אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר הראשון › פרק ב

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר הראשון · פרק ב

פרק א

בהתר הספק הנזכר.

הנה ספור מעשה בראשית שבא בתחלת התורה אי אפשר לשום אדם חכם להאמין שכתבו מש"ר באותו אופן שנכתב מתוך עיונו וחקירתו לפי שמי שיעיין בעולם כמו שהוא בישובו וסדרו ומנהגו הטבעי יותר יטה שכלו להאמין שהוא קדמון משהוא מחודש כ"ש שסדר הבריאה שנזכר בתורה לא יפול בו שום אדם מתוך סברתו כי הנה מי שיאמין שהאל יתברך בכחו הבלתי בעל תכלית חדש העולם והמציאו מי יביאהו לומר שעשה זה בששת ימים ולא בעשרה או במספר אחר מהימים או ביום אחד או בעתה אחת מבלי זמן ומבטן מי יצא בדרך העיון שנבראו שמים מבלי מאורות והארץ היתה תהו ובהו ונשלמה בריאתם אחרי כן בשא' הימים בהיות יכולת הפועל ית' גדול מבלי תכלי' ושלא היה שם דבר מעכבו מלעשו' הדברים כלם בקומתן וצביונן ודעתן יחד כחפצו ומי יתן אל לבו שיש מים עליונים ומים תחתונים ושנבראו השמים ביום ראשון והרקיע שהוא באמת הגשם השמיימי בשני והמאורות שהם חלקים בגלגל וקבועים בו לדעת הפילוסוף נבראו ביום הרביעי ושנבראו הדשאים והצמחים קוד' המאורות בהיות כפי המנהג הטבעי הויותם מפאת כחותיהם ושיוחד יום אחד לבריאת הדגים והעופות ולא יוחד יום לבריאת האדם אבל נברא עם בהמות השדה וחיתו יער כלם ביום הששי וכן שאר הדברים שבאו בספור הבריאה אין ספק שלא יגזרם השכל והוא ממה שיוכיח שלא נכתב הספור ההוא בדרך עיון וסברא שכליות וכל שכן כל מה שקרה לאדם ולקין והבל והסתעפות הדורות וקורותיהם. כי זה כלו אי אפשר שנאמר שיפול עליו אדם בעיון וחקירה.

גם אי אפשר לומר שכת' מרע"ה הספור הנפלא הזה כפי מה שקבלו מאבותיו. לפי שעם היות דעת חדוש העולם דבר מקובל בשבטים מאבותיהם בהשתלשלות מעט מארבעה אנשים יעקב ושם בן נח ומתושלח ואדם הראשון. הנה עם כל זה כבר תפול השאלה ומאין ידעו האנשים האלה מה פעל אל בששת ימי בראשית דבר יום ביומו. כי הנה אדם הראשון ביום הששי נברא ומי הגיד לו מה שנעשה בשאר הימים קודם בריאתו גם ראוי לשאל איך לא השתתפו שאר האומות בקבלה הזאת. בהכרח תאמר שלא יודע זה כי אם בנבואה שהגיעה על זה לאדם הראשון בתחלה. וכן למתושלח ולנח ושם בנו ולאברהם אבינו ולשאר האבות הקדושים שהגיעו למעלת הנבואה ובשלמות יותר גדול הגיע לאדון הנביאים ולכן נכתב בתורה זה הספור באופן שהוא מהפשיטות מבלי טענות וראיות ולא זכרון וקבלה כלל לפי שלא הגיע המדע ההוא בדרך עיון ולא בנחלת אבות אלא שבורא השמים ונוטיהם גלה סודו לעבדיו הנביאים ובנבואתו העליונה הודיע דרכיו למשה עבדו נאמן ביתו והגיד לו איך נבראו הדברים כלם יום ליום יביע אומר. ולכן היה מהראוי שיגבר אמות המדע האלקי הזה על כל עיון וטענה שכלית. והנה בימי אדם הראשון ונח ובניו שראו את מי המבול אין ספק אצלי שהיו כל בני אדם מאמונים בפנה הזאת. כי עם היות שהיו דור אניש עובדי ע"א כבר כתב החכם בעל ספר הכוזר שלא היה אחד מהם מאמין שהאלוהות שלהם היו סבת הסבות ופועל העולם. אבל בראותם כח העליונים ופעולתם בעול' השפל היו מאמינים שהסבה הראשונה ית' שברא הכל שמים אמצעיים בינו ובין אדם ובמה שהם אמצעיי' היו עובדים אותם לא לחשבם שהיו סבה ראשונה ופועלי העולם וכן הוא דעת הרב המורה בהרבה מקומות ולא היו אם כן מכחישים לא פנת מציאות האל ולא פנת חדוש העולם. אבל כשנפוצו על פני כל הארץ דור הפלגה בוני המגדל ולא חלה הנבואה באיש מהם להתחלפות ובלבול לשונם אבדו קבלתם ונמשכו אחרי חקירתם ועיונם וגם לרשעתם כחשו בדברי הנביאים וכשזרח אורו של א"א ובנבואתו השיג הדעת הזה ופרסמו וכמ"ש ויקרא שם בשם יי' שפרסם מציאות האל ואמר שם בשם יי' אל בורא העולם וכמו שאמר הרימותי ידי אל יי' אל עליון קונה שמים וארץ ונשאר הדעת ההוא בבניו וזרעו ונשתלם בתכלי' השלמות למשה אדוננו במעלת נבואתו ותורתו ומפני זה עם מרעיתו וצאן ידו החזיקו באמונה האמתית הזאת. וכמו שאמר על זה המשור' דרך שקר הסר מעני ותורתך חנני דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי ואמר ג"כ סעפים שנאתי ותורתך אהבתי.

והתבונן שכתב הרב המורה בעת חבור ספרו בפרק ע' חלק ראשון שפילוסופי הדורות היו חולקים בזאת השאלה מחדוש העולם או קדמותו בשלשת אלפים שנה עד זמנו. ואתה תדע ששנת הפלגה היתה שנת אלף ת"ת קנ"ו ליצירה וכשתחבר אליהם שלשת אלפים שנה יהיו כלם ארבעת אלפים ות"ת קנ"ו והוא קרוב לזמן הרב המורה כי הוא נפטר בשנת ת"ת קס"ה. הנה א"כ באמרו שהיו חולקים בזאת השאלה בכמו שלשת אלפים שנה הוא כאמרו שהתחיל הספק הזה בדור הפלגה אחרי שנפוצו. ואולי שהם כשהתחילו למרוד ולקלל במלכם ובאלקיהם כחשו ביי' ומעשי ידיו לא ראו והכחישו גם כן לפנת החדוש שהיו מאמתי' שלמי הדורות והתעסקו אחרי שנפוצו ונתבלבלה לשונם והסכמותיהם לעשו' טענות לקיים הקדמות ומשם נולד הספק והמחלוקת הזה. אמנם ההולכים בתורת יי האמינו בנביאיו ובא משה רבינו ופרסם לעמו אמתת האמונה הזאת ולכן היתה מורשה קהלת יעקב לפי שקבלו אות' מקבלת הנביאי' הראשונים ונתחזקו בה בנבואת משה ותורתו.

ומה נאוו דברי הרב המורה בפרק ע' חלק ראשון שכתב ז"ל ולא תאמר איך תאמת הנבואה אם העולם קדמון או מחודש עד שתשמע דברינו בנבואה בזה המאמר. ורמז הרב בזה שכבר היו אנשים שחשבו שלא יגיעו לנביאים השגות מדעיות נבואיות אלא דברי' מדיניים מהנהגת העם והישרתו. ובזה נלכד ג"כ הר"לבג והרב יבטל הדעת הזה בפרק ל"ט חלק שני באומרו שם וז"ל. ודע כי הנביאים האמתיי' יגיעו להם השגות עיוניות בלא ספק לא יוכל האדם בעיון לבד להשיג הסבות אשר יתחייב מהם הידוע ההוא. ודומה לזה הגידם הדברים בסברא לבד ובמשער הכולל לבד שיגיד בהם שהשפע ההוא אשר שפע' על הכח הדמיוני עד שהשלימו ושהגיע מפעולתו שיגיד מה שיהיה באלו. הם ענינים כבר הרגישו בהם החושים. הוא ג"כ ישלים הכח הדברי עד שיגיע מפעולתו שיד' ענינים נאמני המציאות תגיע לו זאת ההשגה כאלו השיגה מהקדמו' עיוניות. זהו האמת אשר יאמינהו מי שיבחר להודות באמת. כי הדברים כלם יעידו קצתם על קצתם ויורו קצתם על קצת'. וזה צריך שיהיה בכח הדברי יותר ראוי שאמתת שפע שכל הפועל אמנם הוא עליו והוא יוציאהו לפעל זמן הכח המדבר יגיע שלמות השפע לכח המדמה ואיך יגיע משלמות הכח המדמה זה השעור והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמות ותולדה ומחשבה. וזהו אמתת ענין הנבואה עכ"ל. הנה ביאר במה שאין ספקם שבנבואה יתאמתו הדרושי' העיוני' יותר בשלמות מבחקיר' השכלי' לאין שיעור. ושכן היה בפנת החדוש שנתאמתה בנבואה יען החקירה הזאת נמנעת לשכל האנושי להגיע אל התכלית בה אם לא יעזר בתורת האלקים שגלתה לנו מה שאין בכח החקירה העיונית לגלותו. ומפני שהרב המורה יעשה שרש אמונת החדוש ממה שבא לאדון הנביאים בנבואתו לכן תראה שבחלק השני מספרו אחרי שהשלים דבריו בחדוש העולם סמך אליו מאמרו ודבריו בנבוא' להודי' וללמוד שאמונת פנת חדוש העולם ובריאתו קנויה באמת מנבואת משה ותורתו. ומלבד מה שיחייב זה המחשבה המיושרת בספור מעשה בראשית עוד נמצא עליו עדות מבואר במקומות אחרים מהתורה כי הנה במעמד הר סיני שמעו ישראל מפי הגבורה כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו. והסתכל אמרו בדבור הזה מלת זכור מה שלא נאמר בדבור אחר שהוא להזכרם שיזכרו הבריאה החדשה שברא השם בעולמו בששת ימים וינח ביום השביעי ושכן יעשו גם המה זכרון לזה בכל ימי שבועותוהם. ולכן תמצא שבדבור הזה באו אותם הדברים עצמם שבאו בפרשת ויכולו ר"ל ממלאכת ששת הימי' ושביתת השביעי קדושתו וברכתו. הכל נאמר בשפה אחת ודברים אחדים להודיע שמי שאמר זה אמר זה ושאלו ואלו דברי אלקים חיים כלם נתנו מרועה אחד ולזה גם כן נאמר בתחלת עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה כי זכר שם אלקים ולא שם יי' הנהוג בנבואת משה רבינו להגיד שהאלקים אשר דבר עשרת הדברות לעמו הוא האלקים הנזכר במעשה בראשית.

עוד מצאנו עדות על זה ר"ל שהאל ית' הוא אשר הגיד חדוש העולם ובריאתו למשה ממה שאמר בסדר כי תשא וידבר יי' אל משה לאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני יי' מקדשכם וכל אותה פרשה אשר בה הודיע השם חדוש העולם בששת ימים ומנוחתו בשביעי כמו שבא בספור מעשה בראשית וכמה פעמים נכפל' לזה מצות השבת בתורה.

הרי לך ראיות ברורו' שהתורה העידה כמה פעמי' על אמיתת מה שספרה במעשה בראשית מחדוש העול' ובריאתו והוא המוכיח שכל זה הגיע למשה בנבואתו מאת יי' מן השמים ולא באופן אחר. האמנם למה לא נאמר בתחלת התורה שהספור ההוא הגיע למשה רבינו בנבואתו הנה הוא לפי שמרע"ה לא כתב את התורה בלשון עצמו כאיש המספר מה שידע. ולכן לא תמצא בדבריו שיאמר וידבר י"י אלי לאמ' או ויאמ' יי' אלי כמו שמצינו בשאר הנביאים וגם בספ' משנה תורה לא כתב משה דבר מעצמו כ"א שצווה מפי הגבורה שיכתוב בספר מה שהוא דבר אל כל ישראל וכבר בארתי זה בהקדמת פירושי לאותו ספר באר היטב אבל בא לשון התורה כלו כשלישי המדבר והמספר מה שעשה השם ומה שדבר וצוה ומה שעשה משה והעם ושאר הדברי' כלם. מפני זה נאמר בתורה וידבר י"י אל משה לאמר ויאמר יי' אל משה כאלו אחר מספר עליו. וכבר כתב זה הרמב"ן והסבה בזה אצלי היא שהנביאים כלם זולת משה היו רואין בנבואותיהם כללות הדברים ועניניהם והיו מספרים אותם העניני' שראו אל העם בדבריהם ר"ל בדברי הנביאים ולשונותיהם עצמם. ומפני זה היו צריכים להודיע שאותם ההתודעיות הנבואיות שהם היו מספרים בדבריהם ולשונם הגיעו אליהם מאת האלהים וזה ענין ויהי דבר י"י אלי ויאמר י"י אלי כה הראני י"י נפתחו השמים ואראה וכדומה מהלשונות המעידות על הגעת הנבואה לנביא. אמנם משה לא היה כותב הדבר מעצמו ולא בלשונו כי אם מה שהיה שומע בלבד מפי הגבורה מלה במלה ובעבור זה לא הוצרך להעיד על עצמו שראה אותה נבואה שספר בדבריו. כי לא היו הדברי' מאתו ולא היה לו ע"ה מבוא בהם כי אם היותו כותב מה ששמע מהקול האלקי הדובר בו והקול ההוא היה מעיד על הדברים לא משה. ולזה כיון הרמב"ן באמרו שהיה משה רבינו כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב והתורה היתה כתובה לפניו ית' באש שחורה ע"ג אש לבנה כמו שאמרו חז"ל. ר"ל שהיתה התור' מצויירת בחכמתו העליונה ודברי משה היו טופס אותו ציור אלקי. אבל עדיין תשאר השאלה ולמה לא נכתב בתחלת התורה ג"כ כלשון השלישי המדבר שהוא ית' דבר למשה וצוהו לכתוב ספור מעשה בראשית. והתשובה על זה אצלי היא שהתורה היתה טופס המציאות ונמוסו וסדרו כפי מה שעברו בו הדברי' ראשון ראשון ואחרון אחרון והנה לידת משה לא היתה כי אם אחרי שעברו יותר מאלפים משנות העולם וזכה לנבואתו במראה הסנה בכמו פ' שנה אח"כ ואיך א"כ יהיה משה ונבואתו נזכר בתורה קודם בריאת שמים וארץ ותהיה נבואתו קודמת ללידתו ויציאתו לאויר העולם שני' רבי'. שהנה יהיה כל זה בלתי שומר סדר המציאות ולא יהיו הדברים בתורה כפי האופן שהם במציאות עצמו לכך התחילה התורה במה שהתחיל המציאות ר"ל בבריאת שמים וארץ וצאצאיהם והסתעפות הדורות וכל הקורות אותם דבר אחר דבר כמו שקרה במציאות עד לידת משה והתחלת נבואתו ומשם והלאה היה הקול אומר וידבר י"י אל משה לאמר כך וכך לפי שכבר יצאו אותם הדברים אל המציאות והיו מסכימים דברי התורה אל אמתת המציאות מכל צד ואין זה ממה שיחליש אמונת החדוש ולא ממה שישים ספק היותו מושג בנבואה כיון שאחרי כן באו על זה עצמו דבורים אלקיים לאדון הנביאים פעמים רבות וגם לעם בכללו בהר סיני מגידים כללות ענין הבריאה ומספר ימיה מסכים עם ספור מעשה בראשית ואמנם מתי כתב משה התורה האלקית הזאת וספור מעשה בראשי' שבא בתחלתה אין ספק אצלי שספ' הבריא' הראשון מחומשי התורה עד ספור מתן תורה הימים הראשונים שישב שם משה כי אז הראהו השם את כל מעשה י"י בבריאת עולמו כי בורא הוא וכמו ששבחו על זה באמרו בכל ביתי נאמן הוא. אמנם שאר החומשים נכתבו אחרי כן יום ליום ולילה ללילה כפי מה שנאמרו המצות וארעו הדברים ועל זה נאמר בפרשת משפטים ויכתוב משה את כל דברי יי ונשלמה כתיבת התורה הקדושה בשנת הארבעים סמוך לפטירת אדון הנבים וזהו כפי דעת רבי יוחנן שאמר בפרק הנזקין תורה מגלה נתנה שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי שהוא באמת הדעת הישר כפי מה שיורו עליו הכתובים ולא כדעת ריש לקיש שאמר תורה חתומה נתנה כי הנה בעליית משה להר נאמר לו עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. וכמו שכת' הרמבן הודיעו שיתן שם הלוחות כתובים באצבע אלקים ושגם כן יתן לו את התורה שהוא כלל הספורים מתחלת ספר הבריאה עד יציאת מצרים ומתן תורה כי הוא הנקרא ביאור התורה לפי שמורה דרך האמונה והאמת ועוד יתן לו את המצוה שהם כלל המצות עשה ולא תעש' שנצטוה בהם מסיני ואמנם אשר כתבתי להורותם יחזור לשלשתם ר"ל ללוחות האבן ולתורה ולמצות ור"ל שעלה במחשבתו ית' לכתוב כל זה על הלוחות ועל ספר התורה להורותם את הדרך ילכו בה באמונתם ואת המעשה אשר יעשון. ואולי רמז באמרו אשר כתבתי למה שאמרו חז"ל שהיתה התורה כתובה לפניו ית' באש שחורה ע"ג אש לבנה כי היא קדמה לעולם כמו שיקדם התכלית למה שנעשה בעבורו קדימת הסבה והמעלה. והנה העיד הכתוב בסדר כי תשא שראשונה נתן הקב"ה למשה בהר את התורה שהוא שם נאמר ביחוד על ספר הבריאה. והמצוה גם כן וכל זה בדבור אלקי ובסוף המעמד נתן לו את הלוחות והוה אמרו ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות. ואחר כן בסוף ענין העגל והשלמת הימים האחרונים בקבלו הלוחות השניות אמר לו ית' כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברי' האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל כי הנה צוה אותו בזה שיכתוב המצות שקבל בסיני וצווי מעשה המשכן והברית אשר כרת בין השם ובין העם וחטא העם בעגל ושעשו תשובה וחזרו להחזיק בתורתם כי על זה כרת אתם ברית של קימא. ואחר זה נאמר בסדר נשא ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו להגיד כי באותו זמן שהלכו במדבר תמיד היה הולך אל אהל מועד ושומע הקול האלקי ואז בלי ספק היה כותב בתורה פרשה ופרשה כפי מה ששמע ובסדר וילך משה נאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים שפירושו באמת הוא שאז כתב חומש אלה הדברים שאליו כיון באמרו התורה הזאת והעד המורה על זה אמרו מיד ויצו אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיט' וגו' תקרא את התורה הזאת וקבלו חז"ל שעל ספר אלה הדברים בלבד נאמר זה כי בו היה קורא המלך בלבד. ואם לא תאבה נפשך לפרש ויכתוב משה את התור' הזאת כי אם על התורה כלה אמור מעת' שענין הפסוק הוא שכתב אז משה טופסים מספר התורה ויתן אותם אל הכהנים הלוים ואל כל זקני ישראל וכמו שאמרו חז"ל שכתב י"ג ספרי תורה אחד לכל שבט ושבט. וכאשר צוהו השם עוד שיכתוב שירת האזינו גם כן בספר התורה שהיה אצלו אמר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי השירה הזאת על ספר עד תומם כי אז השלים כתיבתה עד סופה. הנה התבאר מזה שספר בראשית וספור הבריאה החדשה משה כתבו מפי הגבורה בסיני ושהוא התודעות נבואיי אלקי הגיע למשה מאת יי מן השמיים ובזה הותרה השאלה הזאת בכללה ובחלקיה. ואתה דע לך שגם לשא' הנביאים בא בדרך כלל התודעות העליון הזה מחדוש העולם ובריאתו בנבואותיהם וישעיהו הרבה לפרסם המדע האלקי הזה מכל שאר הנביאים שבאו אחרי משה כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'. ואמר הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עול' יי' בורא קצות הארץ. ואמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואמר כה אמר האל יי בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה. ואמר כי כה אמר יי בורא השמים הוא האלקים יוצר הארץ הוא עושה הוא כוננה לא תהו בראה לשבת יצרה אני יי ואין עוד ומה טוב אמרו י"י בורא השמים הוא האלקים שרצה בזה לומר הוא האלקים הנזכר בפרשת בראשית בכל הבריאה. וירמיהו אמר בדרך כלל כי יוצר הכל הוא. ודוד אמר הללו את יי מן השמי' וגו' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם. וכמה מהפסוקי' תמצא בספ' תהלים מפרסמים. ומאמתים פנת החדוש והבריאה וכן שאר הנביאים אחד המרבה ואחד הממעיט כלם השיגו בנבואותיהם אמתת פנת חדוש העולם ובריאתו וזהו מה שרציתי לבאר פה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה