מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר הרביעי
בביאור שהתהוות דבר מלא דבר אינו נמנע בעצמו כפי העיון הישר ויש בו ששה פרקים.
פרק א
בדברי המתפלספים. בזה.
וכבר יאמרו בני עמנו המתפלספי' ואיך תצוה התורה האלקית ותלמדנו להאמין דבר שבא מופת על סותרו ושהוא נמנע מעצמו. כי הנה התהוות העולם מלא דבר הוא דבר נמנע בעצמו לא יסבלהו השכל ולא יכילהו הרעיון. והוא מאמר סותר נפשו שישוב ההעדר הגמור יש ונמצא בפעל כי הוא כקבוץ החיוב והשלילה או כמציאות שני הפכים בעת ונושא אחד שלא יתואר השם ביכולת עליו כמו שלא יתואר בשיכול להפסיד את עצמו או לברא כמותו או לעשות מרובע שיהיה קטרו שוה לצלעו. ומה שדומה לזה מהנמנעות אשר להם טבע קיים ואינה מפעולת פועל. ואם היה חדוש העולם מלא דבר נמנע בעצמו. איך תשרישנו התורה ויצונו יי' להאמין מה שהוא נמנע בעצמו והוא כזב בדוי. והנה האמונה לא תכריח את השכל להאמין מה שמביא אל הסתירה ולא לסתור המושכלות הראשונות ולא התולדות שהתבארו במופתי' המוחלטי' לפי שהן נולדות מהמושכלות הראשונות. וגם הרב המורה בפכ"ז ח"ב כתב שאם היה לו מופת על דעת הקדמו' היה מפרש כתובי התורה להסכים עם המופת כמו שעשה בהרחקת הגשמות שבעבור שבא עליו המופת לחץ פשוטי הכתובים לפרשם על פי המופת ולמה לא נעשה כן בכתובים המורים על חדוש אחרי שהיה הדעת ההוא נמנע הן אמת שהרב המורה כתב שהנמשך אחרי תורת משה רבינו ראוי שיאמין שמציאות הדבר לא מדבר אינו נמנע בחק הש"י אבל לא ביאר לנו הרב באיזה אופן לא יכנס הדבר ההוא בכלל הנמנעות ומה נועיל כי נאמין ונאמר שאינו נמנע. אם כפי האמת הוא מכת הנמנעות האם נתישר ונצליח כשנאמין דברים בדויים בהפך האמת. אף כי ראינו לרב המורה אשר אמרנו בצלו נחיה בפנת החדוש. כמספק בשרש הזה בפט"ו ח"ג וז"ל שם. כן המצא דבר גשמי לא מחמר כלל הוא מכת האפשר אצלנו ומכת הנמנע אצל הפילוסופים וכו' ואמר עוד וז"ל ואני תמה אם זה השער פתוח ומותר לכל אדם שיאמר באיזה דבר שיציירהו שהוא אפשר ואחר יאמר שהוא נמנע לפי טבע הענין או אם יש שם דבר שיסגור זה השער וישמרהו עד שיגזור אדם ויפסוק שזה נמנע בטבעו. ואם בבחינת זה הדבר ומצרפו הוא בכח המדמה או בשכל ובאיזה דבר יובדל בין המדומה והמושכל שפעמים שיחלוק האדם על חברו או תחלוק עליו נפשו בעניין אחד הוא אפשר אצלו ויאמר שהוא אפשר ויאמר החולק זה האפשרות הוא מפעל הדמיון לא בבחינת השכל. האם יש דבר גם כן שיבדיל בין הכח המדמה ובין השכל אם הוא דבר חוץ לשניהם יחד או בשכל עצמו מבדילי' בין המדומ' והמושכל אלו כלם צריך לחקור אותם מאד ואין זה כונת הפרק ע"כל והחקירות היקרות האלה אשר זכר מי יתן ידעתי למה זה הניח הרב אותן פתוחות והמפתיחות וחצים שנונים בלב המעיין המאמין וכבר חשבו אנשים חטאים בנפשותם מפני הדברים האלה מחשבות און על הרב ר"ל שהיה דעתו נוטה לדעת ארסטו בקדמות העולם ושכל מה שכתב הרב כטוען לקיים דעת החדוש היה לחלוק כבוד לפרסום הדת ולהסביר פנים לתורה ולא כאשר עם לבבו אבל זה באמת הוא דבור סרה על יי' ועל משיחו כי הנה כונת הרב ומחשבתו דעת שפתיו ברור מללו בקיום פנת החדוש ואמונתה בשלמות והיא היתה בלא ספק העטרה שעטרה לו חכמתו ותורתו והמפרשים האל' המגמגמים נגדו היו בנים לא אמון בם כי הפכו דבריו דברי אלקים חיים להפך כונתו שמו חשך לאור ואור לחשך על כן אמרתי אחרי שביארתי כונת התורה באמתת פנת חדוש העולם ראוי הוא ומחוייב להסיר מעלינו תלונות הפילוסופיה. ולהשיב על טענותיה' אשר עשו לקיים דעת קדמות העול' ולבטל דעת חדושו לפרש דבר הרב אשר זכרתי כפי אמתת כונתו ובעבור שהית' ההקדמ' הזאת ר"ל שלא יתהוה דבר מלא דבר יסוד מוסד לכל דעת בעלי הקדמות כמו שביארתי מכתותיהם במאמר השני והיא גם כן שרש פורה רוש ולענה בכל מה שטען ארסטו בקדמות כמו שיתבאר במאמר החמישי. לכן ראיתי לחקור ראשונה בזה המאמר בהקדמה הזאת אם האמת עמה אם לא אעשה עליו ביאורים. הביאור הראשון בענין הנמנע בכלל וחלקיו וגדרו להוכיח המציאות המוגשם מלא דבר אינו מכלל הנמנעו' ואבאר דברי הרב הנזכרים והביאור השני בבטול הטענות שעשו כת ארסטו להוכיח שלא יתהוה דבר מלא דבר והביאור השלישי בהוכיח משרשי ארסטו בהויה החלקית שיתחייב שיקדם ההעדר הכולל בהויה הראשונה המוחלטת. והביאור הרביעי להודיע שגם הפלוסופים כפי שרשיהם והקדמותיהם יניחו התהוות דבר מלא דבר והביאור החמישי בטענה מספקת ממיני הפועלים ודרכי פעולותיהם להודיע שהאל ית' יפעל אחר ההעדר.
אחר הביאורים האלה יתאמת הדעת התורני שבבריאה הראשונה נבראו הדברים לא מדבר כי אם אחר ההעדר יתבטל ההקדמה הכוזבת אשר נשענו עליה הפילוסופי' כלם וגם הרלב"ג שקבלה מהם והיא שלא יתהוה הדבר מלא דבר ואחרי כן אזכיר טענות בעלי הקדמות ואשיב עליהם במאמר החמישי:
פרק ב
בביאור הראשון שהוא בענין הנמנע בכלל הנמנע ממנו שהוא בהחלט והוא הנמנע מפאת עצמו. וממנו נמנע בקישור ובחינה כפי פועל מהפועלים.
והנה הנמנע ההחלטי ענינו שציור מציאותו הוא סותר נפשו. ועצמותו המונע מונע עצמו. והנמנע אשר בזה אי אפשר שימצא בשום ענין לפי שאיננו דבר כללי אבל הוא שם ומאמר ידובר בלבד לא שיפול עליו אפשרות המציאות בשום צד.
וימצא הנמנע הזה בחבור כל אחת מהמקבילו' הארבעה ר"ל החיוב והשלילה יחד. או שני הפכים בנושא ועת אחד או הקנין וההעדר יחדיו או המצטרפים במה הם מצטרפים שבכל אחר מאלה בהתחבר האחד עם מקבילו הוא דבר נמנע בעצמו וסותר את נפשו כאלו תאמר בחיוב והשלילה שיהיה הדבר ולא יהיה יחד או שהדבר שכבר יצא אל המציאות שלא יצא וכן בהפכי' היות הלבן שחור והשחור לבן יחד וכן בקנין ובהעדר היות הנפסד נמצא בעת שהוא נפסד ובהפך זה. וכן במצטרפים היות האב מצד שהוא אב בן או הבן מצד שהוא בן אב. וכדומה בדברים האלה שהם נמנעים בעצמם. לפי שקבוץ שני המקבילים יחד הוא דבר סותר את נפשו ובכלל שהנשיא בו סותר ומונע את הנושא וכן היה בטול המושכלות הראשונות מזה הגדר. לפי שבטולם הוא קבוץ החיוב והשלילה וציור זה סותר את נפשו. ומפני זה כתב הרב המור' שראוי שיפירשו הכתובי' באופן שלא יהיו חולקים על המופת וכמה מהרבנים ראיתי מגמגמים על המאמר הזה ומגנים אותו מאד וקרה להם זה לפי שלא ידעו ולא יבינו דרכי המופת שכיון אליו הרב שהוא המופת המוחלט אשר בהתכת הקדמותיו ישובו אל המושכלות הראשונות כי המופת אשר כזה סותרו הוא נמנע בעצמו שוא ודבר כזב ואיך יהיה זה ענין דברי התורה שהם עצם האמת אמנם שאר הדברים כלם אינם נמנעות בשלוח והחלט.
אבל המנעותם הוא בהקשר ד"ל בערך ובחינת פועל מוגבל כאלו תאמר שהילד היונק שדי אמו נמנע הוא שישא משא עשרת ככרים ושהאדם יעלה לשמים מעופף וכדומה לזה כי הדברים אשר כאלה הם נמנעים אצל אותם הפועלים ויהיו אפשריים בערך פועל או פועלים אחרים גבורי כח ובני רשף יגביהו עוף.
וכן יש דברים שהם נמנעים אצל המלאכה והם אפשריים אצל הטבע וכמו שיתבאר אחר זה ואחר הדברים והאמת האלה כבר נוכל להשיב בנקלה על השאלות ששאל הרב המורה בעניין הנמנע באותו הפרק הט"ו ח"ג הנזכר בשנאמר שהשער הזה פתוח ומותר הוא לכל חכם לב להבחין מהו הדבר הנמנע ומהו הדבר האפשרי מצד עצמו אבל אין אמתת הנמצאות הולך אחרי המחשבות כי אם בהפך שהמחשבות האמתיות הולכות אחרי הנמצאות ויבחן הדבר אם הוא אפשר או נמנע כפי טבעו בעצמו ר"ל שאם מציאותו סותר את נפשו והנשוא מונע את הנושא הוא נמנע ואם לאו הוא אפשר ושיש דבר שיסתור זה השער והוא השכל והמציאות בעצמו כי אין הכח הדמיוני מבחין ומצרף זה כיון שהוא אינו משיג אמתת הדברים אלה מקריהם כתמונה והאיכות ושאר הדברים שבהם או הכוזבים כמו הגמל הפורח באויר וזולתם מהדמיונות שאין להם מציאות כלל וכמה יש מהדברים שהם אמתיים לפי דעת ארסטו ולא יכילם רשת הדמיון כאמרנו שאין חוץ לעולם לא מלוי ולא רקות שהוא אמת. והדמיון לא יוכל לציירו וכן התבאר במופת הנמנע דברים שיחייבם הדמיון כמו היות הש"י גשם או כח בגשם שאין נמצא אצל הדמיון אלא גשם או דבר בגשם והמופת יבאר שהש"י אינו גשם ולא כח גשמי וכבר זכר הרב המורה בפע"ב ח"א בהקדמה העשירית מהקדמות המדברים כמה מדברים אמתם המופת שלא יוכל הדמיון לציירם ולכן הכח המדמה אינו שופט ישר ואמתי אבל השכל שהוא משיג אמתת הדברים הוא אשר ישפוט בהם ובשכל יובדל בין הדבר המדומה והמושכל וזה בהיות המושכל מסכים אל טבע הנמצא ושהשכל הוא מבדיל בין הכח המדמה והשכלי כי הוא להיותו נבדל בלתי מתערב בחמר ישיג עצמו וישיג זולתו וישפוט משפט צדק ויצא לנו מזה הביאור שמציאות דבר מוגשם לא מחמר קודם אינו נמנע בעצמו כי אינו דבר שציורו סותר נפשו לפי שאין התנגדו' לנושא עם הנשוא לשימנע מציאותו כי לא ינגד למלת עולם שהוא הנושא מאמר היותו מחודש אחר ההעדר שהוא הנשוא ואינו מגדר אחד מהמקבילי' ועם היות שהדמיון לא יצייר התהוות העולם מלא דבר לא מפני זה נאמר שהוא נמנע בעצמו כי גם כן לא יוכל הכח הדמיוני לצייר נמצא שכלי נבדל מכל חמר ולא לצייר שאין חוץ לעולם לא מלוי ולא רקות והשכל יאמתם אבל התהוות המוגשם מלא דבר הוא נמנע בקשור כלומ' אצל הפועל המלאכות' והטבעי שלמה שהיה כחם בעל התכלית לא יוכל אחד מהם לפעול אלא בנושא אמנם בשיוקח זה הדבר במוחלט מפאת עצמו אינו נמנע ואין מציאותו סותר נפשו כי אין רצוננו באמרנו נברא דבר מלא דבר שהלא דבר שהוא ההעדר הגמור יהיה נושא ותמר ממנו נתהוה הדבר כאמרנו שמהברזל נעשה גרזן כי אם היה הדבר כן היתה באמת בריאת יש מאין נמנעת כדברי הפילוסוף כי איך יהפך האין ליש אבל רצוננו לומר שהפועל האלקי ישתבח שמו בכחו הבלתי בעל תכלית המציא וברא את העולם ושלא בראו מדבר אחר כלל אלא אחר ההעדר הגמור ובזה האופן לא אמרנו שישוב ההעדר מציאות והאין יש כי אם שהיה המציאות ההוא אחר שלא היה כאמרנו שמהלילה נעשה יום שאין הכונה שעצמות הלילה נהפך ליום אלא שאחרי הלילה והעדר האור בא היום המאיר הנה התבאר מזה כלו שכפי גדר הנמנע וענינו באמתי אין חדוש העולם המוחלט ר"ל אחר ההעדר נמנע מפאת עצמו וצדקו דברי הרב המורה שאמר שאינו נמנע אם אפשר בחק השם ואם דבר הרב כמספק באותו פרק ט"ו חלק שלישי היה זה לשתי סבות האחת מפני שלא היה אותו מקום נאות לביאור זה וכמו שאמרו בסוף דבריו והשנית לפי שכבר גלה הוא כל זה אשר כתבתי אני בתשוב' שאלותיו בפע"ב ח"ב בביאור ההקדמה העשירית מהקדמות המדברים ולפי ששם הביא תשובת כל השאלות ההם באופן מספיק לכן לא נצטרך להשיב עליהם באותו הפרק הט"ו ח"ג ומסכים למה שאמרתי פה שאון חדוש העולם נמנע מפאת עצמו ולא קדמותו מחוייב כתב הסבר כששאלו הכוזר אם יש מופת על קדמות העולם או חדושו שהשיבו וז"ל ומאין לנו מופת בשאלה הזאת חלילה לאל שתבא התורה במה שידחה ראיה או מופת אך תבא התורה בנפלאות ושנוי טבעים לבריאת הדברים או להפך דבר אל דבר אחר להורות על בירא העולם ויכלתו לעשות מה שחפץ בעת שיחפוץ ושאלות הקדמות והחדוש עמוקה וראיות שתי הכתות שוות עד שמכריע החדוש הקבלה מאדם ונח ואברהם ומשה בנבואה אשר היה בלי ספק יותר נאמנת מן ההקשה ע"כ הנה העיד על קצת ממה שבארתי בביאור הראשון הזה:
פרק ג
בביאור שני שאין ההתהוות מלא דבר נמנע בטול הטענות שעשו עליו.
וראוי עתה אחרי שבארתי שהתהוות דבר מלא דבר אינו נמנע מפאת עצמו להשיב על הטענות שעשו כת ארסטו בקיום ההקדמה ההיא ואומר שארסטו לא השתדל מאד באמות זאת ההקדמה ר"ל שלא יתהוה הדבר מלא דבר לפי שבר מכירם ומלחיש ואנכסגורש ובן דקליס וגם אפלטון שהיה חולק עליהם כלם קיימו וקבלו עליהם ההקדמה הזאת במושלמת האמנם מתוך דברי ארסטו עשו מפרשי ספריו טענות לקיומה הטענה האחת היא חפושית כי חפשו כל פרטי ההוים עצמים היו או מקרים וראו שכל אחד מהם כשיתהוה יתהוה מדבר ולא מהעדר וישפטו שפוט שכל דבר יתהוה מדבר ולא יתהוה דבר מלא דבר והטענה השנית וחשבוה המפרשים במדרגת מופת היא שאנחנו נראה שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן אבל יש לכל הוה מיוחד חמר מיוחד שלא יתהווה אחר ממנו כאלו תאמר הגרעין לחטה והביצה לתרנגולת וטפת זרע האדם לאדם וטפת זרע הסוס לסוס וכן כל שאר הדברים וכיון שבין הדברים הנמצאים בהיות יחס המציאות ביניהם לא יתהוה איזה דבר מאיזה דבר שיזדמן כל שכן וכל שכן שלא יתהוה מההעדר שאין יחס כלל בין המציאות וההעדר והטענה השלישית אמרו העולם קודם הוויתו לא ימלט אם שיהיה מציאותו מחוייב או נמנע או אפשר ואם היה מחוייב לא סר אם כן מהיותו ואינו מחודש ואם היה נמנע לא יתכן היותו בשום זמן והחוש מעיד על סותרו ולזה מה שיחוייב שיהיה מציאותו אפשר אבל האפשרות הוא מה שיצטרך אל נושא הנה אם כן יחוייב שיהיה שם נושא הוא אשר היה בו אפשרות לקבל ההויה האפשר יצטרך לדבר יעמוד בו לפי שהמושכל הצודק יצטרך לנושא נמצא חוץ לנפש כמו שנאמר בגדרו שהוא אשר ימצא בנפש כפי מה שהוא חוץ לנפש וכתב אבן רשד שאף מושכל הנמנע צריך לנושא ישען עליו כי הנמנע מקביל לאפשר וההפכים המקבילים יצטרכו בלי ספק לנושא כי ההמנע הוא שלילת אותו האפשרו' וצריך נושא והטענ' הזאת נחה הדרך שזכר הרב המורה מטענות בעלי הקדמות בפי"ד ח"ב וכתב שהוא דרך חזק בקיום קדמות העולם והטענה הרביעית שאם היה העולם נברא מלא דבר יתחייב שיהיה הרקות נמצא והוא שקר אם כן המביא אליו הוא שקר וביאור זה שהרחקים אשר בהם נמצא עתה העולם היה אפשר קודם המצאו שימצא בהם גשם אחר והוא מסכים בגדר הרקות שהוא דבר פנוי מגשם שאפשר שיהיה בו גשם והטענה החמישית שאם היה העולם נברא מלא דבר לא היה שם אם כן אפשרות מיוחד במקום אשר נמצא בו העולם מיתר המקומות הפנויים ואחר שהיה יחס הפנוי אחד בכל המקומות אל הפועל הנה תתחייב השאלה איך ולמה נמצא העולם במקום ההוא ביחוד והיה ראוי שימצא בכל הפנוי ויהיה אם כן גשם בב"ת נמצא מה שכבר התבאר המנעו והנה הטענה הראשונה והשנית והג' שרשם בדברי הפילוס' ושאר הטענות הוסיף עליה' הר"לבג ומפניה' נטה דעתו להאמין בריאת העולם מחמר קדום כי לא צייר דעתו שיתהוה גשם אלא מגשם. כי הגשם לא יתהוה אלא ממה שהוא גשם אבל במה שהוא בעל הצורות מה יתהוו ויתחדשו בו הצורות.
ותשובת הטענות האלה מבוארת במעט מן ההתבוננות. כי הנה בעלי החדוש יאמרו לטענה הראשונה שהיא הקש פפושי ולא יתן האמת על כל פנים. ויצטרך המקיש לחפש כל החלקים איש לא נעדר ואולי שיתעלם ממנו אחד ויהיה דינו מתחלף כי אינו רחוק שימצא דין הנשוא בעשרת אלפים מהחלקים. וישאר עוד חלק אחד שלא ימצא בו ודמיון זה אם רצית לחייב שכל בעל חי יניע הלחי התחתון ותחפש משור עד שה מגמל ועד חמור ועל רבים ממיני הב"ח אחרים ותמצא כן בעת אכלם ותחליט המשפט על כל בעל חי שהוא כן והוא שקר כי לא חקרת הכל לפי שכבר נמצא בנילוס לשון ים מצרים. הדג הנקרא תמסח שהוא בעל חי וינוע לחיו העליון והיה אם כן משפטיך משפט מעוקל. כי אין כל הפרטים מהחיים במשפט הזה. ואף שנודה שבכל אחד מהפרטים ימצא המשפט ההוא ר"ל שיתהוה דבר מדבר לא יתחייב שיצדק זה בבריאה הכוללת כי הנה הכל הוא על שני פנים אם כל מושכל כמו המינים והסוגים שמציאותם הוא בשכל לבד לא זולת זה ואם כל נמצא בפעל והוא הכל בעל המצב אשר חלקיו נמצאים יחד. והוא מבואר שכללות העולם אינו כל מושכל אבל הוא כל מצביי תמצא בפעל רמוז אליו ר"ל הכדור עם כל מה שבתוכו ואחרי שזה כן מי המונע שימצא כל אחד מחלקי הכל ההוא הבעל מצב בענין מה כאלו תאמר שיתהוה הדבר מדבר רצוני החלק האחד מחלק אחר זולתו ולא ימצא הכל כן לפי הכל הוא קבוץ כל החלקים יחד ואין כל מה שיצדק נפרד יצדק מחובר כמו שיאמר ארסטו כי אין חוץ לכל דבר אשר ממנו יתהוה כמו שיש חוץ לכל אחד מהחלקי' חלק אחר זולתו אפשר שיתהווה ממנו ולכן אינו מחוייב שהדין שיצדק על כל חלק וחלק בפני עצמו יצדק על הכל יחד ודמיון יש בהרכבת התריאקה שכל אחד מהדברי' הנכנסים בה הוא פשוט. והוא חלק. התריאקה בכללותה אינה כן כי היא מורכבת כל לא חלק וגם בנמצא המושכל נמצא בכל אחד מחלקיו דין שלא ימצא בכל ההוא. כי הנה לפי דעת ארסטו המינים והסוגים הם קדומים נצחיים וכל אחד מאישיהם הוא הוה נפסד הנה אם כן ההקש החפושי הזה אשר עשה ארסטו לבאר שלא יתהוה הדבר כי אם מדבר מפאת ההויות החלקיות שיתהוו תמיד דבר מדבר אינו ממה שראוי לסמוך עליו והתימה מהר"לבג שהוא השיב בכמו התשובה הזאת על טענות הפילוסוף בשכל התנועות יעלו אל ההעתק ואמר שהקש החפושי אין ראוי לקבלו כי לא יתן האמת. ועתה נשתמש מהטענה החפושית הזאת באמרו שהתבאר בחפוש שבכל המתהוים יתהוו הצורות לא הגשמות. ואמנם הטענה השנית אשר עשו בדרך קל וחומר ממה שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן כל שכן מהעדר מלבד שהיא גם כן חפושית כבר יוכל לסותרם מפאת האותות והמופתים שבהם יתהווה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן וכמו שיתבאר במאמר העשירי מהספר הזה בדברו בנפלאות ועוד כי הנה יש על הטענה הזאת פירכא רבה והיא שכשנאמר שהנה מה שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיז שיזדמן הוא מפני הצורה שיש בנמצא לפי שיש בנמצא המתהוה דבר שתעיקהו ותמנעהו מלקבל צורה אחרת שאינה נערכת ומתיחסת אליה אבל ההעדר הגמור אין בו צורה שתמנע ותעכב מלקבל איזו צורה שתזדמן כפי רצון הפועל הלא תראה שבעבור זה הניח ארסטו ההיולי הראשון שהיה רק מופשט מכל צורה מפאת עצמו כדי שיהיה מוכן לקבל כל הצורות. וגם בענין השכל ההיולאני כתב אבן רשד בשם אלסכנדר שאם היה לו צורה מה תעיקהו ותמנעהו מלקבל צורה ומושכל אחר או תשנהו בקבולה לפי שצורת הדבר תשנה או תמנע קבול הצורה הבאה אם לא תהיה נערכת ומתיחסת אליה. ולכן לא יתהווה אי זה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן כי אם מהדומה אליו בחמרו ומתחלף בצורתו חלוף מוגבל ונערך. והיה זה בדבר הפרטי שיתהוה מהדבר הפרטי כי באותו הפרטי אשר ממנו נתהוה היה הכח הפרטי ההוא ומצד ההעדר הפרטי הנמצא בנושא ההוא שממנו נתהוה קבלה הויתו. אמנם המתהוה המוחלט לא מדבר לא יהיה לו מונע ומעיק כלל בהויתו כיון שאין שם לא חמר ולא צורה כי אם רצון הפועל וכחו הבב"ת ומה הטענה אם כן על בטול זה. מפני שלא ימצא כן בהויה החלקית שתהיה. מצורה אל צורה מוגבלת ומצד הכח הנמצא בדבר שממנו יתהוה התבאר אם כן שגם הטענה הזאת לא תתן תאמת בשום צד ועוד יבוא תוספת ביאור על זה בפרק הנמשך לזה וכבר נכלל זה במאמר הרב המורה שאמר שאין לעשות ראיה והקשה מן ההויה החלקית אל ההויה הכוללת אף כי בהיות החלקית כפי הטבע והכוללת כפי הרצון האלקי. וכמו שיתבאר וכבר חשב הר"לבג לבטל טענת הרב הזאת באמרו שהמחוייב מזאת ההקדמה חיוב אמתי הוא שמה שהוא נמצא בזה המציאות מפני היותו בזה התאר אשר הוא בו הוא בלתי מחוייב שימצא לו קודם התהוותו בזה התאר. ואולם מה שיחוייב בו מפני היותו נמצא באיזה תאר הזדמן יחוייב שיהיה ונמצא בו בעת הויתו. והוא מבואר שהרבה מאלו הספקות חוייבו מזולת הבטה אל התאר אשר זה המציאות בו ולכן ישאר עם זאת ההקדמה הספק בהם. ע"כל. ודבריו אלה אינם צודקים לפי שהטענות האלה כלן אשר זכרתי הן כפי התאר אשר המציאות בו עתה לא מהיותו נמצא באיזה תאר הזדמן כמו שאמר וזה מבואר מהן כי הנה הטענה הראשונה התפישית היא לקוחה מטבע העולם המיושב וכן השנית היא גם כן מתאר טבע העולם כאשר הוא מיושב שבו לא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן מפני העתק הצורה כמו שבארתי ולכן לא יתחייב שיהיה הדבר כן בהויה הראשונה הכוללת וכן שאר הטענות אין אחת מהן מחוייבת לעולם במה שהוא נמצא בכח כי אם במה שהוא נמצא טבעי בתאר כך כמו שאבאר אצל תשובתן ובכלל אומר לך שהדברים אשר לקח הר"לבג למושלם בספקותיו או טענותיו לבטל בריאת יש מאין בהם מקום המחלוקת שהפילוסוף יאמר שהוה במה שהוא הוה בהחלט באיזה תאר יצטרך אל נושא והתורני יאמר שזה שאמר יצדק בהויה החלקית מאשר היא בתאר טבעי לא בהוה במוחלט כי הנה ההוה מפעל האל ית' ורצונו ויכלתו הבב"ת אינו מחוייב שיהיה כן וצדקה אם כן הקדמת הרב המורה. ולטענה הג' אשיב שהיא מערכה על הדרוש ר"ל שלא יתהוה דבר כי אם מחמר נושא אפשרותו ואנחנו בעלי החדוש נאמר שהעולם קודם שנברא היתה בריאתו והמצאתו אפשרית אבל לא היה צריך נושא תמרי לאותו אפשרות כי זה היה מחוייב אלו היתה הבריאה תנועה ושנוי מדבר אל דבר. אמנם בהיותה בלי שום מין ממיני התנועה כי התנועה לא תצטרך אל נושא ולא קדם לה אפשרו' חמר בנושא מקביל שמא תאמר שהאפשרי כאשר יצא לפעל סילק האפשרות ולכן יתחייב שיהיה שם נושא אליו והוא החמר אשר בחול עליו הצורה יסתלק ממנו האפשרות והכח שהיה לו לאותו צורה ואין הענין כן כי אין כל אפשרות נשוא בחמר מקבל הויתו והפסדו ולא כל אפשרות מסתלק עם הפעל כי הנה האפשרות הוא שם משותף יאמר על הכחנית אשר בחמר שיסתלק בחול עליו הצורה. ואמר על האפשרות אשר בנצחיים והוא היותם עלולים ומציאותם תלוי בעלתם לדעת אבן סיני וזהו שכתב הרב המורה פרק ע"ג ח"א ששם האפשרות יקחוהו הפילוסופים על זולת שהם אפשריים בעצמם לפי שהם עלולים והמדברים יליצו האפשרות על מה שהוא בלתי נמצא ואפשר שימצא הנה א"כ כפי בעלי החדוש קודם הבריאה לא היה שם אפשרות נשוא בחמר אבל קדם לה אפשרות הפעולה ההיא בערך כח הפועל לפעול ולאפשרות הזה לא נבקש נושא אחר כי אם האלוק ברוך הוא שהוא הוא עצמו שמצדו וכחו הבב"ת ורצונו המוחלט שהכל בו אחד הית' הבריא' וההמצא' הזאת אפשרו לא נמנע' ואין ענין זה האפשרות אלא היות כחו בב"ת ויאמר עליו שם אפשרות ועל האפשרות החמר הנשוא בגש' בשתוף השם הגמור. והנה הרב המורה באותו פי"ד ת"ב בזכרו הטענה הזאת בשם הפילוסופים. כתב שקצת ממשכילי האחרונים מהמדברים חשבו להתירה באמרם שהאפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל וגנה הרב מאמרם באמרו שאינו כן כי הם שני אפשריות אחד בפועל ואחד בחמר המתפעל לא אפשרות אחד בלבד. ואני אומר שאם היתה כונת המשכילים ההם לומר שבכל הויה לא יבחן האפשרות כי אם בפועל לא במקבל אין ספק שבצדק גער בהם הרב כי בפעולות הטבעיות שני אפשריות המה אחד בפועל ואחד בנושא המתפעל כמו שאמר. אבל אם היתה כונתה על הבריא' ראשונה בלבד שבה היו חולקין ויאמרו שאחרי שהיתה אחד ההעדר ולא מדבר שאי אפשר לומר שהיה שם אפשרות במקבל כיון שלא היה שם דבר אבל שהיה אפשרות אחד בלבד והוא בפעל האלקי ית' הוא כשיובן על הצד שביארתי שהוא אפשרות הפעולה כפי כח הפועל הבב"ת באמת צדקו מאמריהם. וגם הרב המורה זה דעתו בענין האפשרות הזה ולכן אמר שהמצא העולם המוגשם מלא דבר אינו נמנע אבל אפשר בחק הבורא ית' כי תלה האיפשרות בחקו ואפשר לומר עוד שיהיה נושא זה האיפשרות בצד מה הוא שכל האדם כי כמו שאי אפשר לצייר חדוש הזמן מבלי שיצייר אדם זמן יעדיף על הזמן ההוא המחודש קודם אליו וכן לא יצוייר הגבלת גשם העול' מבלי שיצוייר מקום יעדיף על כללותו חוץ ממנו וכל זה הוא מפעל המחשבה ולא כפי האמת כן יקשה לאדם לצייר חדוש דבר בפעל מבלי שיצייר אפשרותו קודם על מציאותו בפעל לא שיקדם אליו במציאו' באמת אותו אפשרות אבל היא קדימה מחשבות בלבד וכל זה לקוח מהמקרים המושגים בחוש מפני שדרכם להמצא חוץ מהם במקום וקודם אליהם בזמן דברים אחרים בהכרח ושימצא אפשרותם קודם למציאותם הפעליי לכן קנה השכל מהשגות החושים קנין כ"כ חזק באלה הצירופים שלא יוכל לשלול מהם שום דבר מושכל כאשר הם נמצאות נעדרים אבל יהיה זה לו מהם בפעולתו הראשונה שהיא מהציור הפשוט לפי שבפעולתו השנייה מהאמות השכל יתקן את אשר עותו הציור ויודיע היותם נעדרים אותם הצירופים במציאות ואם אין כן בציור ובמחשבה מפני חוזק הקנינים בדברי' המוקשי'. שי'. הנה התבאר תשובת הטענה החזקה הזאת וידעת כפי מה שבארתי בענינה שאינה מתיחסת לנמצא במה שהוא נמצא בהחלט כי אם לנמצא מתואר בתואר היא טבעי ולא כמו שחשב הרלב"ג ולטענה הרביעית אשר עשה הרלב"ג מהרקות התרה ממה שיקל והיא שקודם העולם לא היו הרחקים נמצאים אבל הש"י המציאם כשהמציא היש מאין ואיך יאמר הרלב"ג שקודם הבריאה בהיות' מאין יתחייב שיהיה רקות נמצא כי הנה הרקות אינו כי אם בערך למקום אשר הוא שטח הדב' המקי' שזה נבדל למקומ' כפי מה שגדרו ארסטו וכאשר בתוך מרחקי המקום ההוא המקיף לא יהיה דבר או יאמר שהרקות נמצא. והנה קוד' הבריאה הראשונה לדעת המאמינים לא יהיה דבר ולא היה א"כ שם מקום מקיף ואיך יהיה שם רקות.
וכן נאמר לענין הטענה החמישית אשר עשה ממקומות הפנוי שאף ע"פ שיהיו מקומות הפנוי על יחס אחד לא יתחייב מזה שימצא גשם בב"ת אבל נאמ' שהאל ית' המציא השעור המיוחד המוגבל הנאות לשלמות העולם כפי מה שראתה חכמתו שהיה יותר טוב ואמנם השאלה למה בראו בזה המקום הפנוי ולא בראו בזה. הנה אחרי שהמקומות כלם על יחס אחד באיזה מהמקומות שהיה ממציא אותו תשאר תמיד השאלה למה לא המציאו במקום אחר ואתה תראה שבזה הדרך בעצמו השיב על השאלה למה בוראו העת אחר שהעתות כלן היו אליו ית' על יחס אחד. אלא שהתשוב' הזאת מספקת בהתר הספק הזה ואיננה מספקת להתר הספק ההוא כמו שזכר הד' חסדאי לפי שהיות כל העתי' שוים על יחס אחד יחיוב שיהיה הרצון קדום בכל העתים והיות כל המקומות על יחס אחד לא יחייב שימלא כל המקומו' אם להמנעות גשם בב"ת ואם לשלמות שהיה ראוי שיהיה לו שעור מוגבל כ"ש שקודם הבריאה לא היה שם מקום אחד ולא רבים כיון שלא היה שם דבר מקיף ולא מוקף לא נוכל לשאול למה היה העולם בזה המקום יותר מזולתו.
כי הנה האל ית' המציא העולם לא מדבר והוא אינו במקום אבל חלקיו הם במקום כמו שביאר הפילוסוף. הנה התבאר מזה כלו בטול כל הטענות אשר עשו כת ארסטו לבאר שלא יתהו' דבר מלא דבר ושדברי הרלב"ג אשר החזי' בהם גם המה הפכו נסו יחדיו לא עמדו.
פרק ד
בביאור שלישי על זה משרשי הפילוסו'.
וכבר נוכל אנחנו קהל מאמינים להוכיח משרשי הפיליסוף שבהויה הראשונה הכוללת קדם ההעדר המוחלט בהכרח ולא כמו שאמר אפלטון כחמר קדום עם הודאתו בהויה הראשונה הכוללת ויהיה זה בשני אופנים האחד שארסטו ביאר שההעדר קודם בהכרח בהויה החלקית כי לא יתהוה הדבר מצד המציאות והצורה אשר לו בפעל. כי אם מצד ההעדר הפרטי הנמצא בו ולכן היה ההעדר אחת מהתחלות וסבות ההויה ר"ל העדר הצורה הבאה אף על פי שהוא סבה במקרה לפי שלא ישאר עם המהוה אותו ההעדר הפרטי כי יוסר ממנו בחול הצורה הבאה עליו ואין כן החמר והצורה שהם סבות בעצם לפי שישארו במורכב והם חלקים עצמיים בו ומקיימים אותו. אבל אין המלט מהיות ההעדר הפרטי קודם לכל הויה ואחר שהדבר אמנם יתהוה מצד העדר המושד עם שיש בו צורה מעיקה ומשנה כ"ש שיתהוה הדבר מההעדר אשר אין בו צורה מעיקה. ולא משנה כלל והוא ההעדר הגמור ואין לאמר שיאמר שיש במאמרי זה הטעאה לפי שההעדר המופר ר"ל הפרטי הוא נשוא בחמר הדבר המתהו' אבל ההעדר הגמור כפי בעל החדוש אין לו נושא ואיך ידמה ענינו להעדר הקודם בהויה. כי הנה האומר הזה כשיעיין ימצא שצורך הנושא אינו לענין ההעדר במה שהוא העדר כי הנה מההעדר אינו צריך לנושא אבל הנושא יצטרך שערך הצורה הקודמת והצורה הבאה שלהיות אותה ההוי' מצורה לצורה תצטרך בהכרח לחמר תעמודנ' בו הצורות ההנה. והוא אשר יפשיט הצורה האחת וילבש הצורה האחרת וההעדר הפרטי מזה הצד יוחס אל הנושא אמנם ההעדר המוחלט אשר נאמינהו בבריא' הראשונה לא היה צריך אל נושא לפי שלא היתה אות' ההויה התהפכות מצורה לצורה כי לא היה קודם הבריאה מזה דבר והבורא ית' ברא החמר והטרה אחר שלא היה דבר מהם במציאות. הנה אם כן ענין הבריאה ההחלטית יורה על ההעדר החלטי מבלי שיצטרך אל נושא. ויהיה לפי זה כח הטענ' הזאת שאם היה שאנחנו נמצא שני דברים בכל אחד מהם פרטי ומוחלט ונמצא איזה יחס בין הפרטי האחד לפרטי האחר שאותו הערך בעצמו ימצא בין המוחלט והמוחלט כי הנה הערך הנמצא לפרטי אצל הפרטי אותו ימצא למוחלט אצל המוחלט. וכיון שבהויה הפרטית יקדם לה ההעדר הפרטי שאם לא כן לא היה הדבר הוה או היה נמצא קודם שימצא הנה אם כן בהכרח הוא שיקדם גם כן בהויה המוחלטת העולמו' ההעדר המוחלט ואם היה שם העדר מוחלט לא היה שם אם כן חמר קדום הנה התבאר מזה שכאשר קבלנו בריאת העולם הכוללת. ראוי שנקבל היותה אחר ההעדר המוחלט אשר לא יקדם לו נוש' כלל לא בכח ולא בפעל ממנו יתהוה. ויצא מזה שהתהוות הדבר מלא דבר אינו נמנע מפאת עצמו כ"ש לדע' אפלטון שקבל ההקדמה ההיא לפי שכונתה באמת היא שיתהוה דבר מדבר ר"ל שיתהפך מצורה לצורה ואם היה החמר הקדום אשר אמר רק ומשולל מכל צורה הנה הוא אם כן בלא דבר ואיך יתהוה ממנו דבר בעל צורה נמצא בפעל זהו האופן הראשון. והאופן השני הוא מדברי אבן רשד קצין וראש למאמיני הקדמות כי הוא כתב שא"ס יאמר שהנמצאות יתחלקו לשלשה חלקים אל נמצא מחוייב מעצמו והוא הסבה הראשונה שאין בו לא אפשרות ולא כח כלל ואל נמצאו' אפשריו' לבד והם ההוי' ונפסדים ואל נמצאות שהן אפשריות בבחינת עצמם מחוייבות מפאת זולתם והם השכלים הנבדלים מחמר והגרמים השמימיים שהם אפשריים כיון שמציאותם נתלה במציאות זולתם כי מי שאין לו המציאו' מעצמו יקרא אפשרי מעצמו והם מחוייבי' מצד סבתם המחייב' מציאות' ושבעבור' לא סרו ולא יסורו ואבן רשד משי' ע"ז שהחלוק' הזאת אמתית היא רצוני שהנמצאות מהן הוות ונפסדות ומהן נצחיות מפני שיש להן התחלות הנצחיות ומהן נצחית בעצמותה כסבה הראשונה. אבל שמאמרו בנצחיים מפאת התחלותיהם שהם אפשריים בעצמם הוא מאמר בלתי אמתי לפי שמה שהוא בטבעו אפשרי לא יקבל הנצחיות ולא יתהפך האפשרי נצחי בשום צד כי הנצחי אין בו כח ולא אפשרות כלל ואם היה אפשר שישוב האפשרי מחוייב ישוב ג"כ המחוייב נמנע והוא בטול ושקר מבואר.
וכמו שביאר כל זה בסוף מאמר ראשון מספר השמים והעולם ובמאמרו בעצם הגלגל.
ואומר אני עתה לדעת אבן רשד כי אם היו לדעתו הנבדלים והגלגלים בלתי בעלי אפשרות כלל ואינם אפשריי' והיה ג"כ מבואר שאינם מחוייבים מעצמם כיון שמציאותם נתלה במציאות זולתם.
הנה יתחייב א"כ שיהיו נמנעים מצד עצמם ומחוייבים מצד סבתם כיון שאין כאן כי אם שלשה חמרים מחוייב ואפשר ונמנע ומה שאינו אפשר ולא מחוייב הנה הוא נמנע בהכרח ולא יהיה הרצון באמרנו שהנצחיים הם נמנעים שאין בטבעם לקבל המציאות ואפילו בפעולת פועל אלא שהם מצדם אינם כלום במציאות כי הם מעצמם נמנעים ר"ל נעדרי המציאות בזולת ההשכלה והתשוקה אשר ישתוקקו וישכילו סבתם והיא עצמותם ומאותו צד יהיה מציאותם מחוייב וכאשר יספק אדם על דברי אבן רשד אלה ויאמר נגדו אם היה בלתי אפשר לדעתך שישיב האפשר מחוייב כ"ש שיהיה בלתי אפשר שישוב הנמנע מחוייב הנה ישיבהו אבן רשד בהכרח שהיה אצלו בלתי אפשר תעיק הדבר ההוא הנצחי מלקבל צורת החיוב. אבל הנמנע הוא הנעדר אשר אינו דבר ולא צורה כלל ולכן לא ימנע מלקבל החיוב ומפני זה לא היה מהבטל אצלו שישוב הנמנע מחוייב כמו שחשב לבטל שישוב האפשרי מחוייב ואולם בעבור זאת לא עשה אבן רשד בטולו אלא בהתהפך המחוייב נמנע לא בהתהפך הנמנע מחוייב וגם אין להקשות נגדו מהיות הנבדל לפי שאין זהו אחד כנוש' מתחלק ומתרבה כי הנמנע מצד עצמו אינו דבר וזה ממה שיורה שגם לדעת אבן רשד הנעדר יוכל לקבל כל הצורות מה שאין כן הנמצא בצורה מה אם חסרה והיא אשר מציאותם בכח ואם שלמ' שמציאות' בפעל ומהו אם כן המונע שנאמר כזה בהיולי הראשון ועל כל נמצא ונמצא ר"ל שהוא היה נמנע מצד עצמו לפי שלא היה הדבר וסבתו ית' בחפצו הפשוט המציאו והעמידו על מתכונתו ולכן אין לחייב בענינו נושא שממנו נתהוה כי הנמנע אין לו נושא וזה כלו ממה שיוכיח שהתהוות דבר מלא דבר אינו נמנע ודבר בטל כי אם אפשרי בחק האל ית':
פרק ה
בביאור רביעי על זה מהפלוסופי' אשר הניחו המצאת דבר לא מדבר וכאשר יעיינו דברי הפלוסופים הקדומים זולת אבן רשד המפרש האחרון מהם נמצא שכלם הביאו המצאת דבר לא מדבר.
וזה כי הם אמרו שהעולם פועל האל יתר נאצל ממנו והוא סבה ראשונה אליו ובאו א"כ להודות במציאות מוגשם לא מחמר קדום כי הנה הבורא ית' אינו גשם ולא כח בגשם ואיך ימשך ויאצל ממנו העולם הגשמי אף שיהיה על צד החיוב האם אין זה מציאות דבר לא מדבר. גם אמרו שהשכל העלול הראשון מהסבה הראשונה בהשכלתו עלתו ממציא שכל אחר ובהשכלתו עצמו ימצא גלגל הכוכבים הקיימים וכן כל אותו הסדר שזכר אבן סיני והביאו אבוחמד בספר כונותיו והרב המורה הביאו גם כן ויחסו לארסטו האם נאמר לדעתם שהעלול הראשון ההוא כשהשכיל נפשו לקח חלק מעצמותו ועשה ממנו גלגל אין זה כי אם שמעוצם ציירו נפשו התחייב הגשם הנכבד השמימיי ההוא אלא שהם יאמרו שנמצא תמיד כן. וכפי זה כבר באו להודות במציאות דבר מוגשם מלא דבר כי אין קדימת ההעדר אשר נאמר אנחנו כת המאמינים מה שיעשה חלוף בטענה הזאת אחרי שהפועל אינו נתלה בהעדר כי אם במציאות ואבן רשד ברח מזה וכדי שלא להודות בהמצאת מוגשם מלא חמר. כתב שלא יפול שם פועל זולתו ולא בורא או עושה כי אם על מוציא הצורה מן הכח אל הפעל אבל יאמר לו שכל ומושכל משלים ונשלם ובזה הדרך היה עלתו אמנם שאר הפילוסופים כלם שחכמו השכילו זאת כבר הודו באמתת זה. גם יאמרו שהשכל הפועל הוא נותן הצורות כלן האם יעשה אותן מדבר ואף לדברי ארסטו שהצורה אין לה הויה בעצם הנה תהיה לה הויה במקרה והפועל אותה כפי דעת הפילוסופים כלם לא יעשה אותה מדבר ובאו א"כ להודות במציאות דבר לא מדבר אלא אחר ההעדר כיון שהצורות מחודשות הן בהכרח. האם נאמר כדברי הרלב"ג שהצורות כלן נתהוו מלא דבר ושאין המנעות כלו אלא בדבר המוגשם שאי אפשר שיתהוה כי אם מדבר חמרי.
הנה זה באמת אינו מאמר אמתי כי הנה ארסטו עשה הקדמתו כוללת שלא יתהוה דבר מלא דבר בין שיהיה צורה בין שיהיה חמר אם היה נמנע שיתהוה החמר שהוא דבר בכח מההעדר הגמור שהוא קרוב אליו במדרגה איך לא ימנע יותר מזה שהצורה שהיא נמצאת בפעל תתהוה באותו ההתהוות שאפשר בה מההעדר המוחלט זה באמת דבר שלא יצוייר וכמו שכתבתי למעלה ולכן אבן רשד עם היותו בורח מזה לא אמר כדברי הרלב"ג אבל אמר שהיו הצורות נחבאות בחמר הראשון ועשה א"כ דעתו במציאות הצורות קרוב לדעת בעלי ההטמנה שהיו אומרים שכל דבר בכל דבר בפעל עוד תשוב תראה שאף לדעת אבן רשד המתעקש הנה המושכלות העיונית יפעלם השכל הפועל ולא ימצאו מדבר ושב א"כ להודות בההחדשות דבר מלא דבר והוא השכל הנקנה לפי דעתו שהוא אינו נחבא בחמר הראשון בצורות ההיולאניות. ואיננו הוא השכל הפועל והוא היה לדעת' ואיננו בצורות הדמוניות שהן לא ישובו לעולם מושכלות ואם אמרנו בהן שהן מושכלות בכח הוא כפי כונה אחרת וכבר ביאר זה כלו אבן רשד עצמו בביאורו לספר הנפש ובאגרת אפשרות הדבקות. הנה א"כ יתחייב גם לדעת אבן רשד חדוש דבר לא מדבר מבלי שיהיה נמנע ולא מאמר סותר נפשו וזה ממה שיורה שמציאות מוגשם לא מדבר אינו נמנע ולא בעצמו כי הנה טבע הטענה א' הוא בכל מיני החדוש עד שמפני זה הוצרך אבן רשד לברוח מחדוש הצור' הבאה מחוץ כמו שזכרו בביאורו למה שאחר הטבע ובמאמרו בורעים. הנה התבאר מזה שכפי שדברי הפילוסופים הקדמונים ודרכיהם בחקירותיהם וגם כפי מאמר רוב מפרשי ספרי ארסטו יתחייב מהם אפשרות התהוות דבר לא מדבר כמו שנאמר אנחנו כת המאמינים בבריאת העולם והויתו:
פרק ו
בביאור חמישי על זה מפאת מדרגות הפועלים.
עוד ראיתי לעשות בזה ביאור יטו אליו הנפשות החכמות להוכיח שבריאת דבר. לא מדבר אינו נמנע ולא רחוק אבל השם יתברך עם היות שאינו מופת הנה הוא באמת טענה מספקת מתישבת על הלב וכבר יעשה ארסטו בדרושים המופתים בכמו מהביאורים האלה וגם יביא ראיה מן המפורסם אצל ההמון וגם מדעות הקודמים ודבריהם ולכן אינו מהזרות שאעשה כן גם אני ואומר שהפעולים ימצאו משלש המיני' נבדלים במציאותם ובפעולתם. האחד היא הפועל במלאכה שנקראהו פועל מלאכותיי.
והשני הוא הפועל בטבע ואלה השנים גלויים ומבוארים והשלישי היא הפועל בהתחלה למעלה מן הטבע שהוא האלקות אשר הוא יותר נסתר ונעלם ממנו והנה הפועל המלאכותי והפועל הטבעי מבואר הוא שכל אחד מהם בעל תכלית בחוזק ובהתמדה להיות כחותיהם בגשם אמנם הפועל האלקי להיותו נבדל מכל גשמות היה כחו בב"ת לא לבד בהתמדה אבל גם בחוזק כי עם היות המתנועע ממנו יתנועע בזמן מוגבל הנה זה הוא לו מפאת התנועה שאי אפשר שתהיה מבלי זמן ומפא' המתנועע ג"כ שהוא מתחלק כמו שיאמר ארסטו אבל כח המניע הנבדל אינו מוגבל והנה ידענו שבין הפועל הטבעי והמלאכתוי ימצאו הבדלים גדולים מהם שהפועל המלאכותי הוא חוץ מהדבר אשר יפעל ונבדל ממנו משא"כ הפועל הטבעי שהוא עם הדבר ובתוכו ומהם שהפועל המלאכותי לא יפעל כי אם במקרים כמו הכמות והאיכות ואמנם הפועל הטבעי יחדש העצמים והצורות האמתיות ומהם שהפועל המלאכותי יפעל בכלים שהם ג"כ נבדלים מהדבר הנפעל והם רבים ומתחלפים כמספר הפעולות אשר יעשה אותם משא"כ הפועל הטבעי שבכחו יפעל הדברים כלם ויעשה פעולות מתחלפו' מזולת כלים חיצוניי' נבדלים מהמתהוה ומהם שהמלאכותי צריך אל נושא נמצא בפעל קיים בו יפעל המקרי' והתמונות אשר יעשה ואמנם הפועל הטבעי כבר יפעל בנושא שאינו בפעל כי אם בכח ובמציאות חלוש קרוב להעדר והוא ההיולי הראשון וכמו שכבר התבארו ההבדלים האלה וזולתם בחכמה הטבעית ועם היות שתתדמה המלאכה לטבע ראה גם ראה כמה מההבדל והמעלה יש לפועל הטבעי על המלאכותי ובפרט שהמלאכותי לא יפעל כי אם בנושא נמצא בפעל והטבעי יפעל בנושא שאינו נמצא בפעל כי אם בכח וחסר המציאות מאד לא תאר ולא הדר כדבר שאין בו ממש למה זה לא יעדיף אם כן הפועל האלהי הבב"ת הכח על הפועל הטבעי הבעל תכלית בכמו מה שהוסיף והעדיף הטבעי על המלאכותי אשר שניהם בעלי תכלית הכח ויהיה יתרון הפועל האלקי שיפעל הוא מבלי נושא כחני אשר יצטרך בו הפועל הטבעי לפעול כי הנה יש בכאן שלשה דברים נושא נמצא בפעל גמור וקיים והעדר גמור שהוא מקביל לזה ואמצעי ביניהם והוא ההיולי הראשון הנמצא בנפעל שהוא אמצעי בין המציאות הפעלי השלם ובין ההעדר וכן יש לנו שלשה מינים מהפועלי' המלאכותי שיפעל בנושא קיים נמצא בפעל והטבעי שיפעל בנושא כחני חלוש וחסר המציאות בלתי נמצא ולא רמוז אליו ופועל אלקי אשר יפעל בזולת נושא כלל והנה האלוק יתברך ברא את הטבע כמו שהטבע מהוה את בעל המלאכה ואם היה שאין יחס בין המלאכה והטבע כי המלאכה תעשה מקרים והטבע יעשה הצורות בחמרי' שימשכו מהם המקרים ג"כ ומהם הנדות ושכבת הזרע יעשה זאת הבריאה הנפלאה האנושית המתמיה את כל חכמי לב כל שכן שאין יחס בין הפועל הטבעי לאלקי כי האחד בורא והאחד נברא האחד בב"ת בכח ובחוזק והתמדה והאחד בעל תכלית בהם ולכן כמו שהמלאכותי לא יוכל לפעול כל מה שיפעל הטבעי ככה הפועל הטבעי לא יוכל לפעול מבלי נושא כמו שיפעל האלקי. וכבר גלה הכתוב שלמות הפועל האלקי על כל הפועלים באמרו הצור תמים פעלו וחנה בנבואתה אמרה אין צור כאלקינו ודרשו חז"ל אין צייר כאלקינו ודוד אמר נפלאים מעשיך ולהורות שהיתה הבריאה הראשונה מבלי חמר ולא דבר אחר קודם כפי כח הפועל האלקי אחז"ל שבשתי אותיו' ברא הקב"ה את עולמו שנאמר כי ביה יי' צור עולמים רצו בזה שבחצי השם המורה על קצת כחו וגבורתו היתה הבריאה כלה ולא בשם השלם המורה על כל יכולתו כי אם היה רוצה יתברך לברוא העולם יותר גדול ממה שהוא או לברא עולמות רבים יחד היה יכלתו וכחו מספיק לכל מה שירצה וג"כ אמרו שברא העולם הרוחני ביוד והעולם הגשמי הכולל הכדור המקיף והמרכז המוקף בה"א לרמוז שהיה העולם הרוחני במספר עשרה שמורה עליו היו"ד אם עשרה שכלים נבדלים מניעים כדברי הפלוסופים או עשרה עשיריות או עשרת אלפים מהם או יהיו עשיריות מאלפי אלפים כמ"ש אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבוון קדמוהי יקומון הנה באיזה אופן שיהיה מציאות' נבראו ביוד המורה על המספר עשרה והעולם הגשמי להיות כולל ארבעת היסודות והגשם החמישי השמימיי אמרו שנברא בה"א המורה על מספר החמשה ובכללן תולדותיהם והוא ג"כ ענין מאמרם בבראשית רבה שברא בה"א העולם הזה וברא העולם הבא ביו"ד שנאמ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם והכונה כלה בדבריהם שהיתה אותה בריאה מבלי נושא חמר כלל כי אם בכחו ושמו יתברך הנה התבאר מזה שעם היות שהפועל המלאכותי והטבעי א"א שיפעלו בזולת נושא וחמר מקבל הנה זה אינו נמנע בחק הפועל האלקי כפי כחו הב"ת כי היה הענין בזה כמו הפועל החסר שלא יוכל לפעול בזולת מספר רב מהכלים והפועל השלם יפעל בזולת כלים או במעט מהם ככה הטבע בהויות החלקיות אין ספק שלא יוכל לפעול מבלי נושא אבל הפועל האלקי השלם לאין סוף פעל ועשה עולמו מבלי חמר ונושא כלל ומבלי כלים ולא כחות מתחלפות ולא היה זה דבר נמנע בחקו לפי שהמנעות הוית דבר לא מדבר הוא מקושר בבחינת הפועלי' המלאכותיים והטבעים ואין ראוי שיהיה כן הנמנעות בחק הפועל האלקי ית' כפי כחו הבלתי בעל תכלית ולזה כיוונו חז"ל במה שאמרו במדרש תהלים חשוכא דהוה קדם דאיתברי עלמא שירצו בחשוכא ההעדר המוחלט שקדם לבריאה ויצא לנו מכל חמשת הביאורים האלה שבריאת העולם לא מדבר ואחר ההעדר הגמור אינו דבר נמנע מפאת עצמו ואין מופת ולא טענה צודקת לבטלו בחקו ית' והוא מה שרציתי לבאר בזה המאמר: