אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר העשירי › פרק ו

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר העשירי · פרק ו

פרק ה

ראשונה ראוי לדעת שאחז"ל לא כוונו במאמר הזה שהדברים ההם שזכרו נבראו ערב שבת בין השמשות בפעל ומציאות גמור כי בידוע שפי הארץ שנפתח בימי קרח לבלוע את הרשעים ולהסתם מיד כאדם הפותח פיו לאכול וסותמה אחר כך. ופי הבאר והוא אשר יצאו ממנו מים בזכות מרים כל ימי המדבר ונסתם במתתה ונפתח אחר כך בתפלת משה. ופי האתון שדברה לבלעם בדבור אדם על הן הן ועל לאו לאו והקשת הנראה בענן ביום הגשם שניתן לאות לנח ולבניו להבטיחם ממבול אחר. והמן הוא הלחם אשר נתן יי לישראל לאכול במדבר בצאתם ממצרים והמטה והוא מקלו של אהרן שהצץ צוץ ויגמול שקדים להורות שהשם בחר בו לכהן ובשבט לוי לשרתו או שאמרו המטה על מטה משה שעשה בו את האותות. והשמיר שהוא התולעת שבו חקק משה את אבני האפוד ובו חקק שלמה האבנים לבית המקדש. והלוחות אשר נתן השם לישראל בתורתו והכתב שהוא צורת האותיות שהיו בלחות ושאר הדברים אשר זכרו א"א שיאמרו הקדושים ההם שנבראו בפעל בששת ימי בראשית בהיות כתובי התורה מעידים בביאור הזמנים אשר בהם בראם יי שהיו כלם אלפים ויותר מן השנים אחר בריאת העולם. אבל היתה כוונתם באמת שביום הו' ע"ש בין השמשות עלו במחשבה לפניו יתברך לבוראם ולהמציאם בעת הצורך ועת לכל חפץ תחת השמים ועם זה הדעת האמיתי יותר הספק הראשון שזכרתי בפרק שלמעלה שבהיות שנפרש בין השמשות לדעת רבי יהודה לענין השבת לא יתחייב שהיתה בריאה בשבת בהפך מה שהעידה התורה וינח ביום הז' כי המנוחה היתה מהבריאה בפעל ודבריהם ז"ל היו במה שעלה במחשבה להבראות וכן הותר הספק הב' שהדברים כלם שנבראו בפעל בששת הימים נבראו אבל עשרת הדברים שנזכרו במשנה לא היו נבראים בפעל אבל עלו במחשבה להבראות וכן הותר הספק הג' שבששת הימים עד וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ועשה כל מעשה בראשית שנעשה בפעל וגמר מציאות ולכן היתה מלאכת ששת הימי' שלמה ולא חסרה אמנם הדברים שבמשנה היו מה שעלו במחשבה להבראות לא מה שנבראו בפעל וכן הותר הספק הד' כי בריאת ששת ימים היה לכל הדברים שנבראו בפעל.

אמנם מה שעלה במחשבה לעשות מהפלאות לא היה נכלל במעשה ששת הימי' כי הוא שנוי ובטול טבעם. וכן הותר הספק הה' שהדברים ההם שנזכרו במשנה לא אמרו שנבראו בפעל ומציאות בערב שבת בין השמשות כי לכל היה זמן מיוחד או נגמר העשה כפי הרצון האלדי. ולא היה אם כן אתון בלעם ולא אילו של אברהם אבינו והשמיר ושאר הדברים חיים אלף שנים פעמים. וכן הותר הספק הו' שהקשת לא נברא ערב שבת בפעל קודם המבול כל כך מהשנים וכן המן לא ירד כ"א בצאתם ממצרים אבל בע"ש עלה במחשבתו ית' לבוראם ולהמציאם לעת הצורך לזמנם. וכן אומר בהתר הספק הז' שהמטה שזכרו במשנה אפשר לפרשו על מטה משה. ושלא היה הבדל בין מטה משה למטות החרטומים ולא במטה אהרן לשאר מטות השבטים במה שהיה נראה ממנו. והוא היות המטה עץ יבש. ואם עלה במחשבה לבוראו בערב שבת בראשית מה ההבדל בזה לענין נס מטות השבטים שצץ ציץ ויגמול שקדים או שהיה לנחש אם היה מטה של משה. ואמנם הדעת שהיה מטה של משה מספירונון הוא כפי כוונה אחרת אינה מזה המקום.

אמנם בהתר הספק הח' ראוי שנרחיב עוד המאמר. והוא שכבר. ידעת שהם ז"ל קבלו שביום הששי נבראו אדם וחוה ובו ביום חטאו ונדונו וגורשו מגן עדן ולכן באותו יום אחרי שנדונו למיתה ושאר הקללות וגורשו מגן יי אמרו במליצתם זאת שראה הקב"ה בחכמתו העליונה וברצונו הפשוט להמציא בעולם בזמנים הצריכים להם דברים מתיחסים לחטא אדם וחוה והנחש וענשם וזכיות זרעם העתידים להיות שהם הליצו לפניו ית' זכות על אדם ואשתו ולזה כוונו באמרם שנבראו הדברים ההם ע"ש בין השמשות כלומר שאז עלו במחשבה לבראם בעולם והענין שיהיה כל דבר מאלה בזמנו ונתיחדה אותה שעה למחשבתו ולרצונו להיותה מיד אסרי ענין אדם כאלו אמר שמיד בשסרח עלו כל אלו הדברים במחשבתו ית' העליונה ובדעתו הכוללי העבר והעתיד וההווה. והיה הדבר הא' פי הארץ והיה זה כנגד האדם הראשון שלא נטה אל העליונים כאשר צווה ושב אל העבר ואל מותריות תאותיו ששורת הדין היה נותנת לא לבד שתהיה האדמה ארורה בעבורו אבל גם שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותו כמו שעשתה לקרח הממרה את פי יי וחולק עליו ולכן עלה במחשבתו ית' את פי הארץ שהיה ראוי שתבלעהו שאחרי שבחר בה הוא ואשתו ראוי היה שתבלעם כשאול חיים אבל להיותו ראש בריותיו של הקב"ה לא הענישו כל כך ושמר פי הארץ לבלוע בזמנו לקרח ועדתו הממרים כי פקד עון אביהם הראשון עליה'. גם עלה במחשבתו פי הבא' והוא הדבר הב' והיה זה כנגד חוה שבבחי' חטאה ורשעתה היתה ראויה לכליה ושתבלע אותה פי הארץ אבל צפה הקב"ה שהיה עתידה לצאת ממנה מרים הנביאה שפיה פתחה בחכמה ושהעלתה הבאר לישראל מ' שנה ולכן בזכות פי הבאר ומעלת מרים אשר הביאתו נסלח לחוה. גם עלה במחשבתו פי האתון כנגד הנחש שבעבור ענין הנחש אשר הסית והדיח והביא הרעה על כל המין האנושי היה משירת הדין שבעבורו יכלו ויפסדו הב"ח כלם אם לא שראה הקב"ה פי האתון העתיד להיות כלי ואמצעי למלאת מצותו ולפרסם יכלתו. ומפני זה נשא עונש הב"ח כלם הנה אם כן היה פי הארץ כנגד אדם ופי הבאר כנגד חוה. ופי האתון כנגד הנחש שהם השלש' שחטאו והחטיאו את הרבים. ולפי ששלשתם חטאו בפה באכלם מעץ הדעת אמרה המשנה עליהם לשון פה. פי הארץ פי הבאר פי האתון. עוד עלה במחשבתו הקשת. לפי שהיה האדם וזרעו קיימים ונצחיים באיש ומפני חטאו התעתדו למות באיזו סבה שתבוא מקרית או טבעית עד שמפני זה בא עליהם מי המבול לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים. ולפי שתהיה זה סבה להפסד העולם וכליונו מהרה לכן עלה במחשבתו לעשות בזמנו נס הקשת לברית עולם בינו ובין כל נפש חיה וכיון שהי' עתיד להבטיחם מההפסד המוחלט לא רצה לכלות את אדם הראשון עתה ולפי שבחטא ההוא אדם אבד מזון האלקי אשר היה לו בנחת ונתחייב לאכול את עשב השדה בזעת אפו. לכן באותה שעה שנגזרה עליו אותה גזרה ע"ש בין השמשות עלה במחשבתו שכבר יבואו ימים אשר מזרע אדם יאכלו את המן לחם אבירים ובמקום שהאב אכל את האסור בניו יאכלו לחם מן השמים בדבקותם עם האלקים וכנגד העצי' המשובחים שהיו ואבדו אותם אדם וחוה בגרשם ממנו עלה במחשבתו שעתיד היה אהרן ושבט לוי לזכות בעצי האלקים ויהיה מטה אהרן מונח באהל מועד ושם יצץ ציץ ויגמול שקדים. ויהיה המטה באהל מועד קיץ וחורף תמיד רענן עם שקדיו ופרחיו יעליהו לא יבול כמו שהיה עץ החיים בתוך הגן ואם נפרש המטה הזה על מטה משה אשר עשה בו את האותות יהיה ממנו שאז ע"ש עלה במחשבתו ית' מטה משה והאותות והמופתים שעשה בו שזכותו עמד לאדם עוד עלה במחשבתו באותה שעה שהיה עתיד להברא השמיר בזמנו והיה זה כנגד הנחש אשר החטיא את אדם וחוה והסירם מעל יי שכנגדו יברא בשרצים השמיר שהוא תולעת חזק שבו חקק משה את אבני האפוד וחקק שלמה אבני המקדש והיה השרץ ההוא כלי עוזר ומסייע את ישראל לעבודת השם במקום שהנחש החטיא אותם עוד עלה במחשבה באותה שעה הלוחות והכתב והמכתב ופרשי' במסכת פסחים שהכתב הוא צורת האותיות שבלוחות. והמכתב הוא בפת"ח תחת המ"ס וצר"י תחת התי"ו ור"ל העט שבו חקק ית' האותיות ההם והלוחו' הם לוחות האבן הראשונים וי"מ הכתב על התורה והמכתב והלוחות על העשר הדברו' שהיו נכתבים עליהם. ולפי דעתי לא כוונה המשנה לעשות ג' דברים כתב ומכתב ולוחות כי אם להבדיל בין הלוחות הראשוני' לשניות. כי הנה בלוחות השניות לא היה הנס כי אם לבד בכתיבה שמשה פסל אותם והשם ית' כתב עליהם עשרת הדברו' בדרך נסיי וכנגד אותו נס מאותה כתיבה מהדברות השניות אמר במשנתינו הכתב ר"ל שהכתב שבלוחות השניות היה מהדברי' שנבראו ע"ש וכנגד הלוחות הראשונות אמר והמכתב והלוחות לפי ששניה' היו מהפעל הנסיי דכתיב והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים. והיו א"כ מכלל עשרת הדברים האלה כתיבת הלוחות האחרונות וכתיבת ופיסול הלוחות הראשונו' ואל יקשה בעיניך מאשר נזכרו במשנה כפי הפירוש הזה הכתב שהוא מהשניות קודם המכתב שהוא מהראשונים כי לא שמר התנא בזה סדר הזמן. הלא תראה שזכ' הקשת אחרי פי האתון. והמן אחרי פי הארץ שבקרח. והלוחות אחרי השמיר וכן שאר הדברים והיה בזה שעלה במחשבתו ית' שאם אדם הראשון חטא במצוה אחת שנצטוה עליה שעדיין יצאו מחלציו עם גדול שיקבלו את התורה והמצות ויהיה הם מורשה לנצח נצחים הנך רוא' שהעשר' דברים שנזכרו במשנה שעלו במחשבתו ית' ע"ש בין השמשות בזמניהם כלם הי מתיחסים לחטא אדם וחוה ולכן נזכרו הנסים האלו ולא זולתם. וכן הוא בשאר הדברים שזכרו בשאר הנסחאות אם מה שאמרו אף קבורתו של מר"עה ואילו של אברהם אבינו לפי שהם היו תקונים לחטא אדם כי בזכות העקידה ניצולו מכמה רעות וכן קבורת משה בתוך עמו שהוא סבל עונש האדם וכפר בעד, חטאתו ובגירסא אחרת אומר אף המזיקין והצבת בצבת עשויה שהם רמז לרעות הנעשות מחטא אדם. אם המזיקין שעלה במחשבתו ית' באותה שעה מה שימשך מההזקים מעין אדם ונזיפתו שהם המזיקין וכמ"ש חז"ל שכל אותם מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף היה מוליד שידים ורוחות. והענין שבהיותו נמשך לחומריות החטא נמשכו לו עונות רבים כי עבירה גוררת עבירה ולזה זכרו הצבת למשל שבעבו' חטא אדם ונטיתו אחר חומרו נמשכו חוטאי' רבים כי כמו שיצטרך התחלה לפעולו' המעלה ומי שיתחיל בה וילמד לעשותה ככה יהיה הדבר בהתחלת התאוות והפחתיות והמשילו הדבר בצבת שהוא הכלי והאמצעי להכנס באש שכן עשה אדם הראשון התחלה להכנס באש התאוות החומריות שאר האנשים כי היא הצבת הראשונה שנעשו אחרות רבות באמצעותה. ויש גירסא אחרת שאמרו אף המזיקין וקבורתו של מר"עה ותהיה הכונה במזיקין מה שכבר פרשתי ר"ל מהרעות שנמשכו מחטא אדם וכן קבורתו של מר"עה שהיה גם כן בחטאו כי הוא ע"ה כפי שלמותו לא היה ראוי למות וכן אחז"ל על רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה רב לך בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזרה שתמות. ואיזהו זה אדם הראשון ור' נחמיה אמר אף האור וכו' והאור לדעתו הוא רמז אל העונש הנפשיי שינתן לאדם בחטאו כמו שדרשו מות תמות מות בעולם הזה ותמו' בעוה"ב וכאלו בע"ש נגזרה ג"כ הגזרה על נפשו. והפרד באשמה מפני שתוף השם לרמוז שנפרד אדם מהדבקות האלקי כשגורש מהגן ואמנם ר' יאשיהו יקבל השמיר וישלים מנין העשר עם המערה שנכנסו בה משה ואליהו להיותה במדרגת הגן אשר היה בו אדם ושעלה אז במחשבתו ית' אמות שני הקדושים ההם ועוד במער' אות' האבות שהגינו על אדם. ואחרים שקבלו המערה היותה מן המנין ולא קבלו השמיר השלימו מנין הי' עם בגדי של אדם הא' ר"ל שאדם בהיותו בגן היה ערום מבלי לבוש וגם כן ערום וחכם יעשה בדעת וכשגורש משם לא זכרו כי אם אל בגד והוא מלשון בגידה כי לא הוציא בידו מן הגן כי אם המרי ובגד בוגדים אשר עשה. וכבר פרשתי בפי' המשנה הזאת שהגרסאות האלה כלם היו למנין העשרה ויהיה איך שיהיה אין ספק שכל אלו החכמים שדברו בדרוש הזה לא זכרו הדברים שנבראו ע"ש בין השמשות על היותם דברים נבראים אז בפעל ולא שאז הונח טבע בדברים לשיהיו כן מעצמם בזמניהם. אבל היה דעתם במליצת והמשלים האלה כלם שאלה הדברים עלו אז במחשבה ויחסום לע"ש בין השמשות להיותם כנגד חטא אדם וחוה ומתיחסים אליהם ולכן נזכרו הפליאות האלה ולא זולתם. והיוצא מכל זה שאחד מן החכמי' האלה לא עלה על לבו חלילה וחס לפקפק ולספק במציאות הנסים והנפלאות כמו שהעידו התורה ודבר הנביאים ולא שהיה טבע עולם בדברי' וימצאו בזמניהם ואחרי שנתאמת מציאות הנפלאות ראוי שנחקור בסבותיהן פועלת וחומרית צוריית ותכליתיי' והדברים המשיגים אליהם וזה בפרקים שיבואו אחר זה. יען היה כמו שהתבאר בספ' המופת הדבר מושג בשלמות כשיודעו סבותיו והתחלותיו העצמיות. והנה התחלות החקירה הזאת אשר מהם נעשה ראיות וטענות בה הם ספורי דברי התורה האלדית ודברי הנביאי' והמדברים ברוח הקדש כי מהם נקח ראיה על מה שנרצה לחקור עליו כי כמו שהתחלות החקיר' בדב' העיוניי הם הדברים שהושגו בחוש מהעניני' ההם ומהם נעשה התחלת המופת על מה שנשתדל בידיעתו וזה בין שיהיו הדברים המוחשים ההם מושגים בחוש אצלנו או שיהי' ממה שהושגו בחוש לזולתנו ממי שראוי לסמוך עליהם כמו שעש' הפילוסוף במיני הב"ח ובטלמיוס במבטי הכוכבים שסמכו הקדמונים לנסיונות הקדמוני' לקושי הגעת חושם למה שיצטרכו להשלמת חקירותיהם. ככה בענין הנפלאות עם היות שאותותינו ראינו ולא השגנו אותם בחושינו נקבל עדות החוש בהם ממה שראו והשיגו זקנינו וקדמונינו וכמו שאמר המלמד להועיל שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך ונאמר כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם וקודם הכנסי בחקירה הזאת אבאר על מה מורה שם נס ופלא בפרק הנמשך לזה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה