אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר העשירי › פרק יב

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר העשירי · פרק יב

פרק יא

הרבה נבוכו המחברי' לדעת בביאור מה הן האותו' והמופתים שבהם יבחן הנביא אם הוא נביא אמת אם לא. והרב הגדול המימוני גזר אומר בפתיחתו לפי' המשנה ובספר המדע ג"כ שלא תהיה הבחינה באותות ובמופתים שיעשה הנביא בזולת המנהג הטבעי אבל שתהיה בחינתו ביעודי הדברים העתידים ועם זה כתב הרב שלא תהיה בחינתו ביעודים הרעים לפי שיעור הרע איפשר שיחזור וישוב כמו שמצינו בנינוה אבל תהיה בחינתו ביעודים הטובים וזה בלבד שיהיה היעוד בהם לנביא שלוח לזולתו כי אז היעוד הטוב הנאמר על יד נביא שלוח לזולתו לא ישוב ולא יהיה חוזר היעוד ההוא ובו יבחן הנביא אבל בהיותו נאמר לנביא על עצמו כבר ישוב ולכן נתירא יעקב מעשו ויצר לו לפי שמה שיעד לו השם ית' מהבטחון היה אליו מבלי אמצעות נביא אחר הנה עשה הרב חיזוק לדעתו שתהיה בחינת הנביא ביעודים הטובי' מאמ' ירמיהו לחנניה בן עזור הנביאי' אשר היו לפני ולפניך וגו' הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו יי' באמת וסמך הרב עצמו בדעת הזה על סמך דרשות חשבה כמכריעים זה הדעת שאחז"ל כל יעוד שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר שנאמר ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול וכתיב ובני רחביה רבו למעלה. וכמה ספקות יתחייבו לדעת הזה אם א' שלפי דרכו זה נצטרך לפרש אשר ידבר הנביא בשם יי' ביעוד הטוב לא ביעוד הרע ויפרש מאמר רמיהו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע כשיהי' הדבור לנביא עצמו ולא שיהי' לנביא שלוח לזולתו ויפשר רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוץ ולנתוש בין שיהיה לנביא עצמו ובין שיהי' לנביא שלוח לזולתו והתנאי' והחילוקים האלה לא נתבארו בכתובים כי הוא מעמיס אותם לומר מה שלא נמצא בהם ושנית כי יצטרך הרב לפרש מאמרים ז"ל כל יעוד שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר שיצדק כשיהיה על ידי נביא שליח לזולתו ואין הדבר כן כי הוא מאמר כללי מבלי אותו תנאי. ושלישי שלא יתכן לצייר שלא יהיה הב"ה נאמן בדיבורו אשר ידבר לנביא בינו לבין עצמו כמו אשר יאמר אותו על ידי אמצעי ובכדומה לזה אמרו סהדי לשקרי עבידי. ולמה יחזור מהטוב שיאמר אותו לנביא על עצמו ולא יחזור מאשר יאמר אליו על ידי אמצעי והנה חזרת היעוד א"א שיהיה כי אם המיעד להיותו משתנה במעשיו או מצד היעוד בעצמו אם ראוי לחזור ממנו ואם מצד המקבל אם אינו ראוי לקבלו וביעוד הטוב בין שיהיה על ידי נביא שלוח לזולתו או שיהיה לנביא עצמו אין הפרש אצלו יתברך לשיחזור בא' ולא יחזור באחר כי הנה בשניהם המיעד הוא אחד קיים בלתי משתנה ית' שעו. והמקבל הוא אחד והיעוד הוא טוב אחד בשניהם אם כן איך יחזור היעוד מפאת האמצעי והכלי. והרביעית שהמשפט האלקי הוא שוה בשכר ובעונש לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ולכן בהיותו מיעד על אומה מן האומות או איש מן האנשים יעד טוב על ידי נביא שלוח ושב האומה או האיש ועשה הרע בעיניו איך יחשב לדרך צדקה ומשפט שיתקיים הטוב ההוא הבלתי מוכן אליו לא לפי שהשם יעד עליו ויצא מפיו ולא מפאת הטוב בעצמו כי אם בעבור האמצעי שיהיה בדבר והיה א"כ חוטא נשכר וכבר העיר הר' חסדאי על שני הביטולי' הראשוני' אשר זכרתי ואני הוספתי עליהם הנשארים והר"לבג בסוף מלחמותיו התיר הספק הזה בדרך אחר בשהסכים עם הרב המימוני שתהיה בחינת הנביא ביעודים הטובים העתידים להיות אבל הוסיף עליו שלפי שהיו הטובות מהן מסודרים מהגרמים השמימיים ומהן מפאת ההשגחה שלא יבחן הנביא בטובות אשר הן מפאת ההשגחה אף על פי שלא יפורש בהן תנאי ראוי שיובנו בקשר תנאי עבודה והדבקות ולזה נתירא יעקב שמא יגרום החטא כי היה הטוב אשר נתיעד עליו השגחיי כמו שהורה עליו איכות היעוד אבל בחינת הנביא תהיה ביעודים המסודרים מהמערכה לפי שהן לא יהיו חוזרים יען הבחירה הושמה באדם לתקן המעוות מהגרמים השמימיים לא לקלקל ולכך בידיעתו היעוד הטוב רחוק הוא שיסכל את ידיו ויעשה מעשים למנוע הטוב המסודר לבא עליו ולפי שהוקשה לו מה שאחז"ל כל יעוד שיצא מפי הב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר פי' בו כשלא יהיה שם תנאי בעצמות כמו שביארו בענין משה שא"ל ית' ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו' זהו דרך החכם וכונתו וכמה האריך עליו מהדברים וכמה מהספקות יתחייבו גם כן לדעתו הא' שנצטרך לדעתו לדחוק המקרא שכתוב אשר ידבר הנביא בשם יי שהוא ביעוד הטוב והמסודר מהגרמים השמימים לא בטוב ההשגחיי והוא זר מאד בפשט הכתוב. הב' כי כאשר לא יהיה הדבר ולא יבא כמו שיעדו הנביא איך יבחן בו הלא כבר יתנצל שהטוב ההוא לא בא להיותו השגחיי מדרכו שיחזור כפי הכנת המקבלים ובמה יודע איפה מי הוא זה הטוב המסודר מהמערכ' ואיזה הוא ההשגחיי ואיך יוכרו שניהם. והג' שהטוב המסודר מהמערכה עם שנודה שהוא רחוק שלא יגיע הנה אינו נמנע אף על פי שהבחירה הושמה באדם לתקן את אשר עותו המצב השמימיי כמה פעמים ידע האדם הטוב העתיד לבא עליו ויצטרך לסבות נאותות להגעתו ויבקשם ואולי הדברים אשר יעשה הם עצמם ימנעו הטוב ממנו כי בחשבו שהוא בוחר במה שיועילהו יבחר במה שיזיקהו ולא בחכמה ובזה האופן לא יתקיים היעוד השמימיי ולא ישאר לנו דבר שבו יבחן הנביא. והד' כי הנה החכם בחכמת הכוכבים ובמשפטיהן מיעד בטובה המסודרת מהגרמים השמימיי' ואיך יהיה לפי זה נבחן לנביא אלא שהדרך הזה אין לו על מה שיסמוך וכמו שכתב עליו ה"ר חסדאי ואמנם מה שנסתייעו בו הרב המיימוני והר"לבג מהיות בחינת הנביא ביעודים הטובים לא הרעים ממאמר ירמיהו לחנניה בן עזור הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע כי שלחו יי' באמת אינו ממה שיאמת דעתם לפי שאם היה כוונת הכתוב כדבריהם היו אומרו בפסוק הקודם. הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו וגו למלחמי לרעב ולדבר אין ענין לו גם כי יחסה הנשוא ממנו אלא שהכוונה שם היא אחרי שירמיהו היה אומר הנה כלי בית האלדת מובאים בבלה וחנניה היה אומר הנה כים בית יי מושבים מבבלה עתה במהרה והעלי היו מחזיקים לחנניה בנביא אמת לפי שהים מבשר טוב משמיע ישועה כי האדם בטבעה יכסוף לשמוע הדברים הנאהבים אצלו ויקוץ להפכם ולכן אמר ירמיהו לחנניה אל תדמה בנפשך שלהיות נבואתי רעה על בית יי וכליו ואתה מתנבא עליהם טובה תהיה אתה מוחזק לנביא אמת בעיני העם הזה ולא אני כי הנה האמנה והחזק' לנביא אינה נמשכת אחרי הדברים כי אם כפי מה שיצאו לפעל ויתקיימו במציאות והוא חמרו הנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו לארצות רבות למלחמה לרעב ולדבר כמוני היום ויבא נביא אחר וינבא לטובה ולשלום חולק עליהם כאשר אתה עושה לא היו הקדמונים בראותם זה מחזיקים לנביא אמת המנבא לטובה ולשלום ומחזיקים בנביאי שקר המנבאים לרעה אבל כפי מה שהיה מתקיים ויצא לפעל ומציאות נבואתם כך היו מחזיקים אותם כי בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו יי באמת. וכן עתה אין ראוי להחזיק אותך בנביא אמת מפני שנבאת לשלום כי אם אחרי צאתו למציאות בפעל הנה התבאר משפט הכתובים הישר והמישב בהם שאין הוכתה מהם לבאר שהנביא יבחן ביעוד הטוב ולא ביעוד הרע כמחשבת האנשים האלה שלמים הם אתנו ואמנם ה"ר חסדאי כתב בהתר הספק הזה שאין הפרש בין היעוד הרע ליעוד הטוב בענין בחינת הנביא כאשר יהיה לאמת נבואתו כי אז במה שייעד כדי לאמת ולהוכיח שהוא נביא השם א"א שישתנה או יחזור בין שיהיה יעוד טוב או יעוד רע לפי שלא יסכים הקב"ה על ביטול היעוד ההוא כיון שבו תלויה בחינת הנביא ואמתתו ולכן אמר הכתוב דרך כלל אשר ידבר הנביא בשם יי' הוא הדבר לא דברו יי ושבזה יאמן הנביא בפעם הראשונ' כשלא יהיה שם חשד. ואמנ' כשידבר הנביא אחרי היותו מוחזק ונבחן בנבואתו ביעד טוב או רע שלא לאמת נבואתו ולבחון אותה אין ספק שהיעודים ההם להיותם ע"צ הגמול והעונש המתחייב מההשגחה האישיית שיהיו חוזרים בהשתנו' הכנת המקבלים מטוב אל רע או מרע אל טוב כדברי הנביא ירמיהו ע"ה. ואמנ' מה שאחז"ל כל יעוד שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר יהיה ענינו כפי פשוטו שהיעוד הטוב אינו חוזר בין שיהיה נאמר לנביא שלוח לזולתו או יהיה לנביא לעצמו. והיעוד הרע הוא חוזר ויהיה מאמר ירמיהו רגע אדבר על גוי לבנות ולנטוע וגו' כשלא יודע הדבר לנביא כלל כי אם שדבר הש"י כב יכול זה בלבו. ואמנם יראת יעקב לעשו עם היות שהיה יעודו טוב ונאמר לו שהיה נביא נתיר' לפי שהיעוד יתקיים בהשתלשלות הסבות הנאותות ובחיר' האדם בהם כדי להגיע לטוב ההוא ויעקב ע"ה עם היותו יודע ביעוד הטוב לא היה יודע בסבות אשר באמצעות' יגיע. ולכן זמן עצמו לכל הדברים שאיפשר וכ"ש חז"ל שהכין עצמו לתפלה לדורון ולמלחמה זה הוא דעת זה החכם בזה. ואמנם שהוא לא ימלט גם כן מהספקות יתבאר ממה שאומר. ראשונה כי אם היתה ההחזרה מהיעוד הטוב או הרע מפעל המשפט האלדי כפי הכנת המקבלים שלא יענש הצדיק ולא יגמול הרשע הנה כאשר הנביא יהיה מיעד לאמת נבואתו ביעוד טוב או רע לאומה מהאומות או לאיש מהאישים ושב החוטא בתשובה שלמה או הצדיק הרשיע לעשות מי יתן ידעתי למה יענש הצדיק אשר שב אל יי בכל לבבו ובכל נפשו ויגמול בטובות הרשע רע מפני בחינת הנביא. ולמה יהיה הש"י מונע טוב מבעליו ושערי תשובה ננעלו שהוא כלו הפך המדה האלדית והמשפט הצודק בעבור שתתאמת נבואת הנביא הייטב בעיני יי' שתענש אומה רבה אף על פי שתעשה תשובה גמורה כדי לאמת נביא אחד זה באמת בלתי ראוי בחק היושר האלדי. ושנית במה שהורה החכם בהבדל היעוד הטוב מן היעוד הרע והוא בלתי ראוי אם מצד המיעד ית' ואם מצד המקבלים ואם מצד עצם המשפט כי כמו שהיעו' הרע חוזר בעבור השב בתשוב' אין ראוי שיענש ככה היעוד הטוב ראוי שיהי' חוזר לפי שאינו הצדק שיגמל טובה הרשע רע ויהיו כצדיק כרשע והוא המורה שהיעוד הטוב שהיעוד הטוב שוה ליעוד הרע בחזרה וכן לדעת החכם יצטרך לדחוק רגע אדבר וכ' ורגע אדבר וכו' לבנות ולנטוע שלא ידבר זה כי אם אל לבו ורגע אדבר לנתוש ולנתוץ שידבר אל נביא ויעשה אם כן חולקי' הכתובים. וזהו הקושי עצמו שעשה ה"ר חסדאי לדברי הרב הגדול ולדברי הר"לבג וראה הקיסם בשן חברו ולא נטל הקורה מבין עיניו והנה הכתובים במשפטי' שווים רגע אדבר ורגע אדבר ושניהם בלשון אחד ולכן ראוי שיתפרשו שניהם בשוה. והד' כי אם היה היעוד הטוב הנאמר לנביא בלתי חוזר איך ירא יעקב מעשו בהיותו יעודו טוב ונאמר לו שהיה נביא. ומה שהשתדל להסיר הספק הזה באומרו שהיתה היראה מדרך הסבות אשר יצטרך אליהם להגיע ליעודו הטוב אינו כלום כי היראה מעשו אינו ההדרכה בסבות הנאותו' והנה יראה זה מתפלת יעקב שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וגו'. והוא המורה שהיתה יראה ממש מעשו לא ההדרכה בסבות והיתה יראתו שמא יגרום החטא ויהיה היעוד הטוב חוזר ולכן התפלל שלא יחזור אבל שיקים יי את דברו ומפני הספקות האלה גם כן יראה הדעת הזה בלתי אמתי. ואשר אאמינהו אכי נאות ואמתי בדרוש הזה הוא שנאמר שפעולות הנביא ודבריו הנפלאים הם בג' מינים מין האותות והמופתים שיעשה בשנוי הטבע ומין הגדת מה שקרה או מה שיקרה מענינים היו או יהיו מבלי שיהיה בהם טוב ולא רע כמו מה שהגיד שמואל נשאול שנמצאו האתונות ומהאנשים אשר ימצא בבואו בדרך. ומין הייעודים הטובים והרעי' שיהיו לאומה מן האומות או לאיש מן האישים בעתיד. והנה בחינת הנביא תהי' במין הראשון ובמין הב' הנזכרים בלבד בא במין הג' מהייעודים מהטוב או מהרע והשכל יגזור בזה כי הבחינה אין ראוי שתהיה כי אם בדברים הנעשי' לתכלית הבחינה והנסיון לא במה שיכלול הגמול והעונש לאחרים ולכן תהיה הבחינה האמתית בעשיית האותות והמופתים ם בזולת המנהג הטבעי כדי שיכירו וידעו בני אדם כי שם יי נקרא עליו והוא בנבואתו פועל בחומר העולם ועושה בריאות כרצונו. וכן בהגדת מה שקרה או מה שיקרה בהיותו דבר נעלם ונסתר מאותם השומעים שזה מורה על הרוח האלדי אשר בו ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. ואמנם בייעודים העתודים מהטובות או מרעות הגזורות על עם או על איש לא תהיה בחינת הנביא בהם לפי שאלה כבר יהיו גזורים כפי השתנות הכנת המקבלים ולא תצדק הבחינה בהם ואל תקשה על זה ממאמר משה רבינו אם כמות כל האדם וכו' ומאמר אליהו אם איש אלדים אני תצא אש מן השמים וכו' כי המאמרים ההם לא נאמרו לאמת נבואותיהם כמו שחשב הרב רבי חסדאי כי כבר היו נביאים מוחזקים ומה להם עתה להבחין אם היו נביאים אם לא אבל היה זה מאתם משפט ועונש נפלא לאנשים שהיו מבזים אותם ונבואותיהם לא בדרך בחינה ולזה תמצא שכאשר בא יונה אל ננוה והיה הרצון האלדי שיעשה תחלת נבואתת שם ביעוד הרע ההוא הנה לא נתקיים הייעוד ההוא ולא נתאמתה בו נבואתו לפי שהיה מהמון הג' הנזכר שלא יבחן הנביא בו.

וכאשר שב העם מדרכו הרעה שב יי מחרון אפו ולא הביא עליהם את הרעה ולזה היה מאמר הנבי ירמיהו כלו כפשוטו רגע אדבר וכו' ורגע אדבר וכו' שפעמים ידבר על ידי נביא או בלתי יעיד רע ופעמים ידבר יעוד טוב וחזרו כלם כשינוי הכנת המקבלים ומעשיהם ולא התנה בהם דבר מבחינת הנביא לפי שלא תהיה בחינתו בזה המין מהייעודים הטובים והרעים.

ותחלת הנבואה תורה עליו שאמר וארד אל בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחמר ביד היוצר לעשות וכו' והוא ודאי משל להשחתת כתות האנשי' את דרכם מהתקון והטוב אשר חשב עליהם יוצרם אשר לזאת הסבה חוייב שיעשם כלי אחר כאשר יישר בעיניו ואמר שיודיעם שכחומר ביד היוצר כן היו בידו בית ישראל ר"ל שלא יבטחו בייעודים הטובים שהבטיח את אבותם וגם לא יתיאשו ביעודי העונשי' שהתרו בהם הנביאים כי כל זה יחזור בהשתנות הכנת האנשים המיועדים בהם ולא נצטרך לדחוק הכתובים בפירושים זרים כאשר פירשו בהם הראשונים ומפני זה גם כן נתירא יעקב מעשו לפחדו שמא יגרום החטא ולא יתקיים הייעוד שנאמר לו. ואמנם מאמר חז"ל שכל יעוד שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר אם שנפר' אותו כמו שפרשו הר"לבג כשלא יהיה התנאי בעצמות. או שנאמר והוא היותר נכון שהמאמר ההוא הי' סברא גוברת שחשב האומר אותו שהיעוד הטוב לא היה חוזר. וכבר כתב הרב הגדול בפי' פ' חלק שהמאמרים שאינם לענין מעשה ובענין הדין שאין האדם מחוייב להאמינם כ"א כפי מה שיראה מסכים לשרשי התורה ועניניה. כי הסברות ההם לא היו ההלכה למשה מסיני לחכמים ההם כי אם מחשבה וסברא עיוני' לא זולת זה. ויפורש עם זה הכתוב אשר ידבר הנביא בשם יי' ולא יהיה הדבר ולא יבא שיהיה זה כשיעד על אות ומופת או יגיד מה שיקרה מהדברים שאין בהם טוב ולא רע כמו שאמרתי. ואמנם אמרו בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו הוא להודיע שלא יאמרו שטעה הנביא בשקול הדעת וכשגגה היוצאת מלפני השליט כי בלא ספק לא דבר מה שדבר כי אם בכונ' לשקר והוא הזדון. ועל כן לא תגורו מחכמתו ומהתפארו בנבואה ויהרגו אותו על כל פנים וממה שיראה עוד אמתת מה שאמרתי בבחינ' הנביא הוא מה שמצינו בבחינת נבוא' אדוננו משה אשר הוא מראה מלוטשת משל ודוגמ' ליתר הנביאים כלם ר"ל שכאשר אמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי יאמרו לא נראה אליך יי נתן לו הקב"ה אות ההפך המטה נחש ואות הדם והיד ואות' יעשה אות' לעיני העם יואמן העם אבל לא נתן לו ייעודים טובים או דעים ממה שיהיה ואם נאמר כדברי הר"ן שפי' נביא מקרבך מאחיך כמוני שיאמת נבואתו כמו שנתאמתה נבואתם יתחייב שכל הנביאים יאמתו נביאותיהם ע"ד נסים ונפלאות כמו שעשה משה ואליהו בהר הכרמל שלא יעד בדבר עתיד מטוב ועד רע לאמת נבואתו כ"א בהורדת האש מהשמים על העולה כי זה היא הדרך האמתי לבחינה ולנסיון לא זולתו ושמואל הנביא לא אמר לשאול לאמ' לו מלכותו ומשיחתו יעד טוב ולא רע כי אם ממה שימצא בדרך ומה שיקרה לו שם ממה שאין בו טוב ולא רע ולא יפול תחת החזרה וכבר ביארו חז"ל שבחינת הנביא תהיה בנסים ובנפלאות באותו מאמר שזכרתי למעלה ממס' סהנדרין והאומר על דברי נביא מנא ידע דאיעניש דיהיב ליה וכו' שמורה שבחינת הנביא אינה ביעודים אלא באותות כמו שאמרו דיהיב ליה אות ושזה יהיה בתחלת נבואתו לא אחר היותו מוחז' לנביא והתימ' מהרב הגדול ממה שברח מהיות בחינת הנביא על פי האותות לפי שהמאמין על פי האותות יש בלבו ספק והרהור אם הם בלהט ובכישוף ונטה דעתו שיבחן ביעודים העתידים טובים או רעים לפי שאם מעשה הנסים ימצא בו ספק שמא נעשו בלהט ובכשוף כ"ש וכ"ש שימלא הספק בהגדת העתידות שאיפשר שיועדו בקסם ובכשוף ומפעל האוב והידעוני ומחכמת משפטי הככבים. ואיך אם כן נאמר שתהיה הבחינה בהגדת העתידות ולא בנפלאות בהיות מעשה הנפלאות דבר יותר זר ויותר מרוחק מידיעות בני אדם מהגדת העתידות הנה התבאר מכל זה שהנסים והנפלאות הם בחינות אמתיות לנביא והוא מה שרציתי לבאר פה. ואני בפירוש התורה פרשתי בחינת הנביא הזאת על הדרך הזה ועוד דעת אחר בענין הבחינה ואינו מזה המקום:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה