מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר החמישי · פרק ב
בתשובות שעשה הרב המור' עליהן.
הנה הרב המורה בפרק י"ז ס"ב הראה מקום ההמעדה וההטעאה בטענות האלה וכל מה שהוא ממינם והוא במה שביאר שהיה יסודם ושרשם ההקשי בין ההויה החלקית. ובין ההויה הכוללת שהוא הקש בלתי ישר לפי שאין לדמות הדבר בעת התהוותו למה שהוא אחרי השלמת הויתו וישובו. וכמו שהמשיל ביצירת האדם במעי אמו שאין טבע זרע הנקבה והוא דם בכיסה כטבעו בעת ההריון בעת שיפגשהו זרע הזכר והתחיל להתנועע וטבעו ג"כ בעת ההיא אינו כטבע החי השלם אחרי תולדתו ולכן אין לעשות ראיה מטבע הדבר אחרי הויתו והשלמו על מה שהיה בעת תנועתו אל ההויה וכל שכן לקודם שיתחיל בהויה וכמו שהמשיל מהנער היתום שמתה אמו אחרי אשר הניקתהו חדשים ויותר הוא לבדו לאביו בארץ גזרה עד שגדל והשכיל ולא ראה אשה כלל ולא נקבה אחרת משאר נקבות בעלי חיים והוא שואל לאביו איך היתה הויתו ויענהו האב שנתהוה כעצמים בבטן המלאה ושהיה במעי אמו בתחלה קטן בזוי מאד ובבטנה התנועע ויזון ויגדל מעט מעט עד שהגיע אל גבול כך מהגודל שלא תוכל האם לסבלו ואז נפתח לו השער בשפל גופה שיצא בו לאויר העולם ונתגדל עד היותו בגבול ההוא שהנה הנער היתום בשמעו שישב תשעה חדשים בבטן אמו והוא חי וצומח יכחיש דברי אביו ויעמוד מופת שהם דברים נמנעים מטבע הנמצא השלם הנח המיושב באמרו איש ממנו כשתכלה מאתו הנשימה אפילו שעה אחת אינו יכול להתקיים. ואיך א"כ ישב העובר בתוך כיס הרחם אשר היא סוגרת ומסוגר' חדשי' רבים חי ומתנוע' מבלי נשימה ואלו בלע אחד ממנו צפור חי היה הצפור מת לשעתו בהגיעו אל האנסומכא וכ"ש בבטן התחתון וכן כל איש אם לא יאכל וישתה ימים מועטים ימות ואיך א"כ ישב העובר בבטן אמו ומבלי מאכל ומשתה והוא חי כל הזמן ההוא גם אם לא יצא האדם לנקביו בימים מועטים בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל וימות בכאב גדול ואיך א"כ יעמוד העובר מבלי יציאת המותרות כ"כ מהזמן ואיך יהיה טבורו פתוח כל כך מהזמן ולא ימות בהיות שימות כל איש אם יעשה נקב בבטנו בימים מועטים ואיך לא יפתח העובר עיניו ולא יפרוש את כפיו ולא יפשוט את רגליו וכל אבריו שלמים ואין חולי בהם ועל זה הדרך יגזור היתום שכל דברי אביו הם מכת הנמנעות וכן היה ענין ארסטו עם התורני שבא ארסטו לסתור דבריו ויעשה ראיות לסותרם מהטבע הנמצא השלם המיושב הנמצא בפעל אשר יודה לו התורני שאחרי נוחו ועמידתו והשלמתו לא ידמה לדבר ממה שהיה עליו בעת ההויה ושהוא נמצ' אחר ההעד' הגמו' ואיזו טענ' תעמוד עליו מכל אשר אמרו וכמו שתראה מדברי הרב שמה דברי פי חכם חן וכתב שבתשובתו זאת בנה חומה סביב התורה מקפת בה מונעת כל אבן משליך אליה והרלב"ג חשב להפיל החומה באמרו כי גם הנסים והנפלאות אשר דומיו צריכים לאמות החדוש לקיים אותם הם אחרי הוית העולם בזה הטבע ואין החומה מגינ' עלי' ויש להשיב על דבריו שאין האמונה בחדוש העולם כדי שיתאמתו הנסים כי הם הושגו בחוש ואינם צריכים לראיה אחרת אחרי המוחש ואשר קבלו מהם עצם צריכים אל ראיה אחרת על המפורסם אבל הנסים והנפלאות הם ראיה על החדוש ולכן אינם צריכים לחומה או כי החומה היא למי שלא ראה את הנסים ונמשך אחרי חקירתו או אחר הכתובים ומקשים עליו בטענות מטבע הנמצא המיושב שזה צריך אל החומה הזאת להשיב על הטענות הסותרות אמונת פחדוש ובהתקיים אפשרותו יהיה מקום ואיפשרות לנסים והנפלאות האמנם ר' משה הנרבוני בפירושו לספר כונות אבוחמד כתב בהקדמות הגיונית דברים וזה נסתם ואין זה אלא כבנין החומה סביב העיר והוא דרך ששי עכ"ל וכדומה לזה כתב ג"כ בפירושו לספר חי בן יקטן ובפירושו לספר המורה ג"כ כאלו היה זה מרגלא בפומיה ובעבור שלרוע לבו דבר ברמיזות קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו ראיתי לפרש כונתו ראשונה ולגלות מומי מחשבתו ולהשיב על דבריו אח"כ תשובה מספקת ואומר שהדרך הששי אשר זכר זה משה האיש תם וישר וירא אלקים הוא הששי מדרכי המדברים שזכר הרב המורה בפרק ע"ג ח"א כי שם הביא זכרון המופת אשר עשו באמרם שהיה העולם אפשרי המציאות והצטרך למכריע מציאותו על העדרו והשיב עליהם הרב שמה שאותו המופת הוא בטל לפי שלא יאמר מי הכריע מציאותו על העדרו אלא אחרי ההודאה שהוא נמצא אחר ההעדר והוא מקום המחלוק' ומערכה על הדרוש והנרבוני שנעשה אפטרופוס לרב ואמר שבא לפרש ספרו והיה שטן עומד על ימינו לשטנו כתב עליו שמה וז"ל והבן זה והסתכל בו ועוררתיך עליו כי זה כולל כל הספקות אשר יחדש הרב לחלוק כבוד לפרסום נשען שגלה סודו אל עבדיו האלקיים וכאשר תזכור זה כבר כרת משכלך ענן ולא תמצא חומה במדינה תעמוד נגדך שלא תוכל לכבש' ולהכנס במדינה ולהתטייל בה עם הרואים פני המלך והמדברים עמו ושם העיר מיום יי' שמה ע"כ הנה ביאר שהיה דעתו שמה שטען הרב על מופת המדברים מעשותם דרוש על המערכה זה עצמו נוכל לטעון נגדו בחומה אשר אמר שעשה לתורה ר"ל שנאמר שהיו דבריו ג"כ מערכה על הדרוש לפי שהרב עשה בחומתו הבדל מההויה החלקית אל ההויה הכוללת והוא מקום המחלוקת שהפילוסוף יאמר שלא היתה שם הויה כוללת בשום צד וחומתו א"כ אין בה ממש וזהו הסוד אשר הערים בהעלמתו הנרבוני והתפאר והתהדר בו באמרו אך עשרתי מצאתי און לי ועתה ראה גם ראה שקרות דבריו וסכלות הבנתו כי הנה אם היה הרב עושה מופת לקיים חדוש העולם מפאת ההויה הכוללת ושהיתה זאת החומה אשר בנה באמת היו בצדק דברי הנרבוני שהיה הרב עושה מערכה על הדרוש אבל אין הדבר כן כי הרב באותו מקום שעשה בנין החומה לא היה עושה מופת על החדוש אבל היה משיב על המופתים שעשה ארסטו לקיים הקדמות מפאת הקשת ההויה החלקית והרב דוחה אותם באמרו שהמופתים או הטענות אשר עשה ארסטו בזה לבטל דעת החדוש הוא מערכה על הדרוש לפי שאין ראוי להקיש ההויה הכוללת אשר יאמרו בה בעלי החדוש להויות החלקיות לשיתחייב בה מה שיתחייב בהן כפי הסדר הטבעי וזאת היא החומה אשר בנה הרב להנצל ולהמלט מחצי קשתות הפילוסופי' ואבני סוללות ארסטו כמו שתראה מדברי הרב שם באר הטיב ואיך אם כן יהיה הרב בזה עושה מערכה על הדרוש כי הוא לא בא שמה להוכיח ולבאר החדוש במופת כי אם לסתור טענות ארסטו וצדק כי אין ראוי לפילוסוף שיעשה טענות כנגד בעלי החדוש כי אם מהקדמות ידועות מקובלות לשתי הכתות והוא לא עשה כן שהיו טענותיו כלן בנויות על אותה הקשה אשר עשה מההויות החלקיית ובעלי החדוש ישיבוהו שאין הנדון דומה לראיה כי אין טבע הדבר אחר התהותו בטבעו בעת הויתו וכ"ש בטבעו קודם הויתו ולהיו' זה כונת הרב באמת לכן תמצא שלא עשה הרב כלל בנין החומ' ולאר ממנה כלל בפ' י"ט ח"ב בהביאו ראיות והכרע על דעת החדוש אבל זכר ענין החומה בפי"ז בהיותו מתנצל ודוחה מעליו מופתי ארסטו ושם עשה בנין החומה לדחות הזקם וכמו שאמר שהיא מונעת כל אבן משליך אליה לא שמשם יתגרו מלחמה וישליכו אבנים כי אם שימנעו הזק האבנים שישליכוהו האויבים הנה התבאר שמה שטען הרב על המדברים היה מקום אליו לפי שאנשי מופת המה בעיניהם והוא בא לבטל מופתי הבא ושאי אפשר לטעון בזה נגד הרב בהיותו דוחה מופתי ארסטו להיותם מערכה על הדרוש לא דברי הרב וזה מבואר נגלה. ועם ההקדמה או החומ' הזאת שבנה הרב השיב על טענות ארסטו בדרך כלל באמרו שהן צודקות בטבע הנמצא השלם ושאלו היתה הבריאה הראשונה אשר יאמרו בעלי החדוש לדעתם ממין ההויה החלקית היו טענותיו חזקו'. אמנם בהיות הבריאה הכוללת ההיא אשר אמרו נבדלת תכלית ההבדל מהויו' החלקיות לא יתחייב בה מה שימצא בהם כי הנה הדברי' אשר להם התחלות מתחלפו' אינו מחוייב שיהיו דומים בעיניהם. ולכן יאמרו בעלי החדוש שנברא החמר הראשון מלא דבר ר"ל לא מנושא וחמר קודם ושלא נתהותה התנועה הראשונה מתנועה אחרת כמו שהוא הענין בתנועות החלקיות. ושהזמן היה מכלל הנבראים ושלא נתהוה הגרם השמימיי מההפך כי לא היתה הויתו טבעית כהוית היסודות זה מזה. והדרך הזה באמת הוא דרך ישר ואמתי צדיקים ילכו בו ופושעים יכשלו בו. אך אמנם ראיתי אותו קצר מחד ובמקום שאמרו להאריך בתשובות טענות בעלי הקדמות קצר מצע הרב מהשתרע אולי נסמך על חכמתו כי רבה היא ואנחנו לא נדע מה נעשה כי אין הקומץ ההוא משביע את הארי.
ואמנם הרלב"ג במאמר הששי ממלחמותיו חלק ראשון פרק רביעי לקח בצד מה דרך הרב באמרו שאין ראוי להקיש בין ההויו' החלקיות אשר יתחדשו מן הטבע ובין ההויה הכללית שהוא מצד הרצון. וזה כי יש דברים יתחייבו להויה החלקית מצד שהיא חלקית שלא יתכן שתמצא בהויה הכללית אם היה שתהיה שם הויה בזה התאר אבל עשה עליו משל אחר והוא אמרו שזה יתבאר כשנקיש בין הוית האיש בכללותו ובין ההזנה בו אחר שנתהוה שהיא הויה בחלק כי זה ההקש בעינו יהיה בין ההוייה הכללית ובין החלקית הנמצאת לחלק מחלקי העולם כיון שהעולם בכללו כאיש אחד וההויה אשר תהיה בחלק מהעולם יחסה אל הוית העולם בכללו יחס ההזנה באיש הרמוז אליו אל הוית האיש ההוא בכללו וידוע שאנחנו נמצא מתנאי ההויה החלקית באיש שתהיה בכאן נפש זנה וכליה כאלו תאמר הלב והכבד והאצטו' כי הנפש הזנה לא תעשה פעולתה בזולת כלים והם אי אפשר שימצאו נפרדים משאר הדברים שאם היו נפרדים לא ימצאו בהם אלו הכחות הנפשיות והנה אם היה התהוות האיש הזה בכללותו כהתהוו' חלק ממנו בהזנ' יביאנו זה ההקש לחייב שיהי' האיש הזה בעינו נמצא קודם הווייתו כיון שאי אפשר שיתהוה מבלי שיהיה שם נפש ואברים ראשיים ואברים עובדים או נאמר שיהיה ראובן הפרטי הזה בלתי הוה כלל ככה הוא הענין בענין העולם שאם נאמר שהיה מחוייב בהיות שם הוי' כוללת שימצא בהמה מה שימצא בכל אחד מחלקי העולם והויתו. יתחייב באמת שיהי' העול' בלתי הוה כדברי הפילוסוף או שיהי' נמצא קודם הויתו אבל כאשר נצייר ונא' שיש הבדל והפרש בין ההויה הכללית אשר מפאת הרצון האלקי ובין ההויה החלקית אשר בטבע הנה אז לא יחוייב בהוי' הכוללת כל מה שיחוייב בהוי' החלקית כי כן לא תהי' הוית חלק אחד מבשר ראובן בהזנתו כהוית ראובן בכללותו כי אותה ההוי' הכללית אשר נתהו' ראובן יצטרך להניח בה מנוע מחוץ נבדל והוא זולת המניע הקרוב אביו ואמו ושלא ימצאו בהויתו הכללות האברי' הראשיים ולא שאר הכלים מה שאין דבר מזה בהויית חלק מגופו בהזנה ולאומר שיאמר שבזה המאמר הטעאה לפי שהאיש לא יתהוה בכללותו אלא אם נמצא קודם אליו איש ממינו בפעל תעלה אליו הויתו ואם היה כן ענין העולם יצדק מה שחייבו הפילוסוף שאם היה העולם הוה היה שם מתנועע במקום תעלה אליו הויתו תהי' תשובתו שזה קרה לאיש ההוא מצד שהוא הוי' בחלק מחלקי העולם והוא כענין ההונ' בחלק מה מתדמה אל החלקים שהורכב מהם היד ד"מ שאם לא הית' היד נמצא' לא תמצ' הזנת חלק מחלקיה ואולם מצד מה שזה האיש הוה במה שהוא זה האיש לא ימצא בו חלק ממנו תעלה אליו הויתו ועוד שהאדם ג"כ אשר לו יהי' הזרע אין לו פועל בהוית זה האיש המתהוה באופן שנאמר שתעלה אליו הויה כי כבר יתהו' זה האיש ואביו מת אשר הזריע זרע ולזה יצטרך בזאת ההויה אל מניע אחר נבדל כמו שהתבאר בספר בעלי חיים זהו דרץ הרל"בג וגם נכון הוא עם שיש בו חולשה מה ירגישה המעיין בו והנה החכם הזה עשה בהפך הרב המורה כי כמו שהיה הרב בתשובת טענות הקדמות בתכלית הקצור כך היה החכם הזה בהם בתכלית האריכות ועוד שהרב המורה הודה לארסטו בהקדמותיו כלן שהיו צודקו' ואמתיות בהיות חלקיות אשר בטבע ושלא יתחייב שיהיו כן בהויה הכוללת הראשונה אשר כפי רצין האל אמנם הרל"בג לקח לו דרך אחר שכחש גם בהויה הטבעית והתעצם לבאר שקרותם בהתפלסופותו גם כפי השרשים הטבעיים ולכן ישיגהו מהחולשה והשבוש בהרבה מתשובותיו וטענותיו שכבר ידעת שברוב דברים לא יחדל פשע ורעה מכלם כי הוא ירד וטבל והעלה שרץ בידו באמונת החמר הקדום בבריאה ולכן בהשיבו על טענות הפילוסוף שעשה מפאת החמר הראשון הודה בהם ונכשל בענין הקדמות כשלון אין תקומה לו על כן אמרתי אשמרה דרכי בתשובת כל טענה וטענה ולהוסיף בה כהנה וכהנה דברים טובים דברים נחומים ממה שעשה הרב המורה ולא אצלול מאד בפלפולי הרל"בג בכל חקירותיו כי אין ספק שלפום חורפא שבשתא ודרכיו לא זכו בעיני אבחר דרכי ואשר ישים אלקים בפי אותו אדבר.