אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר הרביעי › פרק ב

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר הרביעי · פרק ב

פרק א

בביאור הראשון שהוא בענין הנמנע בכלל הנמנע ממנו שהוא בהחלט והוא הנמנע מפאת עצמו. וממנו נמנע בקישור ובחינה כפי פועל מהפועלים.

והנה הנמנע ההחלטי ענינו שציור מציאותו הוא סותר נפשו. ועצמותו המונע מונע עצמו. והנמנע אשר בזה אי אפשר שימצא בשום ענין לפי שאיננו דבר כללי אבל הוא שם ומאמר ידובר בלבד לא שיפול עליו אפשרות המציאות בשום צד.

וימצא הנמנע הזה בחבור כל אחת מהמקבילו' הארבעה ר"ל החיוב והשלילה יחד. או שני הפכים בנושא ועת אחד או הקנין וההעדר יחדיו או המצטרפים במה הם מצטרפים שבכל אחר מאלה בהתחבר האחד עם מקבילו הוא דבר נמנע בעצמו וסותר את נפשו כאלו תאמר בחיוב והשלילה שיהיה הדבר ולא יהיה יחד או שהדבר שכבר יצא אל המציאות שלא יצא וכן בהפכי' היות הלבן שחור והשחור לבן יחד וכן בקנין ובהעדר היות הנפסד נמצא בעת שהוא נפסד ובהפך זה. וכן במצטרפים היות האב מצד שהוא אב בן או הבן מצד שהוא בן אב. וכדומה בדברים האלה שהם נמנעים בעצמם. לפי שקבוץ שני המקבילים יחד הוא דבר סותר את נפשו ובכלל שהנשיא בו סותר ומונע את הנושא וכן היה בטול המושכלות הראשונות מזה הגדר. לפי שבטולם הוא קבוץ החיוב והשלילה וציור זה סותר את נפשו. ומפני זה כתב הרב המור' שראוי שיפירשו הכתובי' באופן שלא יהיו חולקים על המופת וכמה מהרבנים ראיתי מגמגמים על המאמר הזה ומגנים אותו מאד וקרה להם זה לפי שלא ידעו ולא יבינו דרכי המופת שכיון אליו הרב שהוא המופת המוחלט אשר בהתכת הקדמותיו ישובו אל המושכלות הראשונות כי המופת אשר כזה סותרו הוא נמנע בעצמו שוא ודבר כזב ואיך יהיה זה ענין דברי התורה שהם עצם האמת אמנם שאר הדברים כלם אינם נמנעות בשלוח והחלט.

אבל המנעותם הוא בהקשר ד"ל בערך ובחינת פועל מוגבל כאלו תאמר שהילד היונק שדי אמו נמנע הוא שישא משא עשרת ככרים ושהאדם יעלה לשמים מעופף וכדומה לזה כי הדברים אשר כאלה הם נמנעים אצל אותם הפועלים ויהיו אפשריים בערך פועל או פועלים אחרים גבורי כח ובני רשף יגביהו עוף.

וכן יש דברים שהם נמנעים אצל המלאכה והם אפשריים אצל הטבע וכמו שיתבאר אחר זה ואחר הדברים והאמת האלה כבר נוכל להשיב בנקלה על השאלות ששאל הרב המורה בעניין הנמנע באותו הפרק הט"ו ח"ג הנזכר בשנאמר שהשער הזה פתוח ומותר הוא לכל חכם לב להבחין מהו הדבר הנמנע ומהו הדבר האפשרי מצד עצמו אבל אין אמתת הנמצאות הולך אחרי המחשבות כי אם בהפך שהמחשבות האמתיות הולכות אחרי הנמצאות ויבחן הדבר אם הוא אפשר או נמנע כפי טבעו בעצמו ר"ל שאם מציאותו סותר את נפשו והנשוא מונע את הנושא הוא נמנע ואם לאו הוא אפשר ושיש דבר שיסתור זה השער והוא השכל והמציאות בעצמו כי אין הכח הדמיוני מבחין ומצרף זה כיון שהוא אינו משיג אמתת הדברים אלה מקריהם כתמונה והאיכות ושאר הדברים שבהם או הכוזבים כמו הגמל הפורח באויר וזולתם מהדמיונות שאין להם מציאות כלל וכמה יש מהדברים שהם אמתיים לפי דעת ארסטו ולא יכילם רשת הדמיון כאמרנו שאין חוץ לעולם לא מלוי ולא רקות שהוא אמת. והדמיון לא יוכל לציירו וכן התבאר במופת הנמנע דברים שיחייבם הדמיון כמו היות הש"י גשם או כח בגשם שאין נמצא אצל הדמיון אלא גשם או דבר בגשם והמופת יבאר שהש"י אינו גשם ולא כח גשמי וכבר זכר הרב המורה בפע"ב ח"א בהקדמה העשירית מהקדמות המדברים כמה מדברים אמתם המופת שלא יוכל הדמיון לציירם ולכן הכח המדמה אינו שופט ישר ואמתי אבל השכל שהוא משיג אמתת הדברים הוא אשר ישפוט בהם ובשכל יובדל בין הדבר המדומה והמושכל וזה בהיות המושכל מסכים אל טבע הנמצא ושהשכל הוא מבדיל בין הכח המדמה והשכלי כי הוא להיותו נבדל בלתי מתערב בחמר ישיג עצמו וישיג זולתו וישפוט משפט צדק ויצא לנו מזה הביאור שמציאות דבר מוגשם לא מחמר קודם אינו נמנע בעצמו כי אינו דבר שציורו סותר נפשו לפי שאין התנגדו' לנושא עם הנשוא לשימנע מציאותו כי לא ינגד למלת עולם שהוא הנושא מאמר היותו מחודש אחר ההעדר שהוא הנשוא ואינו מגדר אחד מהמקבילי' ועם היות שהדמיון לא יצייר התהוות העולם מלא דבר לא מפני זה נאמר שהוא נמנע בעצמו כי גם כן לא יוכל הכח הדמיוני לצייר נמצא שכלי נבדל מכל חמר ולא לצייר שאין חוץ לעולם לא מלוי ולא רקות והשכל יאמתם אבל התהוות המוגשם מלא דבר הוא נמנע בקשור כלומ' אצל הפועל המלאכות' והטבעי שלמה שהיה כחם בעל התכלית לא יוכל אחד מהם לפעול אלא בנושא אמנם בשיוקח זה הדבר במוחלט מפאת עצמו אינו נמנע ואין מציאותו סותר נפשו כי אין רצוננו באמרנו נברא דבר מלא דבר שהלא דבר שהוא ההעדר הגמור יהיה נושא ותמר ממנו נתהוה הדבר כאמרנו שמהברזל נעשה גרזן כי אם היה הדבר כן היתה באמת בריאת יש מאין נמנעת כדברי הפילוסוף כי איך יהפך האין ליש אבל רצוננו לומר שהפועל האלקי ישתבח שמו בכחו הבלתי בעל תכלית המציא וברא את העולם ושלא בראו מדבר אחר כלל אלא אחר ההעדר הגמור ובזה האופן לא אמרנו שישוב ההעדר מציאות והאין יש כי אם שהיה המציאות ההוא אחר שלא היה כאמרנו שמהלילה נעשה יום שאין הכונה שעצמות הלילה נהפך ליום אלא שאחרי הלילה והעדר האור בא היום המאיר הנה התבאר מזה כלו שכפי גדר הנמנע וענינו באמתי אין חדוש העולם המוחלט ר"ל אחר ההעדר נמנע מפאת עצמו וצדקו דברי הרב המורה שאמר שאינו נמנע אם אפשר בחק השם ואם דבר הרב כמספק באותו פרק ט"ו חלק שלישי היה זה לשתי סבות האחת מפני שלא היה אותו מקום נאות לביאור זה וכמו שאמרו בסוף דבריו והשנית לפי שכבר גלה הוא כל זה אשר כתבתי אני בתשוב' שאלותיו בפע"ב ח"ב בביאור ההקדמה העשירית מהקדמות המדברים ולפי ששם הביא תשובת כל השאלות ההם באופן מספיק לכן לא נצטרך להשיב עליהם באותו הפרק הט"ו ח"ג ומסכים למה שאמרתי פה שאון חדוש העולם נמנע מפאת עצמו ולא קדמותו מחוייב כתב הסבר כששאלו הכוזר אם יש מופת על קדמות העולם או חדושו שהשיבו וז"ל ומאין לנו מופת בשאלה הזאת חלילה לאל שתבא התורה במה שידחה ראיה או מופת אך תבא התורה בנפלאות ושנוי טבעים לבריאת הדברים או להפך דבר אל דבר אחר להורות על בירא העולם ויכלתו לעשות מה שחפץ בעת שיחפוץ ושאלות הקדמות והחדוש עמוקה וראיות שתי הכתות שוות עד שמכריע החדוש הקבלה מאדם ונח ואברהם ומשה בנבואה אשר היה בלי ספק יותר נאמנת מן ההקשה ע"כ הנה העיד על קצת ממה שבארתי בביאור הראשון הזה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה