מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר הראשון
בביאור איך הגיעה לעדת בני ישראל אמונת חידוש העולם ובריאתו ושהוא יסוד ושרש התורה כלה ויש בו ארבעה פרקים.
פרק א
בהערת ספק אחד יקרה באמות ספור מעשה בראשית שבא בתחלת התורה והוא זה.
ספור מעשה בראשית וחדוש העולם שנכתב בתחלת התורה ראוי שנדע אם כתבו משה רבינו ע"ה כפי סברתו ועיונו או כפי קבלתו מאבותיו או אם היה זה אליו התודעות אלקי נבואיי וזה כי כבר יספק המספק ויאמר אחרי שדרכי העיון המופתיי הלא הם יורוך יאמרו לך שהכדו' השמימיי המקיף וכל מה שבתוכו קדמון מבלי התחלה, זמנית מאין קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ושאר האומות הנסמכות לתורתם אמונת החדוש הכולל המוחלט. ואם יאמרו שהגיע המדע ההוא למשה רבינו מפי הגבורה ושמה שיודע בנבואה הוא למעלה מהעיון השכלי לפי שמה שיקצר השכל מלהשיגו בחקירתו ידע הנביא בנבואתו וכמו שכתב אבן רשד שהנבואה תשלים חשכת העיון וקצור השכל הנה גם זה לא נתברר לנו באמת. ר"ל היות דעת החדוש נמשך מפאת הנבואה. כי הנה עם היות שבא בתורה ספו' מעשה בראשית לא תמצא שהעיר הכתוב עליו ששמעו משה מפי השם וגם משה עצמו לא העיר שבמדע ההוא רוח השם דבר בו ומלתו על לשונו. כי לא נאמר בתחלת התורה וידבר אלקים אל משה את הדברים האלה ולא ויאמר יי אל משה כתוב זאת זכרון בספר. ואולי שמשה רבינו קיים הדעת הזה מעצמו מפני שנפל עליו מתוך עיונו או שהיה מקובל ומלומד אצלו מאבותיו וזקניו. כי אין ספק שהיה דבר זה מקובל בשבטי'. ומשה רבינו יקבלהו מקהת זקנו וקהת יקבלהו מיעקב זקנו ויעקב יקבל משם בן נח שראה אותו ולמד לפניו ושם ממתושלח שראה וקבל מפיו ומתושלח מאדם הראשון שראה כמו שיראה מבואר ממספר שנותיהם ובאה אם כן הקבלה הזאת למשה רבינו מאבותיו וזקניו בד' מקבלים ושכאשר הוצרך משה בתור' ליחס עצמו ועמו ספר התחלת העולם וחדושו ויצירתו האדם שהיה ראשון במינו והשתלשלות הדורות ממנו כפי קבלתו ובהיות הדבר באחד מהפנים האלה יפול בהכרח ספק רב בפנה הזאת. לפי שאם אמרנו שעיונו של משה רבינו ע"ה הביאו לדעת הזה כמו שנפלו עליו קצת מקדמוני הפילוסופים יש לערער עליו בטענות המשאיים כת ארסטו שעשו לקיים דעת קדמות העולם ולבטל דעת חדושו ועלינו לשבח ולבחור מהדעות היותר מרוחק מהספיקות כי הנה תכלית מה שהתעצם הרב המור' בדרוש הזה הוא לבא' שלא הביא ארסטו מופת על קדמות העולם ושהיה חדושו מכת האפשריות ושראוי שנסמוך באמונתנו על המדע הנבואיי.
ואם היה שלא נודע ולא נתאמת שהגיע המדע הזה בנבוא' למה זה נאמינהו אנחנו בעבור שמש' רבינו נפל בו מתוך עיונו. ומי יודע שלא טעה בחקירתו בשגם הוא בשר משיג במחשבה ועיון כשאר החוקרים. ואם אמרנו שכך קבלו מאבותיו גם זה איננו שוה לדחות מפניו מופתי ארסטו וטענותיו לפי שהמקובלות הם מכת המפורסמות לא מהאמתיות המופתיות גם שהמקובלות ישתנו בפי עם ועם ומה שיהיה מקובל אצל הכלדיים לא יקבלוהו היונים ושאר האומות.
ולכן לא יהיו המקובלות התחלת מופת ולא יתנו משפט צודק בהכרח ואין ספק שיאמר הפילוסוף ומי הגיד לבית יעקב המעט מכל העמים עבדים בארץ מצרים מה פעל אל בבריאת עולמו וחדושו לא עשה כן לכל גוי. ולמה זה מפני קבלתם מבלי מופת וטענה מספק' ולא נבוא מאת האלקי' נשליך אחרי גונו הטענו' השכליו' ומה שיורה עליו טבע המציאו' וסדרו המיוש' שכן היה תמיד. ואם היתה הקבלה ההיא מאדם הראשון למתושלח ולנח ובניו כמו שאמרנו למה זה לא היתה משותפ' ומקובל' במין האנושי כלו ובכל האומות המסתעפו' מהם ולמה זה יירשוהו יעקב ובניו מבין שאר האומות שמצינו אותם מסתפקים בזה חכמיהם ופילוסופיהם כמו שאמר הרב המורה יותר משלשת אלפים שנה ואם בקלה ממצות התורה הוצרך הכתוב להעיד שהיא אלקות מגעת בנבואה ועל זה נאמר בכל מצוה ומצוה וידבר יי אל משה לאמר איכה ואיככה המדע העליון הזה שהשכל ימאנהו נאמין שהוא דבר יי ונבואתו אם התור' לא אמרתו ומשה עצמו לא העיד עליו שהוא כן. זה ענין הספק וראוי לומר בהתרתו:
פרק ב
בהתר הספק הנזכר.
הנה ספור מעשה בראשית שבא בתחלת התורה אי אפשר לשום אדם חכם להאמין שכתבו מש"ר באותו אופן שנכתב מתוך עיונו וחקירתו לפי שמי שיעיין בעולם כמו שהוא בישובו וסדרו ומנהגו הטבעי יותר יטה שכלו להאמין שהוא קדמון משהוא מחודש כ"ש שסדר הבריאה שנזכר בתורה לא יפול בו שום אדם מתוך סברתו כי הנה מי שיאמין שהאל יתברך בכחו הבלתי בעל תכלית חדש העולם והמציאו מי יביאהו לומר שעשה זה בששת ימים ולא בעשרה או במספר אחר מהימים או ביום אחד או בעתה אחת מבלי זמן ומבטן מי יצא בדרך העיון שנבראו שמים מבלי מאורות והארץ היתה תהו ובהו ונשלמה בריאתם אחרי כן בשא' הימים בהיות יכולת הפועל ית' גדול מבלי תכלי' ושלא היה שם דבר מעכבו מלעשו' הדברים כלם בקומתן וצביונן ודעתן יחד כחפצו ומי יתן אל לבו שיש מים עליונים ומים תחתונים ושנבראו השמים ביום ראשון והרקיע שהוא באמת הגשם השמיימי בשני והמאורות שהם חלקים בגלגל וקבועים בו לדעת הפילוסוף נבראו ביום הרביעי ושנבראו הדשאים והצמחים קוד' המאורות בהיות כפי המנהג הטבעי הויותם מפאת כחותיהם ושיוחד יום אחד לבריאת הדגים והעופות ולא יוחד יום לבריאת האדם אבל נברא עם בהמות השדה וחיתו יער כלם ביום הששי וכן שאר הדברים שבאו בספור הבריאה אין ספק שלא יגזרם השכל והוא ממה שיוכיח שלא נכתב הספור ההוא בדרך עיון וסברא שכליות וכל שכן כל מה שקרה לאדם ולקין והבל והסתעפות הדורות וקורותיהם. כי זה כלו אי אפשר שנאמר שיפול עליו אדם בעיון וחקירה.
גם אי אפשר לומר שכת' מרע"ה הספור הנפלא הזה כפי מה שקבלו מאבותיו. לפי שעם היות דעת חדוש העולם דבר מקובל בשבטים מאבותיהם בהשתלשלות מעט מארבעה אנשים יעקב ושם בן נח ומתושלח ואדם הראשון. הנה עם כל זה כבר תפול השאלה ומאין ידעו האנשים האלה מה פעל אל בששת ימי בראשית דבר יום ביומו. כי הנה אדם הראשון ביום הששי נברא ומי הגיד לו מה שנעשה בשאר הימים קודם בריאתו גם ראוי לשאל איך לא השתתפו שאר האומות בקבלה הזאת. בהכרח תאמר שלא יודע זה כי אם בנבואה שהגיעה על זה לאדם הראשון בתחלה. וכן למתושלח ולנח ושם בנו ולאברהם אבינו ולשאר האבות הקדושים שהגיעו למעלת הנבואה ובשלמות יותר גדול הגיע לאדון הנביאים ולכן נכתב בתורה זה הספור באופן שהוא מהפשיטות מבלי טענות וראיות ולא זכרון וקבלה כלל לפי שלא הגיע המדע ההוא בדרך עיון ולא בנחלת אבות אלא שבורא השמים ונוטיהם גלה סודו לעבדיו הנביאים ובנבואתו העליונה הודיע דרכיו למשה עבדו נאמן ביתו והגיד לו איך נבראו הדברים כלם יום ליום יביע אומר. ולכן היה מהראוי שיגבר אמות המדע האלקי הזה על כל עיון וטענה שכלית. והנה בימי אדם הראשון ונח ובניו שראו את מי המבול אין ספק אצלי שהיו כל בני אדם מאמונים בפנה הזאת. כי עם היות שהיו דור אניש עובדי ע"א כבר כתב החכם בעל ספר הכוזר שלא היה אחד מהם מאמין שהאלוהות שלהם היו סבת הסבות ופועל העולם. אבל בראותם כח העליונים ופעולתם בעול' השפל היו מאמינים שהסבה הראשונה ית' שברא הכל שמים אמצעיים בינו ובין אדם ובמה שהם אמצעיי' היו עובדים אותם לא לחשבם שהיו סבה ראשונה ופועלי העולם וכן הוא דעת הרב המורה בהרבה מקומות ולא היו אם כן מכחישים לא פנת מציאות האל ולא פנת חדוש העולם. אבל כשנפוצו על פני כל הארץ דור הפלגה בוני המגדל ולא חלה הנבואה באיש מהם להתחלפות ובלבול לשונם אבדו קבלתם ונמשכו אחרי חקירתם ועיונם וגם לרשעתם כחשו בדברי הנביאים וכשזרח אורו של א"א ובנבואתו השיג הדעת הזה ופרסמו וכמ"ש ויקרא שם בשם יי' שפרסם מציאות האל ואמר שם בשם יי' אל בורא העולם וכמו שאמר הרימותי ידי אל יי' אל עליון קונה שמים וארץ ונשאר הדעת ההוא בבניו וזרעו ונשתלם בתכלי' השלמות למשה אדוננו במעלת נבואתו ותורתו ומפני זה עם מרעיתו וצאן ידו החזיקו באמונה האמתית הזאת. וכמו שאמר על זה המשור' דרך שקר הסר מעני ותורתך חנני דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי ואמר ג"כ סעפים שנאתי ותורתך אהבתי.
והתבונן שכתב הרב המורה בעת חבור ספרו בפרק ע' חלק ראשון שפילוסופי הדורות היו חולקים בזאת השאלה מחדוש העולם או קדמותו בשלשת אלפים שנה עד זמנו. ואתה תדע ששנת הפלגה היתה שנת אלף ת"ת קנ"ו ליצירה וכשתחבר אליהם שלשת אלפים שנה יהיו כלם ארבעת אלפים ות"ת קנ"ו והוא קרוב לזמן הרב המורה כי הוא נפטר בשנת ת"ת קס"ה. הנה א"כ באמרו שהיו חולקים בזאת השאלה בכמו שלשת אלפים שנה הוא כאמרו שהתחיל הספק הזה בדור הפלגה אחרי שנפוצו. ואולי שהם כשהתחילו למרוד ולקלל במלכם ובאלקיהם כחשו ביי' ומעשי ידיו לא ראו והכחישו גם כן לפנת החדוש שהיו מאמתי' שלמי הדורות והתעסקו אחרי שנפוצו ונתבלבלה לשונם והסכמותיהם לעשו' טענות לקיים הקדמות ומשם נולד הספק והמחלוקת הזה. אמנם ההולכים בתורת יי האמינו בנביאיו ובא משה רבינו ופרסם לעמו אמתת האמונה הזאת ולכן היתה מורשה קהלת יעקב לפי שקבלו אות' מקבלת הנביאי' הראשונים ונתחזקו בה בנבואת משה ותורתו.
ומה נאוו דברי הרב המורה בפרק ע' חלק ראשון שכתב ז"ל ולא תאמר איך תאמת הנבואה אם העולם קדמון או מחודש עד שתשמע דברינו בנבואה בזה המאמר. ורמז הרב בזה שכבר היו אנשים שחשבו שלא יגיעו לנביאים השגות מדעיות נבואיות אלא דברי' מדיניים מהנהגת העם והישרתו. ובזה נלכד ג"כ הר"לבג והרב יבטל הדעת הזה בפרק ל"ט חלק שני באומרו שם וז"ל. ודע כי הנביאים האמתיי' יגיעו להם השגות עיוניות בלא ספק לא יוכל האדם בעיון לבד להשיג הסבות אשר יתחייב מהם הידוע ההוא. ודומה לזה הגידם הדברים בסברא לבד ובמשער הכולל לבד שיגיד בהם שהשפע ההוא אשר שפע' על הכח הדמיוני עד שהשלימו ושהגיע מפעולתו שיגיד מה שיהיה באלו. הם ענינים כבר הרגישו בהם החושים. הוא ג"כ ישלים הכח הדברי עד שיגיע מפעולתו שיד' ענינים נאמני המציאות תגיע לו זאת ההשגה כאלו השיגה מהקדמו' עיוניות. זהו האמת אשר יאמינהו מי שיבחר להודות באמת. כי הדברים כלם יעידו קצתם על קצתם ויורו קצתם על קצת'. וזה צריך שיהיה בכח הדברי יותר ראוי שאמתת שפע שכל הפועל אמנם הוא עליו והוא יוציאהו לפעל זמן הכח המדבר יגיע שלמות השפע לכח המדמה ואיך יגיע משלמות הכח המדמה זה השעור והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמות ותולדה ומחשבה. וזהו אמתת ענין הנבואה עכ"ל. הנה ביאר במה שאין ספקם שבנבואה יתאמתו הדרושי' העיוני' יותר בשלמות מבחקיר' השכלי' לאין שיעור. ושכן היה בפנת החדוש שנתאמתה בנבואה יען החקירה הזאת נמנעת לשכל האנושי להגיע אל התכלית בה אם לא יעזר בתורת האלקים שגלתה לנו מה שאין בכח החקירה העיונית לגלותו. ומפני שהרב המורה יעשה שרש אמונת החדוש ממה שבא לאדון הנביאים בנבואתו לכן תראה שבחלק השני מספרו אחרי שהשלים דבריו בחדוש העולם סמך אליו מאמרו ודבריו בנבוא' להודי' וללמוד שאמונת פנת חדוש העולם ובריאתו קנויה באמת מנבואת משה ותורתו. ומלבד מה שיחייב זה המחשבה המיושרת בספור מעשה בראשית עוד נמצא עליו עדות מבואר במקומות אחרים מהתורה כי הנה במעמד הר סיני שמעו ישראל מפי הגבורה כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו. והסתכל אמרו בדבור הזה מלת זכור מה שלא נאמר בדבור אחר שהוא להזכרם שיזכרו הבריאה החדשה שברא השם בעולמו בששת ימים וינח ביום השביעי ושכן יעשו גם המה זכרון לזה בכל ימי שבועותוהם. ולכן תמצא שבדבור הזה באו אותם הדברים עצמם שבאו בפרשת ויכולו ר"ל ממלאכת ששת הימי' ושביתת השביעי קדושתו וברכתו. הכל נאמר בשפה אחת ודברים אחדים להודיע שמי שאמר זה אמר זה ושאלו ואלו דברי אלקים חיים כלם נתנו מרועה אחד ולזה גם כן נאמר בתחלת עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה כי זכר שם אלקים ולא שם יי' הנהוג בנבואת משה רבינו להגיד שהאלקים אשר דבר עשרת הדברות לעמו הוא האלקים הנזכר במעשה בראשית.
עוד מצאנו עדות על זה ר"ל שהאל ית' הוא אשר הגיד חדוש העולם ובריאתו למשה ממה שאמר בסדר כי תשא וידבר יי' אל משה לאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני יי' מקדשכם וכל אותה פרשה אשר בה הודיע השם חדוש העולם בששת ימים ומנוחתו בשביעי כמו שבא בספור מעשה בראשית וכמה פעמים נכפל' לזה מצות השבת בתורה.
הרי לך ראיות ברורו' שהתורה העידה כמה פעמי' על אמיתת מה שספרה במעשה בראשית מחדוש העול' ובריאתו והוא המוכיח שכל זה הגיע למשה בנבואתו מאת יי' מן השמים ולא באופן אחר. האמנם למה לא נאמר בתחלת התורה שהספור ההוא הגיע למשה רבינו בנבואתו הנה הוא לפי שמרע"ה לא כתב את התורה בלשון עצמו כאיש המספר מה שידע. ולכן לא תמצא בדבריו שיאמר וידבר י"י אלי לאמ' או ויאמ' יי' אלי כמו שמצינו בשאר הנביאים וגם בספ' משנה תורה לא כתב משה דבר מעצמו כ"א שצווה מפי הגבורה שיכתוב בספר מה שהוא דבר אל כל ישראל וכבר בארתי זה בהקדמת פירושי לאותו ספר באר היטב אבל בא לשון התורה כלו כשלישי המדבר והמספר מה שעשה השם ומה שדבר וצוה ומה שעשה משה והעם ושאר הדברי' כלם. מפני זה נאמר בתורה וידבר י"י אל משה לאמר ויאמר יי' אל משה כאלו אחר מספר עליו. וכבר כתב זה הרמב"ן והסבה בזה אצלי היא שהנביאים כלם זולת משה היו רואין בנבואותיהם כללות הדברים ועניניהם והיו מספרים אותם העניני' שראו אל העם בדבריהם ר"ל בדברי הנביאים ולשונותיהם עצמם. ומפני זה היו צריכים להודיע שאותם ההתודעיות הנבואיות שהם היו מספרים בדבריהם ולשונם הגיעו אליהם מאת האלהים וזה ענין ויהי דבר י"י אלי ויאמר י"י אלי כה הראני י"י נפתחו השמים ואראה וכדומה מהלשונות המעידות על הגעת הנבואה לנביא. אמנם משה לא היה כותב הדבר מעצמו ולא בלשונו כי אם מה שהיה שומע בלבד מפי הגבורה מלה במלה ובעבור זה לא הוצרך להעיד על עצמו שראה אותה נבואה שספר בדבריו. כי לא היו הדברי' מאתו ולא היה לו ע"ה מבוא בהם כי אם היותו כותב מה ששמע מהקול האלקי הדובר בו והקול ההוא היה מעיד על הדברים לא משה. ולזה כיון הרמב"ן באמרו שהיה משה רבינו כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב והתורה היתה כתובה לפניו ית' באש שחורה ע"ג אש לבנה כמו שאמרו חז"ל. ר"ל שהיתה התור' מצויירת בחכמתו העליונה ודברי משה היו טופס אותו ציור אלקי. אבל עדיין תשאר השאלה ולמה לא נכתב בתחלת התורה ג"כ כלשון השלישי המדבר שהוא ית' דבר למשה וצוהו לכתוב ספור מעשה בראשית. והתשובה על זה אצלי היא שהתורה היתה טופס המציאות ונמוסו וסדרו כפי מה שעברו בו הדברי' ראשון ראשון ואחרון אחרון והנה לידת משה לא היתה כי אם אחרי שעברו יותר מאלפים משנות העולם וזכה לנבואתו במראה הסנה בכמו פ' שנה אח"כ ואיך א"כ יהיה משה ונבואתו נזכר בתורה קודם בריאת שמים וארץ ותהיה נבואתו קודמת ללידתו ויציאתו לאויר העולם שני' רבי'. שהנה יהיה כל זה בלתי שומר סדר המציאות ולא יהיו הדברים בתורה כפי האופן שהם במציאות עצמו לכך התחילה התורה במה שהתחיל המציאות ר"ל בבריאת שמים וארץ וצאצאיהם והסתעפות הדורות וכל הקורות אותם דבר אחר דבר כמו שקרה במציאות עד לידת משה והתחלת נבואתו ומשם והלאה היה הקול אומר וידבר י"י אל משה לאמר כך וכך לפי שכבר יצאו אותם הדברים אל המציאות והיו מסכימים דברי התורה אל אמתת המציאות מכל צד ואין זה ממה שיחליש אמונת החדוש ולא ממה שישים ספק היותו מושג בנבואה כיון שאחרי כן באו על זה עצמו דבורים אלקיים לאדון הנביאים פעמים רבות וגם לעם בכללו בהר סיני מגידים כללות ענין הבריאה ומספר ימיה מסכים עם ספור מעשה בראשית ואמנם מתי כתב משה התורה האלקית הזאת וספור מעשה בראשי' שבא בתחלתה אין ספק אצלי שספ' הבריא' הראשון מחומשי התורה עד ספור מתן תורה הימים הראשונים שישב שם משה כי אז הראהו השם את כל מעשה י"י בבריאת עולמו כי בורא הוא וכמו ששבחו על זה באמרו בכל ביתי נאמן הוא. אמנם שאר החומשים נכתבו אחרי כן יום ליום ולילה ללילה כפי מה שנאמרו המצות וארעו הדברים ועל זה נאמר בפרשת משפטים ויכתוב משה את כל דברי יי ונשלמה כתיבת התורה הקדושה בשנת הארבעים סמוך לפטירת אדון הנבים וזהו כפי דעת רבי יוחנן שאמר בפרק הנזקין תורה מגלה נתנה שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי שהוא באמת הדעת הישר כפי מה שיורו עליו הכתובים ולא כדעת ריש לקיש שאמר תורה חתומה נתנה כי הנה בעליית משה להר נאמר לו עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. וכמו שכת' הרמבן הודיעו שיתן שם הלוחות כתובים באצבע אלקים ושגם כן יתן לו את התורה שהוא כלל הספורים מתחלת ספר הבריאה עד יציאת מצרים ומתן תורה כי הוא הנקרא ביאור התורה לפי שמורה דרך האמונה והאמת ועוד יתן לו את המצוה שהם כלל המצות עשה ולא תעש' שנצטוה בהם מסיני ואמנם אשר כתבתי להורותם יחזור לשלשתם ר"ל ללוחות האבן ולתורה ולמצות ור"ל שעלה במחשבתו ית' לכתוב כל זה על הלוחות ועל ספר התורה להורותם את הדרך ילכו בה באמונתם ואת המעשה אשר יעשון. ואולי רמז באמרו אשר כתבתי למה שאמרו חז"ל שהיתה התורה כתובה לפניו ית' באש שחורה ע"ג אש לבנה כי היא קדמה לעולם כמו שיקדם התכלית למה שנעשה בעבורו קדימת הסבה והמעלה. והנה העיד הכתוב בסדר כי תשא שראשונה נתן הקב"ה למשה בהר את התורה שהוא שם נאמר ביחוד על ספר הבריאה. והמצוה גם כן וכל זה בדבור אלקי ובסוף המעמד נתן לו את הלוחות והוה אמרו ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות. ואחר כן בסוף ענין העגל והשלמת הימים האחרונים בקבלו הלוחות השניות אמר לו ית' כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברי' האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל כי הנה צוה אותו בזה שיכתוב המצות שקבל בסיני וצווי מעשה המשכן והברית אשר כרת בין השם ובין העם וחטא העם בעגל ושעשו תשובה וחזרו להחזיק בתורתם כי על זה כרת אתם ברית של קימא. ואחר זה נאמר בסדר נשא ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו להגיד כי באותו זמן שהלכו במדבר תמיד היה הולך אל אהל מועד ושומע הקול האלקי ואז בלי ספק היה כותב בתורה פרשה ופרשה כפי מה ששמע ובסדר וילך משה נאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים שפירושו באמת הוא שאז כתב חומש אלה הדברים שאליו כיון באמרו התורה הזאת והעד המורה על זה אמרו מיד ויצו אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיט' וגו' תקרא את התורה הזאת וקבלו חז"ל שעל ספר אלה הדברים בלבד נאמר זה כי בו היה קורא המלך בלבד. ואם לא תאבה נפשך לפרש ויכתוב משה את התור' הזאת כי אם על התורה כלה אמור מעת' שענין הפסוק הוא שכתב אז משה טופסים מספר התורה ויתן אותם אל הכהנים הלוים ואל כל זקני ישראל וכמו שאמרו חז"ל שכתב י"ג ספרי תורה אחד לכל שבט ושבט. וכאשר צוהו השם עוד שיכתוב שירת האזינו גם כן בספר התורה שהיה אצלו אמר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי השירה הזאת על ספר עד תומם כי אז השלים כתיבתה עד סופה. הנה התבאר מזה שספר בראשית וספור הבריאה החדשה משה כתבו מפי הגבורה בסיני ושהוא התודעות נבואיי אלקי הגיע למשה מאת יי מן השמיים ובזה הותרה השאלה הזאת בכללה ובחלקיה. ואתה דע לך שגם לשא' הנביאים בא בדרך כלל התודעות העליון הזה מחדוש העולם ובריאתו בנבואותיהם וישעיהו הרבה לפרסם המדע האלקי הזה מכל שאר הנביאים שבאו אחרי משה כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'. ואמר הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עול' יי' בורא קצות הארץ. ואמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואמר כה אמר האל יי בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה. ואמר כי כה אמר יי בורא השמים הוא האלקים יוצר הארץ הוא עושה הוא כוננה לא תהו בראה לשבת יצרה אני יי ואין עוד ומה טוב אמרו י"י בורא השמים הוא האלקים שרצה בזה לומר הוא האלקים הנזכר בפרשת בראשית בכל הבריאה. וירמיהו אמר בדרך כלל כי יוצר הכל הוא. ודוד אמר הללו את יי מן השמי' וגו' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם. וכמה מהפסוקי' תמצא בספ' תהלים מפרסמים. ומאמתים פנת החדוש והבריאה וכן שאר הנביאים אחד המרבה ואחד הממעיט כלם השיגו בנבואותיהם אמתת פנת חדוש העולם ובריאתו וזהו מה שרציתי לבאר פה:
פרק ג
במדרגת הפנה הזאת באמונות אמונת חדוש העולם שספרה התורה ראוי שנדע מדרגתה אל שאר ספורי התורה.
ואומר שמדרגת אמונת הספור האלקי הזה אל שאר ספורי התורה ומצותיה הוא כמדרגת היסוד והשרש אל מה שיוסד ויבנה עליו לפי שיסוד התור' אשר עליו אדניה הטבעו הוא אמונת חדוש העול' הכללי המוחלט יען וביען ממנו נעמוד על מציאות האל המחדש אותו מי שיאמין קדמותו יבטל התורה לגמרי כי הוא יחשב שהעולם לא סר ולא יסור מהיותו נמשך מהש"י על צד החיוב כהמשך המושכל מהשכל והאור מן השמש ולא יתואר האל ביכולת עליו כי אם במה שהוא עלתו כמו שלא יתואר משיוכל לשנות דבר מאור המתחייב ממנו עם היותו יודע בו. ומהדעת הזה אין ספק שיתחייב ראשונה הכחשת המופתי והנפלאות לגמרי כי הנה על דעת מאמיני הקדמות, לא יתואר השם להאריך כנף הזבוב ולא לקצר רגל הנמלה כשם שיחדש הנפלאות העצומות שבאו בתורה והיה אם כן המכחיש חדוש העולם מכחיש המוחשות שהם נפלאים שהשיגו אבותינו בחיוב הראיה וכבר כתב זה פעמים רבות הרב המורה בפי"ט ח"ב ובפכ"ה ממנו. עוד יתחייב מדעת קדמות העולם להכזיב כל יעודי הגמול והעונש שבאו בתורה ובפרט בדברים הגופיים כי אין ספק שאין להם ענין אלא בשנוי המנהג הטבעי לפי שכל יעודי התורה הם נסים בשינוי מנהגו של עולם כי הנה לא יתחייבו השכר והעונש שיעדה התורה ממעשה המצות והעברות בסדר הטבעי כי איך יתחייב הכרת הנפשיי מאכילת החלב ואריכו' הימים משלוח הקן בדרך טבעי וכן שאר תגמולי המצות אי אפשר שיצדק חיובם והמשכותם אלא ברצון הבורא ית' שהכל בידו כחמר ביד היוצר. ולכן כתב הרב המורה באותו פרק כ"ה הנזכר אבל אמונת הקדמות על הצד שירצה אותה ארסטו שהוא על צד החיוב ושלא ישתנה טבע כלל ולא יצא חוץ ממנהגו הנה היא סותרת הדת מעיקרה מכזבת לכל אות מבטלת לכל מה שהבטיחה התורה או תכחיד ממנו וכו' הנה אם כן דעת קדמות העולם הוא משחית מחבל חומות התורה הבצורות והגבוהות ואמונת חדוש העולם הוא שרש התורה ויסודה אשר עליו תבנה ותכונן תורת האלקים ספוריה ואמונותיה מצותיה ועדות נפלאותיה האמנם מאחרוני חכמי עמנו אנשים ראשי בני ישראל המה רבינו נסים בפירוש שהתחיל לעשות לתורה והר' חסדאי תלמידו לקחו בזה דרך אחרת ואמרו שכבר נוכל להאמין מבלי סתירת דבר מהתורה ונפלאותיה קדמות העולם לא שיהיה מהאל יתברך על צד החיוב כדברי ארסטו כי אם שהיה העולם מאתו בכונה ורצון אלא שלא סר ולא יסור מהיותו יתברך רוצה ומכוין בעולם ולכן היה קדמון לפי שתמיד רצה וכיון בו האל יתברך ותמיד היה נמצא ברצונו וכוונתו ואמרו האנשים האלה שלמים הם אתנו כי באמונת קדמות העולם על הדרך הזה תעמוד תורה על תלה בפנותיה וספוריה מצותיה ונפלאותיה לפי שכבר יהיה אפשר כפי הדעת הזה שישתנה טבע העולם וסדרו ויהיו הנסים והנפלאות ברצונו ית' ושכבר היינו עדת בני ישראל מאמינים בדעת הזה אלא שהתורה העידה שהעולם היה מחודש ואיכות בריאת הדברים ושהיה אדם הראשון ההתחלה למינו ובכלל כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ ומפני זה היה כל בעל תורה מחוייב להאמין שכן הוא האמת ולקבלו לקיימו כשאר דעות התורה וספוריה אבל לא היה חדוש העולם עיקר מעיקרי התורה האלקות לשתפול התורה בבטולו כי אם דעת ואמונה אמתית והיה הכופר בחדוש העולם ככופר באחד משאר ספורי התורה כאלו תאמר ככופר האומר שתמנע לא היתה פילגש לאליפז בן עשו שעם היות שזה מצד עצמו לא תתלה בו אמונה ולא מצוה. הנה מהצד שהוא מכחיש מה שבא בתורה הוא כופר ואין לו חלק לע"ה אבל אינו כופר בתורה כלה כן הענין באמונת החדוש שאינה פנה ויסוד לכל התורה בהיות מקום לאמונת הקדמות עם הכונה והרצון האלקי וישארו הנסים והנפלאות באפשרותם וכל ספורי התורה על פשוטם ואמרו שבעבור זה שאל ר' יצחק באותה הגדה שהביא רש"י בתחלת פירוש התורה לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם וכו' לפי שהיה דעתו שאם לא היה כתוב בתורה ספור מעשה בראשית לא היה חסרון ידיעתו חסרון מצוה ופגם באמונה כלל לפי שלא היתה אמונת חדוש העולם שרש התורה ויסודה כי אם ספור אמתי בלבד כאחד מספוריה. וכאלו אמר רבי יצחק שהתורה לא כיונה להעמידנו על חכמות הנמצאות כמו שחפצו המתפתים והנמשכים אחרי היוני. אלה הם דברי הרב רבינו נסים במלותיו. וחזק עוד דעתו באמרו שאם לא כן תימא על עצמך ומדוע לא בא זה בדרך המצוה שיצוה השם להאמין בחדוש העולם כמו שבא בעיקר היחוד מצות שמע ישראל יי' אלקינו יי אחד ונמשך אחריו הרב ר' חסדאי במאמר ג' כלל ראשון מספרו ונסתייע מדברי החבר לכוזרי שאמר ז"ל ואם היה מצטרך בעל התורה להאמין ולהודות בהיולו הקדמון ועולמים רבים קודם העול' הזה לא היה זה פגם באמונתו כי הוא מאמין העולם הזה מחודש מזמן ידוע ותחלת האדם אשר היה בו אדם וחוה ע"כ ואחריהם מהאחרונים בפיהם ירצו סלה וגם הוסיפו על דבריהם באמרם שאף הרב המורה יסבור שאין אמונת חדוש העולם עיקר מעיקרי התורה ושרשיה כי הוא כשמנה עיקרי הדת בפי' המשנה אשר לו לא מנה החדוש העולם מכללם לפי שלא היתה האמונה הזאת אצלו שרש ויסוד לתורה עם היותה דעת אמתי.
וחוץ ממעלת תורתם אין הדבר כאשר חשבו כי הנה מה שהתעצמו מאד ראשונה לחבר דעת קדמות העולם עם הכונה ויחוד ברצון ממנו ית' כבר זכרו הרב המורה בפי"ט ובפרק כ' ובפרק כא חלק שני מספרו בשם אחרוני הפילוסופים והם היו באמת מכתות הישמעאלים שלהיותם מבעלי התורות ונמשכים עם זה אחרי דעות הפילוסופים חשבו להסכים דברי התור' בצד מה עם העיון הפילוסופי באמרם שהיה העולם מפעל האל שכיון ורצה בו כדברי התורה אבל שאותה הכונה והרצון האלקי היה תמיד מבלי התחלת זמנית לא סר ולא יסור וע"כ היה העולם קדמון כדברי הפילוסופים וכתב על זה הרב המור' שהאנשים ההם החליפו מלת החיוב והשאירו ענינו שהקבוץ אלו הענינים ר"ל המציאות שלא סר ולא יסור והיותו בכוונה ורצון הוא כקבוץ ב' הפכים בנושא אחד יחד והוא האמת כי הנה לא תפול הכונה וההתיחדות אלא לענין בלתי נמצא ואפשר מציאותו כמו שכוין ויוחד ואפשר שלא ימצא אבל הדבר אשר לא סר מהיותו נמשך אחר עלתו ושלא קדמו העדר א"א שיאמר שהוא בכונה ורצון כי הוא באמת מחוייב ממנו חיוב העלול לעלתו אשר לא ישתנה מבלי שתשתנה עלתו ויפוי המליצה אשר יעשו בזה באמרם העולם הוא קדמון והוא מפעל הרצון האלקי שכן רצה תמיד הם דברי פתויים ושפת חלקות לשכך את האוזן ולהחניף בעלי התורה אבל השכל לא יסבול אותם לפי שאחרי שהעולם לא סר ולא יסור מהיותו כן תמיד הנה הוא מחוייב כי היות הדבר בכונת מכוין ובלתי מחודש הוא מאמר סותר נפשו כדברי הרב כי הוא באמת מחוייב בהכרח בחיוב עלתו וכן מה שאמרו הרבנים הקדושים האלה שבאמרנו שהעולם נמשך ונאצל מהשם ית' כפי מה שרצה וגזרה חכמתו ישאר אפשרות לנסים ולנפלאות בהיותו קדמון כמו שיהיה בהיותו מחודש כאשר יעויין נמצא שאינו כן אבל שעם דעת הקדמות אי שיהיה כפי הרצון יוסר ויבטל בהכרח אפשרות הנפלאות כמו שיוסר עם הקדמות כפי החיוב לפי שענין המשך חלקי העולם כל אחד מהם לפי טבעו הוא כענין המשך כללותו כפי הטבע המוטבע בו כי החלקי' מצטרפים לכל ואין קביעות טבע הכל אלא מפני קביעות טבע חלקיו אם ההוים כפי דרך הויתם הטבעי ואם המתמידים כפי דרך התמדתם הטבעית והסגולות העצמיות הנמשכות להם ואם היה שגזרה החכמה האלקית ורצונו להיות העולם נאצל ממנו תמיד כפי הטבע המוטבע בו בכללותו היה גם כן בהכרח רצונו וגזרת חכמתו שיאצל ממנו כל אחד מחלקיו תמיד כפי הטבע המוטבע בו מני קדם ולא היה א"כ מקום כלל לנסים ולנפלאות כי אם היה הרצון תמידי וקדמון בכל יהיה גם כן כן בחלקים וכן הוא הענין בהיות העולם נמשך אחר החיוב. וזהו מה שאמר הרב המורה שהאומרים זה החליפו מלת החיוב והשאירו ענינו. הנה א"כ מציאות הנפלאות מורה בהכרח על היות העולם בלתי קדום לא על צד החיוב ולא על צד הרצון אבל שהוא מחודש כי כמו שהיה כללות העולם הוא אחר שלא היה גם כל אחד מחלקיו פעמים יתהוה בזולת הטבע שהיה ואולי לזה כיוונו חז"ל באמרם תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים שיהיה נקרע לישראל וכו' ר"ל שההויה הראשונה הכוללת היא אות או תנאי הכרחי בים ובשאר חלקי המציאות שישתנו מטבעיהם ויהיו מתחדשים כפי הרצון האלהי כאשר היה כללות העולם. והנה יבא אחרי זה בזה החבור מאמר מספיק בנפלאות ויתבאר שם שהם ראיה אמתית על העולם שהוא מחודש ואינו קדמון ושם יבא בשלמות המאמר הזה שזכרתי מחז"ל.
ואמנם מה שהוקשה אצל רבינו נסים מדוע לא צותה תורה על אמונת חדוש העולם תשובתו ממה שיקל כי הנה מציאות האל שהוא לדעת כלם יסוד היסודות והיותו בלתי גשם וידיעתו והשגחתו ושאר העיקרים לא באה מצוה בתורה להאמינם וכבר כתב בן חסדאי שלא תפול שם מצוה לדבר מהאמונו' לפי שאין לרצון ולאמונ' מבוא בהאמנתם אלא על מה שיעשה אותו אדם או יזהר מעשותו וגם מצות היחוד כן היא שלא צותה תורה שנאמין שהוא אחד אבל אמרה שמע ישראל ר"ל שישמע מרבותיו פעמים רבות וילמד ויבין הדעת הזה מיחודו ית' לפי שימשך לו מזה שיבא לאהוב אותו כמו שאמר ואהבת את יי' אלקיך וגו' וגם יבא מאותה השמיעה והלמוד להאמין אמונה שלמה בלבו ביחודו ית' והוא אמרו מיד והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שביאר בזה שהמצוה אינה כי אם בדבר מעשה שהיא השמיעה והלמוד וממנה תמשך האמונה בלב. ובזה הדרך גם כן בא בתורה אמונת חדוש העולם במצות השבת שצוה ית' לשמרו ולשבות בו כדי שיבא האדם מאותו מעשה להאמין חדוש העולם ובריאתו בששת הימים ומנוחת הז' ולהיות האמונה ההיא שרש התורה ויסודה הזהירה התורה על מצות השבת כמה פעמים אם בענין המן ואם בעשרת הדברות ובמלאכת המשכן ובסדר קדושים בכלל המצות לפי שהיה האמונה האמתית הזאת מחדוש העולם נתלית במצות השבת וגם נתלית במצות השמיטה ואיך יאמרו הרבנים החכמים האלה שספור מעשה בראשית אינו יסוד התורה אבל הוא כאחד משאר ספוריה ואל פועל יי לא הביטו ממה שהפליג לצוות בשמירת השבת וקדושתו ברכתו וגדולתו וצווי בטול המלאכה בו מאיש ועד אשה משור ועד חמור צאן ועבד ושפחה וחיוב סקילה החמורה מכל המיתות למחלל את יום השבת ואדון הנביאי' הרג עליה את המקושש. האם נעשתה השמירה וההגדלה הזאת על אמונת ספור אחד משאר ספורי התורה האם בא ספור אחר בתוך עשרת הדברות שנאמר כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ. האם נקראת מצוה אחרת נעשית מפני ספור מה שקרה אות כמו שאמר כי אות היא ביני וביניכם האם נאמר כזה על ספור אחר משאר ספורי התורה אלא בשבת בהיותו מורה על חדוש העולם שהוא שרש ועיקר ויסוד התורה כלה. ואל תקשה עלי מהתפילין שנקראו אות מפני יציאת מצרים כי הנה יציאת מצרים בנפלאותיה הוראתה על החדוש ולכן נתנה התורה במצות השבת שני טעמים פעם בחדוש העולם ופעם ביציאת מצרים אשר הוא מורה עליו ג"כ ומה לנו להביא עוד ראיות שאמונת חדוש העולם הוא עיקר התורה והנה בביאור אחז"ל הכופר בשבת ככופר בכל התורה כלה ושחיטתו נבלה לפי שהכופר בשבת יכפור באמונת חדוש העולם ובריאתו הראשונה ולא תשאר לו א"כ אמונה בשאר ספורי התורה ולא בחדוש הנסים והנפלאות ושמירת המצות ויעוד תגמולם. ואמנם דברי החבר לכוזרי שהביא הרב חסדאי לסיוע הדעת הזה מבואר נגלה הוא שלא לכך נתכונו כי הנה לא אמר ואם היה מצטרך בעל התורה להאמין ולהודות שהיה העולם קדמון אבל אמר שהיה היולי העולם קדמון ר"ל שיאמין בעל התורה בחדוש העולם אבל על דעת אפלטון שנתחדש מחמר קדום והוא אומרו כי היא מאמין כי העולם הזה מחודש מזמן ידוע ותחלת האדם אשר היה בו אדם וחוה. האם יסכים זה עם דעת הקדמות והנה יתבאר אחר זה במאמר השני מהו אשר כיון החבר באותו מאמר ואמנם מה שהתעצמו האחרונים לומר שהרב המורה לא מנה חדוש העולם מכלל עיקרי התורה ושרשיה כבר כתבתי בפרק י"ו ממאמר ראש אמנה שעשיתי שהספק הזה נתחדש אליהם לפי שלא הבינו דברי הרב והמה לא ידעו דרכיו וזה כי הוא מנה אמונת חדוש העולם עיקר ונכלל בעיקר הרביעי שאמר ז"ל שהאחד הנזכר הוא קדמון באמת וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו וכו'. וכבר זכרתי שם בהקדמה השלישית שבכל אחד מהעיקרים כלל הרב שתי אמונות נבדלות זו מזו וכן באות עיקר רביעי כלל שני שרשים הא' שהוא ית' קדמון ר"ל שאין לו התחלה ולא יפול תחת הזמן והב' ששאר הדברים כלם זולתו אין בהם דבר קדמון כשנעריכהו אליו ר"ל שהם כלם מחודשים ונבראים ולא נוכל לומר בשום דבר שהוא קדמון ואם אינו קדמון הנה הוא מחודש בהכרח ולזה אמר הרב כשנעריכהו אליו ר"ל שעם היות שנאמר בדבר מה שהוא קדמון בערך דבר אחר שנתחדש אחריו כאמרנו במתושלח שהוא קדמון מנח ונח קדמון מאברהם הנה לא יקרא שום אחד קדמון במוחלט כקדמות האל לפי שכאשר נעריכהו אליו הוא מחודש ואינו קדמון והקדימה הזאת אינה לבד קדימת סבה כי אם ג"כ קדימת המחדש למחודש ואמרנו כאן שם קדמון הוא על צד ההרחבה וההישר' לאמת עם היות הזמן מכלל הנבראים. ומפני זה לא אמר הרב בזה העיקר שהשם ית' הוא נצחי שהוא השם המורה על המציאות הבלתי נפסק שאין לו התחלה ולא תכלית אבל אמר קדמון להגיד שהוא הקודם לעולם בכל מיני הקדימות וזה מוכיח שלא כיון הרב בעיקר הזה נצחיות האלקי ית' כי אם היותו קדמון וקודם לעולמו והעולם מאוחר ומחודש ממנו.
וכיון הרב ג"כ לבאר שהחדוש אשר יאמין הוא המוחלט שנברא העולם אחד האפס הגמור ולא כדעת אפלטון שהאמין חדוש העולם מחמר קדום ולכן אמר שהאל ית' הוא לבדו קדמון וכל מה שזולתו אינו קדמון אבל מחודש ולפי שהמערער לא ישאר לו מקום לערער על זה ולסלף דברי צדיקים דברי הרב המורה לזולת כונתו לך ואראך ראיה גמורה על שזאת היתה כוונתו בעיקר ההוא ממה שכתב בספר המורה פרק י"ג חלק שני בסופו בדברו על ענין החדוש אמר וז"ל והוא יסוד תורת מרע"ה בלא ספק והוא שני לעיקר היחוד עכ"ל. ואם לא היה דעת הרב שיהיה חדוש העולם עיקר ויסוד איך יאמר שם שהיה יסוד לתורת מרע"ה ושהיה שני לעיקר היחוד הנה אם כן הוא מורה בפיו שחדוש העולם הוא מכלל העיקרים והנה הרב אמר שהיה שני לעיקר היחוד לפי שאחרי עקר היחוד הנה הראשון מהעיקרים הבאים אחריו הוא שאינו גשם והעיקר השני שבא אחריו הוא שהאחד הוא קדמון וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו הנה א"כ כח זה המאמר הוא שכל מה שזולתו ית' מחודש ונברא ממנו ואפלא מהאנשים שהחזיקו בספק הזה איך הוכו בסנוירים ולא ראו אמות הדבר הזה עם חוזק גלויו. אמנם מאמר רבי יצחק שאמר לא היה צריך להתחיל את התורה וכו' אין ספק שלא כיון לדבר ממה שחשב רבי' נסים ותלמידיו כי אם היה דעתו שאמונת חדוש העולם לא היתה הכרחית לענין התורה כמו שחשבו היה לו לומר לא היה צריך לכתוב התורה אלא מהחדש הזה וכו' לא להתחיל כאלו היה דעתו שלענין התורה צריכה היתה אמונת החדוש אבל לא היה ראוי שיונח בתחלת התורה וסבת קושייתו אצלי שההתחלה בלמוד כפי מה שזכרו חכמי העיון ראוי שתהיה תמיד מהקל אל הקשה ולכן יקשה למה התחילה התורה במעשה בראשית וספור ששת ימי הבריאה אשר הוא סוד עמוק ולא יובן מן המקראות ולא יודע על בוריו אלא מפי הקבלה ויודעיו חייבים להסתירו ולהעלימו ולכן לא היה ראוי להניחו בתחלת התורה והיה די לאמונת פנת החדוש מה שבא בתוך עשרת הדברות במצות השבת שבששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ אמנם שאר הפרטים שספרה תורה דבר יום ביומו והסתעפות הדורות וספור המבול והפלגה ושנות הראשונים ועניניהם לא היה בו צורך בתורה במה שהיא תורה ומצות כל שכן שיונח בתחלת התורה זה היה ענין שאלתו וקרוב לזה פירשו הרמב"ן לא שישאל רבי יצחק למה נכתב' בתור' אמונ' החדוש הכללי כי יודע היה היותו יסוד התורה ועיקרה ותל שספוריה ומצותיה ונפלאותיה תלויין עליו האמנם תשובת רבי יצחק בדרשה הזאת יראה שלא תספיק כי הנה לענין כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כבר היה זה נמצא בתורה אמונת החדוש במצות השבת ומשם נלמוד כי ליי' מצוקי ארץ והוא נתנה למי שרצה ולמה א"כ הוצרכה תורה כדי להשיב את האומות האומרים לסטים אתם לספר הבריאה בפרטיות מעשה הימים ולמה הונח זה בתחלת התורה ומפני זה הנני בא לבא' ענין תשובתו ולתת עוד סבה או סבות למה נזכרה הבריאה הכוללת בפרטיות הימים ולמה הונחה בתחלת התורה בפרק שאחר זה:
פרק ד
בביאור הסיבות אשר בעבורם נזכר ספור הבריאה בתחלת התורה.
ארבעה מינים מהלמודים מועילים מאד להצלחתנו יגיעו אלינו מספור הבריאה שבא בתחלת התורה. המין הראשון הוא בערך האומה והוא כפי דעת רבי יצחק בהגדה בתשובת הקושיא אשר עשה באמרו לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם. וענינה אצלי שהתחלת התורה היה ראוי שתהיה מיציאת מצרים כי משם נבחר ישראל לעם יי' ומשם התחילו לקבל מצותיו. האמנם בעבור שהיה צורך היציאה ותכליתה להביאם אל ארץ כנען ולהורישה להם חשש ית' פן יאמרו יושבי הארץ לבני ישראל לסטים אתם שבהיותכם עבדים בארץ מצרים קמתם כעבדים המתפרצים באדוניהם וברחתם מחמת ידם ופשטתם בארץ וכבשתם ארצות העמי' היושבים עליה. ולכן צוה ית' לכתוב בתחלת התורה ספור בריאת שמים וארץ ושהארץ היתה תהו ובהו ובחמלת יי' נקוו המים ונתגלתה היבשה ונעשו המאורות להאיר על הארץ ואז נתהוו ההוים. וכל זה להודיע שלה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. ונכתב ג"כ בריאת האדם ושהושם במבחר המקומות גן עדן. ושמפני חטאו גורש משם. וגם קין בנו לפי שהרשיע לשפוך דם אחיו הבל גורש ג"כ מארץ מולדתו והיה נע ונד בארץ וגם בניו וזרעו מפני רשעתם גורשו מארץ החיים ספו תמו מן בלהות המבול ושנצל נח ובניו שם וחם ויפת והיה חם אבי כנען ושניהם רעים וחטאים ליי' מאד ונתקלל חם וזרעו ונעשה במצות אביו עבד עבדים לאחיו ויצא מושבו אל הדרום ויצא יפת אל הצפון ונתיחד שם לירושת הארץ השוה הקדושה והטהורה שבארצות ושגם בניהם היו במורדי אור לבנות מגדל ונתחייבו ג"כ שגורשו מן הארץ ההיא. ומשם הפיצם יי' ונתבלבלו בלשונות' ואמונותיהם הנפסדות ומדותיהם המגונות לולא אברהם בחיר יי' שמלא אחרי יי' הכיר את בוראו ושמר את משמרתו ולכן הביאו השם לשבת בארץ כנען הארץ אשר יי' דורש אותה ויעדו לתתה לזרעו ירושת עולם. וכן יצחק ויעקב ובניו הלכו בדרכיו ולכן היו כלה זרע ברך יי'. הנה אם כן היה המשפט האלקי שירצה יי' ברשעת הגוים אנשי הארץ להורישם ולבוא אברהם אל הארץ הקדושה ויסחו רשעים ממנה בני חם הפושע ולא יבא בה עוד ערל וטמא כמו שגורשו אדם וקין ודור המבול ודור הפלגה מארצותם לפשעיהם אבל זרע אברהם אוהבו בני יעקב בחיריו כלם קדושים יירשו הארץ הקדושה. ולכן הוציאם ית' ממצרים לתת להם נחלת גוים הרי שהתבאר בזה השתלשלות הדורות ולמה יוחסו כל באי עולם לנח ולמה נתחלפו הלשונות בבני אדם שהיה מפני הפלגה וגם להודיע הפכת סדום ובנותיה בהיות' מימי קדם צבי לכל הארצו' ולהודיענו עם זה איך היו עמון ומואב קרובנו שלכן נמלטו והזהיר יי' שלא נלחם בהם וגם באו הספורים האלה מפני הרמזים שיש בהם שכל מה שארע לאבות היה סימן לבנים כרדת אברהם מצרימה ונגעי פרעה על דבר שרי והבארות שחפר יצחק עשק שטנה רחובות. וספור המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך בישראל שהיו רמז למלכי רומי ולמלך המשיח במהרה יגלה. וזאת היתה כונת רבי יצחק בתשובתו כי עם היות שיחס ירושת הארץ לרצונו ית' אין ספק שרצונו הוא בצדק ומשפט ומישרים הנה אם כן למדנו מספורי ספר הבריאה הקדמת ידיעה וסבה רבה ליציאת ישראל ממצרים וירושתם את הארץ הנבחרת. האמנם בעל ספר הכוזר עשה הטענה הזאת גם כן בבחינת ישראל ולכבודו אבל באופן אחר והיא לספר מעלת יחוס וקדושת משפחתו לפני האלקים. ולזה ביאר ספור מעשה בראשית דבר יום ביומו כדי לספר שנברא אדם באחרונה ביום הששי כמדרגת התכלית והצורה שיבואו ויגיעו בסוף המלאכה וההויה והיה משלמותו כל כך שהיה משיג האמתיות כלם מבלי למוד אבל במחשבה קלה עד שמפני זה הוא וכל בניו נקראו בני האלדים כפי חכמת' וספור אורך ימיהם ושהולידו בני' רבי' ולא היה אחד מהם במדרגת שלמותו בדמותו ובצלמו כי אם שת והוא היה הסגלה הפרי והלב ושאר הבנים היו קליפה. וסגלת שת היה אנוש. וכן הענין עד נח שהיו נולדים בנים רבים מבלי שלמות כקליפות ולכן נמחו ממי המבול והלב והפרי מהם כלם היה נח ובניו שנמלטו וכן ממנו עד אברהם שהיו בנים רבים כקליפו' והוא כפרי. וגם מאותם הבנים היה א שלא חל בו הענין האלקי כתרח והיה אברהם בנו תלמיד לעבר אבי אביו. ובכלל שהיה אברהם פרי וסגולה לעבר ועבר היה סגולת שם ושם היה סגולת נח. ולכן היה שם יורש הפלכים השווים אשר אמצעיתם וחמדתם ארץ כנען אדמת הנבואה ויצא יפת לצפון וחם לדרום כמו שנזכר וסגולת אברהם היה יצחק בנו. ושאר בניו היו כקליפות. ולכן הרחיק כלם מהארץ הנבחרת כדי שתשאר מיוחדת ליצחק וזרעו. וסגולת יצחק היה יעקב בנו ועשו היה כקליפה ולכן נדחה ארצה שעיר שדה אדום כדי שתשאר הארץ הקדושה ליעקב וזרעו. ובני יעקב שנים עשר היו כלם פרי ולב וסגלה מבלי היות בהם קליפה כלל לפי שכלם היו ראויים להדבק בהם הענין האלקי הנה אם כן הושם בתחלת התורה הספור היקר הזה לפרסם מעלת האומה ושלומותה ודבקו' השפע העליון עליה ולהודיע שמני שים אדם עלי ארץ לא חל השפע האלקי כי אם באנשים יחידים לא בקהל רב עד שחל בבני ישראל וכמו שהאריך בזה החבר לכוזרי בשלמות גדול דברי פי חכם חן. ולכן דרשו הקדושים ז"ל בראשית ברא אלקים בשביל ישראל שנקראו ראשית וכן דרשו בשביל התורה שנקראת ראשית לפי שתכלית מה שספרה תורה במעשה בראשית הוא לצורך האדם שהוא תכלית העולם השפל וכל מה שסופר מבריאתו הוא אם לקיום האדם והתמדתו ואם למתן שכרו וענשו ועיקר האדם והמשובח שבמינו היה עם ישראל כי הוא הנברא בצלם מכיר את בוראו ומשבחו מכל שאר האומות והיתה התורה וישראל כרב והתלמיד המתישר ומשתלם בדברי רבו ומלמדו. הנה זהו הלמוד אשר יגיע אלינו מזה הספור בבחינת האומה הישראלית לענין גאולתה וירושתה וליקר תפארת גדולת משפחתה ויחוסה.
והמין השני מהלמוד הוא בערך האל יתברך ר"ל כדעת מתאריו ושלמיותיו וכל מעשה תקפו וגבורתו ופעולותיו. ואתה ידעת שהרב האלקי עשה י"ג עיקרים שראוי להאמין כל בעל תורת משה ולדעת הר' חסדאי ראוי להסיר מהם ולהוסיף עליהם שלשה אחרים. ואני אזכור הללו והללו לפי שאלו ואלו דברי אלקים חיים ואבאר שכלם נלמוד מספור הבריאה וספורי ספר בראשית כי הנה בהיות העולם מחודש בדבר האלקים ידענו שיש אלוק ראשון נמצא מחדש שהוא העיקר הראשון כי המחודש לא יחדש עצמו ולכן היתה פנת חדוש העולם מורה בהכרח על עיקר מציאות האל כדברי הרב המורה ולמדנו גם כן שהאלוק ית' אחד שהוא עיק' השני לפי שהאחדות העולם והקשרו כאיש אחד מורה על אחדות הפועל אשר בראו. ולכן אמר רבי יצחק בב"ר בראשית ברא אלקים זש"ה ראש דברך אמת אין שום בריה יכולה לומר שתי רשויות נתנו את התורה שתי רשויות בראו את העולם וידברו אין כתיב כאן אלא וידבר אלקים בראשית בראו אין כתיב כאן אלא בראשי' ברא שהי' הבורא אחד. ולמדנו גם כן שאינו גשם ולא כח בגשם שהוא העיקר השלישי לפי שלא היתה הבריאה ביד ולא ברגל ולא בכלי גשמיי ולא היה קודם העולם חמר ולא דבר אחר בלתו והוא ברא עולמו במאמר לבר שהוא כנוי לרצונו כמו שביאר הרב המורה. ולמדנו גם כן שהוא יתברך קדמון וכל מה שזולתו מחודש שהו' העיקר הרביעי ושאין העולם קדמון כדברי הפילוסוף. ולמדנו גם כן שהוא יתברך לבדו הראוי לעבוד ולשבחו ולא לנמצא אחר זולתו שהוא העיקר החמישי כיון שהכל מעשה ידו הוא הבורא הוא היוצר וכמאמר המשורר באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי עושנו. ולמדנו גם כן שהאל מנבא לבני אדם שהוא העיקר הששי כמו שיראה מספור אדם שנאמר ויצו יי אלקים על האד' ומספורי נח ובניו והאבות אשר רוח יי דבר בם ולמדנו גם כן מעלת נבואת משה על כל הנביאים שהיא העיקר השביעי מאש' השיג וראה בנבואתו ענין הבריאה הראשונה מחמת ידם ופשטתם בארץ וכבשתם ארצות העמי' היושבים עליה. ולכן צוה ית' לכתוב בתחלת התורה ספור בריאת שמים וארץ ושהארץ היתה תהו ובהו ובחמלת יי' נקוו המים ונתגלתה היבשה ונעשו המאורות להאיר על הארץ ואז נתהוו ההוים. וכל זה להודיע שלה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. ונכתב ג"כ בריאת האדם ושהושם במבחר המקומות גן עדן. ושמפני חטאו גורש משם. וגם קין בנו לפי שהרשיע לשפוך דם אחיו הבל גורש ג"כ מארץ מולדתו והיה נע ונד בארץ וגם בניו וזרעו מפני רשעתם גורשו מארץ החיים ספו תמו מן בלהות המבול ושנצל נח ובניו שם וחם ויפת והיה חם אבי כנען ושניהם רעים וחטאים ליי' מאד ונתקלל חם וזרעו ונעשה במצות אביו עבד עבדים לאחיו ויצא מושבו אל הדרום ויצא יפת אל הצפון ונתיחד שם לירושת הארץ השוה הקדושה והטהורה שבארצות ושגם בניהם היו במורדי אור לבנות מגדל ונתחייבו ג"כ שגורשו מן הארץ ההיא. ומשם הפיצם יי' ונתבלבלו בלשונות' ואמונותיהם הנפסדות ומדותיהם המגונות לולא אברהם בחיר יי' שמלא אחרי יי' הכיר את בוראו ושמר את משמרתו ולכן הביאו השם לשבת בארץ כנען הארץ אשר יי' דורש אותה ויעדו לתתה לזרעו ירושת עולם. וכן יצחק ויעקב ובניו הלכו בדרכיו ולכן היו כלה זרע ברך יי'. הנה אם כן היה המשפט האלקי שירצה יי' ברשעת הגוים אנשי הארץ להורישם ולבוא אברהם אל הארץ הקדושה ויסחו רשעים ממנה בני חם הפושע ולא יבא בה עוד ערל וטמא כמו שגורשו אדם וקין ודור המבול ודור הפלגה מארצותם לפשעיהם אבל זרע אברהם אוהבו בני יעקב בחיריו כלם קדושים יירשו הארץ הקדושה. ולכן הוציאם ית' ממצרים לתת להם נחלת גוים הרי שהתבאר בזה השתלשלות הדורות ולמה יוחסי כל באי עולם לנח ולמה נתחלפו הלשונות בבני אדם שהיה מפני הפלגה וגם להודיע הפכת סדום ובנותיה בהיות' מימי קדם צבי לכל הארצו' ולהודיענו עם זה איך היו עמון ומואב קרובנו שלכן נמלטו והזהיר יי' שלא נלחם בהם וגם באו הספורים האלה מפני הרמזים שיש בהם שכל מה שארע לאבות היה סימן לבנים כרדת אברהם מצרימה ונגעי פרעה על דבר שרי והבארות שחפר יצחק עשק שטנה רחובות. וספור המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך בישראל שהיו רמז למלכי רומי ולמלך המשיח במהרה יגלה. וזאת היתה כונת רבי יצחק בתשובתו כי עם היות שיחס ירושת הארץ לרצונו ית' אין ספק שרצונו הוא בצדק ומשפט ומישרים הנה אם כן למדנו מספורי ספר הבריאה הקדמת ידיעה וסבה רבה ליציאת ישראל ממצרים וירושתם את הארץ הנבחרת. האמנם בעל ספר הכוזר עשה הטענה הזאת גם כן בבחינת ישראל ולכבודו אבל באופן אחר והיא לספר מעלת יחוס וקדושת משפחתו לפני האלקים. ולזה ביאר ספור מעשה בראשית דבר יום ביומו כדי לספר שנברא אדם באחרונה ביום הששי כמדרגת התכלית והצורה שיבואו ויגיעו בסוף המלאכה וההויה והיה משלמותו כל כך שהיה משיג האמתיות כלם מבלי למוד אבל במחשבה קלה עד שמפני זה הוא וכל בניו נקראו בני האלדים כפי חכמת' וספור אורך ימיהם ושהולידו בני' רבי' ולא היה אחד מהם במדרגת שלמותו בדמותו ובצלמו כי אם שת והוא היה הסגלה הפרי והלב ושאר הבנים היו קליפה. וסגלת שת היה אנוש. וכן הענין עד נח שהיו נולדים בנים רבים מבלי שלמות כקליפות ולכן נמחו ממי המבול והלב והפרי מהם כלם היה נח ובניו שנמלטו וכן ממנו עד אברהם שהיו בנים רבים כקליפו' והוא כפרי. וגם מאותם הבנים היה א שלא חל בו הענין האלקי כתרח והיה אברהם בנו תלמיד לעבר אבי אביו. ובכלל שהיה אברהם פרי וסגולה לעבר ועבר היה סגולת שם ושם היה סגולת נח. ולכן היה שם יורש הפלכים השווים אשר אמצעיתם וחמדתם ארץ כנען אדמת הנבואה ויצא יפת לצפון וחם לדרום כמו שנזכר וסגולת אברהם היה יצחק בנו. ושאר בניו היו כקליפות. ולכן הרחיק כלם מהארץ הנבחרת כדי שתשאר מיוחדת ליצחק וזרעו. וסגולת יצחק היה יעקב בנו ועשו היה כקליפה ולכן נדחה ארצה שעיר שדה אדום כדי שתשאר הארץ הקדושה ליעקב וזרעו. ובני יעקב שנים עשר היו כלם פרי ולב וסגלה מבלי היות בהם קליפה כלל לפי שכלם היו ראויים להדבק בהם הענין האלקי הנה אם כן הושם בתחלת התורה הספור היקר הזה לפרסם מעלת האומה ושלומותה ודבקו' השפע העליון עליה ולהודיע שמני שים אדם עלי ארץ לא חל השפע האלקי כי אם באנשים יחידים לא בקהל רב עד שחל בבני ישראל וכמו שהאריך בזה החבר לכוזרי בשלמות גדול דברי פי חכם חן. ולכן דרשו הקדושים ז"ל בראשית ברא אלקים בשביל ישראל שנקראו ראשית וכן דרשו בשביל התורה שנקראת ראשית. לפי שתכלית מה שספרה תורה במעשה בראשית הוא לצורך האדם שהוא תכלית העולם השפל וכל מה שסופר מבריאתו הוא אם לקיום האדם והתמדתו ואם למתן שכרו וענשו ועיקר האדם והמשובח שבמינו היה עם ישראל כי הוא הנברא בצלם מכיר את בוראו ומשבחו מכל שאר האומות והיתה התורה וישראל כרב והתלמיד המתישר ומשתלם בדברי רבו ומלמדו. הנה זהו הלמוד אשר יגיע אלינו מזה הספור בבחינת האומה הישראלית לענין גאולתה וירושתה וליקר תפארת גדולת משפחתה ויחוסה.
והמין השני מהלמוד הוא בערך האל יתברך ר"ל כדעת מתאריו ושלמיותיו וכל מעשה תקפו וגבורתו ופעולותיו. ואתה ידעת שהרב האלקי עשה י"ג עיקרים שראוי להאמין כל בעל תורת משה ולדעת הר' חסדאי ראוי להסיר מהם ולהוסיף עליהם שלשה אחרים. ואני אזכור הללו והללו לפי שאלו ואלו דברי אלקים חיים ואבאר שכלם נלמוד מספור הבריאה וספורי ספר בראשית כי הנה בהיות העולם מחודש בדבר האלקים ידענו שיש אלוק ראשון נמצא מחדש שהוא העיקר הראשון כי המחודש לא יחדש עצמו ולכן היתה פנת חדוש העולם מורה בהכרח על עיקר מציאות האל כדברי הרב המורה ולמדנו גם כן שהאלוק ית' אחד שהוא עיק' השני לפי שהאחדות העולם והקשרו כאיש אחד מורה על אחדות הפועל אשר בראו. ולכן אמר רבי יצחק בב"ר בראשית ברא אלקים זש"ה ראש דברך אמת אין שום בריה יכולה לומר שתי רשויות נתנו את התורה שתי רשויות בראו את העולם וידברו אין כתיב כאן אלא וידבר אלקים בראשית בראו אין כתיב כאן אלא בראשי' ברא שהי' הבורא אחד. ולמדנו גם כן שאינו גשם ולא כח בגשם שהוא העיקר השלישי לפי שלא היתה הבריאה ביד ולא ברגל ולא בכלי גשמיי ולא היה קודם העולם חמר ולא דבר אחר בלתו והוא ברא עולמו במאמר לבר שהוא כנוי לרצונו כמו שביאר הרב המורה. ולמדנו גם כן שהוא יתברך קדמון וכל מה שזולתו מחודש שהו' העיקר הרביעי ושאין העולם קדמון כדברי הפילוסוף. ולמדנו גם כן שהוא יתברך לבדו הראוי לעבוד ולשבחו ולא לנמצא אחר זולתו שהוא העיקר החמישי כיון שהכל מעשה ידו הוא הבורא הוא היוצר וכמאמר המשורר באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי עושנו. ולמדנו גם כן שהאל מנבא לבני אדם שהוא העיקר הששי כמו שיראה מספור אדם שנאמר ויצו יי אלקים על האד' ומספורי נח ובניו והאבות אשר רוח יי דבר בם ולמדנו גם כן מעלת נבואת משה על כל הנביאים שהיא העיקר השביעי מאש' השיג וראה בנבואתו ענין הבריאה הראשונה ופרטיותה מה שלא ראה ככה נביא אחר. ולמדנו גם כן שתורתנו נתנה מן השמים שהוא העיקר השמיני מאשר התבארה בה האמונה האלקית הזאת מחדוש העולם ובריאתו שאי אפשר שיושג בחקירה ועיון כי אם במתנת האלקים והתודעותו. ולמדנו ג"כ שתורתינו הוא נצחית ולא תשתנה שהוא העיקר התשיעי לפי שיסוד זה ואמונותי' הם אמתיים ובלתי משתנים ובהיות היסוד קיים מה שעל היסוד יתקיים בהכרח ולמדנו גם כן שהאל יתברך יודע עניני בני אדם שהוא העיקר העשירי מספורי אדם וחוה והנחש וקין והבל ושאר הדורות ומעניני האבות שבאו בספר הזה ולמדנו ג"כ שהאל יתברך הוא משגיח בבני אדם בגמול ובעונש שהו העיקר הי"א מעונש אדם וחוה וקין ואנשי המבול וגמול נח ובניו והאבות הקדושים. ולמדנו ג"כ שיבא משיח לישראל באחרית הימים שהוא העיקר הי"ב מהמשל ענין אדם שנולד ביום הששי אחרי תולדת החיות כמו שהמשילו חז"ל למלך המשיח ומענין נח שהציל הנמלטים מהמבול ומענין אברהם שזרח אורו בעולם אחרי חשך אמונות הקודמים לו ולמדנו ג"כ אמונת תחיית המתים שהוא העיקר הי"ג מבריאת אדם שנברא עפר מן האדמה כי כן תהיה פליאת התחייה וכבר עשו חז"ל ראיה על התחייה מן הבריאה באמרם מאן דלא הוי הויין מאן דהוי לא כ"ש וכן למדו ענין התחייה ממה שנאמר לאדם עד שובך אל האדמה אשר ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב הנה א"כ כל הי"ג עיקרי' שהניח הרב האלקי למדנו מספר הבריאה ואמנם השלשה האחרים שזכר הר' חסדאי שהם היכולת האלקי והבחירה האנושית והתכלית כשנעיין גם כן נלמוד אותם מהספור האלקי הזה. אם היכולת לפי שחדוש העולם ובריאתו לא מדבר אחר אלא מהאפס המוחלט הוא היכולת בב"ת בהחלט ולכן היה הכל ית' לבדו הוא הבורא שמים וארץ בב"ת הכח והיכולת ושא' הנמצאים כלם הם נבראי' ולא בוראי' כי היה כחם והם כלם נפסדים ועתידי' להפסד כמו שיתבאר אחר זה וזהו שאמר ירמיהו לאנשי דורו כשהיו הולכים בגלות לבבל שאם יאמרו אליהם הבבליים שיכולת אלדיה' גדול מיכולת אלקינו והוא הנותן להם כח לעשות חיל על ישראל. שישיבום שכח האלוק ויכולתו לא יוכר כי אם בהיותו בורא הגשמיים הנפלאים האלה שמים וארץ ומי שאין לו כח לברוא אותם יהיה נפסד בהכרח. והוא אומרו כדנה תימרון להום אלקיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומתחות שמיא אלה עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים ר"ל שהאלוקות אשר להם כיון שהם לא בראו שמים וארץ אבל הם נבראים בהכרח הוא שיהיו הם נפסדים כי כל הוה הוא נפסד בטבעו אמנם הש"י אינו כן כי הוא עושה ארץ בכחו וגו' ומסכי' לזה אמר דוד כי כל אלדי העמים אלילים ויי שמים עשה הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו ר"ל שכל אלקי העמים הם נפסדים ונעדרים כי אלילים הוא מלשון לא כלומר והיו כלא היו וכן רופאי אליל כלכם אמנם הש"י אינו כן כי הוא שמים עשה ולכן הוד והדר לפניו ועוז שהוא היכולת העצום כלו נמצא במקומו ובמדרגתו. ולמדנו עיקר הבחירה לבני אדם ושאינם מוכרחים במעשיהם מענין אדם במצותו. וחטאו וענשו וכן בענין קין ומענין דור המבול ודור הפלגה שאם לא היו בחיריים במה שעשו לא היו מקבלים הטובים מהם שכר ולא הרעים מהם עונש ומזה תדע שימשך מספור הלמוד הנפלא הזה ליראה את השם הנכבד והנורא לפי שאין שום מבוא ליראתו אם הונח העולם קדמון וכל הדברים מחוייבי' מסבותיהם כי הנה לא יפחד האדם מהדברים הרעים המחויובי' להיות אבל יצטער ויתעצב עליהם ומה לנו שיהיו אפשריות מצד עצמן אם הן מחוייבות מצד סבותיהם כדברי הפילוסופי' אמנם כשנקבל שהיה העולם מחודש אחר שלא היה נדע באמת שהיא וכל חלקיו הם תמיד על זה האופן ר"ל שיש בהם אפשרו' שיהיו ושלא יהיו כאשר יישר בעיני היוצר ולכן תפול עליהם היראה בלי ספק כמ"ש הנביא האותי לא תיראו נאם יי אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים וזהו מה שכיון המשורר במה שאמר בדבר יי שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כונס כנד מי הים נתן באוצרות תהומות. ואחרי שאמ' זה בדרך הנחה הוציא משם בדרך תולדה ייראו מיי כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא אמר ויהי וגו' וזה גם כן ממה שחייב לשום ספור מעשה בראשית בתחלת התורה האלקית וספור קין והבל והמבול והפלגה כדי שתהיה מדת היראה התחלת הידיעה התורנית על דרך מה שאמר גדול החכמים יראת יי ראשית דעת ונאמר ראשית חכמה יראת יי' והתנא אמר גם כן אם אין יראה אין חכמה. ולמדנו התכלית ר"ל שתכלית האדם שבעבורו נברא הוא ליראה אח השם לאהבו ולעבדו ולשמור מצותיו מענין אדם שצווה עליו וכאשר מרד ונט' מזה גורש מגן עדן וכן מאנשי דור המבול והפלגה שלרשעתם ספו תמו כלם. אמנם נח שהתהלך את האלקים ואברהם אוהבו ששמר משמרתו מצותיו חוקותיו ותורותיו זכו לשכר עליון לפי שהגיעו אל התכלית אשר בעבורו נבראו. הנה התבאר מזה שכל העיקרים אשר הניח הרב האלקי והר' חסדאי כל אחד לפי דעתו שאמונתם היא הכרחית בשלמות האדם והצלחתו כלם למדנו מספור הבריאה החדשה עם הסתעפות הדורות וקורותיהם ולכן הונח הספור האלקי ההו' בתחלת התור' כמו שהתתחלו' כל ספר מהספורי' וחבו' מהחבורי' ראוי שיונחו בתחלתו.
והמין השלישי מהלמוד הוא בערך התור' והוא משתי בחינות. האחת באמות יעודי התורה וספור נפלאותיה וביאור זה שאין ראוי שיכחיש האדם מציאו' הנפלאות ושנוי הטבעים לא בגשמים השפלים אשר בארץ וגם לא בעליונים אשר בשמים ממעל בחשבו שהם כפי טבעם מתמידי המציאות ובלתי מתפעלים כי הנה השמים והארץ שניהם נבראו כאחד ביום ראשון מימי בראשית ונקל בעיני היוצר שהמציאם מלא דבר לשנות טבעם אחרי שהיו ברצונו. ולכן אינו מכת הנמנע שיעשה השם מופתים בשמים ובארץ כמו שבא ביעודי התורה והנביאים. ולמה זה יסתפק המשכיל במכת החשך שהביא הב"ה על המצריי' במצרים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבות' כי הנה גם האור הוא מכלל הנבראים ביום הראשון ויבדל אלקים בין האור ובין החשך וא"כ מי שבראו והמציאו ראשונה אחר ההעדר אינו מהתימה שיעשה ממנו כרצונו פע' יתמיד האור מבלי החשך ופעם החשך מבלי האור וכפי המקומות הכל כרצונו ולמה זה יכבד על המשפט השכלי ענין המבול בהיות העולם כלו מים. כי הנה בתחלת הבריאה כך היה העולם כלו מים וביום השני הבדיל השם בין המים העליוני' למים התחתוני' ברקיע ותמיד היתה הארץ מכוסה במים. ולמה יכפור המאמין בנס קריעת ים סוף ובקיעת הירדן ששם השם את הים לחרבה והלא בתחלת הבריאה כך היה שבהיות המים מכסים היבשה צוה ה' יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. ומי שעשאו בכלל הארץ בראשונה מה המונע שלא יעשה כן לפי שעה בחלק מחלקי הארץ המכוסת כמי ים סוף או הירדן ולמה זה לא יאמין שהולדת הדשאים והצמחים בתבואות לישראל היה מפאת ההשגחה כפי השכר או העונש כמו שאמר בענין השכר ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ובהפך בקללה ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו או יספק במכת הברד שהכה כל עשב השדה ואת כל עץ השדה שבר. כי הנה הדשאים והצמחים ביום השלישי נבראו ומי שהמציאם למה זה לא יוכל לברכם ולקללם ולהכותם. ולמה זה יכחיש המתפלסף נס יהושע בשמש בגבעון דום וידום השמש וירח עמד כי הנה המאורות שמש ירח עמד זבולה ביום הרביעי ומי שעשה השמים בלי מאורות וברא אחר כך המאורות או תלאן בהם מהו התימה שישביתם מתנועתם כחפצו. ולמה זה יכחיש נס הצפרדעים שעשה משה בדגי הים ושרציו ונס הארבה שעשה בעוף השמים וכן הנס שנעשה ליונה במעי הדגה והנס שנעשה לאליהו בעורבים המביאים לו לחם ומים כיון שהדגים והשרצים גם עוף השמים כלם נבראו ביום החמישי ומי שבראם ועשאם מה המונע שיעשה מהם ובהם כרצונו ולמה יקשה אצל השכל ביאת הב"ח מעצמם אל נח לתיבה ונס הערוב שהביא הקב"ה במצרים מבהמות השדה וחיתו ארץ ונס דניאל בגובא די אריותא ושאר הנסים שנעשו ע"י הב"ח הבלתי מדברים אחרי שכלם נבראו ביום הששי ויוצר הכל הוא אשר ינהיגהו לכל אשר יחפוץ יטלו גם מכת הבכורות ונס קרח ועדתו ומפלת מחנה מלך אשור ושאר הנסים שנעשו בבני אדם הידועים שבאו בתורה ובנביאים בעיניני האנשי' חוץ מהמנהג הטבעי ואורך הימים וקצורם למה יפלא מהם האיש החכם ויכחישם היפלא מיי' דבר אשר יצר את האדם ביום הששי וגם הוא כחמר ביד היוצר והוא אשר נתן לדורות הראשונים חיים ארוכים ונתקצרו בחטאתם. הנה אם כן ספור מעשה בראשית וספורי הדורות הראשונים כלם הם אמות והצדק ליעודי התור' והנביאי' ולמעשה האותות והמופתים שאין לנו נס ופלא שלא יהיה שרשו במה שנברא ונעשה בששת ימי בראשית ובריאתו בתחלה היה שרש והתחלה ואפשרות גדול לכל הנסים והנפלאות שנעשו אחרי כן. וכן ספורי הדורות הראשונים היו ראיה גדולה למשפטי השם ותגמוליו בשכר ובעונש ומפני זה הונחו הספורים האלו בהתחלת התורה על דרך השרשים וההתחלת ליעודי התורה ונפלאותיה והישרה האמתית לאמונותיה זו היא הבחינה האחת מפאת התורה ואמנם הבחינה השנית היא שרצה הקב"ה לזכות את ישראל השרישו בהודיעו אותו טבע המציאות בחלקיו כדי שיגיע לסוף תכליתו והצלחתו ולפי שהיו הדעות והאמונות קודמות למעשה המצות לכן בתחלת התורה השרישנו בהתחלות הדברים הטבעיים עליונים ותחתונים כי בזה יוכלו אנשי לבב לעלות וליראות את פני יוצר הכל בחכמה בתבונה ובדעת ולהכיר שזה הבורא מחוייב המציאות מניע' הכל בכח בב"ת כי הדברים האלה והנמשכים אליהם הלא הוא הדעת אותו יתברך אשר הוא ראש ההצלחו' וסופן וכמו שאמרו חז"ל והנה סלם זה סיני חושבניה דדין כחשבניה דדין לפי שהתורה היא באמת סולם לעלות אל האלקים אשר נתנה ולכן הונחו בתחלתה הדעות היקרות האלה להיות יסודות התורה והמצות כלם.
והמין הרביעי מהלמו' הוא כפי העולם וענין זה שכבר כתבו חז"ל שששת ימי בראשית מורים על ימות העולם שיהיה קיומו ששת אלפים שנה שיומו של הקב"ה אלף שנים ולכן יורה וירומז מה שנברא בכל יום מששת הימים על מה שהיה עתיד להיות בכל אלף מאלפי העולם וכבר כתב זה הנשיא רבי אברהם ב"ר חייא בספר מגלת המגלה שער שני אלא שחשב ממה שאמר הכתוב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה שלא היה יומו של הקב"ה ואשמורה עמו שהיא שליש הלילה כמו שאמרו שלש משמרות הוי הלילה שעולה הכל ליום ושתות יום הם אלף שנה ויצא מזה שיומו של הקב"ה הוא תתנ"ז שנה כי היום כולל בקר וערב וכאשר תחבר המספר הזה בשבעת הימים יהיו ששת אלפים שנה שיעמוד העולם כמו שאמרו אבל שאר החכמים לא אמרו נן אלא שיומו של הקב"ה בלבד הוא אלף שנים ולכן עשה הנשיא הרמזים האלה מחולפים ממה שזכרם הרב הנחמני בפירוש התורה שלו בפרשת ויכלו. וגם אני אבחר בזה דרך אחר יותר ישר בעיני. כיצד ביום הראשון נברא האור ובא אחריו החשך והוא כפי' הנשיא רמז לחיי האנשים שהיו ארוכים וטובים באלף הראשון וכפי' הרמב"ן היה רמז לאדם הראשון שהוא היה אורו של עולם בחכמתו ודעתו והכרת בוראו ואולי שאנוש לא עבד ע"ז בימי אדם וכפי דרכי היה האור רמז לאדם בהיותו בגן עדן באהבת הש"י ועבודתו ובא החשך אחריו בחטאו ויציאתו משם כי הנה מה שאמר ראשונה בפרשה וחשך על פני תהום כבר כתב הרמב"ן שאין החשך ההוא העדר האור אבל הוא רמז ליסוד האש כדברי הרב המורה א"כ היה האור הראשון רומז לאדם בצדקתו וישרו ובא אחריו החשך קין בנו. היה האור במעלת שת שהולידו אדם בדמותו בצלמו ובא אחריו חשך אנוש שהתחיל בע"א כדבריהם ז"ל. ביום השני היה רקיע בתוך המים מבדיל בין מים למים והארץ היתה א"כ כלה תהו ולדעת הנשי' והרמב"ן רמז למה שהיה באלף השני שבא המבול על הארץ והיתה כלה מים והיה נח מבדיל בין הרשעים שנדונו במים ובין בניו הנמלטים מהם מפני שבאלף השני כלו כל מעשה בראשית וחזר העולם לתהו לא נאמר במלאכת היום השני וירא אלהים כי טוב וכפי דרכי הרקיע המבדיל בין מים למים היה רמז לאברהם שנולד
באלף השני כי הבדיל בין המים העליונים והאמונות האמתיות ובין המים התחתונים דעות אנשי דורו הרשעים. ביום השלישי נראת היבשה והולידה והצמיחה. וכפי הנשיא היה זה ביום השלישי רמז להמלטת נח ובניו וכל העולם בכללו ממי המבול כמ"ש ולא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ והרמב"ן עשאו רמז לזריחת אורו של אברה' אבינו שהחל לקרא בשם יי' וצמח הצדיק בארץ באלף השלישי וכפי דרכי הגלות היבשה שהיתה מכוסה וכבושה תחת המים היה רמז לגאולת ישראל ממצרי' ששם צללו כעופרת במים אדירי' בגלותם וביציאתם משם נראית ונתפרסמה האומה הקדושה. והצמיחה רומזת לקבלת התורה שהוא עץ החיים ועץ הדעת ולפי שבאלף השלישי הזה קבלו ישראל שתי הטובות העצומות הגאולה. ומתן התורה. לכן נאמר ביום השלישי ב' פעמים וירא אלהים כי טוב. ובעבור שנתנה התורה באלף השלישי. לכן אמר שלמה בשמה ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום שהוא רמז לשני האלפים הראשונים שהיה העולם בלי תורה ולא אמר שני ימים לפי שלא היה היום הראשון כיום השני לרוע ולכן לא זווגם יחד אבל זכרם נפרדים יום יום. ביום הרביעי נבראו שני המאורות שמש וירח והכוכבים וכפי' הנשיא שני האורות רומזים לתורה שבכתב ותורה שבעל פה והכוכבים לאנשי כנסת הגדולה ואין חשבונותיו בזה מדוייקים. ויותר נכון לומר כדברי הרמב"ן ששני המאורות הם רמז לבית ראשון ובית שני שהיו שניהם באלף הרביעי כי עם היות שנבנה הבית הראשון בסוף האלף השלישי הנה רוב עמידתו היה באלף הרביעי והיא היה המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים עליה מפאת השכינה והנבואה ורות הקדש אורים ותומים ואם מן השמים ארון וכרובים ושאר הקדושות שהיו בו. שבעבורם לכל בני ישראל היה אור במושבותם ובית השני היה המאור הקטן. והכוכבים הם רמז לנביאים ולמלכי' שהיו בבית ראשון ולאנשי כנסת הגדולה שהיו בבית שני כי כל הטוב והמעלה אשר זכו בו ישראל היה בזה האלף הרביעי עד סופו שאז שקעו להם המאורות כלם בחרבן הבית. ביום החמישי אמר ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ והוא רמז לאלף החמישי שהתחיל קע"ב הנה אחר חרבן בית שני שאז היו מושלות האומות בארץ הנבחרת כל דאלים גבר וכענין מה שאמר ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלו בחכה העלה וגו' וכבר ידעת שאחרי חורבן הבית משלו בה פעם יונים ופעם ישמעאל והנה שרץ היה רומז לבני ישמעאל כי הם לרבויים ושטיפתם בזנות נמשלים לשרצים ועוף יעופף על הארץ רומז ליונים כי כן היה סימן קיסרי יונים מצוייר בנסיהם נשר מעופף גדול הכנפים והחנונים שנבראו בזה היום הם רמז לקיסרים ומלכי האדמה שגברו באלף הזה. ביום הששי נבראו הבהמות והחיות ובאחרונה נברא אדם והוא רמז לאלף הששי והיה זה לדעתי שמלכי האדמה כל אחד מושל במחוזו אחרי שכבר יצאו מתחת ידי יונים והם מושלים על כל פאות הארץ. ובאלף הששי הזה יבא משיח בן דוד שרמז אליו בריאת אדם באחרונה ולכן נאמר בבריאת אדם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ שהוא כלו רומז לישראל שבזמן הגאולה יהיו נשארים מעט מהרבה ותהיה ברכת יי' עליהם להפרות ולרבות ולכבוש את הארץ וירדו וימשלו בדגת הים שהוא עם ישמעאל הרב ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ שהם המלכים המושנים איש על ארצו לפי שאז יתברכו תבואות א"י כמאמר הנביא ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וגו' לכן נאמר לאדם הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה ואמר ביום הזה יום הששי בה"א מה שלא נאמר כן בשאר הימים להגיד שהאלף הששי הזה יהיה יום יודע ליי' נודע ומפורסם מכל השנים. והיה יום השביעי שבת שהוא כמו שכתב הרמב"ן רמז לעולם הבא שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמי' כי בו יהיה העולם הזה חרב כמו שקבלו חז"ל הנה התבאר שהונ' ספור מעש' בראשית בתחל' התור' להיותו רמז למה שיהיו בכל ימי עולם. ונתתי א"כ בזה ארבע סבות מארבעה מינים מהלמודים. אחת מפאת ישראל. ואחת מפאת האלוק ית'. ואחת מפאת התורה. ואחת מפאת העולם ומה יעשה בו. וזה כלו ממה שיוכיח שכמה מהתועלות העצומות קבלנו מהספור האלקי הזה. ולכן צריך לכל אשר בשם ישראל יכונה שיאמין ספור מעשה בראשית כפשוטו ושלא יפרש הפרשה ההיא בשמות משותפים או מושאלים כמו שעושים בפסוקי' המורים על הנשמה כי שם ראוי לעשותו כיון שהתורה השרישנו כי לא ראיתם כל תמונה וגם שהכרח הדברים מביא להשתמש בשמות ההם וכי גם בדברים הגשמיים תשתמש מהם במה שאין מדרכו שימצא בו כמו ראש עפרות תבל עין הארץ פי הארץ יד הירדן ירכתי צפון לב ים וכיוצא בהם. אבל בפרשת בראשית אלו נפרש השמות ע"ד השתוף וההשאלה נכחיש חדוש העולם ולמה זה א"כ נכת' ברא' התור' ואם אין חדו' אין תורה מן השמים כי כמה מהחכמות האמתיות תכללם הפנה הזאת והוא מה שכוונתי לבאר בזה הפרק ונשלם עם זה המאמר הראשון הזה: