מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר השביעי · פרק ד
בביאור יסוד רביעי לזה.
היסוד הד' הוא מהו תכלית בריאת העולם והפסדו. וכבר הפליג החקיר' הרב המורה בענין תכלית העולם ונמצאת סתירה עצומה בדבריו ממה שכתב בפ"יג ח"ג שבקשת תכלית זה העולם בכללו היא שאלה בטלה כפי דעת הקדמות וכפי דעת החדוש למה שכתב בפכ"ה מאותו חלק שאין דבר מפעולות השם לריק ולא להבל ולא לשחוק. אבל שכל פעולותיו טובו' ולתכליות ההכרח והתועלת בשלם שבפנים וגער מאד באנשי העיון שחשבו שהיו פעולות האל ית' כפי הרצון ולא יבוקש להם תכלי' אחר ואמר שבדעת הזה ר"ל מהיות תכלית נכבד במעש' השם יסכימו מאמיני החדוש עם מאמיני הקדמות ודבריו בזה אמת ויציב כי כן יאמר הפילוסוף ויקשה אם כן על הרב למה דחף בשתי ידיו בקשת תכלית העולם באותו פרק י"ג אבל אמתת הענין הוא ששאלת תכלית העולם אפשר שתהיה באחד משני פנים אם שישאל אדם תכלית הפועל במה שיפעל ואם שישאל תכלית הפועל אשר בעבורו נעשה. ושתי השאלות מתחלפות כי אתה תשאל דרך משל תכלית הבנאי בהיותו בונה את הבית ותהיה התשובה שהיא להרויח ממונו ולקנו' שכרו אמנם תכלית הבית הפעול כשתשאל עליו תהיה התשובה שהוא להיות הבית לבעליו למחסה ולמסתור מזרם וממטר:
הנה אם כן שאלת התכלית בפועל היא זולת שאלת התכלית בפעול. והנה בענין העולם אם נשאל תכלית הפועל ר"ל למה ברא הקב"ה את עולמו. ומהו הצריך שהיה לו באותה הבריאה תהיה שאלה זו בטלה כי הוא ית' שלם בתכלית השלמות ואי אפשר שנאמר שהיה חסר דבר שנשלם בו באותה הבריאה כי הוא משלמותו משלים לכל זולת. ואינו משתלם בדבר חוץ מעצמו ולכן בהכרח נאמר שתכליתו אשר בעבורו על אינו חוץ ממנו אבל הוא רצונו בלבד ר"ל שרצה להיטיב ולהמציא העולם לא זולת זהו ומזה התכלית דבר הרב באותו הפרק י"ג והוא חמרו בתחלתו כל פועל שיעשה בכונה אי אפשר לדבר ההוא שעשה מבלתי תכלית בגללה עשה וכו' ובטל הרב השאלה ההיא כמו שתראה מדבריו שמה. אמנם בפ"כה דבר הרב מהמין השני משאלת תכלי' ההוא מפאת הפעול. ואמר שהוא התכלית שראוי לשאול ש בפעולת האלקיות כפי דעת הקדמות והחדוש שיש לכל פעל מפעילות השם בפרט ובכלל התכלית שבעבורו נברא כי בהיות העולם מתאח' ונקשר קצתו בקצתו כאיש אחד מחוייב שיהיה לו פועל אחד וצורה אחת ותכלית אחת והתכלית ההוא כתב ב"פ ס"ח ח"א שהוא האל ית' כי הוא תכלית העולם כלו. ואמנם באיזה אופן הוא יתברך תכליתו. ואיך יצוייר שיגיעו הנמצאים לאותו תכלית הוא כפי מה שאומר. הנה אנחנו כפי קוצר שכלנו נשער מדרגת הסבה הראשונ' ית' בענין ההשכלה שהוא משכיל את עצמו המושכל השלם לאין סוף. ובענין ההשפעה שהוא המשפיע לכל זולתו המציאות ההתמדה והטוב באופן שידמה כל א' מהם כפי מדרגתו לפועל הראשון ית' כי כלם מצויירים בנימוס האלהי והכל חותמו של הקב"ה ולכן כמו שהיה בו ההשכלה לעצמו שהוא עצמותו ועם זה ההשפע' לזולתו מהמציאו' והטוב והשלימות כפי טבע הנדיב ככה השפיע טבע כל נמצא ונמצא משתלם בשלמות עצמו להכיר יוצרו ולהלל פעלו וישרו כפי האפשר ובהשפיע למה שלמטה ממנו מהשלימו' והטוב כיד אלוה הטובה עליו כי בזה ידמה כל א' מהנבראים לסבתו הראשונ' ית' בכל מה שאפשר לו והיו כלם דמות טבע סותמו והיה זה ממנו ית' לתכלית הקשר העולם חלק בחלק והשפיע עליון בתחתון והנכבד בנקלה באופן יתקשר המציאות כלו בהשתלשלות ההשפעות עם רבוי חלקיו מדרגה על מדרגה והיה העולם כלו כמדינה המיושרת או כחיל המסודר שיש שם גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם והכל עולה לנימוס הראש האחד העליון על כלם הוא שר הצבא כמו שאמר הפילוסוף בסוף מה שאחר הטבע אחד מבני החיל והמדינה איש על מקומו ישמור הסדר להכיר ולידע רבו ומנהיגו ולקבל ממה שלמעלה ממנו ולהשפיע במה שלמטה ממנו ואחרי כן ישובו הכל אל התכלית שהוא האחד אשר ממנו התחלתם ולכן היו הנמצאים הרוחניים היושבים ראשונה במלכות עלאה יותר מאושרים משאר הנמצאים אם בהשכלתם שישכילו מסבתם ית' כפי האפש' להם השכל רב וישפיעו תמיד במה שלמטה מהם אם בהנעה לגרמים השמיים ואם בשאר ההשפעות וכן הגרמי' הנכבדים השמימיים תכליתם והצלחתם הוא במה שישכילו מניעיהם ומהסבה הראשונה ית' כפי חקם ובמה שישפיעו בתחתונים ומזה תדע שבהיות השמים משפיעים בשפלים לא יאמר שהיה הנכבד בעבור הפחות לפי שזהו שלמותם ר"ל ההשפעה בזולתם שהוא התכלית אשר בעבורו נבראו להדמות לבוראם בהשכלתם האמתית ובהשפעם והיטיבם לזולתם כמעשה הראשון ית' כי היה מתנאי הטוב שיהיה מיטיב לזולתו ובזה יתקשר המציאו' ויתאחד כפי אחדות בוראו והנה מה שהשפיעו הגרמים השמימיים ראשונה בעולם השפל הוא בהוית היסודות הפשוטים שהם הגשמים היותר רחוקים מהחיים והשלמות ומשם ואילך לא תשתלשל ההשפעה למה שלמטה כי אין עצמים למטה מהיסודות במדרגה אבל משם ישובו העצמים לחזור ולעלות על דרך התכלית באופן סבובי ועגולי למול ההתחלה הראשונה אשר ממנה השתלשלו על דרך הפועל וזה שאין ספק שמציאות היסודות בעולם השפל הוא כדי שיגיעו לצורה המזגית אשר למורכבים מהם כדוממים והמתכות שאין להם שלמות נפשיי כי אם שלמות טבעי דוממי וזאת הצורה המזגית היא בעבור הצומחת שהיא צורה שיש עמה חיות בהזנה והגדול וההולדה בדומה והצומחת היא מפני החיונית שיש עמה תנועה במקום בהשגה חושיית והחיונית היא מפני הצורה המשכלת האנושית הנמצאת באישי מן האדם והתכלית בכלן הוא האנשים השלמים שתדבק נשמתן עם הסבה הראשונה שהיתה התחלת הכל ובזה הדרך היה תכלית העולם השפל האדם כדי שיזכה לתכליתו האחרון העליון ההוא כפי כחו בהשכלת מה שאפשר משלמות בוראו ואמתת מעשיו ואלהותו ובמה שישפיע מההטבה והחנינה על הזולת כי אלה הם שרשי המצות שמעיות ומעשיות אשר כללו אבותינו באמרם נעשה ונשמע ומזה הצד צדקו דברי חז"ל באמרם שהיה האדם תכלית העולם הזה לפי שהוא תכלית שאר חלקי העולם אבל התכלית האחרון לכל הוא הדבקות בו ית' כי הוא אלקינו תכלית העולם בכללו והוא תכלית עגולה השתלשלות הנמצאים ותכליתה האחרון כי תכלית כל אחד מנבראיו הוא להדמות אליו כל מה שאפשר אם בהשכלת אמתתו כל אחד כפי חקו השכלה אמתית צודקת ואם בהשפעת החנינה וההטבה זולת כמעשה הבורא ולכן אמרו הקדושים שהיה העולם חותמו של הקב"ה מפני שנעשה בציורו ונימוסי האלקי וכל שלמותו ותכליתו הוא שיתדמה אל אותה הצורה הראשונה יתברך וזהו ענין אמרו כל הנקרא בשמי וגו' ואמרם במטבע של ברכות שהכל ברא לכבודו ר"ל כל הנקרא בשמי שהוא פעולתי ומעשי הנה בראתי אותו כדי שיתדמה לאותו ציור אלקי שהוא כבודי כי הפעולה דמיון הציור אשר בנפש הפועל. וע"ז אמרה תורה והתקדשתם והיית' קדושי כי קדוש אני יי אחרי יי אלהיכם תלכו הכל חוזר אל הענין האמיתי הזה ובעבור שהי' זה אשר בראתי התכלית האמיתי בבריאת העולם כלו לכן חייבה החכמה העליונה שלא יהיה מציאות העולם מתמיד וקדמון כי אם היה כן לא היה נודע ונכר יתרון הפועל על הפעול והעדפתו עליו בהיותו ג"כ נצחי כמוהו ובמה יודע איפה לכל ברואי מעלה ומטה שהאל יתברך הוא סבתם הוא היוצר הוא הבורא ושיכלתו בב"ת ושהכל תלוי ברצונו ושהוא ית' לבדו מחוייב המציאות עלה נצחית וקיימת והם העלולים ומעשה ידיו כלם ואיך יכירו וידעו שלא יושפעו ממנו יתברך בחיוב והכרח כהמשך הדברים הטבעיי' מצורותיהם כאש' האמינוהו הכופרים אם לא בהיותו יתברך ממציא ובורא עולמו מלא דבר כי בזה ידע כל פעול כי הו' פעלו וידע כל יצור כי הוא יצרו ושחמלת האלקים והטבתו המציאתם מן האין הגמור ומפאת ההויה ידעו שעתידים הם להפסד ופחדו אל יי' ואל טובו ותהיה השכלתם שלמה ומסכמת אל האמ' ואל המצויי' בציור והנימוס האלדי ית'. הנה התבאר מזה מהו תכלית הבריאה שהוא ההטבה והחנינה מהאל יתברך להשפיע ולהטיב ולהמציא ברואיו ולמה היתה מלא דבר לפי שזה הוא המורה יותר על יכלתו ולמ' היו הנמצאי' בלתי נצחיי' לפי שלא שהו' היה ראוי שיהיו כלם במדרג' עלתם מהנצחיו' ולא תהיה השכלתם משובשת בחשבם שהם מחוייבים מעצמם ולא יי' פעל כל זאת. אבל כדי שלא תכרע כל ברך היה מציאותם אחר ההעדר והתמדתם קצובה ומוגבלת והפסדם מחוייבת באופן שהחי יתן אל לבו כי לא אלקים הוא ויכיר וידע מעלת בוראו וכבר הסכימו חז"ל בהיות זה תכלית הכל באמרם באותו מאמר מפרקי ר' אליעזר שזכרתי בפרק שלמעלה מזה בסופו כך כל צבא השמים עתידים ליבול כגפן וכתאנה ושם חוזרים ומתחדשים לפניו להודיע שהאל מכלה ואינו כלה ע"כ וגם לזה כיון רבי בהו באמרו שהיה בונה עולמות ומחריבן ואומר דין הניין לי וכו' כי ההנאה אשר היה לאל ית' בעולם הנברא הוא שלא יהיה שום נברא נצחי כמוהו ויכירו וידעו כל ברואיו כי הוא בראם ועל זה הדרך אמר דוד הללו את יי' מן השמים הללוהו במרומים וגו' יהללו את שם יי' כי הוא צוה ונבראו כי בהיות שם נבראים ועומדים זמן קצוב ומוגבל הללו שמו וע"ז ג"כ אמר במקום אחר ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו כי הנה מלת מן הוא כמו מן הוא כי לא ידעו מה הוא וכתב הראב"ע שענינו מי הוא יאמר הכתוב שהיה דוד אומר ישב עולם לפני אלקים ד"ל אם יתמיד העולם לפני האלקים לנצח מבלי הפסד הנה אז חסד ואמת מן ינצרוהו ר"ל מי יהיה שומר האמת לדעת ולהכיר הבורא והיוצר האמת. ית' ומי יעשה חסד עם זולתו אם לא יחרד ליום ההפסד כי האמת במושכלות והחסד החנינה עם הזולת הם תכלית הנבראים כמו שבארתי ואולי שעל זה ג"כ אמר תתן להם ילקוטון וגו' תסתיר פניך יבהלון וגו' תשלח רוחך יבראון וגו' יהי כבוד יי' לעולם ר"ל שיתנו לו כבוד כל נבראיו בהכירם כי הוא הבורא והיוצר אותם ברצונו וישמח יי' במעשיו כלומר בהתפרסם שהם מעשיו ובהכירם יכלתו ומעשה רצונו ואם היה משער זה פלינימו אחד מהפילוסופים הקדומים לא היה אומר מה שאמר שהוא כתב בספרו מטבעי הדברים שהנחת עולמות בלתי בעל תכלית היה כסילות יותר ראוי הוא ליחס לטבע עולם אחד נמשך ללא תכלה מליחס לו עולמות בב"ת כל אחד זמן ב"ת כי אחרי שאין המלט מהב"בת יותר ראוי הוא לשומו בעולם אחד מלהניחו בעולמות רבים לאין מספר ע"כ והנה טעה במה שחשב שהיה זה מצד הטבע וקצרה השגתו בענין הפועל האמתי בזה ובענין התכלית אשר בעבורו היה כמו שביארתי כל שכן שטבע העולם הנברא כפי מהותו ועצמותו היה בלתי אפשר שיהיה קדמון ובלתי נפסד כי מה שיצא מהמקור האלקי הוא בעל תכלית וכחו מוגבל וישמור הכח הנתון אליו בתחלת זמן קצוב ואחר כך יחוייב שישוב להתחלתו ולמקור אשר ממנו חוצב בהכרח כי הנצחיות הוא הפך טבע הגשם והנברא כמו שיתבאר אחרי זה במקומו.