אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר השביעי › פרק ג

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר השביעי · פרק ג

פרק ב

בביאור היסוד השלישי.

היסוד הג' הוא שהעולם בכללו וכל א' מחלקיו תחתונים ועליונים הם כלם נפסדים כפי טבעם כי הנה בראם בוראם בטבע ותכונה לעמוד בה זמן מוגבל ובהשלמתו לא יוסיפו לעמוד עוד אבל יפסדו מיד ושאין בנמצאו' קדמו' ולא נצחי זולת הסבה הראשונה יתברך שמו. והנה ביאור זה בנמצאות השפלות אשר בעפר יסודם הוא נגלה ומבואר שכל אחד מהם בפרטיותו נפסד אך בגרמי' השמימיים יראה זה בתחלת הדעת מאמר זר. אבל אפשרותו וחיוב אמתתו יתבאר אחרי זה במאמר התשיעי כפי העיון. ודי עתה שנקבל על דרך הנחה ענין אמונתנו התורני' והוא שהנמצאים כלם עליונים ותחתונים מהגשמיים הם נפסדים כפי הטבע שהטבעי בהם בוראם ושענין הפסדם הוא כענין הויתן ובריאתם ר"ל שכמו שנבראו לא מדבר כמו שהתבאר מדעת התור'. כן יפסדו ללא דבר כלומר שלא ישאר מהם במציאות דבר מה אחר ההפסד המוחלט לא חומר ולא צודה בעתיד כי הכל יהיה נעדר אחר ההפסדם כמו שהי' קודם בריאתם העדר קדמם והעדר יהי' אחריתם. ושזה מחוייב אליהם כפי טבעם ועצמותם במה שהם נבדלים וכל שכן בהיות' נמצאים שהנצחיות בהם נמנע ומנגד לעצמותם כמו שיתבאר זה בשלימות וכן כתב רב סעדיה גאון וז"ל השמים והארץ הם מוגבלים ונקבצים וכשם שהם נקבצים ונחקרים כל יכלתם וכחם ופעולתם נקבצים ונחקרים וכיון שמגעת יכלתם עד קצה מעשיה' ואחרית פעולותיהם כבר בטלו וחלפו וכיון שבטלו וחלפו כבר אבד העולם ובטל הגולם וחזר להעדרו ואפיסתו כמו שהי' קודם היותו עכ"ל והוא אמת ומאמר אמתי מורה על חכמת זה האיש כי הנה העיר בדבריו אלה על מופת אמתי יורה על הפסד העולם כמו שיתבא' אחר זה במאמר התשיעי ותדע עם זה שלא היה הרב המור' הוא אשר התחיל ראשונ' לקיים דעת החדוש המוחלט אחר ההעדר באומתנו כמו שחשב הר"לבג כי הנה הגאון הזה קדם לרבינו משה ביותר משלש מאות שנה לפי שהוא חבר ספר האמונות בשנת ארבעת אלפים תרל"ג שנה ליצירת העולם והמאמר הראשון ממנו עשה בחדוש העולם ושם כתב שהית' הבריא' אחר ההעדר הגמור וספר המור' חובר ונשלם שנת ד' אלפים ותתקמ"ח שנה וכן הרב ר' יהוד' הלוי בספר הכוזר שנעש' קודם ספר המור' כמו שביארתי למעל' מ"ב פ"ה גם כן קיים הדעת הזה. הנ' אם כן כל שלומי אמוני ישראל קיימו וקבלו אותו וכתובי התור' הדרכינו אליו. והנ' להיותו יתברך לבדו הוא הנצחי ובלתי כלה וכל מה שזולתו הו' ונפסד אמר יתברך על עצמו חי אנכי לעולם ר"ל שהי' נצחי מה שלא היו כן שאר הנמצאים כלם. ומכלל היסוד הז' שנאמין שלא לבד ברא השם עולמו ויפסידהו פעם אחת ולא ישנה לו אבל שקודם בריאת העולם הז' כבר הי' עול אחר שנברא ואחר כך נעדר ונפסד גם כן וכן לפניו עולם אחר נברא ונפסד וכן לאין תכלית תמיד היה ויהיה האלוק יתברך ממציא ובורא עולמות ונותן לכל אחד מהם טבע מוטבע להתקיים ולהתמיד זמן מוגבל ובהשלמתו היה נפסד ונעד' בהחלט וכן יהיה תמיד בעתיד לאין סוף כחז"ל.

ויש לנו על אמונתנו זאת הערות רבית בתורה בנביאים ובכתובים ובדברי חכמינו הקדושים ז"ל הכי מה שהי' מקובל בידיהם מהנביאים וגם בדברי חכמי האומות ופילוסופיהם הקדומים יש הערות וסברות על זה אם מן התורה ראשונה בששת ימי בראשית ושביתת היום השביעי שכמו שזכר הרמב"ן ששת ימי בראשית הן כל ימות העולם כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה ולכך אמרו יומו של הקב"ה אלף שנה ומדברי חז"ל לקח זה כמו שיתבאר ואין לחשוב שהיו דבריה' אלה כדמות דרשה או אסמכתא כי הנה טבע הענין והכתובים מורה עליו הלא ידענו שלא נעשית בריאת העולם בהמשכות זמני כי אם פתאום בשע' חדא לפי שהצורות לא יחולו כי אם בעת' והכנות החמר בהשתנותם הן הצריכו' זמן כמו שהתבאר למעל' ולכן בהיות הבריא' לא מדבר כי אם אפר ההעדר אין ספק שנמצא החמר והצור' והמקרים בדברים פתאם יחד בעת בא דברו יתברך ולא היה אם כן צורך לששת ימים ולא ליום אחד ומה הי' א"כ ענין ששת הימים ואם נאמר שנזכרו במספר' כמשפט להורות על מספר סוגי הנבראים וחלופי טבעיהם כמו שחשב הרלב"ג וזולתו מהאחרונים תשאר השאל' ולמ' היו ששה ימים לא פחות ולא יותר והי' ראוי שיהיו שלשה בלבד כנגד שלשת חלקי העולם שהם המושכל והגשמי הנצחי והחמרי הנפסד או יהיו ימים רבים שמנים ומאת יום ויותר מהמה כפי מיני הנבראים עליונים ותחתונים או יהיו עשר' לפי שבעשרה מאמרות נברא העולם. אלא שלא נזכרו ששת ימים בספור הבריא' כי אם להעיר על מספר אלפי שנות ימות עולם. ולכן היה מעש' כל יום מהם דוגמת מה שנעש' בכל אלף מאלפי העולם וכמו שזכרתי בסוף הפרק האחרון מהמאמר הראשון וכבר נרמז הדעת הזה מימות העול' באמרו כי ששת ימים עש' יי' את השמים ואת הארץ שלא אמר כי בששת ימים אלא כי ששת ימים להודיע שגזרת מלך היא שתעמוד מלאכת השמים והארץ ששת ימי יי' וביום השביעי תהי' שביתה והפסק. ולרמוז לזה גם כן באה מצות השבת לעשות מלאכה ששת ימים ולשבות ביום השביעי וכן בחג המצות הוקבע שבעת ימים והי' הראשון קדש והשביעי קדש באיסור מלאכה לרמוז לתחלת העולם שנברא מהעדר ולסופו שישוב אל ההעדר וכן רמז לזה במצות הספיר' בשבועות ובמצות השמיט' ובמצות היובל בשמיטות השנים שהמצות האל' כלן עם השבית' באחרונ' מעידות על המדע האמתי הזה וכאלה רמזים והערות רבות בתור' ואמנם מדברי הנביאים הנה ע"י ישעיהו נאמ' אני ראשון ואני אחרון להודיע שמציאותו ית' קדם לבריאת העולם ויתאחר אחרי אפיסתו. ואמר שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבל' ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים כי זה כלו הוא משל על ההפסד. ויואל אמר ורעשו שמים וארץ וכבר נשאל הרשב"א ן אדרת על השאלה הזאת והשיב שהאמת המקובל אצל הנביאים ואצל חכמי ישראל היה שכל מה שנברא יפסד וישוב להעדר והביא ראיה מאמרו ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכתב שאם יאמר אדם שהכתובים ההם נאמר על חרבן האומות ע"א ואבדן כמו שכתב הרב המור' פכ"ט ח"ב ואיך יפורשו אם כן על הפסד העולם שראוי להשיב עליו שהנביא היה מבשר אבדן המלכיות ההן ובטול מלכותן והעדרן ואומר שיקרה להם האבדון כמו שיקרה לעולם בסוף הימים והיו הכתובים ההם אם כן רומזים על מה שיהי' באחרית החלד. ובזה האופן היה הפשט אמת והרמז נאמן ומקובל בנבואה גם כן ונראה לי שעל זה באמת גם כן חמר ישעיהו למען ידעון ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי נאום יי ואין עוד יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני יי' עושה כל אלה כלומר שכל הנמצאים היו אפסיים ונעדדים בלעדי השם כי הוא לבדו הקדמון והנצחי הוא יוצר אור ועושה שלום וזהו בבריאת העול' והוא בורא חשך ובורא רע ר"ל בהפסדו. אני יי' עושה כל אלה ר"ל המצאת העולם והעדרו. וכן אמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונו' ואמר גם כן כי כאשר השמים החדשי' והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני שהוא יתברך עושה אותם פעם אחר פעם וכן הוא אומר עושה שמים וארץ בלשון הוה וכאלה ראיות רבות אחרות בנביאים ואמנם מן הכתובים הנה דוד המלך ע"ה ביאר מאד הפנה הזאת באמרו לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואת' תעמוד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. ואמר גם כן ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ושלמה בנו אמר מסכים לזה מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה זה חדש וגו' אין זכרון לראשוני' וגו' וכבר כתבו אנשי' שזה היה ענין העתי' שזכר שלמה לכל זמן ועת לכל חפץ ושלזה כיון באמרו עת לחשות ועת לדבר ר"ל שעת לדבר אמר על עת הבריאה שבדבר יי שמים נעשו ועת לחשות הוא בסתלק רצונו מהנמצאים שאז יאבדו מעצמם ועליו אמר גם כן עת לאהוב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום שהמשיל הבריאה באהבה בשלום והפסד העולם המשיל בשנא' ובמלחמ' ואמר שהכל היה בעת שגזר ואמנם אליפז ביאר המדע הזה והוא אומרו לאיוב בתשובתו על מה שהיה מצטער מרעותיו והפסדו הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישי' תהלה ואף שוכני בתי חמר וגו' ועל זה נאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו הרי לך ראיות ברורות רבו' מהכתובים על הפסד העולם וכלותו. ואמנם מדברי חז"ל אמרו בפרק חלק אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב ובמסכת ר"ה רבי יהודה משמיה דרבי עקיבא אמר לענין השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום השבת ליו' שכלו שבת ואמרינן עלה בגמרא דס"ל כרב קטינא דאמר וחד חריב. ואלו היו אלה דברים בטלי' לא היו כותבים אותם בגמרא שם ולא היה מקובל אצלם בלי שום חולק עליו וכן אמרו תנא דבי אליהו שתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב שנאמ' ונשגב יי לבדו ביום ההוא מאי טעמא גמר לה מבריא' העול' מה בריא' העול' ששתימי' ובשביעי נוח כך באלפי העולם יום לאלף שיומו של הב"ה אלף שנים. ובפרקי רבי אליעזר כתיב רבן גמליאל אומר כשם שראשי חדשים מתחדשים ומתקדשים בעולם כן יהיו ישראל מתחדשים ומתקדשים לעולם הבא שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וחכמי' אומרי' שמים וארץ עתידי' להתחד' ומה כתיב עליה ונגולו כספר השמים כאדם שקורא בספ' תורה וגולל אותו וחוזר ופותח וקורא וגול' אותו כך עתיד הקב"ה לגלול אותן וחוזר ומחדש חותן למקומן הה"ד ונגולו כספר השמים והארץ כבגד תבלה כאדם שהוא פושט טליתו והוא מקפל אותו וחוזר ופותח ולובש ומקפל אותו כך עתיד הקב"ה לקפל את הארץ כבגד שנאמר והארץ כבגד תבלה וזהו שאמר כלבוש תחליפם ויחלופו רבי אליעזר אומר כל יצורי השמים עתידי' ליפול ולהתחדש מה כתיב וכל צבאם יבול מה הגפן והתאנה הזאת עליהן נובלות ועומדת כעץ יבש וחוזרות ופורחות ויוצאות ומוציאות עלי' חדשים רעננים כך כל נבא השמים עתידים ליבול כגפן וכתאנה והם חוזרים ומתחדשי' לפניו להודיע שהאל מכלה ואינו כלה. ובמסכת ברכו' פרק אין עומדין אשר נשבעת להם כך אמר רבי אלעזר אמר עשה לפני הקב"ה רבש"ע אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה עכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת ע"כ וזה באמת מאמר גדול ראוי היה למי שאמרו. ובמדרש משלי בני אם ערבת לרעך אלו הם ישראל בשעה שעמדו על הר סיני אמר להם הקב"ה אם אני נותן להם תורה אתם מקיימין אותה אמרו כו הן אמר להם ערבים אני מבקש מכם אמר לפניו נתן לך שמים וארץ אמר להם דבר מתבטל אני מבקש מכם למה שהם עתידים. להבטל אמר להם יש לי ערבים. טובים ונאמנים בניכם שאם אתם מקיימים דברי תורה אני מקיים אותם ואם לאו אני גוזלם מכם שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני ע"כ הנך רואה בעיניך שהיה הדעת הזה מהפסד העולם הוא בשרש בתורה מאומת בדברי הנביאים וצודק אצל המדברים ברוח הקודש ומקובל אצל חכמי ישראל הן אמת שהם קבלו בעולם שני מיני הפסד האחד הפסד חלקי והוא שיעמדו השמים והארץ כמו שהם אבל יחרבו ויפסדו היסודות והמורכבי' מהם אשר על פני כל הארץ והאדמה תשאה שממ' וההפסד החלקי הזה הוא אשר יהי' באלף השביעי וממנו דבר רב קטינא והתנא דבי אליהו וחד תריב לפי שתפסק מהשפעה העליונה ולא תרד על הארץ ולזה תרמוז מצות השבת וחג הפסח ומצות השמיטה ביחוד. ולכן נאמר בה תשמטנה ונטשתה וממנה דברו בפרקי רבי אליעזר לא שיערו אז השמים והארץ כי רחוק הוא שיפסד גלגל המזלות קודם שיהלך שתות מהלכו בלבד. וההפסד השני הוא הגדול המוחלט שיחזור הכל להעדר הגמור שמים וארץ וכל מה שבתוכם ולהפסד הכולל הזה תרמוז מצות היובל ר"ל שאחרי עבור שבע שמיטות אלפים מהשנים בשנת החמשים אלף יפסד הכל עליונים ותחתונים הפסד כללי חמר וצורה וישיבו אל ההעדר כמו שהיו קודם הבריאה כחז"ל. ועל כן נאמר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו ואמר יובל היא תהיה לכם ושבתה וגו'. ואולי שגם כן ירמוז ששת ימי בראשית עם השביעי לשביעיות אלפי השנים האלה אשר ביובל ומזה ההפסד הכללי המוחלט דברו במסכת ברכות ובמדרש משלי ואמרו שיהיו השמים והארץ בטלים ר"ל נעדרים ולא כמו שחשב הר' חסדאי בראשון מדרושיו מספרו שכת' שהיה העולם אצלו נצחי במין ר"ל שלא יפסד אל לא דבר אבל אפשר שיפסד אל עולם אחר שילך מזה מהלך השלמות אלא שנרצ' שמה שהעירו לנו חז"ל מהחרבן זמן מוגבל הוא מה שבז' העולם השפל כמאמר רב קטינא אבל בגרמי' השמימיים לא חייבו דבר ולזה יותר ראוי שנאמין בנצחיותם באיש לפי דרכי התורה כל שכן עם מה שהתאחד מציאות הנצחיות באיש בתחיית המתים ע"כ. ויראה מדבריו אלה שלא ראה דבר מאותם המאמרים המופלאי' שזכרתי למעל' מפרקי רבי אליעזר וממסכת ברכות ומדרש משלי המורים בביאור והחלט על בטול וההפסד השמי' והארץ ובלבד ראתה עינו אותו מאמר שזכר מרב קטינ' שדבר בו מהשמיט' והוא ההפסד החלקי מהדברים אשר בכאן לא מהיובל שרומז להפסד הכולל המוחלט כמו שביארתי שיהי' ההפסד כולל בשמים ובארץ כמו שהית' ההוי' כוללת ושיהי' מוחלט אל לא דבר כמו שהית' ההוי' מלא דבר כי את זה לעומת זה עשה האלקים כחז"ל ומי שיאמין זה ראוי שיזמון זה ואמנם ענין הנפשות בתחיית המתים יתבאר אחר זה. סוף דבר שהכתובים ומאמרים חז"ל שזכרתי כלם מודים על הפסד העולם ועליך לפרש כפי הדרך הזה כל הפסוקים אשר זכרתי כל אחד כפי ענינו אם על השמיט' ואם על היובל ואמנם מה שאמרו איכא דאמרי תרי חרב שנאמר יחיינו מיומים אולי שאמרוהו על שנת מ"ט שהיא שמיט ושנת חמשים הבא' אחרי' שהיא היובל הגדול. ומי יודע אם על האלפים שנה שיהי' העול' בהעדר אמרו חז"ל שהתור' קדמה לעולם אלפים שנה ר"ל שכבר הית' התור' בעונם שהי' קודם זה העולם אלפים שנה כי הדברי האל' אין לנו דרך לדעתם עד תכליתם כי הם סתרי תורה. וכן אמרו בב"ר אם יאמר לך אדם אני יכול לעמוד על סדרו של עולם אמור לו אחר מלך מלכי המלכים אתה יכול לעמוד וכו'. כי הנה רנו באמר' על סדרו של עולם על סבוב הבריא' וההפסד ואין להקשות במה ישוערו האלפים שנים שיהי' העולם סרב אם תבטל תנוע' הגלגל כי כבר השיב על זה הרשב"א שלא אמרו בזה אלף שנה או אלפים שנה כי אם לסכך את האוזן להורות על המשכות גדול כזמן אלף שנה אשר אתנו עתה.

לפי שאין אתנו אמירה ידועה רק בהצטרף אל הזמן עד שבו ית' שאינו נופל תחת הזמן נא' ושנותיך לא יתמו. לפי שדבר' תורה והחכמים כלשון בני אדם ומה לנו להביא עוד ראיות מדבריהם ז"ל על הפסד העולם ובריאתו בסבוב והנה רבי יהודה בר' סימון ודבי אבהו דעת שפתיהם ברור מללו שהאחד אמר שהיה סדר זמני' קודם לכן והאחד אמר שהיה בונה עולמות ומחריבן והנה דרשנ זה על ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ושניהם היו מסכימים שהיה בעולם שהיה קודם לכן סדר זמנים בתנועת הגלגל והשלים זה רבי אבהו באמרו שלא היה זה פעם אחת בלבד כי תמיד היה הש"י בונה עולמות ומחריבן זה אחר זה והוא הדעת האמתי המקובל אצלם בלי ספק. ואמנם מה שאמר עוד רבי אבהו דין הניין לי יתהון לא הניין לי יתבאר בפרק שאחר זה. ואמנם שהיה הדעת הזה גם כן מקובל אצל חכמי האומות ופילוסופיהם הקדמונים יעיד עליו דברי אבן דקליס שאמר שנתהוה העולם ונפסד פעמים אין תכלית להם עם היות שהוא לא שער הבריאה מלא דבר ולא ההעדר אל לא דבר כי לא נשלמה קבלתו באמת הדעת ההוא. או ששער בלבד בסבוב השמיטה כמו שביארתי ולא הגיעה מדרגתו להשיג ענין היובל הגדול כי היה כבד עליה מאד לצייר בריאה מלא דבר והפסד אל לא דבר.

ולכן ארסטו בספר השמים והעול' כשזכר שלשת הדעות שמצא לקדמוני' בהוי' השמים השכי כמו שזכרתי למעלה הוא זה בעצמו שנתהוו ונפסדו פעמים אין מספר וגם אפלטון זה היה דעתו כמו שכתב אבן רשד באחד מדרושיו הטבעיים וז"ל ואלו תקובל ראיי' אפלטון לא היה נראה ממנה אלא שהתנועה הראשונה מחודשת היא ראשית התנועו' להמנע תנוע' לפניה ועל זה היה אומר שהיו קודם זה העולם עולמות אין תכלית להם. וגם כן לפי שאלו היה זה העולם מחודש אחר שלא היה הנה היה אפשרותו קודם אליו בעולם אחר. וכן אפשרות העולם ההוא היה קודם אליו. וכזה לאין תכלית ולכן כבר הגיע הספור בספרים והחבורי' שקודם זה והעולם היה עולם אחר וכן יהיה אחריו לאין סוף כאמור כאלו טבע האמת הביא את האנשים האלה אשר לא מבני ישראל המה לקיי' הדעת הזה אולי שקבלוהו כן מזמן הנביאי' ומפני זה כלו ראוי לכל אשר בשם ישראל יכונה להאמין שכן היה ויהיה תמיד מהשמיטו' והיובלים לעולם. ואמנם למה גזרה חכמתו העליונ' להיות קיום העולם השפל שתא אלפי שנין וקיום הכדור בכללו מ"ט אלף שנה הנה זה אין לנו דרך לדעתו כי היא מהדברים שכסה אותם עתיק יומין. וכבר התאמצו חכמי הערבי' וגם קצת המקובלי' ליחס זה אל תנועת הגרמים השמימיי' והיו חכמי הודו אומרים במדת ימות העולם גוזמות גדולות ודמיונות מופלגות אין צורך לזכרם כי היו כלם כפי חלקי הרקיע ומזלותיו ותנועת הגרמים והתנינים וכבר בטל דעותיהם הנשיא רבי אברהם בר חייא בספר מגלה המגלה אמנם שאר חכמיה' יפפו זה לשבעה כוכבי לכת ומהם אמרו שיהיו ימות העולם שבעת אלפים שנה כענין שמשי הרקיע שכל אחד מהם מושל בעול' אלף שנה ובהיות צדק ומאדי' חמה ונגה וכוכב ולבנה מושלים היו יצורי העולם קיימים שהם ששת אלפים שנה. וכשיבא האלף השביעי אשר לממשלת שבתי יהיו כל היצורי' נפסדי' ואובדים כל האלף שנה שימשול שבתי ובצאת ממשלתו ותכנת ממשלת צדק באלף השמיני יהיה העולם מתחדש כאשר מקדם. ואחרים אמרו שכל אחד משבעה כוכבי לכת מושל בעולם שבעת אלפים שנה וישלימו ממשלתם בסוף מ"ט אלף שנה ולכן היו ימות העולם מ"ט אלף שנה ובסופם הקב"ה מחריב את עולמו ומשיבו לתהו ומעמידו תהו אלף שנים ובסוף החמשים אלף שנה יחדשהו כבראשונה ומאחרוני חכמי התנוע' שמו לגלגל הכוכבים הקיימים תנועת רצוא ושוב פעם אחת בכל שבעת אלפים שנה ויעש' זה שבעה פעמים עד גמור כל סביבה. וזה הוא במ"ט אלף שנים ואחר כך תבוא ההפסד הפרטי באלף השביעי מפני שוב הככבים אז אחור. ויבוא ההפסד הכולל בסוף היובל של מ"ט אלף שנה ושנת החמישים אלף מפני תשלום סבובם ויעזור לזה ההפסדים הפרטים באלף השביעי מפני שבתי שהוא שביעי לככבים הנבוכים שהם כדמות פרטים אל קיימי' הגבוהים ובחזור אליו לשבתאי התקופה שבעתיים שבעתים יוקם מעשהו בחרבן ויהיה אז ההפסד הכללי מכל ברואי מעלה ומטהו הרי לך גם כן העדות על הפסד העולם החלקי והכולל מדברי חכמי התכונה אלא שהם יחסו כל זה לגרמים השמימיים ואנחנו בעלי התורה נאמר שהכל מפעל האל יתברך וגזרתו ושהיא ברא אותם הכוכבים וסדר תנועותיהם באופן כך כד שמהם נקח הוראה עדות וראיה על הפסד העולם וחדושו. ואנחנו שוכני בתי חמר לא ידענו דרכיו ואפני גזרת חכמתו בכל חלקיה ודי לנו שנדע בכללות שהעולם בכללו ובכל חלקיו היה הוה נברא ומחודש בתחלתו ויהיה נפסד באותו אופן שביארתי בסופו כי כן יסד המלך יי' צבאות על כל רב ביתו שיהיה כל הוה נפסד וכל נפסד הוה. וצדקו בהקדמה הזאת דברי ארסטו אבל לא מטעמו. וזהו מה שרציתי לבאר בזה היסוד השלישי:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה