אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר הראשון › פרק ג

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר הראשון · פרק ג

פרק ב

במדרגת הפנה הזאת באמונות אמונת חדוש העולם שספרה התורה ראוי שנדע מדרגתה אל שאר ספורי התורה.

ואומר שמדרגת אמונת הספור האלקי הזה אל שאר ספורי התורה ומצותיה הוא כמדרגת היסוד והשרש אל מה שיוסד ויבנה עליו לפי שיסוד התור' אשר עליו אדניה הטבעו הוא אמונת חדוש העול' הכללי המוחלט יען וביען ממנו נעמוד על מציאות האל המחדש אותו מי שיאמין קדמותו יבטל התורה לגמרי כי הוא יחשב שהעולם לא סר ולא יסור מהיותו נמשך מהש"י על צד החיוב כהמשך המושכל מהשכל והאור מן השמש ולא יתואר האל ביכולת עליו כי אם במה שהוא עלתו כמו שלא יתואר משיוכל לשנות דבר מאור המתחייב ממנו עם היותו יודע בו. ומהדעת הזה אין ספק שיתחייב ראשונה הכחשת המופתי והנפלאות לגמרי כי הנה על דעת מאמיני הקדמות, לא יתואר השם להאריך כנף הזבוב ולא לקצר רגל הנמלה כשם שיחדש הנפלאות העצומות שבאו בתורה והיה אם כן המכחיש חדוש העולם מכחיש המוחשות שהם נפלאים שהשיגו אבותינו בחיוב הראיה וכבר כתב זה פעמים רבות הרב המורה בפי"ט ח"ב ובפכ"ה ממנו. עוד יתחייב מדעת קדמות העולם להכזיב כל יעודי הגמול והעונש שבאו בתורה ובפרט בדברים הגופיים כי אין ספק שאין להם ענין אלא בשנוי המנהג הטבעי לפי שכל יעודי התורה הם נסים בשינוי מנהגו של עולם כי הנה לא יתחייבו השכר והעונש שיעדה התורה ממעשה המצות והעברות בסדר הטבעי כי איך יתחייב הכרת הנפשיי מאכילת החלב ואריכו' הימים משלוח הקן בדרך טבעי וכן שאר תגמולי המצות אי אפשר שיצדק חיובם והמשכותם אלא ברצון הבורא ית' שהכל בידו כחמר ביד היוצר. ולכן כתב הרב המורה באותו פרק כ"ה הנזכר אבל אמונת הקדמות על הצד שירצה אותה ארסטו שהוא על צד החיוב ושלא ישתנה טבע כלל ולא יצא חוץ ממנהגו הנה היא סותרת הדת מעיקרה מכזבת לכל אות מבטלת לכל מה שהבטיחה התורה או תכחיד ממנו וכו' הנה אם כן דעת קדמות העולם הוא משחית מחבל חומות התורה הבצורות והגבוהות ואמונת חדוש העולם הוא שרש התורה ויסודה אשר עליו תבנה ותכונן תורת האלקים ספוריה ואמונותיה מצותיה ועדות נפלאותיה האמנם מאחרוני חכמי עמנו אנשים ראשי בני ישראל המה רבינו נסים בפירוש שהתחיל לעשות לתורה והר' חסדאי תלמידו לקחו בזה דרך אחרת ואמרו שכבר נוכל להאמין מבלי סתירת דבר מהתורה ונפלאותיה קדמות העולם לא שיהיה מהאל יתברך על צד החיוב כדברי ארסטו כי אם שהיה העולם מאתו בכונה ורצון אלא שלא סר ולא יסור מהיותו יתברך רוצה ומכוין בעולם ולכן היה קדמון לפי שתמיד רצה וכיון בו האל יתברך ותמיד היה נמצא ברצונו וכוונתו ואמרו האנשים האלה שלמים הם אתנו כי באמונת קדמות העולם על הדרך הזה תעמוד תורה על תלה בפנותיה וספוריה מצותיה ונפלאותיה לפי שכבר יהיה אפשר כפי הדעת הזה שישתנה טבע העולם וסדרו ויהיו הנסים והנפלאות ברצונו ית' ושכבר היינו עדת בני ישראל מאמינים בדעת הזה אלא שהתורה העידה שהעולם היה מחודש ואיכות בריאת הדברים ושהיה אדם הראשון ההתחלה למינו ובכלל כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ ומפני זה היה כל בעל תורה מחוייב להאמין שכן הוא האמת ולקבלו לקיימו כשאר דעות התורה וספוריה אבל לא היה חדוש העולם עיקר מעיקרי התורה האלקות לשתפול התורה בבטולו כי אם דעת ואמונה אמתית והיה הכופר בחדוש העולם ככופר באחד משאר ספורי התורה כאלו תאמר ככופר האומר שתמנע לא היתה פילגש לאליפז בן עשו שעם היות שזה מצד עצמו לא תתלה בו אמונה ולא מצוה. הנה מהצד שהוא מכחיש מה שבא בתורה הוא כופר ואין לו חלק לע"ה אבל אינו כופר בתורה כלה כן הענין באמונת החדוש שאינה פנה ויסוד לכל התורה בהיות מקום לאמונת הקדמות עם הכונה והרצון האלקי וישארו הנסים והנפלאות באפשרותם וכל ספורי התורה על פשוטם ואמרו שבעבור זה שאל ר' יצחק באותה הגדה שהביא רש"י בתחלת פירוש התורה לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם וכו' לפי שהיה דעתו שאם לא היה כתוב בתורה ספור מעשה בראשית לא היה חסרון ידיעתו חסרון מצוה ופגם באמונה כלל לפי שלא היתה אמונת חדוש העולם שרש התורה ויסודה כי אם ספור אמתי בלבד כאחד מספוריה. וכאלו אמר רבי יצחק שהתורה לא כיונה להעמידנו על חכמות הנמצאות כמו שחפצו המתפתים והנמשכים אחרי היוני. אלה הם דברי הרב רבינו נסים במלותיו. וחזק עוד דעתו באמרו שאם לא כן תימא על עצמך ומדוע לא בא זה בדרך המצוה שיצוה השם להאמין בחדוש העולם כמו שבא בעיקר היחוד מצות שמע ישראל יי' אלקינו יי אחד ונמשך אחריו הרב ר' חסדאי במאמר ג' כלל ראשון מספרו ונסתייע מדברי החבר לכוזרי שאמר ז"ל ואם היה מצטרך בעל התורה להאמין ולהודות בהיולו הקדמון ועולמים רבים קודם העול' הזה לא היה זה פגם באמונתו כי הוא מאמין העולם הזה מחודש מזמן ידוע ותחלת האדם אשר היה בו אדם וחוה ע"כ ואחריהם מהאחרונים בפיהם ירצו סלה וגם הוסיפו על דבריהם באמרם שאף הרב המורה יסבור שאין אמונת חדוש העולם עיקר מעיקרי התורה ושרשיה כי הוא כשמנה עיקרי הדת בפי' המשנה אשר לו לא מנה החדוש העולם מכללם לפי שלא היתה האמונה הזאת אצלו שרש ויסוד לתורה עם היותה דעת אמתי.

וחוץ ממעלת תורתם אין הדבר כאשר חשבו כי הנה מה שהתעצמו מאד ראשונה לחבר דעת קדמות העולם עם הכונה ויחוד ברצון ממנו ית' כבר זכרו הרב המורה בפי"ט ובפרק כ' ובפרק כא חלק שני מספרו בשם אחרוני הפילוסופים והם היו באמת מכתות הישמעאלים שלהיותם מבעלי התורות ונמשכים עם זה אחרי דעות הפילוסופים חשבו להסכים דברי התור' בצד מה עם העיון הפילוסופי באמרם שהיה העולם מפעל האל שכיון ורצה בו כדברי התורה אבל שאותה הכונה והרצון האלקי היה תמיד מבלי התחלת זמנית לא סר ולא יסור וע"כ היה העולם קדמון כדברי הפילוסופים וכתב על זה הרב המור' שהאנשים ההם החליפו מלת החיוב והשאירו ענינו שהקבוץ אלו הענינים ר"ל המציאות שלא סר ולא יסור והיותו בכוונה ורצון הוא כקבוץ ב' הפכים בנושא אחד יחד והוא האמת כי הנה לא תפול הכונה וההתיחדות אלא לענין בלתי נמצא ואפשר מציאותו כמו שכוין ויוחד ואפשר שלא ימצא אבל הדבר אשר לא סר מהיותו נמשך אחר עלתו ושלא קדמו העדר א"א שיאמר שהוא בכונה ורצון כי הוא באמת מחוייב ממנו חיוב העלול לעלתו אשר לא ישתנה מבלי שתשתנה עלתו ויפוי המליצה אשר יעשו בזה באמרם העולם הוא קדמון והוא מפעל הרצון האלקי שכן רצה תמיד הם דברי פתויים ושפת חלקות לשכך את האוזן ולהחניף בעלי התורה אבל השכל לא יסבול אותם לפי שאחרי שהעולם לא סר ולא יסור מהיותו כן תמיד הנה הוא מחוייב כי היות הדבר בכונת מכוין ובלתי מחודש הוא מאמר סותר נפשו כדברי הרב כי הוא באמת מחוייב בהכרח בחיוב עלתו וכן מה שאמרו הרבנים הקדושים האלה שבאמרנו שהעולם נמשך ונאצל מהשם ית' כפי מה שרצה וגזרה חכמתו ישאר אפשרות לנסים ולנפלאות בהיותו קדמון כמו שיהיה בהיותו מחודש כאשר יעויין נמצא שאינו כן אבל שעם דעת הקדמות אי שיהיה כפי הרצון יוסר ויבטל בהכרח אפשרות הנפלאות כמו שיוסר עם הקדמות כפי החיוב לפי שענין המשך חלקי העולם כל אחד מהם לפי טבעו הוא כענין המשך כללותו כפי הטבע המוטבע בו כי החלקי' מצטרפים לכל ואין קביעות טבע הכל אלא מפני קביעות טבע חלקיו אם ההוים כפי דרך הויתם הטבעי ואם המתמידים כפי דרך התמדתם הטבעית והסגולות העצמיות הנמשכות להם ואם היה שגזרה החכמה האלקית ורצונו להיות העולם נאצל ממנו תמיד כפי הטבע המוטבע בו בכללותו היה גם כן בהכרח רצונו וגזרת חכמתו שיאצל ממנו כל אחד מחלקיו תמיד כפי הטבע המוטבע בו מני קדם ולא היה א"כ מקום כלל לנסים ולנפלאות כי אם היה הרצון תמידי וקדמון בכל יהיה גם כן כן בחלקים וכן הוא הענין בהיות העולם נמשך אחר החיוב. וזהו מה שאמר הרב המורה שהאומרים זה החליפו מלת החיוב והשאירו ענינו. הנה א"כ מציאות הנפלאות מורה בהכרח על היות העולם בלתי קדום לא על צד החיוב ולא על צד הרצון אבל שהוא מחודש כי כמו שהיה כללות העולם הוא אחר שלא היה גם כל אחד מחלקיו פעמים יתהוה בזולת הטבע שהיה ואולי לזה כיוונו חז"ל באמרם תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים שיהיה נקרע לישראל וכו' ר"ל שההויה הראשונה הכוללת היא אות או תנאי הכרחי בים ובשאר חלקי המציאות שישתנו מטבעיהם ויהיו מתחדשים כפי הרצון האלהי כאשר היה כללות העולם. והנה יבא אחרי זה בזה החבור מאמר מספיק בנפלאות ויתבאר שם שהם ראיה אמתית על העולם שהוא מחודש ואינו קדמון ושם יבא בשלמות המאמר הזה שזכרתי מחז"ל.

ואמנם מה שהוקשה אצל רבינו נסים מדוע לא צותה תורה על אמונת חדוש העולם תשובתו ממה שיקל כי הנה מציאות האל שהוא לדעת כלם יסוד היסודות והיותו בלתי גשם וידיעתו והשגחתו ושאר העיקרים לא באה מצוה בתורה להאמינם וכבר כתב בן חסדאי שלא תפול שם מצוה לדבר מהאמונו' לפי שאין לרצון ולאמונ' מבוא בהאמנתם אלא על מה שיעשה אותו אדם או יזהר מעשותו וגם מצות היחוד כן היא שלא צותה תורה שנאמין שהוא אחד אבל אמרה שמע ישראל ר"ל שישמע מרבותיו פעמים רבות וילמד ויבין הדעת הזה מיחודו ית' לפי שימשך לו מזה שיבא לאהוב אותו כמו שאמר ואהבת את יי' אלקיך וגו' וגם יבא מאותה השמיעה והלמוד להאמין אמונה שלמה בלבו ביחודו ית' והוא אמרו מיד והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שביאר בזה שהמצוה אינה כי אם בדבר מעשה שהיא השמיעה והלמוד וממנה תמשך האמונה בלב. ובזה הדרך גם כן בא בתורה אמונת חדוש העולם במצות השבת שצוה ית' לשמרו ולשבות בו כדי שיבא האדם מאותו מעשה להאמין חדוש העולם ובריאתו בששת הימים ומנוחת הז' ולהיות האמונה ההיא שרש התורה ויסודה הזהירה התורה על מצות השבת כמה פעמים אם בענין המן ואם בעשרת הדברות ובמלאכת המשכן ובסדר קדושים בכלל המצות לפי שהיה האמונה האמתית הזאת מחדוש העולם נתלית במצות השבת וגם נתלית במצות השמיטה ואיך יאמרו הרבנים החכמים האלה שספור מעשה בראשית אינו יסוד התורה אבל הוא כאחד משאר ספוריה ואל פועל יי לא הביטו ממה שהפליג לצוות בשמירת השבת וקדושתו ברכתו וגדולתו וצווי בטול המלאכה בו מאיש ועד אשה משור ועד חמור צאן ועבד ושפחה וחיוב סקילה החמורה מכל המיתות למחלל את יום השבת ואדון הנביאי' הרג עליה את המקושש. האם נעשתה השמירה וההגדלה הזאת על אמונת ספור אחד משאר ספורי התורה האם בא ספור אחר בתוך עשרת הדברות שנאמר כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ. האם נקראת מצוה אחרת נעשית מפני ספור מה שקרה אות כמו שאמר כי אות היא ביני וביניכם האם נאמר כזה על ספור אחר משאר ספורי התורה אלא בשבת בהיותו מורה על חדוש העולם שהוא שרש ועיקר ויסוד התורה כלה. ואל תקשה עלי מהתפילין שנקראו אות מפני יציאת מצרים כי הנה יציאת מצרים בנפלאותיה הוראתה על החדוש ולכן נתנה התורה במצות השבת שני טעמים פעם בחדוש העולם ופעם ביציאת מצרים אשר הוא מורה עליו ג"כ ומה לנו להביא עוד ראיות שאמונת חדוש העולם הוא עיקר התורה והנה בביאור אחז"ל הכופר בשבת ככופר בכל התורה כלה ושחיטתו נבלה לפי שהכופר בשבת יכפור באמונת חדוש העולם ובריאתו הראשונה ולא תשאר לו א"כ אמונה בשאר ספורי התורה ולא בחדוש הנסים והנפלאות ושמירת המצות ויעוד תגמולם. ואמנם דברי החבר לכוזרי שהביא הרב חסדאי לסיוע הדעת הזה מבואר נגלה הוא שלא לכך נתכונו כי הנה לא אמר ואם היה מצטרך בעל התורה להאמין ולהודות שהיה העולם קדמון אבל אמר שהיה היולי העולם קדמון ר"ל שיאמין בעל התורה בחדוש העולם אבל על דעת אפלטון שנתחדש מחמר קדום והוא אומרו כי היא מאמין כי העולם הזה מחודש מזמן ידוע ותחלת האדם אשר היה בו אדם וחוה. האם יסכים זה עם דעת הקדמות והנה יתבאר אחר זה במאמר השני מהו אשר כיון החבר באותו מאמר ואמנם מה שהתעצמו האחרונים לומר שהרב המורה לא מנה חדוש העולם מכלל עיקרי התורה ושרשיה כבר כתבתי בפרק י"ו ממאמר ראש אמנה שעשיתי שהספק הזה נתחדש אליהם לפי שלא הבינו דברי הרב והמה לא ידעו דרכיו וזה כי הוא מנה אמונת חדוש העולם עיקר ונכלל בעיקר הרביעי שאמר ז"ל שהאחד הנזכר הוא קדמון באמת וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו וכו'. וכבר זכרתי שם בהקדמה השלישית שבכל אחד מהעיקרים כלל הרב שתי אמונות נבדלות זו מזו וכן באות עיקר רביעי כלל שני שרשים הא' שהוא ית' קדמון ר"ל שאין לו התחלה ולא יפול תחת הזמן והב' ששאר הדברים כלם זולתו אין בהם דבר קדמון כשנעריכהו אליו ר"ל שהם כלם מחודשים ונבראים ולא נוכל לומר בשום דבר שהוא קדמון ואם אינו קדמון הנה הוא מחודש בהכרח ולזה אמר הרב כשנעריכהו אליו ר"ל שעם היות שנאמר בדבר מה שהוא קדמון בערך דבר אחר שנתחדש אחריו כאמרנו במתושלח שהוא קדמון מנח ונח קדמון מאברהם הנה לא יקרא שום אחד קדמון במוחלט כקדמות האל לפי שכאשר נעריכהו אליו הוא מחודש ואינו קדמון והקדימה הזאת אינה לבד קדימת סבה כי אם ג"כ קדימת המחדש למחודש ואמרנו כאן שם קדמון הוא על צד ההרחבה וההישר' לאמת עם היות הזמן מכלל הנבראים. ומפני זה לא אמר הרב בזה העיקר שהשם ית' הוא נצחי שהוא השם המורה על המציאות הבלתי נפסק שאין לו התחלה ולא תכלית אבל אמר קדמון להגיד שהוא הקודם לעולם בכל מיני הקדימות וזה מוכיח שלא כיון הרב בעיקר הזה נצחיות האלקי ית' כי אם היותו קדמון וקודם לעולמו והעולם מאוחר ומחודש ממנו.

וכיון הרב ג"כ לבאר שהחדוש אשר יאמין הוא המוחלט שנברא העולם אחד האפס הגמור ולא כדעת אפלטון שהאמין חדוש העולם מחמר קדום ולכן אמר שהאל ית' הוא לבדו קדמון וכל מה שזולתו אינו קדמון אבל מחודש ולפי שהמערער לא ישאר לו מקום לערער על זה ולסלף דברי צדיקים דברי הרב המורה לזולת כונתו לך ואראך ראיה גמורה על שזאת היתה כוונתו בעיקר ההוא ממה שכתב בספר המורה פרק י"ג חלק שני בסופו בדברו על ענין החדוש אמר וז"ל והוא יסוד תורת מרע"ה בלא ספק והוא שני לעיקר היחוד עכ"ל. ואם לא היה דעת הרב שיהיה חדוש העולם עיקר ויסוד איך יאמר שם שהיה יסוד לתורת מרע"ה ושהיה שני לעיקר היחוד הנה אם כן הוא מורה בפיו שחדוש העולם הוא מכלל העיקרים והנה הרב אמר שהיה שני לעיקר היחוד לפי שאחרי עקר היחוד הנה הראשון מהעיקרים הבאים אחריו הוא שאינו גשם והעיקר השני שבא אחריו הוא שהאחד הוא קדמון וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו הנה א"כ כח זה המאמר הוא שכל מה שזולתו ית' מחודש ונברא ממנו ואפלא מהאנשים שהחזיקו בספק הזה איך הוכו בסנוירים ולא ראו אמות הדבר הזה עם חוזק גלויו. אמנם מאמר רבי יצחק שאמר לא היה צריך להתחיל את התורה וכו' אין ספק שלא כיון לדבר ממה שחשב רבי' נסים ותלמידיו כי אם היה דעתו שאמונת חדוש העולם לא היתה הכרחית לענין התורה כמו שחשבו היה לו לומר לא היה צריך לכתוב התורה אלא מהחדש הזה וכו' לא להתחיל כאלו היה דעתו שלענין התורה צריכה היתה אמונת החדוש אבל לא היה ראוי שיונח בתחלת התורה וסבת קושייתו אצלי שההתחלה בלמוד כפי מה שזכרו חכמי העיון ראוי שתהיה תמיד מהקל אל הקשה ולכן יקשה למה התחילה התורה במעשה בראשית וספור ששת ימי הבריאה אשר הוא סוד עמוק ולא יובן מן המקראות ולא יודע על בוריו אלא מפי הקבלה ויודעיו חייבים להסתירו ולהעלימו ולכן לא היה ראוי להניחו בתחלת התורה והיה די לאמונת פנת החדוש מה שבא בתוך עשרת הדברות במצות השבת שבששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ אמנם שאר הפרטים שספרה תורה דבר יום ביומו והסתעפות הדורות וספור המבול והפלגה ושנות הראשונים ועניניהם לא היה בו צורך בתורה במה שהיא תורה ומצות כל שכן שיונח בתחלת התורה זה היה ענין שאלתו וקרוב לזה פירשו הרמב"ן לא שישאל רבי יצחק למה נכתב' בתור' אמונ' החדוש הכללי כי יודע היה היותו יסוד התורה ועיקרה ותל שספוריה ומצותיה ונפלאותיה תלויין עליו האמנם תשובת רבי יצחק בדרשה הזאת יראה שלא תספיק כי הנה לענין כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כבר היה זה נמצא בתורה אמונת החדוש במצות השבת ומשם נלמוד כי ליי' מצוקי ארץ והוא נתנה למי שרצה ולמה א"כ הוצרכה תורה כדי להשיב את האומות האומרים לסטים אתם לספר הבריאה בפרטיות מעשה הימים ולמה הונח זה בתחלת התורה ומפני זה הנני בא לבא' ענין תשובתו ולתת עוד סבה או סבות למה נזכרה הבריאה הכוללת בפרטיות הימים ולמה הונחה בתחלת התורה בפרק שאחר זה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה