אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר העשירי › פרק יא

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר העשירי · פרק יא

פרק י

בתכלית הנפלאות כתב החכם ר"לבג שהנה נמצאו הפלאות לא' מג' תכליות הא' להקנות אמונה טובה כמו המופתים שעשה משה לישראל כדי שיאמינו כי פקד יי את עמו ושמשה היה נביאו והמופת שעשה אליהו בהר הכרמ' כדי שיאמינו ישרא' ושיי' הו' אלקי' והב' הוא להקנו' טוב גופיי כמו המן שנעשה ע"י משה לישראל להאכילם במדבר וכד הקמח וצפחת השמן שנעשה ע"י אליהו למאכלו והג' מה שיהיה להנצל מהרע כקריעת ים סוף ומלחמ' עמלק והכא' מלאך יי' במחנה אשור ודומיהם והשתדל החכם להוכיח שהיו כל הנסי' לתכלית ההטבה עד שמפני וה לא מנה בתוך התכליות להעניש את הרשעים מפני שהוא פועת רע ושגם בליעת הארץ לקרח ועדתו היה כדי שיכנעו ישראל לשמוע את דבר יי' ביד משה עבדו ודבריו בזה אינם נכוני' לפי שמהתכליות היותר נגלים ומפורסמי' בכתובי' מהנפלאי' הם להעניש את הרשעים ואיך יברח מזה ומה יאמר בנס המבול שאמר השם אמחה את האדם אשר בראתי וגו' וכן כי מלא' הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ וכן בהפיכת סדום ועמורה שאמ' יתעלה ארד' נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה וגו' וכן במכת מצרים שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וגו' והנה מכות מצרים ועל הים קראם הכתוב האותו' והמופתי' הגדולי' ההם ועליהם אמר המשור' וייראו יושבי קצוות מאותותיך אף כי בליעת האר' לקר' ועדתו כמ"ש וידעת' כי נאצו האנשי' האלה את יי' מי הוא זה ואיזה הוא האיש החכם שיכחיש היות א' מתכליות הפלאים עונש הרשעי' ומשפטם ומי יכריח אל החכם הזה להניח שהיו הנפלאו' כלם לתכלית ההטב' האם מפני שאין רע יורד מלמעלה אמת הדבר כי טוב יי' לכל ולא יחפוץ במות הרשע וכל הטוב בהחלט הוא המשפט ואלדי משפ' ייי ומחק המשפט לגמול את הצדיקים ולהעניש את הרשעים כי אם לא יהיה כן השופט כל הארץ לא יעשה משפט ולכן מי זה אמר ותהי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב והנה תורתינו ביארה אמתות הדבר הזה בברכות שייעד לטובים ובעונש שיעד לרשעי' כמ"ש פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר ר"ל שבהיות הכוכבי' ממסילות' מורים ומחייבי' הוי' המט' הנה מפני רשעת הדור רוכב שמים ית' יעבור את השמים ולא יהיה המטר המעותד לבא כפי הטבע וכמה מהראיו' יש ע"ז הרי שרבי' מהמופתי' הם להעניש את הרשעי'. וזה הוא דעת הרב הגדול המימוני כמו שתרא' מדבריו בס' המדע פ"א מהלכות יסודי תורה שכתב מ"ר לא האמינו בו ישראל מפני האותות שכל האותות שעשה משה במדבר לצורך עשאן היה צריך להשקיע את המצריים קרע להם את הים והצלילן בתוכה כפרו בו עדת קרח בלעה אותם הארץ וכו' הרי שעשה תכלית הנסיים החלה להעניש את הרשעים וכמו שאבאר עוד אחר זה. ועוד שהנה כל דבר יש לו תכלית א' לבד נמשך אליו מצורה א' ואיך יהיו א"כ ג' תכליות בפלא בהיות הג' התכליות נבדלים זה מזה הבדל עצמי כי האמונה שהוא שלמות נפשיי הוא שלימות מתחלף מהטוב הגופני המזון אשר יאכל לכל נפש ומאכל האדם הוא בלתי ההצלה אותו מהרע אבל תוכן הענין הוא כמו שאומר הנה הפלא איזה שיהיה יש לו תכלית ראשון ויש לו תכלית אחרון והתכלית הא' הוא לעשות משפט וצדקה בארץ כי לא יעשה יי' אלהים דבר כי אם על פי שורת הדין והמשפט ומפני התכלית הזה היו הנסים פעם לגמול את הצדיקים ולהטיב להם ופעם להעניש את הרשעים יחרימם יתנם לטבח כי בכל זה צדק לפניו יהלך ואמנם התכלית האחרון אשר אליו פונה התכלית האי הוא להקנות אמונה אמתית בשי"ת ובמעשיו כי כמו שהיתה בריאת העולם לתכלית שכל יושבי תבל ושוכני ארץ יכירו וידעו כי ליי' המלוכה הגדולה הגבורה והתפארת וכמאמר הנביא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כן היו הנפלאות שהן ממין הבריאה הא' כמו שנתבאר הם כלם כדי להאמין במשפטי השם ויכלתו והשגחתו הנפלאה ונבואתו כי הפלא הוא המאמת והמעיד על בריאת העולם הראשונה וכמו שאמר הנביא ישעיהו ע"ה יי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן ר"ל אודה את שמך על הפלאים אשר עשית לפי שבאמצעותם באתי להאמין אמונה אומן ד"ל קיימת ואמתית ביצירת העולם אשר הוא עצות מרחוק. וכן כתבו חכמי הישמעאלים שאמונת הנסי' נבנית על שני שרשים הא' הוא חדוש העולם והב' הוא פנת ההשגחה ששניהם הם בשלימת האמונות ומפני זה בנפלאות אשר נתן יי ביד משה לעשות לעיני עמו על שליחותו אמר למען יאמינו כי נראה אליך יי וכאשר עשאם נאמר ויאמן העם וכן במכות מצרים אמר למען תדע כי אני י"י בקרב הארץ כי אין כמוני בכל הארץ כי היו כל הנפלאות ההם להענישם במשפט. והתכלית האחרון במשפט היה להקנותם אמונתו. ואמנם קריעת ים סוף לא היה התכלית האחרון בו להצלת ישראל ולטבוע המצריים כי התכלית האחרון בכל זה היה כדי שיאמינו בה' ובמשה וכמ"ש ויאמינו ביי' ובמשה עבדו וכן אמ' המשורר ע"ז ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהומו' כמדבר וגו' ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר וסוף הדבר ים ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו וכן מופת המן לא היה בלבד לתכלית מאכלם לטוב גופני אלא להקנותם אמונה שלמה שכל אשר חפץ י"י עשה בשמים ובארץ לכך אמר בו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ומשה אמר ובקר וראיתם את כבוד י"י וגם מעמד הר סיני לא היה כ"א לתכלית אמונה כמ"ש וגם בך יאמינו לעולם ובעבור שהיו הנפלאות לתכלית האמונה אמר ית' ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו והמשורר אמר ולא האמינו בנפלאותיו. וגם כד הקמח וצפחת השמן שנעשה באליהו לא נעשו בהם הפלא אלא להקנות אמונה שלימה לאותה אלמנה בדבר י"י אשר יעדה אליהו שנאמר כה אמר י"י כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר וכן כל שאר הנסים והנפלאות שתמצא בכתבי הקדש מהם בתכלית ראשון להטיב לצדיקים ומהם להעני' את הרשעים אבל בכלם היה התכלית האחרון קנין האמונה האמתית כמ"ש הנביא י"י עיניך הלא לאמונה ואמר וארשתיך לי באמונה וצדיק באמונתו יחיה וכבר זכר הפלוסוף והביאו הרב המורה שהאלוה ית' הוא פועל העולם וצורתו ותכליתו יחד וכן הוא בנפלאות סבה פועלת וצוריית וסבה תכליתיית לפי שהוא כמו שביארתי הפועל הקרוב בנפלאות כפי רצונו וחפצו והוא ג"כ סבה צוריית בנפלאות לפי שהן כלם כפי רצונו כי כאשר יחפוץ יעשה והוא ג"כ סבה תכליתיית בהן לפי שאין תכליתם חלא האמונה האמתית שהכל בידו וברצונו הרי שבחפצו ית' הוא הפועל הוא הצורה הוא התכלית.

האמנם הרב הגדול המימוני כתב בספר המדע בפ"ח מהלכות יסודי תורה וז"ל משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעש' שהמאמין ע"פ האותו' יש בלבו ספק שאפשר שיעשה האות בלהט ובכישוף אלא כל אותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם ולא להביא ראיה על הנבואה נצרך להשקיע את המצריי' קרע הים והצלילן בתוכו נצרכו למזון הוריד להם את המן צמאו בקע להם את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אות' הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעה ולא אחר וזה ירא' סותר למה שהנחתי שהיו הנפלאות לתכלית האמונה ויקשה עוד מאמר הרב בעצמו לפי שהתורה מעידה ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד יי את בני ישראל וגו' והספיקה הבחינה ההיא כ"כ שעליה נסמכו ישראל לעשות את חג הפסח אשר צוה להם במצרים ועל הים מה הוא אומר ויאמינו ביי ובמשה עבדו ומה ישיב הרב על הפסוקים האלה שהם קודם מעמד הר סיני ועוד יקשה על הרב שהוא כתב בפ"י מהלכות יסודי תורה הפך זה וז"ל שם בזכרו ענין הנביא וכשמשלחין אותו נותנין לו אות או מופת כדי שידעו העם שהשם שלחו באמת ולא כל העושה אות או מופת מאמינים אותו שהוא נביא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ומעשיו וקדושת פרישותו ואח"כ בא ועשה אות או מופת ואמר האל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון ואיפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו ואעפ"כ מצוה לשמוע לו אם הוא אדם גדול וחכם וראוי לנבואה מעמידין אותו על חזקתו שכך נצטוינו עכ"ל הנה יראה מדברי הרב אלה שהאותו' והמופתי' הם עדים ומבחינים גבורת הנביא ואיך יאמר א"כ שלא האמינו בו ישראל כלל מפני האותות הגם הלום ראיתי סתירה אחרת בדברי הרב ע"ז ממה שכתב בפתיחתו לפי' המשנה שכתב שם שאמת המנבא בשם י"י וקורא בני אדם לעבודתו ולשמור מצותיו ולא יגרע ולא יוסיף במצוה ממצות התורה אלא שמזהיר על שמירתה ומיעד בטובות לשומר אותה ובעונשים לעוברים עליה ויצוה ויאסור דברים אחרים שאינם מן התורה כגון להלח' על אומה פלונית או שלא להלחם בו וכיוצא בדברים האלה וצריך להבחין נבואתו כדי שיתברר לנו שהוא נביא אמת ואז ראוי לעשות כל מה שיצוה מדבר קטן ועד גדול ונוכל לעבור על מצוה מה"ת להוראת שעה לא לבטלה לנצח וכן אחז"ל אם אמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מע"א וכל העובר על צוויו חייב מיתה שנאמר אנכי אדרוש מעמו ושם כתב הרב שבהיות המתנבא ראוי לנבואה נאמר לו הבטיחנו ביעודיים והגד לנו ממה שלימדך הב"ה ויגיד ויבטיח ואם יתקיימו יעודיו כלם אז נדע שכל נבואתו אמת ואם ישקר ויפול מכל דבריו ארצה אפילו דבר קטן נדע שהו' נביא שקר שנאמר אשר ידבר הנביא בשם י"י ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו י"י וכשיצדק בהבטחה אחת או שתים אין לנו להאמין בו ולומר שנבואתו אמת אבל יהיה ענינו תלוי עד ירבו מופתיו האמתיים בכל אשר ידבר פעם אחר פעם וכו' ראה גם ראה כמה מהסתירה באה בדברי הרב ממה שכתב שמה בפתיחת פי' המשנה למה שכ' אח"כ בפ"י מהלכות יסודי תורה וגם משם למה שכתב בפרק ח' ויש אחרו' כמו שבארתי ומה שנראה לי בתשו' כל זה וישיב דבריו הוא שהרב בפירו' המשנה דבר בבחי' הנביא לאמת נבואתו בתחילתה ועשה בזה ארבעה מדרגות הא' מהנביא שינבא בשם ע"א שבא אליו רוח מהככב וצוהו לעבדו והנביא אשר כזה אינו צריך בחינ' כי הוא מיד חייב מיתה בסקילה אפילו שיתן אות ומופ' ויתקיים הב' מהנביא שינבא בשם י"י ויאמר שצוהו השם לעבוד ע"א פלונית או ככב פלוני וגם זה א"צ בחי' אבל מיתתו מיד בסקילה כי דבר סרה להדיחנו מעל י"י והג' מהנביא שאינו מנבא לעבו' ע"א אלא לש"י אבל הוא מוסי' או גורע במצות התורה אם בכתוב או כפי המקובל וגם זה אינו צריך בחינה כי הוא חייב מיתה מיד בהיותו מוסיף או גורע במצות ושקר דבר בשם יי' שתורתו נצחית ובלתי משתנת לנצח נצחים והד' מהמתנבא בשם יי' ואינו מוסיף ולא גורע במצות אבל מזהיר על שמירתם והנביא אשר כזה צריך לבחינה לפי שאם הוא נביא אמת היו חייבים לשמוע בקולו ולעשות כל אשר יצוה אפילו שיצוה לעבור על מצוה מן המצות להוראת שעה כאליהו בהר הכרמל שהעל' בבמה חוץ למקד' נתחייב לעשות מצותו מאחר שהוא נביא מוחז' ולכן צריכים היו לבחינתו באותו' ומופתים ולא בפעם אחת ושתים כי איפשר שיהי' זה במין ממיני הידיעות והתחבולות אלא בפעמים הרבה שיבחן וימצא צודק ואמתי כדי שיתאמ' שהוא נביא ליי' באמת ואז נעשה כל מה שיצוה ולא נחטא זאת היא כונת הרב שמה. אמנם בספר המדע ביאר הרב שאין להחזיק בנביא אלא מי שיש לו ההכנות הטבעיות והלמודיות כל הצריכות בנבואה וכאשר יאמר שהשם ית' שלחו ויתן עליו אות או מופת מאחר שהוא חכם פרוש וקדוש שומעין לו ואף על פי שבמופת ההוא יש דברים בגו מחזיקין אותו בחזקתו וזה יובן הנביא שיזהיר על שמירת התור' שאין ראוי מאד להרבו' בבחינתו ומופתיו כיון שלא יעשה על פיו דבר כנגד הדת. ומפני זה לא יאמר הרב באותו פי' ויעשו כל אשר יצוה ואפילו שיצוה לעבור על מצוה ממצות התורה להוראת שעה כמו שאמר בפתיחת פי' המשנה לפי שלא היה כונת הרב אלא לשמוע בקול הנביא תוכחתו והזהריו ואין צריך לזה בחינה רבה כי גם החכם המוכיח בשער כשידבר דברים נכוחים ראוי לשמוע דבריו כ"ש הנביא אשר נתן על נבואתו אות או מופת וז"ש הואיל ואדם גדול וחכם הוא וראוי לנביאות שכיון בו למה שביארתי והנה אמר הרב בזה מעמידין אותו על חזקתו להגיד שאין ראוי לרדוף אחריו ולומר יש במופתיו דברים בגו נביא שקר הוא וחייב מיתה כי הנה מאחר שלא נתבאר ולא נמצא שקרות בו ראוי להעמידו על חזקתו שהוא נביא אמת כמו שנאמין שני עדים ואפשר שיהיו עדי שקר ואמנם מה שכתב הרב בפ"ח שמשה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות אינו סותר לדבר מזה כי בו דבר הרב ממשה רבינו ובשאר המקומות דבר משאר הנביאים שבאו אחריו שנתחייב לשמוע בעבור שמרע"ה כתב בתורה אליו תשמעון וכן תראה זה מדבריו בסוף הפ"ח ההוא וז"ל נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר מרע"ה אין אנו מאמיני' בו מפני האות לבדו כדי שיאמר אם יעשה האות נשמע אליו לכל אשר יאמר אלא מפני המצוה שצוה משה בתור' וכו' אמנם מרע"ה לא האמינו בו ישרא' מכת אותה מצוה שעדין לא ניתנה להם אבל האמינו בנבואתו מפני האותות והמופתים שעשה לעיני העם שהן מופתי בחינת נבואתו ולכן בקש משה והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך יי' והשיבו יתבר' מזה בידך וגו' הרי לך מבוא' שנבוא' בחינ' משה לא היתה אלא מפני האותות וכמו שהעיד הכתוב באמרו ויעש האותות לעיני העם וגו ויאמן העם האמנם מה שאמר הרב כי למרע"ה לא האמינו בו מפני האותות אינו סותר אליו לפי שהרב בפרק הזה לא בא לבאר איך האמינו ישראל שהיה משה נביא שלוח מאת האלקים שהיא בחינת נבואתו. כי זה כבר ביארו התורה שהיתה בחינתו ע"פ האותות אשר עשה לעיני העם. אבל כיון הרב לבאר כאן שישראל לא האמינו בתורה ובמצות שנתן להם משה בשם יי בעבור האותות שעשה להם משה במדבר ואמר זה לפי שאמר הכתוב כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת ואולי יחשו' אדם אם היה שאנחנו נאמין ונעש' המצות שנתן לנו משה שהם אלקיו' והשם צוה אותי בהם מפני האותות אשר עשה לעיניה' יתחייב שגם כן נאמין לנביא אחר שיבוא בדבר השם ויצוה בהפך מה שצו' משה אם יעשה או' או מופת כמו שהוא ע"ה עשה מפני זה אמר הרב משה רבינו לא האמינו בו ישראל ר"ל בתורתו ומצותיו שבהם היה רבינו מפני האותו' והמופתי' אשר עשה להם כשקבלו התורה והמצות כי הנה המאמין על פי האותות יש בלבו ספק והרהור אולי הם בלהט ובכישוף ולא רצה הב"ה שתהיה תורתו נבנית ומיוסדת על יסוד מסופק בלב השומעים כי לא היו האותות ההם לאמת אלקות התורה אבל נעשו לצורך העם ולספק צרכם במדבר כמו שמפרש והולך ולהיות זאת כוונת הרב באמת לא זכר הנסים שעשה משה בתחלת נבואתו כנחש והיד והדם לפי שהם היו לבחינת נבואתו ולא זכר מכות מצרים אבל אמר הרב שלצורך עשאם המופתים שעשה במדבר ששם ניתנה התורה והמצות שלא נחשוב שעשאם משה כדי שיאמינו שתורתו ומצותיו היו מאת האלקי' כי הנה לא עשה אחד מהם על תכלית הזה ולכן זכר קריעת ים סוף שהיה להשקיע בו המצריים מפני רשעתם והנה לא אמר הרב שנעשתה הקריעה כדי להציל את ישראל כמו שכתב רלב"ג בתכלית הנס ההוא לפי שמאותו צד שנכנסו בים יצאו ולא שנו את דרכם ולא קצרה יד יי' להושיעם מבלי הנס ההוא אלא שנעשה להשקיע את המצריים ואמר הרב שלא נעשה נס קריעת ים סוף לאמת להם מצות הפסח והמצות וכן ענין נס המן לא היה לאמת מצות השבת אלא מפני שהיו צריכים אל המזון. וכן במרה כשהוציא להם מים מצור החלמיש לא היה לאמת אלקות הדינין שניתנו במרה וכדומה לזה מן המצות אלא מפני שצמאו והוצרכו למים וכן בנס קרח ועדתו שפתחה האדמה את פיה ובלעה אותם לא עשאו משה לאמת נבואתו אלא להענישם על אשר כפרו בו הנה אם כן לא עשה מרע"ה מופתי המדבר לאמת שהיתה תורתו ומצותיו מאת האלקים אבל עשאם לצורך והכרח ישראל והוציא הרב מזה שלא האמינו ישראל בתור' ובמצו' אלא מפני מעמ' הר סיני שבעיניהם ובאזניהם שמעו קול אלקי' מדבר מתוך האש ושאר הדברים הנפלאים והיו אם כן ישראל עצמם עדים כלם על אלקות תורתו ומצותיו ולכן הביא הרב לראיה פסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעול' לפי שהאמונה האלהית ההיא היתה בנצחיות התורה ושמירתה ושלא יקום עוד בשום זמן נביא או חולם חלום ועשה אות או מופת לבטל תורת משה או מנוה ממצותיו כיון שהיא לא קבלוה מכח האותות אלא מכח מעמד הר סיני שראו ושמעו בעיניהם ואזניהם והיה א"כ מעמד הר סיני לא לאמת ולהבחין נבואת משה כי כבר היה נביא מוחזק ממצרים אלא לשלול כל הבאים אחריו שידברו נגד תורתו הנה התבארו דברי הרב ושלא דבר בפרק הח' הזה בבחינת נבואתו אלא מאמות תורתו כי כבואת מרע"ה במצרים נבחנה על פי האותות והמופתים אשר עשה לאמת שליחותו וכבר ביארו חז"ל שבחינת הנביא בתחלת נבואתו תהיה ע"פ אותות ומופתים כאמרם בסנהדרין והמוותר על דברי נביא מנא נדע דאיענש דיהיב ליה אות והא מיכה דלא יהיב ליה אות ולא איענש היכא דאתחזק שאני דאי לא תימא הכי אברהם אבינו בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק ואליהו בהר הכרמל היכי שמעין ועבדין שחוטי חוץ אלא היכא דא יתחו' שאני וטם מה שפירשתי בדברי הרב הותרו כל הקושיות אשר הקשיתי על דבריו באר היטב ועם יגזור השם בחיים עוד אבאר הפ"ח ההוא מיסודי התורה כי יש לנו עיון רב בשאר דבריו. ואמנם מה הם האותות והמופתים שבהם יובחנו הנביאים צריך אני לבארו בפרק שאחר זה כי בו מעדו רגלי המחברי' כלם:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה