אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר הרביעי › פרק ד

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר הרביעי · פרק ד

פרק ג

בביאור שלישי על זה משרשי הפילוסו'.

וכבר נוכל אנחנו קהל מאמינים להוכיח משרשי הפיליסוף שבהויה הראשונה הכוללת קדם ההעדר המוחלט בהכרח ולא כמו שאמר אפלטון כחמר קדום עם הודאתו בהויה הראשונה הכוללת ויהיה זה בשני אופנים האחד שארסטו ביאר שההעדר קודם בהכרח בהויה החלקית כי לא יתהוה הדבר מצד המציאות והצורה אשר לו בפעל. כי אם מצד ההעדר הפרטי הנמצא בו ולכן היה ההעדר אחת מהתחלות וסבות ההויה ר"ל העדר הצורה הבאה אף על פי שהוא סבה במקרה לפי שלא ישאר עם המהוה אותו ההעדר הפרטי כי יוסר ממנו בחול הצורה הבאה עליו ואין כן החמר והצורה שהם סבות בעצם לפי שישארו במורכב והם חלקים עצמיים בו ומקיימים אותו. אבל אין המלט מהיות ההעדר הפרטי קודם לכל הויה ואחר שהדבר אמנם יתהוה מצד העדר המושד עם שיש בו צורה מעיקה ומשנה כ"ש שיתהוה הדבר מההעדר אשר אין בו צורה מעיקה. ולא משנה כלל והוא ההעדר הגמור ואין לאמר שיאמר שיש במאמרי זה הטעאה לפי שההעדר המופר ר"ל הפרטי הוא נשוא בחמר הדבר המתהו' אבל ההעדר הגמור כפי בעל החדוש אין לו נושא ואיך ידמה ענינו להעדר הקודם בהויה. כי הנה האומר הזה כשיעיין ימצא שצורך הנושא אינו לענין ההעדר במה שהוא העדר כי הנה מההעדר אינו צריך לנושא אבל הנושא יצטרך שערך הצורה הקודמת והצורה הבאה שלהיות אותה ההוי' מצורה לצורה תצטרך בהכרח לחמר תעמודנ' בו הצורות ההנה. והוא אשר יפשיט הצורה האחת וילבש הצורה האחרת וההעדר הפרטי מזה הצד יוחס אל הנושא אמנם ההעדר המוחלט אשר נאמינהו בבריא' הראשונה לא היה צריך אל נושא לפי שלא היתה אות' ההויה התהפכות מצורה לצורה כי לא היה קודם הבריאה מזה דבר והבורא ית' ברא החמר והטרה אחר שלא היה דבר מהם במציאות. הנה אם כן ענין הבריאה ההחלטית יורה על ההעדר החלטי מבלי שיצטרך אל נושא. ויהיה לפי זה כח הטענ' הזאת שאם היה שאנחנו נמצא שני דברים בכל אחד מהם פרטי ומוחלט ונמצא איזה יחס בין הפרטי האחד לפרטי האחר שאותו הערך בעצמו ימצא בין המוחלט והמוחלט כי הנה הערך הנמצא לפרטי אצל הפרטי אותו ימצא למוחלט אצל המוחלט. וכיון שבהויה הפרטית יקדם לה ההעדר הפרטי שאם לא כן לא היה הדבר הוה או היה נמצא קודם שימצא הנה אם כן בהכרח הוא שיקדם גם כן בהויה המוחלטת העולמו' ההעדר המוחלט ואם היה שם העדר מוחלט לא היה שם אם כן חמר קדום הנה התבאר מזה שכאשר קבלנו בריאת העולם הכוללת. ראוי שנקבל היותה אחר ההעדר המוחלט אשר לא יקדם לו נוש' כלל לא בכח ולא בפעל ממנו יתהוה. ויצא מזה שהתהוות הדבר מלא דבר אינו נמנע מפאת עצמו כ"ש לדע' אפלטון שקבל ההקדמה ההיא לפי שכונתה באמת היא שיתהוה דבר מדבר ר"ל שיתהפך מצורה לצורה ואם היה החמר הקדום אשר אמר רק ומשולל מכל צורה הנה הוא אם כן בלא דבר ואיך יתהוה ממנו דבר בעל צורה נמצא בפעל זהו האופן הראשון. והאופן השני הוא מדברי אבן רשד קצין וראש למאמיני הקדמות כי הוא כתב שא"ס יאמר שהנמצאות יתחלקו לשלשה חלקים אל נמצא מחוייב מעצמו והוא הסבה הראשונה שאין בו לא אפשרות ולא כח כלל ואל נמצאו' אפשריו' לבד והם ההוי' ונפסדים ואל נמצאות שהן אפשריות בבחינת עצמם מחוייבות מפאת זולתם והם השכלים הנבדלים מחמר והגרמים השמימיים שהם אפשריים כיון שמציאותם נתלה במציאות זולתם כי מי שאין לו המציאו' מעצמו יקרא אפשרי מעצמו והם מחוייבי' מצד סבתם המחייב' מציאות' ושבעבור' לא סרו ולא יסורו ואבן רשד משי' ע"ז שהחלוק' הזאת אמתית היא רצוני שהנמצאות מהן הוות ונפסדות ומהן נצחיות מפני שיש להן התחלות הנצחיות ומהן נצחית בעצמותה כסבה הראשונה. אבל שמאמרו בנצחיים מפאת התחלותיהם שהם אפשריים בעצמם הוא מאמר בלתי אמתי לפי שמה שהוא בטבעו אפשרי לא יקבל הנצחיות ולא יתהפך האפשרי נצחי בשום צד כי הנצחי אין בו כח ולא אפשרות כלל ואם היה אפשר שישוב האפשרי מחוייב ישוב ג"כ המחוייב נמנע והוא בטול ושקר מבואר.

וכמו שביאר כל זה בסוף מאמר ראשון מספר השמים והעולם ובמאמרו בעצם הגלגל.

ואומר אני עתה לדעת אבן רשד כי אם היו לדעתו הנבדלים והגלגלים בלתי בעלי אפשרות כלל ואינם אפשריי' והיה ג"כ מבואר שאינם מחוייבים מעצמם כיון שמציאותם נתלה במציאות זולתם.

הנה יתחייב א"כ שיהיו נמנעים מצד עצמם ומחוייבים מצד סבתם כיון שאין כאן כי אם שלשה חמרים מחוייב ואפשר ונמנע ומה שאינו אפשר ולא מחוייב הנה הוא נמנע בהכרח ולא יהיה הרצון באמרנו שהנצחיים הם נמנעים שאין בטבעם לקבל המציאות ואפילו בפעולת פועל אלא שהם מצדם אינם כלום במציאות כי הם מעצמם נמנעים ר"ל נעדרי המציאות בזולת ההשכלה והתשוקה אשר ישתוקקו וישכילו סבתם והיא עצמותם ומאותו צד יהיה מציאותם מחוייב וכאשר יספק אדם על דברי אבן רשד אלה ויאמר נגדו אם היה בלתי אפשר לדעתך שישיב האפשר מחוייב כ"ש שיהיה בלתי אפשר שישוב הנמנע מחוייב הנה ישיבהו אבן רשד בהכרח שהיה אצלו בלתי אפשר תעיק הדבר ההוא הנצחי מלקבל צורת החיוב. אבל הנמנע הוא הנעדר אשר אינו דבר ולא צורה כלל ולכן לא ימנע מלקבל החיוב ומפני זה לא היה מהבטל אצלו שישוב הנמנע מחוייב כמו שחשב לבטל שישוב האפשרי מחוייב ואולם בעבור זאת לא עשה אבן רשד בטולו אלא בהתהפך המחוייב נמנע לא בהתהפך הנמנע מחוייב וגם אין להקשות נגדו מהיות הנבדל לפי שאין זהו אחד כנוש' מתחלק ומתרבה כי הנמנע מצד עצמו אינו דבר וזה ממה שיורה שגם לדעת אבן רשד הנעדר יוכל לקבל כל הצורות מה שאין כן הנמצא בצורה מה אם חסרה והיא אשר מציאותם בכח ואם שלמ' שמציאות' בפעל ומהו אם כן המונע שנאמר כזה בהיולי הראשון ועל כל נמצא ונמצא ר"ל שהוא היה נמנע מצד עצמו לפי שלא היה הדבר וסבתו ית' בחפצו הפשוט המציאו והעמידו על מתכונתו ולכן אין לחייב בענינו נושא שממנו נתהוה כי הנמנע אין לו נושא וזה כלו ממה שיוכיח שהתהוות דבר מלא דבר אינו נמנע ודבר בטל כי אם אפשרי בחק האל ית':

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה