אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר החמישי › פרק א

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר החמישי · פרק א

המאמר החמישי

בזכרון הטעניות הטבעיות שעשו בעלי דעת הקדמות.

ובעבו' שכת ארסטו עשו טענו' רבות אחרות מטבעים מתחלפים לקיים דעת קדמות העולם בכלל ולבטל דעת החדוש אשר קבלנו אנחנו בעלי התורה ראוי שנעיין בהם בזכרון ענינם לא שאעשה עליה' הביאורים הארוכים וההקדמות הרבות שעשו עליהם בספריהם כי אם הייתי עושה כן היה מתארך המאמר הזה מאד ותכבד העבודה על האנשים המעיינים אבל אזכור אותן בדרך קצרה נסמך על המעיינים שכבר ראו אותן בהקדמותיהן ושרשיהן במקומן ולא יהיה הקצור כ"כ שאשמיט מחציתם כמו שעשה הרב המורה בפי"ד ח"ב כשהביא טענות הפילוסופים על הקדמות ומה הן אשר לא זכר ואביא במאמר הזה אשר עשו מחכמת הטבע והנה אתחיל ראשונה ממה שטענו מפאת החמר הראשון לפי שארסטו טען ראשונה זה בראשון מהשמע אחר כך אזכיר מה שטענו מפאת התנועה שהם שהתבארו בשמיני מהשמע אח"כ אזכור מה שטענו מהזמן והעתה שהביאו בשמיני מהשמע גם כן אחר כך אזכור מה שטענו מפאת הגרם השמימיי שהביאו בספר השמים והעולם עם היות שבמה שאחר הטבע חקר ג"כ על זה כי הנה מחמשת הסוגים האלה היו הטענות הטבעיות אשר עשו ר"ל מפאת החמר הראשון ומפאת התנועה ומפאת הזמן ומפאת העת' ומפאת הגרם השמימי שהם כלם טענות טבעיות ואחרי זכרונם אשיב עליהם ואבאר שאינן מחוייבות ולא נותנות האמת כדי להרים מכשול מדרך עמי ובמאמר שלאחר זה אזכור ג"כ הטענות אשר עשו לקוחות מחכמת האלקות ואשיב עליהם בע"ה.

ואומר שמפאת החמר הראשון עשו בזה שתי טענות האחת היא אם היה החמר הראשון הוה היה לו נושא ממנו יתהוה לפי שכל דבר יתהוה מדבר ולא מלא דבר ואותו נושא או יהיה בכח או בפעל ושקר שיהיה בכח לפי שיתחייב שיהיה הוא עצמו כי אין מה שבכח נבדל ממה שבפעל ויהיה א"כ הוא היולי לעצמו ונמצא קודם שימצא כ"ש שהוא נמנע המצא החמר רק ומופשט מכל צורה ושקר ג"כ שיהיה הנושא ההוא בפעל כי מה שבפעל לא יתהוה והיה זה א"כ באמת עקב והמרה במקום לא הויה או יתחייב שיתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן מבלי שיהיה נמצא לו כח לאותו הדבר וכל זה שקר הנה א"כ המביא אליו שקר והוא שהחמר הראשון הוא הוה ובזה הדרך עצמו ביאר שאינו נפסד לפי שיהיה נפסד אל דבר כי כמו שכל דבר יתהוה מדבר כן יפסד אל דבר ויתחייב בו מהבטול מה שנתחייב בהויה ואם אינו הוה ולא נפסד הנה. הוא אם כן קדמון ונצחי בהכרח והטענה השנית היא בי"א ממה שאחר הטבע וסדורה כך אם היה החמר הראשון גשם מתהוה מלא דבר וזה שקר אם כן אינו הוה והוא קדמון וביאור חיוב הקודם הוא לפי שאם היה ההיולי הראשון הוא מבואר שלא יהיה מהיולי אחר קודם אליו שהנחנו שזהו ההיולי הראשון ואין אחר ראשון ממנו גם אי אפשר שיתהוה הדבר מעצמו ואי אפשר ג"כ שיתהוה החמר הכחניי מהצורה הפעליית ולכן אם היה הוה היה בהכרח הוה מלא דבר ואמנם הנמשך שלא יתהוה דבר מלא דבר כמו שאמר ארסטו בראשון מהשמע הוא דבר הסכימו עליו כל הפילוסופים וביארו אותו מכח הטענות אשר זכרתי במאמר שלפני זה ובזה הדרך יבאר גם כן שהחמר הראשון בלתי נפסד ואם הוא לאהוה ולא נפסד הנה הוא קדמון ונצחי בהכרח ושתי הטענות האלה עם היותן מתחלפות בסדוריהן הנה כאן אחד והרב המורה בדרך השני מהפרק י"ד ח"ב הנזכר עשה טענת החמר הראשון אחת באופן כולל לשתיהן.

ואמנם מפאת התנועה הם עשו בזה טענות האחת שכבר התבאר בטבעיות שתנועת ההעתק היא הקודמת שבתנועות כי התנועה שבכמות על דרך משל יקדם אליה ההויה וההפסד ולהויה ולהפסדיקדם ההשתנות ולהשתנות יקדם קריבת המשנה אל המשתנה בתנועת ההעתק והוא מחוייב אם כן שתכלה כל תנועת אל המתנועע הראשון מפאת עצמו ולכן אם הונח העולם בכללו הוא יתחייב שיהיה שם מתנועע תנועת ההעתק אליו תעלה אותה ההויה וכן יחוייב זה במתנועע ההוא אם היה הוה ולפי שאי אפשר שילך זה לבלתי תכלית יחוייב שיכלה אל מניע ראשון בלתי הוה ובזה הדרך גם כן יחויייב שלא יפסד כי כל מה שיתחייב מהבטול בהויתו יתחייב בהפסדו והטענה השנית סדורה כך אם היה העולם בכללו הוה היה לתנועת המתנועע הראשון התחלה זמנית אבל תנועת המתנועע הראשון אין לה התחלה זמנית, א"כ אין העולם בכללו הוה וחיוב הקודם מבואר מגדר התנועה שהוא שלמות המתנועע במה הוא מתנועע ולכן אם היה המתנועע הראשון הוה היה בהכרח התחלה זמנית לתנועתו ואמנם הנמשך שאין למנועת המתנועע הראשון התחלה ביאור ארסטו בשמיני מהשמע מפאת הראשון שהוא נצחי בעצמותו ולכן תהיה תנועתו נצחית בהכרח ובזה הדרך בעצמו ביאר שאינו נפסד והרב המורה לא זכר שתי הטענות האלה שזכרתי בתנועה אולי שהיו בעיניו קלות מבלי הכרח וכן הוא האמת כמו שיתבאר ולכן לא חשש אליהן והטענה השלישית סדורה כך אם הנחנו תנועה מחודשת במוחלט ראשונה הנה יחוייב שיהיה המתנועע בה אם בלתי הוה ואם הוא הוה היתה שהונחה ראשונה בלתי ראשונה כיון שכבר קדמה לה תנועת ההויה ואם הנחנו שתנועת ההויה הוא הראשונה שהיתה במציאות הנה יחוייב בה ג"כ שתהי' בלתי ראשונה אם מצד הפועל ואם מצד המתפעל מצד הפועל לפי שהפועל כשיפעל אחר שלא היה פועל הנה יחודש בו בהכרח השנוי מה בעבורו התעורר קודם התנועה שהנחנוה ראשונה ואולם חיוב זה מצד המתפעל לפי שבכל תנועה יקדם בהכרח אפשרות וכח לאותה תנועה שאם לא היה לו אפשרות להתנועע תהיה תנועתו אם כן מחוייבת ונמצאת תמיד ואנחנו הנחנוה מחודשת ואם נמנעת ולא היתה א"כ נמצאת בשום עת הנה אם כן האפשרות קדם לאותה התנועה הראשונה ולא ימלט מהיות האפשרו' ההוא מחודש או קדמון ואם הנחנוהו מחודש הנה נתחדש בתנועה ותמצא אם כן קודם אותה תנועה שהנחנוה ראשונה תנועה אחרת קודמת וראשונה אליה והיא אשר בעבורה נתחדש הכח ואפשרות ההוא ותהיה לפי זה התנועה שהנחנוה ראשונה בלתי ראשונה ואם נניח האפשרות והכח ההוא קדמון יתחייב ג"כ שתהי' תנועה קודם התנוע' שהנחנו ראשונה לפי שנשאל מה היתה הסבה שיצא אותו האפשרות עתה לפעל ולא קודם לזה אי אפשר שיהי' כי אם מפני שנוי נתחדש במניע או במתנועע או בשניהם יחד ואותו התחדשו' השנוי הוא תנועה או נמשך לתנועה ונמצאת אם כן קודם התנועה שהנחנו ראשונה תנועה אחרת ראשונה וקודמת אליה וכן נשאל באותה התנועה דומה לזה מפני הכח והאפשרות אשר בה ואי אפשר שילך זה לבלתי תכלית כי הנה יתחייב שאם לא תמצא התנועה הראשונה לא תמצא האחרונה כיון שהראשונה היא סבה עצמית אליה ולא תמצא בלתה ויביא זה אל הכחשת מציאות התנועה הנה אם כן התנועה בכל היא בלתי מחודשת אבל קדומה נצחית והמתנועע קדמון נצחי ובזה האופן מהטענה ביאר גם כן שאי אפשר שתהיה שם תנועה אחרונה.

ואמנם מפאת הזמן הם יעשו גם כן שתי טענות האחת אם היה הזמן הוה היה בהכרח נמצא קודם מציאותו וזה שקר א"כ המביא אליו שקר הוא וחיוב זה לפי שאם היה הזמן הוה היה הוא בזמן והזמן ההוא שנתהוה ממנו נשאל ג"כ אם היה קדמון או מחודש ואם אמרנו מחודש והוה התחייב שיהי' הוויתו בזמן וילך הדבר כן לאין תכלית וזה שקר הנה אם כן הזמן קדמון ובלתי בעל תכלית והנה חזק הפילוסוף זאת הטענה באמרו שהיתה גזרה מוסכמת שכל הוה הוה בזמן. והטענה השנית שאם היה הזמן הוה היה בלתי נמצא ונעדר קוד' הויתו אבל אמרנו קוד' או אחר הם מהבדלי הזמן הנה אם כן כששע רכו שם קדימה היה שם זמן בהכרח וימשך מזה שיהי' הזמן נמצא ונעדר יחד. ובאלה הדרכים עצמם ביאר שאין הזמן נפסד ואם אינו הוה ולא נפסד הנה הוא קדמון ונצחי ויהיו אם כן התנועה והמתנועע נצחיים לפי שהזמן הוא מספר התנועה בקודם ובמתאחר.

אמנם מפאת העתה אמרו אם היה הזמן הוה היתה שם עתה ראשונה אין לפניה זמן והוא שקר לפי שטבע העתה ומהותה אינו כי אם מה שהוא תכלית הזמן החולף והתחלת העתיד כי היא אינה דבר אחר זולתי מה שיחלוק הקודם והמתאחר שהם הבדלי הזמן ועוד שהעת' הראשונה מהזמן ההוא לא ימלט משנאמר שהיתה אז בכח או בפעל ושקר שנאמר שנמצאת בפעל לפי שיתחיי' היותה נמצאת בזמן ותהי' מתחלקות ואם הזמן עצמו הוא בכח כ"ש העתה שהי' תכלי' או התחלה ממנו ואם היא בכח הנה היא בהכרח התחלה אל המתאח' ותכלי' אל הקודם ולא התחלה לבד כדברי בעל החדוש ובזה הדרך עצמו יבארו שלא יהי' העולם נפסד בהיות אז עתה אחרונה אין אחריה זמן והנה הרב המורה לא זכר טענות הזמן ולא ג"כ טענות העתה אשר זכרתי מפאת העתה לפי שראה שהיה עיקר הטענה בקדמות הזמן מפאת קדמות התנועה להיות הזמן נמשך לה ודבק עמה ואם היא נצחית הנה הזמן נצחי בהכרח ועתה היא חלק מהזמן. וכן מטענות התנועה הנה היא הטענה השלישית הביאה הרב בראשית הטענות אבל בקצור גדול ובתחלת הדרך הרביעי זכר הענין האפשרות ואמר שבאותו דרך קיימו קדמות התנועה ורצה לומר בזה שכאשר יחוב' אותו מאמר מהדרך הרביעי עם הטענה שזכר בראשונה מהתנועה יהי' דעת ארסטו שלם וכלול בה לא כמו שחשב הנרבוני שלא הבין הרב דברי ארסטו ושטעה או הטעה המעיינים בטענתו כי הנה בכלל דברי הרב בדרך הראשון עם מה שהשלימו בדרך הרביעי תוכלל כונת ארסטו בטענה הזאת.

ואמנם מפאת הגרם השמימיי עשו ג"כ שתי טענות האחת אם היו השמים הוים הנה אמנם יתהוו מהפכים כי כל דבר יתהוה מהפכו ויפסד אל הפכו וביאר ארסטו זה בחפוש הדברים ההוים שכלם יתההו מההפך אבל השמים אין בהם הפך. הנה א"כ אינם הוים ולא נפסדים וביאר שאין בשמים הפך לפי שאם היה בהם הפכיות תהיה בצורתם כי הנה הדברים ההפכיים הפכיותם הוא בצורתם והם דומים בחמרם. ואם היו צורות הגרמים השמימים הפכיות היו תנועותיהם הפכיות כי התנועות ימשכו בעצם לצורות ולמהויות וביאר שאין תנועות הגרמים השמימיים הפכיות לפי שאין התנועה הסבובית הפכית לתנועות הישרות אשר ליסודות כיון שאינם הפכי' גבוליו' מה שממנו ומה שאליו אשר בסיבוב וביושר ושהתנועות הסבוביות אינן ג"כ הפכיות בעצמן כאלו תאמר שהתנועה אשר ממזרח למערב אינה הפכית לתנועה אשר ממערב למזרח לפי שהתנועה הסבובית היא מין מהתנועה ואין תחת מין אחד שני הפכים אבל ההפכים הם תחת סוג אחד וא"כ אין התנועה המזרחיית הפך לתנועה המערבית ואמנם הם שני מיני אישי התנועה השמימיית לא מיני התנועה וגם יתבאר שאינן הפכיות לפי שההפכים הם בתכלית המרחק ואין תכליות המרחק בתנועה הסבובית כיון שלא ימצא בה שממנו ומה שאליו מוגבל אחר שהיה מה שממנו יתנועע הוא מה שאליו יתנועע וכיון שאין לגרם השמימיי הפך הנה א"כ אינו לא הוה ולא נפסד אבל הוא קדמון ונצחי והטענה השנית שכבר יראה בחפוש ובדרך מופת ג"כ כמו שזכר בספר השמים והעולם שכל הוה נפסד וכל נפסד הוה ומה שהוא בלתי הוה הוא בלתי נפסד ואשר הוא בלתי נפסד הוא בלתי הויה והנה הגרם השמימיי אינו נפסד כי הוא פשוט ואין בו סבות ההפסד ומזה ימשך שהוא בלתי נפסד בהכרת ושתי הטענות האלה מהגרם השמימיי ענינם וכחם אחד ולכן כללם הרב המורה באחד בדרך הג' מטענות בעלי הקדמות הן אלה קצות דרכי טענות כת ארסטו אשר עשו לדעת קדמות העולם לקוחות מהדברים הטבעיים וכל שאר הטענות שעשו הטבעיים האחרונים מאלה הטענות יצאו ומכל אחת מהן יסתעפו וימשכו בלא ספק ואל תדקדק בקדימה ובאיחור אשר עשיתי בזכרונם בחלוף מה שסדרו אותם הרלב"ג וה"ר חסדאי ושאר המחברים כי כל דרך איש ישר בעיניו,:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה