כי טוב שאמר רבי אבין הלוי נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית והבריק את עולמו ממנו הה"ד פוס' אור כשלמה שכפי מה שפירשתי היה דעת כל החכמים ההם שהאור הנברא ביום ראשון במעשה בראשית הוא מציאות המלאכי' הרוחניים שבראם הקב"ה תחלה ועל ידיהם ברא הגרמים השמימיים וזה עצמו היה באמת דעת רבי אליעזר באמרו מאור לבושו לקח ופרש כשלמה ר"ל שמהשכלים הנבדלים שהם אור לבושו של הקב"ה ועל ידיהם הבהיק הקב"ה את עולמו כי מהם נשפע עולם הגלגלים וכבר אמרו בזה חכמי האלקות שהשכל הנבדל מצד השכילו עצמו הושפע ממנו גלגל ואין זה מדרך הסיוע במלאכה שיאמרו מיכאל היה מותח וכו' כי הנה האל יתברך היה הסבה הראשונה בהשפע' הוא הבורא הוא היוצר ומלאכיו ככלים ואמצעיים בדבר. ולפי שלא נמשכו השמים והארץ בחיוב כי אם כפי הרצון. לכן אמר לקח ועטה כשלמה לקח וזרק וכו' והודיע ג"כ בזה שאם היתה פעולת השמים נערכת כפי כח הפועל הבלתי בעל תכלית יתברך היה שעורם בלתי מוגבל ומבלי תכלית אלא שהגביל אותם הרצון האלקי והיה בשעור אשר רצה והוא אמרו היו נמתחים והולכים עד שאמר להם די שיחס שעורם והגבלתם אל רצונו יתברך וכן אמרו בבראשית רבה היו השמים נמתחים ומשתטחים עד שגער בהם הקב"ה שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו ולכן הביא האלקי ר' אליעזר ראיה על דעתו זה ממאמר דוד הע"ה עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה שפירושו כמו שפירשוה שאר החכמים אשר זכרתי שבראשונה היה הקב"ה עוטה אור כשלמה כלומר שכמו שהאדם יתעטף בשלמה חדשה כן הוא יתברך ברא השכלים הנבדלים סביבותיו כאלו נתעטף בהם ובאמצעותם היה נוטה שמים כיריעה כי מהם נמשכו ונמצאו השמים זה היה דעתו מסכים לדעת שאר חכמי ישראל והוא באמת דעת נאות ובריא אולם אמנם כפי דרך חכמי הקבלה אפשר לומר שהלבוש אשר יחסו הקדושים האלה להש"י הם הספירות העליונות הנאצלות מאתו ולפי שהן היו התחלות לדברים הנבראים לכן אמר ר' אליעזר שהמלאכים הרוחניים היו אור לבושו ר"ל שזה האור השכלי היה נמשך מאותו לבוש הנאצל והפי' הראשון הוא היותר ישר אצלי ושאל עוד על הארץ מאיזה מקום נבראת ר"ל הארץ וכל תולדותיה וכל מה שתחת גלגל הירח שהכל נכלל בשם ארץ כמו שאמר הללו את יי' מן הארץ מי היה המהוה אותה ר"ל האם היה הפועל הקרוב בה הוא האל יתברך מבלי אמצעי או השכלים הנבדלים או הגרמים השמימיים בתנועתם ועל זה השיב משלג שתחת כסא כבודו ואין ראוי לחשוב שאמר זה על ההיולי הראשון כמו שפי' הרב כי הנה כסא כבודו כמו שפירשתי למעלה לא יאמר על השמים כי אם על מחנה המלאכים הרוחניים והשלג אשר תחתיו הוא הכדור השמימיי וכבר ידעת שהנביא יחזקאל תאר את הגלגל העליון בשם הקרח נטוי על ראשיהם מלמעלה כפי מה שפירשו הרב עצמו בפי' המרכבה ועליו באמת אמר הקדוש רבי אליעזר משלג שתחת כסא הכבוד כי השלג והקרח ענינם אחד ושבתם אחת כמו שהתבאר בטבעיות ולכן אמר המשורר הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר משליך קרחו כפתים שעשה השלג הכפור והקרח דברים ממין אחד הנה אם כן לא אמר שלג שתחת כסא כבודו כי אם על הגרם השמימיי אשר הוא מתנועע מהנבדל והכונה שאחרי שהשמים נבראו על ידי הנבדלים נבראת הארץ וכל אשר בה באמצעות השמים בחכמת ורצון בוראם והוא אמרו לקח וזרק על המים ר"ל שמהשמים באו הכחות לברא הדברים השפלים שתאר בשם מים ולפי שהש"י הוא הפועל באמת והשמים ככלים לפעולתו לכן אמר לקח וזרק על המים והביא ראיה מאמרו כי לשלג יאמר הוי ארץ ר"ל שאמר הש"י לגלגל שעל ידו תתהוה הארץ וכאשר תבין זה תדע כונת המחלוקת שהיה בין ב"ש וב"ה שמים נבראו תחלה או ארץ נבראת תחלה שהיה דעת בית שמאי שהשמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ באמצעותם ועל ידיהם ובית הלל חלקו עליהם אם על מה שאמרו שהשמי' נבראת תחלה ואם על מה שאמרו שהארץ נבראת מהשמים ולא מהאל ית' בלי אמצעי ולכן אמרו ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים שנאמר ביום עשות יי אלקים ארץ ושמים שיראה מהכתוב הזה שהבורא יי' אלקים בלי אמצעי עשה את הארץ לא השמים אלא בעצמו ובכבודו יתברך ושעשה הארץ ראשונה קודם השמים לפי שהמרכז הוא קודם אל המקיף כיון שכל מקיף יצטרך בהכרח אל המרכז נח עליו יסבוב וגם הוכיחו זה ממה שאמר דוד לפנים הארץ יסדת ומעשה ידך שמים שראשונה זכר הארץ ואחר כך השמים ובבראשית רבא כתוב שהכריע ר' שמעון בן יוחאי ששניהם נבראו כאחד שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו כלו' ששניהם השמים והארץ נבראו מהאל יתברך בלי אמצעי לא על ידי מלאך ולא על ידי כוכב ושלא קדם זה לזה בזמן הכל נעשה יחד אמנם במס' חגיגה בפ' אין דורשין יחסו ההכרע' הזא' לרבנן ובפי"ט מפרקי רבי אליעזר כתוב ששרתה על ב"ש וב"ה רוח הקדש והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו כאחד וברגע אחד מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונטה שמים פשט יד שמאלו ונטה ארץ שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים רצו לומר שהפועל הקרוב בשמים ובארץ הוא האל יתברך בלי אמצעי ושלא היה הבדל ולא קדימה לשמים על הארץ ולא לארץ על השמים בזמן כי אם במעלה כאלו השמים נעשו ביד ימין השם והארץ ביד שמאלו וזו וזו ידי הן וזהו דבור המשליי דברו הכתוב בו ית' כלשון בני אדם הנה התבאר מזה כלו שלא כיון ר' אליעזר לומר שהיה דבר קדום עמו יתברך חלילה וחס כי הוא לבדו קדמון וכל מה שזולתו מחודש ואמנם מאמר רבי יהודה בר סימון שהיה סדר זמנים קודם לכן ומאמר רבי אבהו שהיה בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי לא כונו ג"כ לקדמות העולם הזה ולא להיות התנועה והזמן מבלי התחלה זמנית חלילה אבל אפשר לומר שהקדושי' האלה היתה חקירת' כמו שהבינו הרב המורה במה שיערה מדת היום והלילה בשלשת הימים הראשונים ממעשה בראשית שעדיין לא נתלו המאורות ולא נמצאת התנועה היומית ולכן סמכו דבריהם אל פסוק ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והיה דעת רבי יהודה בר סימון שאין מציאות הזמן תלוי בלבד בתנועת הגלגל היומי כי אם ג"כ בכל פעולה שתמצא בה קדימה ואיחור שבעבורה ישוער ג"כ הזמן והוא אמרו שהיה סדר זמנים קודם לכן רמז בסדר זמנים אל מה שהתחילה הבריאה בהמצאת הדברים זה אחר זה שבקדימה ואיחור המעשה ההוא בחלקיו שיער מדת הערב והבקר והיום עם היות שלא היה שם עדיין גלגל מתנועע ולכן אמר סדר זמני ולא אמר זמנים בהחלט לפי שהזמן יוחס אל תנועת הגלגל באמת אבל סדר הזמן כבר יפול בכל פעולה שימצאו בה קדימה ואיחור לכן אמר קודם לכן רומז אל מלאכת היום לא קודם שנברא העולם אמנם רבי אבהו סבר שגם שנידה שלא יצוייר מציאות זמן בלא תנועה גלגלית כלל הנה לא נמנע הכתוב מלשערו כפי מה ששיער אחר כך בין האנשים כי היו הדברים העתידי' נמצאי' כלם קודם היותם בחכמתו ית' ולכן ישערם טרם המצאם כמו שיהיה שעורם אחרי מציאותם השלם והוא אומרו שהיה בונה עלמות ומחריבן כלומר שהיה הכל מצוייר בדעת האלקי כי הנה כל אומן חכם לב יצייר מעשהו קודם היותו כל שכן השלם שבפועלים לאין סוף וכפי מחשבתו היה שעור הזמן ההוא לא כפי המציאות שעדיין לא היה והפליג לומר רבי אבהו שלא לבד היה בציורו יתברך כלל העולם באותו אופן שנברא אבל ג"כ היו לפני ית' מצויירין כל הצדדין שהיה אפשר שיהיה וימצא בהם אלא שבחר בטוב וביותר שלם לפי צורך הנמצא ותועלתו הנה הציונים והנה הציורים ההם קרא בנין עולמות והיותו בלתי בוחר בהם הנה באמרו מחריבן והענין שלא ישר בעיניו כי אם העולם הזה כפי מה שעשאו והוא אמרו דין הניין לי ר"ל זה העולם באותו האופן שאני בורא אותו הוא הנאות והטוב אצלי יתהון לא הניין לי כלומר שאר האופנים שהיה אפשר לעשות העולם בהן לא ישרו בעיני ולכן לא עשיתי את העולם בהם ובבחינת אותו ציור אלקי שיער הערב והבק' והיום ההו' הנה א"כ אין במאמרי השלמי' האל' כאש' יובנו כפין חכמת' לא זרות ולא טעות ולא קושי כלל כמו שחשב הרב המורה ושרא ליה מריה על מה שחשדם מזה לאמונת הקדמות זהו מה שאפשר לפרש כפי המקום הזה עם שיש לי במאמרי ב' השלמים האלה דעת אחרת בפירושם יותר אמתי בכוונתם עוד תשמעהו אחר זה הנה א"כ התאמתו לנו כפי התורה ודעות חכמיה שני השרשים אשר זכרתי בפנת חדוש העולם ר"ל שכל מה שזולת הראשון ית' נברא ונתחדש ושהיתה הבריא' לא מדבר כי אם אחר ההעדר הגמור ואין להקשות ע"ז ממה שאמר הכתוב לרוכב בשמי שמי קדם ומראש הררי קדם מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ כי הנה לא אמר שמי קדם להיותם קדמונים בזמן כי אם לרמוז אל הגלגל העליון שהוא הקודם במעלה ובעלה לשאר הגלגלים ושכפי הדעת התורני שהוא האמת בעצמו הק"בה הוא הרוכב והמניע אותו ואמנם הררי קדם נקראו כן להיותם בצד מזרח שהוא קדם העולם ופניו. וכן אמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לפי שהיתה ארם לצד מזרח ואמנם מאמ' שלמה מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ ענינו שהית' התורה והחכמ' האלקית נכרת ונודעת מעולם ר"ל מבריאת העולם ומקדמי ארץ שהם הימים הקדומים והראשונים שנבראת בהם ארץ כמו שתורה שלמות הפעולה על שלמות הפועל אותה. לא שיהיה דבר קדמון בהחלט מבלי התחל' זולתו יתברך וישתבח שמו:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה