אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר הרביעי › פרק ג

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר הרביעי · פרק ג

פרק ב

בביאור שני שאין ההתהוות מלא דבר נמנע בטול הטענות שעשו עליו.

וראוי עתה אחרי שבארתי שהתהוות דבר מלא דבר אינו נמנע מפאת עצמו להשיב על הטענות שעשו כת ארסטו בקיום ההקדמה ההיא ואומר שארסטו לא השתדל מאד באמות זאת ההקדמה ר"ל שלא יתהוה הדבר מלא דבר לפי שבר מכירם ומלחיש ואנכסגורש ובן דקליס וגם אפלטון שהיה חולק עליהם כלם קיימו וקבלו עליהם ההקדמה הזאת במושלמת האמנם מתוך דברי ארסטו עשו מפרשי ספריו טענות לקיומה הטענה האחת היא חפושית כי חפשו כל פרטי ההוים עצמים היו או מקרים וראו שכל אחד מהם כשיתהוה יתהוה מדבר ולא מהעדר וישפטו שפוט שכל דבר יתהוה מדבר ולא יתהוה דבר מלא דבר והטענה השנית וחשבוה המפרשים במדרגת מופת היא שאנחנו נראה שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן אבל יש לכל הוה מיוחד חמר מיוחד שלא יתהווה אחר ממנו כאלו תאמר הגרעין לחטה והביצה לתרנגולת וטפת זרע האדם לאדם וטפת זרע הסוס לסוס וכן כל שאר הדברים וכיון שבין הדברים הנמצאים בהיות יחס המציאות ביניהם לא יתהוה איזה דבר מאיזה דבר שיזדמן כל שכן וכל שכן שלא יתהוה מההעדר שאין יחס כלל בין המציאות וההעדר והטענה השלישית אמרו העולם קודם הוויתו לא ימלט אם שיהיה מציאותו מחוייב או נמנע או אפשר ואם היה מחוייב לא סר אם כן מהיותו ואינו מחודש ואם היה נמנע לא יתכן היותו בשום זמן והחוש מעיד על סותרו ולזה מה שיחוייב שיהיה מציאותו אפשר אבל האפשרות הוא מה שיצטרך אל נושא הנה אם כן יחוייב שיהיה שם נושא הוא אשר היה בו אפשרות לקבל ההויה האפשר יצטרך לדבר יעמוד בו לפי שהמושכל הצודק יצטרך לנושא נמצא חוץ לנפש כמו שנאמר בגדרו שהוא אשר ימצא בנפש כפי מה שהוא חוץ לנפש וכתב אבן רשד שאף מושכל הנמנע צריך לנושא ישען עליו כי הנמנע מקביל לאפשר וההפכים המקבילים יצטרכו בלי ספק לנושא כי ההמנע הוא שלילת אותו האפשרו' וצריך נושא והטענ' הזאת נחה הדרך שזכר הרב המורה מטענות בעלי הקדמות בפי"ד ח"ב וכתב שהוא דרך חזק בקיום קדמות העולם והטענה הרביעית שאם היה העולם נברא מלא דבר יתחייב שיהיה הרקות נמצא והוא שקר אם כן המביא אליו הוא שקר וביאור זה שהרחקים אשר בהם נמצא עתה העולם היה אפשר קודם המצאו שימצא בהם גשם אחר והוא מסכים בגדר הרקות שהוא דבר פנוי מגשם שאפשר שיהיה בו גשם והטענה החמישית שאם היה העולם נברא מלא דבר לא היה שם אם כן אפשרות מיוחד במקום אשר נמצא בו העולם מיתר המקומות הפנויים ואחר שהיה יחס הפנוי אחד בכל המקומות אל הפועל הנה תתחייב השאלה איך ולמה נמצא העולם במקום ההוא ביחוד והיה ראוי שימצא בכל הפנוי ויהיה אם כן גשם בב"ת נמצא מה שכבר התבאר המנעו והנה הטענה הראשונה והשנית והג' שרשם בדברי הפילוס' ושאר הטענות הוסיף עליה' הר"לבג ומפניה' נטה דעתו להאמין בריאת העולם מחמר קדום כי לא צייר דעתו שיתהוה גשם אלא מגשם. כי הגשם לא יתהוה אלא ממה שהוא גשם אבל במה שהוא בעל הצורות מה יתהוו ויתחדשו בו הצורות.

ותשובת הטענות האלה מבוארת במעט מן ההתבוננות. כי הנה בעלי החדוש יאמרו לטענה הראשונה שהיא הקש פפושי ולא יתן האמת על כל פנים. ויצטרך המקיש לחפש כל החלקים איש לא נעדר ואולי שיתעלם ממנו אחד ויהיה דינו מתחלף כי אינו רחוק שימצא דין הנשוא בעשרת אלפים מהחלקים. וישאר עוד חלק אחד שלא ימצא בו ודמיון זה אם רצית לחייב שכל בעל חי יניע הלחי התחתון ותחפש משור עד שה מגמל ועד חמור ועל רבים ממיני הב"ח אחרים ותמצא כן בעת אכלם ותחליט המשפט על כל בעל חי שהוא כן והוא שקר כי לא חקרת הכל לפי שכבר נמצא בנילוס לשון ים מצרים. הדג הנקרא תמסח שהוא בעל חי וינוע לחיו העליון והיה אם כן משפטיך משפט מעוקל. כי אין כל הפרטים מהחיים במשפט הזה. ואף שנודה שבכל אחד מהפרטים ימצא המשפט ההוא ר"ל שיתהוה דבר מדבר לא יתחייב שיצדק זה בבריאה הכוללת כי הנה הכל הוא על שני פנים אם כל מושכל כמו המינים והסוגים שמציאותם הוא בשכל לבד לא זולת זה ואם כל נמצא בפעל והוא הכל בעל המצב אשר חלקיו נמצאים יחד. והוא מבואר שכללות העולם אינו כל מושכל אבל הוא כל מצביי תמצא בפעל רמוז אליו ר"ל הכדור עם כל מה שבתוכו ואחרי שזה כן מי המונע שימצא כל אחד מחלקי הכל ההוא הבעל מצב בענין מה כאלו תאמר שיתהוה הדבר מדבר רצוני החלק האחד מחלק אחר זולתו ולא ימצא הכל כן לפי הכל הוא קבוץ כל החלקים יחד ואין כל מה שיצדק נפרד יצדק מחובר כמו שיאמר ארסטו כי אין חוץ לכל דבר אשר ממנו יתהוה כמו שיש חוץ לכל אחד מהחלקי' חלק אחר זולתו אפשר שיתהווה ממנו ולכן אינו מחוייב שהדין שיצדק על כל חלק וחלק בפני עצמו יצדק על הכל יחד ודמיון יש בהרכבת התריאקה שכל אחד מהדברי' הנכנסים בה הוא פשוט. והוא חלק. התריאקה בכללותה אינה כן כי היא מורכבת כל לא חלק וגם בנמצא המושכל נמצא בכל אחד מחלקיו דין שלא ימצא בכל ההוא. כי הנה לפי דעת ארסטו המינים והסוגים הם קדומים נצחיים וכל אחד מאישיהם הוא הוה נפסד הנה אם כן ההקש החפושי הזה אשר עשה ארסטו לבאר שלא יתהוה הדבר כי אם מדבר מפאת ההויות החלקיות שיתהוו תמיד דבר מדבר אינו ממה שראוי לסמוך עליו והתימה מהר"לבג שהוא השיב בכמו התשובה הזאת על טענות הפילוסוף בשכל התנועות יעלו אל ההעתק ואמר שהקש החפושי אין ראוי לקבלו כי לא יתן האמת. ועתה נשתמש מהטענה החפושית הזאת באמרו שהתבאר בחפוש שבכל המתהוים יתהוו הצורות לא הגשמות. ואמנם הטענה השנית אשר עשו בדרך קל וחומר ממה שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן כל שכן מהעדר מלבד שהיא גם כן חפושית כבר יוכל לסותרם מפאת האותות והמופתים שבהם יתהווה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן וכמו שיתבאר במאמר העשירי מהספר הזה בדברו בנפלאות ועוד כי הנה יש על הטענה הזאת פירכא רבה והיא שכשנאמר שהנה מה שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיז שיזדמן הוא מפני הצורה שיש בנמצא לפי שיש בנמצא המתהוה דבר שתעיקהו ותמנעהו מלקבל צורה אחרת שאינה נערכת ומתיחסת אליה אבל ההעדר הגמור אין בו צורה שתמנע ותעכב מלקבל איזו צורה שתזדמן כפי רצון הפועל הלא תראה שבעבור זה הניח ארסטו ההיולי הראשון שהיה רק מופשט מכל צורה מפאת עצמו כדי שיהיה מוכן לקבל כל הצורות. וגם בענין השכל ההיולאני כתב אבן רשד בשם אלסכנדר שאם היה לו צורה מה תעיקהו ותמנעהו מלקבל צורה ומושכל אחר או תשנהו בקבולה לפי שצורת הדבר תשנה או תמנע קבול הצורה הבאה אם לא תהיה נערכת ומתיחסת אליה. ולכן לא יתהווה אי זה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן כי אם מהדומה אליו בחמרו ומתחלף בצורתו חלוף מוגבל ונערך. והיה זה בדבר הפרטי שיתהוה מהדבר הפרטי כי באותו הפרטי אשר ממנו נתהוה היה הכח הפרטי ההוא ומצד ההעדר הפרטי הנמצא בנושא ההוא שממנו נתהוה קבלה הויתו. אמנם המתהוה המוחלט לא מדבר לא יהיה לו מונע ומעיק כלל בהויתו כיון שאין שם לא חמר ולא צורה כי אם רצון הפועל וכחו הבב"ת ומה הטענה אם כן על בטול זה. מפני שלא ימצא כן בהויה החלקית שתהיה. מצורה אל צורה מוגבלת ומצד הכח הנמצא בדבר שממנו יתהוה התבאר אם כן שגם הטענה הזאת לא תתן תאמת בשום צד ועוד יבוא תוספת ביאור על זה בפרק הנמשך לזה וכבר נכלל זה במאמר הרב המורה שאמר שאין לעשות ראיה והקשה מן ההויה החלקית אל ההויה הכוללת אף כי בהיות החלקית כפי הטבע והכוללת כפי הרצון האלקי. וכמו שיתבאר וכבר חשב הר"לבג לבטל טענת הרב הזאת באמרו שהמחוייב מזאת ההקדמה חיוב אמתי הוא שמה שהוא נמצא בזה המציאות מפני היותו בזה התאר אשר הוא בו הוא בלתי מחוייב שימצא לו קודם התהוותו בזה התאר. ואולם מה שיחוייב בו מפני היותו נמצא באיזה תאר הזדמן יחוייב שיהיה ונמצא בו בעת הויתו. והוא מבואר שהרבה מאלו הספקות חוייבו מזולת הבטה אל התאר אשר זה המציאות בו ולכן ישאר עם זאת ההקדמה הספק בהם. ע"כל. ודבריו אלה אינם צודקים לפי שהטענות האלה כלן אשר זכרתי הן כפי התאר אשר המציאות בו עתה לא מהיותו נמצא באיזה תאר הזדמן כמו שאמר וזה מבואר מהן כי הנה הטענה הראשונה התפישית היא לקוחה מטבע העולם המיושב וכן השנית היא גם כן מתאר טבע העולם כאשר הוא מיושב שבו לא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן מפני העתק הצורה כמו שבארתי ולכן לא יתחייב שיהיה הדבר כן בהויה הראשונה הכוללת וכן שאר הטענות אין אחת מהן מחוייבת לעולם במה שהוא נמצא בכח כי אם במה שהוא נמצא טבעי בתאר כך כמו שאבאר אצל תשובתן ובכלל אומר לך שהדברים אשר לקח הר"לבג למושלם בספקותיו או טענותיו לבטל בריאת יש מאין בהם מקום המחלוקת שהפילוסוף יאמר שהוה במה שהוא הוה בהחלט באיזה תאר יצטרך אל נושא והתורני יאמר שזה שאמר יצדק בהויה החלקית מאשר היא בתאר טבעי לא בהוה במוחלט כי הנה ההוה מפעל האל ית' ורצונו ויכלתו הבב"ת אינו מחוייב שיהיה כן וצדקה אם כן הקדמת הרב המורה. ולטענה הג' אשיב שהיא מערכה על הדרוש ר"ל שלא יתהוה דבר כי אם מחמר נושא אפשרותו ואנחנו בעלי החדוש נאמר שהעולם קודם שנברא היתה בריאתו והמצאתו אפשרית אבל לא היה צריך נושא תמרי לאותו אפשרות כי זה היה מחוייב אלו היתה הבריאה תנועה ושנוי מדבר אל דבר. אמנם בהיותה בלי שום מין ממיני התנועה כי התנועה לא תצטרך אל נושא ולא קדם לה אפשרו' חמר בנושא מקביל שמא תאמר שהאפשרי כאשר יצא לפעל סילק האפשרות ולכן יתחייב שיהיה שם נושא אליו והוא החמר אשר בחול עליו הצורה יסתלק ממנו האפשרות והכח שהיה לו לאותו צורה ואין הענין כן כי אין כל אפשרות נשוא בחמר מקבל הויתו והפסדו ולא כל אפשרות מסתלק עם הפעל כי הנה האפשרות הוא שם משותף יאמר על הכחנית אשר בחמר שיסתלק בחול עליו הצורה. ואמר על האפשרות אשר בנצחיים והוא היותם עלולים ומציאותם תלוי בעלתם לדעת אבן סיני וזהו שכתב הרב המורה פרק ע"ג ח"א ששם האפשרות יקחוהו הפילוסופים על זולת שהם אפשריים בעצמם לפי שהם עלולים והמדברים יליצו האפשרות על מה שהוא בלתי נמצא ואפשר שימצא הנה א"כ כפי בעלי החדוש קודם הבריאה לא היה שם אפשרות נשוא בחמר אבל קדם לה אפשרות הפעולה ההיא בערך כח הפועל לפעול ולאפשרות הזה לא נבקש נושא אחר כי אם האלוק ברוך הוא שהוא הוא עצמו שמצדו וכחו הבב"ת ורצונו המוחלט שהכל בו אחד הית' הבריא' וההמצא' הזאת אפשרו לא נמנע' ואין ענין זה האפשרות אלא היות כחו בב"ת ויאמר עליו שם אפשרות ועל האפשרות החמר הנשוא בגש' בשתוף השם הגמור. והנה הרב המורה באותו פי"ד ת"ב בזכרו הטענה הזאת בשם הפילוסופים. כתב שקצת ממשכילי האחרונים מהמדברים חשבו להתירה באמרם שהאפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל וגנה הרב מאמרם באמרו שאינו כן כי הם שני אפשריות אחד בפועל ואחד בחמר המתפעל לא אפשרות אחד בלבד. ואני אומר שאם היתה כונת המשכילים ההם לומר שבכל הויה לא יבחן האפשרות כי אם בפועל לא במקבל אין ספק שבצדק גער בהם הרב כי בפעולות הטבעיות שני אפשריות המה אחד בפועל ואחד בנושא המתפעל כמו שאמר. אבל אם היתה כונתה על הבריא' ראשונה בלבד שבה היו חולקין ויאמרו שאחרי שהיתה אחד ההעדר ולא מדבר שאי אפשר לומר שהיה שם אפשרות במקבל כיון שלא היה שם דבר אבל שהיה אפשרות אחד בלבד והוא בפעל האלקי ית' הוא כשיובן על הצד שביארתי שהוא אפשרות הפעולה כפי כח הפועל הבב"ת באמת צדקו מאמריהם. וגם הרב המורה זה דעתו בענין האפשרות הזה ולכן אמר שהמצא העולם המוגשם מלא דבר אינו נמנע אבל אפשר בחק הבורא ית' כי תלה האיפשרות בחקו ואפשר לומר עוד שיהיה נושא זה האיפשרות בצד מה הוא שכל האדם כי כמו שאי אפשר לצייר חדוש הזמן מבלי שיצייר אדם זמן יעדיף על הזמן ההוא המחודש קודם אליו וכן לא יצוייר הגבלת גשם העול' מבלי שיצוייר מקום יעדיף על כללותו חוץ ממנו וכל זה הוא מפעל המחשבה ולא כפי האמת כן יקשה לאדם לצייר חדוש דבר בפעל מבלי שיצייר אפשרותו קודם על מציאותו בפעל לא שיקדם אליו במציאו' באמת אותו אפשרות אבל היא קדימה מחשבות בלבד וכל זה לקוח מהמקרים המושגים בחוש מפני שדרכם להמצא חוץ מהם במקום וקודם אליהם בזמן דברים אחרים בהכרח ושימצא אפשרותם קודם למציאותם הפעליי לכן קנה השכל מהשגות החושים קנין כ"כ חזק באלה הצירופים שלא יוכל לשלול מהם שום דבר מושכל כאשר הם נמצאות נעדרים אבל יהיה זה לו מהם בפעולתו הראשונה שהיא מהציור הפשוט לפי שבפעולתו השנייה מהאמות השכל יתקן את אשר עותו הציור ויודיע היותם נעדרים אותם הצירופים במציאות ואם אין כן בציור ובמחשבה מפני חוזק הקנינים בדברי' המוקשי'. שי'. הנה התבאר תשובת הטענה החזקה הזאת וידעת כפי מה שבארתי בענינה שאינה מתיחסת לנמצא במה שהוא נמצא בהחלט כי אם לנמצא מתואר בתואר היא טבעי ולא כמו שחשב הרלב"ג ולטענה הרביעית אשר עשה הרלב"ג מהרקות התרה ממה שיקל והיא שקודם העולם לא היו הרחקים נמצאים אבל הש"י המציאם כשהמציא היש מאין ואיך יאמר הרלב"ג שקודם הבריאה בהיות' מאין יתחייב שיהיה רקות נמצא כי הנה הרקות אינו כי אם בערך למקום אשר הוא שטח הדב' המקי' שזה נבדל למקומ' כפי מה שגדרו ארסטו וכאשר בתוך מרחקי המקום ההוא המקיף לא יהיה דבר או יאמר שהרקות נמצא. והנה קוד' הבריאה הראשונה לדעת המאמינים לא יהיה דבר ולא היה א"כ שם מקום מקיף ואיך יהיה שם רקות.

וכן נאמר לענין הטענה החמישית אשר עשה ממקומות הפנוי שאף ע"פ שיהיו מקומות הפנוי על יחס אחד לא יתחייב מזה שימצא גשם בב"ת אבל נאמ' שהאל ית' המציא השעור המיוחד המוגבל הנאות לשלמות העולם כפי מה שראתה חכמתו שהיה יותר טוב ואמנם השאלה למה בראו בזה המקום הפנוי ולא בראו בזה. הנה אחרי שהמקומות כלם על יחס אחד באיזה מהמקומות שהיה ממציא אותו תשאר תמיד השאלה למה לא המציאו במקום אחר ואתה תראה שבזה הדרך בעצמו השיב על השאלה למה בוראו העת אחר שהעתות כלן היו אליו ית' על יחס אחד. אלא שהתשוב' הזאת מספקת בהתר הספק הזה ואיננה מספקת להתר הספק ההוא כמו שזכר הד' חסדאי לפי שהיות כל העתי' שוים על יחס אחד יחיוב שיהיה הרצון קדום בכל העתים והיות כל המקומות על יחס אחד לא יחייב שימלא כל המקומו' אם להמנעות גשם בב"ת ואם לשלמות שהיה ראוי שיהיה לו שעור מוגבל כ"ש שקודם הבריאה לא היה שם מקום אחד ולא רבים כיון שלא היה שם דבר מקיף ולא מוקף לא נוכל לשאול למה היה העולם בזה המקום יותר מזולתו.

כי הנה האל ית' המציא העולם לא מדבר והוא אינו במקום אבל חלקיו הם במקום כמו שביאר הפילוסוף. הנה התבאר מזה כלו בטול כל הטענות אשר עשו כת ארסטו לבאר שלא יתהו' דבר מלא דבר ושדברי הרלב"ג אשר החזי' בהם גם המה הפכו נסו יחדיו לא עמדו.

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה