אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר הראשון › פרק ד

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר הראשון · פרק ד

פרק ג

בביאור הסיבות אשר בעבורם נזכר ספור הבריאה בתחלת התורה.

ארבעה מינים מהלמודים מועילים מאד להצלחתנו יגיעו אלינו מספור הבריאה שבא בתחלת התורה. המין הראשון הוא בערך האומה והוא כפי דעת רבי יצחק בהגדה בתשובת הקושיא אשר עשה באמרו לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם. וענינה אצלי שהתחלת התורה היה ראוי שתהיה מיציאת מצרים כי משם נבחר ישראל לעם יי' ומשם התחילו לקבל מצותיו. האמנם בעבור שהיה צורך היציאה ותכליתה להביאם אל ארץ כנען ולהורישה להם חשש ית' פן יאמרו יושבי הארץ לבני ישראל לסטים אתם שבהיותכם עבדים בארץ מצרים קמתם כעבדים המתפרצים באדוניהם וברחתם מחמת ידם ופשטתם בארץ וכבשתם ארצות העמי' היושבים עליה. ולכן צוה ית' לכתוב בתחלת התורה ספור בריאת שמים וארץ ושהארץ היתה תהו ובהו ובחמלת יי' נקוו המים ונתגלתה היבשה ונעשו המאורות להאיר על הארץ ואז נתהוו ההוים. וכל זה להודיע שלה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. ונכתב ג"כ בריאת האדם ושהושם במבחר המקומות גן עדן. ושמפני חטאו גורש משם. וגם קין בנו לפי שהרשיע לשפוך דם אחיו הבל גורש ג"כ מארץ מולדתו והיה נע ונד בארץ וגם בניו וזרעו מפני רשעתם גורשו מארץ החיים ספו תמו מן בלהות המבול ושנצל נח ובניו שם וחם ויפת והיה חם אבי כנען ושניהם רעים וחטאים ליי' מאד ונתקלל חם וזרעו ונעשה במצות אביו עבד עבדים לאחיו ויצא מושבו אל הדרום ויצא יפת אל הצפון ונתיחד שם לירושת הארץ השוה הקדושה והטהורה שבארצות ושגם בניהם היו במורדי אור לבנות מגדל ונתחייבו ג"כ שגורשו מן הארץ ההיא. ומשם הפיצם יי' ונתבלבלו בלשונות' ואמונותיהם הנפסדות ומדותיהם המגונות לולא אברהם בחיר יי' שמלא אחרי יי' הכיר את בוראו ושמר את משמרתו ולכן הביאו השם לשבת בארץ כנען הארץ אשר יי' דורש אותה ויעדו לתתה לזרעו ירושת עולם. וכן יצחק ויעקב ובניו הלכו בדרכיו ולכן היו כלה זרע ברך יי'. הנה אם כן היה המשפט האלקי שירצה יי' ברשעת הגוים אנשי הארץ להורישם ולבוא אברהם אל הארץ הקדושה ויסחו רשעים ממנה בני חם הפושע ולא יבא בה עוד ערל וטמא כמו שגורשו אדם וקין ודור המבול ודור הפלגה מארצותם לפשעיהם אבל זרע אברהם אוהבו בני יעקב בחיריו כלם קדושים יירשו הארץ הקדושה. ולכן הוציאם ית' ממצרים לתת להם נחלת גוים הרי שהתבאר בזה השתלשלות הדורות ולמה יוחסו כל באי עולם לנח ולמה נתחלפו הלשונות בבני אדם שהיה מפני הפלגה וגם להודיע הפכת סדום ובנותיה בהיות' מימי קדם צבי לכל הארצו' ולהודיענו עם זה איך היו עמון ומואב קרובנו שלכן נמלטו והזהיר יי' שלא נלחם בהם וגם באו הספורים האלה מפני הרמזים שיש בהם שכל מה שארע לאבות היה סימן לבנים כרדת אברהם מצרימה ונגעי פרעה על דבר שרי והבארות שחפר יצחק עשק שטנה רחובות. וספור המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך בישראל שהיו רמז למלכי רומי ולמלך המשיח במהרה יגלה. וזאת היתה כונת רבי יצחק בתשובתו כי עם היות שיחס ירושת הארץ לרצונו ית' אין ספק שרצונו הוא בצדק ומשפט ומישרים הנה אם כן למדנו מספורי ספר הבריאה הקדמת ידיעה וסבה רבה ליציאת ישראל ממצרים וירושתם את הארץ הנבחרת. האמנם בעל ספר הכוזר עשה הטענה הזאת גם כן בבחינת ישראל ולכבודו אבל באופן אחר והיא לספר מעלת יחוס וקדושת משפחתו לפני האלקים. ולזה ביאר ספור מעשה בראשית דבר יום ביומו כדי לספר שנברא אדם באחרונה ביום הששי כמדרגת התכלית והצורה שיבואו ויגיעו בסוף המלאכה וההויה והיה משלמותו כל כך שהיה משיג האמתיות כלם מבלי למוד אבל במחשבה קלה עד שמפני זה הוא וכל בניו נקראו בני האלדים כפי חכמת' וספור אורך ימיהם ושהולידו בני' רבי' ולא היה אחד מהם במדרגת שלמותו בדמותו ובצלמו כי אם שת והוא היה הסגלה הפרי והלב ושאר הבנים היו קליפה. וסגלת שת היה אנוש. וכן הענין עד נח שהיו נולדים בנים רבים מבלי שלמות כקליפות ולכן נמחו ממי המבול והלב והפרי מהם כלם היה נח ובניו שנמלטו וכן ממנו עד אברהם שהיו בנים רבים כקליפו' והוא כפרי. וגם מאותם הבנים היה א שלא חל בו הענין האלקי כתרח והיה אברהם בנו תלמיד לעבר אבי אביו. ובכלל שהיה אברהם פרי וסגולה לעבר ועבר היה סגולת שם ושם היה סגולת נח. ולכן היה שם יורש הפלכים השווים אשר אמצעיתם וחמדתם ארץ כנען אדמת הנבואה ויצא יפת לצפון וחם לדרום כמו שנזכר וסגולת אברהם היה יצחק בנו. ושאר בניו היו כקליפות. ולכן הרחיק כלם מהארץ הנבחרת כדי שתשאר מיוחדת ליצחק וזרעו. וסגולת יצחק היה יעקב בנו ועשו היה כקליפה ולכן נדחה ארצה שעיר שדה אדום כדי שתשאר הארץ הקדושה ליעקב וזרעו. ובני יעקב שנים עשר היו כלם פרי ולב וסגלה מבלי היות בהם קליפה כלל לפי שכלם היו ראויים להדבק בהם הענין האלקי הנה אם כן הושם בתחלת התורה הספור היקר הזה לפרסם מעלת האומה ושלומותה ודבקו' השפע העליון עליה ולהודיע שמני שים אדם עלי ארץ לא חל השפע האלקי כי אם באנשים יחידים לא בקהל רב עד שחל בבני ישראל וכמו שהאריך בזה החבר לכוזרי בשלמות גדול דברי פי חכם חן. ולכן דרשו הקדושים ז"ל בראשית ברא אלקים בשביל ישראל שנקראו ראשית וכן דרשו בשביל התורה שנקראת ראשית לפי שתכלית מה שספרה תורה במעשה בראשית הוא לצורך האדם שהוא תכלית העולם השפל וכל מה שסופר מבריאתו הוא אם לקיום האדם והתמדתו ואם למתן שכרו וענשו ועיקר האדם והמשובח שבמינו היה עם ישראל כי הוא הנברא בצלם מכיר את בוראו ומשבחו מכל שאר האומות והיתה התורה וישראל כרב והתלמיד המתישר ומשתלם בדברי רבו ומלמדו. הנה זהו הלמוד אשר יגיע אלינו מזה הספור בבחינת האומה הישראלית לענין גאולתה וירושתה וליקר תפארת גדולת משפחתה ויחוסה.

והמין השני מהלמוד הוא בערך האל יתברך ר"ל כדעת מתאריו ושלמיותיו וכל מעשה תקפו וגבורתו ופעולותיו. ואתה ידעת שהרב האלקי עשה י"ג עיקרים שראוי להאמין כל בעל תורת משה ולדעת הר' חסדאי ראוי להסיר מהם ולהוסיף עליהם שלשה אחרים. ואני אזכור הללו והללו לפי שאלו ואלו דברי אלקים חיים ואבאר שכלם נלמוד מספור הבריאה וספורי ספר בראשית כי הנה בהיות העולם מחודש בדבר האלקים ידענו שיש אלוק ראשון נמצא מחדש שהוא העיקר הראשון כי המחודש לא יחדש עצמו ולכן היתה פנת חדוש העולם מורה בהכרח על עיקר מציאות האל כדברי הרב המורה ולמדנו גם כן שהאלוק ית' אחד שהוא עיק' השני לפי שהאחדות העולם והקשרו כאיש אחד מורה על אחדות הפועל אשר בראו. ולכן אמר רבי יצחק בב"ר בראשית ברא אלקים זש"ה ראש דברך אמת אין שום בריה יכולה לומר שתי רשויות נתנו את התורה שתי רשויות בראו את העולם וידברו אין כתיב כאן אלא וידבר אלקים בראשית בראו אין כתיב כאן אלא בראשי' ברא שהי' הבורא אחד. ולמדנו גם כן שאינו גשם ולא כח בגשם שהוא העיקר השלישי לפי שלא היתה הבריאה ביד ולא ברגל ולא בכלי גשמיי ולא היה קודם העולם חמר ולא דבר אחר בלתו והוא ברא עולמו במאמר לבר שהוא כנוי לרצונו כמו שביאר הרב המורה. ולמדנו גם כן שהוא יתברך קדמון וכל מה שזולתו מחודש שהו' העיקר הרביעי ושאין העולם קדמון כדברי הפילוסוף. ולמדנו גם כן שהוא יתברך לבדו הראוי לעבוד ולשבחו ולא לנמצא אחר זולתו שהוא העיקר החמישי כיון שהכל מעשה ידו הוא הבורא הוא היוצר וכמאמר המשורר באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי עושנו. ולמדנו גם כן שהאל מנבא לבני אדם שהוא העיקר הששי כמו שיראה מספור אדם שנאמר ויצו יי אלקים על האד' ומספורי נח ובניו והאבות אשר רוח יי דבר בם ולמדנו גם כן מעלת נבואת משה על כל הנביאים שהיא העיקר השביעי מאש' השיג וראה בנבואתו ענין הבריאה הראשונה מחמת ידם ופשטתם בארץ וכבשתם ארצות העמי' היושבים עליה. ולכן צוה ית' לכתוב בתחלת התורה ספור בריאת שמים וארץ ושהארץ היתה תהו ובהו ובחמלת יי' נקוו המים ונתגלתה היבשה ונעשו המאורות להאיר על הארץ ואז נתהוו ההוים. וכל זה להודיע שלה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. ונכתב ג"כ בריאת האדם ושהושם במבחר המקומות גן עדן. ושמפני חטאו גורש משם. וגם קין בנו לפי שהרשיע לשפוך דם אחיו הבל גורש ג"כ מארץ מולדתו והיה נע ונד בארץ וגם בניו וזרעו מפני רשעתם גורשו מארץ החיים ספו תמו מן בלהות המבול ושנצל נח ובניו שם וחם ויפת והיה חם אבי כנען ושניהם רעים וחטאים ליי' מאד ונתקלל חם וזרעו ונעשה במצות אביו עבד עבדים לאחיו ויצא מושבו אל הדרום ויצא יפת אל הצפון ונתיחד שם לירושת הארץ השוה הקדושה והטהורה שבארצות ושגם בניהם היו במורדי אור לבנות מגדל ונתחייבו ג"כ שגורשו מן הארץ ההיא. ומשם הפיצם יי' ונתבלבלו בלשונות' ואמונותיהם הנפסדות ומדותיהם המגונות לולא אברהם בחיר יי' שמלא אחרי יי' הכיר את בוראו ושמר את משמרתו ולכן הביאו השם לשבת בארץ כנען הארץ אשר יי' דורש אותה ויעדו לתתה לזרעו ירושת עולם. וכן יצחק ויעקב ובניו הלכו בדרכיו ולכן היו כלה זרע ברך יי'. הנה אם כן היה המשפט האלקי שירצה יי' ברשעת הגוים אנשי הארץ להורישם ולבוא אברהם אל הארץ הקדושה ויסחו רשעים ממנה בני חם הפושע ולא יבא בה עוד ערל וטמא כמו שגורשו אדם וקין ודור המבול ודור הפלגה מארצותם לפשעיהם אבל זרע אברהם אוהבו בני יעקב בחיריו כלם קדושים יירשו הארץ הקדושה. ולכן הוציאם ית' ממצרים לתת להם נחלת גוים הרי שהתבאר בזה השתלשלות הדורות ולמה יוחסי כל באי עולם לנח ולמה נתחלפו הלשונות בבני אדם שהיה מפני הפלגה וגם להודיע הפכת סדום ובנותיה בהיות' מימי קדם צבי לכל הארצו' ולהודיענו עם זה איך היו עמון ומואב קרובנו שלכן נמלטו והזהיר יי' שלא נלחם בהם וגם באו הספורים האלה מפני הרמזים שיש בהם שכל מה שארע לאבות היה סימן לבנים כרדת אברהם מצרימה ונגעי פרעה על דבר שרי והבארות שחפר יצחק עשק שטנה רחובות. וספור המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך בישראל שהיו רמז למלכי רומי ולמלך המשיח במהרה יגלה. וזאת היתה כונת רבי יצחק בתשובתו כי עם היות שיחס ירושת הארץ לרצונו ית' אין ספק שרצונו הוא בצדק ומשפט ומישרים הנה אם כן למדנו מספורי ספר הבריאה הקדמת ידיעה וסבה רבה ליציאת ישראל ממצרים וירושתם את הארץ הנבחרת. האמנם בעל ספר הכוזר עשה הטענה הזאת גם כן בבחינת ישראל ולכבודו אבל באופן אחר והיא לספר מעלת יחוס וקדושת משפחתו לפני האלקים. ולזה ביאר ספור מעשה בראשית דבר יום ביומו כדי לספר שנברא אדם באחרונה ביום הששי כמדרגת התכלית והצורה שיבואו ויגיעו בסוף המלאכה וההויה והיה משלמותו כל כך שהיה משיג האמתיות כלם מבלי למוד אבל במחשבה קלה עד שמפני זה הוא וכל בניו נקראו בני האלדים כפי חכמת' וספור אורך ימיהם ושהולידו בני' רבי' ולא היה אחד מהם במדרגת שלמותו בדמותו ובצלמו כי אם שת והוא היה הסגלה הפרי והלב ושאר הבנים היו קליפה. וסגלת שת היה אנוש. וכן הענין עד נח שהיו נולדים בנים רבים מבלי שלמות כקליפות ולכן נמחו ממי המבול והלב והפרי מהם כלם היה נח ובניו שנמלטו וכן ממנו עד אברהם שהיו בנים רבים כקליפו' והוא כפרי. וגם מאותם הבנים היה א שלא חל בו הענין האלקי כתרח והיה אברהם בנו תלמיד לעבר אבי אביו. ובכלל שהיה אברהם פרי וסגולה לעבר ועבר היה סגולת שם ושם היה סגולת נח. ולכן היה שם יורש הפלכים השווים אשר אמצעיתם וחמדתם ארץ כנען אדמת הנבואה ויצא יפת לצפון וחם לדרום כמו שנזכר וסגולת אברהם היה יצחק בנו. ושאר בניו היו כקליפות. ולכן הרחיק כלם מהארץ הנבחרת כדי שתשאר מיוחדת ליצחק וזרעו. וסגולת יצחק היה יעקב בנו ועשו היה כקליפה ולכן נדחה ארצה שעיר שדה אדום כדי שתשאר הארץ הקדושה ליעקב וזרעו. ובני יעקב שנים עשר היו כלם פרי ולב וסגלה מבלי היות בהם קליפה כלל לפי שכלם היו ראויים להדבק בהם הענין האלקי הנה אם כן הושם בתחלת התורה הספור היקר הזה לפרסם מעלת האומה ושלומותה ודבקו' השפע העליון עליה ולהודיע שמני שים אדם עלי ארץ לא חל השפע האלקי כי אם באנשים יחידים לא בקהל רב עד שחל בבני ישראל וכמו שהאריך בזה החבר לכוזרי בשלמות גדול דברי פי חכם חן. ולכן דרשו הקדושים ז"ל בראשית ברא אלקים בשביל ישראל שנקראו ראשית וכן דרשו בשביל התורה שנקראת ראשית. לפי שתכלית מה שספרה תורה במעשה בראשית הוא לצורך האדם שהוא תכלית העולם השפל וכל מה שסופר מבריאתו הוא אם לקיום האדם והתמדתו ואם למתן שכרו וענשו ועיקר האדם והמשובח שבמינו היה עם ישראל כי הוא הנברא בצלם מכיר את בוראו ומשבחו מכל שאר האומות והיתה התורה וישראל כרב והתלמיד המתישר ומשתלם בדברי רבו ומלמדו. הנה זהו הלמוד אשר יגיע אלינו מזה הספור בבחינת האומה הישראלית לענין גאולתה וירושתה וליקר תפארת גדולת משפחתה ויחוסה.

והמין השני מהלמוד הוא בערך האל יתברך ר"ל כדעת מתאריו ושלמיותיו וכל מעשה תקפו וגבורתו ופעולותיו. ואתה ידעת שהרב האלקי עשה י"ג עיקרים שראוי להאמין כל בעל תורת משה ולדעת הר' חסדאי ראוי להסיר מהם ולהוסיף עליהם שלשה אחרים. ואני אזכור הללו והללו לפי שאלו ואלו דברי אלקים חיים ואבאר שכלם נלמוד מספור הבריאה וספורי ספר בראשית כי הנה בהיות העולם מחודש בדבר האלקים ידענו שיש אלוק ראשון נמצא מחדש שהוא העיקר הראשון כי המחודש לא יחדש עצמו ולכן היתה פנת חדוש העולם מורה בהכרח על עיקר מציאות האל כדברי הרב המורה ולמדנו גם כן שהאלוק ית' אחד שהוא עיק' השני לפי שהאחדות העולם והקשרו כאיש אחד מורה על אחדות הפועל אשר בראו. ולכן אמר רבי יצחק בב"ר בראשית ברא אלקים זש"ה ראש דברך אמת אין שום בריה יכולה לומר שתי רשויות נתנו את התורה שתי רשויות בראו את העולם וידברו אין כתיב כאן אלא וידבר אלקים בראשית בראו אין כתיב כאן אלא בראשי' ברא שהי' הבורא אחד. ולמדנו גם כן שאינו גשם ולא כח בגשם שהוא העיקר השלישי לפי שלא היתה הבריאה ביד ולא ברגל ולא בכלי גשמיי ולא היה קודם העולם חמר ולא דבר אחר בלתו והוא ברא עולמו במאמר לבר שהוא כנוי לרצונו כמו שביאר הרב המורה. ולמדנו גם כן שהוא יתברך קדמון וכל מה שזולתו מחודש שהו' העיקר הרביעי ושאין העולם קדמון כדברי הפילוסוף. ולמדנו גם כן שהוא יתברך לבדו הראוי לעבוד ולשבחו ולא לנמצא אחר זולתו שהוא העיקר החמישי כיון שהכל מעשה ידו הוא הבורא הוא היוצר וכמאמר המשורר באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי עושנו. ולמדנו גם כן שהאל מנבא לבני אדם שהוא העיקר הששי כמו שיראה מספור אדם שנאמר ויצו יי אלקים על האד' ומספורי נח ובניו והאבות אשר רוח יי דבר בם ולמדנו גם כן מעלת נבואת משה על כל הנביאים שהיא העיקר השביעי מאש' השיג וראה בנבואתו ענין הבריאה הראשונה ופרטיותה מה שלא ראה ככה נביא אחר. ולמדנו גם כן שתורתנו נתנה מן השמים שהוא העיקר השמיני מאשר התבארה בה האמונה האלקית הזאת מחדוש העולם ובריאתו שאי אפשר שיושג בחקירה ועיון כי אם במתנת האלקים והתודעותו. ולמדנו ג"כ שתורתינו הוא נצחית ולא תשתנה שהוא העיקר התשיעי לפי שיסוד זה ואמונותי' הם אמתיים ובלתי משתנים ובהיות היסוד קיים מה שעל היסוד יתקיים בהכרח ולמדנו גם כן שהאל יתברך יודע עניני בני אדם שהוא העיקר העשירי מספורי אדם וחוה והנחש וקין והבל ושאר הדורות ומעניני האבות שבאו בספר הזה ולמדנו ג"כ שהאל יתברך הוא משגיח בבני אדם בגמול ובעונש שהו העיקר הי"א מעונש אדם וחוה וקין ואנשי המבול וגמול נח ובניו והאבות הקדושים. ולמדנו ג"כ שיבא משיח לישראל באחרית הימים שהוא העיקר הי"ב מהמשל ענין אדם שנולד ביום הששי אחרי תולדת החיות כמו שהמשילו חז"ל למלך המשיח ומענין נח שהציל הנמלטים מהמבול ומענין אברהם שזרח אורו בעולם אחרי חשך אמונות הקודמים לו ולמדנו ג"כ אמונת תחיית המתים שהוא העיקר הי"ג מבריאת אדם שנברא עפר מן האדמה כי כן תהיה פליאת התחייה וכבר עשו חז"ל ראיה על התחייה מן הבריאה באמרם מאן דלא הוי הויין מאן דהוי לא כ"ש וכן למדו ענין התחייה ממה שנאמר לאדם עד שובך אל האדמה אשר ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב הנה א"כ כל הי"ג עיקרי' שהניח הרב האלקי למדנו מספר הבריאה ואמנם השלשה האחרים שזכר הר' חסדאי שהם היכולת האלקי והבחירה האנושית והתכלית כשנעיין גם כן נלמוד אותם מהספור האלקי הזה. אם היכולת לפי שחדוש העולם ובריאתו לא מדבר אחר אלא מהאפס המוחלט הוא היכולת בב"ת בהחלט ולכן היה הכל ית' לבדו הוא הבורא שמים וארץ בב"ת הכח והיכולת ושא' הנמצאים כלם הם נבראי' ולא בוראי' כי היה כחם והם כלם נפסדים ועתידי' להפסד כמו שיתבאר אחר זה וזהו שאמר ירמיהו לאנשי דורו כשהיו הולכים בגלות לבבל שאם יאמרו אליהם הבבליים שיכולת אלדיה' גדול מיכולת אלקינו והוא הנותן להם כח לעשות חיל על ישראל. שישיבום שכח האלוק ויכולתו לא יוכר כי אם בהיותו בורא הגשמיים הנפלאים האלה שמים וארץ ומי שאין לו כח לברוא אותם יהיה נפסד בהכרח. והוא אומרו כדנה תימרון להום אלקיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומתחות שמיא אלה עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים ר"ל שהאלוקות אשר להם כיון שהם לא בראו שמים וארץ אבל הם נבראים בהכרח הוא שיהיו הם נפסדים כי כל הוה הוא נפסד בטבעו אמנם הש"י אינו כן כי הוא עושה ארץ בכחו וגו' ומסכי' לזה אמר דוד כי כל אלדי העמים אלילים ויי שמים עשה הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו ר"ל שכל אלקי העמים הם נפסדים ונעדרים כי אלילים הוא מלשון לא כלומר והיו כלא היו וכן רופאי אליל כלכם אמנם הש"י אינו כן כי הוא שמים עשה ולכן הוד והדר לפניו ועוז שהוא היכולת העצום כלו נמצא במקומו ובמדרגתו. ולמדנו עיקר הבחירה לבני אדם ושאינם מוכרחים במעשיהם מענין אדם במצותו. וחטאו וענשו וכן בענין קין ומענין דור המבול ודור הפלגה שאם לא היו בחיריים במה שעשו לא היו מקבלים הטובים מהם שכר ולא הרעים מהם עונש ומזה תדע שימשך מספור הלמוד הנפלא הזה ליראה את השם הנכבד והנורא לפי שאין שום מבוא ליראתו אם הונח העולם קדמון וכל הדברים מחוייבי' מסבותיהם כי הנה לא יפחד האדם מהדברים הרעים המחויובי' להיות אבל יצטער ויתעצב עליהם ומה לנו שיהיו אפשריות מצד עצמן אם הן מחוייבות מצד סבותיהם כדברי הפילוסופי' אמנם כשנקבל שהיה העולם מחודש אחר שלא היה נדע באמת שהיא וכל חלקיו הם תמיד על זה האופן ר"ל שיש בהם אפשרו' שיהיו ושלא יהיו כאשר יישר בעיני היוצר ולכן תפול עליהם היראה בלי ספק כמ"ש הנביא האותי לא תיראו נאם יי אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים וזהו מה שכיון המשורר במה שאמר בדבר יי שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כונס כנד מי הים נתן באוצרות תהומות. ואחרי שאמ' זה בדרך הנחה הוציא משם בדרך תולדה ייראו מיי כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא אמר ויהי וגו' וזה גם כן ממה שחייב לשום ספור מעשה בראשית בתחלת התורה האלקית וספור קין והבל והמבול והפלגה כדי שתהיה מדת היראה התחלת הידיעה התורנית על דרך מה שאמר גדול החכמים יראת יי ראשית דעת ונאמר ראשית חכמה יראת יי' והתנא אמר גם כן אם אין יראה אין חכמה. ולמדנו התכלית ר"ל שתכלית האדם שבעבורו נברא הוא ליראה אח השם לאהבו ולעבדו ולשמור מצותיו מענין אדם שצווה עליו וכאשר מרד ונט' מזה גורש מגן עדן וכן מאנשי דור המבול והפלגה שלרשעתם ספו תמו כלם. אמנם נח שהתהלך את האלקים ואברהם אוהבו ששמר משמרתו מצותיו חוקותיו ותורותיו זכו לשכר עליון לפי שהגיעו אל התכלית אשר בעבורו נבראו. הנה התבאר מזה שכל העיקרים אשר הניח הרב האלקי והר' חסדאי כל אחד לפי דעתו שאמונתם היא הכרחית בשלמות האדם והצלחתו כלם למדנו מספור הבריאה החדשה עם הסתעפות הדורות וקורותיהם ולכן הונח הספור האלקי ההו' בתחלת התור' כמו שהתתחלו' כל ספר מהספורי' וחבו' מהחבורי' ראוי שיונחו בתחלתו.

והמין השלישי מהלמוד הוא בערך התור' והוא משתי בחינות. האחת באמות יעודי התורה וספור נפלאותיה וביאור זה שאין ראוי שיכחיש האדם מציאו' הנפלאות ושנוי הטבעים לא בגשמים השפלים אשר בארץ וגם לא בעליונים אשר בשמים ממעל בחשבו שהם כפי טבעם מתמידי המציאות ובלתי מתפעלים כי הנה השמים והארץ שניהם נבראו כאחד ביום ראשון מימי בראשית ונקל בעיני היוצר שהמציאם מלא דבר לשנות טבעם אחרי שהיו ברצונו. ולכן אינו מכת הנמנע שיעשה השם מופתים בשמים ובארץ כמו שבא ביעודי התורה והנביאים. ולמה זה יסתפק המשכיל במכת החשך שהביא הב"ה על המצריי' במצרים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבות' כי הנה גם האור הוא מכלל הנבראים ביום הראשון ויבדל אלקים בין האור ובין החשך וא"כ מי שבראו והמציאו ראשונה אחר ההעדר אינו מהתימה שיעשה ממנו כרצונו פע' יתמיד האור מבלי החשך ופעם החשך מבלי האור וכפי המקומות הכל כרצונו ולמה זה יכבד על המשפט השכלי ענין המבול בהיות העולם כלו מים. כי הנה בתחלת הבריאה כך היה העולם כלו מים וביום השני הבדיל השם בין המים העליוני' למים התחתוני' ברקיע ותמיד היתה הארץ מכוסה במים. ולמה יכפור המאמין בנס קריעת ים סוף ובקיעת הירדן ששם השם את הים לחרבה והלא בתחלת הבריאה כך היה שבהיות המים מכסים היבשה צוה ה' יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. ומי שעשאו בכלל הארץ בראשונה מה המונע שלא יעשה כן לפי שעה בחלק מחלקי הארץ המכוסת כמי ים סוף או הירדן ולמה זה לא יאמין שהולדת הדשאים והצמחים בתבואות לישראל היה מפאת ההשגחה כפי השכר או העונש כמו שאמר בענין השכר ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ובהפך בקללה ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו או יספק במכת הברד שהכה כל עשב השדה ואת כל עץ השדה שבר. כי הנה הדשאים והצמחים ביום השלישי נבראו ומי שהמציאם למה זה לא יוכל לברכם ולקללם ולהכותם. ולמה זה יכחיש המתפלסף נס יהושע בשמש בגבעון דום וידום השמש וירח עמד כי הנה המאורות שמש ירח עמד זבולה ביום הרביעי ומי שעשה השמים בלי מאורות וברא אחר כך המאורות או תלאן בהם מהו התימה שישביתם מתנועתם כחפצו. ולמה זה יכחיש נס הצפרדעים שעשה משה בדגי הים ושרציו ונס הארבה שעשה בעוף השמים וכן הנס שנעשה ליונה במעי הדגה והנס שנעשה לאליהו בעורבים המביאים לו לחם ומים כיון שהדגים והשרצים גם עוף השמים כלם נבראו ביום החמישי ומי שבראם ועשאם מה המונע שיעשה מהם ובהם כרצונו ולמה יקשה אצל השכל ביאת הב"ח מעצמם אל נח לתיבה ונס הערוב שהביא הקב"ה במצרים מבהמות השדה וחיתו ארץ ונס דניאל בגובא די אריותא ושאר הנסים שנעשו ע"י הב"ח הבלתי מדברים אחרי שכלם נבראו ביום הששי ויוצר הכל הוא אשר ינהיגהו לכל אשר יחפוץ יטלו גם מכת הבכורות ונס קרח ועדתו ומפלת מחנה מלך אשור ושאר הנסים שנעשו בבני אדם הידועים שבאו בתורה ובנביאים בעיניני האנשי' חוץ מהמנהג הטבעי ואורך הימים וקצורם למה יפלא מהם האיש החכם ויכחישם היפלא מיי' דבר אשר יצר את האדם ביום הששי וגם הוא כחמר ביד היוצר והוא אשר נתן לדורות הראשונים חיים ארוכים ונתקצרו בחטאתם. הנה אם כן ספור מעשה בראשית וספורי הדורות הראשונים כלם הם אמות והצדק ליעודי התור' והנביאי' ולמעשה האותות והמופתים שאין לנו נס ופלא שלא יהיה שרשו במה שנברא ונעשה בששת ימי בראשית ובריאתו בתחלה היה שרש והתחלה ואפשרות גדול לכל הנסים והנפלאות שנעשו אחרי כן. וכן ספורי הדורות הראשונים היו ראיה גדולה למשפטי השם ותגמוליו בשכר ובעונש ומפני זה הונחו הספורים האלו בהתחלת התורה על דרך השרשים וההתחלת ליעודי התורה ונפלאותיה והישרה האמתית לאמונותיה זו היא הבחינה האחת מפאת התורה ואמנם הבחינה השנית היא שרצה הקב"ה לזכות את ישראל השרישו בהודיעו אותו טבע המציאות בחלקיו כדי שיגיע לסוף תכליתו והצלחתו ולפי שהיו הדעות והאמונות קודמות למעשה המצות לכן בתחלת התורה השרישנו בהתחלות הדברים הטבעיים עליונים ותחתונים כי בזה יוכלו אנשי לבב לעלות וליראות את פני יוצר הכל בחכמה בתבונה ובדעת ולהכיר שזה הבורא מחוייב המציאות מניע' הכל בכח בב"ת כי הדברים האלה והנמשכים אליהם הלא הוא הדעת אותו יתברך אשר הוא ראש ההצלחו' וסופן וכמו שאמרו חז"ל והנה סלם זה סיני חושבניה דדין כחשבניה דדין לפי שהתורה היא באמת סולם לעלות אל האלקים אשר נתנה ולכן הונחו בתחלתה הדעות היקרות האלה להיות יסודות התורה והמצות כלם.

והמין הרביעי מהלמו' הוא כפי העולם וענין זה שכבר כתבו חז"ל שששת ימי בראשית מורים על ימות העולם שיהיה קיומו ששת אלפים שנה שיומו של הקב"ה אלף שנים ולכן יורה וירומז מה שנברא בכל יום מששת הימים על מה שהיה עתיד להיות בכל אלף מאלפי העולם וכבר כתב זה הנשיא רבי אברהם ב"ר חייא בספר מגלת המגלה שער שני אלא שחשב ממה שאמר הכתוב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה שלא היה יומו של הקב"ה ואשמורה עמו שהיא שליש הלילה כמו שאמרו שלש משמרות הוי הלילה שעולה הכל ליום ושתות יום הם אלף שנה ויצא מזה שיומו של הקב"ה הוא תתנ"ז שנה כי היום כולל בקר וערב וכאשר תחבר המספר הזה בשבעת הימים יהיו ששת אלפים שנה שיעמוד העולם כמו שאמרו אבל שאר החכמים לא אמרו נן אלא שיומו של הקב"ה בלבד הוא אלף שנים ולכן עשה הנשיא הרמזים האלה מחולפים ממה שזכרם הרב הנחמני בפירוש התורה שלו בפרשת ויכלו. וגם אני אבחר בזה דרך אחר יותר ישר בעיני. כיצד ביום הראשון נברא האור ובא אחריו החשך והוא כפי' הנשיא רמז לחיי האנשים שהיו ארוכים וטובים באלף הראשון וכפי' הרמב"ן היה רמז לאדם הראשון שהוא היה אורו של עולם בחכמתו ודעתו והכרת בוראו ואולי שאנוש לא עבד ע"ז בימי אדם וכפי דרכי היה האור רמז לאדם בהיותו בגן עדן באהבת הש"י ועבודתו ובא החשך אחריו בחטאו ויציאתו משם כי הנה מה שאמר ראשונה בפרשה וחשך על פני תהום כבר כתב הרמב"ן שאין החשך ההוא העדר האור אבל הוא רמז ליסוד האש כדברי הרב המורה א"כ היה האור הראשון רומז לאדם בצדקתו וישרו ובא אחריו החשך קין בנו. היה האור במעלת שת שהולידו אדם בדמותו בצלמו ובא אחריו חשך אנוש שהתחיל בע"א כדבריהם ז"ל. ביום השני היה רקיע בתוך המים מבדיל בין מים למים והארץ היתה א"כ כלה תהו ולדעת הנשי' והרמב"ן רמז למה שהיה באלף השני שבא המבול על הארץ והיתה כלה מים והיה נח מבדיל בין הרשעים שנדונו במים ובין בניו הנמלטים מהם מפני שבאלף השני כלו כל מעשה בראשית וחזר העולם לתהו לא נאמר במלאכת היום השני וירא אלהים כי טוב וכפי דרכי הרקיע המבדיל בין מים למים היה רמז לאברהם שנולד

באלף השני כי הבדיל בין המים העליונים והאמונות האמתיות ובין המים התחתונים דעות אנשי דורו הרשעים. ביום השלישי נראת היבשה והולידה והצמיחה. וכפי הנשיא היה זה ביום השלישי רמז להמלטת נח ובניו וכל העולם בכללו ממי המבול כמ"ש ולא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ והרמב"ן עשאו רמז לזריחת אורו של אברה' אבינו שהחל לקרא בשם יי' וצמח הצדיק בארץ באלף השלישי וכפי דרכי הגלות היבשה שהיתה מכוסה וכבושה תחת המים היה רמז לגאולת ישראל ממצרי' ששם צללו כעופרת במים אדירי' בגלותם וביציאתם משם נראית ונתפרסמה האומה הקדושה. והצמיחה רומזת לקבלת התורה שהוא עץ החיים ועץ הדעת ולפי שבאלף השלישי הזה קבלו ישראל שתי הטובות העצומות הגאולה. ומתן התורה. לכן נאמר ביום השלישי ב' פעמים וירא אלהים כי טוב. ובעבור שנתנה התורה באלף השלישי. לכן אמר שלמה בשמה ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום שהוא רמז לשני האלפים הראשונים שהיה העולם בלי תורה ולא אמר שני ימים לפי שלא היה היום הראשון כיום השני לרוע ולכן לא זווגם יחד אבל זכרם נפרדים יום יום. ביום הרביעי נבראו שני המאורות שמש וירח והכוכבים וכפי' הנשיא שני האורות רומזים לתורה שבכתב ותורה שבעל פה והכוכבים לאנשי כנסת הגדולה ואין חשבונותיו בזה מדוייקים. ויותר נכון לומר כדברי הרמב"ן ששני המאורות הם רמז לבית ראשון ובית שני שהיו שניהם באלף הרביעי כי עם היות שנבנה הבית הראשון בסוף האלף השלישי הנה רוב עמידתו היה באלף הרביעי והיא היה המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים עליה מפאת השכינה והנבואה ורות הקדש אורים ותומים ואם מן השמים ארון וכרובים ושאר הקדושות שהיו בו. שבעבורם לכל בני ישראל היה אור במושבותם ובית השני היה המאור הקטן. והכוכבים הם רמז לנביאים ולמלכי' שהיו בבית ראשון ולאנשי כנסת הגדולה שהיו בבית שני כי כל הטוב והמעלה אשר זכו בו ישראל היה בזה האלף הרביעי עד סופו שאז שקעו להם המאורות כלם בחרבן הבית. ביום החמישי אמר ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ והוא רמז לאלף החמישי שהתחיל קע"ב הנה אחר חרבן בית שני שאז היו מושלות האומות בארץ הנבחרת כל דאלים גבר וכענין מה שאמר ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלו בחכה העלה וגו' וכבר ידעת שאחרי חורבן הבית משלו בה פעם יונים ופעם ישמעאל והנה שרץ היה רומז לבני ישמעאל כי הם לרבויים ושטיפתם בזנות נמשלים לשרצים ועוף יעופף על הארץ רומז ליונים כי כן היה סימן קיסרי יונים מצוייר בנסיהם נשר מעופף גדול הכנפים והחנונים שנבראו בזה היום הם רמז לקיסרים ומלכי האדמה שגברו באלף הזה. ביום הששי נבראו הבהמות והחיות ובאחרונה נברא אדם והוא רמז לאלף הששי והיה זה לדעתי שמלכי האדמה כל אחד מושל במחוזו אחרי שכבר יצאו מתחת ידי יונים והם מושלים על כל פאות הארץ. ובאלף הששי הזה יבא משיח בן דוד שרמז אליו בריאת אדם באחרונה ולכן נאמר בבריאת אדם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ שהוא כלו רומז לישראל שבזמן הגאולה יהיו נשארים מעט מהרבה ותהיה ברכת יי' עליהם להפרות ולרבות ולכבוש את הארץ וירדו וימשלו בדגת הים שהוא עם ישמעאל הרב ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ שהם המלכים המושנים איש על ארצו לפי שאז יתברכו תבואות א"י כמאמר הנביא ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וגו' לכן נאמר לאדם הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה ואמר ביום הזה יום הששי בה"א מה שלא נאמר כן בשאר הימים להגיד שהאלף הששי הזה יהיה יום יודע ליי' נודע ומפורסם מכל השנים. והיה יום השביעי שבת שהוא כמו שכתב הרמב"ן רמז לעולם הבא שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמי' כי בו יהיה העולם הזה חרב כמו שקבלו חז"ל הנה התבאר שהונ' ספור מעש' בראשית בתחל' התור' להיותו רמז למה שיהיו בכל ימי עולם. ונתתי א"כ בזה ארבע סבות מארבעה מינים מהלמודים. אחת מפאת ישראל. ואחת מפאת האלוק ית'. ואחת מפאת התורה. ואחת מפאת העולם ומה יעשה בו. וזה כלו ממה שיוכיח שכמה מהתועלות העצומות קבלנו מהספור האלקי הזה. ולכן צריך לכל אשר בשם ישראל יכונה שיאמין ספור מעשה בראשית כפשוטו ושלא יפרש הפרשה ההיא בשמות משותפים או מושאלים כמו שעושים בפסוקי' המורים על הנשמה כי שם ראוי לעשותו כיון שהתורה השרישנו כי לא ראיתם כל תמונה וגם שהכרח הדברים מביא להשתמש בשמות ההם וכי גם בדברים הגשמיים תשתמש מהם במה שאין מדרכו שימצא בו כמו ראש עפרות תבל עין הארץ פי הארץ יד הירדן ירכתי צפון לב ים וכיוצא בהם. אבל בפרשת בראשית אלו נפרש השמות ע"ד השתוף וההשאלה נכחיש חדוש העולם ולמה זה א"כ נכת' ברא' התור' ואם אין חדו' אין תורה מן השמים כי כמה מהחכמות האמתיות תכללם הפנה הזאת והוא מה שכוונתי לבאר בזה הפרק ונשלם עם זה המאמר הראשון הזה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה