מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר העשירי
בראיות אחרות מוכיחות אמתת דעת חדוש העולם והם מפאת הנסים והנפלאות שנזכרו בתורה ובדברי הנביאים ויש בו י"ג פרקים.
פרק א
כבר זכרתי במאמר הראשון מהספר הזה שנמצא מופת ראיה על חדוש העולם מפאת הנפלאות והנסים שנעשו לעיני אבותינו ביציאת מצרי' ועל ים סוף ובמדבר ובכבוש הארץ. וכן בזמני הנביאים כי הם ראיה מכרחת היות העולם מחודש ונברא לפי שלא יתכן מציאותם אם לא היה העולם נברא ומחודש ברצון רוצה וכן כתב הרב המורה בפכ"ו ח"ב שאמונת הקדמו' על הצד אשר יאמן אותו ארסטו מורה שלא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר ממנהגו הטבעי ולכן היא סותרת הדת מעיקרא ומכזבת לכל אות בהכרח ומבטלת כל מה שתייחל בו התורה או תפחיד ממנו וכו' ואחר שביאר הרב שדעת ארסטו זה מכחיש ספורי התורה וכל נפלאותיה ובאר דעת אפלטון בחדוש העולם שנברא מחמר קדמון אמר הרב בדרך כללית מאמר גדול ראוי לעיין בו והוא אמרו והאות מעי' על אמתת כונתינו וטענותינו ר"ל שמעש' האותות והמופתים יעיד על אמתת טענ' התורניים האומרים שהעולם נתחדש אחר האפס המוחלט ולא מדבר קדום. האמנם איך יעידו על זה האותות והמופתים הנה החכם הרלב"ג כחש לו באמרו שלא ימצא אות ומופת שיהיה יצירת יש מאין אלא יש מיש והתהפכות דבר לדבר ואיך צדקו אם כן דברי הרב וגזרתו שהאות מעיד על אמתת טענתינו אבל אני משיב על זה שהפלאים והאותות הם עדים ברורים על בריאת יש מאין ולביאור זה זכור תזכור שארסטו כמו שזכרתי למעל' במאמ' הג' עשה טענה לבאר שלא יתהוה דבר מלא דבר מאשר לא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן כי אם דבר מוגבל מדבר מוגבל מתייחס ונערך אליו כי לא יתהוה משכבת זרע הסוס בן אדם ולא מזרע האדם יתהוה שור או חמור והנה אם כן בבריא' הטבעית שהיא מדבר יתחייבו ג' תנאים הא' שלא יתהוה אי זה דבר שיזדמן מאי זה דבר שיזדמן אלא מדבר מוגבל מתייחס ונערך אליו. והתנאי הב' שיצטרך זמן מוגבל בהויה הטבעי' כפי השנויים וההכנות מקודמות אליה כי העובר מבני אדם לא יתהו' בחד' אחד אלא בט' חדשים או ז' או י"א כפי הדעות בהויתו. ולא יתהוה האפרו' מהביצה כי אם בימים מוגבלי' וידועי'. והחטה לא תצא מהגרעון כי אם בזמן מוגבל וידוע וכן כל שאר ההויות כל אחד מהם כפי טבעה והתנאי הג' שיצטרך בהויה הטבעי הוא מקום מוגבל מיוחס אליו כפי הטבע שלו כאלו תאמר רחם האש' להויי' האדם ובטן הארץ להולדת החטה והשעורה ובן כל שאר המתהוים בטבע הנה מקום אתם מיוחס לא יתהוו במקום אחר. האמנם הפלאים לא יתחייב בהם דבר מזה כי הנה יתהוה אי זה דבר שיזדמן מאי זה דבר שיזדמן כאלו תאמר נס הדם שנעשה מהמים הפשוטים ולא מתמצית הליחות בדרך הויותו הטבעית והשמן שעש' אלישע מהאויר הפשוט לא מן הזתי' וכן נסים אחרי' הנחש והמט' ודומיהם. וכן יעשה הנס באי זה זמן שיזדמן כי לא יצטרך בו זמן מוגבל לשנות ההכנו' והמזגי' זה אחר זה ולכך שאל משה רבינו ע"ה לפרעה למכת הצפרדעים למתי אעתיר לך לפי שהיו כל הזמנים שוים בחק האל וכן בענין המקום שכבר יתהוו הדברי' הנסיים בזולת מקומם הטבעי כמו שנברא אדם הראשון עפר מן האדמה ולא בבטן אשה ויציאת המים מן החלמיש אשר זה ממה שיורה שהדבר מפעל ההשגחה והרצון האלקי ושאינו מהסדר והנימוס הטבעי וכמו שהתבאר ונאמר אם כן שנוי הטבעים ומעשה הפליאות המושג בחושים לא ימלט אם שנאמר שהוא פעל מלאכותיי או טבעיי או אלקיי רצוניי למעלה מן הטבע ושקר שנאמר שיהיה פעל מלאכותיי כי הנה מלאכ' כמו שיאמר ארסטו לא תקנה עצמית אלא מקרים מהכמות והאיכות ודומיהם. והנפלאות יתחדשו צורות עצמיות כההפך המטה נחש והמים דם וזולתם וכן היא שקר שיהיו הפלאים פעולה טבעית כיון שבה לא יתהוה אי זה דבר שיזדמן מאי זה דבר שיזדמן ולא באי זמן ומקו' שיזדמן ישאר אם כן בהכרח שהפלאים הם פעולו' אלקיות נעשות ממכוין רצוני ולא בדרכים והכנות ואמצעיים טבעיים והם אם כן דומי' לבריאה ראשונה שברא אלקים כפי רצונו המוחלט מבלי חומר קדום. הנה התבאר שגזרת הרב המורה צודקת ואמיתית ודבר גדול דבר הרב אלינו שהאות מעיד על אמתת טענתונו שנברא ונתחדש העולם אחר העדר ולכן ראוי לדבר ראשונה באמות מעשה הנסי' והנפלאו' מציאותם ואח"כ לבאר סבותיהם הארבעה חומרית וצוריית פועלת ותכליתיית. ולבאר טבע הפלא בגדרו האמת.
ולזכור מיניו ומה שנמצא ממנו בכתבי הקדש לבאר עם זה מה שנכשלו חכמי המחברי' מבני עמנו בדרושים האלקיים ובכלם דרך המלך אלך תורת יי תמימה לא אטה ימין ושמאל ולא נלכד בשחיתותם:
פרק ב
דעות הקדמונים בנפלאות הם כפי דעותיהם בחדוש העולם ובקדמותו כי מי שהאמין שהיה העולם קדמון נמשך ממנו יתעלה בחיוב ההמשך האור מן השמש יכחיש מציאות הנפלאות והתחדש דבר מזולת המנהג הטבעי אבל יאמר שהדברים כלם נמשכים מסבותיה' בעצם ולא זולת זה ויכחישו שיהיה אברהם אבינו וכן חנניה מישאל ועזריה מושלכים לתנור האש הדולק ולא נשרפו כי הנה האש בפגשו הדבר הראוי לקבלו לא יבצר שישרפהו וכמו שזכר אבוחמד בשמם בספר ההפלה שאלה י"ז שהיה דעתם של אלו שבנפול הצדיקים ההם עד"מ לכבשן האש לא היה אפשר שהאש לא ישרפם אלא בשלילת החום מן האש ושלא יהיה אש גמור או בהפוך טבע גוף הצדיקי' שנהפכו לאבן או דבר שלא יעשה בו רושם האש ואין א' מהדברים האלה איפשרי ובזה הדרך כחשו מציאות הנפלאות כלם ואבוחמד השיב עליהם שמה שפועל השרפה אינו האש בלבד הפועל בטבע כדבריהם כי הנה הפועל השרפה הוא הבורא ית' והאש הוא כלי למעשהו והנה החוש רואה הגעת האש לדבר הנשרף אבל אינו רואה מי הוא פועל אותה השרפה ושאין שם עלה אחרת זולתו כי אין אדם חולק שזריקת טפה הזרעיית בבטן האשה לא יתיילד מן הטבעיים והאיכיות ולא שהאב יפעל את העובר וחיותו וראות העין אך לא יאמר שום אדם שהענינים ההם נמצאים בעבורו אלא שמציאותם מהראשון ית' אם בזולת אמצעי ואם באמצעות מלאכיו הממונים על זה הנה אם כן המציאות אצל הדבר לא יורה שהוא. נמצא בעבורו.
ולכך הסכימו חכמיהם שאלה הדברי' המתחדשי' יושפע מאת נותן הצורות. ואמנם הפועלים הקרובים הם מכינים ומזמנים את המוכן לקבל את הצורות מאת הנותן אותן. הנה אם כן אין האש שורף בהחלט ואין הלחם פועל השובע ולא הסם הבריאות וזולת זה והנה אף על פי שנודה שהאש נברא בתאר כך שכאשר יפגש הנעורת והצמר ישרפם כבר איפשר שיושלך דבר מה באש ולא ישרוף אם בשנוי תאר האש או בשנוי תאר הדבר המושלך בתוכו וז' כשיחודש מצד האל או מצד מלאכיו תאר מיוחד באש שיקצר חומו באופן שלא יעבור חומו אבל יהי' בקרבו ויראה בצורת אש ואמתתו אלא שהחום שבו לא יעבור ממנו לחוץ או יחודש בגוף תאר מיוחד שלא יוציאהו מהיות עצם ובשר וידחה פעל האש ורשומו כי יש ביכולת האל ענינים זרים ונפלאים ועם היות שלא נשיגם אנחנו כלם אין ראוי שנרחיק אפשרותם ושנשפוט בשקרותם וכן הענין בתחית המתים וההפך המטה נחש כי היא אפשר בזה הדרך ר"ל החמר מקבל בלתו כי העפר ושאר היסודות ישתנו לצמח והצמח ישתנה לדם וישוב שכבת זרע ויעמוד הזרע ברחם ונברא הב"ח וזהו כפי ההרגל בזמן ארוך ולמה א"כ בעל הריב יבטל שיהיה ביכולת האל להנהיג החמר באלה המדרגו' כלם בזמן יותר קצר ותכף ממה שיהיה בטבע כי אין מעצור להשם לצוות אלו הכחות שימהרו מעשיהם באופן שיגיע בו אל מה שהוא פלא לנביא וכמו שהאריך בזה אבוחמד דברי שלום ואמת במקום הנזכר. ואני כבר כתבתי למעלה במאמר ז' פרק שני שהאלוק ית' יתואר לפועל העולם משתי בחינות הא' מהצד שבראו וחדשו. והשני לפי שהוא מקיימו ומתמידו ושומר אותו ברצונו כי לא יספיק טבע הדברים המושם ומוטבע בהם בתחלת וצורתם לפעול לפעולותיהם הטבעיות אלא בסבת הרצון האלקי המתמידו והבאתי על זה ראיות מדברי הפלוסוף מספר בעלי חיים. ומדברי הנביאים כדכתיב ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא יי' אלקינו וגו' וזה שירש הנסים והנפלאות כלם. ולכן לא שלט האש בחנניה מישאל ועזריה לשרפם ולא אכלו האריות לדניאל לפי שהדברים הטבעיים ההם לא פעלו פעולותיהם הטבעיות בשעות ההם בהסתלק מהם הרצון האלקי אשר בו תלוי הכל וכמו שאמרו במסכת תעניות מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק כי הנה סבר האומר הזה שלא היה טבע הדבר הוא הפועל האמתי בו אלא הרצון האלהי וכמו שביארתי שם. ולהיות הדע' הזה יסוד מוסד לכל נסי התורה ונפלאותיה היה מציאות הנפלאות התחלה עצמית לתורה א"א שתתקיים בהכחשתם עד שכתב אבן רכד בספר הפלת ההפלה שאלה י"ז וז"ל החכמים והפלוסופים לא יעבור אצלם הדבור והנצוח בהתחלות התורה ומי שיעשה כן צריך למוסר כי כל מלאכה יש לה התחלות יחוייב לקבלם ולכך יחוייב על כל אדם שיקבל התחלות התור' ושיתאמץ בם ואשר יחוייב שיאמר בם היא שהתחלותיהם הם ענינים, אלקיים ועלו למעלה מהשכלי' האנושיים ולא ימלט מלהודות בם עם סבלות סבותיהם ולזה לא נמצא לא' מן הקודמי' דבור בפלאים עם התפשטם והראותם בעולם לפי שהפלאות הם התחלות יקיימו התורות והתורות הם התחלות למעלות עכ"ל הנה התבאר מזה כלו שהנסים והנפלאות הם התחלות התורה ולכן ראוי שנקבל מציאותם ולא יחלוק אדם עליהם כי כמו שדברי התורה והנביאים ראוי שיקובלו ולא יכחיש אותם אדם ומי שיכחיש' אין ראוי להתווכח עמו בדבר מדברי התור' לפי שמכחיש התחלותיה כן הענין בנפלאות האמנם מצאנו ראינו בדברי חכמינו הקדושי' ז"ל דעות זרות בענין הפלאים ראוי להעיר עליהם ולהסיר המבוכה הנראית בהם:
פרק ג
אמרו בב"ר תנאי התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע לישראל אמר רבי אליעזר לא עם הים בלבד התנה אלא עם כל מה שנברא במעש' בראשית שנאמר אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי צויתי את הים שיהי נקרע לפני ישראל צויתי השמש והירח שיעמדו לפני יהושע צויתי השמים והארץ שישתקו לפני משה שנאמר האזינו השמים ואדברה וגו' נייתי העורבים לכלכל את אליהו. צויתי את האור שלא יזיק לחנניה מישאל ועזריה צויתי לאריות שלא יזיקו לדניאל צויתי את הדג שיקיא את יונה וכו' וכן הוא בפרקי ר' אליעזר. וקרוב לזה אמרו בחמישי ממסכ' אבות עשר' דברים נבראו ערב שבת בין השמשו' ואלו הם פי הארץ פי הבאר פי האתון והקשת והמן והמט' והשמיר והכתב והמכתב והלוחות וי"א אף המזיקין וקברו של מרע"ה ואילו של אברהם אבינו וי"א אף הצבת בצבת עשויה. והרב הגדול המימוני כתב בפירושו למסכת אבות וז"ל כבר ביארנו לך בפ"ח שהם לא יאמינו בחדוש הרצון בכל עת אלא שבתחלת עשיית הדברים שם בטבעם שיעשה בהם כל מה שיעשה יהיה הדבר מאדיי והוא הדבר הטבעי או יהיה חדוש לעתים רחוקים הכל שוה וע"כ אמרו שביום הששי שם בטבע הארץ שתשקע קרת ועדתו. וכתב עוד שם ואולי תאמר שאחרי שכל הנפלאות הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית למה יחד אלה העשרה שנזכרו במשנה דע שלא יחדו אותם לומר שאין שם מופת שהושם בטבעי הדברים רק אלו. אבל הם קבלו שאלו נעשו בין השמשות בלבד ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים שנעשו בהם בעת עשייתם תחלה. ואמרו עד"מ שמיום השני בהחלק המים הושם בטבעם שיחלק ים סוף למשה ויחלק הירדן ליהושע וכן לאליהו ולאלישע אח"כ וביום הרביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני כדבר יהושע וככה שאר הנפלאות מלבד אלה העשרה שהושמו בטבעי הדברים ההם בין השמשות ע"כ וזהו ג"כ דעת החבר בסוף המ"ג מס' הכוזר. ומסכים לזה כתב הרב המור' בפי' כ"ט ח"ב וז"ל ואף על פי שחז"ל כבר אמרו בנפלאות דברים זרים מאד שהם רואים הנפלאות ממה שבטבע ג"כ אחר כי הם אמרו שכאשר ברא השם ית' זה המציאות והטביעו על אלה הטבעים שם בטבעם שיתחדש בהם כל ה שיתחדש מהנפלאות בעת חדושם ואות הנביא הוא שיודיעהו האל בשעה שיהיה בו מה שיאמר ויפעל זה הדבר כמו ששם בטבעו להיות בשרש מה שהיה טבעו וזה אם הוא כמו שתראהו מורה על מעלת האומר אותי היות קשה בעיניו עד מאד קושי גדול שישתנה טבע אחר מעש' בראשי' או ישתנה רצון אחר שהונח כן וכו' רצה הרב לומר שעם היות הדעת הזה זר מאד בענין הנפלאות כי הוא מכחיש אותם כמו שירא' מענינו הנה הוא מורה על מעלת האומר אותו לבראו מחוד' הדברי' ולזה ג"כ נמשך הרלב"ג בספר מלחמותיו בחלק השני מאמר ששי באמרו שיש לחדוש הנפלאות נמוס וסדור שהיה מסודר כשנתחדש העולם בעת הבריאה שאז הטביע הקב"ה טבע מיוחד בכל דבר הוא הנאות והטוב ושראוי שימשך ויתמיד וכמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ומיד באותו עת גזר הפסק הטבע ההוא לתכלית הטוב אם להקנות אמונה להעניש את הרשעים ואם להטיב את הצדיקים ולזה לא יקשה אדם איך אפשר שהאש לא ישרוף בהיותו אש לחנניא מישאל ועזריה והמים בהיותם מים בצורת' היו עומדים ולא נגרים כי טבע האש בהיות אש הוא לפעול השרפה וטבע המים להגר' וכן שאר הדברים בהיות' בצורותיה' העצמיו' ואכיותיהם בטבעם הוא מחוייב כפי הטבע ההוא שיעמודו שעה ידועה מבלי פעל מאותו הנימוס הראשון. ובדרך הזה דרכו רבים ונכבדים מחכמי המחברים ואחריהם בפיהם ירצו סלה. ואני כבר כתבתי בספר נחלת אבות בפי' המשנה הנז' שהדעת הזה כמו שביארו הרב המורה והר"לבג הוא בעיני הריסה רבה לפנות התורה ושרשיה כי הוא מיוסד באמת על דעת היונים שהעולם נמשך ממנו ית' בחיוב טבעי לא בבריאת וחדוש מוחלט רצוני בהמצאת דבר מלא דבר וכבר באר הרב המורה עצמו כמו שזכרתי בפרק הראשון מזה המאמר העשירי שעם האמונה בקדמו' העולם כפי מה שיראה אותו ארסטו לא יהיה מקום לנפלאות התורה ומופתיה ואמתת ספוריה. ובהיות הדבר כן מי יתן ואדע מה השלמות והמעלה אשר מצא הרב במאמר אין כל חדש תחת השמש עד ששבחו והללו עליו באמונתו ההיא בהיות בה תערובת חמץ אשר כזה שהוא בלא ספק מכחיש פשוטי התורה הלא תראה הנסים הראשונים שנעשו במבול ובקשת שנזכרו במשנתינו שלא באו אלא מפני שהשחית כל בשר את דרכו ונתן להם הקב"ה זמן לשוב בתשובה כדי שלא להשחית' וכמ"ש והיו ימיו מאה ועשרים שנה ואם היה ענין המבול מסוד ומוטבע לבא לח היה א"כ תלוי ברשעתם ולא יבצר בתשובתם ולא היה צריך אות הקשת להבטיחם ממבול אחר אם לא היה מסודר ומוטבע ואם היה מסוד בהכרח יהיה בואו כי הדבר תלוי בתנאי שהתנה במעשה בראשי' לא בעון ולא בתשובה גם בניסי אברהם שנגע יי' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים על דבר שרי יתחייב שנאמר שאף שלא היתה שרה בעולם או שלא באה למצרי' או שלא נלקחה לפרעה היה בהכרח פרעה אז מנוגע באותם הנגעים מפני התנאים שהתנה הקב"ה במעשה בראשית וכן הפיכת סדום ועמורה ומאמר ארדה נא ואראה אם היתה ההפכה מסודרת ומוטבעת לזמן ההוא אף שלא יחטאו תהיה בהכרח ולא היה צריך יי' יתברך לומר חרדה נא ואראה כי אם הגזרה אמת החריצות שקר וכזה עצמו יתחייב בכל הנסים והנפלאות ועוד שהנה מצאנו לאדון הנביאים בתחלת נבואתו שאמר והן לא יאמינו לי וגו' והשיבו ית' מה זה בידך וצוהו על הנסים ואמר למען יאמינו כי נראה אליך יי' ואם היו האותות האלה בטבע הדברים להעשות איך נשתלשל ענינם על אמות נבואתו. ואם פי הארץ היה מוטבע בה להפתח בזמן כך איך עשה ממנה משה ע"ה ראיה על אמתת נבואתו באמרו אם כמות כל האדם וגו' לא יי שלחני ועוד אף שנודה ונסבול הדעת הזה בנסים הנעשי' בדברים העומדי' הבלתי משתני' כפי האר' וכפי הבא' איך יתכן לציירו ביד מר"עה שנעשה מצורעת כשלג ואח"כ ששבה כבשרו באי זה חומר פרטי היה נתון הטבע ההוא מששת ימי בראשית וכן מי הירדן הרבים שעברו עליהם כמה בלבולים והמים שנתרפאו במלח בנס אלישע והאש שלא שרף לחנניה מישאל ועזריה באי זה חלק מן המים או האש או שאר הדברים היה נתלה הטבע ההוא שהתמיד שם כל כך מן השנים כי אין ספק ששאר חלקי המים והאש היו פועלים כפי טבעם באותה שעה בשאר המקומות ושאר האנשים היו נשרפים או נטבעים והטבע ההוא הפרטי הנתן שמה לא היה אפשר שיהיה במעשה בראשי' כי לא היה הפרטי ההוא עדין במציאות לשיתלה בו הטבע ההוא ואין לומר שנתלה הטבע ההוא ביסוד הכולל כי הנה הכללים אינם נמצאים חוץ לנפש כמו שאמר ארסטו ואין במציאות כי אם הפרטי' האם נאמר שאתון בלעם ואילו של אברהם אבינו ומטה אהרן היו מששת ימי בראשית יותר מאלפים שנה. גם תראה שמשה שאל את פרעה להסרת הצפרדעים התפאר עלי למתי אעתיר לך ואם היה הנס מוגבל ומוטבע לשעה ידועה איך היה אומר כן הידוע ידע משה שישיבהו פרעה למחר ולא לאותו יום או לזמן אחר ואיך השיבו משה כדברך למען תדע כי אין כיי אלקינו שמורה שהיה זה חדוש רצוני לא טבע מוטבע וגדעון שכפי מה ששאל מהאותות כן נתנו לו האם היה יודע טבע הצמר והגזה עם הטל מימי בראשית ואם היה יודע אותו לא ישאל עליו וישעיהו שאמר שאל לך אות מעם יי' אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה איך נתן האותות בבחירתו של אחז ואולי ישאל דבר שלא יהיה מוטבע מימי בראשית ויתחדש ספק בנבואתו סוף דבר שאם היה הדבר כדברי החכמים האלה לא ישאר לנו מציאות נס כלל והיו כל הדברי' נטבעים בנשאיה' מהם לזמן קרוב ומהם לזמן רחוק וכלם יהיו אם כן דברים טבעיים ולא יי' פעל כל זאת. עד שמפני זה כתב הנרבוני בפירושו לספ' המור' שהענין הנסיי הוא סעיפי מסעיפי ההעברה שהניחו המדברי' ירצה שהדברי' כלם הם בטבע ויתחלקו למאדיי ולמעטיי ושהגרת המים ודבקותם עד"מ הוא טבעם המאדיי וקריעתם הוא טבעם המעטיי ושני הדברים שוים בכח מציאותם רק יתחלפו ברב או במעט ושהנראה מהכתובים הם דברים דמיוני' כדברי המדברים חלילה חלילה לספורי התורה והנביאים מדברי ההתולים האלה ומהיות נביאי השם בעלי רמאות וגונבי דעת הבריו' בהראות' שהם עושים מה שלא היה בידם יכולת לעשותו ולהיות הדבר נמצא על המעט לא יתארהו התורה בשם נס ופלא כי הנה החוזים בכוכבים יגידו האותיות והלקות שיהיה אחרי אלפים מהשנים אבל להיותו דבר טבעי ומסודר אף שיהיה לעתות רחוקות לא יקראו נביאים ולא תבחן בזה נבואתם. אין כאל ישורון השם אמת ותורתו אמת הוא ברא את השמים ואת הארץ וכל צבאם לא מדבר ברצונו המוחלט והוא יכול על הטבעים אשר ברא לשנותם ולחדשם כרצונו כי הוא נורא תהלות עושה פלא ואם לא היה מציאות לנס בדרך הזה אבל היה הוא מכלל הטבעים לא היו הנביאים מתארים אותו יתעלה בעושה נפלאות לבדו וישעיה אמר אודה שמך כי עשית פלא ואמר האומר לצולה חרבי ודוד אמר ההופכי הצור אגם מים. ואם היה כל זה בטבע מה היה ההלול בזה. ולכן אין ראוי לקבל בזה דעת הרב ותלמידיו אמנם מה שנראה לי בזה יתבאר בפרקים האלה:
פרק ד
דעתנו בפירוש התנאי' שהתנה הקב"ה במעשה בראשית עם בריותיו הוא שאין ראוי שיובנו התנאים ההמה כפי פשוטם כי הנה הדינים וההסכמות שיניחו ביניהם שני השותפין או הנושאים ונותנים ואיש ואשתו ראוי שיקראו תנאים לפי שהם מחוייבים לעמוד בהם ולא יעבור עליהם אחד מהם כפי חקו ואיך יפול בבורא העולמים אחר האפס הגמור כפי רצונו שיתנה תנאים עם ברואיו בהיות הכל שלו וכ"ש שיתנה עם הדברים שאינם בעלי נפש כארץ והמים ושאר היסודות והמורכבי' מהם שבאמת לא יפול בהם שם תנאי ויהיה זה כשגעונות המדברים שאומרים האל רצה כשיפגוש צבע פלוני עם הבגד שיתחדש בו מראה ועין פלו' לא שיש בתולדת הדבר ההוא לצבוע הבגד וחלילה לרבי יונתן שהיה מגדולי חכמי ישראל ויודע ספרי התורה שיאמר שהיה חק ומשפט טבעי בדברים לשנות את טבעם בשעה ידועה ויהיה אם כן בזה מכחיש האותות ומפיל דופי בנביאים שהם מתפארי' בשקר ומראי' שהם עושים מה שהוא נעשה מאליו מטבעו. ואם בכל הדברים נעשה התנאי הזה איך צדקה המפנה מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות כי הם כבר נבראו בימי בראשית אבל אמתת הענין כך הוא הנה האפשרות והתנאי אפשר שיצוייר ויפול אם על הפועל שיפעל בזמן כך ולא בזולתו ואם על המתפעל שיקבל ויתרשם בו אותו רושם והתפעלות בזמן מה ולא היה דעת רבי יונתן שהיו התנאים האלה טבע קיים במתפעל שיצא לפעל בההכרח בזמן מהזמנים אבל היה דעתו לענין הפועל ורצונו שלא יחשוב החושב שבתחלת הבריאה שם הקב"ה לכל נמצא טבע מיוחד שיתקיים בו עוד כל ימי הארץ ושאחרי כן באורך הזמנים נתחדשו עניינים באופן שנתחרט האל ית' מאשר עשה וינחם יי' מהטבע אשר ברא ושכל את ידיו וחבל את מעשהו ובריאתו ושזה היה ענין הנסי' והפליאות ולפי שאין ראוי להאמין שנוי רצון בו ית' כי הוא נמשך אחרי חדוש הידיעה במה שלא היה יודע מקודם לכן אמר רבי יונתן שלא היה שנוי רצון לפניו חלילה כי באותה שעה שברא שמים וארץ וכל צבאם כללה והקיפ' ידיעתו הדברי' העתידים להיות כלם ושכבר יבא זמן לשנות טבע נמצא ההוא ממה שהוא בו ועל מנת כך ובדעתו שיהיה עתיד לשנותו בשעה אחרת כפי הצורך עשאו ובראו כן ולא היה אם כן פעל הנס חדוש ידיעה ורצון בו יתעלה או התחרטות ממה שברא בתחלת כי הכל היה גלוי וידוע לפניו וכמו שתקנו לומר בתפלת ר"ה לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית ואל זה הקיום והבלתי שנוי והעדר חדוש רצון שיש בפעל האל יתעלה כוון רבי יונתן בתנאי אשר זכר לא לטבע המתפעל שהוטבע בכך. ולזה אמרו בב"ר שמש בגבעון דום זש"ה אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי א"ר יונתן תנאי התנה הב"ה שסמך התנאי הזה אל הפועל להגיד שאין לפניו שנוי מפני שבעת שידיו נטו שמים צוה שיעלה לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון והוא תנאי שהיה משוער אצל הפועל אותו והענין שלא נתחרט ממה שעשה בראשונה ולא היה זה חדוש ידיעה ולא שנוי רצון כי מיד בתחלה כך עלה במחשבה ולכך בבוא עת הצורך קרע את הים ור' ירמיה בר' אליעזר הוסיף באור לדבריו שלא לבד היה זה בענין הים אלא ג"כ בכל מה שנברא בששת ימי בראשית התנה כן רוצה לומר ששם טבעם על מה שהוא עליו ומיד בתחלה עלה במחשבתו לשנות הדברים לעת הצורך כדי שייראו מלפניו כי כל העולם לא נברא אלא בשביל זה והטבע המוטבע הכללי זה תכליתו באמת כמ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. ולכן כשיצטרך להשגת התכלית ההוא לשנות המנהג הטבעי ישנה אותו והכל הולך אל התכלית אחד כי אין בזה לא חדוש ידיעה ולא חדוש רצון וזהו מה שאז"ל בב"ר כל הנפלאות שעתיד הקב"ה לעשות בעולמו הם גלויות לפניו מקדם ומודיעם לנביא כדכתי' ראה כל המופתי' אשר שמתי בידך שרצו בזה שלא היה בנסים שנוי רצון. והראיה המוכחת על אמתת הכוונה הזאת בענין התנאי הוא מה שאחז"ל גם כן תנאי התנה הקב"ה עם שמים וארץ שאם ישראל לא יקבלו את התורה יחזירם לתהו ובהו האם נאמ' שהיה התנאי ההוא טבע ששם בשמים ובארץ שבעת ידוע יחזרו לתוהו ובוהו זה א"א כפי דעת הרב המורה שיאמין בנצחותם. אלא שהוא כלו כפי רצון וחפץ הפועל יתעלה ועליו אמר שלמה ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו מלפניו ואמר רבי יוסי בן זמרא בתחלת בריאתו של עולם אמר הב"ה יקוו המים ותראה היבשה מפני מה כתיב הקורא למי הים וישפכם על פני כל הארץ כדי שייראו מלפניו למה הדבר דומה למדינה שמרדה במלך מה עשה הביא לגיון א' קשה והקיפה כדי שייראו בני המדינה מלפניו כך ברא הקב"ה את עולמו שיהיה היום יום בא יעקב ושקע השמש שלא בעונתו שנאמ' וילן שם כי בא השמש בא יהושע ועשה מהלילה יום שנאמר שמש בגבעון דום. הרי שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו ית' כדי שהבריות יהיו יראים מלפניו ברא הקב"ה ים בא משה ו ועשה ממנו יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים בא אלישע ועשה את היבשה ים שנאמר עשה את הנחל הזה גבים גבים. ברא הקב"ה קיץ וחורף בא אליהו ועשה את החורף קיץ שנאמר חי יי אם יהיה השנים האלה טל ומטר. בא שמואל ועשה את הקיץ חירף שנאמר הלא קציר חטים היום אקרא את יי' ויתן קולות ומטר ברא הקב"ה העליונים לעליונים ותחתונים לתחתונים שנאמר השמים שמים ליי' והארץ נתן לבני האדם בא משה ועשה את התחתונים עליונים והעליונים תחתונים שנאמר ומשה עלה אל האלדים וירד יי' על הר סיני הנה ביארו במאמר הנכבד הזה שלא היו הנסים והפלאות דברים מוטבעים ביסודות והמורכבים מהם אבל שהקב"ה ברא הדברים וטבעיהם לשיתמידו כן האמנם גזר ועלה במחשבתו כשבראם שהנביאים בדבקות' ישנו טבעי הדברים לצורך השעה כדי שבני אדם ייראו מלפניו. הנה התבאר מזה כלו שהתנאים שזכרו חז"ל אינם טבעים נטבעים בדברים מיציאתם לעולם לשישתנו עכ"פ בזמן מוגבל אלא שהם ציורים וגזרות עלו במחשבתו יתעלה בתחנת הבריאה לשנות סדרי בראשית כפי צורך השעה ושאין בזה אליו ית' שנוי רצון ולא שנוי ידיעה ולא התחרטות ממה שעשה ולזה ג"כ כוונו באמרם ז"ל ואם בריאה יברא יי' אם ברא פה לגיהנם מוטב ואם לאו יברא ר"ל אם כאשר ברא גיהנם עלה במחשבה לברוא לו פה בעת הצורך מוסב. ואם לאו יברא אף על פי שיהיה בו שנוי רצון. והמקשה הקשה והא כתיב אין כל חדש תחת השמש ר"ל שאין לפניו לא חדוש ידיעה ולא חדוש רצון והיתה התשובה אלא לקרובי פתחא ר"ל שלא היה בזה שנוי רצון כי אם להוציא לפעל רצונו הקדום ולקרב הסבות:
פרק ה
ואמנם במשנה דאבות מהדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ראוי להעיר ספקות גדולות: הספק הא' איך אמרו שנבראו חותם הדברים בין השמשות. כי הנה במסכת שבת פרק במה מדליקין חלקי מהו בין השמשות והיה דעת רבי יודא שבין השמשות הוא מן היום ומן הלילה ספק כלו מן היום וספק כלו מן הלילה ומטילין אותו לחומרא ושבין השמשות הוא משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאירין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הוא הכסוף העליון והשוה לתחתון זה לילה דברי רבי יודא ורבי נחמיה אמר כדי שיהלוך משתשקע החמה חצי מיל רבי יוסי אומר בין השמשות הוא כהרף עין זה נכנס וזה יוצא וא"א לעמו עניו אמר מר מטילין אותו לחומרא שני ימים למאי הלכתא וכו' אמר רבי יוסי בר זבדא העושה מלאכ' בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך והלכתא כרבי יודא לענין השבת ע"כ. והנה אם נפרש בין השמשות לדעת רבי יוסי שאמר שהוא כהרף עין יהיה הוא העתה שאינו זמן אבל הוא תכלית הזמן העובר והתחלת העתיד ויתחייב מזה שהדברים שנבראו בין השמשו' נבראו בזולת זמן וזה לא יתכן כי היציאה מן הכח אל הפעל היא בתנועה והתנועה היא מן ההפך אל ההפך והיא בזמן בהכרח. ויקשה ג"כ למה נשתנה בדברים האלה סדר מעשה בראשית שכל הדברים נבראו בששת הימים בזמן ואלה דברים נבראו בזולת זמן בין השמשות ואם נפרש בין השמשות לדעת רבי יודא שהוא האמת לפי שהלכתא כרבי יודא לענין השבת ויהיה זמן בין השמשות כמהלך חצי מיל שאיפשר בו היציאה מן הכח אל הפעל יתחייב מזה שהבריאה שהיתה בין השמשות נעשת ביום השבת לפי שהוא מן היום ומן הלילה והתורה אמרה שבו שבת השם מכל מלאכה ואיך נבראו א"כ היה דברי' ההם בשבת בהפך מה שהעידה התורה וינח ביו' השביעי.
הספק הב' אם היה שיוחס הקב"ה למעשה בראשית ששת הימים שבהם ברא הנבראים כלם איך עשרת הדברים האלה שנזכרו במשנה לא נבראו באותה ששת הימים כשאר הדברים כלם הקצור קצרה יד השם מלברוא הדברים האלה כשאר מעשה בראשית בששת הימים ונצטרך לבורא' בסוף היום הו' בע"ש בין השמשות הספק הג' אם היה שכבר נשלמו כל הנבראים בששת ימי בראשית עד שנאמר עליהם וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והטוב הוא השלם שלא חסר ממנו דבר וכמאמר משה רבינו ע"ה הצור תמים פעלו וכדברי שלמה כי כל אשר יעשה האלדים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע איך א"כ קיימו וקבלו חז"ל שאחרי שלמות מעשה בראשית ומאמר וירא אלדים את כל אשר שה והנה טוב מאד שהוא המורה על הגמר והשלמות בהחלט נשארו דברים מלברוא שנבראו אחר כך בין השמשות כי ימשך מזה שהיתה מלאכת ששת ימים חסרה ובלתי נשלמת האם שכח יתעלה מלבראם ונזכר אחר כך בין השמשות ובראם בריהטא.
הספק הד' איך אמרו שעשרת הדברים האלה נבראו ע"ש כי הנה הם מכלל הדברים שנבראו בששת הימים. כי בידוע שכאשר נבראת הארץ ביום א' נברא גם כן פיה בכח וגם הלוחות וקברו של משה ושל כל שאר המתים נבראו אז בכח הארץ. ואמנם הוייתם בפעל לא היה כי אם לשנים רבות כשנעשה כל דבר ודבר בזמנו ולא נעשה א"כ דבר מזה ע"ש בין השמשות. וכן ביום השני כשנגמרה מלאכת המים אין ספק שנברא פי הבאר וכל פה נחל נובע וכן ביום הג' כשהוציא הארץ עץ כל פרי בהכרח אז נברא המטה אם בכח ואם בפעל. וביום הד' שנבראו המאורות נברא הקשת כי הוא מלהט השמש המכה בענן הנכחי אליו ובהמצא השמש יעלו האדים מן הארץ ויתרשם הקשת וכן המן נתגלה באויר וביום הו' שנברא כל נפש חיה למינה בהמה ואדם בודאי אז נבראו הכבשי' והאלים והאתונות ואתון בלעם והשמיר ואילו של אברהם אבינו ואין לומר שאז נבראת האתון מבלי פה ובין השמשות נבראת פיה כי כל מעשה בראשית בציביונן נבראו ולא נבראת האתון בלי פה ואם נאמר פה על הדבור בפעל זה לא היה ע"ש.
הספק הה' איך יתכן שפי אתון בלעם נברא בין השמשות וכן אילו של אברהם אבינו וחיה האיל עד זמן העקידה שהם יותר מאלפים שנה והאתון עד זמן בלעם שהם אלפים ותפ"ח שנים. וכן השמיר וידוע שהב"ח א"א שיחיו כל זמן הרב ההוא הנה אם כן הב"ח ההם נבראו בכח ביום הששי ומציאותם בפעל היה כאשר הלכו בני ישראל במדבר ולפי זה לא נברא בין השמשות האיל ולא האתון לא בכח ולא בפעל. גם שהכתוב אומר ויפתח יי את פי האתון ואם היה נבראת בין השמשות קודם בלע' אלפים מהשנים היה ראוי שיאמר הכתוב ויפתח האתון את פיה כמו ותפתח הארץ את פיה לא ויפתח יי את פי האתון שמור' שאז נתחדש הפלא ההוא וכן היה ראוי שיאמר בפי הארץ ויפתח יי את פי הארץ כמו שאמרו באתון.
הספק הו' ואם היה הקשת נברא ע"ש כבר היה בפעל קודם המבול זמן רב ומה היה אם כן האות הזה לנח שלא יבא עוד מבול לשחת כל בשר וכן המן שירד ברדת הטל ובחום השמש ונמס שמורה שיהיה לו התייחסות עם כ"א ויר' שממנו יתהוה הטל שהשמי' פעלים בי ההויה וההפסד כשאר מעשה בראשית ומהו הדבר שנעשה בו ע"ש בין השמשות.
הספק הז' במה שזכרו המטה ולא ידענו אם הוא מטה משה ע"ה שהיה מסנפרינון לדעת חז"ל ונברא אם כן ביום הראשון בבריאת הארץ כשאר המחצבים כלם או אם הוא מטה אהרן. שהוציא פרח ויגמול שקדים ונברא ביום ג'. ואם היה מטה משה איך יכלו החרטומים לעשות כמוהו בלהטיהם. ואם היה מטה אהרן לא היו אם כן מטות כל השבטים שווים. כי מטה אהרן היה מעשה ידי יוצר שנברא בין השמשות ושאר המטות נבראו לשעתן. ולא היה אם כן בזה בחינה ולא מופת לדעת השבט אשר בחר יי בו.
הספק הח' למה יוחדו הדברים הנסיים האלה שנזכרו במשנה לע"ש בין השמשות ולא זכרו בתוכ' שאר הנסים הגדולים שנזכרו בתורה והחכם רבי לוי במ"ו ח"ב פ"י מספר מלחמותיו כתב בזה שההויה שהיתה בששת הימים שנתיחסה להם בריאת העולם היתה רצוני' ומה שנמשך מן ההויה מיום השביעי ואחריו היתה הויה טבעית ושחז"ל יקראו בין השמשו' הזמן הממוצע בין שני הימי' שיהי' בו חלק מה מכל אח' מהם ולא התבאר לנו החלק ההוא שיש בו מאחד אחד מהם וכזה יאמרו כאן שהווית הנפלאות היא כמו ממוצעת בין ההויה רצונית שהיתה בתחלת העולם ובין ההויה הטבעי' שנמשכ' בעולם אחרי התחדשו. וזה כי מפני שיש לנפלאות נימוס וסדור באופן מה ידמו להוי' הטבעית ומפני שלא היה המתחד' בהם מתחדש בדבר מוגבל. כמו שהוא בההויה הטבעית.
לכן ידמה להויה רצונית וזה כי הווית הנפלאות מפני שלא תהיה באמצעו' תנועות הגרמים השמימיים והפעל אשר יתחדש מהם אינו מניצוני הככבים כמו שהוא בהויה הטבעית לכן תדמה להויה הרצונית שנתחדש בה העולם. ולא התחד' בה מה שהתחדש באמצעות הככבים ותנועו' הגרמים השמימיים אלה הם דבריו. והר' מתתיה היצהרי בפירושו למסכת אבות יראה שלזה נטה. אבל כבר הודעתיך שאין דעתי נוחה עם האומ' שיש נימוס וסדור לנפלאות. כי בזה כאלו יאמרו שהם ממה שבטבע שאין נימוס וסידור במה שהו' בו כפי המנהג הטבעי המתמיד לא כנפלאו' שהם כפי רצון הפועל וחפצו כמו שיתבאר אחר כך. והרב הגדול כפי מה שהודעתיך למעלה מדבריו מבואר שהרגיש בזה הספ' אבל לא מצא עליו מענה כי הוא כתב במקום הנזכר ממנו וז"ל. ואולי תאמר שאחרי שכל הנפלאו' הושמו בטבעי הדברי' ההם מששת ימי בראשית. למה יחד אלו עשרה דע שלא יחדם לומר שאין שם מופת שהושם בטבע הדברים רק אלו. אבל הם קבלו שאלו נעשו בין השמשות לבד. ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים שנעשו בהם בעת עשייתם תחלה וכו' הנך רואה שלחצתו הקושיא ולא מצא עליה מענה אלא שהם קבלו שהיו עשרה דברים אותם שנבראו בין השמשות ומאין להם. הקבלה ההיא. ומפני הספקות האלה כלם. ראיתי אני במשנה הזאת פי' אחר כפי כוונה אחרת התבאר בפרק שאחר זה:
פרק ו
ראשונה ראוי לדעת שאחז"ל לא כוונו במאמר הזה שהדברים ההם שזכרו נבראו ערב שבת בין השמשות בפעל ומציאות גמור כי בידוע שפי הארץ שנפתח בימי קרח לבלוע את הרשעים ולהסתם מיד כאדם הפותח פיו לאכול וסותמה אחר כך. ופי הבאר והוא אשר יצאו ממנו מים בזכות מרים כל ימי המדבר ונסתם במתתה ונפתח אחר כך בתפלת משה. ופי האתון שדברה לבלעם בדבור אדם על הן הן ועל לאו לאו והקשת הנראה בענן ביום הגשם שניתן לאות לנח ולבניו להבטיחם ממבול אחר. והמן הוא הלחם אשר נתן יי לישראל לאכול במדבר בצאתם ממצרים והמטה והוא מקלו של אהרן שהצץ צוץ ויגמול שקדים להורות שהשם בחר בו לכהן ובשבט לוי לשרתו או שאמרו המטה על מטה משה שעשה בו את האותות. והשמיר שהוא התולעת שבו חקק משה את אבני האפוד ובו חקק שלמה האבנים לבית המקדש. והלוחות אשר נתן השם לישראל בתורתו והכתב שהוא צורת האותיות שהיו בלחות ושאר הדברים אשר זכרו א"א שיאמרו הקדושים ההם שנבראו בפעל בששת ימי בראשית בהיות כתובי התורה מעידים בביאור הזמנים אשר בהם בראם יי שהיו כלם אלפים ויותר מן השנים אחר בריאת העולם. אבל היתה כוונתם באמת שביום הו' ע"ש בין השמשות עלו במחשבה לפניו יתברך לבוראם ולהמציאם בעת הצורך ועת לכל חפץ תחת השמים ועם זה הדעת האמיתי יותר הספק הראשון שזכרתי בפרק שלמעלה שבהיות שנפרש בין השמשות לדעת רבי יהודה לענין השבת לא יתחייב שהיתה בריאה בשבת בהפך מה שהעידה התורה וינח ביום הז' כי המנוחה היתה מהבריאה בפעל ודבריהם ז"ל היו במה שעלה במחשבה להבראות וכן הותר הספק הב' שהדברים כלם שנבראו בפעל בששת הימים נבראו אבל עשרת הדברים שנזכרו במשנה לא היו נבראים בפעל אבל עלו במחשבה להבראות וכן הותר הספק הג' שבששת הימים עד וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ועשה כל מעשה בראשית שנעשה בפעל וגמר מציאות ולכן היתה מלאכת ששת הימי' שלמה ולא חסרה אמנם הדברים שבמשנה היו מה שעלו במחשבה להבראות לא מה שנבראו בפעל וכן הותר הספק הד' כי בריאת ששת ימים היה לכל הדברים שנבראו בפעל.
אמנם מה שעלה במחשבה לעשות מהפלאות לא היה נכלל במעשה ששת הימי' כי הוא שנוי ובטול טבעם. וכן הותר הספק הה' שהדברים ההם שנזכרו במשנה לא אמרו שנבראו בפעל ומציאות בערב שבת בין השמשות כי לכל היה זמן מיוחד או נגמר העשה כפי הרצון האלדי. ולא היה אם כן אתון בלעם ולא אילו של אברהם אבינו והשמיר ושאר הדברים חיים אלף שנים פעמים. וכן הותר הספק הו' שהקשת לא נברא ערב שבת בפעל קודם המבול כל כך מהשנים וכן המן לא ירד כ"א בצאתם ממצרים אבל בע"ש עלה במחשבתו ית' לבוראם ולהמציאם לעת הצורך לזמנם. וכן אומר בהתר הספק הז' שהמטה שזכרו במשנה אפשר לפרשו על מטה משה. ושלא היה הבדל בין מטה משה למטות החרטומים ולא במטה אהרן לשאר מטות השבטים במה שהיה נראה ממנו. והוא היות המטה עץ יבש. ואם עלה במחשבה לבוראו בערב שבת בראשית מה ההבדל בזה לענין נס מטות השבטים שצץ ציץ ויגמול שקדים או שהיה לנחש אם היה מטה של משה. ואמנם הדעת שהיה מטה של משה מספירונון הוא כפי כוונה אחרת אינה מזה המקום.
אמנם בהתר הספק הח' ראוי שנרחיב עוד המאמר. והוא שכבר. ידעת שהם ז"ל קבלו שביום הששי נבראו אדם וחוה ובו ביום חטאו ונדונו וגורשו מגן עדן ולכן באותו יום אחרי שנדונו למיתה ושאר הקללות וגורשו מגן יי אמרו במליצתם זאת שראה הקב"ה בחכמתו העליונה וברצונו הפשוט להמציא בעולם בזמנים הצריכים להם דברים מתיחסים לחטא אדם וחוה והנחש וענשם וזכיות זרעם העתידים להיות שהם הליצו לפניו ית' זכות על אדם ואשתו ולזה כוונו באמרם שנבראו הדברים ההם ע"ש בין השמשות כלומר שאז עלו במחשבה לבראם בעולם והענין שיהיה כל דבר מאלה בזמנו ונתיחדה אותה שעה למחשבתו ולרצונו להיותה מיד אסרי ענין אדם כאלו אמר שמיד בשסרח עלו כל אלו הדברים במחשבתו ית' העליונה ובדעתו הכוללי העבר והעתיד וההווה. והיה הדבר הא' פי הארץ והיה זה כנגד האדם הראשון שלא נטה אל העליונים כאשר צווה ושב אל העבר ואל מותריות תאותיו ששורת הדין היה נותנת לא לבד שתהיה האדמה ארורה בעבורו אבל גם שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותו כמו שעשתה לקרח הממרה את פי יי וחולק עליו ולכן עלה במחשבתו ית' את פי הארץ שהיה ראוי שתבלעהו שאחרי שבחר בה הוא ואשתו ראוי היה שתבלעם כשאול חיים אבל להיותו ראש בריותיו של הקב"ה לא הענישו כל כך ושמר פי הארץ לבלוע בזמנו לקרח ועדתו הממרים כי פקד עון אביהם הראשון עליה'. גם עלה במחשבתו פי הבא' והוא הדבר הב' והיה זה כנגד חוה שבבחי' חטאה ורשעתה היתה ראויה לכליה ושתבלע אותה פי הארץ אבל צפה הקב"ה שהיה עתידה לצאת ממנה מרים הנביאה שפיה פתחה בחכמה ושהעלתה הבאר לישראל מ' שנה ולכן בזכות פי הבאר ומעלת מרים אשר הביאתו נסלח לחוה. גם עלה במחשבתו פי האתון כנגד הנחש שבעבור ענין הנחש אשר הסית והדיח והביא הרעה על כל המין האנושי היה משירת הדין שבעבורו יכלו ויפסדו הב"ח כלם אם לא שראה הקב"ה פי האתון העתיד להיות כלי ואמצעי למלאת מצותו ולפרסם יכלתו. ומפני זה נשא עונש הב"ח כלם הנה אם כן היה פי הארץ כנגד אדם ופי הבאר כנגד חוה. ופי האתון כנגד הנחש שהם השלש' שחטאו והחטיאו את הרבים. ולפי ששלשתם חטאו בפה באכלם מעץ הדעת אמרה המשנה עליהם לשון פה. פי הארץ פי הבאר פי האתון. עוד עלה במחשבתו הקשת. לפי שהיה האדם וזרעו קיימים ונצחיים באיש ומפני חטאו התעתדו למות באיזו סבה שתבוא מקרית או טבעית עד שמפני זה בא עליהם מי המבול לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים. ולפי שתהיה זה סבה להפסד העולם וכליונו מהרה לכן עלה במחשבתו לעשות בזמנו נס הקשת לברית עולם בינו ובין כל נפש חיה וכיון שהי' עתיד להבטיחם מההפסד המוחלט לא רצה לכלות את אדם הראשון עתה ולפי שבחטא ההוא אדם אבד מזון האלקי אשר היה לו בנחת ונתחייב לאכול את עשב השדה בזעת אפו. לכן באותה שעה שנגזרה עליו אותה גזרה ע"ש בין השמשות עלה במחשבתו שכבר יבואו ימים אשר מזרע אדם יאכלו את המן לחם אבירים ובמקום שהאב אכל את האסור בניו יאכלו לחם מן השמים בדבקותם עם האלקים וכנגד העצי' המשובחים שהיו ואבדו אותם אדם וחוה בגרשם ממנו עלה במחשבתו שעתיד היה אהרן ושבט לוי לזכות בעצי האלקים ויהיה מטה אהרן מונח באהל מועד ושם יצץ ציץ ויגמול שקדים. ויהיה המטה באהל מועד קיץ וחורף תמיד רענן עם שקדיו ופרחיו יעליהו לא יבול כמו שהיה עץ החיים בתוך הגן ואם נפרש המטה הזה על מטה משה אשר עשה בו את האותות יהיה ממנו שאז ע"ש עלה במחשבתו ית' מטה משה והאותות והמופתים שעשה בו שזכותו עמד לאדם עוד עלה במחשבתו באותה שעה שהיה עתיד להברא השמיר בזמנו והיה זה כנגד הנחש אשר החטיא את אדם וחוה והסירם מעל יי שכנגדו יברא בשרצים השמיר שהוא תולעת חזק שבו חקק משה את אבני האפוד וחקק שלמה אבני המקדש והיה השרץ ההוא כלי עוזר ומסייע את ישראל לעבודת השם במקום שהנחש החטיא אותם עוד עלה במחשבה באותה שעה הלוחות והכתב והמכתב ופרשי' במסכת פסחים שהכתב הוא צורת האותיות שבלוחות. והמכתב הוא בפת"ח תחת המ"ס וצר"י תחת התי"ו ור"ל העט שבו חקק ית' האותיות ההם והלוחו' הם לוחות האבן הראשונים וי"מ הכתב על התורה והמכתב והלוחות על העשר הדברו' שהיו נכתבים עליהם. ולפי דעתי לא כוונה המשנה לעשות ג' דברים כתב ומכתב ולוחות כי אם להבדיל בין הלוחות הראשוני' לשניות. כי הנה בלוחות השניות לא היה הנס כי אם לבד בכתיבה שמשה פסל אותם והשם ית' כתב עליהם עשרת הדברו' בדרך נסיי וכנגד אותו נס מאותה כתיבה מהדברות השניות אמר במשנתינו הכתב ר"ל שהכתב שבלוחות השניות היה מהדברי' שנבראו ע"ש וכנגד הלוחות הראשונות אמר והמכתב והלוחות לפי ששניה' היו מהפעל הנסיי דכתיב והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים. והיו א"כ מכלל עשרת הדברים האלה כתיבת הלוחות האחרונות וכתיבת ופיסול הלוחות הראשונו' ואל יקשה בעיניך מאשר נזכרו במשנה כפי הפירוש הזה הכתב שהוא מהשניות קודם המכתב שהוא מהראשונים כי לא שמר התנא בזה סדר הזמן. הלא תראה שזכ' הקשת אחרי פי האתון. והמן אחרי פי הארץ שבקרח. והלוחות אחרי השמיר וכן שאר הדברים והיה בזה שעלה במחשבתו ית' שאם אדם הראשון חטא במצוה אחת שנצטוה עליה שעדיין יצאו מחלציו עם גדול שיקבלו את התורה והמצות ויהיה הם מורשה לנצח נצחים הנך רוא' שהעשר' דברים שנזכרו במשנה שעלו במחשבתו ית' ע"ש בין השמשות בזמניהם כלם הי מתיחסים לחטא אדם וחוה ולכן נזכרו הנסים האלו ולא זולתם. וכן הוא בשאר הדברים שזכרו בשאר הנסחאות אם מה שאמרו אף קבורתו של מר"עה ואילו של אברהם אבינו לפי שהם היו תקונים לחטא אדם כי בזכות העקידה ניצולו מכמה רעות וכן קבורת משה בתוך עמו שהוא סבל עונש האדם וכפר בעד, חטאתו ובגירסא אחרת אומר אף המזיקין והצבת בצבת עשויה שהם רמז לרעות הנעשות מחטא אדם. אם המזיקין שעלה במחשבתו ית' באותה שעה מה שימשך מההזקים מעין אדם ונזיפתו שהם המזיקין וכמ"ש חז"ל שכל אותם מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף היה מוליד שידים ורוחות. והענין שבהיותו נמשך לחומריות החטא נמשכו לו עונות רבים כי עבירה גוררת עבירה ולזה זכרו הצבת למשל שבעבו' חטא אדם ונטיתו אחר חומרו נמשכו חוטאי' רבים כי כמו שיצטרך התחלה לפעולו' המעלה ומי שיתחיל בה וילמד לעשותה ככה יהיה הדבר בהתחלת התאוות והפחתיות והמשילו הדבר בצבת שהוא הכלי והאמצעי להכנס באש שכן עשה אדם הראשון התחלה להכנס באש התאוות החומריות שאר האנשים כי היא הצבת הראשונה שנעשו אחרות רבות באמצעותה. ויש גירסא אחרת שאמרו אף המזיקין וקבורתו של מר"עה ותהיה הכונה במזיקין מה שכבר פרשתי ר"ל מהרעות שנמשכו מחטא אדם וכן קבורתו של מר"עה שהיה גם כן בחטאו כי הוא ע"ה כפי שלמותו לא היה ראוי למות וכן אחז"ל על רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה רב לך בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזרה שתמות. ואיזהו זה אדם הראשון ור' נחמיה אמר אף האור וכו' והאור לדעתו הוא רמז אל העונש הנפשיי שינתן לאדם בחטאו כמו שדרשו מות תמות מות בעולם הזה ותמו' בעוה"ב וכאלו בע"ש נגזרה ג"כ הגזרה על נפשו. והפרד באשמה מפני שתוף השם לרמוז שנפרד אדם מהדבקות האלקי כשגורש מהגן ואמנם ר' יאשיהו יקבל השמיר וישלים מנין העשר עם המערה שנכנסו בה משה ואליהו להיותה במדרגת הגן אשר היה בו אדם ושעלה אז במחשבתו ית' אמות שני הקדושים ההם ועוד במער' אות' האבות שהגינו על אדם. ואחרים שקבלו המערה היותה מן המנין ולא קבלו השמיר השלימו מנין הי' עם בגדי של אדם הא' ר"ל שאדם בהיותו בגן היה ערום מבלי לבוש וגם כן ערום וחכם יעשה בדעת וכשגורש משם לא זכרו כי אם אל בגד והוא מלשון בגידה כי לא הוציא בידו מן הגן כי אם המרי ובגד בוגדים אשר עשה. וכבר פרשתי בפי' המשנה הזאת שהגרסאות האלה כלם היו למנין העשרה ויהיה איך שיהיה אין ספק שכל אלו החכמים שדברו בדרוש הזה לא זכרו הדברים שנבראו ע"ש בין השמשות על היותם דברים נבראים אז בפעל ולא שאז הונח טבע בדברים לשיהיו כן מעצמם בזמניהם. אבל היה דעתם במליצת והמשלים האלה כלם שאלה הדברים עלו אז במחשבה ויחסום לע"ש בין השמשות להיותם כנגד חטא אדם וחוה ומתיחסים אליהם ולכן נזכרו הפליאות האלה ולא זולתם. והיוצא מכל זה שאחד מן החכמי' האלה לא עלה על לבו חלילה וחס לפקפק ולספק במציאות הנסים והנפלאות כמו שהעידו התורה ודבר הנביאים ולא שהיה טבע עולם בדברי' וימצאו בזמניהם ואחרי שנתאמת מציאות הנפלאות ראוי שנחקור בסבותיהן פועלת וחומרית צוריית ותכליתיי' והדברים המשיגים אליהם וזה בפרקים שיבואו אחר זה. יען היה כמו שהתבאר בספ' המופת הדבר מושג בשלמות כשיודעו סבותיו והתחלותיו העצמיות. והנה התחלות החקירה הזאת אשר מהם נעשה ראיות וטענות בה הם ספורי דברי התורה האלדית ודברי הנביאי' והמדברים ברוח הקדש כי מהם נקח ראיה על מה שנרצה לחקור עליו כי כמו שהתחלות החקיר' בדב' העיוניי הם הדברים שהושגו בחוש מהעניני' ההם ומהם נעשה התחלת המופת על מה שנשתדל בידיעתו וזה בין שיהיו הדברים המוחשים ההם מושגים בחוש אצלנו או שיהי' ממה שהושגו בחוש לזולתנו ממי שראוי לסמוך עליהם כמו שעש' הפילוסוף במיני הב"ח ובטלמיוס במבטי הכוכבים שסמכו הקדמונים לנסיונות הקדמוני' לקושי הגעת חושם למה שיצטרכו להשלמת חקירותיהם. ככה בענין הנפלאות עם היות שאותותינו ראינו ולא השגנו אותם בחושינו נקבל עדות החוש בהם ממה שראו והשיגו זקנינו וקדמונינו וכמו שאמר המלמד להועיל שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך ונאמר כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם וקודם הכנסי בחקירה הזאת אבאר על מה מורה שם נס ופלא בפרק הנמשך לזה:
פרק ז
כבר נמצא בכתבי הקדש ד' מילים מהשמות מורים על הענין מהנפלאות: המין הא' מהשמות הם נסים וממנו נאמר המסות הגדולות אשר ראו עיניך האותות והמופתים הגדולים ההם והשם הזה נהוג מאד בדברי חז"ל עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים עשר' נסים נעשו בבית המקדש וזולתם הרבה. והמין הב' מהשמו' הוא אות וזה לך האות כי אנכי שלחתיך לקול האות הראשון אשר תעשה בו את האותו'. ויעש האותות לעיני העם ומאלה הרבה בכתו'. והמין הג' שם מופת ראה כל המופתים אשר שמתי בידיך האותות והמופתים והיד החזקה תנו לכם מופת. ומשה ואהרן עשו את כל המופתים ובא האות והמופת ודומיהם. והמין הד' מהשמות הוא שם פלא ומזה השם נפלאות בנו"ן וגם במ"ם מפלאות תמים דעים וכן תמצא נורא תהלות עושה פלא. אתה האל עושה פלא. קץ הפלאות. מחר יעשה יי' בקרבכם נפלאות.. ואיה כל נפלאותיו וכאלה רבים. ואמנם מוראים גדולים עניין הפלא שהוא המשיל אימה ויראה בלבות בני אדם כמ"ש אשר עשה עמכם להפליא והפלא יי' את מכותך. וכבר חשבו אנשים שכל לשון נס ואות ומופת ופלא הם נאמרי' על הדבר שיעשו הנביאים בזולת המנהג הטבעי ואין הדבר כן לפי שכבר יאמר אות על הסימן אי זה שיהי' אף על פי שיהיה בדרך הטבע או בדרך הנחה ורצון וכמו שנאמר במאורות והיו לאותות ולמועדים ועל המילה לאות בבשרכם ועל התפלין והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך ועל סימני הדגלי' איש על דגלו באותות עד שמפני זה נקראו אותיות הכתב אותות ונאמ' אות האלף אות הבי"ת ובישעיהו כתיב הנה אנכי והילדים אשר נתן יי' לי לאותות ולמופתים בישראל ולא היו נולדים בנס כנגד הטבע אבל שמותם בלבד היו סימן ואות לבני ישראל. ואמנם שם המופת מבואר ג"כ מענינו שהוא הראיה הטובה היפה והחזקה שיביאו בדבר ולכן נקראו הראיות העיוניות וההקשים הישרים מופתים לפי שיש בהם מופת האמות ומזה הצד היו בני ישעיהו מופתים בישראל ונאמר והנה יחזקאל לכם למופת והוא אמר על עצמו אני מופתיכם לפי שהיה ראיה חזקה וסימן על מה שיקרה אותם ואולם הנס כבר יאמר על הבחינה והנסיון כמ"ש לא תנסו את יי' אלדיכם. בחנני יי' ונסני ויאמר על ההרגל כמ"ש לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי. ויאמר על הדבר הנרשם שיביטו הכל בו כמ"ש אשר עומד לנס עמים ושים אותו על נס ואמנם הפלא יאמר על כל דבר שיפלאו ממנו בני אדם ומזה נאמר יפלא יועץ. ותרד פלאים. לא נפלאת הוא ממך נפלאתה אהבתך לי. כי יפלא ממך דבר. ודומיהם כלם מזה הענין וזה, כלו ממה שיורה שהשמות האלה אות ומופת נס ופלא אין הנחתם הראשונה על הדברים הנעשים כנגד הטבע כי גם כן יאמרו על אופנים אחרים כמו שזכרתי ואין ספק שיאמרו ג"כ על דבר הנפלאות אשר עשו הנביאים בזולת המנהג הטבעי לאמת שליחותם ולהבחין נבואותיה' אבל גם בהם יאמרו השמות האלה בבחי' מתחלפות כי להיות המעשים ההם ראיות על נבואותיהם היה בהם הפחות והיתר מהזרות ואמות הראיה כי המעשים שיש בהם אמות מעט כפי שרשי הטבע יאמר שם אות להיותם סימן וראיה בלתי חזקת האמות על הדבר הנרצה בנבואה ההיא ולכך נקרא נס המטה והיד והדם אותות כמ"ש והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ונאמר ויעש האותות לעיני העם לפי שלא היו נסים חזקי' מאד כי לכן עשו כמותם החרטומים בלטיהם אבל להיותם סימן בדבר נקראו אותות. ואמנם המופתים הם המעשים היותר זרים אצל הטבע כמ"ש ונתתי מופתים בשמים ובארץ ולכן אמר פרעה אל משה ואל אהרן תנו לכם מופת ר"ל לא תעשון לאמת נבואתכם אותות שהם סימנים וראיות חלושות אבל תני לכם מופת חזק וזר כפי עצמו ואלה ג"כ נקראו נסים לפי שהם כנס העומד למעלה אליו גוים ידרושו כי נס שם נרדף למופת ושניהם מורים על המעשה הזר הנעשה בזולת המנהג הטבעי ולכך אמר המסות הגדולות אשר ראו עיניך שקראם גדולות כפי איכותם ואמנם הפלא הוא היותר חזק והמעשה היותר זר שבכלם והיותר יוצא מהטבע ולכן יפלאו ממנו בני אדם ויהיה סבתם וענינם נעלמת ונשתרת ועל זה נאמר פלאות עדותיך כי הפלאות הם המעידים על הכח הבב"ת מהשם יתברך ולפי שבזמן הגאולה העתידה ירבו הנסים החזקים ההם קראו דניאל קץ הפלאות וכמו שיתבאר בסיף זה המאמר בזה ולהגדילם נאמ' בתוספת הנון כמו שזכרתי נפלאות נפלאים מעשיך. שיחו בכל נפלאותיו. ובתוספת המם מפלאות תמים דעים ומזה ג"כ והפלא יי' את מכותך עשה עמכם להפליא וכבר זכרתי זה בפירושי לספר ישעיהו נבואה ששית והעולה מזה שהשמות האלה ארבעתם אות ומופת נס ופלא. פעמי' יאמרו על הסימני' והראיות שיעשו בני אדם על עניניהם. ופעמים יאמרו על הדברים היוצאים מהמנהג הטבעי הנעשים בכח האלדי וכמו שיתבאר אחרי זה אך האות הוא היותר חלוש הראיה מהם. והמופת הוא יותר חזק באכותו ואמותו והנס הוא כמו המופת בחזקו ואמותו והפלא הוא היותר חזק מכלם האמנם מהבחינה שישתמשו מהם הכתובים אין לנו להבדיל בין זה לזה בחוזק האכות וחולשתו אלא שנקראם כלם פעם בשם אותות ופעם בשם מופתי' ופעם בשם נסים ופעם בשם פלאים ויהיו כלם שמות נרדפי' אשר כלם ישתתפו בשהם מעשים אלדיים נעשי' בזולת המנהג הטבעי מבלי שנעשה הבדל כלל בין שמותיהם. וזהו מה שרציתי לבאר בפרק הזה:
פרק ח
אין ספק שיחוייב שיהיו הנפלאו' מפעול' פועל מפני שנמצאם שהם כלם לתכלית. ומה שהוא לתכלית הוא מפעולת פועל. ועוד שכבר ימצא שיתחדשו בהם צורות וב"ח כהתחדש הנחש מהמטה, ולא יתכן שתתחדש צורה עצמית מהב"ח בקרי או הזדמן עם מה שימצא ביצירתו מהשלמות הנפלא. ועוד שכבר יגיע בחדוש הנפלאות הודעת הנביא וזה לא יתכן אם היו במקרה ומפני זה יחוייב שיהיו הנפלאו' מפעולת פועל. אבל מי הוא הפועל הקרוב אותם כתב החכם ה"ר לוי שלא ימלט הענין הזה מחלוקה אם שיהיה הפועל אותם הוא הסבה הראשונה ית' או שיהיה הוא השכל הפועל. או שיהיה הנביא אשר על ידו יהיו הפלאות כי לכל אחד מאלה תמצא ידיעה בנימוס וסדר הנמצאות שהוא התנאי ההכרחי בפועל אותם ואומר אני שראוי להוסיף בחלוקה הזאת ולומר שהפועל הקרוב בפלאים או יהיה הנביא והשלם אשר יתחדשו בעבורו ובאמצעותו. או הגרמים השמימיים ומניעיהם או השכל הפועל או הסבה הראשונה ית' והנה יתבאר בקלות שאין האדם נביא או שלם פועל הנפלאות מפני שאינו יודע בנימוס הנמצאים באופן שיהי' במדרגת הצורה לחמרו המיוחד שמזה הצד יחשב שהוא הפועל אותם. וכבר זכר הפילוסוף שאין האדם משיג בשלמות טבע אחד מהב"ח ואיך ישיג נימוס הנמצאים כלם וסדרם לשיוכל לשנותם. ועם היות שכל הפלאים או רובם יעשו באמצעות נביא לא יתחייב מזה שיהיה הוא פועל אותם באמת כי אין כל מה שיש לו מבוא בדבר הוא פועל אותו שהרי החומר יש לו מבוא בדבר המתהוה ואינו פועל אותו וכן הוא מבואר שאין הגרמים השמימיים או מניעיה' פועלים קרובי' בנפלאות לפי שהם הנותני' הנמוס והסדר הטבעי לנמצאות כלם ולכן המופתים שהם משנים ושותרים לסדר והנימוס ההוא א"א שיחודשו מנותני הסדר והנימוס הטבעי כי יהיו פועלים שני ההפכי יחד מצד אחד והוא בטל. וכן כתב החכ' הנזכר שאין הסבה ראשונה יתברך פועל קרוב בהם. ועשה על זה טענות הא' שאם כן היה פעל השכל הפועל בזה העולם השפל יותר נכבד ויותר מתמיד מפעל הש"י בו כי יהיה פעל השכל הפועל תמיד והוא טוב בעצמות ופעל הנפלאות על המעט ואינו טוב אלא במקרה להטיב או להקנות אמונה לאיש או לעם מה. והב' שאם היה הי"ת הפועל הקרוב בפלאי' היה בו חדוש רצון וחדוש ידיעה בחדוש הפלא ואם נאמר שהיה הפלא מוגבל מרצונו הקדום. כמ"ש תנאי התנה הקב"ה וכו' הנה יהיה זה בטול טבע האפשר ויהיו הנפלאות מכלל הסדור והנימוס הכולל ממה שבטבע. ומפני זה גזר אומר החכם הזה שהפועל הקרוב בנפלאות כלם הוא השכל הפועל ועשה על זה טענות. הא' מפני ההודע' לנביא שתגיע בנפלאות טרם העשותם שנבואתו א"א שתהי' אלא מהשכל הפועל. אם כן הוא בנימוס ההוא ואין ספק שיש לנפלאות נימוס וסדור מוגבל כי בזולת זה לא יתכן שתפול ההודע' כי הידיעה תהיה בדברים המוגבלים ומסודרים בנימוס מוגבל והב' כי אלו הפעולות מהנפלאות הנמצאים הם כלם בדברים השפלים אשר בכאן שתיוחס הפעולה בהם לשכל הפועל שאתה לא תמצא ע"ד משל שיחודש אחר בריאת העולם סבר מה בגרם השמימיי ע"ד הפלא אבל תמצא הפלאים בעצמי' או מקרים מהנמצאו' השפלות שהפועל בהם הוא השכל הפועל. והג' שחידוש הנפלאות הוא להטבה ולהשבח' בדברים אשר ברא. ולהיות השכל הפועל הוא המשגיח בתכלית מה שאפשר יחוייב שתיוחס ההשגח' לו ולפי שיש לאומר שיאמר שהוית הנפלאות תדמה לבריאת העולם הראשונה ולכן ראוי שיהיה הפועל הראשון בבריאה הכוללת ושלא יתכן בשכל נבדל אחר לבטל ולהשחית בפלאים הסדר והנימוס שסדר ית' בתחלת הבריאה אלא הוא בעצמו והשיב החכם הזה שהוית הנפלאו' תדמה יותר להווית שיעשה אותם השכל הפועל משתדמה להווית העולם הראשונה כי הווית הנפלאות היא הווית חלק מחלקי העולם והיא מנמצא אל נמצא כשאר ההוויות שיעשה השכל הפועל. והווית העולם היתה כללית מלא נמצא אל נמצא וכתב גם כן שחדוש הנפלאות הוא מעצם הנימוס אשר סדר השם לנמצאות ולזה בהיו' השכל הפועל פועל קרוב בפלאים מפני היותם יוצאים מגדר הנימוס היתה ההודע' בהם גם כן מאתו כי יש אתו נימוס הנמצאות וסדרם בהוויתם ובטול הנימוס ההוא בעת ידוע וכמו שהאריך בזה הרב' והרבה עד מאד בסוף ספר מלחמותיו בפרק העשירי. והדעת הזה הוא מכחיש עדות התורה ודברי הנביאים והמדברים ברוח הקדש והוא סותר לסברא הישרה והשרשים התורניים האמיתיים לפי שכתבי הקודש יעידו בכמה מהמקומות שהפועל הקרוב בניסים ובנפלאות באמת הוא יי' אלקי ישראל סבה ראשונה לכל הדברים בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה תראה זה בדבר אדוננו משה שאמר בשירת הים מי כמוך באלים יי' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא כי אין נמצא מהנמצאים יכול לבטל הסדר הטבעי ולעשות חלופו וסותרו אלא הוא ית'.
ולכן כאשר בקש משה ע"ה ילך נא יי' בקרבנו השיבו ית' הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות לפי שהיו הנפלאות מיוחדות אליו ית' ולא למלאך או לשום נמצא אחר ולכן אמר יהושע על העבר' הירדן מחר יעשה יי' בקרבנו נפלאות כי היו הדברים הנסיים פעולתו ביחוד וכבר ביארו המשורר יותר בשלמות במזמור ע"ב שאמר ברוך יי' אלקי ישראל עושה נפלאות גדולות לבדו וגו'. ואם היה נימוס הנפלאות ידוע ומושג לשכל הפועל והוא פועל אותן לא יצדק אמרו שהי' הוא ית' עושה נפלאות לבדו ובמזמור ע"ז אמר אזכור מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאיך וגו' אתה האל עושה פלא כלומר ששאר האלקים שהיא שם נאמר על השכלים הנבדלים עם היותם מניעי' לגרמי' השמימיי' שיש להם רושם ורושם במעשה הטבעי.
הנה הפלאות שהם כנגד הסדר הטבעי ובטולו לא יפעל אחד מהנבדלים בהם דבר אבל האל ית' לבדו הוא האל עושה הפלא ולא אחר ומפני זה ראוך מים יחילו וגו' ובמזמור פ' אמר כי גדול אתה הו ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך כי מעש' הנפלאו' לא יפול בחוק שום נמצא בלתי ליי' לבדו במזמור קי"ד אמר מסכים לזה בדברו בנפלאות מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור ההרים תרקדו כאלים וגו' והיתה התשובה מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלק יעקב ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים שביאר בזה שלא יוכל לשנות הטבעים כי אם מי שברא אותם בתחלה ובק"לד אמר כל אשר חפץ יי' עשה בשמים ובארץ וגו' שלח אותות ומופתים וגו' להגיד שמי שברא המציאות בכללו והסדר הטבעי בשמים ובארץ הוא יוכל לעשות אותות ומופתים בהם ובמזמור ק"לה אמר בביאור גדול הודו לאלקי האלקים הודו לאדוני האדונים שבפרושו כמו שאמרו במכלתא והביאו הרב המורה בפ"ו ח"ב שהוא אלוק השכלי' הנבדלי' שנקראים אלקים. והוא אדון הגרמים השמימיי' שנקראו אדוני הארץ ואמר שהאלוק שהוא הסבה הראשונ' ההוא הוא עושה נפלאות גדולו' לבדו לפי שאין כח לנמצא אחר לבטל הסדר הטבעי כי אם לו ית' לבדו ונתן הסבה בזה באמרו לעושה השמים בתבונה לרוקע הארץ על המים לעושה אורים גדולים את השמש ואת הירח וגו' כי להיותו יוצר הכל היה יכולת מוחלט בידו לעשות הנפלאות וכמו שהמשיך למכה מצרים בבכוריהם וכל המזמור ההוא וישעיהו אמר גם כן מסכים לזה יי' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא וגו'. הנה התבאר מכ"ז שכתבי הקדש יעידון יגידון באמת שהפועל הקרוב האמתי בנפלאות הוא היוצר הוא הבורא את הנמצאים כלם ולכך אחז"ל במכת בכורות אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא שליח ואמרו מהמפתחות שלא נמסרו בידי שליח להגיד שהוא היה בהם הפועל הקרוב ולא אחר וכבר חשב הר"לבג להנצל מזה כולו באמרו שמה שנזכרו הנפלאות בכתבי הקדש מיוחסות אליו ית' הוא להיותו סבה ראשונה בכל הדברים אבל שהוא סבה רחוקה לא קרובה ומדברי הר' המורה לקחו בפ"מח ח"ב ואני כבר ביארתי בספר להקת הנביאים ב אשר אני עושה בפרק הג' ממנו שכל מה שיחס הכתוב לש"י הוא להיותו פועל קרוב בו מכוין ורוצה בהשגחתו והשפעתו במציאו' הדבר ההוא כי הסבות הרחוקות לא יודיעו אמתת הדבר ולא יפעלוהו באמת אבל הסבה הרחוקה חייבה דבר שהוא חייב דבר אחר ובאמצעיים רבים עושה הדבר האחרון כאלו תאמר שאברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב ויעקב הוליד את ראובן שאין ספק שלא נאמר שאברהם הוליד את ראובן בפרטיותו כי הוא לא הולידו ולא פעל אותו ולא ראהו מעולם אבל הוליד ופעל חת יצחק שהוליד את יעקב. ויעקב אוא אשר הוליד את ראובן וכן נאמר בפלאים שהסבה הראשונה לדעת החכם הזה לא יהיה פועל אותם כלל אבל היותו סבה לשכלים הנבדלים אשר השכל הפועל הוא האחרון וקטן המדרגה שבהם יאמר שהוא הפועל הנפלאות ולדעתו מזה הצד יוחסו הפלאים אליו ית' וזה שקר מבואר כי אם לא היה הוא הפועל הקרוב בהם צא היה הכתוב מיחסם אליו בשלילה מוחלטת משאר השכלים ובפרק ההוא הוכחתי זה והשבותי מכל הראיות שהביא הרב המורה שדעתו אמת שכלם מורים סתירתו באמת גם חשב החכם ר"ל מחשבה רעה אחרת ונמשך אחריה בעל ספר אמונ' במה ששם יי' ושם אלקים הנאמר בכתבי הקדש נאמר על השכל הפועל ואני גם בפרק ההוא מלהקת הנביאים הבאתי כל ראיותיו שעשו על זה והוכחתי תוכחת מגולה שכלם שוא ודבר כזב וששם "יוד ה"א וא"ו ה"א לא נאמר בשום צד כי אם על הסבה הראשונה ית' בדברי התורה הנביאים והכת ובים הנה התבאר מזה כלו שעדות יי' נאמנה ודברי הנביאים פה אחד יעידון יגידון שהפועל הקרוב בניסי' ונפלאו' הוא אלקינו הסבה הא' ואין עוד אחר. ואמנם כפי הסברא המיושרת אין ספק שלא יתכן להיות פועל הנפלאות זולת הש"י וזה בטענות הא' מפני שהווית הנפלאות היא ממין ההויה הרצונית הראשונה בבריאת העולם וכמו שהבריאה הראשונה הוא ית' פועל אותה בזולת אמצעי כן ראוי שיהיו כל הנסים והנפלאו' נעשות ממנו ית' מבלי אמצעי והב' שסדר הטבעי הוא מעשה ידי יוצר ולכן כיון שהשם ית' סדר זה הטבע בנמצאו' מי הו' אש' ימשול לשנותו ולהשחיתו אלא הוא ית' אשר בראו כי הסדורים אשר יעשה המלך במלכותו מבואר הוא שלא יוכל אדם לשנותם השחיתם אלא במצותו ורצונו והר"לבג משיב על זה ואמר שהווית הנפלאות תדמה יותר להווית הטבעיות שיעשה אותם השכל הפועל ממה שתדמה להווית העולם כי הווית הנפלאו' הוא הוויה בחלק מחלקי העולם מנמצא אל נמצא כשאר הוויות שעושה השכל הפועל אמנם הווית העולם היתה מלא נמצא אל נמצא. וזה כלו כפלאי שוא ודבר כזב כי הווית הנסים והנפלאות היא בהפך ההוויה הטבעית וסותרת אליה. ואם השכל הפועל יפעל הסדר הנהוג כפי הסדר הטבעי איך יפעל גם כן הפלא שהוא ביטולו והשחתתו. והנה הנפלאות ידמו להוויה הכוללת במה שלא יתהווה בהם דבר מוגבל מדבר מוגבל נערך ומתייחס אליו ושלא תהיה כפי הזמן ולא כפי המקום כמו שביארתי בפ' הא' מזה המאמר ולכך אמר הרב המורה כי האות יעיד על אמתת טענתינו בחדוש העולם והווית העולם עם היותה כוללת בכל הנמצאים לא נבראו בראשונה צורות כללות כ"א נמצאים פרטיים והם העליונים שהתמידו עד היום והפרטים השפלים שפרו ורבו ומאלה נפצה כל הארץ. הנה אם כן לא צדק באמרו שהבריא' הראשונ' היתה כוללת ומעשה הפלאים הוא פרטי כי כל נברא ונברא ביצירה הראשונה והנפלאות הם היו דברים פרטיים ואינם מנמצא אל נמצא מוגבל ולא מהנימוס והסדור הטבעי. וביאורו כי הנה בהנהגת העולם הזה יש אצלו ית' שני דרכים האחד הוא הנימוס הטבעי אשר סדר להנהגת העולם והמעשים הטבעיים ונמסר זה לגרמים השמימיי' שיפעלו בתנועותיהם והכוכבים ממסילותם ומניעיה' שהם הפועלים הטבעים כפי הסדר והנימוס הניתן בהם בתחלת הבריאה. והדרך השני הוא דרך ההשגחה האלקית אשר הוא כפי הרצון המוחלט ית' כי הוא כאשר יחפוץ ויוצא לסבה מן הסבות יבטל הסדור והנימוס הטבעי ההוא וישדד פעולות הגרמים השמימיים ויבטלם ויפעל דברים אחרים לא מאותן הסבות הטבעיות ולא בזמן וגבול הוויתן ולא במקומות המוגבלים הטבעיים ההם. אלא הכל כאשר יחפוץ ית' יעשה הנה א"כ הווית הנפלאות תדמה מאד להוויה הרצונית שבה נברא העולם וכמו שהיתה כפי הרצון האלקי המוחלט כי כל אשר חפץ יי' עשה בשמי' ובארץ בהשגחתו כן הנפלאות הם מפעל ההשגחה העליונה ומרצונו המוחלט וכמו שבריא' העולם ומעשהו לא היתה באמצעו' הגרמים השמימיים ומפעולות הככבים ומניעיהם כן מעשה הנפלאות אינו מפעל השמים ולא מסדר מציעיהם ולא מהשכל הפועל המושפע מהם ומפני זה יחוייב שיהיה הפועל בנפלאות הוא הבורא ית' ואין עמו אל נכר והתמה מהאיש החכם הזה והנמשכים אחריו שאמרו שחדוש הנפלאות הוא מעצם הנימוס שסדר הש"י לנמצאו'. כי הנימוס הוא הסדור הטבעי ומה שבטבע אינו מכלל הנפלאות אבל הוא אזל לטעמו שחשב שמה שאחז"ל תנאי התנה הב"ה וכו' הוא טבע שהטביע בדברים לשישתנו בזמן ידוע וכבר כתבתי שזה הוא הכחשת הנסים והנפלאות ובטול יכולת האל ואין אפיקורוסות גדול מזה הנה התבאר שכפי הסברא הישרה ושרשי התורה הפועל הקרוב בנפלאות הוא הש"י ולא זולתו וראוי א"כ להשיב על הבטולים אשר חשב החכם להוצי' על הדעת האמיתי הזה כי הוא אמר שאם היה הדבר כן היה פעל השכל הפועל בזה העולם השפל להיותו טוב בעצמות יותר נכבד מפעל הנפלאות שאינו טוב אלא במקר' ותשובת זה מבוארת כי מעשה השכל הפועל לדעתו שהוא ההויה הטבעית ונתינת הצורות בה הוא כפי הנימוס והסדר שסדר ית' במעשה בראשית המסור לגלגלים ולככבים והשכל הפועל לא יוכל לשנותו כי יקצר כחו ויכולתו עליו. אמנם האל ית' הוא פעל ההוויה הטבעית על ידי אותם האמצעים אשר סדר עליה ומשנה אותם כרצונו בעצמו כי אין יכולת לנמצא אחר לשנותה בלתי ליי' לבדו הנה אם כן ענין השכל הפועל הוא קצר ובלתי יכולת לעשות הנפלאות ולכן לא יוחסו לו גם שפעולת השכל אשר היא מקפת בכל הזמנים בדבקות ופעל הש"י בנפלאות ובמעט מהזמן אינו מורה על מעלת השכל הפועל וקוצר יכולת האל כי אם היה רוצה ית' שיתמידו הנפלאות מי יאמר לו מה תעשה ואם הוא יכול להפסיד את הפועל כלו איך לא יוכל להפסיד טבע אחד מהנמצאים אלא שהכל פעל האל ומעשהו והוא אמר ויהי הסדור הטבעי לפי שהוא טוב והוא שנהו בעת מן העתי' להיותו אז יותר טוב השינוי מההתמד' והכל מעשה ידיו אם לא שהנימוס והסדור הטבעי המתמיד יעשהו על ידי אמצעיים השמיים והמניעים ומעשה הנפלאות לא יתכן לעשותו אלא הוא לבדו. עוד עשה החכם בטול אחר באמרו שאם היה הש"י הפועל הקרוב בנפלאות לא יתכן שתגיע ההידעה לנביא בהם קודם היותם כי הנבואה תבוא לנביא מהשכל הפועל ותשובת זה הוא שגם אנחנו עדת בעלי תורה נאמר שהנבואה לא תבוא מהשכל הפועל כי אינו הוא הפועל הקרוב בנבואה כאשר חשב הרב המורה ושותי מימיו. אבל הפועל הקרוב הוא הש"י בהשגחתו ורצונו פעם ע"י אמצעי אחד מהשכלי' הנבדלים ופעם מבלי אמצעי וכבר הרחבתי בזה הדרוש בעיקריו ושרשיו בספר להקת הנביאים ושם הוכחתי שמציאות השכל הפועל השכל העשירי אחרון ועלולים אינו מחוייב ולא אמיתי כפי העיון לא מפאת נתינת הצורות ולא מפאת השפעת המושכלות וכ"ש ענין הנבואה שאינו פועל אותה ואם היה הסדור הנמצא אצל השכל הפועל נקנה אליו מהגרמים השמימיים כדברי האנשי' האלה והיו הגרמים השמימיי' בלתי פועלים הנבדלות איך תגיע לנביא ההודעה בהם מפאת השכל הפועל אלא שכל אלה הדברים הם הזיות הדברים שאין להם יסוד. עוד עשה החכם בטול אחר מהיות הש"י הפועל הקרוב בנפלאות והוא שיתחייבו בו חדוש רצון וידיעה בחדוש הפלא וכבר השיבו חז"ל לספח הזה באמר' תנאי התנה הב"ה במעשה בראשית וגו' כפי מה שפרשתי אותו בפרק הד' מזה המאמר והוא שכאשר ברא הב"ה את עולמו עלה במחשבתו ובדעתו ית' לשנות כל נמצא ונמצא מהם בעת הצורך בדרך פלא ולא התחייב מזה אם כן חדוש רצון ולא חדוש ידיעה ולא ימשך מזה בטול טבע האפשר כדברי החכם הזה כי לא תלו התנאי במתפעל אלא בפועל לשנותו כרצונו וכבר ידעת שהידיעה האלקית בדברים העתידים קודם היותם אינה מבטלת טבע האפשר והבחירה ולכן הרצון הקדום היא ידיעת העתיד ולא תכריח הדברים אף כי הספק הזה מחדוש הרצון והידיעה ג"כ יתחייב יותר בהיות השכל הפועל הוא הפועל הקרוב בנפלאות עמה וחמר החכם הזה להתירו בדברים ולא עלה בידי.
ואמנם הטענות אשר עשה החכם הזה להכריח שהשכל הפועל הוא הפועל הקרוב בנפלאות ראוי להשיב עליהם כי הם טענות כנגד דעתנו. והראשונה הוא מפני ההודעה לנביא מהן טרם עשותם והמודיע היא השכל הפועל וכבר השיבותי על זה שהמודיע בנבואה הוא הש"י פועל הנפלאות בעצם ואמת. ואין הנבואה מהשכל הפועל השנית כי פעולות הנפלאות הם כלם בדברים השפלים שהם מפעולת השכל הפועל לא מהשמימיי' והתשוב' על זה מבואר' שהנה נס יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמ' אילון מעיד שנעשה הנס בגרמים השמימיים ועדין אחקו' עליו אח"ז כי יש בו עיון רב וגם בזה נבוך החכם הזה והשלישית שחדוש הנפלאות הם להטבה ולהשגחה לדברים אשר בכאן ולהיות השכל הפועל הוא המשגיח בעולם השפל בתכלית. מה שאפשר יתחייב שתיוחס אליו ההשגחה הזאת והתשובה לזה הוא שעבירה גוררת עבירה וכאשר קבל החכם הזה הדעת הנפסד אשר זכרתי שהיה שכל הפועל הוא עושה הנפלאות גדולות לבדו יתחייב אליו דעת אחר כמוהו שהוא המשגיח בבני אדם והוא המשגיח בעמו ישראל ויתחייב מזה שיהיה הוא הנותן התורה הוא אשר דברתי פעמים רבות שהדעת בענין השכל הפועל שנפלו בו חכמי הישמעאלים ונמשכו אחריהם רוב חכמי אומתינו המתפלספים הוא היה באמת למכשול עון ולאבן נגף לפני בני ישראל כי הם האמינוהו נותן הצורות והשם נפשנו בחיים וצור ילדם שכחו שאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.
האמינו שהשכל הפועל הוא המנבא והמשפיע בנביאים וכיחשו דברי הנבוא ישעיהו שאמר כה אמר האל יי' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה וגו' אני יי' קראתיך בצדק ואחזק בידך וגו' שביא' שהאל אשר ברא השמי' והאר' הוא עצמו נותן הנשמה באדם הוא המדבר לנביא ומחזיק בו להשלים העם על ידו כמ"ש לפקוח עינים עורות וגו' וחתם הדברים באמרו אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן האמינו שהשכל הפועל הוא המשגיח בבני אדם והשומר אותם הפך מ"ש דוד הע"ה בדבר יי' שמים נעשו וגו' כי הוא אמר ויהי וגו' משמים הביט יי' וגו' ממכון שבתי השגיח את כל יושבי הארץ שביאר שהאל שברא את העולם הוא אלדי ישראל שבאר בהם והוא באמ' המשגיח בעולם הזה האמינו שהשכל הפועל הוא צרור החיים וששכר הנשמות אחר המות והצלחתם הוא הדבקם עמו והתאחדם בו ויתחייב אליהם שיהוה כצדיק כרשע הפך מה שאמר הכתוב והיתה נפש אדוני צרור' בצרור החיים את יי' אלדיך ר"ל שהצרור הוא הבורא ית' ושהדביק והשכר הוא לנפש הפרטית כפי שלמותה כמו שאמר והיתה נפש אדוני וכן האמינו שהשכל הפועל הוא העושה הנפלאות כלם לבדו ולכן הוא מודיעם לנביא טרם בואם והכחישו מאמר אדון הנביאים מי כמוך באלים יי' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא ומאמר אדון המלכים שאמר הודו לאלדי האלדים וגו' לעושה נפלאות גדולות לבדו כמו שזכרתי ואתה תראה כל האמונות המשובשות האל', בשכל הפועל הלא הם כתובות בספר מלחמו' הר"לבג במאמריו כנפש ובנבואה ובהשגחה ובנפלאות. לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא והתור' האלדית מדברי הנביאי יעודו שהמהוה ונותן הצורות באדם ועוש' לנו את הנפש הזאת הוא עצמו המשגיח והשומר עם מרעיתו וצאן ידו בעולם הזה והוא עצמו פועל קרוב בנפלאות לבדו וצרור החיים ושכר הנשמות אחר המות הוא עצמו המשפיע נבואתו בנביאים והוא מנבא אותם ע"י אמצעי ומבני אמצעי והכלל העולה מכל הדרוש הזה הוא שאין השכל הפועל הפועל הקרוב והאמתי בנפלאות אבל הוא הסבה הראשונה יתבעך בהשגחתו ורצונו הפרטי ומה שמצאנו לח"זל שאמרו שהפכת סדום היתה ע"י גבריאל והצלת לוט ע"י רפאל ומיכאל כמו שנזכר בב"ר והצלת חנניה מישאל ועזריה ע"י גבריאל נס בתוך נס לצנן מבפנים ולהקדיח מבחוץ כמו שנזכר בפ' ערבי פסחים לא היו המלאכים ההמה פועלים את הניסים ההם אלא כלים והקב"ד הוא פועל אותם כרצונו וע"ש אותם הכלים היו מיחסי' להם הפעולות וכן היו תפלות הנביאים כלים ואמצעיים לשיגיעו הנסים ההם וכן תפלת החולה הנשמעת כמ"ש חז"ל גדול הנס הנעשה לחולה מהנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה שזו אש של מעלה ר"ל קדחת וזו אש של מטה ר"ל אתון נורא יקידתא שכל זה היו כלים ואמצעיי להגעת הנסים לא סבות פועלו' אותם.
ואמנם הנביא בידוע הוא שאינו פועל הנפלאות וכבר היה מחכמי הישמעאלי' מי שכתב שהנביא ידע כל ההצעות הצריכו' לפעול הטבע פעולותיו ועושה אותם כדי לפעול זה הנס. ואחרים מחכמיהם סתרו זה באמרם שהצעות הטבע לפעול פעולותו כמעט שאין להם תכלית אם מצד עצמו ואם מצד מה שהוא חוץ ממנו שמתנה בפחות יותר ואם מצד המקומות ואם מצד המצבי' הרקיעיי' ולכן לא יוגבלו סבותיהם לשכל האנושי רק מעט שיגיע מהסבו' הכוללות התחלפו' בה ג"כ היודעים ולכן כשיבוא נביא לפעול הוא נמנע בחוק האדם שיפעל את הנס אם לא בכח אלדי שבו יפעל פעילתו בקצר דעתנו ההקת השכלי וכשתסתכל בנפלאות אשר אמתם תורת משה הנביא הנאמן תמצאם מזה הסוג כההפך המטה נחש וקריעת הים ואינן אפשריים בחק בני אדם זולת הנביאים שאצלם הוא איפשרי מצד הנבואה שהיא רחוקה מההקש עכ"ל והר"לבג כן דעתו בנביא. כי אין בו כח ולא יכולת בידו לשנות הטבעים ולבטל הסדור הטבעי אשר ברא אלי"ם לעשות וכתב החכם הזה שעם היות שאין הנביא פועל הנפלאות שיש לו מבוא בפעולתם ומציאותם ומי יתן ידעת' אם אינו פועל אותם באיזה אופן יהיה לו מבוא בהם והחכם הנזכר השתדל מאד להוכיח שלא ימצא נס ופלא בשום צד אלא במקום שיש שם נביא ואין הדבר כן כי אם הוא אינו פועל בפלאים ואינו חומרם ולא צורתם למה יהיה מציאותו בעשייתם מאויוב והכרחי ואנחנו מצאנו נס המבול שנעשה בזולת נביא ועם היות ניצול נח ובניו ממנו לא היה לו מבוא במציאות הפלא ההוא וכן הפכת סדום ועמורה עם היות שגלה אותו הקב"ה לאברהם ובזכותו נמלט לוט. אין ספק שלא היה לאברהם מבוא כלל במעשה ההפכה והפלא ההוא וכן כשהכה מלאך יי' במחנה אשור עם היות ישעיהו וחזקיהו ושאר הצדיקי' בירושלי' לא היה להם מבוא כלל בהכאה ההיא אבל תוכן הענין ההוא שלא יעשה יי' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ולכן יעשה הפלאות ע"י נביא כדי שיודיעם דרך השם ויביאם לאמתת נבואתו באמצעות כח הנסים ההם כמו שעשה מרע"ה במכות מצרים ושאר הנביאים בשאר הנפלאות ומזה הצד שהיה הנביא מייעד הנס ומתרה בו ומוכיח את העם היה לו מבוא בנפלאות. הנה התבא' מכל זה שהפועל הקרוב והאמתי בנפלאות הוא אלקינו ואין עוד אחר ופעמי' שיפעל הקב"ה את הנס לכבוד הנביא מבלתי ידיעתו ורצונו בזה כמו הנס שנעשה לאיש שנגעו עצמותיו לעצמות אלישע וחיה כמו שאמרו חז"ל גדולים צדיקי' במיתתם יותר מבחייהם:
פרק ט
ואמנם מה הוא חומר הנפלאות ובאי זה מהנמצאי' יהיו כתב החכם הרלב"ג שהנפלאות יהש בעצמים ובמקרים מהגשמים השפלים אשר בכאן ושא"א שיתחדש מופת בגרמי' השמימיי' ושעמידת השמש שזכר הכתוב ביהושע שמש בגבעון דום אין הכוונה בו שנת טלה תנועתו אבל הכוונה שלא יסור השמש מ היה אצלם כנגד גבעון ולא יסור הירח מהיות אצלם כנגד עמק אילון עד שתשלם נקמת גדר אויביו בזה שיעור המעטי מהזמן והיה א"כ הנס במהירות הנקמה לא בדבר אחר ר"ל שתשלם הנקמה בזה הזמן הקצר אשר לא תורגש בו לשמש ירידה בהיותו בחצי השמים ועשה לאמת זה חמשה טענות הא לפי שהשכל הפועל הוא פועל הנפלאות ולא יתכן מפני זה שיהיה הוא פועל בגרמים השמימיים כי הוא עלול מהם ואיך יפעל בעלתו. והב' כי מפני שהיה מציאו' הנפלאו' על צד ההטבה וההשגחה והוא מבואר שבהשתנו' סדר מה מעניני הגרמי' השמימיי' יתחדש מזה הפסד נפלא לאלו הדברים השפלים בכללם לכן היה מן השקר שישתנ' דבר מהגרמים השממיים ע"ד המופת והג' שאם היה מופת יהושע השתנו' נימוס תנועת הגרמים השמימיים מתנועתם יהיה נפלא לאין שיעור זה המופת יותר ממופתי מרע"ה בהפך מה שאמרה תורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האותות והמופתים וגו' ומפני שהוקשה זה הענין לקצת רז"ל הסכימו שכבר נעש' מופ' כמו זה ע"י מרע"ה אלא שהוא מבואר שאם היה הענין כן לא השמיטה התורה זכרו עם היות קוטבה אשר עליה תסוב אמונת המופתים. והד' אלו היה ביטול תנועת השמש והירח היה נעשה לבטלה כי לא נמצא ממנו תועלת לא לישראל ולא לזולתם. כי ישראל היו מאמיני' בנבואה בעת ההיא ולא מצאנו שהשתדלה אומה אחרת לשוב לאמונת השם ית' בעבור זה המופת ולא הישרים בזה שום נביא לאמר עבדו את יי' כי הוא המבטל תנועו' והשמים שאם היה הענין כן היה נזכר זה הענין בספור זה המופת והה' שמה שיעיד שלא נתבטלה תנועת השמש לגמרי הוא אמרו ולא אץ לבא ששלל ממנו מהירות התנועה אצל החוש ולא שלל ממנו התנועה במוחלט. ופירש החכם ויעמוד השמש בחצי השמים שהיה הנס בחצי היום שהשמש בהיותו בחצי השמים לא תורגש לו ירידת הרגש חצי שעה. ועד חצי היום יתחזק פעל השמש ואורו ואז היום תמים בשלם והיה מופת יהושע שתשלם הנקמה בזה זמן הקצר אשר לא תורגש בו לשמש ירידה בהיותו בחצי השמים וכי זה הוא דעת חז"ל באמר' שיהושע העמיד חמה באמצע הרקיע ר"ל בחצי היום ואין ספק אצלי שזה היה ג"כ דעת הרב המורה כפי מה שכתב בפ"לו פ"ח וז"ל ולא יטעך מה שבא בעמידת אור השמש ליהושע אלו חשכות ויאמר לעיני ישראל כי לא אמר לעיני כל ישראל כמו שאמר במשה. וכן אליהו בהר הכרמל בפני אנשים מעטים היה. ואמנם אמרתי לך השעות ההם מפני שיראה לי באו' כיום תמים שהוא כאות כיום הגדול שיהי' לפי שאמרו תמים כאלו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ שם ע"כ וכתב עליו הצרבוני בפירושו שקשרו בשני קשרים והוא אמרו שם ירצה שלא היה השנוי בעצם הגרם השממיי. ושלכן לא נרגש בכל העולם אבל היה אצל ישראל ושם בגבעון כי נראה להם כן כפי הנקמה הגדולה שעשו בזמן מועט.