מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק יח · הלכה ג
וכן השוחט קדשים חוץ לעזרה וכו'. ז"ל רבינו בפ"ב מה' שחיטה בכ"מ מותר לשחוט חוץ מן העזרה שאין שוחטין בעזרה אלא קדשים אבל החולין אסור וכו' וכן הוא אומר בבשר תאוה כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ד' וזבחת מבקרך מצאנך ואכלת בשעריך הא למדת שאין שוחטין בשר תאוה אלא חוץ למקום העזרה וזה שנשחט חוץ למקום הוא שמותר לאכול בכל השערים אבל השוחט חולין בעזרה אותו הבשר טהור ואסור בהנאה וכו' ודברים אלו דברי קבלה הם וכל האוכל כזית מבשר חולין מכין אותו מכות מרדות וכתב הכ"מ דמזה משמע דסובר חולין בעזרה לאו דאורייתא והקשה דהא מסקנת הגמרא דקידושין דלכ"ע חולין שנשחטה בעזרה דאורייתא ובלח"מ הקשה אפי' אי נימא דסובר באמת דהו' דאורייתא דהביא הדרשא דכי ירחק משמע דהוא דאורייתא יקשה להיפוך הא רבינו פסק בפ"י מע"ז כר"י דמוקי קרא דנבילה לדברים ככתבן א"כ צריך אותו למעט כל איסורין שבתורה ובספר עצמות יוסף הקשה להיפוך דהא רבינו פסק בפ"ח מה' מא"ס דכ"מ דכתיב לא תאכלו איה"נ במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כמו שפרט לך בנבילה א"כ משמע דסובר כר' אבהו ואותו לחולין בעזרה ורבינו סותר עצמו דב"ה עכו"ם משמע דסובר לדברים ככתבן מדכתב אבל נותן הוא לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי במכירה ולא בנתינה והנה בשעה"מ כתב ליישב דרבינו מפרש דלמ"ד דצריך אותו לאיסור הנאה חולין בעזרה לאו דאורייתא היינו לאיסור הנאה כדמפרש רש"י בפסחים אבל באכילה ס"ל דאסור מוכי ירחק ובאכילה אסור מה"ת דוכי ירחק לא נשמע איה"נ דרק לר"מ דאתי אותו למעט חולין בעזרה משמע דגם בהנאה אסור ותמוה לי דהא מפורש בפירש"י בפסחים דגם לר"מ ילפינן מוכי ירחק וכו' וכי ירחיב אסור חולין בעזרה רק כיון דליכא לאו מפורש בעינן קרא אותו דשאר איסור מחיצות מותר מובשר בשדה טרפה דאתי לאיסור יוצא זה מותר בהנאה אבל איסור מחיצות דחולין בעזרה אסור בהנאה א"כ עדיין קשה כיון דרבינו יליף מוכי ירחק יהא אסור בהנאה ג"כ כמו שאר אסורין דאסור בהנאה וא"כ איך כתב השעה"מ דכיון דרבינו יליף מוכי ירחק ממילא מותר בהנאה דהא דר"מ ס"ל דאסור בהנאה היינו מקרא דאותו דהא ר"מ יליף איסור אכילה מוכי ירחק לא מאותו.
ע"כ אני אומר ליישב שיטת רבינו באופן אחר רק תחילה אקדים דזה שכתב רבינו בפ"י מ"ה עכו"ם דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה משום דפסק כר"י כבר כתבו אחרונים דא"כ הי' לו לכתוב בגר בנתינה דוקא אבל זה שכתב לנכרי במכירה לא בנתינה היינו משום דכתיב לא תחנם א"כ באמת ס"ל לרבינו כר"מ וכמו דסובר ר"א דילפינן איסור הנאה מנבילה עד שפרט לך הכתוב כמו בנבילה א"כ באמת ילפינן חולין בעזרה מוכי ירחק ומקרא דאותו והא דכתב רבינו דאסור מדרבנן היינו לענין איה"נ לבד אבל אסור אכילה היא מה"ת רק דיקשה מ"ט מותר בהנאה מה"ת כיון דיליף מוכי ירחק ומאותו זה נראה ליישב על נכון דהנה בחולין דף פ"ד איתא ג"כ האי שמעתתא דקידושין ושם איתא דר"ש דס"ל השוחט טריפה חולין בעזרה מותר בהנאה אבל אין מטמא משום נבילה דהו' אמינא כיון דמותר בהנאה דלא שחיטה הוא כלל יהא מטמא משום נבילה קמל"ן דמטהר מידי נבילה ובלב אריה וכן בח"ס תמהו דמאי סברא איכא בזה הא אדרבא אי אמרינן דמותר בהנאה דלאו שחיטה וליכא משום חולין בעזרה א"כ אין מטמא ובח"ס הקשה אמאי נקט חולין בעזרה הא הו' מצי למינקט שחט טרפה או"ב דפטור אפ"ה אין מטמא אף דלאו שחיטה כלל וכל הדבר צ"ע מצד הסברא כיון דחולין בעזרה גופי' פשיטא דאין מטמא וכן משום טרפה אין מטמא אטו משום דאיכא שני איסורין יהא מטמא כנבילה והוא פלא.
אך נראה ליישב דהנה בנוב"י תניינא סי' ט' העלה דלר"ש דסובר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה וגם סובר כרבא דאעל"מ א"כ שחוטי חוץ וחולין בעזרה דהו' שחיטה שאינה ראוי' וגם עבר אמימרא דרחמנא הו' נבילה ומטמא והביא ראי' מגמרא דחולין דף פ' דקאמרי בגמרא מכדי ש"ח וחולין בעזרה הו' ששא"ר א"כ קמא מיקטל אין חייב משום או"ב אשני ותמוה אמאי קאמר דמיקטל קטלה אטו משום דשחיטה שאינה ראוי' לש"ש הו' כמיקטל הא שוחט הטריפה ג"כ שחיטה שאינה ראוי' ול"ה כמיקטל קטלה להנ"ל ניחא בשלמא טריפה ששחטה ליכא איסור לשחטה אדרבא מצוה איכא כיון דמטהר מידי נבילה כמוש"כ הרש"ל ומובא בש"ך ובטו"ז סי' י"ח אבל בש"ח ובחולין בעזרה דאיכא איסור אמרינן אעל"מ והו' נבילה והנה זה דבר חדש מאוד דנאמר דגמרא סמך אהא דאעל"מ דלא נזכר כלל בגמרא ע"כ אני אומר במקצת כנוב"י אבל במקצת נראה לי דלא כדבריו דבשאר איסור שחיטה כמו פסח תקרובת ע"ז ל"ה כנבילה רק בש"ח ובחולין בעזרה הי' כנבילה מסברא דאעל"מ ומקרא דדרשינן במקום שאתה אוכל אתה זובח ובמקום שאין אתה זובח אין אוכל זהו משמעותי' שפיר דהו' נבילה דהא כהא"ג דרשינן לענין שחיטת עכו"ם דהו' נבילה [וגם רבינו מודה לזה כמוש"כ ש"ך סי' ב' בספרו הארוך וכן בנפלה סכין ושחטה כדרכה איתא במשנה דפסולה דמה שאתה זובח אתה אוכל ומה שאי אתה זובח אין אתה אוכל והו' נבילה דבעינן כח גברא וכיון דאיכא קרא שפיר יש לפרש דהיינו מהא"ט דרבא דאעל"מ אבל בתקרובת ע"ז או בשוחט פסח על חמץ ל"ה נבילה אף דאעל"מ א"כ לפי"ז חולין בעזרה הו' נבילה [וגדולה מזו כ' בתב"ש בחולין י"ד שוחט בשבת לכאו' פסולה דדרשינן בזמן שאתה זובח אתה אוכל בזמן שאי אתה זובח אין אתה אוכל קמל"ן דשחיטתו כשרה] ומיני' ילפינן גם לש"ח כדאיתא שם בקידושין דמקשינן להדדי דתורה אמרה שחוט שלי בשלי ושלך בשלך [ופלא על הנוב"י שכתב שמטמא והא מפורש בדברי רבינו שכתב שהוא טהור משמע דאיסור אכילה איכא משום נבילה אבל לא שמטמא רק יש לומר דרבינו לא פסק כרבא דאעל"מ ע"כ ליכא איסור אכילה ונבילה אבל לא מטמא] אף דגמרא קאמר איכא למיפרך דכן חייב כרת דכ"ז לא נסתר המה מצינו כמבואר שם בנוב"י ואנן דילפינן לר"מ דס"ל מש"ח ול"ה נבילה ש"מ דתורה קראו שחיטה מהיקש הנ"ל דשלי בשלי א"כ לפי"ז שפיר היינו יכולין לומר דלר"ש דלש"ש כששחט בעזרה הו' נבילה דהא אי לאו דהו' טריפה הו' נבילה רק כיון דהו' ששא"ר אמרת דלא יהא נבילה כיון דאמרת דמותר בהנאה דל"ה שחיטה כלל איך אפשר מידי דל"ה שחיטה יפקיע איסור נבילה שיש בחולין בעזרה משום דאעל"מ ואפ"ה קמל"ן דל"ה נבילה ומיושב קו' תוס' דלא נקט כן לענין אותו ובנו דבאותו ובנו הא ל"ה נבילה ל"ש אעל"מ דהא לא כתיב בי' דמה שאי אתה זובח אי אתה אוכל מעתה אני אומר כיון דבאמת חולין בעזרה הו' נבילה ל"ש איה"נ מה"ת כלל דהא נבילה מפורש בתורה להיתר ורק מדרבנן אסור בהנאה אי ילפינן מוכי ירחיב רק אי ילפינן מאותו אז אסור בהנאה ומיושב קו' רש"י בפסחים דאיכא קרא דוכי ירחיב ל"ל קרא דאותו דשפיר הו"א דכיון דהו' נבילה ע"כ מותר בהנאה כשאר נבילה א"כ ניחא דרבינו פסק באמת כר"א דילפינן היתר הנאה מנבילה כמוש"כ בפ"ח ממאכלות אסורות וא"כ חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא מוכי ירחק ובהנאה מותר מה"ת דהו' נבילה דמותר בהנאה ומדוקדק לשון רבינו שכתב ואותו הבשר טהור דקמל"ן דלא מטמא כנבילה ממש דלית לי' אעל"מ ע"כ לא מטמא אבל עכ"פ נבילה אף דממעט מאתה זובח ואכלת והו' נבילה אבל אין מטמא דהא רבינו ס"ל גם שחיטת נכרי אף דלקי משום נבילה אין מטמא.