מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר החמישי · פרק ד
בשאלה תפול במה שבארתי והתרתה.
האמנם הוקש' לי מאד אם היה הדרוש הזה מקדמות העולם או חדושו כ"כ מסופק עד שארסטו כמו שזכר הרב המורה נא התפאר מעולם שעשה עליו מופת כמו שחשבו מפרשי ספריו ושהוא בעצמו הודה ולא בוש שהיתה השאלה הזאת מקדמות העולם או חדושו מסופקת מאד וכמו שהביא הרב מלשונו שאמר והוא בס' הנצוח ואשר אין לנו הטעאה או הם גדולי' אצלה מאמרנו בהם למה זה קשה באמרנו אם העולם קדמון או לא. וקרוב לזה בספ' השמע וז"ל כל מי שקדם מחכמי הטבע מאמין שהתנועה בלתי הווה ובלתי נפסדת מבלתי אפלטון שהוא האמין שהיא הווה ונפסדת ואמר כל בני אדם ביארו בהתמדת השמים ועמידתם וכאשר שיערו שהם בלתי הווים ונפסדים שמו שהם משכן לרוחניים ובמאמר השני אמר וז"ל מי יתן ואדע התנועה עם ההתמדה אחר שלא היה דבר מתנועע כל עיקר או אם תעמד והדברים האלה כלם יעידון יגידון שהיתה השאלה הזאת אצל ארסטו מסופקת ושלא בא עליה אצלו מופת וכן גאלינוס באחרית ימיו בספרו אשר קרא מה שיאמינהו גאלינוס וז"ל אחר העמידה בזאת השאלה לא ידענו אם העולם הוא קדמון או מח ודש ואולי שהוא בלתי אפשר שיודע ואין זה לקצור ממנו רק לקושי זאת השאלה בעצמות' על השכלים וכמו שהביאו בשמו אבוחמד בהתחלת ספר ההפלה והנה ארסטו עצמו כתב כמו שזכרתי בפרק שלמעלה שכל הראשונים הסכימו שהיו השמים הוים וגם אלכסנדרוס מוקדון שהיה תלמידו של ארסטו כפי מה שאמרו במס' תמיד פרק בתרא עשרה דברים שאל את זקני הנגב ואחת מהם היה שמים נבראו תחלה או ארץ נבראת תחלה ושאלה אחרת אור נברא תחלה או חשך ושאלות אלה יורו שהוא היה מאמין בחדוש העולם ולכן היה שואל דברים במעשה בראשית ואחרי אשר ארסטו עזב דרך הקדמונים שקבלו הוית העולם ונטה מאליהם להאמין קדמותו איכה ואיככה נשען על הטענות האלה אשר זכרתי לבטל דעת החדוש המוחלט ולקיים דעת הקדמות בהיותו כ"כ מסופק ואיך העמידו על משענת קנה רצוץ בטענותיו אלה הקצור קצרה חכמת ארסטו תם וישר בעיוניות ראש המעיינים ומלמדם שבא לדמות ההויה הכוללת המוגבלת אחר הוית העולם וישובו ומי לא ידע בכל אלה שהמאמין בחדוש העולם המוחלט והויתו לא תהיה טענה נגדו שכבר אמרו שהחמר אם נתהוה יהיה. התהוותו מחמר אחר והזמן מזמן אחר. והתנועה מתנועה אחרת והשמים מהפכים כיון שבעל הריב אומר שהכל נתחדש ונברא מלא דבר ואיך לא הרגיש ארסטו שלמדנו דרכי המופת שהיו טענותיו אלה אשר עשה כנגד התורני מערכה על הדרוש האם נאמר כמו שאמר החבר לכוזר הפילוסופים אין להאשים אותם מפני שהם היו יונים ויון היה עם שלא נחלו חכמה ולא תורה בעבור שיון היה מבני יפת השוכנים בצפון והחכמה שהיתה ירושה מאדם והיא המוחזקת בכח אלקי איננה כי אם בזרע שם שהוא סגלת נח ומשם לא פסקה החכמה ולא תפסוק מהסגלה ההיא ולא היתה חכמה ביון אלא מעת שגברו ונעתקה החכמה אליהם מפרס ואל פרס נעתקה מהכשדים ואל הכשדים מהיהודים שגלו ביניהם ובזה האופן קמו ביונים הפילוסופים הידועים בימים ההם לא קודם לכן ולא לאחר כן כי מעת ששבה המלכות לרומיים לא קם עוד בהם פילוסוף ידוע ע"כ אין ספק שדברי החכם הנעים הזה צדקו מצד א' ואינם צודקים מצד אחר כי הם צודקים באמרו שהיתה התחלת החכמה מבני ישראל וכמאמר אדוננו משה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וכבר כתב אבן רשד בסוף השאלה הי"ח מהפלת ההפלה וז"ל לא יספק אחר שהיו בבני ישראל חכמים רבים וזה נראה מהספרים הנמצאים ביניהם מיוחסים אל שלמה ולא סרה החכמה מבעלי המחזה הם הנביאים ע"ה ולזה הגזרה היותר אמתית היא שכל נביא חכם ולא כל חכם נביא ומחכמים באמת הם אשר נאמר שהם יורשי הנביאים וכאשר היו המלאכות המופתיות בהתחלותיהם מסודרות יותר ראוי ומחוייב שיהיה זה בתורות הלקוחות מהמחזה והשכל כי כל תורה שהיתה במחזה הנה השכל יעורב בה ע"כ. הנה יראה גם מדברי אבן רשד חכמת בני ישראל ובזה צדקו דברי החבר אבל אינם צודקים באמרו שקצר דעת ארסטו בקיום דעת הקדמות לחסרון חכמת היונים לפי שבאותו זמן שנמצא החכמה בהם אין ספק שהעמיקו בעיוניה' גם גברו חיל בחקירותיה' וארסטו כמו שיאמר אב"ר עליו התחיל הפילוסופיא והשלימה הכינה וגם חקרה ואיך אם כן בשאלה החמורה אשר כזאת נסתפק בטענותיו אלה שזכרתי בהיותם כנגד התורני דקות ושדופות קדים ואם תאמר שלא מצא טענות חזקות מאלה אני אשיבך מילין ולמה אם כן נטה מדעות הקדמונים שקבלו הוית העולם ועל מה מהטענות בטח כי מרד בדעת החדוש והר"לבג כתב שמה שהביא הפלוסו' להאמין שהיה העולם קדמון הוא מה שחשב שהיה האל מניע הגלגל העליון ושהוא נימוס הנמצאות וסדרם כי בהיותו מניע תהיה תנועתו נצחית איך יתכן לו פעם הקשר עם הגלגל ופעם לא יהיה לו הקשר או כי אינו במציאות ואם הוא נושא כל הנמצאות איך והיה בלתם כי הנה המושכל נותן שאין הדבר כן כי גם אם כן שסבר שהיה הגלגל הראשון מניע קדמון הוא מאמין הקדמות. אבל אמתת הענין הזה הוא כמו שאומר שארסטו לא נתן אל לבו לחלוק עם התורני ולא סדר טענותיו אלה אשר זכרתי כנגד המאמין בחדוש במוחלט מלא דבר כי הוא לא שער ענין אמונתו ודעתו בזה אבל היו דבריו כנגד אנכסגור' ואבן דקליס ודימוקריטשו' גם אפלטון ושאר הקדמונים שהיו אומרים בחדוש העולם והיו עם זה מאמינים שנתחדש מדבר למה שכלם קבלי אותה ההקדמה שאי אפשר שיתהוה דבר מלא דבר וחשבו עם זה שהיה התהוות העולם בדרך טבעי בהויות החלקיות ולכן בהתחלת המאמר השמיני מהשמע זכר ארסטו שם בביאור הדעות אשר יחלוק עליהם ואמר שהם שנים דעת אנכסגורש שאמר שהיו הדברים נחים זמן אין תכלית לו עוד התחילו בתנועה ודעת אבן דקליס שכל הנמצאות ינוחו פעם ויתנועעו פעם ומזה הכת היה אפלטון אם לא שיחשוב שיתהוה הכדור עם כל מה שבתוכו כמו שבארתי למעלה הנה אם כן עמהם ומזה הכת היו בעלי הסבוב היה חולק לא זולת זה ולחלוק עליהם עשה טענותיו מפאת החמר הראשון והתנועה והעתה ויכנה אותם על אותה ההקדמה המקובלת אצלם שלא יתהוה דבר מלא דבר ועמהם היו באמת טענותיו חזקות כראי מוצק ולכן התחזק והתאמץ בהם. אמנם הטענות אשר עשה מפאת הגרם השמימיי כבר הודעתיך שלא כיון בהם כי אם לבטל אותם שלשה דעות שזכר בהוית השמי' שכלם השתתפו בהיותם מתהוים מדבר ובדרך טבעי. ומזה הצד לא היו טענותיו אלה מערכה על הדרוש כי הוא לא חקר ולא עשה טענה כנגד בעלי התורה המאמינים בריאת שמים וארץ לא מדבר ברצון הסבה הראשונה יתברך ולכן לא תמצא בשום מקום מספריו זכרון הדעת התורני הזה כמו שזכר דעות הפילוסופים הקדמונים בענין החדוש שהיה חולק עליהם להיותם בעלי חקירה כמוהו והוא היה מתפלסף וטוען שהם טעו בהתפלספותם. ולכן יחד ארסטו בדרוש הזה בחכמת הטבע ועשה טענותיו לקוחות מן החוש מההויה הטבעית לפי שבעלי ריבו היו חומרים שנתחדש העולם בדדך טבעי ואם היה דעתו לבטל דעת התורה לא היה דרושו זה מהחכמה הטבעית כי אם מהפילוסופיא הראשונה כי אין כח בהקדמות הטבעיו' לחלוק בהם. על מה שהוא למעלה מן הטבע ולכן כתב אבן רשד בפירושו למאמר השמיני מהשמע וז"ל וכאשר הבינות זה הנה כבר הבינות שקרות מה שיאמרו אותו המדברים החדשים מאנשי אומתנו כאשר הראשון קדמון ושאר הנמצאים לנבראים ומתחדשי'. וחלקו על החכמי' שאמרו שהתנועה אשר היא ממניע קדמון היא נצחית בהכרח. ובהפלת ההפלה כתב גם כן שבזמן הישמעאלים נתחדש המחלוקת בין המשאים כת ארסטו והמדברים האומרים שנתחדש העולם מלא דבר ושלא היה התהוותו בדרך טבעי כי אם ברצון הפועל הראשון וכן בדרושיו הטבעיי' ייחס הדעת הזה מהחדוש הרצוני המוחלט אל המדברים אנשי דורו ומחוזו. וכל זה ממה שיורה שלא שער ארסטו בדעת התורני ולא סדר נגדו טענותיו ויש מחכמי הנצרים האומרים שארסטו בסוף ימיו ראה תורת משה וכאשר ראה בתחלתה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ אמר טוב דבר משה אם הביא עניו ראיה. וגם מדבריו אלה אם אמת היה שאמרם יראה שלא בעל דעת התורה בטענותיו אבל אמר שהיה מאמר משה טוב ונאות ר"ל נצול מספקותיו אם יביא עליו מופת מועיל מאד שאין דרך להנצל מטענות ארסטו אשר עשה בקיום דעת הקדמות כנגד החדוש אלא בהניחנו שהיה החדוש החלטי לא מדבר כמו שנאמינהו אנחנו בעלי תורת משה כי בזה יפלו טענותיו כלן דומו ולא יוכלו קום. ולא יהיו אצלנו טענו' ארסטו לפוקה ולמכשול והר"לבג אשר חשב להנצל מספקות ארסטו שעשה כנגד החדוש. באמדו שנברא ונתחדש העולם מחמר קדום. היה בלי ספק הנס מקול הפחת ויפול אל הפח כי הנה עם הנחתו המושחתת ההיא התחייבו לו באמת רוב הטענות אשר עשה ארסטו כנגד החדוש. והצטרך הר"לבג להקדמות והתחכמיות רבות ומעשה חדודין ותשובות משובשות להתנצל מהם ולא יכול לו וקרה לו כמו שיקרה לאיש הירא ורך הלבב מדבר באופל יהלוך אל בית הרוקח לקחת מעט צרי להחיות את נפשו ויקח במקומו גם בלא דעת חמת תנינים וראש פתנים אמנם ההולך בתורת יי' מאמין חדוש עולמו לא מדבר כפי הרצון האלקי וכחו הבב"ת על שחל ופתן הטענות הפילוסופיו' ידרוך ירמוס כפיר ותנין מהבטולים שהתחייבו לשאר הדעות האומרי' בהוית העולם מחמר קדום כי היה דבר יי' ואמתת אמונת תורתו רפאות תעלה וצרי כולל למכת ונשיכת הנחש הקדמוני והיה כל הנשוך וראה אותו וחי: